|
ובכן, הפרשנות שבו אתה מציג את הדברים, כאילו היא איזה פרשנות רבנית מאוחרת של הרד"ק [=רבי דוד קמחי, חי ופעל בתחילת 1200 לספירה הנוצרית, כלומר לפני קרוב ל1000 שנה] בלבד, וכביכול היא זו שהתחבטה בפירוש הכתוב ו"החליקה" את הדברים, היא קצת עלבון, כיון שהפרשנות הזו מוקדמת כל כך, ממש מהפרשנות הראשונה שאנו מחזיקים ביד לספר התנ"ך. כך זה מופיע בתרגום על המקום:
'ונסיב מלכא ית תרין בני רצפה בת איה דילדת לשאול ית ארמוני וית מפיבשת וית חמשת בני מרב דרביאת מיכל בת שאול דילדת לעדריאל בת ברזילי דמחולות.'
התרגום חובר על ידי התנא יונתן בן עוזיאל שחי ופעל בימי הבית שני. לפי פרשנות זו, הרי שהמקרא נקט בלשון חסר [ומי שבקיא אפילו מעט בפרשנות המקרא, יודע שזה דבר מצוי ביותר], וכאילו נאמר בפסוק: 'בני {מירב שגידלה} מיכל בת שאול שילדה {מרב} לעדריאל'.
כך גם פרשנות זו מופיעה בתלמוד (סנהדרין יט, ב) וכן בגדול פרשני המקרא רש"י על המקום.
אגב, בתלמוד (שם) ישנה פרשנות נוספת, אחרת לגמרי, ולפיה הטעם שהמקרא קרא לנישואין אלו על שמה של מיכל, למרות שהיו אלו נישואין של מירב {שהרי מיכל הייתה נשואה לגבר אחר לגמרי, כמו שנאמר בשמואל (א, כה) ולא לעדריאל}, כדי ללמד אותנו שנישואי מירב לעדריאל היו קידושי עבירה, כמו שקידושי מיכל לפלטי בן ליש היו קידושי עבירה.
בכל מקרה, סבורני שלבוא ולטעון שהספר טעה בכזו טעות קריטית כפולה, לערב את מיכל במירב, גם כאמא של הילדים בעוד שלא היו לה, וגם כאשתו של עדריאל בעוד שהיתה נשואה לאחרת, זה עלבון מושלם לטוען טענה זו. גם אם הטוען אינו מקבל שהספר חובר בנבואה {ואגב, בניגוד לטיעון המשתמע מהמאמר, אין אחד שאומר שהספר נכתב ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, זה נאמר רק על התורה שבכתב. ספרי הנ"ך נכתבו ע"י אנשים, שנאמר להם בנבואה מה ואיך לכתוב}, בכל מקרה ספר שאמור להיות ספר בסיס היסטורי, אמור לעבור ביקורת מינימלית, הן ע"י מחברו, והן ע"י צוות מצומצם של מנחילי הספר לעם שלם. אפילו על כתבה בעיתון לא הייתי מניח לכזו טעות לעבור בשתיקה.
אומר מילה נוספת ברשותך.
קשה מאוד לגשר בין שני זויות המבט שבו אנו ניגשים ללימוד התנ"ך. בעוד אתה יוצא מנקודת הנחה ראשונית, שהספר הוא ספר אגדות חביב, שמאן דהו חמד לו לצון והפך אותו לספר לימוד בסיסי לעם שלם בעל תרבות עמוקה, הרי שאני יוצא מנקודת הנחה ראשונית שהספר הוא ספר קודש שחובר ע"י נביאים שהיו אנשי מעלה בדרגה גבוהה שזכו לראות מראות נבואה שאין לנו הבנה בסיסית במשמעותם. משכך, אני [הצועד כך בעקבות פרשני המקרא שקיבלו את הספר באופן האמור] איני נבהל מקושיות שיש בספר, ורואה בהם כאתגר שבא ללמדנו דבר נסתר כלשהו, אם הלכתי או השקפתי-רעיוני. לעומת זאת, אתה שיוצא מנקודת הנחה של ספר אגדות עם, מוצא בו סתירות חובבניות המתאימות לספרי אגדות של אנשים שאינם יודעים מעצמם מה הם רוצים להביע.
היה שלום
|
|
תשובתו של עדי אביר מתאריך 18 יוני 2014 שעה 21:12
|
|
יהודי שיודע,
אני מניח שרוב הפרשנים מסתמכים על פרשנויות מוקדמות יותר אך אין בכך כדי להפריך את טענותיי, אותן אפרט עתה ביתר אריכות:
|
|
1.
|
התנא רבי יונתן בן עוזיאל חי ופעל בימי הבית השני, כמה מאות שנים טובות לאחר ימיו של בעל ספר שמואל. רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה, שדנו בנושא במסכת סנהדרין, שחיו ופעלו למעלה מאה שנים מאוחר יותר. נשאלת השאלה: כיצד ידע רבי יונתן בן עוזיאל למה בדיוק כיוון בעל ספר שמואל בניסוחיו? האם הוא הסתמך על מסורת קדומה שעברה בעל פה מדור לדור או שהוא החליט מסברתו שהמקרא נקט בלשון חסר וראוי להשיב למקומן את המילים שנשמטו? במילים אחרות, האם תרגומו של רבי יונתן ודבריהם של רבי יוסי ורבי יהושע בן קרחה הם מבחינת 'גמרא' ('קבלה') או 'סברא'?
בוא נבחן לרגע את האפשרות הראשונה, היינו, שהתנאים הסתמכו על 'גמרא' שעברה מפה לאוזן במשך כתשע מאות שנים מימי שמואל, גד ונתן ועד לימי רבי יונתן בן עוזיאל. אני יכול להבין טענה שאומרת שתורת משה המקודשת הצליחה איכשהו לצלוח תקופות ארוכות במהלכן רוב העם זנח את היהדות ואימץ את הפולחנים הזרים, למשל בימי מנשה ואמון, אבל האם ייתכן שעובדי עבודה זרה שימרו מסורות לגבי ניסוחיו של ספר נבואי שזכה להתקדש, יחד עם שאר ספרי הנ"ך, רק בסוף ימי הבית השני? האם יש סיבה שמורים יעבירו לתלמידיהם במשך מאות בשנים את כוונותיהם הסמויות של שמואל, גד ונתן, להם מייחסים את כתיבתו של ספר שמואל? האם אין זה סביר שבשעת הדחק, כשאבדה תורה מישראל, אבדו גם המסורות לגבי ניסוחיו של ספר שמואל ובמקום על ה'גמרא' הרבנים החלו להסתמך רק על סברתם, שהתבססה על לא יותר מאשר הוראות הגיונם ותודעת השליחות שחייבה כל רב לאלתר תירוץ באמצעותו ניתן יהיה להחליק כל סתירה שנקרית על דרכו? |
|
2.
|
רבי יוסי קבע: 'מקיש קידושי מירב לעדריאל לקידושי מיכל לפלטי - מה קידושי מיכל לפלטי בעבירה אף קידושי מירב לעדריאל בעבירה. זה אכן חידוש מעניין אבל הוא מעלה מייד שתי שאלות:
|
|
|
א.
|
מניין רבי יוסי ידע מה היו כוונותיהם של בעלי ספר שמואל? האם הרבנים שימרו במשך למעלה מאלף שנים מסורת האומרת שבעלי המקראות כתבו את המשפט המבלבל והסותר 'וַיִּקַּח הַמֶּלֶךְ אֶת שְׁנֵי בְּנֵי רִצְפָּה בַת אַיָּה אֲשֶׁר יָלְדָה לְשָׁאוּל אֶת אַרְמֹנִי וְאֶת מְפִבֹשֶׁת וְאֶת חֲמֵשֶׁת בְּנֵי מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֲשֶׁר יָלְדָה לְעַדְרִיאֵל בֶּן בַּרְזִלַּי הַמְּחֹלָתִי' רק על מנת ללמדנו ש'קידושי מירב לעדריאל בעבירה'? האם המסר הטפל הזה הצדיק הטרדת כל כך הרבה תלמיי חכמים בבלבול כל כך עמוק? האם מישהו יכול להאשימני אם אני חושב שתירוצו של רבי יוסי נולד מאות שנים לאחר כתיבתו של ספר שמואל במטרה להחליק טעויות שהוכנסו בו על מחבר, או מעתיק, רשלניים?
|
|
|
ב.
|
אם רבי יוסי למד מרבותיו שהפסוק הבעייתי שולב במקורות רק כדי ללמדנו ש'קידושי מירב לעדריאל בעבירה' מדוע רבי יונתן בן עוזיאל, שחי לפחות מאתיים שנים לפניו, לא נסמך על ההסבר הזה ובמקום זאת הוא קבע שהמקרא השתמש בלשון חסר? מאידך, אם המקרא באמת השמיט מילים הרי שלאחר החזרתם הפסוק היה אומר 'בני מירב שגידלה מיכל בת שאול שילדה מרב לעדריאל' ולא היינו לומדים מכך דבר על קידושיהן של מיכל ומרב. במילים אחרות, האם ייתכן שפסוק בעייתי אחד יוסבר על ידי שני תירוצים שונים ושניהם עדיין יחשבו כנכונים?
|
|
3.
|
רבי יהושע הוסיף את תרומתו למרקחת ולשיטתו בפסוק נכתב כי 'מירב ילדה ומיכל גידלה לפיכך נקראו על שמה ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'. כלומר, עתה יש לנו כבר שלושה תירוצים:
|
|
|
א.
|
הפסוק השמיט מילים.
|
|
|
ב.
|
הניסוח הבעייתי בא ללמדנו ש'קידושי מירב לעדריאל בעבירה'.
|
|
|
ג.
|
הניסוח הבעייתי בא ללמדו 'שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו'.
|
|
|
האם שלושת ההסברים הללו עברו ב'קבלה' מדור לדור או שלפחות אחד מהם הומצא מסברתו של אחד התנאים? האם כולם 'נכונים' או רק אחד מהם? אני מניח שגם במקרה זה הרבנים חייבים לטעון 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' והייתי שמח אם תסביר לי כיצד שלושה פירושים שונים לפסוק אחד יכולים כולם להיות נכונים בו זמנית.
|
|
4.
|
אני חושב שבהערתך המסכמת פתרת את כל התעלומה: אתה כתבת ' אני [הצועד כך בעקבות פרשני המקרא שקיבלו את הספר באופן האמור] איני נבהל מקושיות שיש בספר, ורואה בהם אתגר שבא ללמדנו דבר נסתר כלשהו, אם הלכתי או השקפתי-רעיוני.' זאת בדיוק הבעיה. אתם מתחילים מהמסקנה ומנסים לכפות אותה על הבעיה במקום להתמודד עם הנתונים ולגזור מהם את המסקנות ההגיוניות. כשאני, פעם אחר פעם אחר פעם, נתקל בפסוקים שסותרים האחד את השני אני מניח שהיצירה נכתבה, שוכתבה, עובדה ונערכה, שוב ושוב, על ידי סופרים ועורכים שונים שלא תמיד שמו לב לטעויות שהם וקודמיהם שרבבו לטקסט, בדיוק כשם שסופרים ועורכים בני ימינו מאפשרים לטעויות להתגנב גם ליצירות מודרניות – שהרי הם רק בני אדם. לעומת זאת, כשהרבנים נתקלים בטקסט בעייתי הם מניחים שבידם ניסוח אורגינלי מדוייק ואמין ובהכרח חייב להיות איזה שהוא תירוץ גואל שיחליק את הסתירות והתהיות. ההכרה הזאת מחייבת אותם להפשיל את שרווליהם ולחפש, או לאלתר, את התירוץ שיגאל את הטקסט מבלבולו: מילים חסרות, הוראה חשובה כזאת או אחרת, משמעויות תורניות שכביכול עולות מהכתוב וכדומה.
אני תמיד מוריד את הכובע בפני האקרובטיקות הפרשניות של הרבנים אבל יכולותיהם הוירטואוזיות אינן יכולות להשכיח את העובדה שאין בידינו דבר זולת 'סברות' אותן, עם כל הכבוד, איני מוכן לקבל. הפרשנויות הרבניות לא נכתבו על ידי האל, לא ברוח הנבואה ולא ברוח הקודש אלא על פי תכתיבי הידע וההיגיון של בני אדם כמוני כמוך. אתה, כמובן, מאמין שהרבנים היו ענקים רוחניים ודבריהם צריכים להנחות אותנו לנצח אבל אמונתך אינה יכולה לחייב גם אותי. לאחר שנות לימוד ארוכות הגעתי למסקנה שהתנאים, האמוראים ושאר גדולי ישראל הרבו להג בתחומים בהם הם לא הבינו דבר וחצי דבר ולכן סברותיהם אינן משתוות סברותיהם של חוקרי מקרא מודרניים, שתוקפים כל בעיה בצורה אובייקטיבית, ללא שום מחוייבות לאף אג'נדה מוקדמת. התנ"ך הוא אולי מקודש אבל תירוצי הרבנים מבטאים את הידע וההבנה של בני העת העתיקה וימי הביניים וערכם מתבטל לעומת פרשנויות מודרניות שנשענות לא רק על ההגיון המחודד של חוקרי המאה העשרים ואחת אלא גם על ממצאים ארכיאולוגיים, טקסטים מארכיונים מצריים, אשוריים, בבלים וכנענים, שיטות תיארוך מדעיות, תורות ניתוח טקסטואליות שמקובלות על רוב החוקרים, ניתוחי מחשב של מילים וסגנונות וכדומה. אני משוכנע שאין בכל אלו כדי לגרום לך לוותר על אמונתך בגדולתם של רבני התלמוד אבל אתה לבטח תבין מדוע אני איני מוכן לוותר על תובנות המחקר המודרני ולאמץ לחיקי את פירושיהם של רבנים אינטרסנטים שמבחינתי כשלו פעם אחר פעם בהבנת המציאות הריאלית, למשל, האמונה בבריאה בשישה ימים לפני פחות מששת אלפים שנה, בבריאת כל המינים במתכונתם הנוכחית, בקיומו של רקיע קשיח מעל לראשינו, בארץ שנטועה על גבי עמודים, בשמש שסובבת סביב הארץ וכדומה.
|
|
עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 20 יוני 2014 שעה 12:32
|
|
שלום רב.
חושבני שסיכמת היטב מבחינתך את נקודת אי ההסכמה שבין שנינו. כל עוד לי ברור ופשוט, הן מחמת הקבלה שלימדוני רבותי ואבותי שקיבלו מדורי דורות, ואין לי שום פקפוק בקבלה זו. והן מחמת שעמדתי על אמיתותיה המון פעמים לאין מספר, מכל מהלך ספר התנ"ך והפרשנות שעליה [וזה שווה אריכות בפני עצמה שאין כאן מקומה, ואולי בהזדמנות קרובה אוכל לתת כמה דוגמאות פשוטות לכך שהובילו אותי למסקנה זו גם לולי הקבלה שקיבלתי מינקותי], לא נוכל להגיע לשום עמק שווה בענינים אלו, כיון שאתה יוצא מראש מנקודת הנחה שונה לגמרי, והנך רק טורח לנסות ולהוכיח זאת למי שאינו יודע את כל מה שאני או רבותי המובהקים וחכמי התורה יודעים. אך כל הוכחות אלו, אינן מהוות כל בעיה וקושי למי שיודע שכל התנ"ך שיש בידנו, המה כתבי הקודש שנאמרו בנבואה והצטוו להעבירם לדורות הבאים כתורה שבכתב היחידה שניתנת להיכתב.
בכל מקרה, לטעמי זה פאתטי לגמרי לחשוב שאפשר למכור לאומה שלמה ספר מלא סתירות ודברים חסרי פשר במובן פשוט, ולצוות עליו להגות בו יומם ולילה, ולסמוך עליו שהוא יתעלם מהבעיות. [מה שלא קיים למשל בנצרות. העם לא אמור להגות בספריו, ועם המלומדים שבהם אפשר להסתדר כמובן. כאן מסרו לכל יהודי ויהודי את החובה להגות יומם ולילה בספר תורת משה, ושננתם לבניך, ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך].
אך בכל זאת, הרשה לי להעיר על דבריך גם לפי נקודת מבטך, ובדרך אגב להעיר אי אלו הערות גם על מאמרך בענין בני יהויכין ויאשיהו:
|
|
א.
|
הצגת כביכול יש כאן ג' פרשנויות שונות מדוע הוזכרו בני מירב כאילו הם בני מיכל. ולא היא, ישנם שני פרשנויות בלבד. הפרשנות של התרגום, אינו נכנס כלל לפרש מדוע הוזכרו כאילו הם בני מיכל. הוא רק מתרגם את הפסוק בפשטות, ומציג את האמת כפי שהיא, והכתוב נקט בלשון חסרה. עדיין איננו יודעים מדוע עשה זאת הכתוב? למה לא כתב בצורה ישרה? על זה אין התייחסות בתרגום יונתן. על כך ישנם בתלמוד שני פרשנויות, שנראה שהמסקנה להלכה [בפרשנות של השוואת קידושי מיכל למירב, ישנו חידוש הלכתי סבוך] הוא כמו הפרשנות האגדית, שלכן הכתוב הציגם כבני מיכל, כדי ללמדנו שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו.
|
|
ב.
|
בכל הדורות, גם בזמנים בהם רוב עם ישראל סטו מהדרך, היו חכמים בישראל שדבקו בתורה ובמצוותיה, והעבירו את מסורותיה. הרי גם למלך מנשה הגיעו נביאי ה', כך גם לכל מלכי יהודה וישראל. נביאי ה' מוכרחים היו להיות שלימים בתורה וחכמת הא-ל. די אם אעתיק את לשונו של הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ז ה"א) כדי להבין זאת בקלות:
|
|
|
'מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד, אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו כשיכנס לפרדס וימשך באותן הענינים הגדולים הרחוקים ותהיה לו דעה נכונה להבין ולהשיג והוא מתקדש והולך ופורש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן והולך ומזרז עצמו ומלמד נפשו שלא תהיה לו מחשבה כלל באחד מדברים בטלים ולא מהבלי הזמן ותחבולותיו אלא דעתו פנויה תמיד למעלה קשורה תחת הכסא להבין באותן הצורות הקדושות הטהורות ומסתכל בחכמתו של הקדוש ברוך הוא כולה מצורה ראשונה עד טבור הארץ ויודע מהן גדלו, מיד רוח הקודש שורה עליו, ובעת שתנוח עליו הרוח תתערב נפשו במעלת המלאכים הנקראים אישים ויהפך לאיש אחר ויבין בדעתו שאינו כמות שהיה אלא שנתעלה על מעלת שאר בני אדם החכמים כמו שנאמר בשאול "והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".'
|
|
|
והנה לך שלשלת מסירת התורה העיקרית מדור לדור עד לדורו של רבי יונתן בן עוזיאל, כמוצג ברמב"ם בהקדמתו ליד החזקה:
|
|
|
'כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו. ונתן ספר לכל שבט ושבט וספר אחד נתנהו בארון לעד. שנאמר לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו וגו'. והמצוה שהיא פירוש התורה לא כתבה אלא צוה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל. שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרו לעשות וגו'. ומפני זה נקראת תורה שבעל פה. אף על פי שלא נכתבה תורה שבעל פה למדה משה רבינו כולה בבית דינו לשבעים זקנים. ואלעזר ופנחס ויהושע שלשתן קבלו ממשה. וליהושע שהוא תלמידו של משה רבינו מסר תורה שבעל פה וצוהו עליה. וכן יהושע כל ימי חייו למד על פה. וזקנים רבים קבלו מיהושע. וקבל עלי מן הזקנים ומפינחס. ושמואל קיבל מעלי ובית דינו. ודוד קיבל משמואל ובית דינו. ואחיה השילוני [...] קיבל מדוד ובית דינו. ואליהו קיבל מאחיה השילוני ובית דינו. ואלישע קיבל מאליהו ובית דינו. ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו. והושע קיבל מזכריה ובית דינו. ועמוס קיבל מהושע ובית דינו. וישעיה קבל מעמוס ובית דינו. ומיכה קיבל מישעיה ובית דינו. ויואל קיבל ממיכה ובית דינו. ונחום קיבל מיואל ובית דינו. וחבקוק קיבל מנחום ובית דינו. וצפניה קיבל מחבקוק ובית דינו. וירמיה קיבל מצפניה ובית דינו. וברוך בן נריה קיבל מירמיה ובית דינו. ועזרא ובית דינו קיבלו מברוך בן נריה ובית דינו. בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה והם חגי זכריה ומלאכי דניאל וחנניה ומישאל ועזריה ונחמיה בן חכליה ומרדכי בלשן וזרובבל והרבה חכמים עמהם תשלום מאה ועשרים זקנים. האחרון מהם הוא שמעון הצדיק והוא היה מכלל המאה ועשרים. וקיבל תורה שבעל פה מכולם והוא היה כהן גדול אחר עזרא. אנטיגנוס איש סוכו ובית דינו קיבלו משמעון הצדיק ובית דינו. ויוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלים ובית דינם קיבלו מאנטיגנוס ובית דינו. ויהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם קבלו מיוסי בן יועזר ויוסף בן יוחנן ובית דינם. ויהודה בן טבאי ושמעון בן שטח ובית דינם קבלו מיהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי ובית דינם. שמעיה ואבטליון גרי הצדק ובית דינם קבלו מיהודה ושמעון ובית דינם. הלל ושמאי ובית דינם קבלו משמעיה ואבטליון ובית דינם. ורבן יוחנן בן זכאי ורבן שמעון בנו של הלל הזקן קבלו מהלל [ושמאי] וב"ד.'
|
|
|
התורה שבעל פה, הכוללת מסורות של הלכות פסוקות, פרשנות ודעות, עברה מדור לדור דוקא בעל פה, והיה אסור להעלותם על הכתב. היא עברה בעל פה לחכמים, ולא הייתה ידועה לרוב העם, ולא היתה נגישה עבורם, והם היו מצווים לעשות ככל אשר יורו חכמי ישראל, שבאותם ימים נסמכו לכך דור אחרי דור בסמיכה שהתקבלה מימות משה רבינו.
|
|
ג.
|
לפרשנות המקרא, הדבר מתחלק לשני חלקים, הלכתי ופרשנות. בכל מה שנוגע להלכה, אין לנו אלא דברי חז"ל, שאין אף אחד שיכול לחלוק עליהם, ודבריהם הם הלכה פסוקה ומוחלטת. אחר חתימת המשנה, לא יכלו אמוראים עוד לחלוק על משניות, אלא רק להכריע בין מחלוקות לפי כללי פסיקת ההלכה. כיוצ"ב לאחר חתימת התלמוד, אין מי שיכול לחלוק הלכתית על פסיקת התלמוד. מקובלנו, כי עד לדורם של הלל ושמאי [כלומר דור לפני רבי יונתן בן עוזיאל], לא היו מחלוקות הלכתיות בישראל שלא הוכרעה [מלבד מחלוקת אחת]. ותמיד הם הוכרעו כפי הצורה שבה קבעה התורה איך יוכרעו הדברים. מזמן שמאי והלל, נחלקו בתי הדין בישראל, ונותרו דברים ללא הכרעה ברורה בין החכמים, והדברים נותרו במחלוקת. סוגיה שלמה בגמרא עוסקת על מקרה שנחלקו החכמים, שהללו אומרים "כך קיבלנו וכך נראה לנו" והאחרים אומרים "כך קיבלנו וכך נראה לנו". כלומר, לפעמים היו המחלוקות בקבלה עצמה, לפעמים היו מחלוקות בסברא. ובכלל, עלינו לזכור, שהתורה ניתנה לחכמים עם כללים ברורים כיצד לדרוש, י"ג מדות שהתורה נדרשת, ויש עוד אופנים של לימודים. התורה שבכתב נמסרה עם קודים ברורים כיצד להגיע לפרשנות שלה ואיך להוציא את ההלכה.
אך בכל הנוגע לפרשנות גרידא, בלי מסקנה הלכתית, הרשות נתונה לחכמי התורה, להציע פירוש הנראה להם, גם כאשר חז"ל פירשו באופן שונה, ובלבד שיתאים לכללי התורה המסורה בידינו. אין זה אומר שחז"ל קיבלו במסורה מפורטת את הפרשנות המדויקת לכל דבר וענין, אלא שפירשו כן על פי קבלתם בהבנה הדברים מלאים כך בכל פרשני המקרא, כדוגמת האבן עזרא וכיוצא בו. אם כי אסייג, כיון שעל האבן עזרא כבר תפסו הראשונים על כך שנטה בפירוש המקראות מקבלת חז"ל. כך שנכון שאולי הפרשנות מותרת לה להתרחב גם באופנים שונים מהכרעת חז"ל, אך גם היא צריכה להיות מוגבלת בהבנה שחז"ל היה להם הרבה יותר רוחב וסמכות להסביר ולפרש, מאשר בדורות המאוחרים יותר. הן בגלל הקבלה שהיתה יותר ברורה בימיהם, והן בגלל שהבנתם בפרשנות המקרא הייתה הרבה יותר מוסמכת ברוחב דעתם.
בנקודה זו גם ישנה התייחסות למאמרך בנוגע לבני יהויכין ויאשיהו, ואיני סבור שיש צורך נוסף להכנס לפרטים שם, מלבד הידיעה המעניינת שכבר שלחתי לך מפרשנותו של הגר"א שהאיר על זוית נוספת. [דרך אגב לא הבנתי את המשפט האחרון במאמרך, למה צדקיהו מלך פעמיים? הוא מלך בן 21 כך מוזכר בכל המקורות. משהו שם לא מובן. לא משנה. זה לא נוגע ללוז הענין]. אבל שם חושבני שאני צריך להוסיף משפט אחד. הנך מציג את הדברים כביכול, פרשנות אחת לא תיאמה את הדברים עם הפרשנות הבאה, וכך נוצרו טלאים על גבי טלאים. אבל מה לעשות, שבאותו מקום בתלמוד שבו מתייחס התלמוד מיהו יהואחז, הוא מתעסק גם בצדקיהו ובשלום, ולמשמעות המילה הרביעי, ולכל הבעיות העולות ובאות. לא היו צריכים ששים דורות, ואפילו לא דור אחד, כדי לפתור את כל הבעיות העולות למקרא הפסוק. כולם נפתרו בפעם אחת.
|
|
ד.
|
יש לך קושיא, מדוע התנ"ך נכתב בצורה כה "שלומיאלית" ו"חובבנית" לטעמך. אבל העובדה, שמהמילה הראשונה בתנ"ך, אנו נזקקים בכל רגע ורגע לליווי צמוד של פרשנים, כדי להבין את התחביר, [כמו המילים הראשונות הפותחות את התורה, עליהם מכריז רש"י "על כרחך המקרא הזה אומר דרשני", כי אם מנסים להסביר בצורה פשוטה, נתקעים בפסוקים הבאים שלא מסתדרים]. וכן שהלכות שלמות וגופי תורה מוחבאים בתורה בצורה שבעל כרחנו ניתנה להסבר רבני ותלמודי, כמו מצוות תפילין שמפוזרת בתורה באי סימטריות בארבע מקומות, וגם אחרי שנחבר את הכל אי אפשר להבין כלום מה לקשור ואיך לקשור והיכן לקשור, ומה זה "טוטפות", או לדוגמא מצות שבת שמוזכר כה הרבה לשבות ממלאכה, אבל אפילו פעם אחת לא מוסבר לנו מה זה מלאכה, חוץ מאיזה איסור על הבערת אש, כל זה מחייב אותנו להגיע למסקנה שהוא נכתב כך בצורה דווקאית, מסיבות השמורות למי שכתב את התורה והכתיב את התנ"ך, ואין לנו אפשרות אחרת אלא לצעוד לאור חכמי התורה מימות משה רבינו ועד ימינו אנו, להבין ולהשכיל את דברי התורה שלא ימושו מפינו ומפי זרענו עד עולם, כולל אחרי ביאת משיח אמת שאנו כאומה מצפים לו כבר זמן רב כל כך.
|
|
|
חכמת חכמי התורה, קרובה היא למעלת רוח הקודש, לא רק משום שחכמתם הגאונית הייתה לרוב משהו הרבה יותר גבוהה מהסטנדרט האנושי [כפי שראינו בעינינו אצל חכמי התורה בדורות האחרונים, והם ננסים לעומת ענקים בדורות שקדמו להם], אלא משום שהם דבקו בתורה שהיא חכמה אלוקית בצורה כזו, שדרגת הבנתם היא קרובה למעלת רוח הקודש. דבר זה מבואר ומפורש הוא בדברי חז"ל ומהם והלאה. ספציפית על רבי יונתן בן עוזיאל אמרו חז"ל (סוכה כח. בבא בתרא קלד.) את הדברים הבאים:
|
|
|
'תנו רבנן, שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלשים מהם ראויים שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ושלשים מהן ראויים שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינונים, גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי, אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות ואגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים וגזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים דבר גדול ודבר קטן, דבר גדול מעשה מרכבה, דבר קטן הויות דאביי ורבא, לקיים מה שנאמר (משלי ח) "להנחיל אהבי יש ואוצרותיהם אמלא", וכי מאחר שקטן שבכולן כך גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.'
|
|
אפשר היה לי להרחיב עוד ועוד בדברים, אבל סבורני שמספיק בדברים אלו כדי לחדד וללבן וגם להסביר, עד כמה אין בדבריך כל ממש כדי לערער ולו במשהו את דברי חכמינו וקדמונינו שמפיהם אנו חיים.
היה שלום
|
|
תגובתו של עדו מתאריך 20 יוני 2014 שעה 17:17
|
|
יהודי שיודע,
אני אסכם את ההבדל בינינו בקצרה: אתה לא מבין את ההבדל בין להסביר דבר מה ובין להוכיח אותו. קח למשל אסטרולוג, אם תבקש ממנו להוכיח את תורת האסטרולוגיה הוא יעשה כמוך: יפצח בהסברים ארוכים על שליטתו של מאדים בתכונת האומץ ועל השפעתה של הדובה הגדולה על כושר המנהיגות. מה שהוא לא יעשה הוא להסביר איך הגיע לדברים האלו.
כן, ברור לי שהרמב"ם מתאר את שרשרת המסירה, לומר את האמת זה לא ממש מעניין אותי, מה שמעניין אותי הוא ההוכחה לכך והוכחה אין.
האם אפשר לגרום לעם שלם להגות יומם ולילה בספר שמלא בשקרים וכזבים? בהחלט כן והנוצרים וגם המוסלמים עושים בדיוק את זה גם אם בצורה אחרת מאשר היהודים. באותה מידה אפשר לשאול מדוע הקריבו תינוקות למולך אלמלא היה המולך אל אמיתי וקיים. היעלה על הדעת שמישהו יקריב את ילדו לאל שאיננו אלא יציר דמיון? יעלה ועוד איך מסתבר.
ישעיהו ליבוביץ' אגב טען שהקבלה היא לא יותר מעבודת אלילים שהסתננה ליהדות ורוב החוקרים הרציניים מסכימים שספר הזוהר נכתב במאה ה13 על ידי רבי משה די ליאון.
בשביל להתמודד באמת עם הטענות של עדי עליך לגשת לעניין כלוח חלק, בלי קשר למה שלימדו אותך או לא לימדו אותך עליך לשאול על כל דבר שמופיע בתורה (ולא רק שם) מנין לי שזה כך?
ההתקדמויות הגדולות במדע היו כאשר אנשים החלו לערער על משהו שנחשב אמת ברורה מאליה ושלא היה עליו שום הרהור וערעור, בלי זה עדיין היינו ממשיכים להאמין שהשמש סובבת את הארץ ולא להיפך.
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 21 יוני 2014 שעה 17:58
|
|
יהודי שיודע,
אנסה לברור מטיעוניך את אלו שנראים לי כעקרוניים ביותר ולהסביר מדוע לדעתי הם נסמכים על הטעיות, עיוותים ומשאלות לב במקום על בסיס עובדתי מוצק שיכול להתקבל על דעת כולי עלמא: |
|
א.
|
המקרא אכן אומר 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ' אבל אם לא נוציא את המילים מהקשרם נגלה שהקטע השלם אומר:
|
|
|
'וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.'
|
|
|
כלומר, חובת השינון חלה רק על הדברים שמשה ציווה ביום מסויים ואין כל הצדקה להחיל את החובה הזאת גם על ספרים אחרים בתורה ובנ"ך, שלא לדבר על התלמוד ושאר הספרות הרבנית. לרבנים מאד חשוב לחייב ב'לימוד תורה' את כל בני ישראל, שהרי הוראת התורה היא מקור פרנסתם העיקרי, אבל הפסוק כפשוטו, חף מכל המיתוסים שהודבקו לו, מחייב רק את אלו שנכחו בשעה שמשה נשא את דבריו ואין לו שום שייכות לבני דורנו. האם משה התכוון להנחיל מסורת לדורות שתחייב כל אב, בכל דור ודור, לשנן את הדברים לבניו? ייתכן, אבל לא ניתן להבין זאת מהקטע עצמו וחזקה על האל שאם הוא באמת היה רוצה להנהיג את חובת השינון הוא היה טורח לנסח את עצמו ביתר בהירות.
יתר על כן, הציווי מחייב שינון בלבד ואין להבינו כאילו הוא מחייב גם הבנה. מבחינת הקטע התנכ"י די בלימוד בעל פה של הדברים שמשה אמר באותו היום ובשינונם הקבוע והוא אינו מחייב בשום פנים ואופן להבין את הדברים, לפרשם ולהתאימם לצרכים המשתנים של הזמן. גם כאן אני מניח שבורא העולם היה מסוגל לנסח ציווי ברור, פשוט ומחייב אם רק היה עולה בדעתו להתיר לרבנים שיחיו למעלה מאלף שנים מאוחר יותר לדרוש מדבריו כל שיעלה על ליבם ולהפוך את תורתו לבליל סבוך של הוראות וציוויים שיחייב את הציבור לצרוך מהם את השירותים שרק הם יודעים לספק. אם תשאל אותי, אני מוצא בפסוקים הללו ניסיון נואש למנוע את חירויות הדרש שהרבנים עוד יטלו לעצמם ולהגביל את היהדות למינימום ההכרחי. יודע כל העתידות מן הסתם הבין שהוראות השעה שהוא נתן למשה יתיישנו בחלוף העיתים ויש להניח שהוא התכוון, בשלב זה או אחר, להעניק לעמו הנבחר תורה חדשה, אולי משהו בנוסח הברית החדשה אולי לא. ככל הידוע לנו, ייתכן מאד שהוא אפילו כבר הוריד ממרומים את התורה החדשה הזאת. זאת היא השערה בלבד ואני לא מסוגל להוכיחה אבל באותה המידה גם הרבנים אינם מסוגלים להוכיח את מיתוס התורה שבעל פה ואת הפרשנויות שהם העניקו לפסוק שבסך הכל אומר 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ'. אדרבה, אני אפילו חושב שהתיאוריה האומרת שהאל תיכנן מלכתחילה להנחיל לעמו תורה חדשה מתחזקת לאור דבריו של הנביא ירמיהו: |
|
|
הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהֹוָה וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה.
לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם יְהֹוָה.
כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם יְהֹוָה נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם.
וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת אָחִיו לֵאמֹר דְּעוּ אֶת יְהֹוָה כִּי כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם נְאֻם יְהֹוָה כִּי אֶסְלַח לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר עוֹד.
כֹּה אָמַר יְהֹוָה נֹתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקֹּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַלָּיו יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ.
אִם יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם יְהֹוָה גַּם זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל הַיָּמִים.
כֹּה אָמַר יְהֹוָה אִם יִמַּדּוּ שָׁמַיִם מִלְמַעְלָה וְיֵחָקְרוּ מוֹסְדֵי אֶרֶץ לְמָטָּה גַּם אֲנִי אֶמְאַס בְּכָל זֶרַע יִשְׂרָאֵל עַל כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ נְאֻם יְהֹוָה.
הִנֵּה יָמִים {= בָּאִים} נְאֻם יְהֹוָה וְנִבְנְתָה הָעִיר לַיהֹוָה מִמִּגְדַּל חֲנַנְאֵל שַׁעַר הַפִּנָּה.
וְיָצָא עוֹד קַוה {= קַו} הַמִּדָּה נֶגְדּוֹ עַל גִּבְעַת גָּרֵב וְנָסַב גֹּעָתָה.
וְכָל הָעֵמֶק הַפְּגָרִים וְהַדֶּשֶׁן וְכָל הַשְּׁרֵמוֹת {= הַשְּׁדֵמוֹת} עַד נַחַל קִדְרוֹן עַד פִּנַּת שַׁעַר הַסּוּסִים מִזְרָחָה קֹדֶשׁ לַיהֹוָה לֹא יִנָּתֵשׁ וְלֹא יֵהָרֵס עוֹד לְעוֹלָם.
|
|
|
מהם אני מבין:
|
|
|
1.
|
בשלב מסויים תיכרת, או כבר נכרתה, ברית חדשה בין האל לעמו הבוגדני.
|
|
|
2.
|
לאחר כריתת הברית החדשה לא יהיה עוד צורך במרביצי תורה שכן כולם יכירו בקיומו של האל ובנפלאותיו. כלומר, השגי המדע יאפשרו לכל האנושות להכיר את גדולתו האמיתית של האל ולא יהיה עוד כל צורך בתורה הישנה ובפרשנויות שניסו להתאימה למציאות הריאלית.
|
|
|
3.
|
ירושלים תיבנה ותשכון לעד - בדיוק כפי שקרה אחרי 1948.
|
|
|
אני מודע לעובדה שזאת אינה הפרשנות של רבני ימי הביניים אבל מניין יכלו הם לדעת שהמדע המודרני וההיסטוריה של העת החדשה יגשימו את חזונו של הנביא ככתבו וכלשונו.
הם, כמובן, גם לא היו מסוגלים להעלות על דעתם שהטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לכל אחד להעלות את כל ארון הספרים היהודי למכשיר הנייד שלו ולעיין בכל ספר שרק ירצה כל אימת שהחשק יעלה בפניו. הטכנולוגיה הזאת מייתרת את הצורך בשינון עקר של ספר דברים ומלמדת שההוראה 'וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ' יועדה רק לדורות שחיו לפני העידן הטכנולוגי, ואולי אפילו רק לאילו שחיו לפני מהפכת הדפוס.
|
|
ב.
|
בימי חלדי כבר הספקתי ללמוד על גדולי ישראל שהעבירו את התורה שבעל פה מדור לדור ואף כתבתי על כך לא מעט. עם זאת, כפי שעדו העיר בצורה מתומצתת, מדוייקת ומעוררת מחשבות, אין לנו שום דרך לאמת את קיומה של שרשרת המסירה הזאת ואין לנו שום דרך לפסול את האפשרות שגדולי ישראל לדורותיהם הטמיעו בתורתם גם אמונות שהם ינקו מסביבתם. שער בנפשך שעוד כמה מאות שנים תורת ישראל תאבד והיחידים שיישמרו את המסורת יהיו חסידי חב"ד בודדים שיעבירו מדור לדור את הגותו של האדמו"ר האחרון שלהם. האם אין זה סביר שבמקרה זה איזה מלך יאשיהו עתידי, שיחייה את היהדות הנשכחת, ידאג להפיץ ברבים את הפרשנות החבדית ולהציגה כיהדות השורשית והאוטנטית?
אתה מאמין, לשם משל, שאחיה השילוני קיבל מדוד ובית דינו אבל מה בדיוק ידוע לך על תורתו של אחיה ומניין אתה יודע את אשר אתה חושב שאתה יודע? אחיה חי בשילה, מקום עליו אמר רבי נתן:
|
|
|
מגרב לשילה שלשה מילין והיה עשן המערכה ועשן פסל מיכה מתערבין זה בזה.[1]
|
|
|
אולי אחיה הושפע מעבודת האל הפגומה שהייתה נהוגה בסביבתו? אולי הוא היה הרבי מליובאוויטש של תקופתו? כיצד אתה יכול להיות בטוח שהוא לא הוסיף לתושב"ע השקפה תיאולוגית חדשה, מלווה בהוראות חדשות, כאלו שהוא לא שמע משמואל, שגר ברמה ובילה את רוב זמנו כשופט שסבב בין 'בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה'[א]. אולי הוא החליט על דעת עצמו לעדכן כמה 'מצוות' שלא התאימו לתנאי הזמן, המקום או השלטונות?
בקיצור, כפי שציין עדו, אתה חזרת על הסיפור שאתם מספרים לעצמכם מבלי לספק ולו ראייה אחת לנכונותו. כיוון שאני לא חדור באמונה שמחייבת אותי לאמץ את כל הסיפורים הרבניים ככתבם וכלשונם אני מרשה לעצמי לפקפק בנכונותם, להשמע לקול הגיוני ולהתעלם ממה שאני מחשיב כמיתוסים לא מוכחים ובמקרים רבים גם בלתי סבירים. |
|
ג.
|
אתה כתבת: 'עלינו לזכור, שהתורה ניתנה לחכמים עם כללים ברורים כיצד לדרוש, י"ג מדות שהתורה נדרשת, ויש עוד אופנים של לימודים. התורה שבכתב נמסרה עם קודים ברורים כיצד להגיע לפרשנות שלה ואיך להוציא את ההלכה.'
כיצד אתה יודע שזה נכון וכללי הדרש לא הומצאו רק בעידן התלמוד, אלף שנים ויותר לאחר שלשיטתך ניתנה התורה שבכתב? הלל הרי הגדיר רק שבע מידות והיה זה רבי ישמעאל בן אלישע, שחי שנים רבות אחריו, שהרחיב את מספר מידות הדרש לשלוש עשרה. רבי ישמעאל חילק את מידת 'כלל ופרט' של הלל לשמונה מידות שונות, בטל את מידת 'כיוצא בו ממקום אחר' והוסיף מידת דרש חדשה אותה הוא כינה בשם 'שני כתובים המכחישים זה את זה' ועלינו לשאול את עצמנו אם מקורן של המידות הללו בקבלה או שאין הם אלא תולדת סברתו של רבי ישמעאל? במילים אחרות, אם הלל הזקן קיבל את שבעת המידות מרבותיו שלמדו מרבותיהם וכך הלאה עד למשה שלמד את כללי הדרש היישר מפי הגבורה כיצד זה שרבי ישמעאל, תלמיד תלמידו של תלמידו של הלל, העז לבטל את אחת המידות המסורתיות ולהוסיף על הכללים המקודשים כלל חדש משל עצמו? מאידך, אם שלוש עשר מידותיו של רבי ישמעאל הן אלה הנעוצות במסורת ארוכת הימים כיצד זה ששמען לא הגיע גם לאזניו של הלל הזקן שחי, כזכור, שלושה או ארבעה דורות קודם לכן? שאלות אלו הן רק קצה הקרחון של בעיה הרבה יותר סבוכה ומציקה. לבד משלוש עשרה המידות הללו יש לנו גם מידות כמו 'ריבוי ומיעוט', מידה שלא היתה מוכרות להלל הזקן ושרבי ישמעאל בן אלישע בעצמו פסל במפורש[2]. מידה זאת חייבת, אם כן, להיות 'סברא' שהומצאה על ידי שמעון או נחמיה העמסוני (נחום איש גמזו) ואומצה על ידי עמוד התורה, רבי עקיבא, שהשתמש בה כיד הדמיון הטובה עליו. הוראותיו של רבי עקיבא, שהתבססו במידה רבה על מידות שנקבעו על סמך סברתו של רבו, הפכו לנכס צאן ברזל של היהדות כך שהרבנים, וצאן מרעיתם, בעצם מכפיפים את עצמם למצוות שנגזרו אך ורק על סמך סברותיהם של בני סוף העת העתיקה. עם כל הכבוד, ואף שאני יודע שאתה מאמין שכולם היו ענקים רוחניים שכולנו כאסקופות נדרסות לעומתם, אני אישית איני מוכן לחיות את חיי לאור סברותיהם של זקנים שחיו כאלף ותשע מאות שנים לפניי ולו רק משום שנדמה לי שדעותיי ותובנותיי הן הרבה יותר הגיוניות ומבוססות משלהם.
|
|
ד.
|
באותו אופן, איני מוכן לקבל את הסברך האומר: 'בכל הנוגע לפרשנות גרידא, בלי מסקנה הלכתית, הרשות נתונה לחכמי התורה, להציע פירוש הנראה להם, גם כאשר חז"ל פירשו באופן שונה, ובלבד שיתאים לכללי התורה המסורה בידינו.'
מהם 'כללי התורה המסורה בידינו'? הלא אלו הם בדיוק הכללים שנקבעו על ידי הפרשנים שהסתמכו על הכללים הללו! אם כללי התורה הגיעו לידי הפרשנים בשרשרת המסירה הרי שגם הפרשנות עצמה הייתה אמורה לעבור מדור לדור, כפי שאתה עצמך טענת באחד ממכתביך הקודמים. יתר על כן, אם קיימים 'כללי התורה המסורה בידינו' הרי שאין מקום לפרשנויות שונות ובמיוחד אם הפרשנויות הללו סותרות זו את זו.
אין גם שום בסיס לטענתך:
'נכון אולי שהפרשנות מותרת לה להתרחב גם באופנים שונים מהכרעת חז"ל, אך גם היא צריכה להיות מוגבלת בהבנה שחז"ל היה להם הרבה יותר רוחב וסמכות להסביר ולפרש, מאשר בדורות המאוחרים יותר. הן בגלל הקבלה שהיתה יותר ברורה בימיהם, והן בגלל שהבנתם בפרשנות המקרא הייתה הרבה יותר מוסמכת ברוחב דעתם'.
שהרי במקרים רבים פרשני ימי הביניים התעלמו מהפרשנות התלמודית/מדרשית והציעו פרשנויות שהתאימו לדעות של תקופתם יותר מאשר לדעותיהם של חז"ל. כך למשל תמצא את הרמב"ם וממשיכי דרכו מפרשים את התורה על פי תכתיבי הפילוסופיה האריסטוטלית, אחרים על פי הוראות הקבלה ועוד אחרים על פי תכתיבי הגיונם. אפילו בפירושיו של המלבי"ם, שלבטח מקובלים עליך, תמצא גודש של מונחים ורעיונות אריסטוטליים ותוכל להיווכח בכך אם תקרא את פירושו לפסוק א' בפרק א' של ספר בראשית, אותו יוכל להבין רק מי שהתברך בידע מעמיק בתורות האריסטוטליות ובידע שטחי בקוסמולוגיה המדעית שרווחה באמצע המאה התשע עשרה למנינם. מהתורות הללו המלבי"ם, והרבנים שהוא מצטט, שאבו מושגים דוגמת: 'נברא הכל בכח', 'כל אחד יצא לפועל ביומו', 'חומרים מבלי צורה', 'כחניים בטבעם לקבל כל הצורות כענין ההיולי הראשון', 'הגלגל הגדול המקיף כל הנמצאים העליונים', 'שיש גלגלים במציאות שבהם קבועים או חוזרים כל כוכבי השמים, וא"כ י"ל שמ"ש "את השמים" הם הגלגלים שהם נבראו בראשון, והשמש והירח והכוכבים נבראו ברביעי ונתלו בגלגליהם שנקרא רקיע השמים', 'אבל כבר בררו האחרונים שאין שום גלגל במציאות כלל, רק כל צבא השמים סובבים על מעגליהם באויר ספירי הנקרא איתר הממלא כל עולם העשיה', 'התברר בדברי התוכנים האחרונים שגם כוכבי השמים וכסיליהם אינם מגשם חמישי כדעת הקדמונים', 'רק הבלתי מאירים כמו הירח והדומה לו הם מורכבים מד' יסודות כמו הארץ שלנו', 'שלא היה אז בכל מרחבי השמים רק האויר האיתר שאין בו ממשות ואין בכחו להוציא ממנו הכדורים הגדולים והנוראים האלה' וכדומה.
