Skip to content

1VSDAT

שלישי, 03 אוגוסט 2010 10:51

משה עבד האמת

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)

 

משה היה האדם היחיד שזכה לדבר עם אלוהים 'פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' אבל מסתבר שלמרות יחסיו הקרובים עם האל הוא עדיין נאלץ לשקר, להונות ולדכא בכוח את העם עליו הוא השתרר. המקרא מנסה לתאר את משה כצדיק שנשלח להציל את בני ישראל מבית עבדים, לתת להם תורה ולהוביל אותם לארץ המובטחת אבל באותה המידה נוכל לראות בו מנהיג ציני שהמיט עלינו תיאוקרטיה רודנית והשתמש במיליציה פרטית כדי לכפות את על עם ישראל את מרותו ואת שררת בני משפחתו. האם משה ניצל את סמכותו הרוחנית כדי לקדם את האינטרסים של בני משפחתו או שמא לא היו הדברים מעולם וכל הסיפור הומצא מאות שנים מאוחר יותר על ידי כוהן אלמוני שרצה לעגן את היומרות של כוהני המקדש הירושלמי בציוויים אלוהיים ובתקדימים היסטוריים?

 

 

  

השקר המביך של משה

 

בסיפור חטא העגל חבוי סיפור נוסף שמציג את משה רבנו, גדול הנביאים, באור קצת פחות חיובי:

האל רואה את מעשה העגל ומחליט להשמיד את עמו הנבחר אבל משה מצליח להרניעו והכתוב מספר 'וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ'
[א]. למרות ההתנחמות האלוהית, משה בכל זאת מכריז 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי'[ב] ושולח את כל המתקבצים, כולם משום מה בני שבט לוי, לטבוח בשאר שבטי ישראל. במילים אחרות, משה הוביל את הטבח בבני השבטים לאחר שהאל כבר החליט לא לשלח בהם את חרון אפו ויש להניח שהאל לא באמת ציווה עליו להרוג אלפי בני ישראל. משה, אם כן, יזם את הטבח בעצמו ולנו לא נותר אלא לברר אם משה חשב שהוא מקדם את האינטרסים של האל או שבראש מעייניו עמדו רק האינטרסים של בני משפחתו והאל שימש לו רק כתירוץ? נראה שבסיפור יש יותר משנראה לעיין ויש חשש שמשה הוא לא המועמד האידיאלי לשמש כאב הטיפוס של היהודי האידיאלי.

הסיפור המקראי ממחיש את הבעייתיות: בני ישראל לא הבינו מדוע משה מתעכב זמן כה רב על ההר ומחשש שמנהיגם יישאר עם אלוהיו לנצח הם ביקשו מאהרון, אחיו של משה, שיעשה להם פסל שייצג את האל שהם הכירו בארץ מצריים. אהרון נעתר להפצרות ומצווה על העם לפרוק את נזמי הזהב שבאזני נשותיהם וילדיהם ולהביאם אליו. העם אסף את נזמי הזהב ואהרון ייצר מהם בחרט עגל מסיכה[ג]. בני ישראל זיהו את העגל כ'יהוה' והצביעו עליו כמי שהוציאם מארץ מצריים. אהרון בנה מזבח והכריז על היום הבא כחג ליהוה. למחרת העם השכים קום, העלה עולות ושלמים בפני עגל הזהב וישב לאכול, לשתות ולצחק. בשלב זה האל הורה למשה לרדת מההר ולחזור לעם שסרח. בכעסו הוא ביקש ממשה להניח לו להשמיד את בני ישראל אבל משה הסביר לאלוהיו שפעולה כה דרסטית תאפשר למצרים לטעון שהאל של העברים הוציא את עמו ממצריים רק בכדי להורגם במדבר. בנוסף, המשיך משה בטיעוניו, קטל המוני של בני ישראל ימנע מהעם להתרבות ככוכבי השמיים וההבטחות שהאל עצמו נתן לאברהם, יצחק ויעקב יושמו ללעג.

