הסברתי גם שאת עקבותיו של אותו תהליך אבולוציה אנחנו מוצאים בהתפתחות העוברית של בעלי החיים הרב תאיים שראשיתה תמיד כדורית.

מבט מעמיק יותר אל ההתפתחות העוברית ותהליך האבולוציה שלה מזהה עדויות נוספות ומרתקות של אותה שבירת סימטריה (בין ראש לבין זנב ובין בטן לביו גב) ומאשש את הנטען במאמר הנ"ל.

הרמז להתפתחות ההבדלים בין ראש לזנב והקשר שלה למערכת העיכול ניתן על ידי תהליך הגסטרולציה שבו נזרעים זרעי ההתמיינות של תאים בגוף ונוצרת קבוצת התאים המובחנת שממנה תתפתח מערכת העיכול.

כמו ביצור החי שיתפתח מן העובר בסופו של דבר, פתוחה קבוצת התאים של מערכת העיכול ל"עולם החיצון" והפתח הזה הוא למעשה החריגה הראשונה של העובר המתפתח מן הצורה הכדורית.

כך נוצר, למעשה כיוון מובחן שראוי להיקרא "קדימה" (ומעצם הגדרת "קדימה" מוגדר גם "אחורה").

אבו דבו (= Evo Devo = שם חיבה) או ביולוגיה התפתחותית אבולוציונית (Evolutionary Developmental Biology), הוא תחום מדעי החוקר את תהליכי ההתפתחות העוברית של אורגניזמים שונים כדי לאתר קשרים אבולוציוניים הקושרים ביניהם ולהבין את ההשתלשלות האבולוציונית של ההתפתחות העוברית.[א]

אחת התגליות המסעירות ביותר בתחום מחקר זה הייתה גילוי אופן ההתפתחות של האסימטריה שבין ראש לזנב והאסימטריה בין בטן לגב.

מסתבר שמה שקובע מה יהיו כיווני הראש והזנב, הבטן והגב, הם הסביבה הכימית השוררת בתוך האם, אבל מה שקובע מה בדיוק יתפתח בכל נקודה לאורך הציר ראש-זנב ולאורך הציר בטן-גב הוא מרכיב בגנום הקרוי "גנים הומאוטיים" ובעיקר גנים שכונו גני הוקס.

גנים אלה שולטים בהתפתחותם של אברים שונים לאורך הגוף והם מסודרים בגנום בדיוק בסדר בו מופיעים האברים הנשלטים על ידם בבעל החיים המוגמר לאורך הציר ראש-זנב.

זו תופעה שחוזרת על עצמה בכל בעלי החיים שנבדקו.

גנים אלה נשתמרו היטב לכל אורך האבולוציה והשינויים בהם בין בעלי החיים השונים הם מעטים יחסית.

תגלית מסעירה אחרת היא קיומם של גנים הקובעים אם הרקמה שתתפתח מן התאים שבהם הם פעילים תהפוך לחלק מן הבטן או לחלק מן הגב.

גנים אלה הם למעשה הביטוי הגנטי של שבירת הסימטריה בין בטן לבין גב.

תופעה מעניינת הכרוכה בגנים אלה היא העובדה שהם ממלאים תפקידים הפוכים בחולייתנים לעומת פרוקי הרגליים.

במילים אחרות – הגן שממלא תפקיד "מבטן" בפרוקי הרגליים משמש בתפקיד "מגבב" בחולייתנים ולהיפך.

עובדה זו מרמזת על כך שלפרוקי הרגלים ולחולייתנים היה אב קדמון משותף שאחד מצאצאיו הלך "על גחונו" ואילו השני הלך "על גבו".

פירוט מקיף יותר (ועם זאת – קריא בהחלט) על כל התגליות הנ"ל בתחום ה"אבו דבו" תוכלו בפרק 12 של הספר "גנום" מאת מאט רידלי[ב].

בפרק זה תמצאו גם תמצאו גם את אזכור שמו של אטיין ז'ופרואה סן אילר שניחש את הקשר הנ"ל בין פרוקי רגליים לבין חולייתנים עוד בשנת 1822 על סמך תצפיות באופן התפתחותם של עוברים ועל סמך העובדה שמערכת העצבים המרכזית של פרוקי הרגליים פרוסה לאורך הבטן בשעה שזו של החולייתנים פרוסה לאורך הגב.

אז איפה ההשערה הפרועה?

אני מדגיש שמדובר כאן בהשערה פרועה שלי שלא זכתה למספיק חקירה מדעית רצינית[ג]:

אני מציע לקשר בין העובדה שמערכת העצבים שלנו משוכלת (כלומר – ההמיספרה השמאלית של המוח שולטת בפלג הימני של הגוף ולהיפך) לבין אותו היפוך בטן-גב בין חולייתנים לבין פרוקי הרגליים.

עד כמה שהצלחתי לברר (לא כל כך הרבה) שיכול כזה לא קיים בפרוקי הרגליים.

יתכן שמשמעות הדבר היא שהשיכול נוצר כתוצאה מכך שבאב הקדמון של החולייתנים התהפך הגוף ביחס לראש.

מיכאל רוטשילד