Print this page
רביעי, 14 מאי 2014 21:42

שו"ת אביר - שאלתו של ישראל מתאריך 13.5.14

דרג מאמר זה
(0 מדרגים)
 
שאלתו של ישראל מתאריך 13.4.14
 
אני עברתי על מיתוס ההתגלות והמסירה וגם על התגובות וההתכתבויות עם דניאל בלס אבל מרוב אריכות יצאתי מבולבל ולכן ביקשתי שתכתוב בקיצור בלי להרחיב את השאלות ואני יחשוב עליהם לבד.
 
תשובתי
 
הדיון בהתגלות על הר, מתן התורה והעברת העדות אכן דורש ניסוח מסודר ואנסה להציגו בצורה הפשוטה והברורה ביותר:
 
המושג 'מיתוס'
 
הרשה לי קודם כל לדון במושג 'מיתוס' בו בכוונתי להשתמש לאורך כל תשובתי. אני מגדיר את המונח 'מיתוס' בתור 'סיפור שנתמך בראיות קלושות בלבד' וזאת לעומת המונח 'סיפור היסטורי' אותו אני מגדיר כ'סיפור שנתמך בראיות מוצקות'.
 
כראיות קלושות אני מחשיב חלומות, שמועות, השערות חסרות ביסוס נוסף, סיפורי עם, טקסטים אנונימיים, טקסטים מגמתיים שמסלפים את הסיפור לתועלתו של המספר, עדויות ממקור אחד שאינו נתמך על ידי שום מקור נוסף, ממצאים ארכיאולוגיים שניתן לפרש במספר אופנים וכדומה.
 
לעומת זאת, ראיות מוצקות לקיומו של אירוע היסטורי מספקים לנו סרטונים, הקלטות וצילומים שמתעדים את האירוע, עדויות ראייה ושמיעה שעברו בקרה של אחרים (ממונים, עמיתים, חוקרים, מדענים, שופטים וכו'), מספר רב של עדויות צולבות ובלתי תלויות, ממצאים חומריים וארכאולוגיים שמשמעותם אינה עומדת במחלוקת וכדומה.

הסיפור על עליזה בארץ הפלאות הוא כנראה מיתוס כיוון שאין כל אפשרות להוכיח את נכונותו. הסיפור על החרבת המקדש והגליית ראשי הישוב בימי נבוכדנצר הוא כנראה 'סיפור היסטורי משום שהוא נתמך על ידי מספר עדויות צולבות שנשתמרו גם בספרי תנ"ך שונים אבל גם בארכיונים בבליים, תבליטים וכדומה.

בקשת בין המיתוס המוחלט, דוגמת סיפורה של כיפה אדומה, לסיפור העובדתי האמין, דוגמת תיאור חורבן הבית בימי נבוכדנצר, ניתן למצוא מגוון רב של סיפורים, בעלי תמהילים שונים של מיתוסים ועובדות ותפקידנו לבודד את המרכיבים המיתיים מהמרכיבים העובדתיים ולהחליט אילו חלקים של הסיפור נשענים על עדויות וממצאים אמינים ואילו על חלומות, שמועות, השערות, משאלות לב, הסקים לא לוגיים וכדומה.
 
מיתוס ההתגלות
 
מיתוס זה קובע שבורא השמיים והארץ נגלה על הר סיני לעיניהם של 600,000 גברים כשרים לעדות וכמיליון וחצי נשים וילדים. אני מגדיר את הסיפור הזה כמיתוס שכן לדעתי הוא נשען על מקור אחד בלבד - התורה שכביכול נמסרה למשה בעת ההתגלות על ההר. מיתוס ההתגלות מתלווה למיתוס יציאת מצריים וחציית ים סוף וכמוהם גם הוא אינו מגובה בכתבים מצריים,  במסמכים של כל עמים אחרים, בממצאים ארכיאולוגיים, בציורי קיר – בכלום. הרבנים, מאוחר יותר, ניסו לבסס את מיתוס ההתגלות על ידי מיתוס אחר – מיתוס העדות. לא ניתן, כמובן, לאמת מיתוס אחד באמצעות מיתוס אחר ובהמשך אוכיח שמיתוס העדות אכן אינו מסוגל לאמת את מיתוס ההתגלות.

כל מי שרוצה רשאי להאמין גם במיתוסים ולכן איני יכול לבא בטענות כלפי אלו שבוחרים להאמין בנכונותו של מעמד הר סיני גם כשאין בידם שום הוכחה של ממש. הבעייה היא שהרבנים אינם מסתפקים באמונה בלבד והם מנסים להוכיח שמעמד הר סיני התרחש בפועל ושבאותו אירוע האל גם נתן לעמו את תורותיו. במאמרים שאני מקדיש לנושא באתר הזה אני תוקף את ההוכחות שהרבנים מביאים ומראה מדוע לראיות הללו אין כל בסיס.

הרבניים, איש איש לטעמו, דרשו את פסוקי התורה והפיקו מהם מספר רב של תיאורים שונים וסותרים של מעמד הר סיני. את חלקם תיארתי במאמר 'אמינותה של המסורת'.  
 
מיתוס העדות
 
הרבנים שלא רצו להתבסס על האמונה בלבד ניסו לספק עדויות חיצוניות שאמורות להוכיח שמעמד הר סיני אכן התרחש בפועל. לשם כך הם פיתחו מיתוס נוסף, 'מיתוס העדות'. מיתוס העדות קובע שהאל התגלה על הר סיני לעיניהם של 600,000 עדים מהימנים שאף שמעו אותו מקריא בקולו את שתי הדברות הראשונות. העדים הללו סיפרו על מעמד הר סיני לבניהם והללו סיפרו את אותו הסיפור לבניהם ואלו לבניהם וכך הלאה עד עצם ימינו אנו. כיוון שאף אב לא יעביר לבנו דבר שקר אנו חייבים להניח שהעדות שעברה מדור לדור היא אמינה לחלוטין ומכאן שיש בידינו מסורת עצמאית, שעוברת כחוט השני בכל תולדות עם ישראל, שמאמתת את הכתוב בתורה. העדות החיצונית הזאת מוכיחה שמעמד הר סיני אכן התרחש בפועל ולכן גם התורה שניתנה לעם ישראל באותו מעמד היא תורת אמת וחובה עלינו לקבל את כל הכתוב בה.

המיתוס הזה סובל מכשלים רבים:  
 
1.
כשבמשחק 'טלפון שבור' מושיבים עשרה אנשים, אמינים ככל שיהיו, בשורה אחת ומבקשים מהראשון ללחוש משפט פשוט לשני ומהשני ללחוש את המשפט ששמע לשלישי וכך הלאה עד לאחרון, כמעט תמיד מסתבר שהאחרון בשורה חושב שהוא שמע משפט שונה לחלוטין מזה שהראשון בשורה לחש שתי דקות קודם לכן. זאת הסיבה שאין בעולם שום מסורת שעברה בעל פה מבלי לספח אליה כל מיני קישוטים, ניפוחים והתאמות שעד מהרה הפכו את הסיפורים לאגדות עם. זאת גם הסיבה שאין כל אפשרות ששש מאות אלף עדויות עצמאיות עברו מדור לדור בצורה מהימנה ומדוייקת, ללא כל שינוי, שיפוץ או שיפור.    
 
2.
אי אפשר לקיים שרשרת עדות עצמאית בשעה שעל השולחן כבר מונח ספר קדוש שמתאר בדיוק את אותה המסורת. האם יעלה על הדעת שאב יעביר לבנו תיאור שונה מזה הכתוב בתורה? אב שאינו רוצה לשקר לבנו ולהעביר לו מסורות שהשתנו במהלך הדורות חייב להיצמד לתיאור המקראי ולספר לבנו בדיוק, ואך ורק, מה שכתוב בספר התורה.
3.
מיתוס העדות מחייב רצף אמוני מתמשך, מימי ההתגלות על ההר ועד לימינו, במהלכו כל האבות ירצו וישתדלו להעביר את סיפור ההתגלות על ההר לכל הבנים. ברגע שאב אחד אינו מעביר את העדות לבנו חוט השני נקטע והבן כבר לא יעביר את העדות לבנו וזה לא יעביר את העדות לבנו וכך הלאה עד עצם ימינו אנו.

