לפני חמישים ושלוש שנים היה איש אחד שבנו הקטן סבל מלוקמיה. הילד התייסר והרופאים קבעו שאין באפשרותם למנוע את הבלתי נמנע. האב המיואש החליט ללכת ל'צדיק' מפורסם ולבקש את עזרתו. בדחילו ורחימו הוא סיפר ל'צדיק' על האסון שפקד אותו וביקש אותו לברך את הילד ולגייס עבורו את חסדי המרומים. ה'צדיק' הבטיח שהילד יבריא ויגדל לתורה ומצוות אבל זאת רק בתנאי שהאב יניח תפילין כל יום ויתפלל בכוונה שלמה. האיש נאחז בשביב התקווה היחיד שהוצע לו והחל להניח תפילין ולהתפלל בדבקות. גם בנו הבכור הצטרף אליו בתקווה שתרומתו תטה את הכף ותציל את אחיו. כמה שבועות מאוחר יותר הילד נשם את נשימתו האחרונה.
אני ערב לכך שהסיפור נכון. האיש הזה היה אבי והילד – אחי.
אחי נפטר. גם אבי. ליבו הכריע אותו עשר שנים מאוחר יותר. הצדיק שנטע תקוות שווא בליבו של אב נואש, לעומת זאת, הפך לנביא, מלך משיח, גדול הדור, אדוננו, מורנו, רבנו, אור הגאולה וכבוד קדושתו שליט"א. אף אחד לא הפנה אליו אצבע מאשימה ואיש לא הוקיע אותו על ההתעמרות ברגשותיו של אדם מוכה גורל שתלה בו את כל יהבו. להיפך, סביבו קמה כת שסגדה לו, מילאה אחר כל הוראותיו ופרסמה ברבים את הנסים והנפלאות שהוא, כביכול, הרבה לעשות. אלפי חסידים שבים ומהללים את סגולותיו הנשגבות ויכולותיו העל-אנושיות אבל איש מהם אינו מזכיר את הילד המת והאב השבור. שני אלו אינם חלק מהמיתולוגיה ואף אחד אינו שואל את עצמו למה ה'צדיק' כשל ומדוע הוא הבטיח דברים שלא היה באפשרותו לקיים.
הציבור יודע שלא כל המבטיחים פועלים בתום לב ולכן כולנו מתייחסים בחשדנות למוכרי מכוניות משומשות, נותני מתנות חינם, מצמידי כרטיסי ביקור ממוגנטים ופוליטיקאים. עם זאת, אנחנו לא אמורים לחשוד באנשים שתפקידם לעזור לציבור ולהטיב עמו דוגמת רופאים, פסיכולוגים, עובדי מדינה ודומיהם. הללו חייבים לפעול לטובת הכלל, ולא לטובת עצמם, ואם הם בוגדים במחויבויות שהם נטלו על עצמם ניתן להאשימם במרמה והפרת אמונים. זאת בדיוק הדרך בה יש לנהוג כלפי כל מאחזי העיניים, מוכרי האשליות וה'צדיקים' למיניהם. את כולם צריך לחייב לעמוד מאחורי המצגות שהם עורכים ואם הם מבטיחים הבטחות שאין ביכולתם לקיים יש להאשימם לא רק במרמה והפרת אמונים אלא גם בהתחזות, הונאה ועושק.
לכאורה, עלינו לקבול רק על עצמנו. מי שמתקרב לאש מסתכן בכוויה ומי שמכניס את ראשו ללוע הארי אינו יכול לצעוק חמס כשמסתבר לו שהאריה החליט לסגור את פיו. אנשי הדת אינם אחיות רחמניות. מטרתם אינה לעזור למסכנים אלא לנצל אותם. מי שאינו מבין זאת אינו יכול להאשים איש זולת עצמו כשמתברר לו שכל אלו שמתיימרים לדעת את שעתיד לקרות הם לא יותר מקוסמים מארץ עוץ שמסוגלים להבטיח אך לא לקיים. |
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק. |
רבנים מאחזי עיניים תאווי שררה, כבוד וממון למדו למלמל ברכות ולפזר הבטחות מותנות. פה ושם הם הבטיחו רפואה גם לחולים שהרופאים הצליחו לבסוף לרפא. ההצלחות המקריות הללו שכנעו אותם שהם באמת מסוגלים להשפיע על היושב במרומים ולגרום לו להיעתר לבקשותיהם. כך השרלטנות הפכה לפסיכוזה ואנו נאלצים עתה להתמודד עם נוכלים פסיכוטיים שאת נזקם איש אינו מסוגל לאמוד מראש. ראו את המאמר 'טעותו הגדולה של פרופסור ישעיהו ליבוביץ'.
התגובות האחרונות