|
זו השאלה על מהות הקואליה – ההרגשה הסובייקטיבית שאנו חווים כקלט חושינו וכרגשותינו[א].
אני נמנה עם אלה שחושבים שהתחושות השונות שלנו אינן אלא ביטוי למערכי פעולה מתאימים במוחנו. הסברתי מדוע אני חושב כך במאמרי על הבעיה הפסיכו פיזית.
לדעתי, הניתוח המוצג במאמר הנ"ל שולל כל אפשרות אחרת, אבל עדיין אין בו תשובה לשאלה "מדוע הדברים נתפסים כך ולא אחרת?"
חוקרי תודעה ששותפים לדעתי מנסים לפעמים למצוא תשובה גם לשאלה זו.
כותרת המאמר מנסה לרמוז על כך שלדעתי לא נוכל לתת לשאלה זו מענה. לא נוכל להסביר את האופן בו אנו חווים את תחושותינו תוך התבססות על משהו יותר בסיסי מהתחושות עצמן[ב].
כדי להבין מדוע אני טוען זאת, נשאל את עצמנו מהי "הבנה" ומהו התהליך שמוביל אליה.
כשאנחנו נולדים, אנחנו מבינים מעט מאד דברים. בשנותינו הראשונות ובעיקר בשנה הראשונה ממש, אנו מפתחים בהדרגה את הכלים שיאפשרו לנו להבין יותר ויותר דברים בהמשך.
התהליך מתחיל עוד לפני הלידה ובהדרגה הוא משתלב עם רכישת השפה.
לדעתי זה לא מקרי. יש הרבה מן המשותף בין שני התהליכים ויש סיבה לכך שתהליך רכישת כלי ההבנה מתחיל מעט לפני רכישת השפה.
מי שקרא את מאמרי על האבולוציה של היכולת השפתית בבני אדם יזכור בוודאי את העובדה שציינתי שהשפה היא כלי מאד חשוב ביכולתנו לחשוב מחשבות מורכבות, כיוון שהיא מאפשרת לנו להגדיר מושגים מורכבים על סמך מושגים שאנחנו כבר מכירים ובכך מאפשרת לנו להגיע למסקנות כלליות יותר.
זה דומה מאד לתהליך שבאמצעותו אנחנו מבינים בהדרגה יותר ויותר דברים תוך ביסוס הבנות חדשות על הבנות קודמות והשילוב בין שני התהליכים הוא די מובן מאליו: ככל שאנחנו מבינים יותר דברים אנחנו נותנים להם שמות ומרחיבים גם את השפה.
אבל חישבו רגע ממה מתחיל כל זה. הרי חייבות להתקיים בנו הבנות ראשוניות שאינן מתבססות על הבנות שקדמו להן. מהן ההבנות הללו?
אני טוען שההבנות הבסיסיות שלנו הן בדיוק מה שאנחנו מכנים "קואליה".[ג]
אלו כוללות את קלט חושינו ואת תחושותינו הפנימיות, כולל שמחה, קנאה, צער ואפילו החוש המולד שיש בנו להיגיון.
למעשה, לטענתי, הקואליה הם האטומים של ההבנה. כשאנחנו אומרים שהצלחנו להבין דבר מה, פירוש הדבר הוא שהצלחנו לעשות לו רדוקציה להבנות קודמות ובסופו של דבר – רדוקציה לקואליה.
אם אי פעם נבין מהן הקואליה יהיה פירוש הדבר שהצלחנו לעשות להן רדוקציה ל....קואליה. זה נראה כסתירה או כטאוטולוגיה, כפי שהסברתי במאמר על התייחסות עצמית[ד].
זה אולי המקום להסביר שכשאני מדבר על "הבנה", אני מדבר על החוויה הסובייקטיבית של הבנה.
יש גם סוג אחר של "הבנה" שאינו מלווה בחוויה סובייקטיבית מסוג זה. למשל, הבנתנו את מכאניקת הקוונטים היא פורמאלית בלבד ואינה מלווה בחוויה סובייקטיבית של הבנה. הסיבה לכך היא, כך אני משער, בדיוק העובדה שאיננו מצוידים בקואליה שמאפשרות את ההבנה האינטואיטיבית של הנושא.
הטענה שהוצגה במאמר זה היא שבנושא הקואליה אנחנו נמצאים בדיוק באותו מצב כמו במכאניקת הקוונטים.