 

הטיעונים ההגיוניים שכנעו את האל והוא התנחם 'עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ'.[ד] לאחר שהרוחות נרגעו משה החל לרדת מההר כשבידיו שני לוחות שנכתבו באצבע אלוהים. יהושע, בן לווייתו של משה, שמע את מצהלות החוגגים וסבר שאלה קולות מלחמה אבל משה הבין ששהם אינם שומעים קול ענות גבורה או קול ענות חולשה אלא קול ענות בלבד. משה ראה את החגיגות סביב העגל, התרגז, השליך מידיו את לוחות הברית, שרף את העגל, טחן אותו עד דק, זרה את עפרו למים והשקה בהם את בני ישראל.[ה]

 

בשלב זה אהרון, אחיו ויד ימינו של המנהיג העליון, מצא עתה את עצמו בסיטואציה קצת לא נעימה ואין להאשימו על שבחר לעקוף את האמת הצרופה ולטעון שעגל הזהב פשוט קפץ מתוך האש, ללא כל מגע יד חורטת.[ו] דבריו של אהרון נשמעו למשה סבירים והגיוניים והוא מייד שיחרר את אחיו למעצר אוהל. כשאהרון כבר אינו עומד בדרכו לטבח המתוכנן, משה הזעיק את אוהבי יהוה והללו מיהרו להתקבץ סביבו, נכונים ומזומנים לבצע כל מטלה שתוטל עליהם. למרבה הפלא, מסתבר שלדגל התקבצו אך ורק בני שבט לוי ומשה, ללא שהות מיותרת, שלח אותם להצטייד בחרבותיהם, לעבור במחנה משער לשער ולהרוג איש את אחיו, איש את רעהו ואיש את קרובו[ז]. הלויים שמעו ועשו והם התחמשו, עברו משער לשער, טבחו שלושת אלפים איש מבני ישראל והנחילו לדורות תקדים חשוב לגבי העונשים שצפויים לאלו שמרגיזים את האן ומשרתיו.[ח]

 

הרב מאיר שמחה הכהן מדווינסק[ט], בעל פירוש 'משך חוכמה', לא היה מסוגל לקבל את הפשט הרצחני והוא הניח שמשה והלויים נהגו אך ורק על פי כל כללי הדין הרבני והוציאו את העבריינים להורג אחרי שהם עמדו למשפט צדק ונמצאו אשמים. את ההוכחה לכך הוא מוצא בהוראה 'עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר'[י] אותה הוא מפרש כציווי לעבור מבית דין אחד למשנהו עד שיימצאו דיינים ראויים שאינם משתייכים למשפחותיהם של הנאשמים. רוחות דומות מנשבות גם מהתרגום לארמית המיוחס ליונתן בן עוזיאל בו הביטוי 'עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר' מתורגם כ-'עיברו ותובו מתרע סנהדרין לתרע בי דינא', היינו, משער הסנהדרין לשער בית הדין. מכאן קצרה הדרך למסקנה שהפסוק 'וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה'[יא] מלמד שמשה עמד בשער בית הדין הגדול, בן שבעים ואחד הדיינים, שרק הוא רשאי לדון בעבירות השבטים[יב].

רק בעולם ההזוי של הרבנים ניתן להתעלם מהעובדה שבני ישראל ישמעו על המצוות האלוהיות למעלה מארבעים יום מאוחר יותר, לאחר שמשה ירד מההר בשנית כשבידיו שני לוחות ברית חדשים. היכן, אם כן, נמצאו שבעים ואחד דיינים שהיו מסוגלים לשפוט את הנאשמים על פי דיניה של תורה שעדיין לא הגיעה לידיהם? הסיפור אינו מסוגל לעבור את מחסומי ההיגיון גם בהיבט נוסף: אף שבט נורמלי לא היה נותן להוציא את בניו להורג בגין חגיגה שגרתית לכבודו של האל שהוציא אותם ממצריים. לא מדובר פה בעבודה של אל זר שהרי הכתוב אומר 'וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ לְפָנָיו וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וַיֹּאמַר חַג לַיהֹוָה מָחָר'
[יג]. בני ישראל אולי ייצגו את אלוהיהם באמצעות פסל זהב אבל זאת עבירה טכנית שמחייבת עונשי מוות ובהחלט ניתן היה להניח שבני ישראל עדיין לא הפנימו את המדיניות החדשה של האל ולצפות שהאל יסתפק באזהרה חמורה או עונש של 'מוות על תנאי' למשך שלוש שנים.


את פירושו של ה'משך חכמה' נוכל לפסול גם מסיבה נוספת: הכתוב אומר 'וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ'
[יד] וברור שלא מדובר בהליכים שיפוטיים ארוכים אלא לכל היותר במשפטי ראווה המוניים בהם לאף נאשם לא ניתנה ההזדמנות להוכיח את חפותו.

