Skip to content

1VSDAT

Open menu
רביעי, 04 יולי 2018 15:14

הצילו! משעמם! (מעגלתו של חילוני)

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)

הצילו! משעמם!

מה צריך לעשות כדי שילדים יאהבו את הלימודים ולא ישתעממו מהם?

 

 

בהזדמנויות שונות הבעתי ביקורת, הן על מערכת החינוך הישראלית והן על גורמים שתקפו אותה באופן שנראה לי בלתי מוצדק.

 

פוסט שהתפרסם בפייסבוק ובו מבטאת ילדה את תסכולה ממערכת החינוך דרבן אותי לכתוב מאמר נוסף על הנושא[א].

 

בסרטון שבפוסט מעלה הילדה בעיקר את הטענה שהלימודים משעממים ומנסה לומר מה, לדעתה, צריך לעשות כדי שילדים ירצו ללמוד.

 

כעיקרון, אי אפשר להתווכח עם תחושתה ובמובן זה מה שהיא אומרת נכון בהגדרה – עבורה ולדעתי גם עבור לא מעט ילדים נוספים.

 

הבעיה היא שהיא מבטאת גם חשיפה לשיח פוסט מודרניסטי שמבקש לשפוך את התינוק עם מי האמבט.

 

אתחיל במי האמבט, שאותם אכן צריך לשפוך ושדברי הילדה אכן משקפים את ה"לכלוך" שבהם:

 

הלימוד בבתי הספר משעמם עבור תלמידים רבים והאינטואיציה שלה לגבי דרך ההתמודדות עם השעמום נכונה, לדעתי.

 

חשבו על ביקור במוזיאון בו אתם נחשפים למעשים שבני אדם עשו ועושים ולכם אין מושג איך הם נעשים.

מעשים אלה נראים בחשיפה ראשונה כמו מעשי קסמים.

גם בחיי היום יום אנו נתקלים בדברים שאם לא מתייחסים איליהם כדבר שלא דורש הסבר, נראים כמעשי קסמים:

איך מצליחים אנשים לשגר טילים לירח?! איך הם מצליחים להעביר לכאן את מראהו וקולו של אדם שנמצא במרחק רב מאתנו?! איך הם יודעים להראות לנו על המפה היכן בדיוק אנו נמצאים וכמה זמן ייקח לנו להגיע ליעדנו?!

 

הדבר הראשון שחשיפה לדברים אלה מעוררת בנו, מיד לאחר ההשתאות – הוא הרצון לדעת איך באמת זה קורה. נוצרת מוטיבציה ללמוד! הרי גם אנחנו רוצים לדעת לבצע קסמים.

 

הבעיה עם המוזיאון ועם דברים מורכבים בחיי היום יום, היא בכך שהיעדים שהם מציבים לנו רחוקים מדי. ללמוד איך משגרים טילים לירח או איך בדיוק עובד ה GPS זה דבר שאורך זמן רב. מדובר בתהליך לימוד שמורכב מהרבה שלבי ביניים שבהם לא תמיד רואים איך כל שלב תורם להשגת המטרה.

 

תפקידו של בית הספר הוא לעזור לתלמיד לצלוח את כל שלבי הביניים, אבל כדי להצליח בכך, עליו לתת לו מוטיבציה נפרדת עבור כל שלב ולא להסתפק באמירה ש"אם תעבור את כל שלבי הביניים תדע לעשות קסמים".

 

הפירוש המעשי של הדבר הוא שכדי שתלמיד ירצה ללמוד משהו ספציפי, צריך להראות לו קודם כל "קסם" שאותו ידע ספציפי מאפשר לבצע ורק אחרי שהוא מבין שמה שהוא עומד ללמוד עכשיו יאפשר לו לבצע את הקסם הזה – לעבור לחומר הלימוד עצמו.

 

החלוקה לפרקים, כמו גם מטרות הביניים, ברורה יותר כשמדובר במקצועות ריאליים, אבל גם במקצועות הומאניים היא ניתנת לביצוע.

 

נראה לי שחלק מדברי הילדה מכוונים בדיוק לנקודה זו.

 

יש לי מעט ניסיון בהוראה, לא כמקצוע ממשי, אבל כמורה פרטי וכמובן – גם כאבי ילדי, וניסיון זה לימדני שמעבר לחלוקת החומר לפרקים שלכל אחד מהם מטרה מוגדרת שניתנת להשגה תוך זמן קצר יחסית מבלי לתסכל את התלמיד, רצוי, לפני שמלמדים אותו כיצד מבוצע הקסם, לתת לו לנסות ולגלות בעצמו כיצד הוא מבוצע[ב].

 

לאסטרטגיה זו יש שני יתרונות בולטים:

 

האחד הוא שתוצאות שאדם מצא בעצמו נחקקות בזיכרונו טוב יותר.

השני הוא שהצלחה במטלה מסוג זה מגבירה את בטחונו העצמי של התלמיד וכשהביטחון העצמי של התלמיד[ג] גובר, גדלה גם יכולתו לדחות סיפוקים, דבר שמאפשר למורה להגדיל את תכולת פרקי הלימוד[ד].

 

חשוב להבין, עם זאת, שהאסטרטגיה של התמודדות אישית לפני הלימוד צריכה להיות מיושמת בזהירות כדי שלא תיצור בין התלמידים תחרות[ה] שעלולה לייאש את חלקם[ו].

 

עכשיו אעבור לתינוק (שאותו איננו רוצים לשפוך עם המים):

 

קחו, למשל, את השימוש שהיא עושה במילה "פתוח" או את דיבוריה על הלחץ שיוצרת המערכת בכך שהיא מתבססת על ציונים.

אנשים רבים אוהבים לנופף בסיסמאות אלו מבלי שהמילה "פתוח" תוגדר ומבלי שתוצע חלופה לציונים.

דיבורים אלה הם לדעתי קונטרה פרודוקטיביים, כפי שאני מנסה להסביר במאמר זה.

 

 

מיכאל רוטשילד

 



[א]

המאמר הנוכחי הוא למעשה הרחבה לתגובה שכתבתי לאותו פוסט.

[ב]

לפעמים (אבל לא יותר מדי פעמים – כפי שיובהר כאשר אדבר על הימנעות מיצירת תחרות מוגזמת) אפשר לעשות זאת גם בצורה של משחק.
כשבתי הבכורה הייתה עוד ילדה קטנה (אינני זוכר בדיוק באיזה גיל) ערכתי, באחד מימי ההולדת שלה משחק שמטרתו הייתה לשפר את הבנתם של הילדים בלוגיקה.

דנתי אתם קצרות במשמעותם של ביטויים כמו "לא לא", "כן כן", "לא כן" ו"כן לא" (המשמעויות הן, כמובן, לפי הסדר, "כן", "כן", "לא" ו"לא") ואז העמדתי אותם בחצר בין שני ספסלים שלאחד קראתי "ספסל הכן" ולשני "ספסל הלא".
אמרתי להם שעכשיו אציג ביניהם ביטויים ארוכים שמורכבים מן המילים "כן" ו"לא" ואבקש מהם להתיישב על הספסל המתאים למשמעות הביטוי.

התחלתי עם הביטוי "כן לא לא כן לא לא כן" והמשכתי עם ביטויים אחרים.
היה שמח.
אחרי כמה סבבים שאלתי אותם איך הם מחליטים מהי משמעות הביטוי ושמחתי לגלות שאחד מהם הבין שכל מה שעליו לעשות זה לבדוק אם מספר הפעמים שהמילה "לא" מופיעה בביטוי הוא זוגי או אי זוגי.

[ג]

כמורה פרטי למתמטיקה הבחנתי שהדבר העיקרי שהיה עלי לשקם אצל התלמידים שהגיעו אלי, היה ביטחונם העצמי. משהושגה מטרה זו, עלו ציוניהם פלאים.

[ד]

למעשה, מדובר כאן ברכישת המיומנות של לימוד וחקירה עצמאיים. במקרה האופטימאלי יכול התלמיד להפוך, לא רק לתלמיד טוב יותר אלא אפילו לחוקר עצמאי.

[ה]

בשיעורים פרטיים – הסביבה שבה גובשה האסטרטגיה – זה קל ליישום. בשיעורים פרונטאליים מול הכיתה זה קשה יותר. לימוד אינטרנטי מתוחכם יכול להיות הפתרון האידיאלי. דוגמה לכלי אינטרנטי מסוג זה אפשר למצוא כאן.

[ו]

בילדותי נדדתי עם הורי ברחבי העולם למקומות אליהם נשלח אבי במסגרת עבודתו.
בכיתה יא' הגעתי לבית ספר בלגי בגרמניה.
בכיתה שאליה שובצתי היה תלמיד שכולם הכירו בתור "הגאון של הכיתה במתמטיקה".
מכיוון שמתמטיקה הייתה גם המקצוע המועדף שלי, התחברנו מיד ונהגנו להחליף בינינו חידות.

ככל שחלף הזמן והתברר שיכולתי המתמטית עולה על שלו, הלכה התלהבותו מן המתמטיקה והצטננה.

רק אחרי שחלפו כמה שנים מאותה תקופה הבנתי שמה שפגע באהבתו למתמטיקה הייתה התחרות שחש שקיימת בינו לביני (אני לא הבחנתי בתחרות זו ורק במבט לאחור הבנתי שכנראה בעיניו היא התקיימה ואף העיקה).

נקרא 1533 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

התגובות האחרונות