|
טיעון העד[א] (ובהרחבה: טיעוני העד ההתגלות והמסירה) גורס שאירועי מעמד הר סיני בוודאות קרו מפני שלא ניתן לשכנע עם שלם להאמין שאירועים מסוימים קרו במעמד כל העם אילו האירועים לא התרחשו בפועל. אולי אפשר לעבוד על חלק מהאנשים, אבל על כל העם בטוח לא. בנוסף יש מסורת על אותה התגלות המונית שעברה מאב לבן לאורך כל ההיסטוריה עד ימינו, כולל חגים שנקבעו לזכר יציאת מצרים ומעמד הר סיני (פסח[ב] שבועות[ג], ובמידה מסוימת גם סוכות[ד]), ומכיוון שאב לא משקר לבנו, ומכיוון שאנו חוגגים מצוות רבות וחגים שונים לזכר יציאת מצרים, מוכרח שאכן התרחשו בפועל שהרי עם שלם לא היה מסכים להתחיל לשמור דברים לזכר אירועים שלא קרו.
על אלמנטים שונים של הטיעון הרחיבו רס"ג[ה], , הרמב"ם[ו], בעל ספר החינוך[ז], רבי יוסף אלבו[ח] ואחרים. ריה"ל מזוהה (בצדק או שלא) עם עיקרי הטיעון, שעליהם כתב בספרו "הכוזרי" ולכן בין השאר הטיעון נקרא על שמו- טיעון "הכוזרי"[ט].
אם לתמצת את הטיעון, הרי שהוא מנסה לבסס את אמינות המסורת על ההנחות הבאות: לאירועי יציאת מצרים: מכות מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וכו' היו מיליוני עדים: כ-600 אלף גברים מגיל 20 עד 60, לא כולל נשים זקנים וטף (בחישוב זהיר מדובר על מעל שניים וחצי מיליון אנשים) - 'וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף'[י] ועוד "ערב רב" שמן הסתם כלל אנשים רבים נוספים 'וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד'[יא].
באחד האירועים הייתה התגלות המונית שכללה דיבור מפי האל ישירות לבני ישראל כחלק ממתן תורה 'ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם'[יב].
התגלות זו במעמד הר סיני עשתה רושם עז על העם, שלאחר שמשה רבנו סיפר להם מה נאמר לו בהר סיני הם אמרו 'וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה נַעֲשֶׂה'[יג].
לא ניתן לשכנע עם שלם להאמין שאירועים מסוימים קרו במעמד כל העם אילו האירועים לא התרחשו בפועל. קוסם או מאחז עיניים יכולים לרמות מספר אנשים מועט, אבל על פי המקרא מאחר והמסה של הצופים הייתה כאמור מיליונים, לא ניתן היה לעבוד עליהם. בנוסף - כמו שבעדות משפטית, מקובל הן בתורה והן בדיני הגויים להאמין לעדות שניים או שלושה אנשים, קל וחומר לאמונה בתורה שנמסרה על ידי עדים רבים הרבה יותר.
בעוד שבשאר הדתות האמונה התחילה באדם בודד (ישו, מוחמד, ג'וזף סמית' ואחרים) שהעביר מסר אלוהי וגרם לאנשים להאמין לו - כאן כל העם היה נוכח ולכן כל העם העביר את המסר האלוהי הלאה לבניו.
לו היה מדובר בשקר מוסכם והמוני, בניהם של המשקרים בוודאי היו עולים עליו בשלב כזה או אחר כי זה טבע האדם שֶׁלַּשֶּׁקֶר לאורך זמן אין רגליים.
מוסכם כי אב לא משקר לבנו. אבות מעוניינים שבניהם יחונכו בצורה הטובה ביותר, ולכן אבות לא ילמדו את בניהם שקרים ומעשיות. מאחר וסיפורי יציאת מצרים עברו לפי המסורת מדור לדור עד ימינו כשבכל דור אב מספר לבנו את סיפורי יציאת מצרים ומעמד הר סיני כמו בשרשרת אנושית מרובת שנים, הרי שתחילת השרשרת הייתה אמינה.