את פרשנותו המלבי"ם בונה על סמך הפיזיקה האריסטוטלית, הבנתו החלקית במדע מיושן וחסר תוקף והגיונו הפרטי ולא על סמך 'כללי התורה המסורה בידינו' כלשהם. המאמץ הפרשני כוון מאז ומעולם להחליק את הסתירות פנימיות שמציפות את כתבי הקודש ולגשר על התהום הפעורה בין הניסוחים של התנ"ך לתובנותיהם של בני דורו של הפרשן. אם קיימים 'כללי התורה המסורה בידינו' הרי שהם רק קובעים שהתורה אינה סותרת את עצמה או את המציאות וחובה על כל פרשן לאלתר הסברים ותירוצים שמכסים על הסתירות והמבוכות ומתאמים את הנושן והמיושן לתובנותיה של 'המודרנה'. כך הרס"ג התאים את היהדות לרוח תקופתו על ידי השלת גופו וצורתו של האל והפיכתו לישות מרוחקת וחסרת 'עצם', 'כמות', 'איכות', 'נספח', 'מקום', 'זמן', 'קנין', 'קימה', 'פועל' ונפעל', אף שלשם כך הוא נאלץ להפוך את רוב פסוקי המקרא לאלגוריות ומליצות שיר, והרמב"ם, בדרכו להראות את ההקבלה המופלאה בין התנ"ך העתיק לפילוסופיה האריסטוטלית שזה עתה התגלתה מחדש, נאלץ לכפות על המקראות פרשנויות שלעולם לא היו עולות על דעתם של רבני עידן התלמוד ושכבר אינן מתקבלות על דעתם של רוב רבני ימינו. יוצא מכך שדבריך:
'כך שנכון שאולי הפרשנות מותרת לה להתרחב גם באופנים שונים מהכרעת חז"ל, אך גם היא צריכה להיות מוגבלת בהבנה שחז"ל היה להם הרבה יותר רוחב וסמכות להסביר ולפרש, מאשר בדורות המאוחרים יותר. הן בגלל הקבלה שהיתה יותר ברורה בימיהם, והן בגלל שהבנתם בפרשנות המקרא הייתה הרבה יותר מוסמכת ברוחב דעתם'
נועדו בעיקר לשכנע את עצמך ולהטביע את הבעייה האמיתית במלל שאינו מעוגן בעובדות של ממש.
|
|
ה.
|
אסיים בהתייחסות לדברים שכתבת בסוף תגובתך הקודמת:
|
|
|
'חכמת חכמי התורה, קרובה היא למעלת רוח הקודש, לא רק משום שחכמתם הגאונית הייתה לרוב משהו הרבה יותר גבוהה מהסטנדרט האנושי [כפי שראינו בעינינו אצל חכמי התורה בדורות האחרונים, והם ננסים לעומת ענקים בדורות שקדמו להם], אלא משום שהם דבקו בתורה שהיא חכמה אלוקית בצורה כזו, שדרגת הבנתם היא קרובה למעלת רוח הקודש.'
|
|
|
היית יכול באותה מידה לכתוב שחכמי התורה היו מלאכים או שהם אכלו מגילות קלף וכל החכמה שהייתה רשומה עליהן נצרבה מיד במוחם. האם הייתי יכול להוכיח אחרת? לעומת זאת, אני בהחלט מסוגל להוכיח שהחכמים הגאוניים הללו טעו בכל אמירה הניתנת לבדיקה ואיני מוצא בדבריהם דבר שאינו משקף את הדעות שרווחו בתקופתם. העובדה שהפרוגרמה הרבנית נבנתה על האדרת שמם של הרבנים אינה הופכת את אגדותיהם לנכונות. הם יכולים לצווח בראש חוצות 'אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח ... שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים.' ואני עדיין אבטיח לך שאיש אינו מסוגל להבין שיחות מלאכים ושיחות שדים - ולו רק משום שאין ומעולם לא היו מלאכים ושדים. לגבי שיחות דקלים איני כה משוכנע ואשמח לבדוק יחד איתך אם הדקלים באמת נוהגים לשוחח. להערכתי, היכולת להבין שיחות דקלים אבדה יחד עם שאר האמונות חסרות השחר של רבותינו, דוגמת זאת האומרת 'יונתן בן עוזיאל, בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו מיד נשרף.'
עופות אינם יכולים להישרף מחומו של זקן שעוסק בתורה כיוון שכל גל חום שמסוגל לשרוף עוף מרחף חייב קודם כל לשרוף את רבי יונתן בן עוזיאל עצמו. אדרבה, כפי שכבר הבטחתי לרבים, הראה לי רב שמצליח לשרוף בלימודו עופות מעופפים ואני מבטיח לעטות עלי את המדים המתאימים, לגדל את זקני, לצטט את הסיסמאות הנכונות ולהישמע לכל הוראות הרבנים.
זאת בדיוק הבעיה של היהדות הרבנית: מילים בעלמא מסוגלות אולי להרשים את המשוכנעים אבל ללא הוכחות של ממש הן אינן מסוגלות לעבור את מחסומי ההיגיון ולכן הן לעולם לא תשכנענה גם אנשים שאינם מהססים לחשוב ולגבש דעה בכוחות עצמם.
|
|
עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 22 יוני 2014 שעה 13:46
|
|
אכתוב בקצרה בתגובה על סדר דבריך, למרות שעל נושאים רבים היה מן הראוי להאריך, אך אין עיתותיי בידי:
|
|
1.
|
קודם כל, כפי שכבר כתבתי, אין שום אפשרות לפרש באופן פשוט את דברי התורה, ללא פרשנות צמודה שנמסרת לנו ע"י חז"ל. כמו שהוכחתי ממצוות תפילין ושבת, ויש עוד דוגמאות רבות מספור מכל התורה כולה [למשל, 'עין תחת עין' 'וקצותה את כפה', אני נוקט בכוונה בדוגמאות הללו מתוך מאות, כיון שיודע אני שתתעקש לומר שמי שכתב זאת התכוון למשמעות הכי פשוטה של הענין...]. מכאן שהמסקנה שלך : "וחזקה על האל שאם הוא באמת היה רוצה להנהיג את חובת השינון הוא היה טורח לנסח את עצמו ביתר בהירות" היא מוטעית לחלוטין, אדרבה התורה שבכתב מנוסחת בצורה כזו שלולי הפרשנות הצמודה, אין כל אפשרות לפעמים להבין אפילו את המילים, על אחת כמה וכמה את התוכן.
משכך, בוודאי שאני מקבל לחלוטין את הפרשנות של דברי חז"ל על פסוק זה "ושננתם לבניך ודברת בם" על מצות תלמוד תורה, כמו שאני מקבל את הפרשנות שלהם לפסוק הצמוד "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עיניך" על מצות תפילין, והם לימדונו שפסוק זה, כמו גם הפסוק "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" מלמד אותנו על החובה ללמוד וללמד את בנינו, את כל התורה באופן תמידי יומם ולילה.
לא רק זה, הרי מקרא מלא הוא ביהושע: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל." אמנם ברור לי שאדם החושב את עצמו לחכם יותר מחז"ל, יכול להתחכם ולפרש את דברי הנבואה הזו שהיא נאמרה ליהושע בלבד, ואין לה קשר לכל יהודי ויהודי. אבל עם קצת ענווה, מוכרח אני לקבל את פרשנות חזלנו, שלימדונו כי פסוק זה הוא חובה לכל יהודי ויהודי, שמחוייב להגות בתורה יומם ולילה, וכמו שאמרו בתלמוד ירושלמי מסכת סנהדרין (פ"ב) והלא דברים ק"ו ומה אם יהושע שעוסק בצורכי ישראל נאמר בו והגית בו יומם ולילה הדיוט לא כל שכן. אציין עוד למה שאמרו בתלמוד בבלי במסכת מנחות (צט:) "שאל בן דמה בן אחותו של ר' ישמעאל את ר' ישמעאל כגון אני שלמדתי כל התורה כולה מהו ללמוד חכמת יונית? קרא עליו המקרא הזה 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה' צא ובדוק שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמוד בה חכמת יונית." אמנם הגמרא שם מביאה דעה החולקת וסוברת שפסוק זה לא נאמר כציווי, גם לא ליהושע עצמו, אלא כברכה והבטחה, אבל אין חולק על כך שמצוה וחובה גמורה היא ללמוד וללמד את התורה בכל עת ובכל זמן פנוי. למרות זאת, הלכה פסוקה היא, שמותר ורצוי לעסוק באומנות ובכל דבר אחר המסייע לפרנסתו של אדם וליישוב העולם, ואין זה סותר את החובה להגות בתורה יומם ולילה. [בנקודה זו לבד אפשר להאריך כמה עמודים, ואין העת מוכשרת לכך].
ידיעה זו, על החובה שהונחלה לדורות, לשנן ולהגות בספר התורה יומם ולילה עם הילדים מגיל שיודעים לדבר, מחייבת להוביל שמנחיל הטקסט הכתוב ידע שהשאלות יישאלו, והניח את האפשרות לפתור אותם.
|
|
2.
|
מה שטענת כי הוראת התורה היא מקור פרנסתם העיקרי של חכמי התורה, ולפיכך היה להם אינטרס לפרש כך בתורה. מה לעשות שהנך מטעה וטועה, כי הרבנים בתקופת חז"ל לא התפרנסו כלל מהוראת התורה. הנה לך תלמוד ערוך (נדרים לז.): "דכתיב +דברים ד+ 'ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם' וכתיב +דברים ד+ 'ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' ' מה אני בחנם אף אתם נמי בחנם", ומפורש שם בגמרא שאסור ליטול שכר על לימוד תורה [בודאי ידוע הוא מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה שם, ושבכל זאת לא נוהגים כך בתקופתנו, וזה כבר ודאי נושא למאמרים אחרים]. במשנה בבכורות (כט.) נאמר: "הנוטל שכרו לדון דיניו בטילים", מאותו טעם.
אוסיף ואציין ללשונו של הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"א ה"ט): "גדולי חכמי ישראל היו מהן חוטבי עצים ומהן שואבי מים ומהן סומים ואף על פי כן היו עוסקין בתלמוד תורה ביום ובלילה והם מכלל מעתיקי השמועה איש מפי איש מפי משה רבינו."
|
|
3.
|
כתבת עוד: יתר על כן, הציווי מחייב שינון בלבד ואין להבינו כאילו הוא מחייב גם הבנה. טעות גמורה היא בהבנתו הבלשנית של המילה "ושננתם" ו"שינון", כך מפורש בתלמוד (קידושין ל.) ושננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, וכמו שגם רש"י על התורה במקום מפרש, "ושננתם - לשון חדוד הוא, שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו." זה מחייב גם הבנה. בהחלט. [עוד מעט תגיד לי שגם בהבנת לשון הקודש זכותך לפרשן לפי הבנת השפה העברית של מלומדנו מר בן יהודה וחבריו מהאקדמיה ללשון, יותר מהבנתם של חז"ל...].
אבל בלא זה, איזה מין סוג של טענה זו, האם התורה לא פחדה שמישהו יותר מדאי יתעמק ויגלה את כל ה"טעויות"??? מגוחך מדאי.
|
|
4.
|
בשביל ללמד אותי את עקרונות הנצרות, לא היית צריך להזריח באדום את פסוקי ספר ירמיה שמהם המציאו הללו את שגיונותיהם מזה למעלה מ2000 שנה, ושעל עקרונותיהם טבחו ורצחו והשמידו מיליונים מבני עמנו אנשים נשים וטף.
|
|
5.
|
ללמדך: לפני העידן הטכנולוגי, היה עידן נוסף שבו לא רק שהדפוס לא היה, אלא שהיה אסור אפילו לכתוב ולו הוראות בודדות מהתורה שבעל פה. חומר כתוב, לא היה לבני ישראל מעבר לתנ"ך, ועוד ספר בודד שסיכם את ימי התעניות של העם. [כמה מעניין שגם על הוראה זו, לא היינו יודעים בדורנו לולי הרשו הרבנים לכתוב את התורה שבעל פה. האבסורד בהתגלמותו, נכון?].
|
|
6.
|
מעט על חכמי ישראל מנחילי המסורה: בכדי להכשיר אדם להנחיל את המסורה, עליו היה ללמוד שנים רבות [לדוגמה על רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא אומרים חזלנו שלמדו ארבעים שנה לפני שהפכו לרב מלמד], ולעמוד לביקורת רבנית וציבורית גם יחד, ועל כל סטיה קלה היו יוצאים ונעמדים מולה בחרב ובחנית. אף פעם לא היה אדם לבדו מעביר את המסורה, תמיד עמדו לצידו חכמי הסנהדרין, שבסמכותם היה גם להרוג כל נביא שקר גם אם היה בעברו נביא אמת, ולהרוג כל רב מכובד ככל שיהיה שאינו נכנע לדעת רוב חכמי הסנהדרין.
מיותר לומר אחרי כאלה דברים, ששוב לא ניתן לחשוש שמא אחיה השילוני היה משהו בדומה למנוח מחב"ד האחרון, שחי ופעל לבדו עם להקת מעודדים, [ובכל זאת גם הוא עמד מול ביקורת רבנית נוקבת].
אף אחד לא פעל להאדיר את שמו של אי מי מהנביאים או השופטים שעמדו לישראל כדי להאלילם באופן אישי, ועל אף אחד מהם לא מסופר על איזה מאגיה שהם הפעילו מול העם. נסים ומופתים הם עשו כדי להוכיח את נבואתם, ולא מעבר לכך.
אגב, התורה והנביאים, וגם חז"ל, מספרים גם על החולשות והדברים הלא מוצלחים שהנביאים וחכמי הדורות שגו בהם. זה לבד מוריד לחלוטין את החשש מאיזה תסמונת חבדית שחדרה לאיזה פרט מהנביאים. לא כך? לגמרי כך.
והנה לדוגמא על אחיה השילוני ספציפית (סנהדרין קב:):
"ואף אחיה השילוני טעה וחתם, דהא יהוא צדיקא רבה הוה שנאמר +מלכים ב' י'+ 'ויאמר ה' אל יהוא יען אשר הטיבת לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל' וכתיב +מלכים ב' י'+ 'ויהוא לא שמר ללכת בתורת ה' אלהי ישראל בכל לבבו לא סר מעל חטאות ירבעם אשר החטיא את ישראל', מאי גרמא ליה אמר אביי ברית כרותה לשפתים שנאמר +מלכים ב' י'+ 'אחאב עבד את הבעל מעט יהוא יעבדנו הרבה', רבא אמר חותמו של אחיה השילוני ראה וטעה.
לא צריך להיות ידוע לי על תורתו של אחיה ספציפית, התורה שאחיה השילוני העביר, היא אותה תורה שדוד המלך לימד, שעליה הוא כה מרבה לדבר בספר התהלים לדוגמא בפרק קיט [כן, לפחות פרק זה הוא פרק שלו], והיא אותה תורה שבעל פה שלימדו אותנו ריב"ז ור"ע ותלמידיהם.
|
|
7.
|
אני חוזר על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, מתוך ידיעה על המסורת בהם הם עברו מדור לדור, ואני גאה בכך. די לי בכך שהמסורת הזו היא רציפה וסמוכה מדיי, בכדי שאוכל לסמוך עליה במיליון האחוזים, ולהיות משוכנע לגמרי באמיתותה. אמת היסטורית העוברת בצורה מסודרת מדור לדור, אינה צריכה לשום סימוכין נוספים.
|
|
8.
|
בשום מקום לא נאמר שהלל הזקן דרש שבע מדות שהתורה נדרשת בהם ותו לא. נאמר רק שדרש לפני בני בתירא שבע מדות, ואני מבין זאת שאותם שבע מדות היו נצרכים לו בויכוח שהיה לו עם בני בתירא בנוגע להקרבת קרבן הפסח בשבת [כך מפורש גם בפירוש הראב"ד על תורת כהנים]. ומן הענין להוסיף, שבמחלוקת זו בסוף כל הויכוחים, ישנה את המילה המכרעת: "כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון".
יתירה מזו, לפי הבנתי [הנסמכת לגמרי על הבנת רבנינו שתמיד הנני מרכין ראשי בפני גדלותם עלי אלפי מונים, לדוגמא ה"חפץ חיים" בביאורו לתורת כהנים] במה שהלל נקט כלל ופרט, הוא כלל בתוך זה את כל סוגי הלימודים שנדרשים בסוגי כלל ופרט השונים המפרט רבי ישמעאל. "כיוצא בו ממקום אחר", הוא הוא הלימוד של בנין אב מכתוב אחד ומשני כתובים המוזכרים בדברי רבי ישמעאל. כך שמה שכלל הלל הזקן בשבע מדות, פרט רבי ישמעאל לשלושה עשר, ואין ביניהם שום אבק של מחלוקת.
לגבי הלימוד של ריבוי ומיעוט, אין זה מחלוקת אם ישנה כזו מידה, אלא המחלוקת היא איך לדרוש את המינוח כלל ופרט, האם באופן של ריבוי ומיעוט, או באופן של כלל ופרט. אכן, בודאי שישנם מחלוקות בין חכמי ישראל בפרטי ההלכות וגם בפרטי הדרשות, למרות שכל אחד קיבל מרבותיו. התורה עברה בעל פה, ונזקקה להמון ידע מוקדם, והמון פרטים, והמחלוקות אירעו גם אירעו, אבל לא בבסיס, לא בכללים, אלא בפרטים.
|
|
9.
|
כפי שכבר כתבתי, בנוגע לפרשנות גרידא, שאין לה השלכה הלכתית, הרשות נתונה כמעט לכל אחד לפרש כפי הבנתו. התנאי הבסיסי הוא לקבל את העובדה שהתורה היא אכן צו וניסוח עליון, שעל הנחיותיו מופקדים חכמי התורה. מעבר לכך אין שום הגבלה לפרש פירושים בתורה, וכך התורה מתרחבת ומסתעפת עוד ועוד, ואכן מקבלת גוונים שונים על ידי פרשנים המושפעים גם מהידיעות אותם הם שואבים משאר החכמות, וכמו שכתב הרמב"ם באגרת: "כל החכמות הן כרקחות טבחות ואופות לתורה" [אני מציע לקרוא את דרשת ר"י אייבשיץ, מגדולי גאוני ישראל שחי ופעל לפני כ300 שנה, בספרו "יערות דבש" חלק שני דרשה ז', כשהוא מרצה באריכות על החכמות שהיו נדרשות לידיעת התורה והבנתה לחז"ל]. כך לדוגמא כתב תלמידו של הגר"א בשמו: "כל החכמות נצרכות לתוה"ק וכלולות בו וידען כולם לתכליתן, אלגברה ומשולשים והנדסה וחכמת המוסיקה" והחתם סופר כתב: "כל החכמות הן פתחים ושערים לתורה".
אעתיק חלק קצר מתוך תשובת הרמ"א העוסקת בענין לימוד הפילוסופיה, בויכוחו עם עמיתו המהרש"ל, שכדאי ללמוד בה היטב למרות אריכותה הענקית, ולשונותיה המסורבלים משהו:
"הנה אהובי אדוני הגיעני מכתב מעלתו ביום ו' ל"א למספר בני ישראל. ובראותי קמתי מרעיד, בראותי כל מגילה כולה תוכחת מגולה ואהבה מסותרת, ואפשר את אשר יאהב אדוני יוכיח והנה אם אשיב יארכו הדברים, ואפשר שברוב דברים לא יחדל פשע ולכן אשמור מחסום לפי בעוד אדוני לנגדי ואומר צדיק הר"ש בריבו. וגם מה שנתלה בדין מן הדינים אמרתי לא אזכרנו עוד פן אכוה בגחלתו דמר, כי אני רואה שאורייתא מרתחא במעלתו אך היה בלבי כאש בוערת נלאיתי כלכל ולכן לא אוכל להתאפק מלהשיב לאדוני מה שנתלה בדינים והשאר אניח.
תחילה אענה מה שהרעיש אדוני את העולם עלי בהביאי במכתבי הראשון דבר חכמת היונים וראש הפילוסופים, ועל זה כתב אדוני שהתורה חוגרת שק כו'. אומר שזו מחלוקת ישנה בין החכמים ולא אצטרך להשיב עליה, כי כבר תשובתו הרמתה מונחת בקרן זויות ערוכה בתשובת הרשב"א, מה שהשיבו חכמי פרובינצא להרשב"א ז"ל על זו ואף הרשב"א ז"ל לא כתב שם אלא לאסרה בינקותו של אדם קודם שילמד חכמת התלמוד, והוא הבשר ויין שכתב הרמב"ם בספר המדע פ"ד מהלכות יסודי התורה ומי לנו גדול מהרמב"ם ז"ל שעשה ספר המורה שכולו אינו אלא מזה המין. ואף כי כתב בתשובת בר שהוא לא עשאו אלא כדי להשיב לאפיקורוס כידוע למעלתו, באמת אומר שיש לי בזו שתי תשובות בדבר, ושתיהן אמיתיות לפי מעוט השגתי. וזה, כי הם לא חששו אלא ללמוד בספרי היונים הארורים, כגון ספר השמע ומה שאחר הטבע כמו שזכרן שם בתשובה הנזכרת. ובזה הדין עמם, כי חששו פן יבא להמשך אחריהם באיזה אמונה מן האמונות ויתפתה ביינם שהוא יין תנינים ודעות מופסדות. אבל לא אסרו ללמוד דברי החכמים וחקירתם במהות המציאות וטבעיהן כי אדרבה על ידי זה נודע גדולתו של יוצר בראשית יתברך, והוא פירוש שיעור קומה שאמרו עליו כל היודע כו', ואף כי למקובלים דעת אחרת בזו אלו ואלו דא"ח ואף כי חכמי אומות העולם אמרו, כבר אמרו במגילה פ"ק: כל מי שאומר דבר חכמה אף באומות נקרא חכם. וכזה עשו כל החכמים שהביאו דברי החוקרים בספריהם, כאשר גלוי לכל מספר המורה ובעל העקידה ושאר מחברים גדולים וקטנים. כל שכן מי שאינו נכנס לעמקם לבניית המופתים להוציא דבר מתוך דבר כמוני, רק מביא מה שכתבו שאין ראוי לחוש לזה כלל. והשנית, אף כי אם נאמר שאסרו ללמוד בכל ספריהם גזירה משום דברים האסורים שבהם מ"מ בספרי חכמינו ז"ל אשר מימיהם אנו שותים, ובפרט הרב הגדול הרמב"ם ז"ל בזה לא עלה על שום דעת לאסור. כי בודאי אין לחוש בספריו לשום דעת בטלה כמו שהעיד עליו בעל בחינת עולם באמרו: סוף דבר לבי האמן מה שהאמין סוף הגאונים בזמן וראשם במעלה הוא הרמב"ם כו'. ואף כי מקצת החכמים חלקו עליו ושרפו ספריו, מ"מ כבר נתפשטו ספריו בכל חכמים האחרונים ז"ל, וכולן עשו אותן לראשם עטרה להביא ראיה מתוך דבריו כהלכה למשה מסיני.
ולכן גם אני אומר שמנוקה אני מעון זה. כי אף שהבאתי מקצת דברי אריסטו, מעידני עלי שמים וארץ שכל ימי לא עסקתי בשום ספר מספריו רק מה שעסקתי בספר המורה שיגעתי בו ומצאתי ת"ל, ושאר ספרי הטבע כשער השמים וכדומיהן, שחברו חז"ל ומהם כתבתי מה שכתבתי מדברי אריסטו. ואיך לא, והנה הרב המורה כתב פרק כ"ב מחלק השני שכל מה שהשיג אריסטו עד גלגל הירח הכל אמת כו'. וכתב עוד שכל דבריו הם דעת חז"ל מלבד במקצת אמונות התלויות באל יתברך ובמלאכיו ובגלגלי השמים, שבהן לבד נטה מדרך האמת. ומה שכתב אדוני שמזה נמשך שמקצת בחורים מתפללים בתפלת אריסטו וכו' חס לי ולזרעא דאבא לראות כזה ולא למחות רק כל זה עדיין הוא שורש פורה ראש ולענה ירושה להם מאבותיהם מאותן שהמשיכו עצמם אחר הפילוסופים והלכו בדרכיהם. אבל אנכי מימי לא ראיתי ולא שמעתי עד כה, ולולא פי המדבר אדוני אלי לא האמנתיו שנשאר עדיין רושם אותן האמונות בארץ. ומה שכתב לי מר שגם למעלתו יד ושם בזה אלא שמעלתו מרחיק מזה כו', כבר ידעתי שלא אדע אשר לא ידע מר, אך אומר שאני אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם ממה שאברח לעסוק בפילוסופיא, כי יותר יש לחוש שלא יטעה, כמבואר לאדוני ממה שכתב הרמב"ן בהקדמת פירושו לתורה
ואתמה שכ"ת השיב עלי מתשובת בר ששת על מה שכתב על העוסקים בפילוסופיא, והנה תשובתו בצדו על המקובלים כאשר מובן ולא אפרש כי ידעתי שהכל גלוי למעלת אדוני. אני אומר על שתיהן כי שניהם כאחד טובים וצדיקים ילכו בם וגו', ומ"מ אומר שסהדי במרומים שכל ימי לא עסקתי בזו רק בשבת ויו"ט וח"ה בשעה שבני אדם הולכים לטייל, וכל ימות החול אני עוסק כפי מיעוט השגתי במשנה ובתלמוד ובפוסקים ובפירושיהם, ושרי לצורבא מרבנן לאודועי נפשיה כו'.
ע"כ העתקתי מתוך תשובת הרמ"א.
|
|
10.
|
לסבר את אזניך בנוגע לשריפת העוף הפורח מעל יונתן בן עוזיאל כשעסק בתורה. לא אמנע מלהקדים, שרבותינו הראשונים פירשו את הדבר כפשוטו, מקדושת התורה שהאש ליהטה מסביב וכילתה את הדברים הגשמיים שמעליו, ובעל כרחנו שבאותם שעות הוא עצמו נעשה כביכול כולו רוחני עד שלא הייתה לאש השפעה עליו [ומכיר אני סיפורים כאלה מהדורות המאוחרים עד לפני כמאה שנה לפנינו, שלאש של ממש לא הייתה שליטה על גופם צדיקים בתנאים מסויימים, סיפורים אמיתיים לחלוטין ולא אגדות עם חביבות], וכמו שמגדירים חז"ל שתלמידי חכמים גופם אש.