נוכל להבין את הקואליה רק הבנה פורמאלית ולזהות אותן עם ייצוגן במוח[ה], נוכל אפילו להבין את התהליכים האבולוציוניים ש"דחפו" להיווצרות הקואליה, אבל לא נוכל להבין מדוע ייצוג זה יוצר בנו את התחושה שהוא יוצר.
ובמאמר מוסגר[ו]:
גם מבלי להסתמך על השיקולים שהועלו במאמר זה, ברור לכל שלמעשה יש גם מקום לשאלה אם כולנו חווים את קלט חושינו באופן דומה.
רוב האנשים שעמם שוחחתי דווקא מאמינים שכולנו חווים את הדברים באותו אופן גם אם אין ביכולתנו להוכיח זאת.
זה כמובן טיעון שגוי מבחינה לוגית כיוון שהוא בונה על דיווחיהם של אנשים ולא על תחושותיהם. הרי אם אני חווה "אדום" באופן שבו אתה חווה "כחול" ולהיפך, בכל זאת נדע שנינו לומר שהתפוח הוא אדום מכיוון שאת שם הצבע אנחנו לומדים ואני לומד שמה שאני חווה באופן מסוים נקרא אדום וכך גם אתה, וזאת למרות שאופני החוויה שלנו שונים. אבל זה רק הפן הלוגי של הטעות בשיקול ומעניין לדעת שיש גם עובדות שממש סותרות את הטענה עצמה – ללא כל קשר לשיקול הזה. יש מקרים שבהם אפשר ממש לזהות את העובדה שאנשים חווים את קלט חושיהם באופן שונה.
המקרה המובהק ביותר שאני מכיר הוא המקרה המפורסם של השמלה שאנשים לא יכלו להסכים על צבעה.
מקרה אחר, שעלול להיחשב לפתולוגי הוא המקרה של סינסתזיה – עירוב חושים.
מיכאל רוטשילד |
אני מרחיב כאן מעט את המושג קואליה וכולל בו גם את מה שמכונה לפעמים Propositional attitudes. אני חושב שבהקשר הנוכחי אין טעם להבדיל בין שני המונחים.
חשבתי לקרוא למאמר "קואליה: לא דובים ולא יער" כיוון שדובי הקואלה אינם דובים (ובטח שאינם יער) ולרמוז על כך שהקואליה אינן ניתנות לתיאור על ידי דברים בסיסיים מהן אבל העדפתי כותרת המרמזת על התוכן.
שימו לב: המאמר טוען למעשה שתי טענות. הראשונה היא שחייב להתקיים "בסיס" של הבנות ראשוניות – כאלו שאין לנו צורך (וגם איננו יכולים) להסביר במונחים "פשוטים" יותר. הטענה השנייה היא שהבנות ראשוניות אלו הן הקואליה. הטענה השנייה בונה על נכונותה של הראשונה אבל הראשונה היא עצמאית לחלוטין וגם מי שאינו מקבל את השנייה יכול לקבל את הראשונה.
הצלחה חלקית היא אפשרית וחלק ממנה אכן הושג. תחושת החריפות, למשל, היא מקרה פרטי של תחושת חום. ייתכן שאפשר להבין גם "חום" (ואולי גם "קור") באמצעות "כאב" ודרגות שונות של "כאב" כביטויים של חוש המישוש, אבל ברור שיש לסדרת הרדוקציות הללו בסיס: אוסף קואליה שאינן ניתנות להסבר על ידי אחרות. "הסבר" של קואליה המושתת על אותה קואליה עצמה הוא חסר משמעות. אם נצליח באופן כלשהו לשכנע את עצמנו שקואליה זו או אחרת חייבת להיתפס כפי שהיא נתפסת יהיה שכנוע עצמי זה מבוסס על כשל "הנחת המבוקש".
הכוונה כאן למה שמכונה neural correlates of consciousness. זיהוי זה, שכל ביטויו המובן לנו הוא פיזיקאלי, מעלה כמובן את התהייה שמא גם מכונות שמסוגלות להבחין בין סוגים שונים של קלטים ולקבל החלטות בהתאם "חשות" את ההבדל בין קלטים אלה באופן דומה.
מאמר מוסגר זה נוסף למאמר המקורי אחרי ה 21 בספטמבר 2016 ותוכנו הוא כתוכנה של תגובה שכתבתי בתאריך זה. את התגובות שנכתבו לפני תאריך זה יש להבין כתגובות שמתייחסות למאמר ללא תוספת זו.
התגובות האחרונות