גם שלושת הרגלים מהווים ראיה חזקה לנכונות האירועים: פסח נחגג לזכר פסיחתו של האל על בתי ישראל רגע לפני שהוציא אותם מגלות מצרים לחירות, שבועות חל בתאריך של מתן התורה ועיקרו הוא ציון מתן התורה במעמד הר סיני וחג סוכות נחגג לזכר הסוכות בהן ישבו בני ישראל כשיצאו ממצרים. מועדים מיוחדים לא צצים יש מאין ואין שום סיבה הגיונית שעם שלם של מיליוני אנשים יסכים להתחיל לשמור על חגים ולציין מועדים סתם כך לזכר אירועים אילולא קרו באמת. ויותר מזה: מסופר כי החגים החלו בזמן אמת: אנחנו חוגגים היום את חג הפסח כי אבותינו חגגו את חג פסח כי אבותיהם חגגו אותו וכך הלאה עד הפסח הראשון שנחגג במצרים טרם היציאה ממצרים והנה לנו ראיה חותכת שהפסח הראשון קם והיה. כנ"ל שבועות. כנ"ל סוכות.
כמו כן, בכל דור ודור היו נביאם או חכמים שדאגו להעברתה המדויקת של התורה, גם כאשר המלכים והעם היו עובדי עבודה זרה. בנוסף היהודים החשיבו מאוד את העברת התורה מדור לדור והקפידו על העתקה נכונה וזהירה של הדברים על מנת שהטקסט המקורי יישמר.
על פניו הטיעון נראה חזק. אבל האם יש בו ממש?
על איזו התגלות מדובר?
בשעת מעמד הר סיני, לא נכתב שהעם עבר התגלות המונית בהר סיני. כתוב שההר המדובר היה מלא בעשן[יד], שהעם שמע קולות וראה אפקטים שהפחידו אותו[טו], ושלמעשה משה רבנו, שנעלם בענן וחזר[טז], הסביר לעם מה קרה שם[יז]. אז אפילו לפי התורה לא הייתה שם התגלות ('כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ'[יח], 'וַיְדַבֵּר יְהוָה אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים זוּלָתִי קוֹל'[יט], 'וַיְהִי קוֹל הַשּׁוֹפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל'[כ], 'וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת'[כא].
מכל הנאמר לעיל אפשר להסיק כי העם ראה עשן, שמע קולות רמים ובעיקר חזה באפקטים מפחידים ושלח את משה רבנו להבין מה קורה.
האם ההתגלות בהר סיני עשתה רושם על העם
על פי התורה, אותו "מעמד" מיוחד מלא באפקטים לא עשה רושם רב מדי על העם, כי בסך הכל ארבעים ימים אחרי שהם שמעו על איסור עבודת אלוהים אחרים מבלעדי יהוה[כב] ועל איסור הקמת פסל או מסכה[כג], הם בנו פסל של עגל מזהב וטענו שהוא אלוהי ישראל[כד].
האם ההתגלות בהר סיני החזיקה מעמד אפילו ארבעים שנה?
על פי התורה, אותו מעמד לא רק שלא החזיק מעמד לאורך ימים אצל העם, אלא שאפילו משה רבנו שהיה היחיד שהיה על פסגת הר סיני ושמע באזניו את כל הדברות, אפילו הוא לא זכר בדיוק מה שמע, וכשחזר על נוסח עשרת הדברות בנאומו לעם ישראל בספר דברים פרק ה, שינה פרטים רבים. ואם נאמר שמשה רבנו הרס את לוחות הברית הראשונות ועלה שוב להר סיני לקבל שוב לוחות ברית ועליהן נכתבו דברים שונים ואם נאמר שנוסח אחד נכתב על זוג הלוחות הראשון והנוסח האחר על זוג הלוחות השני אבל אלו ואלו 'דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים'[כה] התשובה כתובה באופן חד משמעי בתורה: "פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יְהֹוָה עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ. אָנֹכִי עֹמֵד בֵּין יְהֹוָה וּבֵינֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְהֹוָה כִּי יְרֵאתֶם מִפְּנֵי הָאֵשׁ וְלֹא עֲלִיתֶם בָּהָר לֵאמֹר. אָנֹכִי יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים'[כו]. על פי התורה, משה מצטט באופן ברור מה נכתב על הלוחות הראשונות, את הדברות שכל העם אמור היה לשמוע ולהכיר. לא דברות אחרות, לא נוסחים שונים או מתחלפים. משה לא רק שמע את עשרת הדברות מוקראים בקולו של אלוהים, אלא לפי המסופר היה היחיד שגם הבין אותם, שהייתה לו גישה אליהם שהרי הלוחות נשמרו אצלו, והייתה לו גישה לאלוהים כל אותם ארבעים יום שהיה על ההר, וגם לאורך כל ימי נדודי המדבר הייתה לו גישה הן לאלוהים והן לדברות: הן נשמרו בתוך ארון הברית כך שהוא לא נאלץ לסמוך על זכרונו והיה באפשרותו לבדוק בכל עת את הנוסח המדויק. והנה, גם עם עזרה של חומר פתוח, כשמשה חוזר על עשרת הדברות בפני העם - הוא משבש אותו, ולא סתם משבש: לא רק הבדלי סגנון (עד שקר שהופך להיות עד שוא) אלא הבדלים קונספטואלים, למשל הטעם לשמירת שבת: בעוד שבדברות הראשונות הטעם הוא קוסמי ('כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ)[כז], בדברות השניות הטעם הוא סוציולוגי ('וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת'[כח]).
אז אפילו משה רבנו שהיה הכי קרוב לדברות ולהתגלות, אפילו הוא הצליח לטעות שוב ושוב בנוסח הדברות, ולא זו אף זו - כל העם שמע אותו מקריא נוסח אחר, ושתק ואף אחד לא עצר אותו ואמר "אבל רגע...זה לא נאמר ככה.."
האם הניסים ההמוניים והתגלות בהר סיני החזיקו מעמד בקרב העם בשלב מאוחר יותר?
על פי התורה, אותו מעמד לא עשה רושם גם בשלב מאוחר יותר, כי מעמד הר סיני נעדר כמעט לחלוטין מהתנ"ך, ו"סיני" אינו מוזכר בשום ספר מחוץ לחומש, חוץ מפעם אחת בספר נחמיה[כט] ובעוד פסוק מספר תהילים[ל] שמעוות שירה קדומה מספר שופטים[לא], וגם לא בכתובות חיצוניות.
מסורת יציאת מצרים נעדרת כמעט מכל ספרי הנביאים. אפשר למצוא אותה כאזכור סכימטי על אירוע סמלי רק בכתבי עמוס, הושע, מיכה וירמיהו. בתקופה הפרסית איבדה מסורת זו מחשיבותה וספרי עזרא, נחמיה ודברי הימים שנכתבו באותם ימים התעלמו מיציאת מצרים והדגישו את מסורת האבות. יציאת מצרים גם לא העסיקה את הנביאים המאוחרים של ימי שיבת ציון - חגי, זכריה ומלאכי. אפילו השופטים שאמורים היו לחיות סמוך יותר לאירועים המתוארים בתורה, גם הם אינם מזכירים את מעמד הר סיני. ואם יאמר מי שיאמר שלמרות שמעמד הר סיני לא נזכר במפורש במקרא עדיין הוא עשה רושם על העם גם אם לא הוזכר בכמות הפעמים הרצויה לנו (כלומר בכלל!) - מוזר לראות כי אפילו בשירת האזינו שאמורה הייתה לספר על התהוות העם ואפילו מזמורי תהילים שמפרטים ישירות את היווצרות העם ונדודיו במדבר דוגמת תהילים ק"ז, תהילים ע"ח, תהילים פ"א או תהילים ס"ח, אפילו הם מתעלמים לחלוטין מאותה התגלות המונית שאמורה הייתה להיות ידועה לפחות למחבר המזמור. זה כמו שבעיתונות המקומית מקום המדינה ועד היום כל פעם שינתחו לעומק את יהדות אירופה בין השנים 1930-1950 לא יזכירו את השואה. מסופר במזמורי התהילים[AA1] האלה באופן מפורט על קריעת ים סוף, על יציאת מצרים, על מסה ומריבה, על קורח ודתן ואבירם, אבל על מה לא מסופר? על אותו מעמד ההתגלות ההמונית שאמורה הייתה להיות הבסיס לשמירה על הדת על פי הטיעון.
האם הניסים ההמוניים והתגלות בהר סיני החזיקו מעמד בקרב העם בשלב מאוחר עוד יותר?