אבל לך, שמנסה למדוד הכל בכלים טבעיים לגמרי, ואינך מאמין כלל בקיומם של כללים הסותרים לחלוטין את הטבע, הרי אי אפשר למכור סיפורים כאלה, אז בשבילך אציין לפירושו של המאירי על הענין [בחיבורו דרך הקבלה, אינו לפני כעת], המפרש זאת בדרך משל, על שריפת כל המחשבות המהירות החולפות על האדם. כיוצא בדבר פירש בפירוש אגדות לרבי ידעיה הפניני מהראשונים: "בא להורות על המונעים מזגיים המעטים שהיו נמצאים בו, כי הוא היה שורף אותם על דרך משל, שהיה מזקק החומר למצוא הדבר אשר הוא מבקש בעת ההיא".
עוד אצטט לך מדברי המאירי בחיבורו על מסכת סוכה המפרש את ענין שיחות דקלים ושדים:
"שיחת שדים ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת ר"ל מה שאפשר לדבר עליהן כענין וידבר על העצים ועל האבנים ונכללו באלו חכמות גדולות מענין הטבע ומה שאחר הטבע ומעשה מרכבה ואף דקדוקים קלים העתידים להתחדש עליו בדורות הבאים וזמן האחרונים הכל נתגלה לו לרוב שלימותו ועליו נאמר להנחיל אהבי יש".
|
|
עדיין נותרתי בעל חוב לבאר לך את ענין אלו ואלו דא"ח המופיע בחז"ל גם על דברים הסותרים זה את זה. ותקוותי שעוד אתפנה לכך.
בינתיים אסיים כאן. ואשמח לעזור עוד בכל העניינים.
|
|
תגובתו של עדו מתאריך 22 יוני שעה 22:14
|
|
"7. אני חוזר על הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו, מתוך ידיעה על המסורת בהם הם עברו מדור לדור, ואני גאה בכך. די לי בכך שהמסורת הזו היא רציפה וסמוכה מדיי, בכדי שאוכל לסמוך עליה במיליון האחוזים, ולהיות משוכנע לגמרי באמיתותה. אמת היסטורית העוברת בצורה מסודרת מדור לדור, אינה צריכה לשום סימוכין נוספים."
אני מודה שלא הבנתי. לא הבנתי איך העובדה שלך סיפרו שהמסורת עברה מדור לדור אומרת שזה מה שהיה תמיד. היום אני רגיל לראות יהודים דתיים מנשקים מזוזות כמובן מאליו. מסתבר שלפני מאתיים שנה זה היה אסור וכך גם נישוק ספרי תורה - הרי אלו חפצים גשמיים. בתמונות ישנות אפשר לראות רבנים גדולים יושבים בשמחות ליד נשותיהם בטבעיות כשהיום מפרידים בין הנשים לגברים באירועים ומסבירים זאת בשם הדת הקדושה. האם הרבנים הגדולים של פעם האמינו בדת אחרת? הסבא החרדי שלי לא העלה על דעתו לעלות להר הבית כי זהו איסור מהתורה והנה ישנם יהודים מחובשי הכיפות הסרוגות שטוענים שלא רק שמותר אלא שזוהי זכות שיש להילחם עליה. ואם נקצר ונלך אל הציונות עצמה הרי שבעוד שחרדים טוענים שהקמת המדינה היא כפירה ויריקה בפרצופה של התורה הרי שהדתיים הלאומיים טוענים שמדובר באירוע קדוש - לא פחות. בקיצור, אני לא רואה שום סיבה להאמין שהמסורת שאתה מכיר מהדור הזה לא הייתה שונה ולו במקצת בדורות הקודמים (הרי יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים נכון?) ומספיק שינוי אחד בכל דור כדי שאחרי אלפיים שנה יצטבר לנו הפרש של ממש שלא לדבר על כך שאת כל התורה יכולים היו לזייף שפן הסופר או עזרא ונחמיה כי העם לא הכיר אז את התורה וזה על פי המקורות בלבד. |
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 25 יוני 2014 שעה 17:00
|
|
יהודי שיודע,
לא נראה לי שנוכל להתקדם בנתיב בו הלכנו עד כה ולכן אנסה, אם תרשה לי, לסכם את עמדותינו. תתקן אותי אם אני טועה אבל נראה לי שאתה מחזיק בדעות הבאות: |
|
1.
|
האל ברא את העולם והוא נשגב מכל בינה אנושית.
|
|
2.
|
האל בחר בעם ישראל, הנחה את אבותיו, עשה לו ניסים, הוציאו ממצריים, התגלה בפניו על הר סיני ונתן לו שם את תורותיו.
|
|
3.
|
זכרון מעמד הר סיני עבר מאב לבנו במהלך כל הדורות ולכן אנו יודעים בוודאות שמקורה של תורת ישראל באל עצמו.
|
|
4.
|
על הר סיני משה קיבל גם תורה לא כתובה שבהמשך נמסרה בעל פה ממורה לתלמידו במהלך כל ההיסטוריה היהודית.
|
|
5.
|
מוסרי התורה שבעל פה היו כולם ענקי השגה, מוסר ורוחניות וכל דבריהם הם בהכרח נכונים ואמינים. כיוון שכך, התורה שבידי רבני כל הדורות שיקפה במהימנות את התורה שמשה קיבל על ההר.
|
|
6.
|
הדורות הולכים ופוחתים ואם בדורות האחרונים היו רבנים בעלי ידע עצום והבנה רחבה קל חומר שלחכמי התלמוד נהנו מידע והבנה מופלגים ובהכרח כל דבריהם הם נכונים ואמינים בצורה וודאית.
|
|
7.
|
לא תמיד אנו מסוגלים לרדת לעומק דעתם של חז"ל אבל עלינו להניח שדבריהם משקפים את האמת האלוהית ועלינו לבטל את דעתנו ולאמץ את דבריהם.
|
|
8.
|
האל הצפין בתורתו הכתובה רמזים שאפשרו (ואולי עדיין מאפשרים) לרבנים מוסמכים לשחזר דינים והלכות שהשתכחו. את ההלכות והדינים הרבנים משחזרים בעזרת מגוון שיטות דרש שאף הן עברו במסורת מדור לדור.
|
|
9.
|
ההכשרה הרבנית מביאה להכרות עמוקה של העקרונות התורניים ולכן דבריהם של רבנים וותיקים ובעלי שיעור קומה מחייבים את כל הציבור.
|
|
10.
|
אין כל קושי להסביר את כל אי-ההבנות והסתירות כביכול שהתגלו במקראות. ההסברים שמשמשים לפירוש המקראות עברו מדור לדור בשרשרת המסירה או שהם פותחו על ידי רבנים וותיקים ובעלי שיעור קומה שהביאו מסברתם פירושים שאינם חורגים מהגבולות ההלכה ודעת התורה'.
|
|
11.
|
בכל מקרה, הסמכות עדיפה על ההיגיון ולכן חייבים תמיד לאמץ את דברי הרבנים – אפילו אם הם נוגדים את ההיגיון.
|
|
12.
|
האמונה היא הדחף המרכזי של היהדות ושומרי האמונים למדו להאמין בנכונותן של כל האמירות שמצאו את דרכן לכתבי הקודש ולספריהם של הרבים הגולים.
|
|
אני, לעומתך, מחזיק בעמדות הבאות:
|
|
1.
|
היקום נוצר כתוצאה מחוקיות טבעית והוא ממשיך להתפתח על פי תכתיביהם, ללא כל מעורבות, הכוונה או השגחה של גורם על-טבעי כלשהו.
|
|
2.
|
את 'סודות' היקום ניתן לחלץ אך ורק בשיטות מדעיות. המדע מבקר וממשטר את עצמו ולכן תורותיו נהנות מאמינות גבוהה ביותר.
|
|
3.
|
כיוון שהעולם נשלט רק על ידי החוקיות הטבעית, והמקריות שטבועה בחוקיות זאת, אין ולא ייתכנו ניסים, אין שכר ועונש שמיימיים, אין גן עדן וגיהינום ואין כל טעם בנסיונות לקרוא לעזרתן של ישויות על-טבעיות כלשהן.
|
|
4.
|
התנ"ך נכתב, עודכן ונערך על ידי בני אדם אינטרסנטיים, רובם כוהנים ובעלי שררה, ששתלו בו את התקדימים ההיסטוריים והציוויים שקידמו את מטרותיהם.
|
|
5.
|
לאחר נפילת הבית השני, ההגמוניה הדתית עברה לידי הרבנים והללו פיתחו דת חדשה שעונה על כל צרכיהם. את הוראותיה של הדת הזאת הם פירטו בספר קדוש חדש שנקרא בשם 'תלמוד'.
|
|
6.
|
חלק גדול מהתלמוד הוקדש ל'תשדירי פרסומת' באמצעותם הרבנים ניסו להאדיר את חברי הגילדה ול'שווק' את הנרטיב הרבני. ל'תשדירי הפרסומת' הללו אנו קוראים בשם 'אגדה'.
|
|
7.
|
את תורתם החדשה הרבנים קישרו לתורה הכתובה, שבינתיים כבר זכתה להתקדש על כל שדרות האומה, באמצעות 'מיתוס התורה שבעל פה'. מיתוס זה קובע ששתי התורות ניתנו לעם ישראל בעת ובעונה אחת ולכן שתיהן מקודשות באותה המידה.
|
|
8.
|
את הציוויים החדשים שהרבנים חוקקו לצרכיהם הם עיגנו בפסוקי התורה הכתובה באמצעות סדרה של כללי דרש, חלקם הגיוניים וחלקם חסרי כל היגיון. במקרים מסויימים הכללים הללו הומצאו על ידי רבנים שחפצו בחרויות דרש שתאפשרנה להם ל'חשוף' הלכות חדשות שהוצפנו ביכול בפסוקים שכללי הדרש המסורתיים כבר ניצלו עד תום.
|
|
9.
|
במשך השנים, הרבנים העשירו את הדת היהודית בהרבה מאד דעות ותובנות שהם 'שאלו' מסביבתם.
|
|
10.
|
עד למאה השמונה עשרה הרבנים אכן התבלטו בידיעותיהם והבנתם על רקע הבורות הכללית של קהל מאמיניהם שמעולם לא נחשף להשכלה של ממש.
|
|
11.
|
בתקופת ההשכלה ואחריה, כשהיהודים כבר זכו לחינוך ממלכתי ברוב מדינות אירופה וגילו את קסמי החשיבה הלוגית, העולם החרדי החל להתפורר. עם ההתפוררות הזאת הרבנים יכלו להתמודד רק על ידי הסתגרות, הגבהת החומות, דחיית כל לימודי החול ובלימת הגישה לכל ידע לא תורני.
|
|
12.
|
ההיגיון האנושי גובר על כל סמכות ועל כל אמונה עיוורת ולכן רק למדע, שנשען על הסקים הגיוניים בלבד, יש תוקף מחייב.
|
|
ברור מדבריי שאיני יכול לקבל ראיות שמסתמכות אך ורק על דבריו של רב סמכותי זה או אחר ולכן, אם לדעתך יש טעם להמשיך בדיון, עלינו למצוא נוסחה שתאפשר לנו לשפוט את דעותינו על בסיס אותם הקריטריונים.
האם אתה מקבל את הניסוחים והניתוחים שלי? האם יש לך רעיון לגבי המישור המשותף בו נוכל להמשיך בדיוננו? אם תרצה, אשמח להעלות לשולחן הדיונים מאמר שאינו דן בסתירות מקראיות. האם תחפוץ לדון במהפכה של הרס"ג והרמב"ם ששינו לחלוטין את דמותו של האל התנכי והתלמודי? האם הדיון בקוסמולוגיה התנכית-רבנית נראה לך מעניין יותר? מה בדבר התורות הזרות שהשפע על היהדות. אשמח להיכנס לכל נושא שרק תבחר. עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 26 יוני 014 שעה 17:33
|
|
שלום רב.
קראתי בשימת לב את כל 12 הנקודות שטענת בשמי, וברובם יכול אני לומר שאכן הצבת אותם נכונה, ואיני רואה טעם לרדת לקטנות לדון באי אלו פרטים שהייתי מנסח אותם טיפה אחרת.
לגבי דבריך, איני יכול להסכים ולו למילה אחת מהם, משום שלטעמי דבריך משוללי היגיון אנושי בסיסי. למשל, לדעתי, ההיגיון מחייב שאנשים רמי מעלה ונקיי דעת, אנשי אמת ושונאי בצע כמו שאנו מכירים בדורנו וכמו שהכרנו בכל הדורות האחרונים, לא קנו דברים מהקודמים להם והיו נכנעים בכניעה מוחלטת לדבריהם, לולי הם הכירו בקודמים להם שהם היו גדולים מהם באותם מידות טהורות, וכך הלאה בשרשרת הדורות. זה היגיון, זו לא אמונה באויר. וזה רק דוגמה אחת משרשרת ההגיונות שעליהם מתבססים דברי, ואותם הנך דוחה בקש ובגבבא.
עוד דוגמא: הפרשנות שאתה נותן לדברי המקרא, לטעמי הינו משולל כל היגיון, חסר מעוף ומבט כוללני, ומסתכל על הדברים במבט צר פוליטי ואנוכי. אני מעריך שגם אתה חושב כך, ואדרבה הנך נהנה להעמיס דברים חסרי כל היגיון בפרשנות פסוקי התנ"ך, בכדי שבכך ייקל עליך להצביע על הדברים כדברים מופרכים ומשוללי כל יסוד ובסיס.
משכך, יש כאן ויכוח על מידת היגיון בסיסי בדברים שעליהם אנו דנים. מה שבעיניך הגיוני, בעיניי הוא בלתי הגיוני לחלוטין [ולפעמים גם משוללי כל בסיס. איך כתבת? הטבע מעדכן את עצמו, והנה לנו מה שחכמי הטבע היווניים היו בטוחים בהם במאת האחוזים, באו החוקרים שאחריהם והפריכו לחלוטין בראיות מוצקות וחותכות]. מה שבעיניי הגיוני, וגם אמיתי, בעיניך הוא אוסף בדיות שמישהו חמד לו לצון להאכיל אותו עם שלם שממנו אף יונקים שאר העולם כל מיני דברים.
בשמחה אני מוכן להיענות לאתגר לדון על ענייני האמונות והדעות של הרס"ג והרמב"ם ומקורותיהם במקרא ובחז"ל, הן אמנם ידוע לי כמעט בבירור שלא תענה על כל מה שאשטח בפניך, כמו שבדיון האחרון חמקת מלענות על אתגרים שהצבתי בפניך [לדוג', לא הגבת ולו מילה אחת על הטענה הבסיסית, שכשאתה טוען שלרבנים היה אינטרס להאדיר את תפקידם כיון שזו הייתה פרנסתם, וטענתי לך שלא רק זה שהם לא התפרנסו מכך, אלא אף פירסמו שהעושה כן ומתפרנס מהוראת התורה, הוא עובר על חטא. ולמרות זאת לא נראה לי שסטית בכך מהמחשבה הראשונית שלך שדנת את הרבנים בראש הקטנוני והצר שבו הנך שופט אותם].
אבל בכל זאת, לא אמנע לעשות כן, לדון ברצינות על כל נושא שתציב בפניי.
היה שלום.
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 29 יוני 2014 שעה 21:16
|
|
יהודי שיודע,
ראשית הרשה לי להתנצל על שלא עניתי לך קודם לכן על הטענה שהתלמוד אוסר קבלת שכר עבור הוראת התורה. בתגובתי האחרונה ביקשתי לצאת מסבב התגובות הפרטניות ולצערי שפכתי את התינוק עם המים והתעלמתי מהערתך העניינית והלגיטימית. עם זאת, סוגית התגמול לרבנים דורשת ממני מחקר מעמיק יותר, אותו לא אוכל לבצע בשלב זה, ולכן אענה לך תשובה כללית שמסתמכת על לא יותר מאשר הגיוני והמעט שהצלחתי לברר: |
|
1.
|
לפני שנים האשימו רב ראשי לישראל שבניגוד להוראות החוק, חיתן זוגות בשכר ונמנע מלדווח למס הכנסה על הכספים ששולמו לו עבור עריכת החופות. טענתו הייתה שהוא מעולם לא דרש שכר עבור עריכת החתונות ואין לבא אליו בתלונות אם אבי הכלה החליט לשלשל לכיסו מעטפה מלאה מזומנים בעת שתשומת ליבו הייתה מופנית לעניינים אחרים, מה עוד שזאת מסורת ארוכת ימים שנהוגה בקהילות ישראל מימים ימימה.
לכולנו צריך להיות ברור שלולא מסורת יפה זאת אף רב ראשי לא היה מתפנה מסדר יומו העמוס כדי לערוך חופה לזוג בלתי מוכר ולכן גם אם נכנה את התמורה שהוא קיבל בשם 'מתנה', 'תרומה', 'תשר' או סתם 'מעטפה' נהייה חייבים להודות שמדובר בתשלום עבור עריכת החופה. באותו אופן, רב שמקבל תשלום עבור הוראת תלמידים למעשה מקבל שכר אפילו אם לשכר זה קוראים בשמות אחרים. את התמורה לעמלו הרב יכול לקבל מפרנסי העיר, מתורמים עשירים, מבית הנשיא או מראש הגולה אבל כל עוד התשלום ניתן לו עבור פעילות שכוללת גם הוראת תורה הרי הוא נחשב כנוטל שכר עבור לימוד התורה. |
|
2.
|
למרבה הצער ציטטת את מסכת נדרים בצורה די סלקטיבית. הסוגיה שם עוסקת בקביעה שאדם שמודר הנאה מחברו יכול ללמדו מדרש הלכות ואגדות אך לא מקרא. על כך שואל שמואל 'במקום שנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדרש. מאי פסקא?' ולומדים מהשאלה שבמקום שלוקחים שכר על הוראת המקרא מותר לקחת. רב הסביר זאת בכך שהתשלום לא ניתן עבור לימוד התורה אלא רק עבור שמירת הילדים בעת השיעור. לרבי יוחנן יש הסבר אחר והוא גורס שהתשלום ניתן עבור הוראת פיסוק הטעמים של המקרא ולא עבור הוראת התורה עצמה. דיון זה מוכיח לנו שהרבנים אכן התפרנסו מהוראת התורה אבל כמו הרב הראשי שנתפס בקלקלתו גם הם טענו שהכסף שולם להם מסיבות אחרות ולא עבור הוראת התורה.
|
|
3.
|
ביומא לה:ב אנו מוצאים 'אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו'. האם אי פעם עלה בדעתך לשאול מדוע הלל נדרש לשלם את מחצית משכורתו לשומר בית המדרש? אני משוכנע שיש לכך הסברים תורניים טובים והמתעניין יגלה שהתשלום יועד לתשלום שכר דירה, החזקה שוטפת, מקום על הספסל, גישה חופשית לדלי המים, השימוש בשירותים והשתתפות בעלות העצים להסקה אבל לא, חלילה, עבור השיעור עצמו. עם זאת אני די משוכנע שחלק הארי של הסכום הגיע בסופו של דבר לכיסיהם של שמעיה ואבטליון, בדיוק כשם שרוב התשלומים שתלמידי החכמים נדרשו לשלם לשומרי בתי המדרש למיניהם הגיעו בסופו של דבר לכיסיהם של הרבנים שלימדו באותם בתי מדרשות ולא לכיסיהם של השומרים.
|
|
4.
|
כפי שטענתי לעייל, סוגית פרנסתם של החכמים דורשת מחקר מקיף יותר אבל כיוון שכל אדם חייב להתפרנס אני מניח שנמצאו הדרכים לפרנס גם את אלו שהקדישו את חיים לתורה ולהוראתה. חלקם כנראה התפרנסו ממתן שירותי הנהגה מקומית בשם בית הנשיא, בכלל זה גביית מיסים, דיינות, הוראת חוקי התורה וכדומה וחלקם נאלץ להסתמך על תמיכות ותרומות אותם החכמים עודדו באמצעות הוראות דוגמת 'כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה' (כתובות קיא:ב), 'כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו אינו רואה סימן ברכה לעולם' (סנהדרין צב:א), 'כל הנהנה מסעודה שתלמיד חכם שרוי בתוכה כאילו נהנה מזיו שכינה' (ברכות סד:א), 'כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו - מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין' (ברכות י:ב), כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה' (פסחים נג:ב) ו'מכאן לתלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו' (יומא עב:ב).
את ההטפה הברורה ביותר להעברת כספים לידי העוסקים בתורה אנו מוצאים במיתוס שאחד מביטויו הוא: 'אמר רבי לוי: בא וראה מה יפה הייתה סרסרותם של דודאים לפני מי שאמר והיה העולם שעל ידי הדודאים עמדו שני שבטים גדולים בישראל יששכר וזבולון. יששכר יושב ועוסק בתורה וזבולן יוצא בימים ובא ונותן לתוך פיו של יששכר והתורה רבה בישראל' (בראשית רבה עב:ה). במילים אחרות, האל אוהב גם את לומדי התורה וגם את אלו שמפרנסים אותם ולכן אם אינך מסוגל ללמוד בעצמך עליך לעבוד ולפרנס את לומדי התורה מכספך.
אין לי מספיק מידע כדי לקבוע כיצד התמיכות והתרומות פוזרו בקרב בני התורה אבל אין ספק שההוראות הללו סייעו לחכמים להקים מערך תורני מעורר כבוד, בדיוק באותו האופן בו התמיכות הממשלתיות של היום עוזרות לחרדים לשמר עולם ישיבות עצום שבתורו מפרנס אלפי רבנים ומורים.
|
|
באשר להיגיון:
ההיגיון הוא דבר מוזר מאד, לפעמים רואים אותו ולפעמים לא רואים אותו. למרבה הפלא כולם רואים את ההיגיון בדבריהם הם ומתקשים לראות את ההיגיון בדבריו של האחר. השאלה היחידה היא כיצד ניתן לפסוק הגיונו של מי הוא יותר 'נכון' או יותר 'צודק'. אני בטוח שאם נשאל את חבריך כולם יסכימו שהגיונך מוצק כסלע אבל אם נשאל את חבריי כולם ימהרו לקבוע שדבריך אינם נשענים על דבר זולת משאלות לב ודמיונות שוא. כיצד אם כן נוכל להתאפס על 'היגיון' משותף? אני מציע לקבוע לעצמנו כלל שהקובע שאמירה תחשב כ'הגיונית' אם היא אינה נסתרת על ידי המציאות או על ידי אמירות אחרות שכבר זכו להכרה כאמירות 'הגיוניות'. הבה ניישם את הכלל הזה על האמירה שלך:
'ההיגיון מחייב שאנשים רמי מעלה ונקיי דעת, אנשי אמת ושונאי בצע כמו שאנו מכירים בדורנו וכמו שהכרנו בכל הדורות האחרונים, לא קנו דברים מהקודמים להם והיו נכנעים בכניעה מוחלטת לדבריהם, לולי הם הכירו בקודמים להם שהם היו גדולים מהם באותם מידות טהורות, וכך הלאה בשרשרת הדורות.' לשיטתך ה'אמת' היהודית מסתמכת על שיקול דעתם של אנשים 'רמי מעלה ונקיי דעת, אנשי אמת ושונאי בצע' שלא היו קונים בדותות מקודמיהם אבל מניין לנו שכל מעבירי המסורת אכן נחנו בתכונות הנעלות הללו? אני מניח שכולם אכן הציגו את עצמם כנקיי דעת, אוהבי אמת ושונאי בצע וגם חסידיהם לבטח האמינו בכך בכל מאודם אבל מה מבטיח לי שכך הם אכן פני הדברים? הרי גם חסידיו של הרבי מליובאוויטש מאמינים שהוא היה רם מעלה, נקי דעת, איש אמת ושונא בצע ובכל זאת לא כל החרדים ימהרו לחתום על התיאור הזה ורבים מהם אפילו יפסלו הן את הרבי והן את יומרותיו. יוצא מכך שבעוד מאמינים מסויימים יגדירו אדם פלוני בתור רם מעלה, נקי דעת, איש אמת ושונא בצע יבואו אחרים ויגדירו אותו בתור גונב דעת ושרלטן. מי עתה יתקע כף לידי שהאנשים להם אתה מייחס את התכונות הנעלות הללו הם באמת כה אציליים וישרים? אתה? הלא אתה נמנה עם חסידיהם ומבחינתי אתה מסונוור ומוטה בדיוק כמו חסידיו של הרבי מליובאוויטש. כיצד, אם כך, אוכל לסמוך על שיקול דעתך ושיקול דעת מנהיגיך ובה בעת לפסול את שיקול דעתם של מנהיגי וחסידי חב"ד?
