Skip to content

1VSDAT

סיפורים משעשעים

הרבנים רוצים שכולם יבינו את המקראות אך ורק על פי הפרשנות שלהם ולכן הם ממהרים לקבוע שכל מי שאינו מצטט במדויק את רבני ימי הביניים הוא בור גמור שאינו מבין דבר בדת היהודית. האמת, כרגיל, היא שונה לחלוטין והפרשנות הרבנית רק מעוותת, מסרסת ומדחיקה את מובנם הפשוט וההגיוני של הפסוקים, ובמיוחד של אותם הפסוקים שאינם משתפים פעולה עם הטענות האינטרסנטיות של בעלי העניין שהשתלטו על הדת היהודית. בפרק זה אני מציע פרשנויות שאינן עולות בקנה אחד עם האינטרסים הרבניים ומשאיר לקוראים לקבוע בעצמם אם הפרשנויות הללו הן יותר, או פחות, נכונות מהפרשנויות הרבניות.

דרג מאמר זה
(10 מדרגים)

קשה להתעלם מהעובדה שרק החזירים והעמלקים הצליחו לעורר בליבו של עם ישראל שנאה כה עמוקה ומוחלטת. השנאה לחזיר היא הגיונית ומובנת וקשה להאמין שקיים אדם נורמטיבי שמסוגל לא לנטור טינה לחיה שאינה מעלה גירה. פחות מובנת השנאה הנצחית שעם ישראל רוחש לשבט הנוודים שאולי יצא אי פעם בהיסטוריה למלחמת מגן נגד הנחיל הישראלי שעמד לפלוש לתחומו. הפרשנות המסורתית אינה משאירה מקום לספק: העמלקים איכשהו הצליחו לעצבן את יהוה שגמר בליבו למחות את 'זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם'. פרשנות קצת יותר נועזת יכולה להעלות גם אפשרויות נוספות, למשל, שהשנאה לעמלקים נשתלה בתורה באופן רטרואקטיבי כדי להצדיק את הטבח ששבני שמעון ביצעו בעמלקים בימיו של המלך חזקיהו.

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)

הרבנים רוצים שנחשוב שהתנ"ך כולו נכתב על ידי האל או בהשראתו ושכתבי היד המקודשים שרדו את מעתיקי כל הדורות והגיעו אלינו בנוסחם המקורי. כיוון שכך, כל אימת שהם נתקלים בטקסט ששובש קשות בידי איזה שהוא מעתיק רשלן הם ממהרים למצוא את המשמעויות העמוקות שמצדיקות את הניסוחים התמוהים. את 'ישֵׁב בַּשֶּׁבֶת תַּחְכְּמֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִשִׁי הוּא עֲדִינוֹ הָעֶצְנִו', לשם משל, הרבנים נאלצו לרומם לדרגת ראש הסנהדרין, ראש בחכמה וראש בגבורה, אחרת הם היו נאלצים להודות שבידם הוא משובש ובמקור היה כתוב בו רק 'יָשָׁבְעָם בֶּן חַכְמוֹנִי רֹאשׁ הַשָּׁלִושִׁים הוּא עוֹרֵר אֶת חֲנִיתוֹ'.

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)

הכתוב אינו חושף במפורש את הנס הגדול ביותר בתנ"ך אבל כל מי שאינו מסתפק בקריאה שטחית יגלה עד מהרה שהאל הגדול, הגיבור והנורא הצליח להרוג את מקנה מצריים לא רק פעם אחת ולא רק פעמיים אלא שלוש ואולי אפילו ארבע פעמים שונות. פרשני ימי הביניים מעולם לא היססו לגייס לטובת המיתוסים שלהם את הפרשנויות האבסורדיות ביותר אבל במקרה זה הם משום מה החליטו לא לייחס את הניסוחים המבולבלים לכוחותיו האינסופיים של האל. לנו לא נותר אלא להצטער ולקוות שבבא היום יימצאו רבנים אמיצים שיסמכו את ידיהם על הפירוש הפשוט ויעניקו לאל את מלא התהילה שמגיעה לו.