אנו לא נעסוק בעיוות דינו של אהרון שמשום מה לא זכה לעונש שהוטל על כל שאר העוסקים במלאכת העגל אבל לא נוכל להתעלם מקושיות אחרות שמעיבות על הצדק האבסולוטי: הכתוב מצהיר שהאל התנחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו[טו] והדעת נותנת שהוא מצא לנכון לוותר על זכותו הטבעית לטבוח בחוטאי ישראל. משה, כאמור, הרגיע את האל הזועם וגרם לו לוותר על 'הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ'[טז] אבל ההתפייסות האלוהית לא הפריעה למשה לפתוח את פקודת המבצע שלו במילים 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'[יז]. כלומר, משה שיקר ביודעין בעת שהוא שלח את הלוויים לטבוח באחיהם בשמו של אל שכבר ויתר על זכותו הטבעית לפרוע בבניו החוטאים. הכיצד? האם גדול הנביאים לא היסס לסטות מהאמת? האם שלושת אלפי הנספים חייבים את מותם לדבר שקר? התנא דבי אליהו החליט שכישוריו מאפשרים לו להסביר:

 

מעיד אני עלי שמים וארץ שלא אמר הקב"ה למשה לעמוד בשער המחנה ולומר 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי' ולשום איש את חרבו על ירכו ולהרוג איש את אחיו ורעהו וקרובו והוא (משה, בכל זאת) אמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל'.

אלא שהיה משה דן בעצמו ואמר בלבו אם אני אומר לישראל הרגו איש את אחיו ורעהו וקרובו יהיו ישראל דנין
(מסיקים ממידת הקל וחומר) ויאמרו לי לא כך למדתנו רבינו: סנהדרין שהרגו נפש א' (אחת) מישראל פעם אחד בשבוע (שבע שנים) נקראת 'מחבלנית' מפני מה אתה הורג ג' (שלושת) אלפים ביום אחד? לפיכך (משה) תלה (את ההוראה) בכבוד של מעלה ואמר 'כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ' וגו'.

 

(תנא דבי אליהו רבה פרק ד)

 

עתה התמונה מתבהרת לחלוטין. לא גחמת שווא גרמה למשה לשקר ללוויים והוא עשה זאת רק משום שחשש, ובצדק, מהביקורת שבני ישראל עלולים להטיח בו. השקר, כך מסתבר, נבע מכורח המציאות - אם משה היה מספר לבני ישראל את האמת כולם היו מגלים שמעשיו סותרים את תורתו והייתה נגרמת לו בושת פנים גדולה. בתנאים אלה לא רק רצוי אלא גם הכרחי לסטות מהאמת ולתלות את הטבח במצווה אלוהית, אף שהאל עצמו כבר החליט לוותר על התענוג. אל לנו להתפלא אם נמצאו לימים רבנים ששאבו השראה מגדול הנביאים והעדיפו להשיג את יעדיהם גם ללא כל סיוע מהאמת הצרופה. 

 

בכל מקרה, חרף התנחמותו, האל כנראה התגרה מגניחותיהם של אלפי המוצאים להורג והחליט בכל זאת להמיט על עמו פורענות משל עצמו: 'וַיִּגֹּף יְהֹוָה אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן'[יח]. ונמצא שעם ישראל הוכה פעמיים: פעם אחת על ידי מנהיג אכזרי שהרג שלושת אלפים איש על דעת עצמו ופעם שנייה על ידי אל קפריזי שמעולם אינו חושב פעמיים לפי שהוא מחליט לנגוף את העם המסכן שהוא בחר מכל העמים.

 

סיפור זה חושף גם את הבעייתיות של הדת היהודית שמעולם לא הצליחה לסנכרן את המיתוסים השונים שסופחו אליה ולהחליק את הסתירות הפנימיות שהצטברו בה. אין שום אפשרות לבנות מסיפור זה תיאור היסטורי הגיוני כלשהו שהרי משה קיבל את כל התורה על הר סיני, ובכלל זה את פרק לב של ספר שמות בו הסיפור סופר למפרע. נראה, עם זאת, שהוא לא חשש מתוצאות שקרו שכן מהמשך הכתוב הוא הבין שלאל אין שום כוונה להעניש אותו. מחזה האבסורד הומחז מראש ומשה פשוט דקלם את השורות שנכתבו עבורו אלפים שנים לפני בריאתו של העולם[יט]. הסיפור היה יכול אולי להעביר לנו מוסרי השכל מועילים ומחנכים אבל מה ניתן ללמוד ממנו לאחר שמסתבר לנו שמשה למעשה ידע מראש כיצד הוא עתיד לפעול ומה יקרה לאחר מכן. אדרבה, איזה מין אל כותב תורה בה הגיבור יודע מראש שהוא עומד לבצע פשעים חמורים נגד האנושות ומחליט לבצע אותם למרות הכל?

