|
גורל השמאל כגורל היהודים
צבי י' כסה
תשמעו סיפור:
בארוחת מוזמנים מדברים על עולם ומלואו. ומגיעה שעת ההיסטוריה. בעת העתיקה מנינו בין 5 ל-6 מיליון ויש טוענים 7 מיליון בני ישראל המכונים יהודים. ובשנת 1800 לספירה נותרנו רק מיליון. הפליאה גוברת מהידיעה שלפני ואחרי החורבן השני רבים הידפקו על דלתות האמונה באל האחד. בצפון אפריקה הייתה קהילה גדולה של יוונים ואחרים שהצטרפו לקהילות בני ישראל עד מרד גדול. מה קרה ומדוע מעטנו?
היה אתנו יגאל עילם, ההיסטוריון החשוב והאמין ביותר בתולדות 100 שנות המהפך מעם רבני לעם ריבוני. והוא הציג עובדות הפוגעות בישראלי כמוני: כאשר מנינו בין 5 ל-7 מיליון הסינים היו בין 15 ל-20. והנה הם 1.25 מיליארד ואנחנו 13 מיליון. תיאורטית יכולנו למנות רבע מיליארד יהודים. למה זה לא קרה? למה כשבאו הגולים מבבל התקבעה "היהדות הסגורה" בפני כל מי שרצה להצטרף לקהל המאמינים של עם ישראל. וגם רבים מתוך המעגל דחקנו עד שהיינו לקהל מעט.
השבוע נסעתי לחזות בטקס ההשבעה של נכד שלי בצבא. במהלכו של האירוע הבנתי "כאווריקת ארכימדס" כי גורל היהדות מול הגויים כגורל השמאל מול הישראלים.
מאות באו לטקס. המג"ד כינס אותנו באולם ופרס בפנינו את דרך חיילנו אל חוכמת המלחמה. אח"כ צפינו בטקס ההשבעה ובתצוגה צבאית מרשימה.
הסתכלתי בקהל המאות על החתך החברתי לזהויותיו. וכאיש שמאל עלו בראשי התהיות על ההאשמה שאנחנו השמאל מפסידים מול הימין מפני שאיננו מצליחים לדבר "בגובה העיניים" לחברה במיגזרי הפריפריה הגאוגרפית והסוציאלית והזהותית.
מה פירוש לדבר בגובה העיניים? – לומר לשומע את שהוא מעונין לשמוע. והרי זה מה שקרה ליהודים. היהדות הסגורה לא יכלה לדבר אל הגויים "בגובה העיניים". כי היא הציעה לגויים מה שלא יכלו/רצו לקבל כמכלול. במונחים של ימינו דיברנו אתם לא "בגובה העיניים". עד שבא פאולוס ומצא את המפתח "לגובה העיניים" ובנה להם יהודיות מתוקנת "לגובה העיניים" שלהם. "בגובה העיניים" שלהם העיקר היה אל עליון לא לעם אחד אלא לכולם. גם אוגוסטינוס וגם מוחמד וגם לותר ביקשו את צירופם של היהודים, מה שהיהודים של היהדות הסגורה לא יכלו לקבל.
בהתאמות נחוצות זה מה שקורה לשמאל במדינה. כדי לדבר "בגובה העיניים" לפריפריות הגאוגרפיות והזהותיות הוא צריך לוותר על עיקרי חזונו. וחזונו של השמאל – הדי-אן-אי שלו היה והינו לנרמל את הקיום היהודי. למטרה הזאת הקמנו מדינה. והיעד הראוי היחיד שלה הוא להיות מדינה מתוקנת. ואי אפשר מתוקנת בלי שלום, בלי חוקה ובלי גבולות ובלי דמוקרטיה חברתית ועם שליטה במיליונים שדודי זכויות נחמסים כלכלית וטריטוריאלית. והרי המבדיל בין שמאל לימין הוא המבדיל בין המצוי לראוי, בין השמרנות לקידמה, בין בכורת העבר לבכורת העתיד.
ואם תרצו כך בגין גבר על בן גוריון. תתעלמו מהפרטים האינסופיים והסיפורים הפוליטיים והסטיות והצביעויות במנהיגויות ופנו לעיקר: כל בן גוריון עומד על האמירה: "אני לא יודע מה העם רוצה. אני יודע מה העם צריך". השפה הזאת התאימה "לגובה העיניים" של חברה מגויסת שהקימה מדינה. ובאו המונים - שבלעדם לא אפשר לקיים מדינה - עם "עיניים בגובה" של חברה לא מגוייסת (ולא היה אפשר אחרת) "ומה העם צריך" לא נחקק בפרטיטורה של רובם. ואז בא בגין ובחוכמה אמר: אני כן יודע מה העם רוצה וניצח את בן גוריון.
השמאל ו/או המרכז שמאל מבין את המפתח אל "גובה העיניים". והוא צריך לשכנע "בגובה העיניים" שהליכוד של נתניהו של "שואה כוח ודת" מוליך לאסון או לנבואתו של בן גוריון שאמר לי בצריפו בשדה בוקר שאם הם יגיעו לשלטון יחריבו את המדינה. שאלתי התחרב הארץ? ענה שלא תחרב אבל יהיה קשה לחיות בה. הוא התכוון לבגין וטעה. אבל מאז נפילתו של בגין צמחו בתנועתו ביוזמת נתניהו הלאומנים הימניים על סיפה של תרבות לא דמוקרטית. ואלה בראשותו של נתניהו לא רק מוליכים למדינת ישראל-פלשתין אלא בדרך מפוררים את המבנה והנורמות של מדינת חוק דמוקרטית.
אשר על כן ישראל צריכה כעין פאולוס שיקים ימין ליברלי עם מסרים לאומיים דמוקרטיים במדינה מתוקנת. בעבר היו ימנים הומניסטים דמוקרטיים. כל הדברים הטובים במדינות הדמוקרטיות נעשו בקואליציה של השמאל והימין הליברלי. הפאולוס שלנו צריך לבנות ימין ליברלי שיישא את המסרים נוגדני הלאומנות ההתנחלותית של נתניהו ובני בריתו הדת-ציונים העושים כיכולתם לחסל את חלום הריבונות של עם ישראל במדינתו הדמוקרטית הנקייה מאפארטהייד, כחרוט במגילת העצמאות. על אלה הדברים צריך לשפוט תנועות מרכז הצצות במשברים.
|
- אתם כאן:
-
דף הבית
-
בלוגים
-
הבלוג של צבי כסה
- גורל השמאל כגורל היהודים (צבי כסה)
שני, 19 ספטמבר 2016 12:04
גורל השמאל כגורל היהודים (צבי כסה)
השאר תגובה
אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*
התגובות האחרונות