|
תשובתי לישראל:
|
|
המשנה אכן טוענת:
|
|
עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים, עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם.[1]
|
|
אבל כיצד ניתן לברר אם דברי המשנה נסמכים על עובדות או על שמועות, השערות, שקרים, דברי תעמולה ומשאלות לב? באופן כללי יותר: כיצד ניתן לברור את האירועים שאכן התרחשו בפועל מתוך שלל האירועים שהתרחשו רק בדמיונם של אילו שהעידו עליהם? האם ניתן לדעת מתי העדויות הן מהימנות ומתי הן דמיוניות או שקריות? למרבה הצער, לאחר אלפי שנים כבר קשה מאד לברור את האמת מהשקר והדמיון וכל שאנו יכולים לעשות זה רק לאמוד את מידת המהימנות של העדות ולהחליט בעצמנו באילו מקרים העדות היא אמינה ומותר לנו לאמצה ובאילו מקרים מדובר בעדות מפוקפקת שראוי לפסלה.
המושג 'עדות' מציין תיאור של אירוע שמגיע לתודעתנו. העדויות הללו נחלקות למספר סוגים:
|
|
עדות מדרגה 0:
|
עדות שחושיו של האדם מוסרים לתודעתו. העדות העצמית הזאת יכולה להתבסס על מראה עיניים, משמע אוזניים, ותחושות מגע, טעם או ריח. העדות יכולה להתבסס גם על נתונים שהאדם עצמו קורא ממכשיר מדידה דוגמת מד-זוית, מיקרוסקופ, מד לחץ דם וכדומה. לעדות זאת נקרא 'עדות עצמית'.
|
|
עדות מדרגה 1:
|
עדות שמתקבלת מאדם שחווה את האירוע בעצמו, באמצעות חושיו או באמצעות מכשיר מדידה, כלומר מאדם שכבר העיד לעצמו עדות מסוג 0. לעדות זאת נקרא 'עדות מיד ראשונה'.
|
|
עדות מדרגה 2:
|
עדות שמתקבלת מאדם שמסתמך על עדות מסוג 1, היינו, עדות של אדם שקיבל מאדם שחווה את האירוע בעצמו. לעדות זאת נקרא 'עדות מיד שנייה'.
|
|
עדות מדרגה n:
|
עדות שמתקבלת בשרשרת מסירה שעברה n תחנות. עדות זאת נמסרת על ידי אדם שבתורו קיבל עדות מדרגה n-1 מאדם שקיבל עדות מדרגה n-2 וכך הלאה עד למוסר הראשון שחווה את האירוע בעצמו.
|
|
שרשרת העדות נפסקת ברגע שהעדות מוקפאת בספר, צילום, סרט, הקלטה וכדומה. לשם משל, ספרו של מרקו פולו, שתיעד אירועים שהתרחשו במאה השלוש עשרה, מהווה עדות מדרגה ראשונה אף שבינתיים חלפו כמעט 700 שנה. ספר שמנתח את ספרו של מרקו פולו הוא עדות מדרגה שנייה וזאת ללא קשר למועד כתיבתו וכך הלאה. לצילומי חדשות, דיווחים טלוויזיוניים וסרטים דוקומנטריים שמשודרים מיידית ממקום האירוע ניתן להתייחס כאל קריאות של מכשירי מדידה ולכן העדות שאנו מוסרים לעצמנו לאחר ראייתם היא עדות מדרגה 0. אם ההקלטות עברו דרך מסננת תודעתו של עורך שבחר אילו קטעים יש לשדר ואילו לא הרי העורך הוא זה שעל סמך החומר הבלתי מעובד העיד לעצמו עדות מדרגה 0 והעדות שהוא הפיק, היינו החומר הערוך, הופכת עתה לעדות מדרגה 1. כעקרון, דרגת העדות נקבעת על פי מספר התודעות שהיא עברה עד שהיא הגיעה לתודעתנו וככל שדרגת העדות נמוכה יותר כך גדלה אמינותה.