  
 

משטרת הלוויים

 

אם הוטרדנו מהחירויות שמשה נטל לעצמו עלינו להיות לא פחות מודאגים מהעובדה שלקריאה 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי' נענו רק בני שבט לוי. האם בכל המחנה לא נמצאו אוהבי יהוה משבטים אחרים, ולו אפילו רק אלה שארבעים יום קודם לכן ראו את 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר'[כ]? יתר על כן, האם יעלה על הדעת שהקריאה לטבח לא הדליקה אורות אדומים במחנותיהם של שאר בני ישראל והללו המתינו בשקט ללויים החמושים שעברו משער לשער בחיפוש אחר קורבנות שראויים להיהרג בטבח? אם שש מאות אלף אנשי מלחמה שמעו את קריאתו של משה איך זה שאיש מהם לא נערך להגן על עצמו ועל בני משפחתו? כמה מאות לוויים התקיפו רבבות לוחמים מנוסים וטבחו שלושת אלפים איש מבלי לסבול ולו אבדה אחת? הייתכן? האם אירוע מעין זה יכול להתרחש גם בעולם האמתי שנמצא מחוץ לדמיונם של טווי האגדות? האם דרושה הוכחה טובה מזאת לאופיים המיתולוגי של סיפורי המקרא?  

 

עם זאת, קצת רצון טוב יאפשר לנו לחלץ מהסיפור המקראי תיאור קצת יותר הגיוני: משה אמנם קרא 'מִי לַיהֹוָה אֵלָי' אבל קולו הגיע רק לאזני הלוויים שהתקבצו סביבו מבעוד יום והללו הפעילו תוכנית מבצעית שתוכננה מראש והסתערו על האינטליגנציה הסרבנית לפני שהיא הצליחה להבין מה קורה ולהיערך להגנה על חייהם וחיי בני משפחתם. לא דרוש הרבה ניסיון קרבי כדי להבין שבהישמע קולות מלחמה כל גיבורי החייל מתגודדים יחדיו עם חרבות שלופות וברור שאם במחנות היו נשמעות תרועות אזהרה ורבבות לוחמים היו נזעקים לדגל, היום היה מסתיים לגמרי אחרת. כיוון שבסיפור זה איש לא נחלץ לעמוד בפרץ לא נותר לנו אלא להסיק שהפעולה התבצעה באישון לילה, שעה שבני ישראל נמו את שנתם. האם איננו מסוגלים לראות בעיני רוחנו את גדודי הלויים פושטים בעת ובעונה אחת על שנים עשר מחנות השבטים כשהעלטה מכסה על פניהם המשולהבים ומסתירה את חרבותיהם נוטפות הדת? מיעוט הפרטים מחייב אותנו להעלות ספקולציות אבל נראה שמתוך הסיפור המקראי עולים הדיה של משטרת לויים ששמרה בחרבות שלופות על המשטר הכוהני ועזרה לבני עמרם לכפות על עם ישראל משטר תיאוקרטי שדיכא את המוני העם וסוחט מהם, כביכול בשמו של האל, את בהמותיהם, כספם ומשאביהם?

עם זאת, אל לנו לחשוש יתר על המידה. אף עגל זהב לא קפץ מהמדורה ואף לוי לא טבח בבני ישראל. אלו הם סיפורי אגדות שהומצאו מאות שנים לאחר שהזוועות היו אמורות להתרחש בפועל.
גם אל משה רבנו אין מה לבא בטענות, ביחוד לאור העובדה שגם הוא היה כנראה דמות ספרותית ואגדתית ולא דמות היסטורית של ממש. כוהני המקדש היו זקוקים לאב-טיפוס סמכותי שיספק תוקף אלוהי לדרישותיהם ותקדימים שיגבו את יומרותיהם ולכן הם המציאו את משה, בחיר האלוהים, וליהקו אותו בתפקיד המנהיג העליון שהוציא את עמו מארץ מצרים ונתן להם תורה קדושה שמדגישה את עוצמתו ויכולותיו של האל, תלותם של בני ישראל בהנהגתו והשגחתו וחובתו של כל אחד מאיתנו לציית לו ולקיים את כל מצוותיו. את סיפור המסגרת הזה הכוהנים עיבו באירועים פיקטיביים שהיו אמורים לשמש כתקדימים לדרישותיהם[כא]. משה נדרש לשחק את תפקיד החולייה המקשרת בין האל לעמו והכתוב הציגו כדמות סמכותית שמסוגלת לשוחח עם בורא העולם פנים מול פנים, להתווכח עימו ובמקרה הצורך גם לשכנע אותו - בדיוק כפי שהיינו מצפים מאיש דת שכביכול מייצג את האינטרסים של העם בפני אלוהיו. עם זאת, בעלי המקראות, אולי בכוונה ואולי מבלי משים, לא תמיד הצליחו לשמור על כבודו ובדרכם להחדיר לכתביהם את מוסרי ההשכל שישרתו את האינטרסים שלהם הם נאלצו לפעמים להאיר אותו באור שלילי ולהעמיד בספק את יושרתו, כוונותיו האמתיות ומהימנותם של דבריו.