דרג מאמר זה
(9 מדרגים)

כל מי שאינו מקבל את ההנחה שרבים מסיפורי התנ"ך עוצבו על ידי עורך אנושי שמיזג מספר מסורות שונות לנרטיב מתמשך אחד יהיה חייב להודות שהאל שכביכול הכתיב את כל התורה למשה עבדו, הוא האחראי הבלעדי לכל הסתירות, הבלבולים וההשמטות המוזרות שהשתרבבו לסיפוריו. הבלבול הרב שהאל הצליח להטמיע בסיפור מכירתו של יוסף כפה על הרבנים התפתלויות לא מעטות ויש לשבחם אם בסופו של דבר הם הותירו אותנו רק עם עשרים פירושים שונים. האם המספר הכל-יודע, שלעולם אינו אמור לטעות או להתבלבל לא שם לב שהוא מספר סיפור מבולבל שסותר את עצמו? האם הוא אינו מסוגל להמציא סיפור שאינו צורך כל כך הרבה פרשנויות שונות?

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)

גם סיפור מעמד הר סיני, האירוע המכונן של הדת היהודית, אינו חף מסתירות ובלבולים. אם נשלב את התיאור בספר שמות עם זה של ספר דברים נגלה שללא עזרת הפרשנים יקשה עלינו מאד להבין מה בעצם התרחש למרגלות ההר ועל פסגתו. למזלנו, הפרשנים הקנו לעצמם את הזכות לנייד פסוקים ממקום למקום, לארגן אותם מחדש, לפצל פסוקים סוררים שמשום מה אוחדו יחדיו ואף, כאשר עולה הצורך, להתעלם כליל מניסוחים תמוהים ובלתי הגיוניים. הרמב"ן, כפרשן מייצג, מוכיח לנו שאין תסבוכת שמסוגלת לעמוד בפני התרצנים אך תוך כדי כך הוא גורם לנו להרהר בשאלה מדוע האל לא טרח להעסיק איזה רב מייעץ שהיה מגיהָ את הכתוב ומונע מראש את כל המבוכות שעתידות לייסר את כל מי שבאמת שם לב לניסוחים המקראיים.

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)

סיפור חטא העגל הוא אחד 'הסיפורים המחנכים' שהומצאו במטרה להמחיש לעם ישראל את הסכנות הטמונות בסטייה מדרך הישר של הכוהנים. ספציפית, הסיפור מדגים את העונשים שיפלו על כל אלה שבוחרים לסגוד לאל באופן עצמאי ובמרומז הוא מכוון את המאמינים לציות מוחלט למצוותיהם של הכוהנים המוסמכים, המיוצגים כאן על ידי משה רבנו. עם זאת, שלא בכוונה ומבלי משים, הכתוב גם חושף את אופיו הדיקטטורי של משה ואת הסכנות במשטר התיאוקרטי שהכוהנים, באמצעות סיפורים מעין אלה, רצו להמיט על תמימי ישראל.

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

רש"י, בעקבות המכילתא, גורס שבתחילה כל עשרת הדברות נאמרו בבת אחת ורק אחר כך הקדוש ברוך הוא חזר והקריאן דיבור אחר דיבור. הרמב"ן, לעומתו, קובע שמסורת האבות שבידיו מלמדת שבני ישראל שמעו והבינו את שתי הדברות הראשונות אבל מהדיבור השלישי והילך הם רק שמעו קולות שאת משמעותם הם לא הצליחו לפענח ולכן משה נאלץ לעמוד בתווך ולחזור על דברי האל בקול אנושי חד וברור. איך זה שקיימת מחלוקת לגבי העובדות המרכזיות בסיפור המכונן של הדת היהודית וכיצד הצליחה שרשרת המסירה האמינה עליה מסתמכת כל התורה שבעל פה להניב שתי מסורות מנוגדות וסותרות?

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)

מדוע האל שכביכול כתב את התורה לא היה מסוגל לספר סיפור בעל מוסר השכל פשוט, מבלי להעמיס על הסיפור משמעויות מוזרות ובלתי רצויות? לשם משל, הסיפור על קללת בלעם האל מנסה כנראה להראות שהאל מגן על בניו מפני תחבולותיהם של אויביו וחבל שתוך כדי כך הוא נאלץ לחשוף את עובדה שהאל היהודי נוהג להתרגז, מרבה לשנות את דעתו וחושש מהאלים הזרים שקללתו של בלעם עלולה להפעיל נגד עמו הנבחר.     

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים