Skip to content

1VSDAT

Open menu
שני, 15 ספטמבר 2014 21:04

קודם יהודי (צבי כסה)

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
קודם יהודי?
 
ראשי ממשלה ומנהיגי ציבור ראוי שידע מהו יהודי-ישראלי
 
 
ראשי ממשלה כמו אולמרט, נתניהו, שרון (ז"ל) ואישי ציבור אחרים הכריזו ומכריזים לפרקים: "אני קודם כל יהודי". 
 
בדברים הבאים אני מבקש לחלוק ואף להתקומם על אמירה זו שלהם. זאת משום שאמירה זו שלהם היא לא רק ריקה אלא ביודעין או בלא יודעין היא סותרת את מהותה של הריבונות היהודית. והזכות לריבונות הוא ההֶצדק למדינה ולסיכונים שמוצדק וראוי לשאת בהם!
 
הפירוש של "אני קודם יהודי" בא לומר שהישראלי הוא מישני בזהות. אצל הנזכרים לעיל ודומיהם ואצל ישראלים חופשיים (חילונים), זוהי משבצת ריקה. דיבור של סתם וחנופה לאורתודוכסיה. במה שרון או אולמרט או נתניהו הם יהודים? – רק בהוויה הישראלית שהם מלאים בה. הזהות שלהם כיהודים באה מההוויה הישראלית, היינו, מהמרד המושגי שהביא להקמת המדינה. אדם דתי שאומר שהוא קודם יהודי אומר אמת. דבריו מעשיו. זו מהות זהותו. ישראלי חופשי (חילוני), הזהות היהודית שלו היא מהחומרים הישראלים במלואם שהוא חי בהם ואתם. והישראליות, כמובן, גדושה בחומרים יהודיים במינונים שונים. לכן, אי אפשר להפריד בין השניים. יהודי-ישראלי זו זהות אחת. הנוהג המגמתי להציק לנוער בשאלה במה אתה יהודי הוא מצחיק. תשאל אנגלי במה אתה אנגלי והוא יצחק: תסתכל עלי, אני אנגלי וכל מה שאני עושה זו האנגליות. וכך כל מה שאנחנו עושים היא היהודיות. ויותר מזה: היא הזהות העליונה שבכל הזהויות היהודיות: ב-3000 אלפים שנות היסטוריה אין אף דור שמגיע לקרסולי היצירה של שני הדורות של התקומה כאן בכל התחומים – בחברה, בביטחון, בכלכלה, במדע, בספרות, באמנות, בטכנולוגיה, בהחייאת השפה, בהחזרת התנ"ך לחוויה התרבותית, במשפט, במדיניות, בקיבוץ הגלויות ועיצוב המסגרת הדמוקרטית, אפילו בלימוד תורה. בכל אירופה, 10 מיליון יהודים פרנסו 4000 תלמידי ישיבה וכאן כבר 100,000. מי שלא מבין את כל אלה – ובעיקר אם הוא ראש ממשלה - לא מבין את השורש עליו עומדת מדינת ישראל. העולם ראה חורבנות ושואות (ואת אחת הנוראה מכולן). העולם לא ראה ולא יראה עד קץ הימים תקומה כזאת.
 
הזהות של אדם מורכבת מהחומרים וההוויה שהוא חי בהם ומהמחשבות שלו עליהם. אני יכול לדמיין סיאנס (לו אפשרי) ביני לסבא, שאני קרוי על שמו (הוא מת ברעב ברוסיה במלחה"ע הראשונה):
 
אני (אחרי הקדמת זהות): סבא, שומרי חומות אומרים לי שיש לי בעיית זהות יהודית.
 
הוא: מה אתה עושה, נכדי?
 
אני: הקמתי מדינה.
 
הוא: מה, יש מדינה ליהודים? לא יכול להיות.
 
אני: כן סבא, הקמנו מדינה כזאת.
 
הוא: מה עוד אתה עושה?
 
אני: כדי להגן עליה הקמנו צבא גדול וחזק.
 
הוא: האמנם, רבש"ע, יש צבא יהודי? מה עוד, זה מדהים.
 
אני: קיבצנו אותנו מכל קצווי ארץ, חידשנו את השפה העברית, החזרנו את התנ"ך, בנינו כלכלה מצטיינת, חקלאות, תעשיה, אוניברסיטאות, מדע, כולם לומדים ומחציתם בהשכלה גבוהה, הספרות והשירה והמוסיקה ממלאים את הארץ, ניצחנו בכל המלחמות ועוד ועוד....
 