על סמך הגדרות הללו נוכל התחיל ולאמוד את אמינותן של העדויות השונות. אנו נבדיל בין שני סוגים של עדויות – עדויות שעוברות בשרשרת מסירה אחת ועדויות שעוברות במקביל במספר שרשרות מסירה. נתחיל בעדויות שעוברות בשרשרת מסירה אחת:
|
|
1.
|
עדות מדרגה 0:
|
|
|
עדות עצמית (מדרגה 0) היא כנראה העדות האמינה ביותר וזאת משום שאנו מסוגלים לקבוע בוודאות אם זאת עדות שקר אם לאו. עם זאת, אף שאנו מסוגלים לקבוע בוודאות את רמת אמינותו של מוסר העדות (אנו עצמנו) עדיין איננו יכולים להיות בטוחים במלוא מאת האחוזים שהאירוע עליו אנו מעידים לעצמנו אכן התרחש בדיוק כפי שאנו מתארים אותו ועל כל אחד מאיתנו לשאול את עצמו מספר שאלות:
|
|
|
א.
|
אולי חושיי הטעו אותי?
|
|
|
ב.
|
אולי לא שמתי לב לפרט חשוב שמשנה את התמונה?
|
|
|
ג.
|
אולי מכשיר המדידה עליו הסתמכתי לא היה מכויל?
|
|
|
ד.
|
אולי נפלתי קורבן למעשה קסמים של מאחז עיניים מנוסה?
|
|
|
ה.
|
אולי בלבלתי בין חלום לבין מציאות, הזיתי או פינטזתי?
|
|
|
ו.
|
אולי זכרוני בגד בי?
|
|
|
ז.
|
אולי הושפעתי מדבריהם של אנשים נוספים שהיו נוכחים באירוע?
|
|
|
ח.
|
אולי נתתי למאוויי לצבוע את רשמיי?
|
|
|
השאלות הללו מראות שאפילו העדות המהימנה ביותר, זאת שהאדם מוסר לעצמו, אינה עומדת מעל לכל חשד ולכן מהימנותה לא רק אינה מוחלטת אלא שהיא תלויה בגיל של האדם, במשך הזמן שעבר ממועד האירוע עד לרגע מתן העדות (כלומר, הרגע בו האדם העלה את האירוע בזכרונו), מצבו הרפואי והנפשי בעת האירוע, מספרם וכנותם של שאר המעורבים באירוע, וכדומה.
היחיד שיכול להסתמך על עדויות מדרגה 0 הוא מוסר העדות עצמו וזאת משום שברגע שעדות נמסרת לאדם אחר היא הופכת, בהגדרה, לעדות מדרגה 1 שאת אמינותה כבר יש לשפוט על פי קריטריונים אחרים. |
|
2.
|
עדות מדרגה 1:
|
|
|
בעוד שאני יכול להיות די בטוח באמינותן של העדויות שאני מוסר לעצמי, חובה עלי להיות מאד זהיר בשעה שאני נחשף לעדויות של אדם אחר, אפילו אם אדם זה טוען שהוא היה נוכח באירוע וחווה אותו בחושיו. עלי, כמובן, לשאול אותו את כל השאלות שאני שואל את עצמי במקרה של עדות מדרגה 0 אבל כיוון שאיני מכיר את המעיד כמו שאני מכיר את עצמי עלי להעלות שאלות נוספות, דוגמת:
|
|
|
ט.
|
אולי המעיד משקר.
|
|
|
י.
|
אולי המעיד מטה את העדות כך שתשרת את האינטרסים שלו עצמו?
|
|
|
יא.
|
אולי המעיד מייפה את העדות כדי לא לבייש את עצמו או את הקבוצה אליה הוא משתייך?
|
|
|
יב.
|
אולי המעיד הוא שרלטן שמנסה להוציא ממני דבר מה במרמה או להזיק לי בכל דרך אחרת?
|
|
|
יג.
|
אולי המעיד הוא משוגע, פסיכופט או חולה נפש?
|
|
|
יד.
|
אולי המעיד הוא מאד טיפש ותודעתו הפגומה סילפה את המציאות?
|
|
|
טו.
|
אולי מישהו כפה באיומים על המעיד למסור עדות שקר?
|
|
|
טז.
|
אולי מישהו שיחד את המעיד לשקר בעדותו?
|
|
|
יז.
|
אולי המעיד השמיט פרטים חשובים או הוסיף פרטים טפלים ומטעים?
|
|
|
אם אני מכיר היטב את המעיד אוכל להמעיט בערכן של מקצת הספקות אבל גם במקרה הטוב ביותר לא אוכל להיות בטוח שמוסר העדות אינו נתון לאיומים או לפיתויים ולכן לא אוכל בשום אופן לאמץ את דבריו בעיניים עצומות. בנוסף, עלי לשאול גם את השאלות הבאות:
|
|
|
יח.
|
אולי לא הבנתי נכון את העדות?
|
|
|
יט.
|
אולי נתתי לרגשותיי כלפי המעיד לעמעם את ספקנותי?
|
|
|
כ.
|
אולי מיזגתי בתודעתי את העדות עם עדויות אחרות וציירתי לעצמי תמונה לא מציאותית?
|
|
|
כא.
|
אולי שמעתי רק את מה שרציתי לשמוע ודחיתי באופן תת-מודע את חלקי העדות שלא נעמו לי?
|
|
|
כל השאלות הללו חייבות להוביל אותי למסקנה שכל עדות מדרגה ראשונה היא בהכרח פחות אמינה מעדות עצמית וחובה עלי להתייחס אליה ביתר חשדנות.
|
|
3.
|
עדות מדרגה שנייה ומעלה.
|
|
|
בשלב זה כבר ברור שכל דרגת ריחוק מפחיתה מאמינותה של העדות שכן את השאלות שמניתי לעייל עלינו לשאול מחדש לגבי כל מוסר ומוסר ודי בהטיה אחת של אחד מפרטי העדות כדי לתת לה תפנית חדשה שממוססת, ולעיתים גם מבטלת, את אמינותה של העדות כולה. די במוסר אחד שהחליט לקדם את האינטרסים שלו, לשקר, להסתיר, לייפות או להונות כדי לנתק את שרשרת המסירה כולה, או במילים אחרות, עדות מדרגה שנייה ומעלה תחשב לאמינה רק אם כל המעידים היו ישרים, נטולי אינטרסים, שוחרי טוב, בריאים בגופם ובנפשם ואינטליגנטים להפליא. אלו אינן דרישות בלתי אפשרית אבל רק התמימים מסוגלים להאמין שניתן למצוא בכל דור ודור מעידים שמצליחים לעמוד בכולן.
קשה לתת ערכי מספריים לצניחה ברמת האמינות בכל דרגה ודרגה אבל אפילו אם נניח שבכל מסירה אמינותה של העדות יורדת ב-10% בלבד נהיה חייבים להגיע למסקנה שאחרי שלוש ארבע מסירות עדות שעוברת בשרשרת מסירה בודדת כבר תאבד חלק ניכר ממהימנותה ותהפוך לחסרת כל ערך. |
|
התמונה משתנה במקצת במקרה שבידנו מספר עדויות מקבילות שמגיעות ממקורות בלתי תלויים וחסרי אינטרסים. למשל, אם תייר יהודי מרומא היה כותב ספר ומתאר בו את הנס שמצא את דרכו למסכת אבות היינו יכולים להעניק אמינות נוספת לתיאור של המשנה ואם הינו מוצאים שלושה ספרים כאלו, שכל אחד מהם נכתב על ידי אדם שאינו קשור לאחרים, היינו כבר יכולים להיות די בטוחים שהנס, בלתי סביר ככל יהיה, אולי באמת התרחש בפועל. אף שעדויות בלתי תלויות מדרגה ראשונה בהחלט מגבירים את מידת האמינות של העדות עלינו עדיין לשאול את עצמנו מספר שאלות נוספות, דוגמת:
|
|
כב.
