|
פרקי המאמר
|
|
|||
|
|
|
|||
|
|
||||
|
התנ"ך אינו מצליח להתאפס על מספר הפרשים והרכבים שדוד לכד מהדדעזר מלך צובה ואם נתעלם לרגע מתכתיבי ההיגיון נוכל גם אנחנו להבין מדוע. דוד, כפי שכולנו לבטח יודעים, היה גיבור מלחמה גדול ובקרב שהוא ניהל נגד הדדעזר בן רחוב מלך צובה הוא לכד 1700 פרשים או אולי 1,000 רכבים ו-7,000 פרשים. הנושא עדיין לא נחתך סופית:
|
|
|||
|
וַיַּךְ דָּוִד אֶת הֲדַדְעֶזֶר בֶּן רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה בְּלֶכְתּוֹ לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר ְָ. וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב. וַתָּבֹא אֲרַם דַּמֶּשֶׂק לַעְזֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.
(שמואל ב' ח:ג-ה)[א] |
וַיִּלְּכֹּד דָּוִיד מִמֶּנּוּ אֶלֶף רֶכֶב וְשִׁבְעַת אֲלָפִים פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי וַיְעַקֵּר דָּוִיד אֶת כָּל הָרֶכֶב וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב. וַיָּבֹא אֲרַם דַּרְמֶשֶׂק לַעְזוֹר לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה וַיַּךְ דָּוִיד בַּאֲרָם עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ.
(דברי הימים א' יח:ד-ה) |
|
||
|
סתירה? לאו דווקא. ספר שמואל, כך הפרשנים, מונה רק את מפקדי צבא האויב שנלכדו על ידי דוד בעוד שספר דברי הימים מונה את כל הפרשים שנלכדו באותו הקרב[ב]. הגיוני? לאו דווקא. אם 1,700 הפרשים של ספר שמואל היו מפקדיהם של 7,000 הפרשים של ספר דברי הימים מדוע אין בספר שמואל כל אזכור למפקדיהם של 1,000 הרכבים המוזכרים בספר דברי הימים? יתרה מזאת, בשני הספרים מוזכרים 20,000 חיילים רגליים. האם כולם היו קצינים? האם רוח הנבואה אינה נוהגת להבדיל בין תפוזים לתפוחים ומבחינתה אין כל פסול ברשימה שכוללת רק את קציני חיל הפרשים מצד אחד ואת כל החיילים הרגליים מאידך? כיצד זה שאותה השראה האלוהית מניבה שוב ושוב תיאורים סותרים שמחייבים את הפרשנים לרקוח תירוצים שרק לועגים להגיוננו?
|
|
|||
|
|
||||
|
אם סתירות מסוימות עדיין יכולות להיחשב כקלות יחסית, היינו, סתירות שתירוצן אינו מדכא כליל את השכל הישר, באה הסתירה הבאה ומעבירה אותנו בבטחה אל מחוץ לגבולות ההיגיון. הבעיה נעוצה בכך שהמקרא החליט לפרט פעמיים את תוצאות המפקד שיואב ערך בקרב שבטי ישראל וכמצופה אין שום קשר בין שתי הספירות. בשני מקומות כתוב 'וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ' וכיוון שמדובר במפקד אחד ודיווח אחד היינו מצפים שבספר דברי הימים יואב ימסור למלכו בדיוק את אותו הדיווח שהוא מסר לו בספר שמואל. בפועל ההפרש בין שני הדיווחים מסתכם ב-330,000 שולפי חרב. הכיצד? לפרשנים פתרונות.
|
|
|||
|
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל הַמֶּלֶךְ וַתְּהִי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ חַיִל שֹׁלֵף חֶרֶב וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ.
|
וַיִּתֵּן יוֹאָב אֶת מִסְפַּר מִפְקַד הָעָם אֶל דָּוִיד וַיְהִי כָל יִשְׂרָאֵל אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב.
(דברי הימים א' כא:ה) |
|
||
|
האם בישראל היו 800,000 או 1,100,000 שולפי חרב והאם מספר הלוחמים בשבט יהודה היה 500,000 או 470,000? קשה לראות כיצד ניתן לגשר בין הפערים המספריים בשני פסוקים שמכילים לא יותר מאשר עובדות יבשות. קשה אבל לא בלתי אפשרי ורש"י אפילו מצליח למצוא חמישה הסברים שונים:
|
|
|||
|
|
1. |
בשני הפסוקים כתוב 'מִסְפַּר מִפְקַד'. אנו היינו מסתפקים רק באחת משתי המילים, 'מִסְפַּר' או 'מִפְקַד' ומכך שהכתוב השתמש בצמד המילים יש להבין שיואב הכין שתי רשימות שונות – אחת שמראה מניין נמוך יותר ואחת שמראה מניין גבוה יותר. יואב תכנן להראות לדוד המלך קודם את הרשימה הראשונה, זו המפורטת בספר שמואל, ואם המלך היה מתרגז וקובל על מספרם הנמוך של שולפי החרב בקרב שבטי ישראל הוא היה מראה לו את הרשימה השנייה.[ג]
|
||
|
|
2. |
האל קצף על דוד ולכן הוא לא ציין בספר שמואל את מספרם של כל החיילים שיואב מנה במפקדו אבל בספר דברי הימים האל ביקש לכבד את דוד ולכן הוא פירט את כל החיילים שנמנו, כולל אלו שלא נימנו בספר שמואל ומוכיח זאת השימוש בביטוי 'כָל יִשְׂרָאֵל' בספר דברי הימים כאשר בספר שמואל נכתב רק 'יִשְׂרָאֵל'.[ד]
|
||
|
|
3. |
ההפרש בין מספר לוחמי ישראל הניתן בספר שמואל למספר הניתן בספר דברי הימים מוסבר על ידי הפסוק 'יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים לַמֶּלֶךְ דָּוִיד'[ה] שמלמדנו שבספר שמואל ניתנו רק נתונים חלקיים.[ו]
|
||
|
|
4. |
על מפקדו של יואב נאמר 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם כִּי נִתְעַב דְּבַר הַמֶּלֶךְ אֶת יוֹאָב'[ז] וניתן להסיק מכך שהמספרים בספר שמואל אינם כוללים את בני לוי ובנימין בעוד שהמספרים בספר דברי הימים כוללים גם את בני שני השבטים הללו[ח].
|
||
|
|
5. |
על פי רבי אליעזר, בנו של רבי יוסי הגלילי, המידה החמש עשרה מתוך שלושים ושתים המידות בהן האגדה נדרשת קובעת שכאשר שני כתבים מכחישים זה את זה יש למצא כתוב שלישי שפותר את הסתירה. במקרה שלנו פסוק אחד מצביע על שמונה מאות אלף שולפי חרב ופסוק שני מצביע על מיליון ומאה אלף שולפי חרב ולכן יש לחפש פסוק שלישי שמסביר מדוע שלוש מאות אלף שולפי חרב לא נכללו במניין הראשון. פסוק כזה לא קשה לאתר שכן נאמר 'וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִסְפָּרָם רָאשֵׁי הָאָבוֹת וְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת וְשֹׁטְרֵיהֶם הַמְשָׁרְתִים אֶת הַמֶּלֶךְ לְכֹל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת הַבָּאָה וְהַיֹּצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה הַמַּחֲלֹקֶת הָאַחַת עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף'[ט]. מפסוק זה ניתן ללמוד שבכל חודש הוקצה גדוד חדש בן עשרים וארבעה אלף חיילים לשמש כשומרי ראשו של המלך ואת חיילי הגדוד הזה לא היה צורך לפקוד כיוון שמספרם כבר היה ידוע למלך. עתה צא וחשב: עשרים וארבעה אלף חיילים כפול שנים עשר חודש נותנים לנו מאתיים שמונים ושמונה אלף חיילים. להם נוסיף את שנים עשר אלף שרי ישראל ונקבל בדיוק את שלוש מאות שולפי החרב החסרים להשלמת הפער בין שני המניינים.[י] |
||
|
|
נראה שרש"י נאחז בכל קש שנקרא על דרכו ולא בחל באף ספקולציה חסרת שחר. רד"ק[יא] שם את האצבע על אחת הבעיות וטיעוניו מפריכים לפחות את אחד ההסברים של רש"י: אם נייחס את העובדה שמספר בני ישראל בספר שמואל נמוך ממספרם בספר דברי הימים לכך שיואב לא פקד את השבטים לוי ובנימין אזי הינו מצפים למצא את הפסוק 'וְלֵוִי וּבִנְיָמִן לֹא פָקַד בְּתוֹכָם ...' בספר שמואל, שם המספר נמוך יותר, ולא בספר דברי הימים שם מוצג דווקא המספר הגבוה יותר. יתר על כן, טוען רד"ק, אפילו אם נאמץ פרשנות זו או אחרת לגבי ההפרש במספר אוחזי החרב בישראל עדיין אין לנו הסבר מספק לגבי הסתירה במספר לוחמי שבט יהודה, חמש מאות אלף בספר שמואל לעומת ארבע מאות ושבעים אלף בספר דברי הימים.
רד"ק עצמו אינו מהסס להתמודד עם הבעיה ולשיטתו את שלושים אלף בני שבט יהודה שהלכו לאיבוד ניתן למצא בתוך שבעים אלף המתים שהאל הרג לאחר עריכת המפקד. הכתוב הרי מדווח:
|
|||
|
|
וַיִּתֵּן יְהֹוָה דֶּבֶר בְּיִשְׂרָאֵל מֵהַבֹּקֶר וְעַד עֵת מוֹעֵד וַיָּמָת מִן הָעָם מִדָּן וְעַד בְּאֵר שֶׁבַע שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ.
(שמואל ב' כד:טו) |
|||
|
|
ובהחלט ניתן להניח שרוב המתים היו משבט יהודה, שבטו של המלך שחטא[יב].
גם הסברו של רד"ק אינו צריך להרשים אותנו יתר על המידה. אם שלושים אלף מתוך שבעים אלף המתים במגיפה היו בני שבט יהודה הרי שהנותרים היו מבני שאר השבטים וכיצד זה שמספרם, במקום לקטון, גדל בשלוש מאות אלף? לאור הבעיות הלוגיות הללו לא נותר לנו אלא להיצמד להסברו של מצודת דוד[יג] ששם לב לעובדה שהפסוק בספר דברי הימים, 'וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב', מציין במפורש שמדובר בשולפי חרב בעוד שהפסוק בספר שמואל, 'וְאִישׁ יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף אִישׁ', אינו מתייחס לשולפי חרב דווקא אלא לכלל הגברים בישראל.
דיון כה ארוך בנקודה כה שולית ממחיש את ההשקעות העצומות בזמן ואנרגיה שפרשנינו נאלצו להשקיע בניסיון לשכנע אותנו להתעלם מהעובדה שספר שמואל וספר דברי הימים מספרים בדיוק את אותו סיפור ושניהם מתייחסים לאותו המפקד, לאותם לוחות הזמנים ולאותו דו"ח מסכם שיואב הגיש לדוד. בשני התיאורים דוד מצווה על יואב לעבור מדן ועד באר שבע ולפקוד את העם, בשניהם יואב מסתייג מהרעיון, בשניהם המלך כופה את דעתו ובשניהם יואב מתהלך ברחבי ישראל, חוזר לירושלים ומוסר לדוד את תוצאות המפקד. כל ניסיון ליישב בין שתי התוצאות השונות אינו יכול אלא להוביל למסקנה שבמקום לסתור את עצמו האל תמיד יעדיף לבלבל אותנו, לעייף אותנו ולדכא את שמחת חיינו.
|
|||
|
|
||||
|
|
רק פקטור של עשר מפריד בין מספר אורוות שלמה בספר מלכים למספרן בספר דברי הימים. חכמי התלמוד שלא יכלו לייחס את הסתירה למעתיק רשלן העדיפו למזג את הפסוקים לבלילה אחת ולהעניק לשלמה 160,000,000 אבוסים. פרשנים אחרים העדיפו להחליק את הבעיה על ידי התעלמות ממילה מיותרת או הוספת משמעות נסתרת שבעלי הטקסט בחרו לא להבליט:
|
|||
|
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים.
