לפני חמישים ושלוש שנים היה איש אחד שבנו הקטן סבל מלוקמיה. הילד התייסר והרופאים קבעו שאין באפשרותם למנוע את הבלתי נמנע. האב המיואש החליט ללכת ל'צדיק' מפורסם ולבקש את עזרתו. בדחילו ורחימו הוא סיפר ל'צדיק' על האסון שפקד אותו וביקש אותו לברך את הילד ולגייס עבורו את חסדי המרומים. ה'צדיק' הבטיח שהילד יבריא ויגדל לתורה ומצוות אבל זאת רק בתנאי שהאב יניח תפילין כל יום ויתפלל בכוונה שלמה. האיש נאחז בשביב התקווה היחיד שהוצע לו והחל להניח תפילין ולהתפלל בדבקות. גם בנו הבכור הצטרף אליו בתקווה שתרומתו תטה את הכף ותציל את אחיו. כמה שבועות מאוחר יותר הילד נשם את נשימתו האחרונה.

אני ערב לכך שהסיפור נכון. האיש הזה היה אבי והילד – אחי.

אחי נפטר. גם אבי. ליבו הכריע אותו עשר שנים מאוחר יותר. הצדיק שנטע תקוות שווא בליבו של אב נואש, לעומת זאת, הפך לנביא, מלך משיח, גדול הדור, אדוננו, מורנו, רבנו, אור הגאולה וכבוד קדושתו שליט"א. אף אחד לא הפנה אליו אצבע מאשימה ואיש לא הוקיע אותו על ההתעמרות ברגשותיו של אדם מוכה גורל שתלה בו את כל יהבו. להיפך, סביבו קמה כת שסגדה לו, מילאה אחר כל הוראותיו ופרסמה ברבים את הנסים והנפלאות שהוא, כביכול, הרבה לעשות. אלפי חסידים שבים ומהללים את סגולותיו הנשגבות ויכולותיו העל-אנושיות אבל איש מהם אינו מזכיר את הילד המת והאב השבור. שני אלו אינם חלק מהמיתולוגיה ואף אחד אינו שואל את עצמו למה ה'צדיק' כשל ומדוע הוא הבטיח דברים שלא היה באפשרותו לקיים.

הרפואה המודרנית כבר יודעת להתמודד עם מחלת הלוקמיה ושיעור התמותה ממחלה זאת ירד פלאים. לפני חמישים ושלוש שנים, לעומת זאת, המלחמה במחלה הייתה עדיין באיבה והמיואשים נאלצו לתלות את יהבם ברופאי אליל, בעלי נס ו'צדיקים' אף שהיה ברור שאת המחלה הארורה הזאת לא ניתן לנצח באמצעות לחשים, כשפים ורצועות עור. אין שום דרך לשנות את גזירות הגורל וכל מי שמבטיח אחרת הוא או נוכל שמנסה להיבנות על מצוקתם של האחרים או חולה נפש שחושב שהוא באמת מסוגל להשפיע על מי שמעולם לא החמיץ אף הזדמנות להתעלם מתפילות ותחנונים[א]. במקרים רבים המבטיח לוקה בשני חסרונות כאחד - הוא גם שרלטן וגם פסיכופט[ב].

הציבור יודע שלא כל המבטיחים פועלים בתום לב ולכן כולנו מתייחסים בחשדנות למוכרי מכוניות משומשות, נותני מתנות חינם, מצמידי כרטיסי ביקור ממוגנטים ופוליטיקאים. עם זאת, אנחנו לא אמורים לחשוד באנשים שתפקידם לעזור לציבור ולהטיב עמו דוגמת רופאים, פסיכולוגים, עובדי מדינה ודומיהם. הללו חייבים לפעול לטובת הכלל, ולא לטובת עצמם, ואם הם בוגדים במחויבויות שהם נטלו על עצמם ניתן להאשימם במרמה והפרת אמונים. זאת בדיוק הדרך בה יש לנהוג כלפי כל מאחזי העיניים, מוכרי האשליות וה'צדיקים' למיניהם. את כולם צריך לחייב לעמוד מאחורי המצגות שהם עורכים ואם הם מבטיחים הבטחות שאין ביכולתם לקיים יש להאשימם לא רק במרמה והפרת אמונים אלא גם בהתחזות, הונאה ועושק.

לכאורה, עלינו לקבול רק על עצמנו. מי שמתקרב לאש מסתכן בכוויה ומי שמכניס את ראשו ללוע הארי אינו יכול לצעוק חמס כשמסתבר לו שהאריה החליט לסגור את פיו. אנשי הדת אינם אחיות רחמניות. מטרתם אינה לעזור למסכנים אלא לנצל אותם. מי שאינו מבין זאת אינו יכול להאשים איש זולת עצמו כשמתברר לו שכל אלו שמתיימרים לדעת את שעתיד לקרות הם לא יותר מקוסמים מארץ עוץ שמסוגלים להבטיח אך לא לקיים.

כיום, מקצוע הרבנות, ועל אחת כמה וכמה מקצוע ה'צדיקות', אינם דורשים רישוי וכל מזוקן שמתלבש במדים תקניים רשאי לכנות את עצמו בכל תואר שיעלה על דעתו[ג] ולפזר בורות, נבערות, הבטחות ואשליות מבלי לחשוש מסנקציות או תביעות משפטיות. זאת אינה התנהלות תקינה ועל המדינה להסדיר את פעילותם של הנחשים בעור הפינגווין ושל כל שאר מפזרי ההבטחות והאשליות שמעמידים בראש מעייניהם את השררה, הכבוד והבצע ולא את טובת התמימים שתולים בהם את יהבם.

ניתן לפתור את הבעיה בקלות: על המדינה לחייב את כל ה'צדיקים' ברישוי ורישום ולנהל פנקס של 'צדיקים' מורשים. המדינה כבר מנהלת פנקסים רבים בהם היא רושמת את הגורמים שמורשים לעסוק בתחום זה או אחר – פנקס האחיות[ד], פנקס העובדים הסוציאליים[ה], פנקס המהנדסים והאדריכלים[ו], פנקס הפסיכולוגים[ז], פנקס מתווכי המקרקעין[ח], פנקס הקבלנים[ט] וכדומה. הצורך בהפעלת פנקס נוסף, פנקס ה'צדיקים', מתבקש מאליו וקשה להבין מדוע איש לא דרש זאת עד עתה. באמצעות פנקס חשוב זה ניתן להגביל את העיסוק בתחום ל'צדיקים' רשומים שעמדו בבחינות הסמכה ולהרחיק מהמקצוע את כל השרלטנים והפסיכופטים שרק מתחזים ל'צדיקים'. רשם הצדיקים צריך לדרוש מכל מי שרוצה להירשם כ'צדיק' מורשה שיוכיח שלהבטחותיו יש כיסוי או לחליפין, שהוא הצליח לחולל לפחות נס מובהק אחד. רק כך הציבור יוכל להיות בטוח שהוא יזכה לתמורה הוגנת בכל פעם שהוא מביא את מצוקותיו לפתחו של 'צדיק' שמתיימר להיות בעל השפעה במרומים.   

יש להניח, עם זאת, שלרשם ה'צדיקים' לא תהייה תעסוקה מלאה ולכן אני ממליץ להעביר לאחריותו גם פנקסים אחרים דוגמת פנקס 'יודעי העתידות', פנקס 'מבטיחי הפוריות', פנקס 'מוכרי הלחשים והקמיעות', פנקס 'המעלים באוב', פנקס 'המתקשרים עם המתים', פנקס 'הקוראות בקפה ובכדורי בדולח' וכדומה. כיום גם התחומים הללו פרוצים לחלוטין וכיוון שכל פרצה קוראת לגנב חובה על המדינה להסדירם ולהבטיח שיעסקו בהם רק גורמים ישרים ואמינים שיוכלו לספק את הסחורה שהם מבטיחים.       

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.