הוא: נכדי האהוב, תגדיר את זהותך בעצמך. כל החומרים הנפלאים האלה לא נמצאו באמתחת הזהות שלי.
 
ומכאן ההגדרה היא בהירה:
 
אני אדם – אבל, אין אדם סתם. הוא אנגלי או צרפתי. ואני מלידה:
יהודי – אבל, במה אני יהודי? מהו התוכן היהודי שלי? -
ישראלי!!!   – הישראליות - זו ההוויה וזה תוכנה.
וכיהודי ישראלי אני יכול להיות חופשי או דתי או רפורמי או חרד,
 ואני ואת/ה חופשיים להיות דמוקרט או סוציאל דמוקרט או קפיטליסט או לאומני או ליברלי או פוסט ציוני. והדתי יכול להיות דמוקרט או סוצ. דמוקרט, ליברלי או לאומני, ציוני או לא ציוני וכך חרדי יכול שיהיה לא ציוני וליברלי או לאומני, וכך רפורמי וקונסרבטיבי ואחרים. המכלול – המעשים ועוד יותר התודעה עליהם - של כל אחד/ת, מעצבים ומגדירים את הזהות שלו/ה. וכך יהיה יהודי אמריקני ויהודי אנגלי או צרפתי.
 
לא הייתי נזעק לכתוב את הדברים האלה לולא ביקרתי ב"יד ושם" וחוויתי מהו המיוחד ביהודי- ישראלי! קשים הדברים. אבל, הכרחי להציגם במציאות החברתית בהקשר לזהות "ישראלי- יהודי" או "יהודי-ישראלי", כפי שתבחרו.
 
אתה מהלך במוזיאון בעיניים דומעות ובשיניים חורקות. ואתה רואה את התופעה הבאה: בפולניה הצליחו הגרמנים לפורר את הכוח להתנגדות יהודים. בתכנון שטני - דרך הגיטו וההרעבה וההשפלות ומצג התרמית של מחנות עבודה – כל אלה איפסו התנגדות, והיא הומרה לגבורת ההישרדות. אבל, כשפלשו לרוסיה לא היו כל אלה. הם באים לעיר, מעמידים את היהודים ויורים. ואני שואל את הישראלים החופשיים: לו על שפת המחפורת היו עומדים 5000 אריק שרון או אהוד אולמרטים או מורנו'אים וקליינ'ים או הר-ציונים או יוסי שרידים או שולמית אלונים, לא היו ביניהם 500 או 200 או 100 שהיו מתארגנים: שלוש-שתיים-אחת הסתער!!! על 100 הקלגסים האלה לחסל אותם או אחדים מהם: למות או לברוח? הנה מהו "יהודי-ישראלי". ידיד נסע עם אשתו לליטא לקבר אחיה, בין ההמונים שרצחו הליטאים. עוד לפני שנכנסו הגרמנים, הם התנפלו על היהודים בגרזנים. ועמדו שם עשרות ומאות צעירים יהודים שלא התארגנו להתנגד – אפילו ללא סיכוי. זה ה"קודם יהודי". וזו הזהות שנגדה הקמנו מדינה. זה המהפך הציוני. אמא שלי עלתה לארץ כי בילדותה שני פולנים מרחו לה חזיר על הפה. לא יותר קורבנוּת. זה נורא לכתוב אם גם ראוי להבין. אבל, ההתמודדות על זהות יהודי-ישראלי ריבוני מחייבת לכך. מנהיגים חופשיים רבים שוכחים, אולי מצוקות פוליטיות מעמעמות תובנות, שהציונות הציעה זהות חדשה לעם היהודי: זהות לאומית, שהרחיבה את גבולות היהדות אל מעבר להלכה: גשר בין תרבות של פחד מהמודרנה אל העולם המודרני; לא עוד עם לבדד ישכון אלא עם בין עמים, מדינה בין מדינות. מדינה שכל תחום של יצירה הוא נחלת אזרחיה. זה יהודי אחר. צריך להחזיר את ראשי הממשלה ואת כולם – מתלמיד ועד מורה - לקרוא את הדרשה של הזז. את יודקה המתנגד להיסטוריה היהודית, לקודם יהודי.
 
