אף אל לא מגלה לנביאים את צפונות העתיד. הם מנחשים את הבאות ומנסחים את 'נבואותיהם' בעמימות שתאפשר לחסידיהם לפרשן בהתאם לאירועים שיתרחשו בפועל. ניחושים מושכלים פוגעים פה ושם במטרה אבל ברוב המקרים ה'נביאים' טועים ומטעים. אני מצליח לנחש את העתיד רק לעיתים מאד רחוקות. גם אחוזי הקליעה של ה'נביא' ירמיהו אינם מהמשובחים. עולה על שנינו הרבי מליובאוויטש ז"ל/שליט"א שכישלונותיו הנבואיים מעולם לא הפריעו למעריציו לראות בו את גדול הדור, נביא, מלך ומשיח. מאמר זה מציג את אחד מכישלונותיו המביכים ביותר ושואל אם חברי כת פולחן האישיות שקמה סביבו באמת  צריכים להקריב את עתידם עבור הזיות שכנראה לעולם לא תתגשמנה. 

תחום העיסוק ב'צדיקות' פרוץ היום לחלוטין והגיע הזמן שהמדינה תסדיר אותו ותמסד את רישומם ורישויים של ה'צדיקים' שרוצים להתפרנס ממקצוע זה. לצרכנים בישראל יש זכות לדעת מיהו 'צדיק' מורשה ומי רק מתחזה ל'צדיק' כך שכל אחד יוכל להעריך מראש את ערכן של הברכות וההבטחות ש'צדיקים' למיניהם רוצים למכור לו. ה'צדיקות' היא מקצוע חשוב, לעיתים אף חיוני, והמדינה חייבת להבטיח שיעסקו בו רק אנשים ישרים ואמינים שאכן יוכלו לספק את הסחורה שהם מבטיחים.  

בהזיותיו של דון קישוט, דולצינאה הצטיירה כגבירה כלילת יופי ושלמות. בהזיותיהם של חסידי חב"ד, הרבי מליובאוויטש מצטייר כגדול הדור, נביא, מלך ומשיח. מה נוכל להסיק מהדמיון בין הרבי מליובאוויטש לדולצינאה? מה יכול דון קישוט ללמדנו על מעריציו של הרבי?  

חב"ד, בעזרת יחסי ציבור מעולים, הצליחה לבנות לעצמה תדמית של חסידות שכל מטרתה היא להטיב עם היהודים ולעזור להם בכל זמן ובכל מקום. האמת היא כמובן הרבה יותר מורכבת אבל חב"ד לימדה את חסידיה ותומכיה לייחס כל התנגדות או ביקורת למישורים פסיכולוגים-אמוציונלים ולטעון שההתנגדות לחב"ד מונעת משנאה, חוויות ילדות קשות ו/או פגם אישיותי אחר כלשהו. מסתבר, עם זאת, שהסלידה מחב"ד אינה נחלתם הבלעדית של משכילים חילוניים והמבקרים הקשים ביותר של החסידות, וכת פולחן האישיות שצמחה מתוכה, הם החרדים והדתיים עצמם.

לקט הכתבות והמאמרים הבא חושף את העויינות של רוב הזרמים החרדיים לפלג המשיחיסטי שהפך לכת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ומאמין שהאדמו"ר שמת ב-1994 עודנו נמצא בין החיים ושהוא עתיד לשוב אלינו כמלך ומשיח 'תכף ומייד ממש'.

כל החסידויות, כפי שכבר טענתי, הן כתות וחב"ד אינה יוצאת מן הכלל. אדרבה היא ההוכחה הניצחת ביותר לנכונותו של הכלל הזה. לחב"ד אין אדמו"ר מכהן וכדי להפיק את המירב ממוסד האדמו"רות היא חייבת להמשיך ולטפח את פולחן האישיות של מנהיגה האחרון, הרבי מנחם מנדל מליובאוויטש. חב"ד השקיעה סכומים גדולים בשיווק, פרסום ויחסי ציבור וללא ספק היא הכת המיסיונרית המיומנת והמשוכללת ביותר שפועלת היום בשוק הישראלי. במאמר זה אני מסביר כיצד הכת משתמשת בכל אמצעי אפשרי, ובעיקר באתרי האינטרנט שלה, להאדרת שמו ולטיפוח פולחן אישיותו של האדמו"ר האחרון, אותו היא הפכה לגדול הדור, נשיא הדור, נביא, מלך ומשיח.

מאמר זה מתמצת מאמר שפרופסור רחל אליאור כתבה באנגלית לכנס פרינסטון בשנת 1996 בו היא מתארת את התפתחות האידיאולוגיה המשיחית של חסידות חב"ד מאז תחילת מלחמת העולם השנייה ועד למועד כתיבת המאמר.

המשיחיסטים של חב"ד יודעים בוודאות שהרבי מליובאוויטש עודנו בין החיים כי הרבי היה משיח אמת ומשיחי אמת אינם מתים לפני שהם ממלאים את שליחותם. המשיחיסטים בטוחים שהרבי היה משיח אמת כיוון שנביא אמת בשם רבי מנחם מנדל שניאורסון קבע שהרבי מליובאוויטש הוא הגואל לו אנו מייחלים כבר כמעט 2,000 שנה. המשיחיסטים, וכנראה גם כל שאר חסידי חב"ד, יודעים שמנחם מנדל שניאורסון הוא נביא אמת כיוון שהרמב"ם הגדיר את הדרישות בהן נביא אמת חייב לעמוד ומסתבר שרבי מנחם מנדל עומד בכולן. המסקנה היחידה שניתן לגזור מכך היא שרבי מנחם מנדל הופעם על ידי הגבורה וכל דבריו הם בהכרח אמת לאמיתה. הבעייה בכל התיאור היפה הזה היא שנביא בשם מנחם מנדל שניאורסון מעולם לא צלח את מבחני הרמב"ם וממילא לא הייתה לו שום סמכות להצביע על הרבי מליובאוויטש כעל המשיח. כיוון שאף נביא אמת לא הצביע על הרבי כמשיח הוא מן הסתם לא היה משיח ואין לו שום סיבה טובה להישאר בחיים גם לאחר מותו. המסקנה המתבקשת היא שהרבי החזיר את נשמתו לבוראו כבר לפני עשרים ושתים שנה ואין שום סיכוי שהוא ישוב להטריד את מנוחתנו בהזיות שוא נוספות.