לפיכך, האמירה שלך שכביכול מסתמכת על ההיגיון הצרוף היא לא באמת הגיונית, לפחות לא במידה שתשכנע גם אדם (שעקב הכרותו עם רבנים דוגמת הרבי מליובאוויטש, המר"ן וכל הרבנים שנקראים על שם מיכשור רפואי זה או אחר) אינו יוצא מנקודת המוצא שכל גדולי ישראל הם באמת אנשי אמת ושונאי בצע. גם הפרשנות שאני נותן לפסוקי המקרא אינה כה בלתי הגיונית כפי שהיית רוצה שנאמין. היא אמנם אינה מסתמכת על הנחות היסוד שאתה מקבל כמובנות מאליהן אבל עליך לזכור שאני לא חייב לקבל את האמיתות הברורות שלך ולכן, בעיני לפחות, הפרשנויות שלי הן הרבה יותר סבירות והגיוניות מאלו של הרבנים שלעולם לא נרתעו מאף אקרובטיקה פרשנית שלדעתם מסוגלת להחליק במקצת את המבוכות שצצות ועולות מרוב פסוקי המקרא. אתה אינך מכיר אף צורת ניתוח אחרת ולכן ברור לך שפרשני המקרא המסורתיים הם מופת של היגיון ושכל ישר אבל הדעות והאמונות שלהם, כזכור, אינן מחייבות אותי ולכן אני לא רק מרשה לעצמי להתעלם מההיגיון שלהם אלא גם להתעלם מהסבריהם ולנתח את פסוקי התורה בדרכי שלי. אם אמירותיי אינן הגיוניות משום שהן סותרות אמירות אחרות שלי, מתעלמות מפסוקי מקרא אלו או אחרים או אינן עולות בקנה אחד עם המציאות הריאלית אזי אשמח לוותר עליהן ולשקול מחדש את דרכיי הנלוזות אבל עד אז הפרשנויות שלי תקפות בדיוק כמו הפרשנויות של הרבנים שלך וזכותי להפיצם בדיוק כשם שזכותו של כל יהודי חרדי להפיץ את הפרשנויות שמקובלות עליו.
לא אתעכב עתה להסביר מדוע המדע המודרני מפיק אמירות בעלות מטען אמת גבוהה ביותר בעוד שהמדע היווני, שרובו הוטמע בתוך היהדות, נחשב היום לשגוי מיסודו אבל אני מקווה שעוד תינתן לי ההזדמנות להוכיח לך שאת ה'אמת' המובהקת והמוכחת ביותר ניתן למצוא אך ורק במדע המודרני ולא בכתביה של אף סמכות תורנית, אמיתית או מדומה.
כיוון שאני רוצה לעבור לדיון בנושא המהפכה של הרס"ג והרמב"ם אתן לך הזדמנות לענות על דבריי ובתגובה הבאה אנסה להסביר מדוע אני חושב ששני ההוגים הללו הטמיעו ביהדות את הפילוסופיה היוונית ותוך כדי כך הם שינו כליל חלק גדול מהאמונות והדעות של הדת היהודית.
עדי אביר
|
|
תגובתו של 'יהודי שיודע' מתאריך 30 יוני 2014 שעה 12:58
|
|
להלן תגובתי בקצרה:
|
|
1.
|
בלא להתייחס לרב פלוני או אלמוני. אכן בקהילות ישראל היה נהוג לתת מתנות לרב בעת עריכת חופות וכיו"ב, והיה זה מכונה דמי רח"ש, ראשי תיבות ר'ב ש'מש ח'זן, שלושת אלו היו מתחלקים בסכום מסויים שהיה נהוג לתת להם עבור עבודתם בסידור החופה. אציין, שהיו מן הרבנים שדנו למה אין איסור בדבר, שהרי התשלום הוא עבור עריכת דבר מצוה, ואיסור הוא ליטול שכר עבור עשיית מצוה לחברו. אני מפנה לעיין בשו"ת משיב דבר (מחברו הנצי"ב -הרב נפתלי צבי יהודה ברלין - זצ"ל מוואלאז'ין, בנו הצעיר הוא מר מאיר בר אילן לימים נשיאה של תנועת המזרחי, שעל שמו הוקמה האוניברסיטה) ח"ב סי' נא העוסק בענין, ואעתיק את מסקנת דבריו:
"ועתה נדבר בפרטות בנ"ד, מדברי מעכ"ה נ"י ודברי שכנגדו הה"ג נ"י שמענו, דענין רח"ש הנהוג במדינה שהרבנים מקבלים מנשואי אשה, הוא בשביל סידור קידושין שהוא דבר מצוה ואסור באמת לקבל שכר ע"ז כמו שכר הוראה וסידור גט לדעת הרע"ב ונתינת קבלה לשו"ב שהוא הוראה, והא שנוטלים דבר קצוב הוא כמו שהתירו לאילא לקבל שכר על ראית בכור, מטעמים הידועים ומבוארים בהלכות הרמב"ן שם וברא"ש וע' מש"כ האורים בחו"מ (סי' א') לענין דיינים, אבל א"כ אינו רשאי אלא בדבר קצוב כמנהג המדינה, ונהי דכל קהלה שתקנה לעצמה ליתן לרבם יותר או אפילו בלא קצבה כי אם לפי ראות עיניו, מהני שפיר על כל בני הקהלה, ובכל זה הוקשו דברי הה"ג מקאבעלאק מדבר מעכ"ה ני"ו והוצק חן בדבריו, ואין בזה שום דמיון למוכס שאין לו קצבה, מטעם שכתב הוא ועוד טעמים, אבל כ"ז על בני עירם משא"כ אם בא אחד מעיר אחרת לשם וסידר לו הרב קידושין, לא מהני קבלת אותו קהלה לחייבהו יותר ממנהג המדינה.
אבל בעיקר הדבר לבבי לא כן יחשוב, אלא ענין רח"ש הנהוג אינו עבור סידור קידושין שהרי אפילו אם הרב אינו מסדר בעצמו ולא בשליחותו מכ"מ מחויב ליתן רח"ש, אלא הוא בשביל שקני החופה והכיפה וגם מקום החופה בחצר ביהכ"נ קנין הקהל המה, וגם השמשים שעוסקים בכבוד הנשואין הכל שכירי הקהל המה, והמה אינם מרשים את שלהם כי אם לשלם את העובד העיר בכל מילי דמתא דעליה רמיא כך וכך".
אגב, עיקר הנידון בתשובתו של הנצי"ב עוסקת ברב שהתנה על בן עיר אחרת שרצה לסדר חופה בעירו, שישלם רח"ש סך גבוה יותר מהרגילות. יעויין בדבריו.
עוד אציין למכתב אותו כתב המלבי"ם לראשי אחת מהקהילות שכיהן בה כרב, וכיון שהמכתב מלא מוסר השכל, אצטטו בשלימותו (נדפס במאסף אוצר החיים ח"י עמ' 88):
"לכבוד ידידיי החכמים השלמים יקירי רוח נשיא העדה פו"מ דפה, יצו ה' אתכם את הברכה. ממעמקי רוחי שלומכם אדרוש באהבה, שמעתי מתלוננים על ההוספה אשר נתתם לי, כי אין לאל יד הקהלה על זאת, צרכיה מרובים ורכושה מועטה מהרבות בשכר הרבנות. ידידיי! באמת צדקו האומרים כן, ועליכם אתפלא עת דרשתי ההוספה מידכם, הלא אז שאלתי רק אם לא יהיה זה למעמסה ומשא כבד על בני העיר, ומדוע העלמתם זאת ממני. עתה אודיעכם כי אין נפ"מ בהוספה זאת, לא לבד כי אקבלנה להבא, רק גם הנה תקבל, עם הספר סך עשרים ר"ט חמשה זהוב, אשר קבלתי זה חמשה ירחים, לכל חדש ד' ר"ט א' זהב, ושלחו לידי קוויטונג (קבלה) על הסך הזה. גם אבקש אולי ידעתם עוד מסך קטן או גדול שקיבלתי מיחיד או מן הכלל רח"ש או דבר אחד שלא במשפט, הודיעו נא ואשיבהו לידכם, הדו"ש באהבה וד' רועי לא אחסר הבוטח בהזן את העולם כולו בטובו, מאיר ליבוש מלבי"ם".
|
|
2.
|
צר לי, נוטה אנוכי להאמין, שהיית באמת חפץ לראות את הרבנים גוועים בחרפת רעב, ולאסור עליהם כל פרנסה גם לא מדברים שמותר להם להתפרנס מהם. אבל מה לעשות, הגמרא אומרת בצורה ברורה, לקחת שכר על לימוד תורה אסור. לקחת שכר על לימוד דברים שאינם תורה [כמו לימוד נגינת הטעמים], או על שמירת ילדים, זה דבר מותר. אין כאן מקום להתחכמויות שווא.
|
|
3.
|
לא ולא. שמעיה ואבטליון, לא קיבלו משכורת על הרבצת התורה, שהרי הדבר היה אסור!!!
|
|
4.
|
אני שמח לראות שאתה מודע לכך שאינך יודע איך הרבנים באותם ימים התפרנסו. אכן, נמצאו מאמרי חז"ל לרוב, המשבחים את אלו המהנים את תלמידי החכמים מנכסיהם, או שגורמים להביא לידיהם עסקים טובים ומכניסים, אך מה הקשר בין זה לבין ההתפרנסות מלימוד התורה??? הפתרונות שמורים למי שהמציא את התיזה.
|
|
לגבי הויכוח על ההגיון, קשה לתמצתו על הכתב, ואולי בהזדמנות אחרת. דבר אחד ברור, שמה שבעיניי הגיוני לחלוטין, בעיניך הוא בלתי הגיוני. ומה שמוגדר בעיניך כהיגיון צרוף, לטעמי הוא אכן בלתי הגיוני, לרוב חסר כל אפשרות להתחבר למציאות. כיון שהדברים ברורים דיים לשנינו, חושבני שאפשר לסכם בשורה זו את הדיון על כך.
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 3 יולי 2014 שעה 20:58
|
|
יהודי שיודע,
אני מודה לך על הציטוטים המפורטים מכתבי הנצי"ב והמלבי"ם אבל נראה לי שקוראי דבריך, ואני בכללם, אינם נהנים מהשכלה תורנית שמאפשרת להם להתמודד עם דיונים הלכתיים שנוסחו בלשון מסורבלת ותובלו בהתייחסויות סתומות, ביטויים ארמיים וראשי תיבות דוגמת: בנ"ד, מעכ"ה, נ"י, הה"ג, ע"ז, הרע"ב, לשו"ב, וע', מש"כ, בחו"מ, סי', א"כ, הה"ג, ני"ו, כ"ז, משא"כ, מכ"מ, ביהכ"נ, פו"מ, נפ"מ, ר"ט ו-הדו"ש. אתה תוכל להבין את תחושותינו אם תיתקל בתגובה עמוסה בביטויים לועזיים ומונחים מדעיים שנלמדים רק בקורסים אקדמיים. עם זאת, אני מבין מהציטוטים שהבאת שהנצי"ב חושב שמותר לגבות תשלום עבור המוטות, כיפת החופה והאולם גם אם חלק מהסכום מגיע בסופו של דבר לרב שעורך את טכס הקידושין והמלבי"ם מודה בפה מלא שהוא אכן קיבל לא רק 'שכר רבנות' אלא גם דמי רח"ש. אנא תקן אותי אם אני טועה. אחזור שוב על טענתי: בסופו של דבר הרבנים קיבלו שכר על דברי המצווה דוגמת הוראת התורה, עריכת חופות וכדומה, אלא שהם מצאו לעצמם התרים שאפשרו להם להכניס את הכסף לכיסם. בהקשר זה הייתי רוצה להתעכב עוד קצת על סיפורם של הילל, שמעיה ואבטליון. להזכירך, התלמוד במסכת יומא דך לה:ב מספר:
|
|
אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק (רבע שקל).
חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו.
פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס.
עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון.
אמרו: אותו היום ערב שבת היה ותקופת טבת הייתה וירד עליו שלג מן השמים.
כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא יום המעונן הוא.
הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה.
עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג.
פרקוהו והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה.
אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת.
|
|
אנא עזור לי לנתח את הסיפור הזה: אני מבין ששמעיה ואבטליון כיוונו את ליבם לדבר מצווה והשקיעו את כל מעייניהם בלימוד התורה כשבמקביל שומר בית המדרש ישב בפתח וגבה מכל מי שרצה להיכנס תשלום ששווה בערכו למחצית שכרו של פועל פשוט. אני מניח שלא נגזים את נעריך שבשיעורים של שמעיה ואבטליון הסתופפו חמישים תלמידי החכמים וחישוב מהיר ילמדנו ששומר בית המדרש גבה מידי יום ביומו עשרים וחמישה 'טרעפיק'ים, ובעשרים וארבעה ימי החול של חודש ממוצע הא הכניס לקופה סכום כולל של 600 'טרעפיק'ים המהווים עשרים וחמש משכורות של פועלי דחק. ניתן להניח ששוער בית המדרש השאיר בכיסו סכום ששווה לשתים או שלוש משכורות מינימום וסכום מסויים כנראה הוצא גם לרכישת עצים לחימום ואולי אפילו לסמרטוטי רצפה ולכן נמעיט ונניח שלאחר כל ההוצאות היזמים נשארו עם לא יותר מאשר ארבע מאות 'טרעפיק'ים, היינו יותר משש עשרה משכורות של פועלים פשוטים.
איני רוצה להלין על שכר הלימוד המופרז, על סירובו של השומר להכניס לשיעור מבקר קבוע שמזלו בגד בו ועל קשיות ליבם של כל באי בית המדרש שלא הטרידו את עצמם בצרותיה של משפחה שנותרה ללא האמצעים הדרושים לקנית מצרכים לשבת אבל בהחלט הייתי רוצה לדעת מה שמעיה ואבטליון עשו עם ההון הקטן שנפל בחיקם. קשה לי להניח שהם תרמו את רובו לצדקה שהרי גמילות החסד הגדולה ביותר הייתה מתבטאת במתן חצי טרעפיק לאדם מסכן שרצה להיכנס לבית מדרשם כדי ללמוד את דבש תורתם. לפיכך עלי להסיק שכל אחד מהם הביא הביתה כמאתיים 'טרעפיק'ים לערך, כלומר פי שמונה מהכנסתו של פועל פשוט. האם שמעיה ואבטליון קיבלו את הסכומים המכובדים הללו עבור הוראת התורה? לא ולא. השניים לא קיבלו משכורת על הרבצת התורה, שהרי הדבר היה אסור!!! הם פשוט קיבלו שכר עבור ניהול המקום, פיקוח על שומר בית המדרש, הסדרת הרישומים, קביעת המועדים, הקפדה על המוסר ומה לא. הכל רק כדי לא עבור מצוות הרבצת התורה עליה, כזכור, אסור לגבות אפילו פרוטה אחת. |
|
הרשה לי לעבור עתה לנושא אחר.
ברצוני לציין מספר תובנות ואשמח לשמוע את דעתך עליהם:
|
|
1.
|
בכל התנ"ך, התרגומים, התלמודים, התוספתות, המסכתות הקטנות והמדרשים שנכתבו לפני המאה השביעית לספירתם לא ניתן למצוא אף הצהרה מפורשת לכך שלאל אין גוף וצורה. למעשה, כל המקורות הללו מתארים אל גשמי, מוחשי ובעל רגשות אנושיים.
|
|
2.
|
באמצע המאה השמינית למניינם החלו לתרגם יצירות מהפילוסופיה היוונית לערבית וכתוצאה מכך התעורר באסלאם זרם פילוסופי שאימץ את התובנות של הפילוסופיה היוונית והחל להאמין באיחודו של האל, היינו, בהיעדרם של רכיבים נפרדים בתוך האלוהות. כמו הפילוסופים היווניים גם הפילוסופים המוסלמים הבינו שאל חסר רכיבים נפרדים אינו יכול ליהנות מגוף, צורה, תנועה, מקום, רגישות לזמן וכדומה.
|
|
3.
|
בשלב מסויים, התובנות של הפילוסופיה האסלאמית הגיעו גם לאוזניו של רבנו סעדיה גאון והוא כתב ספר בשם 'הנבחר באמונות ודעות' בו הוא הטמיע את התובנות של הפילוסופים המוסלמים.
|
|
4.
|
בעקבות ספרו של הרס"ג, עם ישראל זנח את האמונה באל דמוי אנוש והחל להניח שגם האל שלו הוא טרנסצנדנטלי וגם הוא אינו עצם ואין לו קימה, זמן, מקום וכדומה.
|
|
5.
|
לאחר הכיבוש האסלאמי של חצי האי האיברי, הפילוסופיה המוסלמית/יוונית הגיעה גם לחופיה של ספרד. לאחר נפילת טולדו לכוחות הנוצריים בשנת 1085, מלומדים נוצרים ויהודים זכו בגישה לספרי הפילוסופיה שנשמרו בספריה הגדולה של העיר. כתוצאה מכך החלה תחייה אריסטוטלית באירופה הנוצרית מחד וביהדות ספרד מאידך.
|
|
6.
|
תחייה האריסטוטלית גרמה לרמב"ם להטמיע את המדע האריסטוטלי בארבעת הפרקים הראשונים של ספר המדע (ביד החזקה) ולכתוב ספר שלם בשם 'מורה נבוכים' בו הוא מנסה לתאם בין הדת היהודית לפילוסופיה האריסטוטלית. כתוצאה מכך רוב פרשני המקרא שפעלו אחרי הרמב"ם השתמשו בפרשנויותיהם במושגים ורעיונות אריסטוטליים.
|
|
7.
|
משתמע מכך שלא מעט אמונות בסיסיות, דוגמת אי-גשמיותו של האל, אינם נובעים מהיהדות של חז"ל והם הוטמעו ביהדות מאוחר יותר, בהשפעת הפילוסופיה היוונית שהגיעה אלינו דרך מתווכים מוסלמים.
|
|
8.
|
חז"ל עצמם אמנם ניסו בתחילה לבלום את ההשפעה ההלניסטית אבל לאחר ימיו של רבי יהודה הנשיא הסכר נפרץ והקוסמולוגיה של הפילוסופים היווניים החלה למצוא את דרכה לתורתם של חכמי ארץ ישראל שבהדרגה נטשו את ההשקפות הקוסמולוגיות המסורתיות ואימצו את ההשקפות של שכניהם ההלניסטים.
|
|
אני מניח שבישיבה שלך לא מיהרו לחשוף בפניך את השפעתה של הפילוסופיה היוונית על המחשבה היהודית לכן קשה לי להאמין שתוכל לסתור מהמותן את כל טענותיי. היתי שמח אם היית לומד את הנושא ומשיב לי תשובה מלומדת שתתקבל על דעתם של כל בני התורה.
עדי אביר
|
|
תגובתו של 'יהודי שיודע' מתאריך 4 ביולי 2014 שעה 00:25
|
|
שלום רב לך עדי.
הרשה לי במכתבי זה להתייחס רק לחלקו הראשון של מכתבך, במיוחד שביקשת שעל החלק השני אלמד את הנושא בכדי להשיב לך תשובה מתקבלת על הדעת כבקשתך.
דבר ראשון. אני מתנצל על ציטוטים מספרות תורנית בלא פתיחת ראשי התיבות ובהשארתם בשפה התלמודית בה הם נכתבו. כיון שלא התכוונתי שהם ישמשו בימה להתדיינות סביב דבריהם ספציפית, אלא רק להראות דוגמה של התיחסות לבעיה, לא חשבתי שיש צורך לפענחם להבנת כלל הציבור. בכל מקרה, להבא, אשתדל בעת הביאי ציטוטים מספרות קודמת, לפענח ראשי תיבות, ולהסביר מונחים תלמודיים שאינם מובנים לקורא הרגיל.
אכן כפי שכתבתי במכתבי הקודם, המנהג לקחת רח"ש על עריכת חופות, היה נהוג בכל האלף האחרון. לא התכחשתי לענין, הבאתי רק דוגמה אחת מדברי הנצי"ב שדן בכך איך הדבר מותר, ומדוע אין זה נוגד את הוראת המשנה והתלמוד האוסרת לקחת משכורת על דברי מצוה, ומצא לכך סימוכין ופתרונות הלכתיים. וכן הבאתי את מכתבו של המלבי"ם להצביע על ישרותו כשנטל את דמי הרח"ש, שביקש לדעת אם יש מי שסבור שהוא לקח יותר מהמגיע לו, שהוא רוצה להחזיר. זה מה שציינתי.
אני גם מודע לעובדה היותר פשוטה, שכל הרבנים היום, וכל משמשי תשמישי הקודש, לוקחים כספים על עבודתם, משכורת לרב על עבודתו הרבנית, משכורת למורה בישיבה על הוראותיו, משכורת לדיין על דיני התורה, וכו' וכו', דבר שלפי ההלכה הינו אסור לחלוטין, וגם על כך יש דיון רחב בספרות התורנית, כיצד הותר הדבר. התשובה המקובלת והרווחת לדבר הינה, שצורך קיומי לתורה הוא היום להתעלם מהאיסור הזה, כיון שאחרת לא תהיה אפשרות לגדל דורות של לומדי תורה ויודעי הלכה, וזה נכלל בהוראת חז"ל הנלמדת מהפסוק "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", שכדי לקיים את העברת מסורת התורה, הותר גם לעבור איסורים. חז"ל משתמשים בהוראה זו, על ההיתר לכתוב את התורה שבעל פה על ספרים, למרות שלפי התורה הדבר הינו אסור. ידוע לי בוודאות, שתשובה זו, לא תתקבל על ליבך, תטען שיש בכך מניפולציה רבנית, אבל הטענות הללו לא משנות את העובדות. אכן, יש כח וסמכות לחכמי הדורות לנווט את העברת מסורת התורה. לא רק זה, סביר מאוד שלא התכנסו חכמי הדור והכריעו להתיר את הדבר, אלא הצורך הבסיסי של קיום התורה קיבע את הדבר, בשתיקת חכמי ישראל, וגם על כגון זה נאמר "הנח להם לישראל, אם אינם נביאים הם, בני נביאים הם".
לגבי המעשה עם הלל בבית מדרשם של שמעיה ואבטליון. כיון שלא אני ולא אתה היינו שם, ואין לנו שום כלי מחקר לדעת מה היה שם, לכן קשה להתייחס לעובדות ולהנחות, ולאיזה צורך שימש הכסף. אבל איני מצליח להבין, מהיכן למדת שהכסף הגיע לרשותם של שמעיה ואבטליון. לדעתי, לפי התלמוד, הכסף כלל לא הגיע לכיסם, ולו אגורה שחוקה. אולי על שעות הוראת טעמי המקרא, הם נטלו כסף. אין לי מושג קלוש ממה הם התפרנסו, אבל ברור לי שלא מהרבצת תורה.
על עצם העמדת השומר בבית המדרש ונטילת הכסף, התייחס המהרש"א (הרב שמואל אידלס, פרשן תלמודי מובהק, שימש ברבנות והוראת תלמידי ישיבה בפולין לפני 400 שנה), וזה לשונו [בפיענוח ראשי התיבות והמונחים]:
ומשתכר כו'. רצו לומר, קודם שהלך לבית המדרש היה הולך ומשתכר, לקיים מה ששנינו "כל תורה שיש עמה מלאכה סופה להתקיים ושאין עמה מלאכה אין סופה להתקיים", גם שישתכר מה ליתן לשומר בית המדרש. וענין נתינתן לשומר, אפשר משום שהיו בתי מדרשות שלהן בשדה, והיה צריך שמירה. אי נמי, שלא היו מניחין הכל לבית המדרש, כדאמרינן [כמו שאמרנו] פרק תפילת השחר (ברכות כח.) שהיה רבן גמליאל מכריז, "כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש", ועל דבר זה הושיבו שומר.
בספר בן יהוידע (מחברו הוא רבי יוסף חיים, ר בה של בגדד ומיליון יהודי עיראק, נפטר לפני למעלה ממאה שנה) כותב על כך:
"ומה שהיה מוכרח ליתן לשומר בית המדרש חצי טרפעיק בכל יום, עיין מהרש"א שכתב ב' טעמים, והם רחוקים. ונראה לי בסיעתא דשמיא, דלעולם הבית מדרש היה בתוך העיר, דהכי מסתברא מכמה טעמים [=לדעתי כוונתו, שלא מסתבר שבימי שלג יצאו חכמי העיר לבית מדרש המצוי מחוץ לעיר], אך השומר היה בו צורך לבית המדרש בשביל הלילה, שאי אפשר להניח פתח בית המדרש פתוח כל הלילה, ומוכרח שיעמוד השומר אצל הפתח כל הלילה לפתוח לכל הבא ולנעול אחריו, וגם עוד אפשר שהוצאות של הדלקת אש בימי הקור, וגם הדלקת שמן לנרות הכל יעשה השמש מכיסו, ותמורת כל זה יקח לו הרווחה זו שיקח מכל אדם חצי טרפעיק, ואם לא יתנו לו לא יכניסם, יען כי הוא הוא עושה הוצאות כנגד הרווחה זו".