|
אולי, למרות היותם בלתי תלויים, המוסרים לא הצליחו לראות בבירור את האירוע עצמו ולתודעתם הגיעו רק ההסברים שהם שמעו מהסובבים אותם[א]?
|
|
כג.
|
אולי המוסרים קיבלו תדריך לפני האירוע ושיחת סיכום בסיומו והדברים הסמכותיים הללו השפיעו על זכרונם?
|
|
כד.
|
אולי המוסרים הגיעו לאירוע עם ציפיות מוקדמות והם פרשו את מראה עיניהם באופן שיתאים לציפיותיהם?
|
|
ברור, אם כן, שקשה מאד להסתמך על עדויות של אחרים אלא אם כן ברור לנו שהם גם חסרי כל אינטרס חיצוני, גם יודעים כיצד לנתח את המצב, גם מסוגלים להפריד את העיקר מהטפל, גם מיומנים באיתור ואבחון כל העובדות הרלוונטיות וגם מיומנים בכיבוש רגשותיהם ומאווייהם. אם האנשים הללו גם יחששו מהמחיר האישי שהם יצטרכו לשלם בכל מקרה של טעות אזי נוכל להניח שעדותם היא האמינה ביותר שניתן להעלות על הדעת ושאנו לא נטעה בגדול אם נחליט לאמצה לתודעתנו. למזלנו, אנשים כאלו נמצאים היום בכל מקום וקוראים להם 'מדענים'. לדאבוננו, האנשים הללו לא מצאו את דרכם לבית המקדש ולכן הם אינם יכולים להעיד על התנהגותו של עשן המזבח שפגש ברוח המנשבת וממילא כל עדות שלבסוף הגיעה לידינו הינה, למרבה הצער, בעלת רמת אמינות נמוכה אם לא אפסית.
עתה אוכל התייחס לשאלתך: מסכת אבות נכתבה כנראה בימיו של רבי יהודה הנשיא, בסוף המאה השנייה למניינם. בית המקדש השני חרב כמאה ושלושים שנים קודם לכן ובכל התקופה הזאת המסורת, אם מסורת כזאת כבר נולדה בעת חורבן הבית, הייתה אמורה לעבור רק מפה לאוזן. לא ידוע לי על מקור נוסף שהזכיר את הניסים שהתרחשו בבית המקדש ולכן איני יכול להאמין שהעדות שהשתמרה במסכת אבות התבססה על מספר מקורות שונים ובלתי תלויים. נגזר מכך שסיפורי הניסים נשענים על לא יותר מעדות בודדת מדרגה ראשונה. כפי שציינתי קודם לכן, עדות שעוברת מפה לאוזן מאבדת תוך ארבעה דורות כמחצית מאמינותה ולכן, לפני שניכנס לשיקולים נוספים, עלינו להטיל ספק רב בנכונותה.
נמשיך הלאה: אם נוסח העדות היה 'רב פקפק בן תמוה היה אומר אני עמדתי בעזרה וראיתי שלא נָצְחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן' הייתי אולי מתפתה להאמין שלמרות הכל יש סיכוי קטן שפקפק הזקן מעיד עדות אמת אבל המשנה בחרה לתאר ניסים שכביכול התרחשו במהלך כל שנותיו של הבית השני ותיאור זה ממהר להעלות את הספקות הבאות: |
|
1.
|
כדי לאמת את הטענה שהנסים הללו התרחשו באופן קבוע במשך מאות בשנים מישהו היה צריך לנהל רישום מסודר של התופעה ואנשים רבים היו צריכים לתעד את הנפלאות הללו בספריהם, למשל, נביאי הבית השני, יוסף בן מתתיהו, בעלי ספרי המכבים, מחברי הספרים החיצוניים, סופרים הלניסטים ורומים שלבטח שמעו על נסים גלויים כה משמעותיים, תנאים שפעלו לפני ימיו של רבי יהודה הנשיא, בעלי הברית החדשה וכדומה. הבעייה היא שאין לנו שום מקור בלתי תלוי אחר שמתעד את הנסים הגדולים והחשובים שהיו אמורים להתרחש בקביעות במשך מאות בשנים.