 

 

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.

 

 

 



[א]             

שמות לב:יד

[ב]             

שמות לב:כו

[ג]             

לא ממש, שכן לפי רש"י: באו מכשפי הערב הרב שעלו יחד עם בני ישראל ממצריים ועשו את העגל בכשפיהם.

[ד]             

שמות לב:יד

[ה]             

שמות לב:א-כ   

[ו]              

'וָאֹמַר לָהֶם לְמִי זָהָב הִתְפָּרָקוּ וַיִּתְּנוּ לִי וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה'.

(שמות לב:כד)

[ז]              

שמות לב:כו-כז

[ח]             

שמות לב:כח

[ט]             

ראו הערך 'מאיר שמחה הכהן' בויקיפדיה

[י]              

שמות לב:כז

[יא]            

שמות לב:כו

[יב]                

'אין דנין לא את השבט ולא את נביא השקר ולא את כהן גדול אלא על פי בית דין של שבעים ואחד ואין מוציאין למלחמת הרשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין סנהדריות לשבטים אלא על פי בית דין של שבעים ואחד אין עושין עיר הנדחת אלא על פי בית דין של שבעים ואחד.
(סנהדרין ב:א)

[יג]            

שמות לב:ה

[יד]            

שמות לב:כח

[טו]            

שמות לב:יד

[טז]            

שמות לב:יד

[יז]             

שמות לב:כז

[יח]            

שמות לב:לה

[יט]            

'דאמר רבי שמעון בן לקיש: שני אלפים שנה קדמה התורה לברייתו של עולם'.
(בראשית רבה ח:ב)

[כ]      

שמות כד:י

[כא]           

ראו המאמר 'היתרונות הכלכליים של הכהונה'

 

נקרא 4121 פעמים
למאמר הבא ולקודם: דוד הנערץ »

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

19 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 10 מאי 2020 18:55 הוסף ע״י הודעת מערכת

    התגובות הבאות עלו בשעתו למאמר 'משטרת הלוויים' שמוזג לתוך במאמר זה:

    ------------------------------------------------------------

    ראשון, 26 מאי 2019 22:03 הוסף ע״י יואב

    בתשובה לשאלתו של מר דוד על מה הטעם להתפלפל במשהו שאתה לא מאמין בו: כדי שאנשים כמוני יוכלו להינצל מהמלכודות הפסיכולוגיות והשקריות הללו שמשחר האנושות עיוותו לאנשים את המציאות והוציאו להם את ה-"עין" מה-"דעת" ונשארנו עם "דת"

    ------------------------------------------------------------

    רביעי, 31 אוגוסט 2011 18:31 הוסף ע״י עדי אביר

    דוד,

    אני באמת מאמין שכל הסיפור לא היה ולא נברא אבל יכול להיות שאתה דווקא כן מאמין שהוא מתאר אירועים של ממש ואת המאמר כתבתי עבורך ועבור מאמינים שכמותך.

    המאמר מבליט כמה נקודות אבסורדיות בסיפור והוא שב ומדגיש את העובדה שהתיאור לא נכתב על ידי האל הכל-יודע אלא על ידי בני אדם אינטרסנטיים.

    ------------------------------------------------------------

    ראשון, 28 אוגוסט 2011 23:22 הוסף ע״י דוד

    מה הטעם להתפלפל בסיפור שלדעתך לא היה ולא נברא?