בתנ"ך מסופר כי כל העם שכח את מה שקרה לפני כן, ועבד אלוהים אחרים. דבר אבסורדי לו אכן אב היה מעביר לבנו את כל המידע במסורת שלא ניתקת: זה לא לקח הרבה שנים. מיד אחרי הכניסה לארץ נכתב בתחילת ספר שופטים 'וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים. וַיַּעַזְבוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבוֹתָם, הַמּוֹצִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם; וַיַּכְעִסוּ אֶת-יְהוָה. וַיַּעַזְבו אֶת-יְהוָה; וַיַּעַבְדוּ לַבַּעַל וְלָעַשְׁתָּרוֹת'[לב]. אז מה אמר האב לבנו? "אמנם הייתה התגלות המונית במהלכה יהוה הפחיד אותנו עם האפקטים שלו שלא נעבוד אלים אחרים אבל אתה יודע איך זה, מסורת לחוד ומציאות לחוד"? ומה אמר אותו בן, שלימים הפך להיות כהן לבעל, לבנו? ובנו - בן כהן הבעל, מה הוא אמר לבנו? על איזו מסורת יהויסטית נשאר לשמור? איך נראה חג הפסח בימיהם?
האם הניסים ההמוניים והתגלות בהר סיני החזיקו מעמד בקרב העם בשלב מאוחר עוד יותר-עוד יותר?
לפי הגמרא ניכר שלא היה לתנאים או לאמוראים מושג מה הלך באותה התגלות המונית שאמורים היו להכיר אותה. מה פתאום הם רבו על מספר הדברות שהיו על כל לוח ('רבי חנינה בן אחיה רבי יהודה בן גמליאל אומר: חמשה על לוח זה וחמשה על לוח זה ...ורבנן אמרי: עשרה על לוח זה ועשרה על לוח זה ... רבי שמעון בן יוחאי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה ...רבי סימאי אמר: ארבעים על לוח זה וארבעים על לוח זה'[לג])? ומה שעוד יותר חמור- אף אחד מהם לא אמר "יש לי מסורת מאבא שלי ששמע מאבא שלו ששמע מאבא שלו"!! כל אחד זרק נתון לפי מה שנראה לו הגיוני ויצירתי מהפסוקים שלפניהם, לדוגמא 'רבי שמעון בן יוחאי אומר: עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה דכתיב 'ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים' - עשרים על לוח זה ועשרים על לוח זה''. הם לא יכלו לקפוץ הביתה לשאול את אבא שלהם במקום לריב על פסוקים?
האם אי אפשר לעבוד על עם שלם?
מהתנ"ך ומהמסורת היהודית רואים כי לא הייתה שום בעיה להמציא מסורות שכל העם זרם איתם:
האם החגים יכולים להוות ראיה לנכונות ההתגלות?
חג פסח לא התחיל ביציאת מצרים אלא בימי יאשיהו, 600 שנה אחר כך[מא], והכתוב מציין במפורש כי המלך צווה 'אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר עֲשׂוּ פֶסַח לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם כַּכָּתוּב עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה מִימֵי הַשֹּׁפְטִים אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל וְכֹל יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וּמַלְכֵי יְהוּדָה כִּי אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה לַיהוָה בִּירוּשָׁלִָם'[מב]. ניכר שהחג לא היה מוכר לאף אחד בעם, ושמסורת לגביו, גם אם הייתה קיימת כזו, הייתה קטועה למשך מאות רבות של שנים. חג שבועות לא התחיל במתן תורה ולא התחיל וגם לא המשיך כחג שמציין את מעמד הר סיני ומתן התורה אלא הפך לתזכורת למתן תורה יותר מאלף שנה אחר כך (במקרא קוראים לו בשמות אחרים שלא קשורים כלל למתן תורה)[מג], ועל חג סוכות המקרא הלביש מעל הראש טעם שאחת הסיבות לחגוג אותו היא 'לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם'[מד] למרות שבשום מקום לא מסופר במקרא כי בני ישראל ישבו בסוכות וממתי נוודים שנודדים במדבר יושבים בסוכות - אין אביזרים מתאימים במדבר לבניית סוכה. נוודים גרים באוהלים, ואכן נכתב שוב ושוב על בני ישראל היושבים באוהליהם במדבר (ואפילו במעמד הר סיני נכתב שאלוהים אמר למשה 'לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם'[מה]) אז אפילו מחג זה אין ראיה. חבל.
