6 תגובות

• קישור לתגובה שלישי, 10 יולי 2018 09:47 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  יותר ויותר דתיים מודים שאינם מצליחים להאמין:
  https://www.srugim.co.il/165178-%D7%A1%D7%9B%D7%A0%D7%94-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%AA-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%A6%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%AA%D7%99%D7%AA
• קישור לתגובה שישי, 11 מאי 2018 12:33 הוסף ע״י עדי אביר

  מאיר,
  
  הריגת מי שמנסה להרוג אותך אינה רצח. זאת הגנה עצמית שמותרת בכל התרבויות.מחלל שבת אינו מנסה להרוג אף אחד. הוא בסך הכל שולל את האידיאולוגיה שלך ומי שמוציא להורג אנשים שחושבים אחרת ממנו נכנס לטריטוריה מאד מסוכנת. היום הוא זה שמוציא להורג ומחר יוציאו להורג אותו.
  
  אנשים פרימיטביים הורגים את אלו שכביכול פוגעים ב'קדושה' כלשהי (שלרוב נמצאת ברשותם של אנשי דת שתפסו עליהם חזקה). היום, על אפם ועל חמתם של האל וקלגסיו המזוקנים, אף אחד כבר אינו מומת בגין עבירות 'דתיות' כי הרבנים מצאו התר טכני שמאפשר להם לוותר על רצח של חוטאים שסטו מדרך הישר שהם המציאו לצרכיהם. מסתבר שחז"ל חשבו על פטנט גאוני שאפשר להם להתעלם מהציווי האלוהי וליישר קו עם השכל הישר: 'תלמוד לומר: "מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" - הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אין אתה ממית'. כלומר, ביהדות אולי יש 'משהו החשוב יותר מהחיים עצמם' אבל כשהיהודים נתקלים בשלטונות קצת פחות חשוכים הם ממהרים למצוא תירוץ שמתיר להם להתעלם מדברים חשובים יותר מהחיים עצמם ולאמץ את החוק האזרחי אותו הם כל כך אוהבים לשנוא.
  
  בכל אופן, אני מחלל שבת מושבע ואוכל שרצים נלהב ולמרות זאת לא נראה לי שאני נתון בסכנה כלשהי. אמנם יש בקרבכם קנאים מטורפים שחושבים שחובה עליהם לרצוח צעירות תמימות שמשתתפות במצעדי גאווה אבל נראה שרשויות החוק מסוגלות לטפל בהם ולהרחיקם מהציבור השפוי. אני, בכל אופן, איני מתכוון לשנות ממנהגי וליישר קו על ציוויים שכביכול ניתנו אי פעם בתקופה הניאוליטית.
  
  הרחבתי את הדיון בנושא במאמר בשם 'למה הם לא מבערים אותי?':
  
  http://1vsdat.org/index.php/2013-02-21-20-40-12/%D7%94%D7%92%D7%99%D7%92%D7%99%D7%9D/item/1311-%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%9D-%D7%9C%D7%90-%D7%9E%D7%91%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%95%D7%AA%D7%99
  
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שישי, 11 מאי 2018 07:51 הוסף ע״י מאיר

  שלום רב,
  אני מה שאתה מכנה "דתי", אבל אני מכנה עצמי יהודי. כשזה עולה לשיחה, אני תמיד אומר שאני לא אדם מאמין ואז מיד שואלים "איך זה יכול להיות? אתה הרי שומר שבת" ואז אני משלים "אני לא מאמין, אני יודע".
  
  בנוגע להריגתו של מחלל שבת. אתן לך דוגמה למה הדבר דומה. אני מניח שאתה רואה עצמך כאדם מוסרי ורצח זה דבר מתועב בעיניך. עכשיו ברגע הזה שבו אתה מהנהן בהסכמה, דמיין אדם שעומד עשר מטר ממך ומתחיל לירות עליך. אתה פתאום מרגיש ביד שלך אקדח שהופיע משום מקום. אין לך לאן לברוח ולהתחמק מהכדורים שלו, הדרך היחידה לעצור את המוות שלך זה על ידי רציחתו של האדם שיורה עליך. האם תרצח אותו?
  
  המוסר היהודי מציב את קדושת החיים בראש, אבל ביהדות יש משהו החשוב יותר מהחיים עצמם. כדי להבין מדוע זה כך, צריך להבין לפני כן מה מטרת החיים בכלל. אבל לא נכנס עכשיו להסברים על מטרת החיים. כאשר יש משהו החשוב יותר מקדושת החיים, אז כל עוד בני האדם לא מסכנים את הערך החשוב יותר, החיים חשובים יותר מהכל ולכן "לא תרצח". אבל כאשר אדם מסויים מסכן את הערך החשוב יותר מקדושת החיים, הורגים אותו. למה השבת חשובה יותר מהחיים? זה כבר נושא אחר. אבל חשוב שתבין את הרעיון ואת ההקשר הנכון.
• קישור לתגובה ראשון, 17 ספטמבר 2017 21:49 הוסף ע״י חילוני (מעגלתו של)

  איתמר:
  בנוסף למה שאמר עדי, הדתיים מראים בתשובותיהם - לא רק שהם מניחים שאני יודע את התשובות המוסריות אלא גם שהם יודעים בעצמם מה התשובות המוסריות.
  כאמור, בגלל זה הם לעולם ינסו לשכנע שמקור המוסר הוא בדת באמצעות "לא תרצח" ולעולם לא ינסו לשכנע באמצעות "רצח את ההומו".
  כמו כן, גם כאשר הדברים פחות מפורשים, הם בכל זאת מצליחים להבין שלא רק שאני יודע את התשובות אלא גם שאני יודע שתשובות הדת שגויות.
  בקיצור, הם לא יכולים להסתיר את ערוותם גם באמצעות הטיעונים שאתה מציג
• קישור לתגובה ראשון, 17 ספטמבר 2017 15:05 הוסף ע״י עדי אביר

  איתמר,
  
  אם האמונה היא 'נתיב הכרתי',מדוע אנשים האמינו גם בימים בהם אף אחד לא חשב במושגים אפיסטמולוגיים ואיש לא ראה באמונה 'נתיב', או תהליך?
  
  כיצד, לדעתך, מסבירים אלו שמייחסים את האמונה ל'תחושת שכנוע' את העובדה ש'תחושת השכנוע' שלהם הביאה אותם ליהדות ו'תחושת השכנוע' של אחרים לנצרות, איסלאם, בודהיזם וכדומה? האם אני טועה כשאני רואה ב'תחושת שכנוע' מושג מכובס ל'שטיפת מוח', כדבריו של מיכאל רוטשילד?
  
  עדי אביר
• קישור לתגובה שבת, 16 ספטמבר 2017 23:13 הוסף ע״י איתמר אברגל

  יש דתיים שיגידו שאמונה זה "נתיב הכרתי" שבו ניתן, כמו בשאר האמצעים האפסטימולגויים, להגיע לאמיתות כלשהן.
  ויש דתיים שאומרים שאמונה מבחינתם זו תחושת שכנוע. אני חושב שהרוב אומרים כך. ולא מדובר על הסתברות בלבד, אלא על סבירות.
  
  לפי דעתי, גם מה שהגיבו לך, הוא לגבי זה שציפו שאתה יודע את התשובות המוסריות לעובדות לגבי מצוות חליצה, וטענותן באות לאחר טענה מוסוות, שאומרת "אתה יודע את התשובות המוסריות לעובדות האלה, אזי למה -" וממשיכים עם טענותיהן מכאן.