  • קישור לתגובה שלישי, 03 יולי 2018 12:52 הוסף ע״י עדי אביר

    מוראד,

    תודה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 03 יולי 2018 08:29 הוסף ע״י מוראד מוניר

    שלום רב
    לאחרונה אני נמצא באתר שלכם, והא מאוד ענייני ועוזר לי במחקרי.
    רק רציתי להסב את תשומת לבכם לשני קברים חשובים:
    1. המבט האובייקטיבי על תכני הדת, ולא משנה איזה דת, הוא הדרך להבהיר שבדתות יש הפרה לכלל יסוד חשוב והוא "על תכני הדת
    חובה לפגוש את ההיגיון האנושי", ואף דת אינה עומדת בכלל זה.
    2. מפתיע לשמוע את הקול היהודי הישר כלפי תכני דתו, עת שהאסלאם, האויב הגדול ביותר ליהדות, מעלה את משה בדרגה והופך
    אותו לגיבור המהדורה שלו בקוראן. משה מופיע בקוראן 74 פעמים, והוא נתפס כדמות הנערצת ביותר. פרדוקס שאני מנסה ליישב.

    כל הכבוד לכם, ושמח שמצאתי אותכם

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 15:55 הוסף ע״י דיין שם משה

    לעדי לא הבנת אותי
    לא אמרתי שבני לוי לא הרגו משבטים אחרים
    בני לוי הם כהני הדת בל שבט ושבט בסגנון רבני השכונות וכל רב שכונה הרג מהשכונה שלו את קרוביו וחבריו שעבדו עבודה זרה
    ולכן מגיע כבוד ללוים נציגי האל שלא עשו הנחות למקורביהם
    ולהבדיל
    אם במפלגה מסויימת מישהו הטריד מינית אז יו"ר המפלגה מגן עליו לאמור יש לו את זכות החפות אבל אם יו"ר היה לוי כבימי משה אז לא היה עושה הנחות לחבר מפלגתו
    או דוגמא אחרת שאם נער דקר בסכין אז אביו באופן אוטמט מגן עליו בכל מיני דרכים לאמור כי זו הייתה הגנה עצמית או מכחיש לחלוטין ומסדר לו אליבי
    אבל אם לנער היה אב לוי צדיק אז היה מסגיר אותו למשטרה כדי שהחוק ימצה עמו את הדין

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 14:54 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    אתה קורא את המקראות בצורה מאד סלקטיבית ודורש אותה בדיוק כמו הרבנים שאת דרכם אתה פוסל. הכתוב אומר:

    (כו) וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיהֹוָה אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי.
    (כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ.
    (כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ.
    (כט) וַיֹּאמֶר משֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיהֹוָה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה.

    משה ציווה על הלויים לטבוח, ללא משפט, את אחיהם, רעיהם וקרוביהם. כיצד אתה מסיק מזה שהם הקפידו לא לרצוח את בני השבטים האחרים? אף אחד מפרשני המקרא אינו מפרש את הפסוקים הללו כמוך ומקובל עלי הפירוש 'אחיו - אפילו אם הוא אחיו'.

    לשיטתך בני לוי הם נציגי האלוהים בכל שבט. נציגים לצורך מה? השלטת משטר של טרור ורצח?

    בכל מקרה, הלוויים התפזרו בין השבטים רק לאחר הכניסה לארץ ישראל ולא בימי הנדודים במדבר שם הם שימשו, להערכתי, כגוף שלם ובלתי מפוצל ששמר על הכוהנים ובודד אותם משאר העם.

    ראה המאמר 'הקמתה ומימונה של משטרת הלוויים':

    http://www.1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2010-08-24-10-08-13/2010-11-28-10-24-39/item/275-%D7%94%D7%A7%D7%9E%D7%AA%D7%94-%D7%95%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%98%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 25 דצמבר 2016 13:54 הוסף ע״י דיין שם משה

    בראשית מט7: "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל"
    בני לוי חולקו בין כל השבטים ולא היו כשבט עם נחלה
    בני לוי אינם כי אם כל נציגי האל השוכנים בקרב העם
    משהו בסגנון רבני שכונות
    לאחר שבני לוי נציגי האלהים שבכל שבט טבחו בקרוביהם אז ידע משה כי בני לוי צדיקים הם ולא כמו שאתה חושב שהם נקמו בשאר השבטים הרחוקים להם לא ולא כי בני לוי טבחו בכל קרוביהם ובמשפחותיהם ובבניהם אשר עבדו עבודה זרה מעשי כשפים רצח וניאוף וחיללו את שם אלהים
    שמות לב29: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם ליהוה כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה"

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 12:22 הוסף ע״י עדו

    עכשיו אני באמת מבולבל.
    אם סיפורי התורה ניתנו בערבות מואב אחרי שכבר קרו אז לדם מה צריך אותם? משה כבר יודע שהוא היכה בסלע הוא לא צריך שאלוהים יספר לו שזה מה שקרה.
    אם הסיפורים ניתנו מפי הגבורה לפני שקרו אז חזרנו לבעיה הראשונה: למה שמשה יכה בסלע אם הוא יודע שהוא עתיד לחטוף על זה? למה שקורח יתמרד ובשביל מה צריך בכלל לדלוח את המרגלים אם כבר יודעים מה הם עתידים להגיד?

