הנה תרגיל שדתיים עושים מדי פעם כדי לשים רגליים לחילוני שמתווכח איתם. אם החילוני לא מתעניין בדת, לא מבין ולא יודע הרבה אז הוא בור ריקני. "אתה טיפוס לא מעמיק", הם ינזפו בו, "אם היית בודק לעומק היית מגלה את האמת שאתה לא רוצה לראות".
מה עושים עם חילוני שדווקא מתעניין אבל אבוי –מגלה בדת היהודית דברים שהדתיים מנסים להסתיר? או אז משתמשים בטיעון ההפוך :'אם הדת כל כך שגויה למה אתה מתעמק בה כל כך ?' הם ישאלו בערמומיות.
חייבים להודות שיש בזה משהו, יש ניצחון לא מבוטל לדתיים בכך שהם מכריחים אותי ושכמותי לחקור את הדת כדי להתווכח עם הסילופים של המחזירים בתשובה. אחרי הכל, אני לא מבלה יותר מדי זמן בנסיונות להוכיח שסיפור שלגיה או כיפה אדומה לא התרחש במציאות, נכון?
אני כותב מאמרים, עונה לטוקבקיסטים שמנסים לשכנע אותי בפעם האלף שהאבולוציה לא נכונה (אבל סיפור המבול כן נכון) ומתעסק בזה כמה שאני יכול כי אני מבין את הסכנה לחברה שלנו מהתפשטות הדת וכי אני מתנגד לכפיה דתית בעקרון. לומר את האמת הייתי משקיע בזה אפילו יותר מאמצים אבל קשה לי מדי. קשה להקדיש זמן להפצת הנאורות ולמלחמה בכפיה הדתית כשאתה אבא לילד אוטיסט.
אולי בגלל זה המקרה של 'גליה' הילדה האוטיסטית הוא שונה. אולי לכן לקח לי זמן עד שהתיישבתי לכתוב את המאמר הזה. הכעס שדברים כאלו מעוררים בי איננו אינטלקטואלי בלבד. אני מרגיש שהפעם שיגעון הדת פגע בי באופן אישי. בעיקר אני מרגיש זעם נוראי כלפי האם שעושה תערוכה ניידת מהבת המוגבלת שלה. האמת? אני חייב להודות שאולי הזעם הזה נובע מכך שבמקום כלשהו אני מבין אותה.
כן, יש לי ילד אוטיסט.
תארו לעצמכם שאתם שוטפים כלים בכיור ולפתע פוגע חפץ כלשהו בראשכם – בחוזקה - כי הילד שלכם שוב קיבל התקף זעם בלתי מוסבר. תארו לעצמכם ילד שעד גיל חמש צריך חיתולים וגם בגיל שבע לעיתים עושה צרכים על הרצפה – אולי כדי להרגיז ואולי מסיבה אחרת. תארו לעצמכם שמהרגע שהילד שלכם קם ועד שהוא הולך לישון אי אפשר להשאיר אותו לבד כי אין לדעת מה הוא יעשה, אם יתקע מזלג בתקע או יצייר בטוש על הקיר או שמא ישליך משהו כבד מהמרפסת למטה. תארו לעצמכם לגדל ילד בידיעה ברורה שלעולם הוא לא יהיה עצמאי והטוב ביותר שאפשר לאחל לו הוא הוסטל עם מדריכים מסורים שלא יתאכזרו אליו.
גם אני רוצה שאיזה נס יקרה לילד שלי והוא יהיה כמו כולם. ואם הוא לא יהיה כמו כולם אז שתהיה לו איזו יכולת מדהימה, כישרון נגינה, כישרון ציור, משהו שיפצה קצת על כל החסרונות. ומה יותר טוב מקשר ישיר לעולמות עליונים? אני מבין מה גורם לאימא להציג את ביתה לראווה בכנסים של חזרה בתשובה. הרי היא לא תמחא לה כפיים בטקס קבלת הדוקטורט נכון? היא גם לא תעמוד מתחת לחופה דומעת מאושר. הנה נמצאה לה דרך להתגאות בבת שלה. אם הבת קשורה איכשהו לעולמות הנסתרים אז יש בזה פיצוי על כל הדברים השליליים שיש בגידול ילד אוטיסט. זה אנושי , זה מובן - וזה בלתי נסלח.
חובתו של כול הורה היא לדאוג לילדים שלו. אני חושב שגם הציבור הדתי מסכים עם הקביעה הזאת.
כמובן שכל ציבור מפרש את הציווי הזה אחרת. עד כמה שאני לא מסכים עם ההורה הדתי, אני מכיר בכך שזכותו לחנך את בנו לפי הערכים שבהם הוא מאמין. ברור לי שהערכים של החברה הדתית, בוודאי החרדית, שונים מאלו שלי.
ברור לי שמבחינתו של החרדי, הילד שלי שלא זכה לחינוך תורני הוא אומלל ואני חושב את ההיפך על החינוך שלו.
עם זאת נראה לי שלא משנה באיזו חברה אתם נמצאים ועל איזה סולם ערכים גדלתם, תסכימו איתי שאימא לא אמורה להשיג מעמד, פרסום והכרה בחברה על גב הבת שלה.
בוודאי יהיו כאלו שיגידו שגם אצל החילונים יש הורים 'דוחפים' שמנסים לקדם את הילד להישגים מבלי להתחשב בטובתו האישית – הם צודקים. זוהי תופעה מאוסה שאיננה מוגבלת למגזר כזה או אחר. עצוב לשמוע על ילד מוכשר שכל ילדותו עברה עליו בנגינת פסנתר כדי שיעשה נחת להורים. מקומם לשמוע על ילד פלא כמו מקולי קאלקין שהכניס הרבה כסף לאביו בזמן ששיחק בסרטים כמו 'שכחו אותי בבית' וילדותו נשדדה ממנו.
גליה איננה ילדת פלא. אין לה כישרון נדיר לציור, פסנתר או ספורט. גליה היא ילדה בעלת מגבלה.
כשנולד ילד עם נכות כלשהי חובתם של ההורים לעזור לו להתגבר עליה ככל האפשר, לא להיבנות מהמגבלה שלו.
לאחרונה, בניתוח מורכב, הסירו רופאים בסין מין 'זנב' מילדה קטנה. תארו לעצמכם שבמקום להסיר את תוספת העור המוזרה, ההורים של אותה ילדה היו מתחילים להציג אותה בקרקסים ובירידים ולגבות כסף עבור המופע?
כן, זה בדיוק אותו הדבר. ההופעות האלו מול קהל לא עוזרות לגליה בשום דרך, הם לא מקדמות אותה לכיוון הנורמליות וההשתלבות בחברה ולא מוסיפות לה שום כישורים שיכולים לעזור לה בחייה.
אני מניח שהמעריצים השוטים כמו אותו 'אלירן' ששלח את הסרטון על גליה לאתר 'חופש' יגידו שאני מפספס פה משהו. שייעודה של גליה הוא להעביר מסרים מהעולמות העליונים ובכך שהיא מופיעה מול קהל מוקסם היא מממשת את הייעוד הזה. על זה יש לי שתי תשובות.
ראשית, מספיק להיתמם. מי שבא להרצאות האלו הוא מראש אדם מאמין או בהליכי חזרה בתשובה. הוא לא באמת בא כדי להעמיק את הבנתו בדת אלא כדי לראות את "התופעה" ולספר עליה אחר כך - בדיוק כשם שאדם שהולך לקרקס ורואה לוליין על חבל לא עושה זאת כדי להבין יותר בחוקי הפיזיקה .
שנית, ובכן כאן אני חוזר לשורשי המלחמה שלי בכפיה הדתית.
ההנחה של הציבור הדתי - שלכל אחד מאתנו יש ייעוד ושעלינו להגשים אותו - איננה הבעיה. הבעיה היא ביומרה שלהם להחליט עבור כולנו מהו אותו ייעוד.
החינוך החרדי לא רק מלמד אנשים תורה אלא גם דואג שלא יידעו שום דבר אחר ומנתב אותם למסלול אחד ויחיד מבלי אפשרות בחירה.
תגידו מה שתגידו על החינוך החילוני (שטחיות, ריקניות, פריצות, אלימות, שכחתי משהו?) הוא נותן לדור הצעיר חופש לבחור ובחינוך החרדי חופש לבחור היא מילה גסה. לא מדובר במגבלות או באיסורים שקיימים בכל חברה אלא בשלילה מוחלטת של חופש הבחירה מכל ילד שנולד למגזר החרדי.
בחינוך הדתי-לאומי מדובר על ערכים שאני, כחילוני אינני שותף להם. בחינוך החרדי מדובר בעוול, חד וחלק.
וחברה שעושה עוול באופן קבוע לילדים שלה בוודאי לא תתרגש מעוד עוול אם זה למען מטרה טובה נכון? בסך הכול הם כבר רגילים.
עדו
התגובות האחרונות