ההיסטוריה התנכית מתארת מספר תקופות בהן עם ישראל זנח את אלוהיו והחל לעבוד אלוהים אחרים. תקופת שלטונם של מנשה ובנו אמון, לשם משל, ארכה 57 שנים במהלכן רוב רובו של העם הפנה את גבו למה שאנו מכנים בשם 'יהדות' ועבד אך ורק מה שאנו מכנים בשם 'עבודה זרה'. כיצד הצליחה שרשרת העדות לדלג על פני 57 השנים הללו? הרי אף עובד אלילים לא יספר לבנו שהוא שמע מאביו שהאל האמיתי נגלה על הר סיני ומסר למשה תורה שאוסרת בדיוק על אותה עבודה זרה הנהוגה במשפחתו. גם הבן לבטח לא העביר את העדות שנשכחה לבנו וזה לא העביר את העדות לבן שלו וכך הלאה עד עצם ימינו אנו. עדות יכולה להחשב למהימנה רק אם היא רציפה ודי בנתק אחד בכדי לשלול את נכונותה ואת נכונותו של המיתוס עליו היא אמורה להעיד. ההיסטוריה של עם ישראל מוצפת בנתקים ולכן אף עדות לא יכלה לעבור מאב לבנו מימי משה ועד לעצם ימינו אנו.   
 
כיוון שמיתוס העדות אינו מצליח לדלג מעל המשוכות הלוגיות שניצבות על דרכו, וכיוון שאין שום ראיה שמעידה על נכונותו, אנו חייבים לפסול אותו ואסור לנו להשתמש בו. ללא מיתוס העדות אין בידינו שום הוכחה חיצונית לנכונותו של מיתוס ההתגלות ומי שרוצה לאמץ את סיפור ההתגלות ומתן התורה חייב להסתמך אך ורק על האמונה, ללא כל סיוע עובדתי ממקורות אחרים.
 
השכלול של לורנס קלמן
 
בסרטון של לורנס קלמן, גיבור המאמר 'סיבוב נוסף על מיתוס ההתגלות והמסירה', עולה טענה חדשה שכאורה מאמתת באופן הגיוני את סיפור ההתגלות ומתן התורה. לשיטתו, עם ישראל זוכר את כל גדולי אומה ולכן אם מישהו היה מופיע לפתע פתאום כשבידו ספר לא מוכר ובפיו טענה שהאל נתן את הספר לעם ישראל באמצעות אחד מאבות אבותיו כולנו היינו מזהים וזוכרים את האיש הזה. עם ישראל מכיר רק אדם אחד שהעניק תורה לעמו וזה משה רבנו ולכן, באופן הגיוני, תורתו של משה חייבת להיות התורה האלוהית היחידה והיא בהכרח אמיתית ואמינה.

טיעונו של קלמן לא היה מסוגל לשכנע גם אם הוא לא היה שגוי מיסודו שהרי התנ"ך עצמו מספר על שני אנשים שטענו שהספר הלא-מוכר שבידם ניתן לאבות אבותיהם על ידי האל עצמו: חלקיה הכוהן שהראה למלך יאשיהו ספר לא מוכר שנמצא במקדש ועזרא הכהן שהגיע מבבל עם ספרים שהיושבים בציון לא הכירו קודם לכן.

מסתבר שגם הקול ההגיוני כביכול של קלמן אינו מסוגל להוכיח את המיתוסים הרבניים וגם אחריו המאמין ימשיך להאמין והספקן ימשיך לדרוש הוכחות נוספות.
 
מיתוס המסירה
 
במקביל למיתוס העדות הרבנים פיתחו מיתוס נוסף הנקרא 'מיתוס המסירה'. על פי המיתוס הזה משה קיבל בסיני לא רק את התורה שבכתב אלא גם תורה שבעל פה אותה הוא מסר ליהושע שמסרה לזקנים שמסרוה לנביאים שבתורם מסרו את התורה שבעל פה לאנשי הכנסת הגדולה שבבא היום מסרוה לידיהם הבוטחות של הרבנים. למחזירים בתשובה נוח לבלבל בין מיתוס העדות למיתוס המסירה אבל אין כל קשר ביניהם כיוון שהאחד מדבר על מאות אלפי, אם לא מיליוני, שרשרות של עדויות עצמאיות בעוד שהשני מדבר על שרשרת מסירה אחת דרכה גדולי ישראל העבירו את התורה שבעל פה מדור לדור.