(מלכים א' ה:ו) |
וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים וּמַרְכָּבוֹת וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב וְעִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם.
(דברי הימים ב' ט:כה) |
|
||
|
סתירה זאת הייתה מוכרת גם לחכמי התלמוד ואלה הצליחו לתרצה בכך שמספר אחד מתייחס לאורוות שהיו בבעלותו של שלמה והמספר השני לאבוסים הנפרדים בכל ארווה וארווה.
|
|
|||
|
כתיב (כתוב) 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ' וכתיב (וכתוב) 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אֻרְיוֹת סוּסִים'. (משיבים:) אם ארבעים אלף איצטבלאות (אורוות גדולות) היו (לו אזי) כל אחד ואחד היו בו ארבעת אלפים ארוות סוסים (אבוסים) ואם ארבעת אלפים איצטבלאות (אורוות גדולות) היו (אזי) כל אחד ואחד היו בו ארבעים אלף ארוות סוסים (אבוסים).
(סנהדרין כא:ב) |
|
|||
|
המשורר שאמר 'השוטים שועטים פנימה למקום בו המלאכים חוששים לרחף'[יד] לא התכוון כמובן לחכמי התלמוד ולנטייתם לדחות בקש סתירות שהיו מפחידות אנשים פחות מתוחכמים אבל באמת קשה להבין מדוע רבותינו הקדומים, ורש"י בעקבותיהם[טו], מעולם לא טרחו להכפיל את מספר האורוות במספר האבוסים ולגלות שבפרשנותם הם העניקו לשלמה המלך מאה ושישים מיליון אבוסים, מספר גבוה במקצת למי ששלט על לא יותר ממיליון נתינים ונהנה משירותיהם של שנים עשר אלף פרשים בלבד.
המספרים הפנטסטיים הללו דרבנו את רלב"ג[טז] לנקוט בקו קצת יותר פרגמטי ולקבוע שספר מלכים מונה את הסוסים וספר דברי הימים את האבוסים, כלומר, לשלמה היו ארבעת אלפים אבוסים וכל אבוס ואבוס שירת עשרה סוסים כך שבסך הכל היו לשלמה ארבעים אלף סוסים[יז]. פירוש זה יכול היה בהחלט להתקבל על הדעת, ביחוד לאור העובדה שבינו לבין המובן הפשוט של הפסוק 'וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים' מפרידה רק מילה אחת - 'אֻרְוֹת'. המילה המיותרת מציינת שלשלמה היו ארבעים אלף אורוות ולא ארבעים אלף סוסים ויש להניח שאפילו אידיוט מושלם לא היה מקצה אורווה שלמה לכל סוס, ועל אחת כמה וכמה החכם באדם.
המלבי"ם[יח], כתמיד, סוגר את הפרשה עם פירוש חדשני ונועז: בספר מלכים נמנו אורוות הסוסים והמרכבות ששימשו להאדרת שמו וכבודו של המלך ובספר דברי הימים האורוות שהיו מוכנות ליום קרב ומלחמה.[יט] בהיעדר אלטרנטיבה טובה יותר, נתעלם מהעובדה שהתנ"ך עצמו לא היה מודע לקיומם של שני סוגים של סוסים ומרכבות ונתמכר גם אנו לתחושת ההקלה שלבטח פוקדת את כל פרחי החכמה שנתקלים בניחושו חסר-הבסיס של המלבי"ם.
|
|
|||
|
|
||||
|
במקום אחד כתוב שדוד קנה את גורן ארונה בחמישים שקלי כסף ובמקום אחר כתוב שדוד שילם לארנן (הוא ארונה) שש מאות שקלי זהב. הייתכן? כמובן. הרי אין בעיה שמסוגלת לעמוד בפני פרשנינו הנחושים.
|
|
|||
|
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה לֹא כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר וְלֹא אַעֲלֶה לַיהֹוָה אֱלֹהַי עֹלוֹת חִנָּם וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים.
(שמואל ב' כד:כד) |
וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת.
