שנים ארוכות של תפילה, לימוד, שטיפת מוח ושכנוע עצמי הצמיחו ברבנים את התחושה שהאל הפקיד בידיהם את הנהגת העם והאומה ושהוא תמיד יעמוד לצידם, יאשש את כל טענותיהם, יגבה את כל גחמותיהם ויזנק לפעולה בהישמע הוראותיהם. מכאן התפתחה באופן טבעי ההנחה שהאל, בדומה לנשיא מדינת ישראל, מוכן להסתפק בתפקיד רב-תארים אך חסר כל תוכן ממשי ולהפקיד את כל סמכויות השלטון בידים הבוטחות של הרבנים, שממילא מכירים את כל מחשבותיו ומבינים מה בדיוק הוא מצפה מעמו האהוב. האל הנוקם והנוטר, שבחרון אפו נהג לשרוף מוסדות ארץ, הפך לסופר-רבי ייצוגי, דמות שלווה וממושמעת שמעבירה את זמנה בלימוד תורה ובהשגחה צמודה על הרבנים הגדולים שהשאירו את עקבותיהם באגדה הרבנית.
התגובות האחרונות