לגוף מחקרך, אני לא יודע מהיכן יצאת מנקודת הנחה כמה תלמידים ישבו בבית המדרש, כמה היתה משכורת ממוצעת של אדם מן השורה, כי הלל שהסתפק בחצי טרפעיק לפרנסת משפחתו, אינו המודד של משכורת ממוצעת שמקבל שומר+הוצאות תחזוקה. הלל היה דוגמא של הסתפקות במועט ממש, מינימום הכרחי. לחם צר ומים לחץ. סביר שמשכורת ממוצעת היתה משהו פי כמה וכמה, ופלוס הוצאות, ובהנחה שהיו שם באותו בית מדרש רק 20 תלמידים שהיו צריכים לשלם לשומר כתנאי סף לכניסתם, לא הגענו אפילו למשכורת ממוצעת. יתכן למשל שמתלמידים עם ותק, לא נטלו כסף זה. דבר אחד ברור לי, שלא נטלו מכל אדם חצי של משכורת יומית ממוצעת, כדי לשלם מכך משכורת לשומר ולהוצאות התחזוקה. ישנם הרבה אופציות כיצד לנווט משכורת זו. ודאי שמהנחות נטולות כל בסיס, אי אפשר לבנות מדינה.
בכל מקרה, דבר אחד ודאי וברור במאת האחוזים, שמעיה ואבטליון לא קיבלו, ולו אגורה שחוקה אחת, על הרצאת השיעור.
אבקשך מאוד, להמציא לי סימוכין לתיאוריות שכתבת בשמונת הנקודות שהעלית במכתב. בעיקר על פיסקה 8, שהיא אינה ברורה לי בתכלית על מה הנך בונה תיאוריה זו?
כל טוב
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 10 ביולי 2014 שעה 22:16
|
|
אני ממתין להתייחסותך לשמונת הנקודות שהעלתי בסוף תגובתי האחרונה ובינתיים אסביר את הטענה שעלתה בסעיף השמיני, אותה ניסחתי כך:
|
|
'חז"ל עצמם אמנם ניסו בתחילה לבלום את ההשפעה ההלניסטית אבל לאחר ימיו של רבי יהודה הנשיא הסכר נפרץ והקוסמולוגיה של הפילוסופים היווניים החלה למצוא את דרכה לתורתם של חכמי ארץ ישראל שבהדרגה נטשו את ההשקפות הקוסמולוגיות המסורתיות ואימצו את ההשקפות של שכניהם ההלניסטים.'
|
|
'קוסמולוגיה' היא התורה שמתארת את מבנה היקום. הקוסמולוגיה המודרנית מתארת עולם מתרחב שמכיל מאות מיליארדי גלקסיות שכל אחת מהן מכילה מאות מיליארדי כוכבים. בתקופות קודמות אנשים אימצו תמונות יקום שונות לחלוטין ובתלמוד שוקעו רשמיהן של שתי קוסמולוגיות שונות:
|
|
1.
|
הקוסמולוגיה המסורתית שמשתקפת מכל ההתייחסויות הקוסמולוגיות שבמקרא וברוב המיתולוגיות הקדומות (ובכלל זה המיתולוגיה היוונית). קוסמולוגיה זאת ראתה את העולם כתיבה גדולה שחולקה לשלוש שכבות: שכבת התהומות, שכבת הארץ ושכבת הרקיעים. שכבת הרקיעים נתחמה מלמטה על ידי הרקיע הקשיח שנוצר ביום השני לבריאה, ומלמעלה על ידי 'שמי השמים'. השמש, הירח והכוכבים נשתלו ברקיע השמים כדי להאיר על הארץ והם מטיילים על פני הרקיע, ככל הנראה במסילות שנסללו או נחרצו במיוחד עבורם.
|
|
2.
|
הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שמדברת על ארץ מרכזית עטופה בשמונה כדורי בדולח (אתר) כשבכל אחד מהכדורים הללו שובצו אחד או יותר מגרמי השמים. כדורי הבדולח סובבים סביב הארץ שבמרכזם ונושאים עימם את הגופים השמיימיים ששובצו בהם.
|
|
שני מאפיינים עיקריים יעזרו לנו לזהות את שתי הקוסמולוגיות הללו:
|
|
1.
|
הקוסמולוגיה המסורתית מכירה רק 'שמים' אחד. המקרא מבדיל בתוך ה'שמים' שני רקיעים: הרקיע שנברא ביום השני 'ושמי השמים' שמוזכרים במספר פסוקים מקראיים. הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, לעומת זאת, מסתמכת על שבעה או שמונה כדורי בדולח, המכונים במקורות התורניים גם 'רקיעים' או 'גלגלים'.
|
|
2.
|
בקוסמולוגיה המסורתית השמש נעה ברקיע השמים ולכן היא אינה מקיפה את הארץ. בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, מאידך, השמש משובצת בגלגל השמש והיא נעה יחד עימו בעת שהוא סובב סביב כדור הארץ, כלומר, השמש בסופו של דבר מקיפה את הארץ.
|
|
טענתי היא שרוב החכמים שפעלו עד לימיו של רבי יהודה הנשיא, בן הדור החמישי לתנאים, דחו את התרבות והפילוסופיה ההלניסטית והחזיקו בקוסמולוגיה המסורתית. השכלתו של רבי יהודה הנשיא איפשרה לו להבין את ההיגיון בשיטה הגיאוצנטרית נראה לי שהוא הראשון שאימץ אות בפה מלא לאחר ימיו יותר ויותר מחכמי ארץ ישראל, אף שלא כולם, החלו לדגול בגישה הקוסמולוגית של המלומדים הלא רבניים. את טענתי אני סומך על האגדות התלמודיות הבאות:
|
|
1.
|
אמר רבי יהודה: יש רק שני רקיעים ולומדים זאת מהפסוק 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ב].
ריש לקיש אמר: מספר הרקיעים הוא שבעה ואלו הם – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.[3]
|
|
|
|
2.
|
רבי אליעזר אומר: העולם דומה לפרוזדור שיש לו רק שלושה קירות ובצד צפון אין לו מחיצה. כיוון שהחמה מגיעה בערב לפינה הצפונית-מערבית היא פונה ועולה במשך הלילה מעל לרקיע וחוזרת לצד מזרח.
רבי יהושע אומר: העולם דומה לאוהל שגם צידו הצפוני סגור במחיצה וכאשר החמה מגיעה לפינה הצפונית-מערבית היא יוצאת אל מחוץ לכיפה ומקיפה אותה במשך הלילה וכך היא חוזרת למזרח שנאמר 'הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ'[ג].
רבי יהושע מפרש את דבריו: גלגל החמה 'הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם' ,כלומר הוא הולך ביום לכיוון דרום, 'וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן', כלומר, בלילה הוא מקיף את הרקיע מבחוץ. 'סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּח וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ' - אלו פני מזרח ופני מערב שבימות החורף הקצרים החמה מקיפה אותם מבחוץ ואינה מאירה ובימות החמה הארוכים היא מהלכת בתוך האוהל.[4]
|
|
|
רבי יהושע ורבי אליעזר, שניהם תנאים מהדור השני, אחזו בהשקפת העולם המסורתית והם חלקו רק באשר לדרך בה השמש מגיעה ממקום שקיעתה במערב למקום זריחתה במזרח. שניהם מסכימים שהארץ מכוסה על ידי כיפת רקיע אטומה, שנראית כמו פרוזדור או כמו אוהל, אך בעוד רבי אליעזר מאמין שבלילה השמש חוזרת למערב מעל לרקיע הרי שרבי יהושע חושב שבלילה השמש מקיפה את הרקיע מצידו, מן הסתם מתחת לקו בו הרקיע נושק לארץ. דברים אלו משקפים את הקוסמולוגיה המסורתית ואין בהם לו שמץ של ראייה גיאוצנטרית.
|
|
3.
|
נאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[ד] ונשאלת השאלה: כיצד גלגל חמה ולבנה חוזרים מצד מערב לצד מזרח לאחר שהם נעלמים מן העין?
נחלקו בדבר רבי יהודה בר אלעאי (הוא רבי יהודה) והחכמים.
החכמים אמרו: השמש והירח מהלכים מתחת לארץ עד שהם שבים למזרח.
רבי יהודה בר אלעאי אמר: השמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח עד שהם שבים למזרח.
אמר רבי יוחנן: נראה לי שנכונים דבריו של רבי יהודה בר אלעאי שאמר שהשמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע שכן בימות החמה אנו מוצאים שכל העולם כולו רותח והמעיינות צוננים, דבר שלא היה אפשרי אם השמש הייתה מהלכת מתחת לארץ ומחממת את המעיינות. מאידך, דבריהם של רבנן שאמרו שהשמש והירח מהלכים מתחת לארץ גם הם נראים לי נכונים שכן אנו מוצאים בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן והמעיינות פושרים.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אל לנו לומר מדעתנו היכן השמש והירח מהלכים שהרי אין אנו יודעים אם הם פורחים באויר שמתחת לרקיע או שהם משפשפים ונוגעים ברקיע או שהם מהלכים בתוך גלגל מיוחד. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות להבינו.[5]
|
|
|
שאלת חזרתם של השמש והירח לנקודת המוצא שלהם העסיקה גם את החכמים שחיו אחרי רבי יהושע ורבי אליעזר: רבי יהודה החזיק בעמדה המסורתית ולשיטתו השמש חוזרת מהמערב למזרח מעל לכיפת הרקיע. החכמים שחולקים עליו גורסים שהשמש והירח חוזרים לנקודת המוצא שלהם בנתיב שלוקח אותם אל מתחת לארץ. כאן אנו כבר רואים את הניצוץ הראשון של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שמניחה שהשמש סובבת סביב הארץ במעגלים שמקיפים את הארץ כולה.
מעניין במיוחד הבלבול שמפגינים רבי יוחנן, שעדיין פוסח על שני הסעיפים, ורבי שמעון בר יוחאי, שאינו מסוגל להכריע בין האפשרות שהשמש והירח נעים בצורה שנגזרת מהקוסמולוגיה המסורתית, היינו מרחפים באויר שמתחת לרקיע או נעים במסילות הרקיע, לבין האפשרות שהם מהלכים בתוך אחד מהגלגלים/כדורים הגאוצנטריים ששמעם כבר החל להגיע לאזני הרבנים.
|
|
4.
|
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת מתחת לרקיע ובלילה מעל הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת מתחת הרקיע ובלילה מתחת לקרקע.
אמר רבי יהודה הנשיא: נראים לי דבריהם יותר מדברינו שכן ביום מעינות צוננים ובלילה רותחים.[6]
|
|
|
כאן עמדתם של חכמי אומות העולם אינה זקוקה לכל פרשנות וברור שהם אוחזים בגישה הגיאוצנטרית שמחייבת את השמש והירח להקיף את הארץ. למיטב הבנתי, רבי יהודה הנשיא שפוסק לטובת חכמי אומות העולם למעשה זונח את הקוסמולוגיה המסורתית ופוסק לטובת ראיית העולם הגיאוצנטרית. להערכתי, זאת הפעם הראשונה שחכם חשוב כלשהו מטיל את כל כובד משקלו מאחורי הקוסמולוגיה של חכמי אומות העולם.
|
|
5.
|
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים הרקיע קבוע במקומו והכוכבים מהלכים על פניו וחכמי אומות העולם אומרים הכוכבים משובצים בכדורים ואלה מסתובבים ונושאים עימם את הכוכבים.
אמר רבי יהודה הנשיא: יש סתירה לדבריהם של חכמי האומות בכך שמעולם לא מצאנו את מזל עגלה בדרום ואת מזל עקרב בצפון, כפי שהיינו מצפים למצא אם הכדור כולו היה מסתובב סביב הארץ בצורה אחידה וסימטרית.
השיב לו רב אחא בר יעקב: אולי, הכוכבים בגלגל קבועים בתבנית של המוט המרכזי ברחיים או ציר דלת, ששניהם נעים מעט בשעה שהרחיים והדלת נעים בקשת רחבה.[7]
|
|
|
בקטע זה רבי יהודה הנשיא לכאורה סותר את הדברים שאמר בקטע הקודם אבל ניתן להעריך שבידיו של העורך התלמודי, שפעל מאות שנים לאחר ימיו של רבי, לא היה מקור שדייק בדבריו. למרבה המזל, רב אחא בר יעקב העמיד את הדברים על דיוקם והסביר מדוע הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית היא הגיונית למרות הכל.
|
|
6.
|
מספר רבה בר בר חנה: אמר לי הערבי שהוביל אותי במדבר: בוא ואראה לך היכן נושקים הארץ והרקיע זה בזה. כשהגיעו למקום רצה רבה בר בר חנה להתפלל ולכן הוא הניח את הסל שלו באחד החלונות שברקיע. כשגמר להתפלל הוא חיפש את הסל אך לא מצא אותו.
אמר רבה לערבי: יש כאן גנבים.
אמר לו הערבי: הסל נעלם כי שמת אותו באחד החלונות שבגלגל הרקיע והגלגל הזה מסתובב. המתן עד למחר וכשגלגל הרקיע ישלים את סיבובו תוכל לשוב ולמצא את סלך.[8]
|
|
|
גם אגדה זאת בוללת את הקוסמולוגיה המסורתית עם הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית: רבה בר בר חנה, בן הדור השלישי של אמוראי ארץ ישראל, הניח את סלו באחד מהחלונות של הרקיע המסורתי אבל הרקיע הזה סבב סביב הארץ בדיוק כמו כל גלגל של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרי.
|
|
ההצבעה על רבי יהודה הנשיא כמחולל השינוי בתפיסה הקוסמולוגית היא בהחלט די שרירותית אבל נראה לי שבימיו חל המהפך שהחדיר ליהדות את שבעת הרקיעים ואת השמש שמקיפה את הארץ (במקום לנוע רק ברקיע שמעליו).
עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 13 ביולי 2014 שעה 13:13
|
|
שלום לך מר אביר.
ברצוני הפעם לפתוח את תגובתי, דווקא מהשורה האחרונה שלך.
כתבת:
"ההצבעה על רבי יהודה הנשיא כמחולל השינוי בתפיסה הקוסמולוגית היא בהחלט די שרירותית אבל נראה לי שבימיו חל המהפך שהחדיר ליהדות את שבעת הרקיעים ואת השמש שמקיפה את הארץ (במקום לנוע רק ברקיע שמעליו)".
סבורני, שיותר היה מתאים לומר לנוכח הרצאתך שבה הגעת למסקנה של הצבעה על רבי יהודה הנשיא כמחולל שינוי בתפיסה הקוסמולוגית, שהיא בהחלט שערורייתית למדי. ראיתי כבר בעבר מחקרים של מלומדים ופרופסורים שונים בנוגע לתיארוך בתקופות התנאים והאמוראים ואף לדורות המאוחרים יותר, ביניהם מחקרים שהתבססו על רסיסי מידע וצירופי שמועות ופרשנויות מרחיקות לכת, שלא אחת אף הופיעו טעם מריר ומעט נלעג על רמתם של אותם מחקרים מלומדים. עם זאת, בסוג של מחקר כה שערורייתי, כמו זה הנוכחי, דומני שטרם נתקלתי. אין בו שום חיבור של שורה לשורה שמובילה הסתברותית לאיזו קירבה למסקנה אותה העלית בנקודות שהצבת בפני כאילו שהם עובדות מוכחות.
לקחת כמה אגדות חז"ל, עשית מיקס אחד גדול, [ובציניות הייתי אומר שעשית מזה קומיקס אחד גדול], ותיארכת את תקופת אומריהם, עשית איזה ממוצע, והגעת משם לאיזו מסקנה על רבי יהודה הנשיא. לא הייתי מאמין שקיימת גישה כה בלתי רצינית ביחס לדיון על מאמרי חז"ל, לולי נוכחתי זאת בעיניי.
לאחר הקדמה זו, אנסה לענות דבר דבור על אופניו לנוכח דבריך, ובמכתבי זה, אתמקד קודם במכתב האחרון שכתב, ולא על כל שמונת הנקודות שהעלית במכתבך הקודם.
אקדים ואומר, איני מתבייש בכך שאיני בקי די בהיסטוריה המלומדת של חכמי תבל ביחס לפעילות הקוסמוס, ואיני מבין לאישורם את תפיסתם של הקוסמולוגיות למיניהם, אולם בכך אני נוטה להסכים, שחז"ל אכן הושפעו לא אחת מידיעתם ואבחנתם של חכמי אומות העולם, ואף לא בושו לומר ולהדפיס במקרה מן המקרים, כי דבריהם של חכמי אומות העולם יותר נכונים מהדברים שהם עצמם אמרו.
וכעת לגופם של דברים. העתקת את דברי חז"ל המדברים על שני רקיעים ושבעה רקיעים, והפרשנות שלך הסבירה את הענין שזה מתאים לשינויים בתפיסה הקוסמולוגית. ואני מתפלא עליך, כי בדרך כלל, אתה נצמד לטקסט בדייקנות, וכאן צר לי לומר שפשוט סילפת, או יותר נכון השמטת במכוון.
אתחיל קודם מסילוף של אות אחת קטנה, משמעותית ביותר.
ציטטת את דברי הגמרא בחגיגה, וייחסת את הדעה הראשונה לסובר ששני רקיעים הם, לתנא רבי יהודה בר אלעאי. והנה לפני בגמרא כתוב בראשי תיבות "א"ר יהודה". ובדקתי וראיתי כי רוב רובם של הפרשנים ייחסו דעה זו, לדעת האמורא רב יהודה, שהיה תלמידם של האמוראים רב ושמואל, כלומר בדור השלישי לאחר רבי יהודה הנשיא [וישנם אף שציטטו את דברי הגמרא, שרב יהודה אמר כן בשם רב. כך גם מובא דעה זו במדרש (דברים רבה ב, לב) בשמו של רב]. כך גם מסתבר מהצגת הדברים בגמרא, שבדרך כלל לא מצאנו שמובא במקביל דעת אמורא החלוק על דברי תנא מכמה דורות הקודמים לו, בהצגת הדברים כמחלוקת שוות ערך. כך שזו טעות הנחתית ראשונה בדבריך.
בנוסף לכך, הרמב"ם במורה הנבוכים (ח"ב פ"ט) מתייחס לדברים, וכותב כך: "כבר בארנו לך (פרק ד' מזה החלק) שמספר הגלגלים לא דוקדק בזמן אריסט"ו, ושהמונים הגלגלים בזמננו תשעה, אמנם מנו הכדור האחד הכולל גלגלים רבים וחשבוהו לאחד, כמו שהתבאר למי שעיין בחכמת התכונה, ולזה לא תרחיק עוד מאמר קצת החכמים שני רקיעים הם, שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים, כי אומר זה המאמר מנה כדור הכוכבים כולם אחד, ר"ל הגלגלים אשר בהם כוכבים, ומנה כדור הגלגל המקיף אשר אין כוכבים בו כדור שני ואמר שני רקיעים הם".
יתירה על כך, המינוח שבעה רקיעים, מצוי כה רבות בדברי התנאים, שכולם קדמו לרבי יהודה הנשיא. אביא כמה דוגמאות:
"דתניא אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעה רקיעים, רבי יוחנן בן נורי אמר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים" (ראש השנה לב.).
רבי יוחנן בן נורי המוזכר בברייתא זו, היה תנא בדור השלישי, חברו של רבי עקיבא, כלומר שנים שלושה דורות לפני רבי יהודה הנשיא.
מסכת היכלות (מיוחס לרבי עקיבא!) פרק רביעי. מזכיר שבעה רקיעים. כך מצוטט גם בשמו של רבי ישמעאל על שבעת הרקיעים. כך גם מובא בכמה וכמה מדרשי חז"ל, המיוחסים לדורות התנאים, על כך שהקב"ה פתח את שבעת הרקיעים לעיני עם ישראל בשעת מתן תורה. האחרונים אכן מתחבטים כיצד לבאר את דברי רב יהודה המגביל את מספרם של הרקיעים לשנים, ולהתאימם עם כל מדרשי חז"ל הקדומים שישנם שבעה רקיעים. כך שכל התיאוריה הזו ששבעת הרקיעים נולדה ונוצרה רק אחרי דורו של רבי יהודה הנשיא, והתחדשה בדברי ריש לקיש האמורא הארצישראלי, היא מופרכת לחלוטין.
בנוגע לכך, אלך צעד צעד לפי איך שאתה הצגת את הדברים, כדי לסבר את אזנך עד כמה גדול ועמוק הוא הסילוף של דברי ריש לקיש שהבאת במאמרך.
כך הצגת את הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית:
"הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שמדברת על ארץ מרכזית עטופה בשמונה כדורי בדולח (אתר) כשבכל אחד מהכדורים הללו שובצו אחד או יותר מגרמי השמים. כדורי הבדולח סובבים סביב הארץ שבמרכזם ונושאים עימם את הגופים השמיימיים ששובצו בהם".
ובכן, לדבריך שייחסת את שבעת הרקיעים לאותה תפיסה קוסמולוגית, מדובר בעצם בסוג של כדורי בדולח המשבצים כל אחד בתוכם את אחד או יותר מגרמי השמים, והם נושאים עמם את הגופים השמימיים ששובצו בהם.
כעת נשוב ונראה מה אומר ריש לקיש [ואני מתנצל מראש שאני מעתיק את הדברים בלשון תלמודית בלא עריכה מיוחדת, וסבורני שהדברים קריאים ומובנים דים גם בשפה זו]:
"ריש לקיש אמר שבעה, ואלו הן: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
'וילון' אינו משמש כלום, אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית, ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר הנוטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת.
'רקיע', שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין, שנאמר ויתן אתם אלהים ברקיע השמים.
'שחקים', שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים, שנאמר ויצו שחקים ממעל ודלתי שמים פתח וימטר עליהם מן לאכל וגו'.
'זבול', שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך מכון לשבתך עולמים, ומנלן דאיקרי שמים, דכתיב הבט משמים וראה מזבל קדשך ותפארתך.
'מעון' שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל, שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וכו' [הגמרא כאן קוטעת את הדברים ומביאה מאמרים נוספים הנוגעים לפסוק זה, ובהמשך חוזרת:], ומנלן דאיקרי שמים, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים.
'מכון', שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהן אש, שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וכו' [הגמרא כאן קוטעת ושואלת שמפסוקים אחרים משתמע ששורש דברים אלו על הארץ, ומתרצת בדברים פלאיים, וממשיכה:], ומנלן דאיקרי שמים, דכתיב ואתה תשמע השמים מכון שבתך.
'ערבות' שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים וכו' [הגמרא מביאה מקורות מפסוקים לכל אחד מהרשימה הנזכרת, וממשיכה:], שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם בערבות, שנאמר סלו לרכב בערבות ביה שמו, ומנלן דאיקרי שמים, אתיא רכיבה רכיבה, כתיב הכא סלו לרכב בערבות וכתיב התם רכב שמים בעזרך וחשך וענן וערפל מקיפין אותו שנאמר ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו חשכת מים עבי שחקים".
עד כאן ציטטתי מדברי הגמרא.
כעת אשאל, היכן כאן יש קשר כלשהו לקוסמולוגיה גיאוצנטרית??? האם הקוסמולוגיה מדברת על כדורי בדולח הנושאים את מלאכי השרת? או שאחד מהם הוא משכן הנשמות והרוחות? או שאחד מהם קבועים בו ירושלים ובית המקדש ומיכאל עומד ומקריב שם קרבנות? או שמא באחד מהם טוחנים מן לצדיקים???
משום מה ריש לקיש מעמיד את כל גורמי השמים, כל כולם, הכוכבים והמזלות, ברקיע אחד בלבד. בניגוד מוחלט לתפיסה הגיאוצנטרית על הקוסמוס. אבל כל זה לא מפריע לך לזהות את השפעת הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית מתקופת רבי יהודה הנשיא, על דברי ריש לקיש.
אני שואל ברצינות, המאמר המלומד הזה שהבאת בפני, שאיני יודע אם חיברת אותו בכוחות עצמך או שהעתקת אותו מאיזה מחקר, האם הוא רציני? או שמישהו לא מכובד חמד לנו פשוט לצון?
יותר מכך אתמה: הרי כל דברי ריש לקיש, מבוססים על אמונה עזה ויוקדת, בקיומם של מלאכי השרת, בקיומם של עולמות רוחניים טמירים ונשגבים שדרכם מאציל הקב"ה את השפע לעולם. איך אפשר לקשר את הדברים לאיזשהו מבנה קוסמולוגי? איך חוקר שבז לכל הדיבורים הללו, יכול להציג מהדברים איזו תפיסה קוסמולוגית כלשהי???
גם הרקיע הראשון שריש לקיש מכנה אותו וילון, מדבר על וילון שנכנס בשחרית ויוצא בערבית, ומסביר רש"י כי הוילון נכנס בשחרית לתוך תיקו וכך נראה האור בעולם. האם זה מתאים במילה כלשהי לתפיסה קוסמולוגית גיאוצנטרית???
