כיצד ניתן להוכיח שיש 'אלוהים'

אל שמעוניין להוכיח את קיומו יכול לשרבב את ראשו מבעד לווילונות הרקיע ולהכריז 'אָנֹכִי אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב'. אם הוא ביישן במיוחד, או שבהיעדר גוף וצורה אין לו ראש שניתן לשרבב, הוא יכול לחולל נס כלשהו, מובהק ופומבי, שעונה על דרישותיהם של המדענים ועוקף את תיווכם של אנשי הדת. נס אמיתי אחד בלבד היה משכנע גם את גדולי הספקנים שהאלוהים קיים גם במציאות ולא רק בהזיותיהם של מאמינים שמוכנים להשתיק את קול הגיונם ולאמץ כל הפחדה, הבטחה, סיסמת סרק או סיפור בדים שמקצועני דת המציאו למענם. כיוון שאף אל לא טרח לשתף פעולה עם היומרות של אנשי הדת, ולא נראה שאי פעם יימצא אל שיסכים להוכיח את קיומו בצורה ברורה ומובהקת, הגורמים האינטרסנטים נאלצו להסתפק בהוכחות לוגיות לכאורה בתקווה שמרוב התפעלות אף אחד לא ישים לב לעובדה שבמקרה הטוב הם מצליחים להוכיח רק את קיומו של איזה שהוא אל שהם היו מעדיפים לטאטא אל מתחת לשטיח.

הרבנים רוצים שנאמין שאל שאינו מוכן להוכיח בעצמו את קיומו יסכים להטיל את המשימה על אנשי דת אינטרסנטיים שמעולם לא הכתימו את עצמם בלימודי פילוסופיה, לוגיקה ומדע. טוב היו עושים אם היו מסתפקים באמונה ולא מנסים לגייס לעזרתם גם את ההיגיון שמעולם לא גיבה ולעולם לא יגבה את אמונותיהם. למרות זאת, פה ושם ניתן למצוא רבנים, תלמידי חכמים ותלמידים לא ממש חכמים שמנסים להוכיח בצורה לוגית שהאל שלהם קיים לא רק בדמיונם אלא גם במציאות הריאלית ולכן כדאי לבדוק אם יש רגליים לסברה שניתן להוכיח את קיומו של האל באמצעות טיעונים לוגיים שיתקבלו גם על דעתם של מדענים, ספקנים וסתם אנשים חושבים..

הטיעונים לקיומו של האל

הרבה אנשים חוו חוויות דתיות עמוקות ששכנעו אותם שהאל שלהם באמת חי וקיים: יש כאלו שחושבים שהם ראו אור אלוהי בעמדם על סף המוות; לא מעט שכנעו את עצמם שהם היו עדים לנס גלוי[א] ואחרים הגיעו למסקנה שמאחורי העונג העילאי שהם חווים בשבתות, חגים ואירועים דתיים חייב לעמוד אל של ממש. התמימים ביותר יודעים בוודאות שהאל חי קיים כי אביהם סיפר להם סיפור ששמע מאביו ששמע מאביו וכך הלאה עד לאב שראה את האל מתגלה על פסגת הר סיני. כל אלו אינם הוכחות לוגיות לקיומו של האלוהים כי תמיד קיימת האפשרות שהאמונות, המסורות, החוויות והתחושות הללו נובעות מאי-הבנות, בלבולים, מקריות, שכנוע עצמי, דמנציה, שטיפת מוח, צריכה מופרזת של אלכוהול וכדומה.

הוכחות לוגיות, אם כן, חייבות להיות אובייקטיביות ואין באפשרותן להסתמך על תחושותיהם ודעותיהם של אנשים אלו או אחרים. במרוצת השנים תיאולוגים ופילוסופים רבים ניסו להציג הוכחות אובייקטיביות ולוגיות לקיומו של אל כלשהו ולאחר שרוב הניסיונות כשלו נותרנו היום רק עם שלושה סוגים של טיעונים שראויים להיחשב כטיעונים לוגיים: הטיעון האונטולוגי שקיומו של האל נובע בהכרח מהגדרתו; הטיעון הקוסמולוגי שרואה באל את הסיבה הראשונית לכל המציאות והטיעון הטלאולוגי שמסיק את קיומו של האל מהמרוכבות והסדר של העולם הריאלי. את שלושת הטיעונים הללו קשה להפריך על הסף אבל כשמתעמקים בהם מגלים שהם מוכיחים בדיוק את מה שאנשי הדת היו רוצים להדחיק ולהעלים.
 

1.

הטיעונים האונטולוגיים

כל הטיעונים האונטולוגיים הם אפריוריים, כלומר, הם מסתמכים על הגדרות, הנחות והיסקים שעוצבו במחשבה האנושית עוד לפני בדיקתם בעולם האמיתי. לכאורה אין לתובנות אפריוריות ערך רב מידי שהרי המחשבה היא אינסופית והמציאות היא מוגבלת וברור מאליו שלא כל דבר שעולה בדעתנו יימצא את ביטויו גם בעולם הריאלי. לשם דוגמה, אם אחשוב על מניה מושלמת, שתמיד רק עולה ועולה, האם אוכל להניח שמניה כזאת אכן נסחרת בבורסה? האם עיר הזהב אלדורדו, מעיין הנעורים ואליהו הנביא באמת קיימים בפועל ולא רק בדמיון? על פניה, הטענה שדברים שעולים במחשבה חייבים להתקיים גם בעולם האמתי נראית מופרכת לחלוטין אבל יש מקרים בהם הטיעון אינו כה אבסורדי כפי שהוא נשמע ולמעשה יש לא מעט מקרים בהם המחשבה האפריורית שבמוחנו יכולה להוכיח את קיומם של עצמים ותופעות בעולם הריאלי שמסביבנו.

נניח, למשל, שכל חיינו עברו עלינו בחדר סגור בו מעולם לא נתקלנו באף צורה גיאומטרית. בבוקר אחד החלטנו להגדיר 'משולש' בתור 'מבנה גיאומטרי במישור שנתחם על ידי שלושה קווים ישרים' ומההגדרה הזאת גזרנו הרבה מאד כללים. למשל, שסכום הזויות במשולש חייב להיות שווה ל-180 מעלות; שבמשולש שווה צלעות גם כל הזויות חייבות להיות שוות; שבמשולש ישר זווית אורך הצלע הארוכה בריבוע שווה לסכום שתי הצלעות האחרות בריבוע (משפט פיתגורס) וכך הלאה וכך הלאה. כל הכללים הללו התעצבו במחשבתנו בלבד ולכן הם לגמרי אפריוריים אבל כשנצא לעולם האמיתי נגלה שבמציאות באמת קיימים משולשים וכל ההיסקים שלנו היו נכונים לחלוטין. הגיאומטריה היא מדע אפריורי שאת ממצאיו ניתן למפות בצורה כמעט מושלמת לתוך העולם הריאלי ולכן כל מה שמוכח במחשבה יהיה נכון גם במציאות. מדוע לא נוכל, אם כן, להגדיר את האל כישות המושלמת ביותר, להניח שישות שקיימת בפועל היא יותר מושלמת מישות שקיימת רק במחשבה ולהסיק שהאל חייב להיות קיים גם במציאות?

הראשון שהרים את הכפפה היה הארכיבישוף מקנטרברי, תיאולוג נוצרי בן המאה האחת עשרה שכונה על ידי הכנסייה בשם אנסלם הקדוש[ב]. אנסלם עיצב טיעון אפריורי ארוך ומורכב[ג] אותו ניתן לתמצת לשלוש נקודות:

א.

בהגדרתו אלוהים הוא ישות מושלמת.

ב.

ניתן להניח שישות קיימת היא הרבה יותר מושלמת מישות שאינה קיימת.

ג.

חובה עלינו להגיע למסקנה שאלוהים קיים.

על פניו הטיעון נשמע די הגיוני: הדעת אכן נותנת שישות קיימת היא יותר מושלמת מישות שאינה קיימת וכיוון שהאל, בהגדרתו, הוא הישות המושלמת ביותר אנו חייבים להסיק שהוא אכן קיים בפועל, שאם לא כן היינו יכולים לחשוב על ישות מושלמת ממנו – זאת שקיימת גם במציאות ולא רק במחשבה. עם זאת, עיון מדקדק יותר ילמדנו שגם כאן, כמו במקרים רבים אחרים, אין בבסיס הטיעון האונטולוגי יותר מאשר אחיזת עיניים: הטיעון מתייחס ל'ישות מושלמת' אבל את הביטוי הזה ניתן להבין רק אם נניח שאותה 'ישות משולמת' זהה במהותה לאל שאת קיומו אנחנו רוצים להוכיח. המסקנה, במקרה זה, קודמת להנחה ולא להיפך. נוכל אמנם לא להניח מראש שהאלוהים קיים ולומר 'אם יש אלוהים אז הוא בהגדרתו מושלם' אבל אז המסקנה היחידה שנוכל להגיע אליה תהיה שאם יש אלוהים אז הוא אכן קיים בפועל.

עמנואל קנט העלה הפרכה לוגית נוספת ולשיטתו 'צבע', 'גובה', 'משקל' ודומיהם הם תכונות שמגדירות את הישות אבל 'קיום' אינו תכונה[ד] ולכן לא ניתן לטעון שהיעדר ה'קיום' הופכת את האל למושלם פחות והימצאותו למושלם יותר. בנוסף, גם אם הטיעון האונטולוגי היה מבוסס על לוגיקה צרופה הוא לא היה מוכיח בהכרח שאותו האל דומה במהותו לאל שבבעלות אנשי הדת. למעשה, אם נזרום עם הטיעון האונטולוגי נהיה חייבים להודות שאל שאינו תלוי ברבנים ובמפלגותיהם הפוליטיות הוא בהכרח הרבה יותר מושלם מאל שמשרת את צרכיהם של בעלי העניין והטיעון האונטולוגי מחייב אותנו להודות שהאל האמיתי לעולם לא יימצא בבתי כנסת, ישיבות וכוללים ולהסיק שכל מי שמשחית את זמנו במוסדות רבניים אינו יכול להלין על איש זולת עצמו.

הטענות הללו מפריכות  את הטיעון האונטולוגי הקלסי של אנסלם ושל אלו שניסחו את טיעוניו בצורה קצת יותר ברורה, מובנת ולעיתים אף מתוחכמת. עם זאת, המדע המודרני פותח היום פתח לטיעון אונטולוגי חדש שמתבסס על ההנחה שהעולם שלנו הוא רק אחד מאינספור העולמות שמאכלסים רב-יקום אינסופי. רבים מהעולמות ברב-יקום לבטח נשלטים על ידי החוקיות הטבעית אבל סביר להניח שביקום אחד או יותר המציאות הריאלית נשלטת על ידי אלוהות על-טבעית כלשהי. מהגדרות המושגים 'אל' ו'רב-יקום' אנחנו יכולים, אם כן, לגזור באופן אפריורי שהאל קיים בעולם אחד לפחות אבל כיוון שבהגדרתו האל הוא ישות מושלמת, שקיימת בזכות עצמה ואינה תלויה באף גורם אחר לקיומה, הוא לבטח ישאף להתקיים בצורה בלתי מותנית בכל היקומים, ובכללם גם ביקום שלנו, ובכך יש הוכחה שהאל ששולט על עולמנו קיים בפועל.

גם את הטיעון הזה ניתן להוריד מסדר היום: הוא תקף רק עבור מי שמגדיר את האל כשליט הרב-יקום ואין לו שום משמעות עבור מי שמגדיר את האל בצורה אחרת. מסתבר שטיעונים האונטולוגיים הם בעייתיים למדי: קשה להבינם, קל להפריכם, הם מעלים חששות לאחיזת עיניים והם מוכיחים, במקרה הטוב ביותר, את קיומו של אל ששולט באינסוף יקומים מקבילים ולא של האל שדרש שימרחו דם על תנוך אזנם הימנית של אהרון ובניו ועל בוהן ידם הימנית ועל בוהן רגלם הימנית ואת הנותר יתיזו סביב המזבח[ה]. כיוון שכך, רק מעטים ממשיכים להשתמש בטיעונים אונטולוגיים בתקופה בה אנשי הדת כבר הבינו שהטיעונים האפריוריים גורמים להם להישמע כבורים ולהצטייר כמגוחכים.

לאחר שהסתבר שהניסיונות להוכיח את קיומו של האל מעצם הגדרתו תמיד נכשלים לא נותר לנו אלא לפנות לטיעונים אפוסטריוריים שמסתמכים על הממצאים האמפיריים שהעולם הריאלי מספק לנו.

2.

טיעונים קוסמולוגיים

אם נשאל אדם מקרי מי אחראי לכך שהוא חי וקיים הוא לבטח יצביע על הוריו. אם נמשיך לברר מי אחראי לכך שהוריו באו לעולם התשובה הברורה תהייה 'הוריהם'. כך תהיינה גם התשובות לשאלות הבאות בשרשרת: מי אחראי ללידתם של הסבים והסבתות ושל הוריהם של אלו ושל הורי ההורים וכך הלאה וכך הלאה. עם זאת, ברור שלא נוכל לדוש בנושא עד אין קץ ובשלב מסוים נאלץ להגיע לאב ראשון כלשהו שאם לא כן נהיה חייבים להסיק שבני האדם היו קיימים מאז ומעולם ושהעולם הוא קדמון ונצחי. לשאלה 'מי ברא את אותו אדם ראשון?' כבר לא תהייה לנו תשובה טובה ונצטרך להודות, לפחות על פי הטיעון הקוסמולוגי, שהאדם הזה נברא על ידי ישות על-טבעית, היינו על ידי האלוהים.

במילים אחרות, לכל תופעה יש סיבה ולסיבה עצמה יש סיבה וכך הלאה וכך הלאה אבל אם כל תופעה הייתה נגרמת על ידי תופעה אחרת מעולם לא היינו יכולים לתת הסבר מספק לשום תופעה ולכן אם ברצוננו להבין את המציאות עלינו למצוא גורם ראשוני שאינו נגרם על ידי אף תופעה אחרת. לתופעות שנגרמות על ידי גורמים אחרים קוראים 'תופעות תלויות' ואת הגורם הראשוני שתלוי רק בעצמו מכנים 'סיבה הכרחית' כי הוא מסביר את כל התופעות ובלעדיו המציאות עצמה לא הייתה יכולה להיווצר ולהתקיים. לגורם הראשוני הזה אנשי הדת רוצים שנקרא בשם 'אלוהים'.

הטיעון הזה אולי נשמע הגיוני אבל כדי לאמצו עלינו להתגבר על מספר משוכות לוגיות. למשל: אם אותו אלוהים היה חייב לברוא את העולם אז גם העולם הוא הכרחי ולא תלוי. מאידך, אם לאלוהים ניתנה בחירה והוא יכול היה לברוא את העולם או להימנע מבריאתו אז גם בו יש רכיב מותנה שאינו הכרחי ולכן הוא לא יכול להיות הסיבה ההכרחית לכל המציאות ונהייה חייבים להניח שקיים סופר-אל כלשהו שמסביר את קיומו של אותו 'אלוהים' וכך הלאה וכך הלאה. 

עם זאת, אין שום צורך להיכנס לדקויות פילוסופיות שכן המדע אימץ זה מכבר את התיאוריה שהעולם נוצר מנקודה סינגולרית במפץ גדול שנשלט על ידי החוקיות הפיסיקלית בלבד. תיאוריית המפץ הגדול אמנם נתמכת בראיות נסיבתיות חזקות וחוקי טבע שמתבססים על תשתית מתמטית מוצקה אבל לא ניתן לקבוע בפסקנות שהיא נכונה בצורה וודאית ומוחלטת ולכן כל מי שרוצה לאחוז בקרנות המזבח יכול לטעון שהאל שלו ברא את העולם לפני פחות מששת אלפים שנה ושתל בו את כל הממצאים שישכנעו את הפתאים שהוא נוצר במפץ גדול שהתרחש מיליארדי שנים קודם לכן. עם זאת, גם ההתחכמות הזאת לא תתרום דבר להוכחת קיומו של האל: כאשר ניתנים שני הסברים בלתי-מופרכים למקורה של תופעה כלשהי אזי שניהם הם לא יותר מאשר השערות שיכולות להיות או נכונות או שגויות ואף אחת מהם אינה יכולה להיחשב כהוכחה חותכת לכאן או לכאן.

בשלב זה חזקה על מאמין מלומד כלשהו שיקפוץ ויטען: 'בסדר, נגיד שהעולם נוצר על ידי החוקיות הפיזיקלית אבל מי יצר את החוקיות הפיזיקלית? הרי זו לא נוצרה מאליה ולכן ברור שישות על-טבעית כלשהי הייתה חייבת להנחיל את חוקי הטבע והישות הזאת היא בהכרח האלוהים'. ניתן להעלות סברות אלטרנטיביות גם נגד הטענה הזאת אבל אין בכך שום צורך. אל שהנחיל חוקי הטבע שאפשרו למפץ גדול לברוא את היקום לפני 14.7 מיליארד שנה אינו מפריע לי כלל ועיקר כי ברור לחלוטין שהוא אינו האל שהרבנים מנכסים לעצמם ומשתררים בשמו. אני יכול בהחלט לחיות עם אל תיאורטי שאחראי לחוקיות הפיזיקלית-מתמטית ששולטת על עולמנו אבל מה יש לרבנים לעשות עם ישות מרוחקת שאינה דורשת את טובתם, אינה מענישה את הבריות על כל סטייה מהלכותיהם, אינה מחייבת איש ללמוד את תורתם העמוקה מיני ים ואינה מכירה בהם כפוסקים אחרונים בכל דבר ועניין?

2.

טיעונים טלאולוגיים

מובן השורש היווני 'טלוס' הוא 'סוף', 'תוצאה' או 'תכלית' ולכן התורה הפילוסופית שמסבירה תופעות על פי התכלית שהן משרתות נקראת 'טלאולוגיה'. טיעונים טלאולוגיים[ו] מניחים שהמציאות אינה מסוגלת לארגן את עצמה ולכן אם אנחנו נתקלים בתופעות סדורות אנחנו חייבים להניח שקיים כוח עליון כלשהו שתכנן, עיצב וברא את התופעות הללו. הכוח העליון הזה חייב בהכרח להיות האלוהים.

א.

הטיעונים ממרוכבות

הניסיון הקלסי להסיק את קיומו של האל מהסדר השולט ביקום מיוחס לתיאולוג הנוצרי וויליאם פאלי[ז] שהציג את האנלוגיה הבאה: אדם שהולך על החוף נתקל בשעון משוכלל. האם הוא יחשוב שהשעון נוצר באופן מקרי או על ידי בעל מלאכה מיומן שיודע להרכיב מכשירים שכל מאות חלקיהם פועלים בתיאום מלא ומצביעים תמיד על השעה המדויקת? כיוון שהמקריות העיוורת אינה מסוגלת לייצר מנגנונים משוכלים כמו שעון, אנו חייבים להסיק שבאיזה שהוא מקום קיים שען מומחה שתכנן, עיצב והרכיב את השעון הספציפי שנמצא על החוף. באותו אופן, כך הטיעון הטלאולוגי, אין שום סיכוי שהיקום המסודר שלנו נוצר באופן מקרי ואנו חייבים להסיק שכמו השעון, גם הוא נוצר על ידי מתכנן על-טבעי שנקרא בשם 'אלוהים'.

הטיעון של פאלי הותקף עוד בימיו על ידי דויד יום[ח], מגדולי הפילוסופים של כל הזמנים, שהעלה את טיעוני הנגד הבאים:

1.

נכונותו של טיעון שמסתמך על אנלוגיה תלויה במידה ההתאמה בין שני חלקי האנלוגיה. האנלוגיה בין ביקום לשעון היא חלשה והרבה יותר הגיוני להשוות את היקום למערכת שמתפתחת באופן טבעי, דוגמת כוורת דבורים. אדם שנתקל בכוורת דבורים באמצע החוף אינו חייב להניח שהיא נוצרה על ידי מתכנן תבוני והוא בהחלט יכול להסתפק בהנחה שכמו הרבה תופעות טבעיות אחרות גם הכוורת נוצרה והתפתחה באופן טבעי.

2.

אפילו אם נסכים שהיקום אנלוגי לשעון עדיין אין בכך הוכחה לקיומו של האל המונותאיסטי שמשרת את האינטרסים של אנשי הדת כי אין דרך לפסול את האפשרות שהיקום תוכנן ונברא על ידי תת-ועדה של אלים זוטרים, על ידי אל מתלמד במהלך הכשרתו, על ידי האל שהפסיד בתחרות 'מי יברא עולם טוב יותר', על ידי אל רע במיוחד שנהנה מהסבל האנושי, על ידי אל חומד לצון שכבר מזמן עזב אותנו לאנחותינו ואולי אפילו על ידי תרנגולת זהובת כרבולת שהטילה בעולם מקביל ביצה שהכילה בתוכה את העולם שלנו. אל מונותאיסטי יכול אולי להסביר את הסדר הקוסמי אבל ניתן להסביר את הסדר הזה גם באמצעות אינספור גורמים אחרים ולכן אין שום סיבה להניח שהעולם תוכנן ונברא דווקא על ידי האל הספציפי של אנשי הדת.

3.

לא ניתן להניח את קיומו של גורם מושלם מתוצאות פגומות. העולם הפיזי סובל מפגעי טבע, מלחמות, מחלות ושאר המכות שהמציאות ממיטה על בני האדם והם מנחיתים האחד על השני, וקשה לתלות את הפגמים הללו בתכנון של ישות מושלמת כלשהי. האם ה'בורא' באמת תכנן עולם בו ילדים מתים בייסורים נוראיים ממחלות אכזריות? האם הוא זה שהמציא את הבצורת, רעידת האדמה, הצונמי, רצח העם והשואה? דואליסטים מניחים שבעולם פועלים שני אלים מתחרים, האחד טוב והשני רע, והפוליתאיסטים מאמינים שהאחריות למציאות מתחלקת בין אלים רבים. האם שנים או יותר אלים אינם מסבירים את המציאות טוב יותר מאל אחד מושלם, טוב וכל-יכול?

4.

הטיעון שהסדר הקוסמי מוכיח את קיומו של האל הוא חסר ערך כי לא ניתן ללמוד ממנו דבר על תכונות אחרות של העולם הריאלי מחד ושל העולם העל-טבעי מאידך. האם יש מעבר לעולם הזה יש עולם אליו מגיעות נשמות המתים? האם בעולם הבא ניתנים שכר ועונש? האם בכלל יש 'נשמות' שמתקיימות גם לאחר המוות? הטיעון מהתכנון אינו עונה על השאלות הללו ולכן אין לנו שום דרך לדעת אם מאחורי הסיפורים של אנשי הדת יש דבר זולת יומרות, מאוויים, אשליות ושקרים.

הטיעון של פאלי שודרג במהלך השנים ובמקום האנלוגיה עם השעון המאמינים החלו להסתמך על כך שגופו של אדם חי הוא מכונה אלפי מונים יותר משוכללת מאשר השעון המפואר ביותר. כל המרכיבים בגוף האדם מותאמים בדיוק למטרה שהם משמשים וברור שהם לא הפכו לגוף חי אחד באופן מקרי, במיוחד בהתחשב בעובדה שעד היום איש עדיין לא הצליח לייצר במבחנה ולו תא חי אחד. המקריות בסתמית אינה מסוגלת לייצר מכונה משוכללת כמו האדם ולכן שכשם ששעון מעיד על קיומו של שען, האדם החי מעיד על קיומו של מתכננן העל שעיצב אותו, היינו, על קיומו של האלוהים.

הטיעון הזה בהחלט יכול לשכנע כל מי שעדיין לא שמע על תורת האבולוציה שמסבירה כיצד צורות חיים משוכללות התפתחו בצורה טבעית מצורות חיים פשוטות יותר ובהינתן מספיק זמן גם היצורים הפרימיטיביים ביותר יכולים להשתכלל ולהפוך ליונקים מפותחים דוגמת האדם. תורתו של דארווין מראה שיצורים חיים, שכביכול מקבילים לשעונים משוכללים באנלוגיה של פאלי, יכולים להתפתח באופן טבעי, ללא כל מעורבות של מתכננים על-טבעיים ולכן בימינו רק המורעלים ביותר ממשיכים לטעון שחיים משוכללים מוכיחים את קיומו של האל שכביכול יצר אותם. כיוון ששוב יש בידנו שני הסברים אלטרנטיביים שמסבירים את קיומם של בני אדם – אלוהים מחד וחוקי תורת האבולוציה מאידך – הרי שעצם קיומם של בני האדם אינו יכול להוות הוכחה לקיומו של אל כלשהו.

תורת האבולוציה היא בהחלט מהמורה בדרך להוכחת קיומו של האלוהים אבל לא מכה סופנית כי כמו לגבי הטיעון הקוסמולוגי, גם במקרה זה המאמינים יכולים לטעון שחוקי הטבע אינם מקריים ולכן אנו חייבים להסביר גם אותם. ההסבר האפשרי היחיד הוא קיומו של מעין פיזיקאי-על שתכנן ועיצב את חוקי הטבע המופלאים שלאורם התפתחה כל המרוכבות שאנו מוצאים בעולם הסדור בו אנו חיים. כלומר, אנחנו חייבים להניח שקיים מתכנן תבוני שעיצב את חוקי הטבע שהנחו את התפתחותה של המציאות הריאלית. נקרא למתכנן התבוני הזה בשם 'אלוהים' ואז יהיה ברור לכולם שהאלוהים אכן קיים.

גם במקרה זה לא צריכה להיות לנו שום בעיה עם המתכנן התבוני שהתניע את המציאות הריאלית כי ברור לחלוטין שאין שום קשר בינו לבין האל היהודי: האל היהודי ברא לפני פחות מששת אלפים שנה עולם קטן ומוגבל שהורכב משלוש שכבות – שכבת השמים, שכבת הארץ ושכבת התהומות. בשכבת השמים הוא נטה רקיע שהפריד בין המים התחתונים למים העליונים בו הוא שתל את השמש, הירח וכל הכוכבים ואת שכבת הארץ הוא מילא בכל מיני צמחים וחיות שנבראו במהלך שבוע אחד בלבד. האל הזה נהג לחולל ניסים על-טבעיים והוא עדיין אוהב לבחוש בענייניהם של בני האדם, לבדוק מה יש להם בצלחת, מה הם עושים במיטה ואם הם מקפידים על כל אלפי ההלכות שהרבנים העלו בדמיונם. הוא גם מרשה לרבנים לדברר אותו ולנצל אותו לקידום האינטרסים שלהם. לעומתו, המתכנן התבוני הגדיר חוקי טבע שהביאו למפץ גדול בו נוצרו טריליוני שמשות וכוכבי לכת. חוקי הטבע הללו גם גרמו להיווצרות והתפתחות החיים על פני כדור הארץ בתהליך שנמשך מיליארדי שנה. אם הוא הפקיד את היקום בידי חוקי הטבע יקשה עלינו מאד לייחס לו 'ניסים' שהפריעו לאותם חוקי הטבע לפעול את פעולתם. הדעת גם נותנת שהאל שברא מיליארדי גלקסיות וטריליוני כוכבים לא באמת מגבה את יומרותיהם של הרבנים וסביר להניח שהוא מעולם לא אפשר לאנשי דת לתפוס עליו בעלות ולחוקק בשמו חוקים שבעיקר דואגים לכוחם, כבודם ורווחתם. עם המתכנן העליון ניתן לחיות בשלום. עם האל הרבני זה הרבה יותר קשה.

הטיעון ממרוכבות אולי מוכיח את קיומו של 'אלוהים' כלשהו אבל באותה מידה הוא מוכיח שהאל היהודי הוא רק יציר דמיונם של אנשי הדת אינטרסנטים. טוב נעשה אם נאמץ את הטיעון הזה וננופף בו כל אימת שרבנים מוכי חושך ובורות ינסו למרר את חיינו בהלכותיהם ההזויות ודעותיהם הפרימיטיביות. המציאות חבה את קיומה לחוקיו של כוח עליון מרוחק ומנותק ולא ל'בורא' מתחזה שהבטיח לעמו הנבחר השגחה והצלה ותמיד הפקיר אותם ליד המקרה ולנפתולי הגורל.

ב.

הטיעון מהכוונון העדין

איש אינו יכול להטיל ספק בעובדה שהארץ שלנו מאד מותאמת לקיומם והתפתחותם של החיים. אם הארץ הייתה יותר קרובה לשמש היא הייתה מתחממת וגורמת לכל המים שעל כדור הארץ להתפייד ולהתנדף לנצח. אם הארץ הייתה קצת יותר רחוקה מהשמש, המים היו קופאים והחיים לא היו יכולים לשגשג. נראה שהארץ, כמו הדייסה של הדובי בסיפור על זהבה ושלושת הדובים, היא לא חמה מידי ולא קרה מידי אלא בטמפרטורה מושלמת לקיומם של צמחים ובעלי חיים, כאילו מיקומה נבחר בקפידה על ידי מתכנן-על ששאף ליצור את התנאים האופטימליים לקיומם ושגשוגם של החיים. מיקומה הנוח של הארץ, כשלעצמו, אינו יכול להוכיח את קיומו של מתכנן כלשהו אבל ניתן למצוא עוד הרבה גורמים נוספים שיכולים להגדיל או להפחית את הסיכוי לקיומם של חיים עלי אדמות. למשל: אם כוח הכבידה היה מעט גדול יותר, השמש הייתה שורפת את חומר הדלק שלה הרבה יותר מהר ומפסיקה להפיץ אנרגיה עוד לפני שהחיים הספיקו להתפתח על כדור הארץ; אם כוח הכבידה היה מעט קטן יותר, השמש והארץ כלל לא היו נוצרים; אם הכוח גרעיני החזק היה גדול יותר, קצב ההיתוך של המימן, יסוד חיוני לחיים, היה הרבה יותר גבוה והדלק הגרעיני של השמש היה מתכלה מהר יותר; אם הכוח הגרעיני החזק היה קצת יותר חלש, גרעינים של אטומים לא היו יכולים להיווצר; אם הכוח האלקטרומגנטי היה קצת יותר חזק, רוב השמשות היו 'ננסים אדומים' שאינם יכולים לתמוך בחיים ואינם מסוגלים להתפוצץ בסופרנובות שמשחררות לחלל את היסודות הכבדים מהם נבנים כוכבי הלכת; אם הכוח האלקטרומגנטי היה קצת יותר חלש, כל השמשות היו 'ענקים כחולים' שמכלים את חייהם תוך זמן מאד קצר וכך הלאה לגבי כל עשרות הערכים הקבועים של הטבע. ההסתברות שקבוע זה או אחר 'יגריל' באופן מקרי ערך שמאפשר לחיים להיווצר ולהתפתח הוא מאד נמוך. ההסתברות שכל הקבועים של הטבע 'יגרילו', בו זמנית, ערכים ידידותיים לחיים הוא אפסי לחלוטין ולכן, כך הולך הטיעון, אין לנו ברירה אלא להניח שמתכנן קדום כלשהו בחר את הערכים הללו בכוונה תחילה לברוא עולם תומך חיים.

זהו טיעון מאד מתוחכם אם מדובר ב'הגרלה' אחת אבל הוא אינו תקף כשעורכים מספר רב, ואולי אפילו אינסופי, של ניסיונות שונים. ההסתברות לקבל יד של שלושה עשר קלפים מאותה סידרה במשחק ברידג' היא אחד ל-158,753,389,900 וברור שהסיכוי שנקבל יד כזאת במשחק מקרי הוא אפסי לחלוטין אבל אם נשחק טריליוני משחקים סיכויינו לקבל יד בה כל הקלפים משתייכים לסדרה אחת הם כבר הרבה יותר משמעותיים ואם נתמיד לשחק לנצח מובטח לנו שחלוקה מעין זאת בוודאות תגיע לידנו. משתמע מכך שאין כמעט שום סיכוי שיקום זה או אחר 'הגריל' במקרה משתני טבע תומכי חיים אבל אם בעבר נוצרו אינספור יקומים מקבילים אזי יש סיכוי גבוה מאד שאחד או יותר מהם ימצאו את עצמם עם סט של קבועי יסוד שמאפשר את קיומם של החיים. אנחנו אמנם חיים ביקום בר מזל שתומך בקיומם של החיים, ולא באחד מאינספור היקומים שמקבילים לו, אבל לא בזכותו של מתכנן על-טבעי זה או אחר רק בעטיה של המקריות העיוורת.

האפשרות שקיימים אינספור יקומים מקבילים, שאחדים מהם הם ידידותיים לחיים ואף אחד מהם אינו תלוי באל כלשהו, אינה פחות הגיונית מהאפשרות שקיים רק עולם אחד שנוצר על ידי אל אחד, אבל, כפי שכבר ראינו, אין שום סיבה להירתע מהאפשרות שהעולם נברא על ידי מתכנן תבוני שכיוונן את קבועי הטבע לצרכי היווצרותם והתפתחותם של החיים משום שגם במקרה זה ברור לחלוטין שאין כל קשר בין מתכנן תבוני שבחר קבועי טבע תומכי חיים לפני מיליארדי שנה לבין האל תאב הקורבנות שמעולם לא הצליח להפגין הבנה כלשהי בחוקיו וקבועיו של הטבע.   
            

המסקנות הבלתי נמנעות

מלאכתם של אלו שרוצים להוכיח את קיומו של האל אינה קלה. הם יטענו שעצם העובדה שיש משהו במקום כלום מוכיחה את קיומו של הבורא ומייד יסבירו להם שחוקי הטבע מאפשרים היווצרות של עולם באופן מקרי. הם ישנו טקטיקה ויטענו שהסדר בעולם מצביע על קיומו של מתכנן-על ושוב יתריסו נגדם שתורת האבולוציה מסבירה כיצד החיים יכולים להתפתח ולהשתכלל באופן לגמרי טבעי. בצר להם הם ייאחזו בטיעון שחוקי הטבע עצמם לבטח הונחלו ליקום על ידי גורם ראשוני כלשהו אבל אז יזכירו להם  שאותו גורם עיצב חוקי טבע מתמטיים ולכן הוא בהכרח אינו אותו אל שעומד כביכול מאחורי תורה נושנה עמוסה בדרישות לקורבנות ופולחני דם, ציוויים לרצוח עמים אחרים ואינספור טעויות מדעיות ופולחני דם.  

אף אחד לא היה עד למפץ הגדול ולהתפתחות האבולוציוניות של המינים אבל היעדר העדויות הישירות אינו מונע מרוב אנשי המדע לאמץ את התורות המדעיות שמסבירות כיצד היקום נוצר וכיצד הוא ארגן את עצמו במערכות מרוכבות. האמונה בנכונותן של תיאוריית המפץ הגדול ותורת האבולוציה מסתמכת על כמות גדולה של עדויות עקיפות, ניסויים מבוקרים שמוכיחים מרכיבים שונים של התורות הללו, חוקיות מוצקה שמנוסחת במשוואות מתמטיות והתאמה מלאה לחוקיות ששולטת על תופעות אחרות. עם זאת, אף תורה מדעית אינה נכונה בצורה וודאית ומוחלטת כי תמיד קיימת האפשרות שהאל של הרבנים ברא לפני 5,782 שנה עולם שנראה כאילו הוא נוצר במפץ גדול שהתרחש מיליארדי שנה קודם לכן ואכלס את עולמו במינים חיים שנושאים עימם סימנים להתפתחות הדרגתית של שלושה מיליארדי שנה. זה לא כל כך הגיוני אבל לא ניתן לשלול את הטענה הזאת על הסף. כל עוד שיש בידינו שני הסברים בלתי מופרכים אלטרנטיביים ליצירתם והתפתחותם של היקום והחיים – ההסבר המדעי מחד וההסבר התאיסטי מאידך – לא  נוכל לטעון שקיומו של העולם והסדר שבו מוכיחים את קיומו של האל ותמיד נאלץ ליפול חזרה לזרועות האמונה – המדענים ושאר האנשים החושבים לאמונה בנכונותו של המדע והרבנים ושפוטיהם לאמונה באל שאת דעותיו הפרימיטיביות, מגבלותיו וחוסר הבנתו הוא טרח להוכיח שוב ושוב ושוב.

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.