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 12:13 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    'תורה מגילה מגילה ניתנה' לשיטתה של אסכולה אחת בלבד. אסכולה אחרת טוענת 'תורה חתומה ניתנה'. בכל מקרה, רוב חכמי האגדה רצו לעגן את התורה שבעל פה במעמד הר סיני ולכן הם הפיקן מרגליות דוגמת:

    אמר רבי לוי בר חמא בשם רבי שמעון בן לקיש: מהו שכתוב 'וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרתָם'? הוא מסביר: 'לֻחת' - אלו עשרת הדברות, 'וְהַתּוֹרָה' - זה המקרא, 'וְהַמִּצְוָה' - זו המשנה, 'אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי' - אלו הנביאים והכתובים, 'לְהוֹרתָם' - זו הגמרא. הפסוק מלמד שכולם ניתנו למשה מסיני.

    או:

    המילה 'עליהם' והריבוי 'וַעֲלֵיהֶם', המילה 'כל' והריבוי 'כְּכָל', המילה 'דברים' והריבוי 'הַדְּבָרִים' – הרי אלה באים לרבות מקרא, משנה, תלמוד ואגדה, אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני.

    הדברים הללו מתייחסים ל'מקרא', היינו לחמשת החומשים וברור שבעליהם דגלו בגירסה 'תורה חתומה ניתנה'. הוכחה נוספת ניתן למצוא בכך שעל פי המקור השני משה קיבל גם דברי אגדה, וממילא גם את הקטעים הסיפוריים שבתורה, ובכללם גם אלו שמספרים את שעתיד לקרות לו עצמו.

    העניין מבואר ביתר פירוט במאמר 'התורה שבעל פה' בכתובת
    http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=item&id=264:%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A9%D7%91%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%94&Itemid=116

    בברכה,

    עדי

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 09:56 הוסף ע״י מתן

    עדו,

    איפה ראית דבר כזה?
    לפי התלמוד הן ניתנו אך לא בסיני אלא במהלך הנדודים במדבר או בערבות מואב בתום שנות הנדודים.

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 09:23 הוסף ע״י עדו

    מצויין מתן.
    כלומר כל סיפורי התורה שאינם מצוות לא הגיעו מפי הגבורה והם דברי בשר ודם שיכולים להיות נכונים או שלא בדיוק כמו האגדות על ישו או הסיפורים על מוחמד.
    יופי, התקדמנו קצת.

  • קישור לתגובה שני, 04 יוני 2012 00:27 הוסף ע״י מתן

    עדי,

    אמנם נאמר שהוא קיבל את כל המצוות התנ"כיות והרבניות ("ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש") בהר סיני אבל לא את כתבי התורה ובמשתמע לא את סיפורי התורה שאינם מצוות.

    ראה בבלי, גיטין, ס א
    http://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%91%D7%91%D7%9C%D7%99_%D7%92%D7%99%D7%98%D7%99%D7%9F_%D7%93%D7%A3_%D7%A1#.D7.A2.D7.9E.D7.95.D7.93_.D7.90
    א"ר יוחנן משום רבי בנאה: תורה מגילה מגילה ניתנה (רש"י: מגילה מגילה ניתנה - כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן), שנאמר: " אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהלים מ ח).
    ר"ש בן לקיש אומר: תורה חתומה ניתנה (רש"י: לא נכתבה עד סוף ארבעים - לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן; והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן), שנאמר "לקוח את ספר התורה הזאת" (דברים לא, כו).

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 22:47 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני,

    מה זה מי שלא הצטרף? נראה לך שניתן לצעוק בקול שיגיע לאזני 600,000 איש? משה קרא 'מי ליהוה אלי' במחנה הלויים ולכן שמעו אותו רק לויים. אם הוא היה צועק בלב מחנה בני נפתלי היה מסתבר שהם היחידים שעשו תשובה בליבם ואת כל השאר ראוי לטבוח.

    תגיד לי, התירוצים שלכם לא גורמים לך לרצות לצחוק פה ושם?

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 22:40 הוסף ע״י עדי אביר

    מתן,

    הבעיה היא שאם משה קיבל את כל התורה בהר סיני ובתורה כבר היה כתוב שהוא יענש על חטא הסלע למה הוא היה צריך להתנהג בדיוק לפי התסריט ולא עלה בדעתו לעשות משהו אחר?

    עדי

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 21:26 הוסף ע״י פלוני

    בס"ד

    לעדי אביר

    אחזור בקצרה

    א. לגבי הקושייה שלך אין סתירה בין

    מדרש אליהו טוען שאת העונש בה מידי משה

    לגבי ההכתבה מה יהיה בתורה הקדוש ברוך הוא הכתיב

    ולכך אין סתירה

    ב. לגבי דבריך שה' כבר התנחם על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו , לא מובן איזה קושי יש בדבר הרי משה צעק מי לה' אליי בכדי לבדוק האם הם חזרו בתשובה , ולכך מי שלא הצטרף הוכיח למפרע שנפילתו במעשה העגל לא ראויה לסליחה

    וכתוספת
    למען האמת כמי שמכיר את אתר דעת אמת לפני ולפנים והגעתי לאתר שלך רק היום - חשבתי שיש כאן קושיות בעלות משקל כשל אתרו של ירון והתבדתי לגמרי וגם דברי ירון ידען אינם פריכה ליהדות כפי שמטיבים להגיב שם - לאחרונה מציע הצעתי אילך תשוב לחיק היהדות

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:58 הוסף ע״י מתן

    עדו ועדי
    לא הבנתי איך משה אמור לדעת מה יקרה אם הוא יכה את הסלע.
    לפי התיאולוגיה היהודית, נביא מקבל מהאל נבואות ספציפיות, לא שכל העתיד פרוס לפניו.

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:55 הוסף ע״י עדי אביר

    עדו,

    הארת את עיני. אשתמש ברעיון שהעלת באחד ממאמרי הבאים.

    תודה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 20:32 הוסף ע״י עדו

    אה, רק כאן אתה רואה בעיה? אם אני זוכר נכון אלוהים כעס על משה שהיכה בסלע ולכן משה לא נכנס לארץ ישראל.
    נו? אז אם משה כבר ידע שהוא עתיד להיענש על כך שיכה בסלע הוא לא היה עושה את זה נכון?
    למעשה כל התלאות שבאו על בני ישראל מהרגע שירד משה מההר הן בעייתיות כי הרי משה ידע מה עומד לקרות - אז הוא היה יכול לפעול בצורה יותר חכמה. זה אגב המוקש עם כל מגיד עתידות. אם הוא באמת יודע את העתיד, שיגלה לעצמו את ששת המספרים הזוכים בלוטו ולא יקבל קהל בדירה חשוכה בשכונת עוני. אבל משום מה פראיירים לא נגמרים אף פעם.

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 18:23 הוסף ע״י עדי אביר

    פלוני ידידי, איני מבין מה אתה מנסה לומר. כתוב 'וַיִּנָּחֶם יְהוָה עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ' וכתוב שמשה שלח את הלויים להרוג את אחיהם. אם הציווי להרוג יהודים יקרים אחרים בא מפי הגבורה אז הגבורה הזאת שכחה שהיא כבר התנחמה ולכן נהיה חייבים להסיק שהיא קצת מבולבלת. אחרת משה הוא זה שהסתיר מהלויים את התנחמותו של האל ושיקר להם באומרו 'כּה אָמַר יְהוָה אֱלהֵי יִשְׂרָאֵל'.

    בכל מקרה הדבר מוכיח שלא צריך להאמין לכל הסיסמאות של הרבנים ובמיוחד לא לעיקר השמיני של הרמב"ם. אף אל שפוי לא היה כותב שהוא התנחם ומייד אחר כך מצווה להרוג את כל האופוזיציה.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 03 יוני 2012 17:59 הוסף ע״י פלוני

    בס"ד

    יקירי הנה התירוץ פשוט

    קודם ציטוט דבריך

    העיקר השמיני משלוש עשרה העיקרים של הרמב"ם קובע שהתורה כולה ניתנה למשה רבנו מפי הגבורה וכל מי שטוען שיש בתורה פסוקים שמשה כתבם מדעתו הוא 'כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים'.

    ולכן באמת אין שום סתירה

    משה רבינו על פי מדרש אליהו רבה ציווה הוא בעצמו על העונש

    אך מצד שני מי הכתיב למשה רבינו מה הוא
    התוכן שיהיה בתורה - הקדוש ברוך הוא

    ולא משה מדעתו

    וזה פשוט

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים