Print this page
שני, 01 אוגוסט 2011 21:25

'צדק חברתי' או 'שינוי סדר העדיפויות'?

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
כל הכבוד לכם, בני מעמד הביניים, על שסוף, סוף החלטתם לדרוש את המגיע לכם. מטרותיכם צודקות אבל אתם יורים בו זמנית ליותר מידי כיוונים ובסופו של דבר מאבקכם יתמוסס ואתם תישארו עם הרבה אכזבות ומעט מאד השגים ממשיים.
 
אתם דורשים 'צדק חברתי' במסגרתו המדינה תממן לכם דירות להשכרה, פתרונות דיור מוזלים, חינוך מגיל 0 ועוד כהנה וכהנה דברים טובים וראויים אבל אתם שוכחים שבסופו של יום 60% מכל ההטבות שתצליחו להשיג יעברו לחרדים בעוד שאתם וילדיכם תידרשו לממן 100% מהחור שייווצר בתקציב המדינה. זכרו, אתם אולי מפעילים את הלחצים אבל הם אלו שקובעים את הקריטריונים ולכן הם גם יהיו אלה שיהנו מרוב התקציבים החדשים שתשיגו במאבקכם.
 
אין ארוחות חינם ומישהו יצטרך בסופו של דבר לממן את התקציבים שאתם דורשים. מהיכן יכוסו הגרעונות? אתם לבטח אינכם רוצים לממן אותם בכספי המיסים שלכם ונראה לכם שאת הנטל הזה יש להטיל על ה'טיקונים' ובני המאיון העליון אבל אל תצפו שמהם תבוא לכם הישועה. כשנטל המס יגדל הם פשוט יעבירו את עסקיהם למקום אחר וישאירו אותנו להתמודד לבד עם הצרות שלנו, אליהן בינתיים תצטרף גם האבטלה שתגבר עם סגירת עסקיהם של היזמים ובעלי ההון. גם הגדלת החוב הממשלתי לא תפתור את הבעיה. חובות צריך להחזיר וכשיגיע היום אתם, או אולי כבר ילדיכם, תיקראו להשיב את כל מה שאי פעם קיבלתם, בתוספת ריבית ומן הסתם גם הפרשי הצמדה. אסור גם לממן את ההוצאות העודפות על ידי יצירת גרעונות תקציביים. גרעונות גדולים רק יגבירו את האינפלציה ואתם תידרשו לשלם הרבה יותר על המוצרים והשירותים שכבר היום עולים לכם יותר מידי.
 
הפתרון אינו טמון ב'צדק חברתי' שיביא להגדלת הוצאות הממשלה אלא בשינוי דרסטי של סדר העדיפויות הלאומי שיאפשר להסיט לאפיקים אחרים כספים שהרגילו אותנו לתת לבטלנים שאינם תורמים דבר לכלכלה הלאומית. היום המדינה מחזיקה על כתפיה, במימון ישיר ובסבסוד עקיף, את האלמנטים הלא-יצרניים במגזר החרדי ואין ספק שהמעמסה מתחילה להיות כבדה מנשוא. אם פעם עוד הצלחנו איכשהו לפרנס מספר סביר של לומדי תורה הרי שהיום, עם ההתפוצצות האינפלציונית במספר החרדים, המשימה הפכה לבלתי אפשרית והממשלה נאלצת לקצץ שוב ושוב בתקציבים האזרחיים בכדי למצוא את הכספים הדרושים להשבעת תאבונו של המגזר החרדי. מעמד הביניים נלחץ עוד ועוד עד שהוא הגיע לקו האדום ממנו הוא כבר אינו מוכן לרדת. עתה נותר לו רק להבין את מקור הבעיה, להפנים את הפתרון הבלתי נמנע ולהתחיל לדרוש מהחרדים לרדת לו מהכתפיים.
 
לאזרחים טובים שלומדים, עובדים, משרתים בסדיר ובמילואים ומשלמים מס אמת נמאס להיות מדוכאים ועשוקים. כמקובל במדינת ישראל, הם צריכים להגדיר את עצמם כמגזר ולדרוש נתח גדול יותר מהעוגה הלאומית. הזעקה לשינוי סדר העדיפויות אולי לא תביא מייד את השינוי המיוחל, הפוליטיקאים החרדים, בסופו של דבר, הם הרבה יותר מנוסים מהמפגינים והם יודעים היכן בדיוק ניתן להציב את המכשולים והמסיחים שיעצרו את עגלת המחאה, אבל הפגנות ההמונים אינן יכולות שלא להטיל מורא בליבם של יונקי התקציבים, לזעזע את מקבלי ההחלטות ולהעלות לסדר היום הציבורי את הבעיה האמיתית של מדינת ישראל, בעיית הסרטן החרדי שממשיך לגדול ולייבש את העטינים שמזינים אותו.
נקרא 5361 פעמים

18 תגובות