הייתי רוצה להביא את דברי פרשננו, פרשני התלמוד, על דברי רב יהודה וריש לקיש על חילוקם של מספר הרקיעים ומשמעותם, אבל לנוכח התהום העמוקה הפרושה בפנינו בגישה לדברי חז"ל, איני רואה כל טעם להביא לכאן איזה מדברי חכמינו לדברים, רק אציין לדברי המהרש"א (הרב שמואל אליעזר אידלס) במקום המתייחס במילים ספורות לדברים, וכותב כך:
"חכמי אומות עולם מסכימים על כך שז' רקיעים הם, והם ז' כוכבי לכת כסדרן, שצ"ם חנכ"ל. אמנם בפרטי הדברים במאמר הזה לא ידענו לכוון להם, ועל כן אמרתי לי בזה במופלא ממך בל תדרוש". המהרש"א חוזר על הדברים בקצרה בהמשך וכותב על דברי ריש לקיש האומר כי ברקיע השני הקרוי רקיע, קבועים בו החמה והלבנה וכל גרמי השמים: "גם זה שלא כדעת התוכניים שדעתם שחמה ולבנה אינן קבועין בגלגל א' אלא כדרך שצ"ם חנכ"ל". כלומר, המהרש"א אמנם מסמיך לדברי ריש לקיש את הסכמתם של התוכניים מחכמי אומות העולם בתפיסה הקוסמולוגית הגיאוצנטרית, אך מדגיש שפרטי הדברים במאמרו של ריש לקיש אינם מכוונים לדעתם של חכמי אומות העולם, ולכן הוא מונע את עצמו מלפרש בדברים שאינם מובנים לנו. הייתי מצפה מענווה דומה, למי שודאי רחוק לגמרי מתפיסתם של חז"ל באמונתם גם בעולמות רוחניים טמירים, ולפחות להמנע מלנסות להכניס בכוח את תפיסותיו שלו הוא, לתוך דברי חז"ל.
אמנם, הדברים הנ"ל אינם באים לסתור איזה הנחה מההנחות שהצבת בנוגע להשפעות ההבנה. ניקח לדוגמא את דברי הרמב"ם בתפיסתו הקוסמולוגית, אין ספק שהוא הושפע רבות ובצורה מכרעת מהתפיסה הגיאוצנטרית. כך הוא קובע את הדברים בספרו היד החזקה - משנה תורה, הלכות יסודי התורה פרק ג' הלכה א':
"הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות, והם תשעה גלגלים, גלגל הקרוב ממנו הוא גלגל הירח, והשני שלמעלה ממנו הוא גלגל שבו הכוכב הנקרא כוכב, וגלגל שלישי שלמעלה ממנו שבו נוגה, וגלגל רביעי שבו חמה, וגלגל חמישי שבו מאדים, וגלגל ששי שבו כוכב צדק, וגלגל שביעי שבו שבתי, וגלגל שמיני שבו שאר כל הכוכבים שנראים ברקיע, וגלגל תשיעי הוא גלגל החוזר בכל יום מן המזרח למערב והוא המקיף ומסבב את הכל, וזה שתראה כל הכוכבים כאילו הם כולם בגלגל אחד ואף על פי שיש בהן זה למעלה מזה, מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר לפיכך נראים הכוכבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון".
תפיסה זו, ופרשנותה לשמות השונים של הרקיעים בפסוקים, היא לחלוטין אינה תואמת את דברי הגמרא בחגיגה שבהם הובאו דברי רב יהודה וריש לקיש הנזכרים בדברינו הקודמים, ומפרשי הרמב"ם התחבטו אם אפשר ליישב את הדברים ולהתאימם זה לזה, או שהרמב"ם בחר לו לפרש את המקראות על פי פשוטם של דברים שנגלו לעיניו, בלא התייחסות לפרשנותם של דברי חז"ל המתייחסת לעולמות רוחניים וטמירים, וכפי הכלל הידוע לנו שמעבר לפרשנות האגדתית של דברי חז"ל, ישנה פרשנות פשוטה למקראות, וכדברי רש"י במספר מקומות "אין מקרא יוצא מידי פשוטו".
אעתיק לפניך מדברי האלשיך (רבי משה אלשיך, מחכמי צפת, פרשן מקראי ותלמודי, פוסק הלכות דרשן ומקובל, נפטר לפני למעלה מ420 שנה) בפירושו לספר משלי (ג, כ) המאריך רבות בנושא זה, [אשתדל לתרגם את המונחים התלמודיים שבדבריו, ואתנצל מראש על האריכות, אך סבורני שכל מילה שבו חשובה לנידוננו]:
"והנה באשר ייחס הטל אל שחקים, יתכן להעתיק האמור על נכון, והוא על פי מאמר רבותינו ז"ל פרק אין דורשין (חגיגה יב:), באומרם כי ז' רקיעים הן, וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות, ואמרו שברקיע הב' בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות וכו', והנה אמרו קצת מגדולי האחרונים שז' גלגלים שמנו חכמי התכונה, שהם שצ"ם חנכ"ל, הם ז' רקיעים שמנו חז"ל, והלא כמו זר נחשב יהיה זה דעתם, שהרי אמרו שבשני חמה ולבנה וכוכבים ומזלות, והלא בגלגל הב' אין בו רק כוכב אחד לבד, וגם החמה הוא בד' ולא בשני, ולבנה בא', וכוכבים ומזלות בשמיני. ועוד איך יהיו חמה ולבנה בגלגל אחד, וזה מקיף בשנ"ד יום י"ב פעמים, וזה בשס"ה ימים פעם אחת, עם היות שחזרו והודו שמזל קבוע וגלגל חוזר. ועוד שבשלישי לחז"ל שוחקים מן לצדיקים כמ"ש שם, שעל כן נקרא שחקים ואין בו שום כוכב. ולא עוד שמאמרם ששוחקים מן שהוא דבר רוחני לעתיד לבוא, יראה שיש ברקיע ההוא רוחניות מה, והלא ידענו כי ז' הגלגלים גשמיים הם. ועוד שאם זבול הוא הד' הוא גלגל חמה, איך אמרו רז"ל שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב וכו', שנאמר בנה בניתי בית זבול לך, ומי יעלה על רוחו שבית המקדש של מעלה הוא בעולם הגלגלים למטה מעולם המלאכים, ושיהיו למעלה מבית המקדש מאדים צדק שבתאי וי"ב מזלות. ועוד שאין זה כבוד בית המקדש יהיה סובב סובב בעולם בגלגל החוזר, ויהיה פעם למטה מהארץ ופעם למעלה. ולא עוד, אלא שאמרו רבותינו ז"ל שהוא מכוון כנגד בית המקדש של מטה, ואיך יהיה מכוון והוא סובב תמיד, ומי יתן ולא היה אלא סיבוב אחד בשנה בתנועתו הטבעית מן המערב למזרח, ולא פעם בכל יום ע"י הגלגל היומי שיסובבנו מן המזרח למערב, וחלילה לבית המקדש של מעלה מטילטול זה. ועוד שהלא בחמישי אמרו רבותינו ז"ל שבו כתות של מלאכי שרת שאומרות שירה וכו', ואם כן נמצא עולם המלאכים בגלגל מאדים, ולמעלה מהן צדק ושבתאי ומזלות שהן מעולם הגלגלים. ועוד שבשישי אמרו שבו טללים רעים וחדרים של סופה ומערה של קיטור וכו', ואיך יהיה בגלגל צדק כל הרעה הזאת והוא הפכה. ועוד כי בז' שהוא ערבות אמרו שם אופנים וחיות הקודש, וכסא הכבוד ומלך אל חי וקים רם ונישא שוכן עליהם בערבות, שנאמר וכו', ואיך יתכן תהיה כסא הכבוד בגלגל שבתאי, ועוד שיהיה גלגל המזלות וגלגל יומי למעלה חלילה. ועוד שמעולם לא נמצא בחז"ל גלגל ערבות או גלגל זבול או גלגל שחקים וכיוצא, כי אם בשם רקיעים יקראום תמיד, אך גלגל חמה וכו' שלא ייחסום רק אל ז' כוכבי לכת. ועוד שהם אמרו כי מכל רקיע שלמעלה ממנו מהלך ת"ק שנה, ועל פי חכמי התכונה אין דבר פנוי בין גלגל לגלגל, שעל כן יעצור כח גלגל היומי לסבבם מן המזרח למערב יום יום היפך סיבובם הטבעי, ואילו יצויר היה פנוי מהלך שעה בין גלגל לגלגל, לא היה היומי יכול להפכם, ומה גם עתה בין כל אחד מהם לחבירו מהלך ת"ק שנה, והם ז' הפסקים מהשיעור הרב הזה. ועוד למה לא מנו חז"ל ט' לכלול גלגל המזלות והיומי או י', לדעת האומר שהם עשרה. ועוד שהרי רבותינו ז"ל עצמם מחלקים בשצ"ם חנכ"ל בגמ', ואיך יאמרו שכולם ברקיע הב' שהוא גלגל א'.
אך אין ספק, כי רקיעים לחוד וגלגלים לחוד, והוא כי לא יכחישו רבותינו ז"ל, שלכל כוכב מז' כוכבי לכת, יש לפחות גלגל אחד, ולמזלות אחד, זולת היומי, אלא שלכל הט' הגלגלים הגדולים עם הקטנים הנמצאים בתוכם, הכל כוללו בכלל רקיע אחד, ודעתם ז"ל שהראשון אינו משמש, רק נכנס שחרית וכו', כמאמר חז"ל פרק אין דורשין, ולמעלה הימנו ט' הגלגלים הכוללים חמה ולבנה, ויתר ז' כוכבי הלכת בגלגליהם וגלגל המזלות והיומי כסדרן והליכתן אשר סדרום הבקיאים בהם ובשמותיהם, ואל כללות כולם יקראו רקיע שני, וכוללו אותם לאחדים להיותם כלם גשמיים בהחלט ומתנועעים. מה שאין כן אשר למעלה מהם כי לכל אחד מהן יש צד רוחניות כל אחד לפי מדרגתו, כי מהג' שהוא שחקים מתחיל רוחניות מה, עם שאינו דק בעצם, ושוחקים בו מן שיש בו תפיסה מה ברדתו, עם היותו מאכל רוחני, ולמעלה הימנו זבול שהוא דק ברוחניות יותר, ועל דרך זה עולים עד ערבות.
ומאמרם ז"ל שבין רקיע לרקיע ת"ק שנה אינו בין גלגל לגלגל, כי לא יכחישו שאין ביניהם פנוי שעל כן קראוהו אחד, כמדובר. נמצא לדעתם כי מהרקיע הג' הנקרא שחקים, מתחיל עולם המלאכים, והטל היורד משחקים הוא טל רוחני, כמעט מעין המן הנשחק בו, והוא טל ברכה באמת, והנה המים אשר מעל לרקיע אמרו רבותינו ז"ל שהם מים על הרקיע הב', ונקראים תהומות עליונים בסדר מעשה בראשית, שמהם ימטיר ה' על הארץ, כמו שנאמר תהום אל תהום וכו', הם תהום עליון ותהום תחתון כמאמרם ז"ל שם ובבראשית רבה".
עד כאן דברי האלשיך. ודברים דומים כתב עוד בכמה מקומות בספריו, ומהם בפירושו על התורה דברים (לג, כו) איכה (א) תהלים (יט, א).
כעת לאחר שהבהרתי נקודה זו, אעבור בקצרה לחלק הנוסף בדבריך, שבו בללת כמרקחה כמה מאמרי חז"ל, העוסקים בנושא תנועת השמש וכדוריות העולם, וכיוצא בזה, אם כי לדעתי היה אפשר להוסיף עליהם עוד ממאמרי חז"ל, כהנה וכהנה, כדי להרשים ולהגדיל את הסלט בנושא.
אני מסכים בהחלט, שחכמינו ז"ל כולם, לא ידעו על העולם את מה שאנו יודעים היום, והם גם אמרו זאת וביטאו זאת היטב בדבריהם. הדבר אינו מוריד כי הוא זה מחכמתם, וממה שהם כן ידעו. כמו שאי אפשר להפוך את אריסטו להדיוט מושלם, רק בגלל מה שהוא סבר על תנועת הגלגלים וכדור הארץ. ברור שחכמתו של אדם, גדול ככל שיהיה, אף אם נגלו לו תעלומות חכמה רבים, עדיין היא מוגבלת מאוד. וככל שהזמן עובר, ומצרפים רסיסי מידע, ונוספים כלי בדיקה חדשים והתפתחות הטכנולוגיה, ובכך מתגלים עוד ועוד פרטים על היקום, כך נודע יותר על גדולתו של הבורא וחקיקתו בחוקי הטבע המופלאים, ובכך אנו נראים בעיני עצמנו כחכמים יותר מהקודמים לנו. עם זאת, עדיין אין אנו יודעים דבר וחצי דבר, על תנועתם של גרמי הארץ והשמים, למרות שאנו יודעים היום היטב מי מהם סובב, ומי מהם עומד על מקומו, ולאיזה כיוון התנועה נוצרת. ולמרות זאת איננו יודעים מה מחזיק את תנועת השמש וכוכבי הלכת על אותו ציר מדויק. ומשכך, אני נוטה לומר, שככל שיתגלו פרטים נוספים יותר בתנועת העולם, נבין יותר טוב את דברי חז"ל במה שהם ביטאו בדבריהם לפי מה שהיה ידוע על תנועת העולם בזמניהם.
דומני שהתייחסתי בכך לכל הנקודות שהעלית במכתבך האחרון, למרות שעדיין כלל לא ברור לי מה רצית להלביש על רבי יהודה הנשיא, ומהיכן שאבת את דבריך עליו, מלבד מה שרבי יהודה הנשיא הסכים בדבר אחד לדבריהם של חכמי אומות העולם שצדקו יותר מדברי חכמי ישראל. נו, ואז?
בנוגע לאגדת רבה בר בר חנה ממסכת בבא בתרא, יש לי שם עוד כמה דברים שאיני מתחיל להבין את פשרם, גם באופן פשטני למדי. בכללות אני מעדיף להיצמד לפרשנותם של הראשונים. לדוגמא הריטב"א (רבי יום טוב בן אברהם אשבילי, מחכמי ספרד, חי לפני כ850 שנה) הכותב על דברים אלו שציטטת את הדברים הבאים:
"כתוב הוא בספרים החיצונים כי הרמז המלך עשה כצורת כל הגלגלים וצבא השמים להראות לעולם מהלכיהם ותנועותיהם ועלייתם וירידתם והיאך חוזרים לזמנם למחזור שלהם, וזה המקום הראה לו".
כלומר, אחד ממלכי האומות, בנה איזה תבנית לצורת העולם כפי שהיא נתפסה בזמנם, ואת זה הראה אותו ערבי לרבה בר בר חנה. כך שהתלונות בנושא צריכות להיות מופנות לאותו מלך שנקרא הרמז, ולא לאמוראים.
אצטט עוד בנושא מדברי הריטב"א בתחילת אותה אגדתא מסתורית של רבה בר בר חנה (בבא בתרא עג.):
"יש במעשיות שבפרק זה ענינים זרים לבני אדם לפי שלא הורגלו בהם והם דברים קרובים מאד להיודעים בטבעם כענין גודל הדגים שבים וגודל סערת גלי הים, ויש גם במעשיות אלו ענינים נרמזים שלא היו נראים להם במראית העין אלא במראה החלום, וזה כי כשהחכמים הולכים בים אוקיינוס ורואין שם נפלאות השם יתברך וגם שהם שם מתבודדים מחשבים בענינים נוראים ונפלאים ובעת השינה נראה להם כענין הרהוריהם ענינים נפלאים מורים על הענין, והגאונים כתבו כי כל היכא דאמרינן הכא לדידי חזי לי במראה החלום היה כשהיה מהלך בים אוקיינוס, ומפני שיש טופלי שקר מלגלגים על דברי רבותינו ז"ל נרמוז בקצת הענינים האלו קצת רמזיהם הקרובים יותר לפשט, וישמע חכם ויוסף לקח".
היה שלום.
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 16 ביולי 2014 שעה 14:31
|
|
יהודי שיודע שלום,
ראשית הרשה לי להבטיח לך שאת כל מאמריי ותגובותיי אני מחבר בכוחות עצמי ולעולם איני מעתיק ממאמרים של אחרים. אם אני כבר מביא רעיונות או דברים של טובים ממני אני מקפיד לא רק לציין את המקור אלא גם להבליט את הציטטה כך שלא יהיה שום מקום לטעות. עתה כמה מילים בנוגע לסגנון כתיבתך: איני יודע איך נהוג היום בעולם הישיבות אבל בעולם בו אני חי על האדם להחליט אם הוא רוצה להיות בר-פלוגתא או שופט ופוסק. אי אפשר להיות גם זה וגם זה ולכן אם ברצונך לנהל דיון ענייני אבקשך לוותר על הביטויים המגמדים ולהסתפק בהעלאת טיעוני נגד משכנעים, אותם, למרות הציטוטים הארוכים, עדיין לא הצלחתי למצוא במכתביך. למען האמת, לאחר שגמרת להשתלח ולהיטפל לנקודות השוליות ביותר בדבריי הצלחת להסתבך עם עצמך ולהגיע לבסוף להכרה שהדברים סתומים ואינך מסוגל לרדת לעומקן.
הבה נתחיל מההתחלה והפעם אנסה לנסח את דבריי בצורה הברורה והמובנת ביותר: |
|
1.
|
בכל התנ"ך אין ולו איזכור אחד לגלגל שמימי כלשהו.
|
|
2.
|
סביב שנת 300 לפני ספירת העמים הארץ נכבשה על ידי גייסות מוקדונים שהביאו עימם את התרבות ההלניסטית ואת הפילוסופיה היוונית שכללה גם את התורה הגיאוצנטרית של אריסטו וממילא גם את המושג 'גלגלים'.
|
|
3.
|
הגלגלים השמימיים היו כנראה מוכרים ליהודי אלכסנדריה ונראה ששמעם הגיע גם לשכבות המלומדות של ארץ ישראל. הרבנים בדורות הראשונים של התנאים פסקו 'ארור המלמד בנו חכמת יוון' והתרחקו במודע מכל מגע עם תרבות ההלניסטית ולכן סביר להניח שהתורה הגיאוצנטרית לא הייתה מוכרת להם.
|
|
4.
|
בוויכוח על מהלך החמה גם רבי יהושע וגם רבי אליעזר מבטאים את הגישה המסורתית לפיה השמש והירח מטיילים מתחת, מעל או לצידי הרקיע ואין בדבריהם שום זכר לתורה הגיאוצנטרית.
|
|
5.
|
במדרש בראשית רבה ו:ח אנו שבים ומוצאים גם את רבי יהודה בר אלעאי וגם את רבנן כשהם מחזיקים בעמדות מסורתיות.
|
|
6.
|
במאה השנייה לספירתם פעל באלכסנדריה תוכן בשם תלמי שפירש והרחיב את התורה הגיאוצנטרית והפך אותה לנחלתם של כל המלומדים ההלניסטים. תלמי נפטר בשנת 165 למניינם, בימיו של רבי יהודה הנשיא.
|
|
7.
|
בהדרגה אנו מוצאים יותר ויותר חכמים שמוכנים להניח שהשמש והירח לא מטיילים על פני הרקיע, כמתבקש מהתיאור התנכי, אלא שהם סובבים יחד עם הגלגל בו הם שובצו. ביטוי לכך נמצא במחלוקת בין ר"י, יהא זה רבי יהודה או רב יהודה, שדגל בראיה המסורתית לבין ריש לקיש שכבר ניסה לפשר בין התורה הגיאוצנטרית לבין פסוקי התנ"ך.
|
|
8.
|
הרמב"ם מתאר במפורש, ובפירוט רב, את התורה הגיאוצנטרית ואין ספק שבימיו הקוסמולוגיה המסורתית כבר הוחלפה בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית.
|
|
9.
|
ברור לחלוטין, למרות נסיונות התירוץ של הרבנים המאוחרים, שהראיה הקוסמולוגית של היהדות השתנתה מהקצה עד הקצה במהלך אלף השנים שהפרידו בין תקופתם של רבי יהושע ורבי אליעזר לתקופתו של הרמב"ם. אני נוטה לייחס את המהפך לימיו של רבי יהודה הנשיא, כשהרבנים החלו להיפתח ל'חוכמת יוון', אבל לא אובך אם יסתבר שטעיתי בדור אחד או שניים לכאן או לכאן.
|
|
עורכי התלמוד לא טרחו להציג את האמונות היהודיות בצורה ברורה, עקבית ומסודרת והם השאירו מרחב רב למחקרים המלומדים שמשאירים אצלך 'טעם מריר ומעט נלעג על רמתם'. אשמח אם אתה תעמיד דברים על דיוקם ותסביר לי במילותיך אתה, מבלי להציפני בדבריהם של פרשנים אלו או אחרים, כיצד בדיוק ניתן לפשר בין השקפת העולם המסורתית שמשתקפת מפסוקי התנ"ך ומדבריהם של התנאים המוקדמים לבין הקוסמולוגיה האריסטוטלית-תלמאית שהרמב"ם פרט בארבעת הפרקים הראשונים של היד החזקה ובכל ספר מורה נבוכים.
עד שאקרא הסבר שמניח את דעתי אני אמשיך להאמין שהתורה הגיאוצנטרית של ההוגים היווניים הוטמעה ביהדות, לפני, אחרי או בזמנו של רבי יהודה הנשיא, והפכה ל'אמת' תורנית שכפתה על הרבנים לייצר פירושים חדשים לרבים מפסוקי המקראות. במילים אחרות, הרבנים זנחו את הפירושים הפשוטים של הפסוקים, ואת אגדות חז"ל שתיארו יקום בעל שלוש שכבות, והחלו לפרש את התורה לאור הפילוסופיה היוונית. כשאדם כמוני מנסה להחזיר עטרה ליושנה ולשחזר את תמונת העולם הפשטנית שעמדה מול עיניהם של בעלי המקראות (והאל בכללם, אם אתה מאמין שגם לו יש יד בכתיבת ספרי התורה) הוא זוכה לקיתונות של בוז מאנשים שמודים 'איני מתבייש בכך שאיני בקי די בהיסטוריה המלומדת של חכמי תבל ביחס לפעילות הקוסמוס, ואיני מבין לאישורם את תפיסתם של הקוסמולוגיות למיניהם'. אם האנשים הללו היו לומדים את 'תפיסתם הקוסמולוגית', ולו רק במתכונת המתוארת בארבעת הפרקים הראשונים של היד החזקה ובספר 'מורה נבוכים', הם היו מגלים שהתורה הזאת הטתה את המחשבה הרבנית בכל ימי הביניים וגרמה לפרשנים להסתכל על המקורות דרך משקפיים אריסטוטליות. בתור תרגיל, חפש את מספר המופעים של המושג האריסטוטלי 'גלגל' בכתביהם של הפרשנים ותגלה שכולם הסתמכו על המושג הזה בבואם לפרש רבים מפסוקי המקרא, ובמיוחד את היותר מביכים שבהם. העולם יכול להיראות כפי שהוא מתואר במקרא ובאגדות חז"ל או שהוא יכול להיראות כפי שהוא מתואר בתורה הגיאוצנטרית. הוא אינו יכול להיראות גם כך וגם כך וכל מי שמנסה לתאם בין השניים סופו לעשות צחוק מעצמו, כפי שעשו כל הפרשים שהסתמכו ראיית העולם האריסטוטלית שבינתיים פשטה את הרגל והפכה לחסרת כל ערך. מה בכל הדברים שכתבתי מזכים אותי בבוז המגמד שהפנת לעברי? העובדה שייחסתי את האמירה 'שני רקיעים הן' לרבי יהודה בר אלעאי במקום לרב יהודה? העובדה שתיארכתי את המהפך התיאולוגי לימיו של רבי יהודה הנשיא, במקום לדור אחד או שניים מוקדם יותר או מאוחר יותר? האם לא היה ראוי יותר להתייחס לעיקר במקום לטפל, לבר במקום למוץ ולתבן?
