כידוע לכל מי שצפה אי פעם בסדרות על חקירות המשטרה, כאשר יש בידינו קליע שנורה מנשק חם, מחד, וכלי ירייה, מאידך, אנחנו יכולים לברר אם הקליע נורה מאותו כלי ירייה, על פי הסימנים שמשאיר כלי הנשק על הקליע.
עלתה במוחי המחשבה שכפי שמאגר ביומטרי יוכל (באמצעות אלגוריתמים מיוחדים שפותחו לצורך קידוד טביעת אצבעות) לאפשר לנו לאתר אדם על פי טביעת אצבעותיו, יוכל מאגר מתאים (באמצעות אלגוריתמים מתאימים שיפותחו לקידוד טביעות קנה), לאגור מידע על כל טביעות הקנה של כל כלי הירייה המוחזקים ברישיון ולאפשר לנו לאתר את הנשק ממנו נורה קליע שנמצא בזירת פשע.
חשבתי אפילו על שם שיתאים לכזה מאגר: "מאגר נתונים פירומטרי"
כשנודע לי על הפיגוע בבר-נוער, החלטתי שהגיע הזמן לנסות לעשות משהו בעניין.
המחשבה הראשונה הייתה להקים חברת הזנק שתפתח את הפתרון ותציע אותו לגורמים שעשוי להיות להם עניין (למשל, מז"פ במשטרת ישראל).
לשם כך פניתי לשני חברים – האחד הוא הבעלים והמנכ"ל של חברה שעוסקת בעיבוד תמונה והשני הוא יוצא מז"פ שהקים חברה שנותנת יעוץ בנושאי מדע פורנזי ויחד התחלנו לבדוק, בראש וראשונה, אם איננו מתכוונים להמציא את הגלגל מחדש.
אחרי חקירה לא ארוכה במיוחד, הגענו למסקנה שדווקא כן.
מסתבר שמערכת כזאת קיימת בארה"ב, אבל בגלל היחס הרגיש של האמריקאים לנושא אחזקת כלי נשק, השימוש בה למעקב אחרי כלי ירייה המוחזקים בידי אזרחים תמימים (כל עוד לא הוכח אחרת) אסור.
גורמי מז"פ בארה"ב משתמשים במערכת – אבל רק לצורך קישור בין זירות פשע (כשמגלים את הנשק שהיה מעורב בזירה אחת, בודקים באמצעות המערכת, אם הוא היה מעורב גם בזירות נוספות, וכך מקבלים לפעמים כמה פענוחים במחיר אחד).
גילוי זה היה מעציב, מחד (אין חברת הזנק חדשה), אבל גם משמח, מאידך (אפשר להתחיל כבר היום להשתמש במערכת) ואחרי תקופת אבלות קצרה (בגלל העניין המעציב) התחלתי לנסות לעניין גורמים שונים בישום הפתרון הקיים.
ברור שהיישום לא יפתור את כל הבעיות בתחום כי תמיד יהיו גם כלי נשק שמוחזקים ללא רישיון, אבל אין ספק שהוא יקשה מאד על חיי הפושעים.
מצד שני, אפשר יהיה להפיק ממנו יתרונות נוספים: מכיוון שגם כלי הנשק של צה"ל יקוטלגו, אפשר יהיה להזים או לאשש בקלות רבה יותר טענות על ירי בלתי מוצדק/מאושר של כוחותינו.
יישום הפתרון מחייב חקיקה מתאימה וגם הקצאת תקציבים.
החקיקה נחוצה לצורך הוספת תנאי של רענון טביעת קנה במעמד חידוש רישיון הנשק.
התקציב נחוץ בעיקר לרכישה ותחזוקה של הציוד המתאים – את העבודה הנוספת שתושקע בהארכת תהליך חידוש הרישיון אפשר יהיה כנראה לקזז מול העבודה שתיחסך בניסיון לזהות את העבריינים).
בגלל הצורך בחקיקה ובתקציב, פניתי בעיקר לחברי כנסת.
רובם התחמקו מעיסוק בנושא – אם בטענה שזה אינו תחום העיסוק שלהם, אם בטענה (הבלתי מבוססת) שזה יקר מדי ואם בטענה שהמשטרה לא תהיה מעוניינת בזה (מוזר – אבל באמת היו חברי כנסת שהעלו טענה זו. בבירור שעשיתי באמצעות חבר משותף מול האחראי על הנושא במז"פ התברר לי שהוא דווקא מאד מעוניין בפתרון).
היחיד שהפגין התלהבות מהעניין הוא חבר הכנסת (לשעבר) מוץ מטלון.
הוא העביר את הנושא למרכז המחקר והמידע של הכנסת ומאז נעלמו עקבותיו (גם של מטלון, שכנראה נענש על זה שהיה מוכן לעבוד, וגם של הנושא).
כל שנותר בידי לעשות זה לפרסם את המאמר הנוכחי.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות