השאלה "מהו מוסר" היא הנושא המרכזי בדיונים רבים שבהם צפיתי והשתתפתי לאחרונה ודומה שרבים מדיונים אלה אינם מסתיימים בעיקר בגלל שהמשתתפים בהם מעולם לא שאלו את עצמם מה משמעות השאלה שעליה הם מתווכחים.
מה משמעותה של שאלה על משמעותה של מילה?
לצירוף ההברות היוצרות את המילה אין כל משמעות עצמאית.
משמעותה של מילה היא המשמעות שבני אדם מחליטים להקנות לה.
אם כאשר נכנסה המילה לשפה, האנשים שהכניסוה נתנו לה הגדרה ברורה, הגדרה זו קובעת את המשמעות.
אם המילה היא מילה ישנה ואין לה הגדרה "רשמית", הרי שמכיוון שהשפה נועדה לאפשר תקשורת בין בני אדם, רצוי לפרש את השאלה על משמעות המילה כלהלן:
"מהי המשמעות שרוב האנשים מיחסים למילה?"
זו שאלה סטטיסטית.
"מהי המשמעות שרוב האנשים מיחסים למילה?"
זו שאלה סטטיסטית.
במקרים יוצאי דופן, כאשר המשמעות המיוחסת למילה על ידי רוב האנשים אינה מוגדרת היטב, עלינו לבחור בין הגדרה שלה מחדש לבין זניחת השימוש בה.
האם זה מצבה של המילה "מוסר" שאנשים רבים מגדירים כדבר שקבע אלוהים (שלהם) כאשר אנחנו מבינים שאותו אלוהים לא קיים?
אולי. אבל, כפי שתראו בהמשך יש אפשרות נוספת.
הוויכוח בנושא המוסר, כאשר המתווכחים אתיאיסטים, הוא בדרך כלל בשאלה האם הוא יחסי.
אלה שטוענים שהמוסר יחסי מתכוונים לכך שהוא תלוי תרבות ואלה שטוענים שהוא אוניברסאלי אומרים שמקורו בביטוי ביולוגי של האבולוציה המשותפת שעברנו.
כיוון שרוב האנשים דתיים, רוב האנשים תופסים את המוסר כדבר אוניברסאלי. הוויכוחים היחידים אודותיו בקרב אותו רוב, נוגעים לתוכן ציווייו ולא לשאלת האוניברסאליות שלו.
אנחנו יכולים לטעון שאנשים שרואים במוסר דבר אוניברסאלי טועים כיוון שאין במציאות מערכת ציוויים מוסריים שיכולה להיות מקובלת אוניברסאלית (כזו שרוב גדול באנושות יסכים לאמץ) או, לחלופין, לנסות למצוא כזאת מערכת.
אני מניח שרובנו נעדיף מצב שבו ניתן לזהות כזאת מערכת כיוון שרובנו חשים, למשל, שמעשי הנאצים היו באמת רעים ושאסור ששום מערכת מוסר תסווג אותם כטובים (למעשה, עצם קיומה של העדפה גורפת זו מעיד על סבירות קיומה של מערכת מוסר אוניברסאלית שמובילה אותנו להעדפה זו).
אבהיר את העניין באמצעות דוגמה (מעולם הפיזיקה):
בואו נבחן את התקדמות הבנתנו בנושא הכבידה.
הבנתנו את הכבידה התפתחה לאורך השנים וכפי שצפוי לקרות כשהבנה מתפתחת לאורך זמן, היו תקופות שבהן חלק מהאנשים הבינו את הכבידה באופן אחד והאחרים הבינו אותה באופן שונה.
שתי דוגמאות לתקופות כאלו הן:
1. בימי גליליאו, חלק מהאנשים סברו שגופים כבדים יותר נופלים מהר יותר בשעה שאחרים, שהיו מודעים למסקנותיו של גליליאו הבינו אחרת.
2. בימי אינשטיין, חלק מהאנשים קיבלו את נוסחאות הכבידה של ניוטון כתיאור מדויק של הכבידה בשעה שאחרים כבר אמצו את הגישה היחסותית.
האם היה זה נכון, בתקופות אלו, לטעון שהכבידה תלוית תרבות?
אינני מאמין שיש מי שחושב כך.
אנשים שונים אימצו תיאורים שונים של אופן פעולת הכבידה אבל כולם התכוונו לאותה תופעת טבע.
חשוב להבחין בכך שמה ש"הציל" את הכבידה מן הטענה שהיא תלוית תרבות הוא הקשר המהותי שלה עם העולם שאינו תלוי תרבות – עולם תופעות הטבע.
אם נמצא קשר כזה גם למוסר הוא יהווה טיעון חזק להשארת הגדרתו כאוניברסאלי על כנה.
השאלה על הגדרת המוסר מצטמצמת, לכן, לשאלה אם קיימת ערכת כללים שרוב בני האדם יסכימו למוסריותם ובמידה שמערכת כזאת קיימת – האם יהיה זה מוצדק לכנותה בשם "מוסר", תוך סיווג כללי התנהגות שאינם כלולים בה – לא כמוסר אלא כנורמות חברתיות.
אימוץ הגדרה זו יכול להיתפס כהגדרה מחודשת של המושג או כפירוט מדויק יותר של ההגדרה הקיימת.
מי שתופס הגדרה זו כהגדרה מחודשת – יכיר בכך שהגדרה זו עדיפה כדי שהמילה תהיה שימושית ותוכל (למשל) לאפשר לנו לטעון שהנאצים לא היו מוסריים.
מי שתופס הגדרה זו כפירוט מדויק יותר של ההגדרה הקיימת, יראה בתפיסות מוסר שונות של תרבויות ודתות שונות ניסיונות שונים לתאר את אותו "דבר" – בדיוק כפי שקרה בנושא הכבידה.
בראיה זו, הפירוש הביולוגי של המוסר הוא בסך הכל ניסיון נוסף, מבוסס יותר, לתיאור ה"דבר" הזה.
בניגוד לשימוש המקובל בביטוי "זו בסך הכל בעיה סמנטית" שנועד לא פעם להקטין את החשיבות המיוחסת לבעיה, בעיות סמנטיות הן אחד המכשולים העיקריים לחשיבתנו ולהבנתנו אלה את אלה.
המאמר הנוכחי המחיש את חשיבותן של בעיות סמנטיות ותיאר דרך להתמודד עמן.
התגובות האחרונות