האם הסיפור נכתב בזמן אמת?
למרות האמונה הרווחת בקרב מאמינים, ספר התורה שברשותנו אינו "מזמן אמת" אלא די חדש. הנוסח המוסכם, שנקרא 'נוסח המסורה' מבוסס על כתב יד בשם 'כתר ארם צובא' שנכתב בשנת 930~ לספירה בטבריה[מו], כ2500 שנים מאוחר יותר לאירועים אותם הוא מתיימר לתאר. נכון, הוא מתבסס על כתבי יד קודמים, אבל שינויים רבים קיימים בינו לבין עדי נוסח המוקדמים לו באלפי שנים כגון תרגום השבעים, ספר התורה השומרוני, מגילות קומראן ואחרים, וגם עדי נוסח אלה - המוקדמים ביותר שבהם עלו על הכתב לכל המוקדם במאה השישית לפני הספירה- כ-600 שנה לאחר האירועים הכתובים בספר. אז לא, לא נכתב בזמן אמת על אירוע שהיו שותפים לו מיליוני אנשים. בשלב מסוים נכתב שפעם פעם, במקום לא ברור שקיבל את שם הקוד "סיני", מיליוני אנשים חוו אירוע כלשהו שהשאיר עליהם רושם עז ושאז נכתב הספר. ומה ההוכחה שהספר נכתב בהר סיני? שבספר נכתב שהוא ניתן בהר סיני. זה מה שנקרא כשל לוגי מסוג 'טיעון מעגלי'[מז].
האם ההתגלות ההמונית שלנו יחידאית ומאפיינת רק את עם ישראל?
גם הנוצרים טוענים להתגלויות המוניות רבות והמסורות שלהם חזקות הרבה יותר וחדשות הרבה יותר. על פי המסורות שלהם ישו עשה ניסים שונים בפני עם רב. גם הרישים ההודיים השיגו במחשבתם מה שהרמב"ם הרחיק לומר שהיה התגלות על חושית של מעמד הר סיני, גם היוונים מספרים על התגלויות של אליהם בפני רבים, ולא רק שלכמה שבטים אינדיאנים יש מסורות שעוברות מאב לבן- לשבט אחד יש אפילו הוכחה חותכת - מקטרת שלום שעוברת באדיקות בירושה מאב לבן, מראש שבט לראש שבט, מאז שנתקבלה על ידי 'הרוח הגדולה' שנתגלתה בפני כל השבט[מח], והנה לנו סוג של "לוחות הברית" נוכריות שעוברות מדור לדור, בניגוד ללוחות הברית שלנו ששכנו בתוך ארון הברית שנעלם בתהומות הנשיה ואף אחד לא יודע בוודאות איך ומתי[מט].
מה בדיוק עבר במסורת?
לא שמעתי מעולם על אף אחד שיודע איפה המשפחה שלו עמדה ביחס להר סיני בזמן המעמד, מה הם אכלו באותו בוקר, מה הם לבשו, איך הם הגיבו למעמד ואיזה אנקדוטות הם סיפרו עליו לבניהם בתור חוויתם האישית והמשפחתית. כל הזיכרונות של כל האנשים בדת ישראל לגבי אירוע ההתגלות כולם שאובים מתוך התורה, ואפילו היא עצמה מדברת באותו פרק בשלושה קולות שונים ולא עקביים
מה כתוב על אותה התגלות בתורה עצמה?
קריאת הפרק הרלוונטי שעליו מתבסס "טיעון העד" (שמות פרק יט) מראה בלבול תהומי, חוסר עקביות, קפיצה מנושא לנושא, חוסר הגיון ואי יכולת להבין מה רוצה המספר המקראי לומר, כך שגם אם הייתה מסורת כלשהי שעברה מאב לבן, קשה מאוד להבין מה היא כללה ועל מה היא התבססה.
שני פסוקים לאחר הצווי על הכהנים יהוה מצווה שאהרן יעלה עם משה להר[נב] – אבל בהמשך נגלה שהוא למעשה לא עלה להר עם משה ונשאר בקרב עם ישראל ואף עזר להם בבניית העגל. למה הוא לא עלה להר אם היה ציווי אלוהי שיעשה כן? ואם לא עלה - למה נכתב כי צווה לעלות ומה קרה בעקבות חוסר ההיענות לציווי האלוהי? ואם כן עלה - למה לא נכתב שעלה ולא נכתב שירד אחר כך ומה עשה בין לבין?
לא זו אף זו- מי שעלה מסתבר שהיה דווקא יהושע בן נון[נג], שכלל לא נזכר בפרק זה ואפילו לא נצווה לעלות על ידי יהוה, מה שאומר שהוא התקרב להר למרות הציווי האלוהי המפורש להימנע מכך! ואם כן צווה- למה זה לא נכתב וכו'.
לאחר מכן יהוה שוב מזהיר את העם לא להתקרב להר[נד] למרות ששני פסוקים קודם לכן הוא כבר הזהיר בדיוק את אותה אזהרה[נה] ומשה כבר ענה לו בדיוק על כך שהעם לא יעלה כי כבר נאמר להם עוד קודם לכן שלא יעלו (בפעם השלישית?)[נו], ואז משה יורד לומר (שוב?) לעם שלא יעלה להר[נז] ופתאום אז 'תופסות' אותו עשרת הדברות באמצע הדרך שמתחילות ללא הכנה מוקדמת ממש באמצע האירועים המתוארים[נח].
הפסוקים נראים מבולבלים כמו בחוברות שמחלקים לילדים בכיתה ג' שמתבקשים לסדר סיפור קצר ומבולבל באופן כרונולוגי, רק שפה חוץ מהכרונולוגיה המתבלבלת, יש גם אנכרוניזמים, כפילויות וסתירות.
במאמר מוסגר: אפשר להניח במידה רבה של סבירות כי מדובר כאן בכמה מקורות מעורבבים ובהפרידם מתקבל סיפור מתגלגל וקוהרנטי, אבל אני מתייחס לסיפור המקראי כאילו נכתב כמקשה אחת, כמקור אחד, כתעודה אחת.
אב לא ישקר לבנו?
אבות משקרים לבניהם כל הזמן. ככה עובדות דתות. ככה עובדות אידיאולוגיות. הם לא חושבים שהם משקרים. הם ממשיכים מסורת. אדם שבטוח שהוא צודק ובטוח בנכונות האמונות שלו, מעביר אותן לילדיו ומקווה שיאמינו כמוהו וימשיכו גם הם את השרשרת. אני לא חושב שיש מוסלמי ש"משקר" בכוונה וביודעין לבן שלו כשהוא אומר לו שמוחמד טס לשמים על סוס מעופף. הוא מאמין בסוס מעופף, נוצרי מאמין שישו הלך על מים, מאמיני קרישנה מאמינים בסיפורי הניסים שקרו בילדותו של קרישנה, ויהודי מאמין - מאמין בנחש מדבר בגן קסום ובהתגלות אלוהית שהייתה על הר (שכללה, שוב, בעיקר עשן וקולות מפחידים). אין כאן רוע ואין כאן כוונת זדון. ככה העולם עובד.
על מה מסתמך הטיעון חוץ מהמקרא?
אין לנו שום עדות חיצונית לאירוע ההתגלות על ההר.
בשורה התחתונה, מה באמת עבר במסורת מאב לבנו?
אחרי שנכתב הספר, איזו סיבה הייתה להמשיך להעביר דברים במסורת בעל פה מאב לבן? ממתי דברים עוברים ככה? אפשר להסכים כי מרגע שהיה ספר מסודר, כל העדויות הסתכמו בו. אם הספר היה נכתב באותו מעמד, התייתרו מאליהם כל ה"מסורות בעל פה שעברו מאב לבנו במשך שלושת אלפים שנה" מאחר ואם פרט כלשהו היה חסר או לא ברור או לא הגיוני- השלימו אותו מהספר.