|
|
2.
|
לא רק שאין בידינו אף עדות צולבת שתאושש את המסורת של המשנה, העדות היחידה שיש לנו מגיעה מסכת אבות, התמצית המזוקקת ביותר של התעמולה הרבנית. הרבנים לא היו מדענים חסרי אינטרסים שהעמידו מול עיניהם רק את האמת הצרופה. הם היו אנשי דת מקצועיים שצרכי פרנסתם כפו עליהם לבצר את המיתוסים שלהם באינספור עדויות חסרות שחר. הנסים בבית המקדש אמורים היו להוכיח את קיומו של האל שבשמו הרבנים העניקו לעצמם את הזכות להמיט על עם ישראל מצוות חדשות ולדרוש ממנו לכבדם ולפרנסם. האינטרסים הרבניים מחייבים אותי להסיק שכמו באגדות הרבניות, בהן הנסים משתוללים בחופשיות חסרת כל היגיון, גם כאן מדובר בלא יותר מאשר מאווי לב חסרי כל בסיס עובדתי שהרבנים שלבו בכתביהם במטרה להפיץ את הנרטיבים והמיתוסים עליהם הם ביססו את זכות קיומם.
|
|
לסיכום, מאחורי כל הנסים שמציפים את התלמוד עומדים תמיד רק רבנים אינטרסנטיים שדואגים לבלול בעדותם מנות גדושות של תעמולה רבנית, גלוייה וסמוייה כאחת. אין לנו אף עדות חיצונית, בלתי תלויה ונטולת אינטרסים להתרחשותו של נס כלשהו ואף מדען מעולם לא בדק את הסיפורים הללו ואישש את נכונותם. שום מדען גם לא יאשש בעתיד את נכונותם של הנסים בהם החרדים אוהבים לנפנף, ולו רק משום שהחרדים מקפידים להרחיק את הנסים הללו מעיניהם הבוחנות של המדענים ושל כל שאר האנשים החושבים שמבינים שדרושה יותר מאשר עדות של רב זה או אחר כדי להוכיח את קיומו של העל-טבעי ואת התערבותו בטבע.
לכן, אם מישהו שואל אותך 'איך אפשר לא להאמין למשניות?' תענה לו שאפשר אף אפשר. זה אפלו מאד קל. פשוט מתחילים להתעלם מכל השטויות שלא עולות בקנה אחד עם תכתיבי ההיגיון והשכל ישר ומקפידים לאמץ רק עדויות בעלות רמת אמינות גבוהה, דוגמת אלו שהמדע מעמיד לרשותנו.
בפרק 'האגדה – תשדירי הפרסומת של הרבנים' אני מנתח מספר רב של אגדות תלמודיות במטרה לחשוף את מטרותיהם של בעלי האגדות, את המסרים הסמויים שהם ניסו להעביר ואת השיטות הספרותיות באמצעותן הם העבירו את המסרים הללו. איש לא יינזק אם הוא ינתח בצורה דומה גם את מסכת אבות.
|
לי אישית כבר יצא להעיד על מצעדים ותהלוכות כשבפועל הצלחתי לראות רק חלקים מראשיהם של הצועדים ואת חלקם העליון של השלטים שהם נשאו. את התמונה השלמתי בעזרת תיאוריהם של אלו שזכו לנקודת תצפית טובה יותר, יכולתי המופלאה להרכיב תמונות שלמות מרסיסי מידע ותרומתו הנדיבה של הדמיון שתמיד עומד הכן לשרתני ברגעים שחושי אינם מצליחים לעמוד במשימתם.
התגובות האחרונות