מיתוס המסירה נהנה מעדויות ברורות מימי רבי יוחנן בן זכאי והילך אבל אין שום דרך להוכיח שהתורה שבעל פה נמסרה מדור לדור גם בתקופת הבתים. אדרבה, המחקר מוכיח שרוב רובה של ההלכה הרבנית עוצב רק בתקופה החשמונאית ואחריה ואין שום הוכחה שבתקופת הבית הראשון מישהו היה מודע להלכות הרבניות או נהג על פיהם. לפיכך, אין שום דרך לאמת את מקורה האלוהי של התורה שבעל פה ואלו שרוצים להאחז במקורה האלוהי של התושב"ע חייבים שוב להסתמך אך ורק על האמונה. בכל מקרה מיתוס המסירה אינו קשור למיתוס ההתגלות או למיתוס העדות ולא ניתן לאמת באמצעותו את שני המיתוסים הללו.
 
תרומתו של דניאל בלס
 
איני יודע אם דניאל בלס ינק את תורתו מרבותיו, או שמדובר בפיתוח עצמאי שלו, אבל הוא שילב בדיון מסיח חדש האומר שרק בתורה, בניגוד לכתבי הקודש של כל הדתות האחרות, ניתן למצוא תיאור של התגלות המונית בפני עם שלם ורק התורה מתארת בפרוטרוט ובשפה עניינית שושלות ותיאורים היסטוריים ולכן רק תורת ישראל נובעת ממקור אלוהי בעוד ששאר הדתות מסתמכות אך ורק על ספרי קודש שנכתבו על ידי בני תמותה והם אינם יכולים להכיל אמיתות שרק בורא העולם מסוגל לשלב בתורת האמת.

שיטתו של דניאל בלס, אם כך, מסתמכת על ניתוח פנימי של הטקסט וקביעת מידת אמינותו על פי סגנון הכתיבה והדברים האמורים בטקסט עצמו - מבחינת יעיד הנחתום על עיסתו. זאת שיטה ייחודית לדניאל בלס ולא נתקלתי בעוד רב או חוקר מקרא שנוהג כמוהו, ולו רק משום שלדבריו אין שום משמעות וזאת מהסיבות הבאות:   
 
1.
בכתבי קודש רבים ניתן למצוא סממנים דומים. כך למשל, הברית החדשה של הנוצרים מכילה שושלות יוחסין ארוכות, תיאורים ענייניים בשפע וסיפורים על ניסים שנערכו לעיני המון רב.
 
2.
כל מחבר יכול לשלב בספרו כל סיפור שהוא רוצה והעובדה שהמחבר האנושי של המקרא סיפר על התגלות לעיני 600,000 איש אינה מוכיחה דבר. הוא הרי היה יכול לנקוב בכל מספר שרק רצה ולנו עדיין לא הייתה כל דרך לאמת או להפריך את דבריו.
בהיעדר אימות חיצוני, כל הסיפורים המקראיים הם בבחינת מיתוס, אפילו אם הם קרובים לליבם של המחזירים בתשובה.
 
כאמור, מר בלס מנסה להמציא שיטת ניתוח חדשה תוך כדי תנועה אבל דלות ידיעותיו בדתות אחרות וכתבי הקודש שלהם עומדת לו לרועץ ויש להתייחס לדבריו כלא יותר מקוריוז משעשע שממחיש אך ורק את הכלל שהמטרה מקדשת את האמצעים, יהיו אלו חובבניים ומגוחכים ככל שיהיו.
 
סיכום
 
הדתיים המקצועיים שמתפרנסים מעיסקי הדת מבינים שבעידן המידע כבר לא ניתן להסתמך אך ורק על האמונה וגם גדולי המאמינים רוצים לגלות שיש בידם יותר מאשר מיתוסים בלתי- מוכחים שאין גם שום דרך להוכיחם. התוצאה היא סדרה של נסיונות סרק לעגן את המיתוסים בעדויות חיצוניות והוכחות לוגיות. לאחר שכל הנסיונות כשלו נותרנו עם שתי ברירות בלבד: להאמין בלב שלם בנכונותם של כל הסיפורים התנכיים אף שהם מוצפים בסתירות, ניסים פנטסטיים וטעויות עובדתיות, או להבין שהתורה נכתבה על ידי בני אדם, ללא כל קשר לאל שאנשי הדת נוהגים לנכס לעצמם, להפסיק להשמע לתכתיביהם של רבנים שאינם חסים על עתידם ולהצטרף למעגל העובדים, הלומדים והמשרתים.     
נקרא 3122 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

9 תגובות