ההצלחה של המהפכה הלאומית באה מכך שמתחילת האמנציפציה המנהיגים והסופרים לא ריחמו על העם היהודי. לא הגויים ולא הממשלות אשמים, אלא אנחנו. נשנה ונתקן את הגורל, את אורח החיים שאנחנו קורבנותיו. מנדלי, פרץ, שלום עליכם וברנר וביאליק לא מרחמים. בן גוריון וז'בוטינסקי וויצמן לא מרחמים על העם היהודי. גם היום מי שמבקש תיקונים - והגדרה והבנה של הזהות הישראלית היא תיקון גדול - אסור לו לרחם. מוכרחים לזכור כי במזרח אירופה היו 10 מיליון יהודים. היו ערים ועיירות עם רוב יהודי ואחרות עם עשרות אלפים יהודים – והם לא התארגנו להגנה, אלא במקרים בודדים מעוררי כבוד. שני דודי נהרגו בקרב עם הקוזקים. צעירי העיירה התארגנו לפגוש את הקוזקים ביער. כך יכלו לנהוג עשרות אלפים במאות השנים הרעות בגולה ולא כך היה. כי מעולמם נעדר מושג האדם הריבוני.  
 
הבקע המשמעותי בארץ הוא לא בין שמאל לימין, בין דתיים לחופשיים או בין ליברלים ללאומנים ולא בין אליטות לפלבאים. הוא בין יהודים ריבוניים ליהודים רבניים. זה שם הבקע. זו המריבה, מימי חיבת ציון, עם החרדים ורבניהם שישבו שבעה על נער/ה שעלו לארץ ישראל. רק יהודים ריבוניים יכלו ויכולים להקים ולקיים מדינה. ורק הזכות לריבונות היא ההֶצדק למהפכה הציונית.
 
פירוש: הריבונות היא השורש והצופן: אדם ריבוני – בחברה ריבונית- במדינה ריבונית. הזכות לריבונות של העם היהודי היא ההצדקה לכיבוש הארץ ולהקמת המדינה. לא הזכות האלוהית ולא זכות אבות. אין מדינה בעולם שאבות יושביה לא גרשו או השמידו את קודמיהם. ולכל אחד יש האלוהים שהבטיח. גם ההבטחה לנו לא עומדת במבחן הלגיטימיות של האחרים, שאנחנו זקוקים לה. ויש טענות טעונות: מדוע הגלה אתכם מהארץ. מדוע זה גורלו של העם הנבחר? אולי עברה הבחירה לכנסיה? מדוע הורשתם את הפלשתינים וכיוצא בשאלות דומות. ההיסטוריון, פרופסור יגאל עילם, בבואו לנתח את העניין פורס הדמיה כזאת: "אירופה שוקעת במים ורק האי הבריטי עומד כיבשה. מיליונים חותרים אל האי להינצל. על החוף עומדים האנגלים וטוענים את המוסכם שבערכים: הארץ שייכת לעם היושב עליה. לא תעלו. מה עונים להם? - אנחנו בין חיים למוות ואתם באים עם ערך מלפני המבול. חיינו קודמים לעקרונות שלכם". ועמוס עוז הוביל מהכללי לספציפי והמשיל על טובע בים (אנחנו) שמצא קרש ועליו יושב מי שמסרב לחלוק מקום עם הטובע (הפלשתינים). מכאן שאין לאף עם שום זכות על ארץ. הזכות היחידה הטוטלית היא לריבונות. ומי שמונעים ממנו זכות זאת, שהיא קודמת לאחרות, רשאי ללכת לכל מקום– אם כוחו אתו - ולהציב שם את ריבונותו. ואנחנו לא באנו למקום סתם אלא למקום היחיד שיכולנו לומר שהוא שלנו כמו שהאנגלים והצרפתים על ארצותיהם. הזכות שלנו לריבונות היא ההצדק מול כל העולם שמעלה את העוול לפלשתינים, מצד אחד. ומול העם היהודי שכונס הנה לסיכונים שעלולים להיות גם לא קונבנציונליים, מצד שני. אין הרבה ערך לקיום היהודי ללא פיסת ריבונות.
 
שורש הצרות החברתיות והתרבותיות והפוליטיות המתרגשות עלינו מקורו בכך שחלקים רחבים מאד, אולי רוב החברה, לא הפנימו את מושג הריבונות, לא במעגל האישי ולא במעגל הלאומי. ההבנה וההפנמה של מושג זה אינה לחופשיים בלבד. גם דתיים רבים בחיי יומיום שלהם זוהי אמונתם. האבחנה פשוטה: אדם ריבוני – חופשי או דתי - לא עומד לרשותו של מנהיג ולא לרשותו של רב. מייסדי המפד"ל, שבחרו לגשר בין ההלכה למודרנה, התנאו שבעניינים מדיניים הם לא מקשיבים לרבנים. הם הבינו שיהודים רבניים לא יכולים לשאת באחריות למדינה. בימי קדם התנסינו בכך שחכמים רבניים, מכוּוצים באמונותיהם לא איפשרו לנהל מדיניות תואמת שינויים אסטרטגיים. מדיניות מחייבת גמישות ותכסיסיות, שקרים והערמות. שלמה המלך, שלא כאביו, מורשה לבנות מקדש, מוסר לחירם מלך צור 20 ערים בגליל. גוש אמונים היה מורד בו. אין לך מדינה מתוקנת שבה עקרונות הריבונות לא קודמים לעקרונות הדת. לא מרעתה של הדת אלא משום ששניים אלה יונקים משורשים שאינם משתרגים. המדינה יונקת משורש האזרחות. הדת יונקת משורש האל. בראשונה האדם הוא מקור הסמכות בשנייה האל (ומפרשיו) הם מקור הסמכות.
 
כאשר חופשיים אומרים אני קודם כל יהודי, הם אומרים שהם לא עומדים בשתי רגליים במעגלה של הריבונות. למי שהדברים נראים תיאורטיים הנה ההשלכות המשמעותיות:
 
בלא מודעות מתנהל המאבק מה יהיו חומרי הזהות של בניה ובנותיה של מדינת היהודים - מחומרי התקומה או מחומרי החורבנות ההיסטוריים. מזה שנים שחומרי החורבן הולכים ורבים בזהות של בני הארץ ופוחתים חומרי התקומה. לימוד ההיסטוריה היהודית הוא רב חורבנות ומועט תקומות; החיילים מושבעים במצדה או בכותל – סמלי חורבן; הגיאוגרפיה והארכיאולוגיה מאירים חורבנות; מוסד יד ושם מטביע את חותמו העמוק; הילדים נשלחים למחנות ההשמדה בפולניה. הילדים והנוער וההורים שנטענים בכל אלה, אפשר להבין מדוע גוברים בזהותם חומרים אלה על חומרי התקומה. מה מקבלים בני הארץ מפלאי התקומה? מה הם יודעים על העלייה הראשונה, על "אני הלילה כאן נשאר על הגבעה הזאת" של יואל משה סלומון, מה עומד מאחרי האמירה הזאת, איזו הזדקפות קומה – לצאת ממאה שערים לפתח תקווה. מה מושגיהם על הביל"ויים - מאודסה למערה בגדרה. מה יודעים המורים והנוער והוריהם על תופעת הברון רוטשילד. לא מה יודעים, מה מבינים בה. איפה עוד בעולם אנשים כמו האיש הזה שנתן את הונו לאקספרימנט בסוף העולם? מה הפנימו מהסיפור על אליעזר בן יהודה והשפה העברית? עמים ניסו להחיות שפה ואף אחד לא הצליח. מה לומדים כאן על העלייה השנייה. על המהפך שהביאו: לא נהיה קולוניאליסטים, לא ננצל ערבים. הכל בעבודה עברית; מה יודעים ומבינים בני הארץ על חוכמת המנהיגות שמנהיגה יישוב של 50,000 יהודים לתמרן, להתעקש, להתפשר, לתכסס כדי להגיע לחצי מיליון ערב הקמת המדינה. ולפזר בארץ יישובים לקראת ההכרעה? מה הם יודעים על העלייה השלישית, על גדוד העבודה, על טרומפלדור – לא על היד האחת אלא על הענקוּת של האיש הזה. בן אלים: הנה הוא מקבל הצטיינות במלחמה נגד יפן, הנה הוא ברוסיה מקים את החלוץ, הנה הוא מופיע בארץ, מתגייס לגדוד הפרדות, חוזר לרוסיה. מקים הכשרות לחלוצים. הבולשביקים מאיימים להוציא להורג חבר בהכשרה כבוגד . מזעיקים את טרומפלדור. הוא נכנס לגנרל ויוצא עם החלוץ לחופשי. והוא מוכר את השעון שקיבל מהגנרל על ההצטיינות ומממן את ועידת החלוץ בפטרבורג. וחוזר לארץ ועולה לתל חי. אין מטוסים, אין כמעט טלפונים, איך מחוללים את כל אלה בתנאים ההם? הוא בן אלים. וכמוהו אחרים בגדוד העבודה. ממלאים את הארץ בעבודות הקשות ומקימים את עין חרוד וקיבוצים, שבלעדם אין פלמ"ח ואין מדינה, ומושבים ואת תל אביב. איך? – למען האמת איש לא יכול היום לפרש. וקודמת להם דגניה ובה א.ד. גורדון ומשנת הטבע שלו. מאודסה ומוסקבה וברלין ווארשה המעתירות ל- 40 מעלות באוהלים עם מנורות לוקס. וכך הלאה על העליות האחרות. עם חומה ומגדל. איזה דור בעם היהודי עשה כאלה? מי יבין איך יהודי גרמניה מרום האוניברסיטאות והכלכלה והאמנות עלו לנהריה ולגבעת ברנר, להסב את עצמם לחקלאים ולפועלים. ומה יודעים בנינו ובנותינו על ארגון בר גיורא והשומר וההגנה. ועל השלושה והארבעה שניפלאו מבינה נורמלית: הנס המערבי – איך צעירים שגדלו תחת הצאר הרוסי ופילסודצקי הפולני, במשטרים רודניים, עיצבו דמוקרטיה מהמעולות בעולם; והנס המזרחי - המקום היחיד בעולם, שמאות אלפים שבאו מארצות המזרח הערביות עשו ב- 40 שנה דרך שבאירופה נמשכה 250 שנה – הוא המעבר מחברה שיבטית - שיוכית לחברה מודרנית - הישגית. זו הצלחה ראויה לספר גינס. מה קרה באירן? - השאה ניסה לזרז את המודרנה והריאקציה הייתה חומייני. מה קורה באלג'יריה, במרוקו, במצרים, בעירק ואפילו בדרום אירופה ובדרום אמריקה שאינם מצליחים לדלג אל המודרנה. והנס השלישי - נס ההשתקמות של ניצולי השואה לישראלים לוחמים, יצירתיים ותורמים. והרביעי המופלא – איך ערב רב ממאה מדינות הציב מערכת משפט ובראשה העליון לתפארת מי עוד בעולם חולל כדברים האלה? איך בני סוחרים מוכרי סידקית ומתפללי תהילים הופכים לחקלאים, טכנולוגים, מדענים, לוחמי צבא הגנה (בטרם נגרר ע"י ההתנחלות הקולונית להיות לצבא כיבוש) מהטובים בעולם.
 
