4 תגובות

• קישור לתגובה שישי, 20 מאי 2016 15:13 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  בהמשך לתגובה הקודמת רצוי אולי לומר שהצגת ה"אני" כאשליה, בהיותה נסמכת על קיום מישהו שמושלה על ידי האשליה (כפי שאמרתי במאמר) היא בעצם ביטוי סמוי של כשל ההומונקולוס בכבודה ובעצמה.
• קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 13:38 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  מישהו בפייסבוק העלה את הטענה שמה שהאריס ובלקמור מנסים להתמודד אתו הוא כשל הומונקולוס (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9B%D7%A9%D7%9C_%D7%94%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%A1)
  
  להלן תשובתי לטענה זו:
  אם מה שהם מנסים להתמודד אתו הוא כשל הומונקולוס, הרי שהם עושים זאת בצורה חסרת היגיון לחלוטין.
  מכיוון שהאדם כולו הוא תהליך אז להראות שגם תחושת העצמי היא תהליך אינו אומר שהתהליך הזה הוא לא "איש קטן" (שהרי גם האיש הגדול הוא תהליך, אז למה שהקטן לא יהיה?).
  כאמור, בלקמור טועה עוד יותר כאשר היא מכניסה את הממים לסיפור שהרי לא ייתכן מם שיש חלק במוח שמוקדש למם ספציפי אצל כל בני האדם ואצל בעלי חיים אחרים (שהמונח "מם" כמעט לא תקף אצלם בכלל).
  
  כשל הומונקולוס הוא כשל לוגי וככזה – הבעיה שבו היא לוגית וטיעונים נוירו אנטומים וממטיים בכלל לא מתמודדים אתו.
  במובן זה, גם ויקיפדיה העברית מחפפת ולא מסבירה את הטעות הלוגית.
  בסך הכל יש בטבע הרבה מופעים שבהם יש במובנים מסוימים הומונקולוס (ובחלקם אפילו מכנים אותו בשם זה כמו הומונקולוס הסנסורי (https://en.wikipedia.org/wiki/Postcentral_gyrus) או המוטורי.
  אפילו בתוך הדי אן אי יש מעין הומונקולוס (כתוב בשפת הגנים ההומאוטיים) שמגדיר את מבנה האדם השלם.
  
  כשל ההומונקולוס אינו נכון בהתמודדות עם תהליך ספציפי אלא באי הבנת העובדה שהסבר דבר כלשהו במונחים של עצמו, למעשה לא מסביר כלום (ספציפית במקרה של ה"אני" – מי שחושב שה"אני" הוא איש קטן צריך להסביר איך לאיש הקטן הזה יש "אני").
  משהו על כשלים מסוג זה הסברתי במאמר "רק על עצמי לספר ידעתי":
  http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=714:%D7%A8%D7%A7-%D7%A2%D7%9C-%D7%A2%D7%A6%D7%9E%D7%99-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%93%D7%A2%D7%AA%D7%99&Itemid=197
• קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 11:11 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  אברום:
  הטענה שכל דבר הוא אשליה היא טענה חסרת תוכן שכל מה שהיא יכולה להשיג הוא אי אבחנה בין דברים.
  ברור שהרקע חשוב אבל ברור שגם ההבדל בין התמונה לרקע חשוב.
  מי שאומר שהכל אשליה מיתר את המילה "אשליה" כיוון שתיאור שחל על הכל לא מיחד כלום ולכן הוא מיותר.
  קרא בעניין קרוב את מאמרי "הקיום הוא רק תיאוריה":
  http://1vsdat.org/index.php/component/k2/item/1197-%D7%94%D7%A7%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%A8%D7%A7-%D7%AA%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94
  
  בעניין המכונות – יש בנושא הרבה יותר עומק ממה שאתה כנראה חושב אני מדבר על משהו מהותי ולא על הערכת יכולתם (או זלזול ביכולתם) של חוקרי המוח.
  אבל את זה אשאיר למאמר מיוחד.
• קישור לתגובה חמישי, 19 מאי 2016 09:31 הוסף ע״י אברום רותם

  אכן לקחת על עצמך אתגר גדול להתלבט עמו, עוד חוליה בשרשרת דורות מקדמת דנה. כדאי להוסיף ולדייק על השורש של הטענה ש"אני" הנו אשליה, לא קבוע וכ'ו, ופחות לקושש מחוץ ללב הסוגיה עם שאלה כמו האם זה במקום במח או לא.
  בקצרה מאד, בכתבים ממש עתיקים (2000 ומעלה), שגם כותביהם היו בני אדם חושים, כמונו פלוס מינוס, נמצא פרוש מדויק יותר לטיעון זה (שנכון, נלקח יותר מדי פעמים מחוסר העמקה בנאמר):
  1. הכל ארעי, דינמי משתנה ואינו קבוע, כך גם ה"אני".
  2. אם נשתמש בלוגיקה שנחנו בה, נגיע לסתירה, בה ניתן לשלול קיום עצמאי, העומד בפני עצמו, של כל דבר, כולל "האני".
  3. על סמך שיקולים לוגיים כאלה, אין דבר כזה "אני" עצמאי העומד בפני עצמו, במנותק לרקע המציאות/ בני אדם אחרים וכד'.
  4. הטיעונים: "אין אני" והטיעון "יש אני" שניהם שגויים/ שקריים. אין כל אפשרות מובנית במצאי שבידנו/ראשנו לאשש אותם .
  5. הסתירה נובעת מאופן הסתכלות שגוי ורווי הקשרים, אמוציות ונסיבתיות שמכסות ומונעות ראיה בהירה. רק השתחררות מהם תבהיר את העניין. השתחררות זו היא חוויתית, לא מילולית, שכן גם המילוליות היא מהות ריקה בפני עצמה, ללא רקע מתאים של מילים נוסםות, הסברים, הקשרים, זהות דוברם וכד'.
  6. לכן הדיון הוא לא אם קיים אני או לא קיים אני, אלא היכרות של התפיסה המעוורת והמטעה בין התודעה הפרטית שלנו לרקע בו אנו מצויים. במילים אחרות, כל דיון בינארי כזה - האני קיים קאני לא קיים, נדון לכישלון מראש.
  7. לא הייתי מודאג ממרד מכונות. עם כל חוקרי המח הנפלאים שמספרים עצמם לדעת על נפלאות המחקר של המח, אנו לא רואים ומבינים מה זו תודעת האני" בקרבנו, כשהבנת התודעה מתרחקת כמו אופק, כך שכיוצרי המכונות, אין מצע ליצירה של משהו שאין לנו מושג בו...
  הדאגה האמתית היא - כיצד נמנע מאוטונומיה המוענקת בימים אלה למכונות לגרום לפעילויות שפוגעות בנו וברווחתינו, כשבכלל לא התכוונו לכך. זה נעשה מאוטונומיה לא מבוקרת שניתנת למכונה. (למשל, רובוט שוטר שביכלתו לירות בעבריין מסוכן, רובוט צבאי שמטרתו היא השבתת/ חיסול האויב וכד').
  ובקריצה לאני שלנו הקיים ולא קיים, ננוחם.