(דברי הימים א' כא:כה) |
|
||
|
האם הגורן והבקר שדוד קנה מארונה/ארנן עלו חמישים שקלי כסף או שש מאות שקלי זהב? העובדה שבשני המקרים מדובר בסכום הכולל שדוד שילם לבעל הנכס אינה מפריעה לרש"י לטעון שחמישים שקלי הכסף מתייחסים לסכום שדוד גבה מכל שבט ושבט שכן מי שלוקח חמישים שקלים מכל אחד משנים עשר השבטים עתיד לקבל בדיוק את שש מאות השקלים של דברי הימים[כ]. יתר על כן, בדברי הימים אמנם מדובר בשקלי זהב ולא בשקלי כסף אבל לרד"ק ברור שמדובר רק במשקל של שקלי זהב ולא בשקלי זהב של ממש[כא].
גם אם לא ניתפס לסברה שמכל שבט ושבט נגבו חמישים שקלים ומשנים עשרה שבטי ישראל שש מאות שקלים לא ניוותר אובדי עצות שכן אז נוכל לטעון שדוד קנה את הגורן ואת הבקר בחמישים שקלי כסף ואת הנכס כולו, היינו, את הגורן, הבית והשדה של ארנן בשש מאות שקלי זהב. סברה זאת מקבלת משנה תוקף מהמילה 'בַּמָּקוֹם' בפסוק 'וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת' שלבטח מלמדת שהתשלום ניתן עבור כל המקום, היינו, גם השדה והבית.[כב]
חז"ל ורד"ק שוב מתעלקים על מילה חפה מפשע וכופים עליה לשרת מטרות לא לה מבלי לשים לב שבכך הם סודקים אבן נוספת בחומת האמונה. 75 פעמים עושה התנ"ך שימוש במילה 'במקום', ובכלל זה בפסוק:
|
|
|||
|
וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְהֹוָה בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי.
(דברי הימים ב' ג:א) |
|
|||
|
בשבעים וארבעה מהם אנו מפרשים את המילה 'במקום' בתור 'באותו המקום' או 'בתוך המקום' אבל במקרה זה החכמים מתעקשים שכוונת הכתוב היא 'עבור המקום' ולכן אין להבין מהפסוק 'וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם שִׁקְלֵי זָהָב מִשְׁקַל שֵׁשׁ מֵאוֹת' שדוד נתן לארנן שש מאות שקלי זהב בו במקום, בעת שהיה בתוך הגורן, אלא שדוד שילם את הסכום הזה עבור השדה בו מוקם הגורן ועבור כל המבנים שהיו קיימים בתוך אותו שדה. תרצו תאמינו. לא תרצו אל תאמינו. |
|
|||
|
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק. |
'בִּנְהַר ְָ' - קרי: 'בִּנְהַר פְּרָת'
רד"ק על שמואל ב' ח:ד וכן רד"ק ומצודת דוד על דברי הימים א' יח:ד
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות פסיקתא רבתי פרשה יא שמסתמכת על במדבר רבה ב:יא
רש"י על דברי הימים א' כא:ה
דברי הימים א' כז:כד
רש"י דברי הימים א' כא:ה
דברי הימים א' כא:ו
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות ילקוט שמעוני רמז קסה
דברי הימים א' כז:א
רש"י על שמואל ב' כד:ט בעקבות מידות רבי אליעזר בן רבי יוסי הגלילי
רבי דוד קימחי, 1160-1235
רד"ק על שמואל ב' כד:ט ועל דברי הימים א' בא:ה
לקט פירושים של פרשנים שונים שנערך באמצע המאה השמונה עשרה
Alexander Pope, An Essay on Criticism
רש"י על מלכים א' ה:ו
רבי לוי בן גרשום, 1288-1344
רלב"ג והמצודת דוד על מלכים א' ה:ו
רבי מאיר לֵיבּוּשׁ בן יחיאל מִיכְל וֵייזֶר, 1809-1879
מלבי"ם על מלכים א' ה:ו
רש"י על דברי הימים כא:כה
רד"ק על דברי הימים א' כא:כה
רד"ק על דברי הימים א' כא:כה בעקבות זבחים:קטז:ב
התגובות האחרונות