בדו"ח של וועדת פיל, 1937, יש פרק שכולו פליאה אנגלית: איך 300 אלף יהודים עושים תרבות כזאת – אוניברסיטה ופילהרמונית ותיאטרון ואמנות וספרות ומה לא. מי תיכן לנו כל אלה אם לא הזהות החדשה שהביאה הציונות ליהודיות. זהות לאומית ריבונית. העגלה של "יהודי-ישראלי"/ "ישראלי-יהודי" אם תרצו, מליאה ומתמלאת תדיר. לכן, אין בעיה ואף רצוי להעשיר אותה בידע יהדות. לא מקרה הוא שמי שהחזיר את התנ"ך לסדר היום היו אנשי העליות השנייה והשלישית, הם ובניהם ובנותיהם שנולדו כאן. היהודיות שאנחנו בונים כאן היא המשמעותית: כי האוריינטציה של יהודי-ישראלי/ישראלי-יהודי ריבוני היא העתיד ולא העבר. מה שאמרו אבותינו הם דברי השראה. אבל, מה שחשוב הוא מה שאנחנו אומרים ומה יאמרו בנינו ובנותינו. כלומר, הדור החי חשוב וקודם לדורות שעברו מן העולם. לכן, אני, שלא כאומרים "קודם ואח"כ" יהודי או ישראלי. אלא ישראלי-יהודי. ואין יהודי יותר יהודי מזה, כישות אחת שלימה, ריבונית על גורלה ועל יצירתה. ומכאן צריכה לבוא ההגדרה המדינתית: עיקרון האזרחות, הוא המימוש של עיקרון האדם הריבוני. הוא המכתיב את ההגדרה המדינתית. טעות הייתה מלפני בן גוריון לסטות מ"מדינת היהודים" של הרצל למדינה יהודית במגילת העצמאות. מדינת יהודים או מדינת העם היהודי מגדירה מציאות אובייקטיבית – רוב יהודי שתרבותו ומנהגיו ממלאים את הארץ. מדינה יהודית, גם כשמצמידים לה "דמוקרטית" היא יהודית מחוקיה. ואם מחוקיה אזי היא גזענית ונעדרת לאום. והיא חשופה למהומה עולמית אנטישמית העולה מפעם לפעם ולפיקפוקים בלגיטימיות שלה.
 
המנהיגות הלאומית, מערכת החינוך, התקשורת, הסופרים והאמנים וכל הממשק הציבורי יעדם הוא לדבוק וללמד ולנהוג ולחוקק עפ"י מושג הריבונות כמקור הסמכות שאתו באנו להקים ורק אתו אפשר לקיים. חומרי התקומה ולא חומרי החורבנות הם הטובים לקיים חברה ומדינה מתוקנות.
 
(צבי כסה)
נקרא 2501 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים