הפוסל במומו פוסל

כידוע לכל מכרי, אינני חובב גדול של הדת היהודית או דתות בכלל אבל פה ושם יש במקורות היהדות דברי חוכמה שראוי להתעמק בהם.

אחת הדוגמאות לתופעה זו היא הביטוי "כל הפוסל במומו פוסל" שמבטא את המחשבה שאם מישהו מאשים אחר בפגם כלשהו, כדאי לבדוק אם הוא עצמו אינו לוקה בפגם זה.
מדובר בביטוי הרבה יותר עמוק מן הקללה הילדותית "הכל חוזר עליך" וזה שונה גם מן הנוהג הפסול של ווטאבאוטיזם שאנשים משתמשים בו כתחליף לתשובה עניינית. הביטוי מבטא, לדעתי, תובנה פסיכולוגית אמיתית שנובעת מהאופן שבו אנשים "מבינים" את מניעיהם של אחרים. הרי אין לנו גישה אמיתית למתרחש במוחם של אחרים והדרך היחידה שעומדת לרשותנו להבנת מניעיהם מתבססת על הבנת מצבם וניסיון לענות על השאלה "מה היינו אנחנו עושים לו היינו במצבם" (הרחבה במאמר "אמפתיה וטלטרואיזם").

אך הגיוני הוא, לכן, שכשאנחנו פוסלים את מעשיו של מישהו בגלל מניעים זרים שאנחנו מייחסים לו, עלינו לשאול את עצמנו אם אין בייחוס זה הודאה בכך שלו היינו אנחנו במצבו היינו פועלים באותו אופן.

הנ"ל הוא תובנה שעלתה בי לפני שנים רבות אבל מצאתי לנכון לכתוב עליה היום מפני שכמעט כל הביקורת שאני שומע מחברי גוש רל"ב מבוססת על ספקולציות הנוגעות למניעיו של נתניהו במקום על רעיונות לדרכי פתרון טובות יותר משלו לבעיות שבפניהן אנחנו ניצבים.

אנא חשבו על תוכן הדברים במקום לייחס לי מניעים זרים לכתיבתם.