לסיכום
בטיעון העד נלקחו אלמנטים שאמורים היו להיות יחידאיים לדת היהודית בתור אבן בוחן לנכונות דתות, שנתפרו על פי הקריטריונים הספציפיים שהרכיבו את הסיפור המקראי, אבל אפילו כך הם לא עומדים במבחן שנתפר על פי מידותיהם. לכל דת מאפיינים משלה וסיבות למה דווקא היא הנכונה. טיעון העד מעניין. לא יותר נכון או חזק מטענות של דתות אחרות שלהן מאפיינים אחרים, אבל מעניין וראוי להתייחס אליו. אבל כשמתייחסים אליו ומפרקים אותו לגורמיו- על פי המקרא עצמו - בלי עזרים חיצוניים - מתקבל סיפור בלשון לא ברורה, מלא בחורים סתירות כפילויות וחוסר עקביות פנימית קיצונית גם בתוך עצמו, שלא מספר מה שמצפים ממנו לספר, ודווקא המקרא שאותו בא הטיעון לחזק, אותו מקרא מחורר את הטיעון בכך שהוא מוכיח שמסירה בפני מיליונים שאמורה להישמר, לא נשמרת - לאורך זמן ארוך או בינוני או אפילו קצר, והטיעון בפני עצמו ללא כל ראיה נוספת אמור להוות הוכחה לאירוע שקרה בזמן שאף מאמין לא יכול למקם בדיוק, במקום שאף אדם בעולם לא יודע למקם בדיוק אותו סיפור אלפי שנים מאמינים מתווכחים על מה היה בו בדיוק תוך שהם סותרים אחד את השני ולעיתים את עצמם, שלא באמת שונה מאף סיפור שמסופר באף מסורת של אף דת אבל אנחנו נולדנו לאבא שמאמין בו אז זה מה יש. |
[ט] ראו באתר ידע במאמר "הכוזרי: טיעון מן הנס"
[י] שמות יב לז
[יא] שמות יב לח
[יב] שמות פרק כ פסוק יח'
[יג] שמות פרק כד פסוק ג
[יד] שמות פרק יט פסוק יח'
[טו] שמות פרק כ פסוק יד'
[טז] שמות פרק כד פסוק יח
[יז] דברים פרק ה פסוק ה'
[יח] דברים פרק ד פסוק טו'
[יט] דברים פרק ד פסוק יב'
[כ] שמות פרק יט פסוק יט
[כא] שמות פרק כ פסוקים יד'-טו'
[כב] שמות פרק כ פסוק ב'
[כג] שמות פרק כ פסוק ג'
[כד] שמות פרק לב פסוק ד
[כה] מסכת עירובין דף יג' עמוד ב'
[כו] דברים פרק ה פסוקים ה-ו
[כז] שמות פרק כ פסוק י'
[כח] דברים פרק ה פסוק יז
[כט] בנחמיה בפרק ט פסוק יג'
[ל] תהילים פרק סח פסוק ט'
[לא] שופטים פרק ה פסוק ה'
[לב] שופטים פרק ב פסוק יא'
[לג] תלמוד ירושלמי מסכת שקלים דף טז עמוד ב'
[לד] שיר השירים רבה א:יג
[לה] פרקי דרבי אליעזר פרק מא
[לו] שמות רבה כט ט
[לז] מלכים ב פרק כב
[לח] נחמיה פרק ח'
[מ] ראו במאמר " אז מי באמת חיבר את ספר הזוהר?" באתר yahadut.org
[מא] מלכים ב פרק כג פסוקים כא ואילך
[מב] מלכים ב פרק כג פסוקים כא-כג
[מג] ראו במאמר " חג מתן תורה – לא בתורה" מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות באוניברסיטת בר אילן
[מד] ויקרא פרק כג פסוק מג
[מה] דברים פרק ה פסוק כו'
[מט] ראה במאמר "שודדי ארון הברית" באתר האייל הקורא
[נ] שמות פרק יט פסוק כב'
[נא] במדבר פרק ג פסוק יג
[נב] שמות פרק יט פסוק כד'
[נג] שמות פרק כד פסוק יג'
[נד] שמות פרק יט פסוק כד
[נה] שמות פרק יט פס' כא-כב'
[נו] שמות פרק יט פסוק כג'
[נז] שמות פרק יט פסוק כה
[נח] שמות פרק כ פסוק א
[נט] שמות פרק טו פסוקים יד-טז'
[ס] יהושע פרק ב פסוק י'
התגובות האחרונות