הרשה לי עתה להעיר בקצרה על תוכן דבריך ולא רק על סגנונם:
|
|
1.
|
בגמרות בהן אני משתמש (תוכנת DBS והתלמוד במהדורת שטיינזלץ) מצויין במפורש
'אמר רבי יהודה שני רקיעים הן' וכיוון ש'רבי יהודה' סתם הוא רבי יהודה בר אלעאי אך טבעי היה להניח שהוא בעל המאמר. אם טעיתי אין לבא בטענות לאזוב קיר שכמוני אלא לגדולים שעל נוסחיהם אני נסמך. מסתבר, עם זאת, שאיני היחיד שמייחס את הקביעה 'שני רקיעים הן' לרבי יהודה וכמוני נוהגים גם רבנו בחיי (בפרושו לבראשית א:ב), אברבנאל (בפרושו לבראשית א:ו-ח) ומדרש רבה (פרשה ו, פסקה ח). אם אכן סילפתי, כדבריך, 'אות אחת קטנה, משמעותית ביותר' הרי שאני לפחות נמצא בחברה טובה.
|
|
2.
|
אתה טוען 'שבדרך כלל לא מצאנו שמובא במקביל דעת אמורא החלוק על דברי תנא מכמה דורות הקודמים לו, בהצגת הדברים כמחלוקת שוות ערך. כך שזו טעות הנחתית ראשונה בדבריך.' להערכתי דבריך מבוססים על 'טעות הבנתית' - הכלל שהבאת אמנם תופס בדיונים הלכתיים אבל כשהגמרא מתחילה להתבדר בדיונים אגדתיים היא מביאה דעות מן היקב ומן הגורן ללא קשר לאומרם. ראייה לכך ניתן למצוא בדוגמה החמישית שהבאתי במכתבי הקודם:
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא. (פסחים צד:ב)
בקטע אגדתי זה אנו רואים שרב אחא בר יעקב, אמורא בבלי מהדור השלישי-רביעי, הרשה לעצמו 'להתקיף' את התנא הגדול רבי יהודה הנשיא ולהתעלם מהכלל שאמורא אינו יכול לחלוק על דברי תנא. |
|
3.
|
לא היית צריך לטרוח בהבאת כל המאמר של ריש לקיש, במיוחד לאור העובדה שכבר דנתי בו באחד ממאמריי. הדברים הללו הם חידוש של ריש לקיש שדרש את שבעת הרקיעים על דעתו בלבד, מבלי לתלות את דרשתו באף סמכות אחרת. אם ריש לקיש ביסס את דבריו על קבלה מרבותיו מדוע איננו מוצאים בתלמוד אף חכם קודם שמדבר על שבעה רקיעים? מאידך, אם הוא מביא רק את סברתו מדוע עלינו להתרשם ממנה יותר מאשר מדבריו של רבי/רב יהודה או מדבריהם של רבנו בחיי, הרמב"ם וכל שאר המאורות שהשוו, כפי שאתה עצמך הראית, בין הרקיעים לבין הגלגלים האריסטוטליים?
אתה הזכרת את ספרות ההיכלות שכביכול נכתבה בימיהם של רבי עקיבא ורבי ישמעאל בן אלישע. האם יצא לך לקרוא בספרות זאת? אם לא, אני מאד ממליץ לך להיכנס להתבשם מניחוחה. אלו הם ספרים מרתקים אבל האם אתה מתייחס לכתוב בהם כתיאור של מציאות ריאלית, כסיפור מיסטי ו'רוחני' או כהבל מוחלט? רבי עקיבא ורבי ישמעאל הם בעלי סוד שהכירו את השמות והסיסמאות שאפשרו להם לעבור מרקיע לרקיע ולנווט בין השרים הגדולים ו'אלוהי ישראל' השונים. התמונה המתקבלת היא שמדובר ברקיעים, שרים ו'אלוהי ישראל' ממשיים ביותר וסוד השמות והסיסמאות אכן מסוגל לשרת יורדי מרכבה דומים שינסו להגיע לאותם היכלות ורקיעים. למען האמת, קשה למצוא בדבריהם 'סודות עמוקים' פחות טריויאליים ואם אתה מכיר כאלו אשמח לשמעם. לימים, הרבנים הפכו את כל ספרות ההיכלות המביכה לאלגוריות ומשלים ועל ידי כך הם ניתקו את הכתוב בספרים הללו מכל קשר לתורה הגיאוצנטרית מחד ולמאמרו של ריש לקיש, שלמרות הכל מתייחס לרקיעים ממשיים, מאידך.
לי נראה שכל דבריו של ריש לקיש נועדו להוכיח שלא רק אומות העולם, אלא גם אנחנו, נהנים משבעה רקיעים ואת ההוכחה לדבריו הוא סוחט מפסוקים שמעולם לא עשו לו כל רע. בכל מקרה, חוץ מאשר תרגיל יפה בהסחת דעת אין בדבריו כל ממש ואיש אכן לא אימץ אותם כתיאור של המציאות הריאלית. הם אולי מלמדים הרבה על המציאות המטפיזית אבל לא בכך אנו עוסקים ולא בכך עסקו רבי/רב יהודה וכל שאר הגדולים שטרחו להתבטא בענייני הרקיעים. התובנה היחידה שהצלחתי להפיק מדבריהם של המהרש"א ואלשיך היא שלשיטתם אין קשר בין הרקיעים לגלגלים ולשיטתו של ריש לקיש כל גרמי השמיים נמצאים ברקיע אחד. אם זה נכון הרי שבידינו עדות נוספת לבלבול שפקד את חכמי ישראל בדורות בהם הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית עדיין לא התגבשה בתודעתם. הרבנים טענו שעוביו של כל רקיע הוא חמש מאות שנות הליכה, כלומר כ-7,500,000 קילומטרים לערך. בראייה מודרנית רק שוטים מובהקים ינסו לדחוס את כל גרמי השמים לרקיע בעובי 7,500,000 ק"מ ולו רק משום שהמרחק הממוצע בין הירח לשמש עומד על כ-150,000,000 קילומטרים, פי 20 מעוביו של הרקיע בו הם אמורים להלך. השטות תישאר במקומה גם אם נתעלם מהקוסמולוגיה המודרנית, נעלים עיין מחישוביו של רבה, שהחליט שעובי הרקיע הוא 1,000 פרסאות בלבד (פסחים צד:א) ונשכח את התלמוד הירושלמי (ברכות ד:ב) שם עוביו של הרקיע מוערך בחמישים שנות הליכה בלבד, עשירית מהאומדנים בתלמוד הבבלי. אין לנו צורך בדעות הסרק הללו שכן ריש לקיש, כמקובל, מצליח לסתור את עצמו גם ללא עזרתם של האחרים ולהוכיח בכך שאין שום דרך להשתעשע בכל הדעות הרבניות בעת ובעונה אחת בהכרח חלקן, אם לא כולן הן שגויות בעליל. במסכת ברכות לב:ב ריש לקיש שם בפיו של האל הגאה:
'שנים עשר מזלות בראתי ברקיע ולכל מזל ומזל בראתי שלושים חילות ולכל חיל וחיל בראתי שלושים לגיונות ולכל לגיון ולגיון בראתי שלושים רהטונים ולכל רהטון ורהטון בראתי שלושים קרטונים ולכל קרטון וקרטון בראתי שלושים גסטראות ובכל גסטרא וגסטרא תליתי שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים, כנגד ימות החמה, וכולן לא בראתי אלא בשבילך.'
אם תכפיל את כל המספרים תגלה שלשיטתו של ריש לקיש האל ברא 1,064,340,000,000,000,000 כוכבים אותם צריך לשבץ ברקיע אחד שעוביו אינו עולה על 500 שנות הליכה. חישוב קל, אותו תוכל לאמת בעצמך, מלמד שכל אחד מכוכביו של ריש לקיש צריך להסתפק בנפח שאינו עולה על 2,000 קילומטרים מעוקבים, כלומר, כל כוכב חייב להגביל את עצמו לקובייה שאורך כל אחת מדפנותיה הוא כ-12.5 קילומטרים בלבד. אוכל להמשיך להתעלל בריש לקיש המסכן עוד זמן רב אבל ברור שהטענה האומרת שכל ה'גלגלים' ניתנו ב'רקיע' אחד בלבד באה לתרץ את הסתירות, המבוכות ואי ההבנות שמצאו את דרכם לדבריהם של החכמים ואין להם דבר עם מציאות קוסמולוגית כלשהי.
אין בכך כל פלא. לרשות החכמים לא עמד שום ידע מדעי של ממש והם תמיד ניסו להבין את העולם שסביבם באמצעות עיוותם של פסוקים מקראיים, מהם הם משום מה תמיד הצליחו להפיק רק את המוסכמות של תקופתם, או לפחות את מה שהם הבינו מהמוסכמות הללו. לימים התברר שהדרש הרבני כשל בהבנת הנקרא, והיקום אינו מוכן להתאים את עצמו לתובנות שחכמינו הצליחו לסחוט מהפסוקים, ואז כל המלל הפך במחי יד אחת לאמיתות רוחניות לסודות עמוקים אותם הדיוטות כמוני לעולם לא יבינו. |
|
4.
|
הרשה לי לסיים בפסילה כמעט מוחלטת של הדברים הבאים:
'אני מסכים בהחלט, שחכמינו ז"ל כולם, לא ידעו על העולם את מה שאנו יודעים היום, והם גם אמרו זאת וביטאו זאת היטב בדבריהם. הדבר אינו מוריד כי הוא זה מחכמתם, וממה שהם כן ידעו. כמו שאי אפשר להפוך את אריסטו להדיוט מושלם, רק בגלל מה שהוא סבר על תנועת הגלגלים וכדור הארץ. ברור שחכמתו של אדם, גדול ככל שיהיה, אף אם נגלו לו תעלומות חכמה רבים, עדיין היא מוגבלת מאוד. וככל שהזמן עובר, ומצרפים רסיסי מידע, ונוספים כלי בדיקה חדשים והתפתחות הטכנולוגיה, ובכך מתגלים עוד ועוד פרטים על היקום, כך נודע יותר על גדולתו של הבורא וחקיקתו בחוקי הטבע המופלאים, ובכך אנו נראים בעיני עצמנו כחכמים יותר מהקודמים לנו. עם זאת, עדיין אין אנו יודעים דבר וחצי דבר, על תנועתם של גרמי הארץ והשמים, למרות שאנו יודעים היום היטב מי מהם סובב, ומי מהם עומד על מקומו, ולאיזה כיוון התנועה נוצרת. ולמרות זאת איננו יודעים מה מחזיק את תנועת השמש וכוכבי הלכת על אותו ציר מדויק. ומשכך, אני נוטה לומר, שככל שיתגלו פרטים נוספים יותר בתנועת העולם, נבין יותר טוב את דברי חז"ל במה שהם ביטאו בדבריהם לפי מה שהיה ידוע על תנועת העולם בזמניהם.'
אני בהחלט מסכים לקביעתך 'שחכמינו לא ידעו על העולם את מה שאנו יודעים היום' אבל מדוע? הם הרי אמורים להבין את האל טוב מכל אחד אחר, להיות הבעלים הבלעדיים של האמיתיות שיצאו היישר מפי הגבורה והזכיינים היחידים שהורשו לפצח את כל הסודות שהוצפנו בתורה שבכתב איך יכול להיות שהם מעולם לא הצליחו לקלוע לתמונת המציאות אותה כל העולם הנאור כבר אימץ והפנים? איך יכול להיות שכל המסורות והמדרשים שלהם הניבו רק הבלים שהם עצמם הפכו עד מהרה למשלים עמוקים, אלגוריות רוחניות ופלאות מופלאות באופן כללי? מגדולתו של אריסטו ניתן רק להתעלף אבל אין להסיק מכך שלאמירותיו המדעיות יש ערך כלשהו. אריסטו טעה בכל אמירה מדעית שיצאה מפיו ובעקבותיו גם הרמב"ם, רבני ימי הביניים והרבי מליובאוויטש עשו מעצמם צחוק. כולם הרבו להג בנושאים בהם לא היה להם שום הבנה של ממש וכל מי שנחשף למעט השכלה מודרנית כבר מסוגל להבדיל בין התיאוריות המבוססות של המדע לבין הספקולציות של ההוגים היווניים ושל הרבנים שהטמיעו את תורות סרק הנושנות בתורתם הקדושה. המדע המודרני כן חושף עוד ועוד מנפלאותיו של הטבע אבל יחד עם זאת הוא גם מוכיח שהטבע מתפתח באופן אוטונומי כבר למעלה מ-13.5 מיליארד שנים, ללא מעורבות על-טבעית כלשהי וללא כל קשר לאל שחושב שכל המינים נבראו במהלך שבוע אחד לפני 5774 שנים בלבד. למעשה, ככל שאנו לומדים יותר על 'גדולתו של הבורא' אנחנו יותר משתכנעים שליקום אין למעשה שום בורא.
|
|
עדי אביר
|
|
תגובתו של 'יהודי שיודע' מתאריך 16 ביולי 2014 שעה 19:03
|
|
הרשה נא לי אדון נכבד, להגיב במהירות על מכתבך, עוד טרם התעמקתי בו כראוי לפני שמגיבים, וזאת משום שני טעמים:
האחד, אני רואה שנפגעת באופן אישי מסגנון כתיבתי, וזו לא הייתה כוונתי כלל, כי איננו כותבים כאן על דברים הנוגעים לאחד משנינו בצורה אישית, כך שלא אוכל להתקיף אותך באופן אישי על דעות אותם הנך מייצג. כתיבה חריפה הלועגת לצד השני, אינה מעידה על זלזול באומרם, אלא על זלזול מוחלט בדעה, וסבורני שזה לגיטימי לגמרי.
יתירה על כן, הייתי מצפה, ממי שכותב בצורה כה משפילה מלגלגת ומבזה, כלפי כל מי שבעיניי הוא תמצית החכמה, תמצית האור, תמצית ההשכלה, תמצית הנאורות, תמצית השלימות, שלא אוכל לעבור על כך בשויון נפש, ולמרות כך אני עובר על כך בשויון נפש מוחלט, ואיך יתכן שאתה תיפגע באופן אישי על אי יחס מכובד לדברים שאתה העלית במצודתך לאור הבנותיך האישיות בלבד???
הטעם השני שאני ממהר להגיב, כי אני רוצה להתייחס בקצרה ללוז דבריך שנגעו לתגובתי, בלא לסטות ימינה ושמאלה, כפי שנעשה בכל מאמרך הנוכחי לאורכו ולרוחבו.
איני מתייחס בכוונה, לכל לימוד ההיסטוריה של התפתחות הקוסמולוגיה. היא פשוט בלתי רלוונטית בעיניי. אכן, בכתבי היהדות, לא בתנ"ך, ומעט מאוד בכתבים המוקדמים של התושב"ע שבידינו, כמעט ואין שום התייחסות למבנה הקוסמוס, לצורת פעילותו, או לכל דבר אחר. הדברים הללו, היו עלומים לחלוטין בתקופות ההם, והתורה כלל אינה מתייחסת לתיאור קיומם. בהלכה היהודית, כמעט נאסר לחלוטין לדרוש במעשה בראשית ובמעשה מרכבה. אז כן, ככל שאנו יודעים יותר, אנו לפעמים מבינים יותר דברים שהיו סתומים בפירושי המקראות.
דבר אחד כמעט ברור, המינוח שבעה רקיעים קיים בחז"ל הרבה לפני השפעת החכמה היוונית, ובכלל אין שום קשר בין המינוח שבעה רקיעים לבין הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, המינוח שבעה רקיעים מתייחס למשהו רוחני שאין לו שום קשר לחכמה היוונית.
את זאת הארכתי לכתוב ולבטא בכל דברי בנוגע לריש לקיש, על זה בעיקר התקוממתי שהבאת את דברי ריש לקיש כדי להוכיח על השפעת הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית לתוך דברי חז"ל, בעוד שאין שום קשר, אפילו לא קלוש, בין דברי ריש לקיש לבין הקוסמולוגיה הזו והחכמה היוונית. חוץ מזה ששניהם מדברים על המספר שבע. על כך היו מכוונים מרכז דבריי, ועל זה לא ענית מאומה!!!! חוץ מכמה דמגוגיות והרבה לעג לכיוונו של אדם שלא עשה לך שום רע ומעולם לא הכרת אותו...
אכן, ברמב"ם ניכרת היטב השפעת הקוסמולוגיה היוונית, והוא אכן הולך לחלוטין על פיה. כתבתי זאת גם במכתב הקודם, והדגשתי שאיני יוצא נגד עצם ההנחה שהנחת שחכמי ישראל לדורותיהם מושפעים וקולטים מהידיעות אותם העלו חכמי הטבע. נו, מי מסתיר זאת? למי זה מפריע? מה זה אמור להציק או לבלבל משהו? ברור שהרמב"ם פירש את הפסוקים לפי הידוע לו, ולפי מה שכל חכמי הטבע היו בטוחים באותו זמן בוודאות של מיליון אחוז, הרבה יותר ממה שחכמי הטבע של היום בטוחים באיזשהי תיאוריה בה הם מחזיקים. נו, ואז מה? זה מוכיח שמה? זה קשור למה?
וכעת בקצרה לנקודות שכתבת:
|
|
1-2.
|
לא מצאנו גמרא שמביאה דעה של אמורא, כדעה חולקת על דעה של תנא בתור דעות שוות. יש "ופליגא אדרבי" וכיו"ב, אבל לא "ור"ל אמר". "מתקיף לה", מצאנו גם מצאנו, ההתקפה היא על ההנחה, על המוסכמה שהעלה הקודם. ציינתי למקומות שדעה זו הובאה בשם רב, ולא בשם רב יהודה. אביא כעת לקט מקרי של כאלו מקורות מוקדמים שמביאים זאת בשם רב יהודה: גנת אגוז (לר"י ג'יקטליה, שנת הדפסה: שעה, לפני 400 שנה), חידושי הלבנה (מבעל מחבר התוספות יום טוב, שנת הדפסה תרכ"ו), בן יהוידע (רבי יוסף חיים מבגדד), ילקוט מעם לועז פרשת בראשית (ר' יעקב כולי. כדאי גם להסתכל שם, על המחלוקת בין הפילוסופים בענין זה), כתם פז פרשת ויגש (ר' שמעון לביא, מחברו של הפיוט הנודע "בר יוחאי"), מאמר הרקיעים לר' מנחם עזריה מפאנו, אדרת אליהו הגר"א מוילנא פרשת בראשית, המפרש על הרמב"ם (הל' יסודי התורה פ"ג ה"א), עדות ביעקב (שפילמאן, תרל"ט) אברבנאל בפירוש התורה (בניגוד מוחלט לדבריך, במקור מפורש "רב יהודה" ולא "רבי יהודה", לא יודע באיזה מאגר החליטו ל"תקן" לו את דבריו). טוב, כל זה מיותר. לא זה הנושא אם סילפת בכוונה או שהוטעית. ברור שברוב רובם של המקורות, זה מובא בשמו של רב יהודה. וזה כבר כמה דורות אחרי שכתוב בכמה וכמה מקורות מוקדמים בחז"ל שישנם שבעה רקיעים, ולכן מזכירים שבעה פסוקים בברכות, וכורכים שבעה חוטים ועוד אחד בציצית, והאות ח' באח"ד מרמזת על שבעת רקיעים והארץ. כל אלו קדמו לרב יהודה.
|
|
3.
|
לא הצלחתי להבין מה הקשר של כל הסיפורים על ספר היכלות ועל דברי ריש לקיש בנוגע למרחקים בין הרקיעים, וכל דעותיך על דבריהם, למה שפתחנו בדיון על השפעת הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית בספרות חז"ל. לכן אעדיף לא להתייחס לכך, למרות שיש לי מה לומר כמובן. בחרתי להביא את כל דברי ריש לקיש, כדי להוכיח שאין לזה שום קשר להשפעת הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. על זה ענית משהו בכל האריכות?
|
|
4.
|
מכל הלעג שלך לרבנים ולחכמינו ז"ל, הבנתי שהם נורא מרגיזים אותך. ולא הבנתי למה. אכן, אל אחד יחיד ומיוחד, ברא ועשה ויעשה את כל המעשים. את כל הטבע המופלא, הכל יצר אל בורא אחד, אותו אחד שהוציא אותנו ממצרים, ונתן לנו את התורה, והכניסנו לארץ ישראל, והגלנו מעל אדמתו, ומחכה שנשוב אליו והוא יגאל אותנו בקרוב. איך הוא בדיוק עשה את זה? כמעט שלא מעניין, ובכלל לא רלוונטי. איך זה מתגלגל? כמעט שלא מעניין, ובכלל לא רלוונטי. ברור לנו שהבורא הסתיר את עצמו, ולא התכונן ליידע אותנו איך נוצר הכל, איך זה יתגלגל, ואיך זה ייראה בהמשך. קצת רמזים הוא הסתיר בתורה, ואת זה אכן חכמי ישראל מנסים לפענח. כל חכמי הטבע, שגילו את תיאוריית האבולוציה ואף איששו אותה לטענתם, לא יכולים עדיין להסביר גרם אחד של חוקיות המקריות שיצרה את הגלגל המופלא של האויר והכדורים והגלגלים (שבעה או תשעה, לא משנה) והכוכבים והגלקסיות האדירות, והרגשות והרצונות והתשוקות של בני האדם. ועדיין לא הצליחה להנפיק שום הסבר מסודר, איך כל זה התחיל? מי יצר את הנקודה הראשונית שממנה התחיל הכל להתפתח? ולמה?
|
|
תגובתו של 'יהודי שיודע' מתאריך 18 ביולי 2014 שעה 14:27
|
|
שלום לך מכובדי מר אביר.
בדבריי אלו, אני רוצה להתייחס בקצרה, לשבעת הנקודות שהעלית במכתבך אליי. לנקודה השמינית כבר התייחסתי בהרחבה.
אתייחס אליהם ב2 נקודות בלבד. כלומר אתמצת את דבריך לשני חלקים.
בחלק הראשון אתה טוען כי "בכל התנ"ך, התרגומים, התלמודים, התוספתות, המסכתות הקטנות והמדרשים שנכתבו לפני המאה השביעית לספירתם לא ניתן למצוא אף הצהרה מפורשת לכך שלאל אין גוף וצורה. למעשה, כל המקורות הללו מתארים אל גשמי, מוחשי ובעל רגשות אנושיים".
ובכן, לדעתי, בכל התנ"ך, התרגומים, התלמודים, התוספתות, הברייתות והמדרשים, מלא תובנות והדגשות על אי גשמיותו של הא-ל. אמנם, ניתן הרשות למינים לטעות ולהטעות, ולסלף את משמעותם הפשוטה של המקראות כרצונם הוא ולהטותם לכיוון אחר, אך למתבונן הישר אין ספק בכוונת אותם מקראות מפורשים ודברים מפורשים בדברי חז"ל.
הנה לדוגמא המקראות הברורים בפרשת ואתחנן בספר דברים המתייחסים לגילוי האלוקים על הר סיני לפני כל עם ישראל, בצורה כה ברורה חדה ונחרצת:
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ:
פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ נְקֵבָה:
תַּבְנִית כָּל בְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּאָרֶץ תַּבְנִית כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם:
תַּבְנִית כָּל רֹמֵשׂ בָּאֲדָמָה תַּבְנִית כָּל דָּגָה אֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:
וּפֶן תִּשָּׂא עֵינֶיךָ הַשָּׁמַיְמָה וְרָאִיתָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ וְאֶת הַיָּרֵחַ וְאֶת הַכּוֹכָבִים כֹּל צְבָא הַשָּׁמַיִם וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם וַעֲבַדְתָּם אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם:
אין כמעט עוד מקום בתורה, שהציווי נאמר בצורה כה חדה ונחרצת: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" [חז"ל אמנם למדו מכאן אף על החובה של האדם לשמור על נפשו וגופו, הפרשנות המוכרת יותר בפי הבריות אך פשוטו של מקרא בא להזהיר את האדם על ענין זה, באזהרה כה תקיפה], כי לא ראיתם כל תמונה, ולכן אסור לעשות כל תמונה ותבנית. סבורני שהמתבונן בשכל ישר מוכרח יהיה להסכים, שהאזהרה הכה חמורה, מחייבת להבין שיש כאן איזה דבר נורא המשול לא פחות מעבודה זרה, כי לחשוב על תבנית ותמונה ביחס לא-ל והבורא, משמעותו דומה לעבודה זרה, טיפה לא פחות.
כך גם בנביא ישעיהו פרק מ':
כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדּוֹ מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ:
וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ:
הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף צוֹרֵף:
הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה עֵץ לֹא יִרְקַב יִבְחָר חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ לוֹ לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט:
הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם הֲלוֹא הֲבִינֹתֶם מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ:
הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת:
הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים לְאָיִן שֹׁפְטֵי אֶרֶץ כַּתֹּהוּ עָשָׂה:
אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם: ס
וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ:
שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי בָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדָּר:
כן, ידעתי גם ידעתי, שהמתעקש יוכל לעמוד ולומר שאפשר לפרש את דברי הנביא, שאין הכוונה דווקא לשלול צורה גשמית לא-ל, אלא רק להגדיל ולהעצים את דמותו הנשגבה, שאין בדומה לו. אבל זה ודאי עיוות משמעות הפסוקים, המרחיקים לחלוטין כל דמיון גשמי לאלים הרבים הקיימים בעולם.
ועוד מהנביא ישעיהו (סו):
כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.
ועוד אומר הנביא ישעיהו: "מלא כל הארץ כבודו" [ואת זה אומרים המלאכים, עד כמה מעניין שהם מייחסים את מקומו לארץ...].
וכך אומר הנביא ירמיהו (ירמיהו כג): " אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'".
האם זה לא מוכיח בצורה מוחלטת את ההרחקה של גשמיות הא-ל מכל וכל? האם ישנו דבר גשמי שנמצא בין השמים לארץ ושממלא את השמים והארץ, וכלום. אין אחד שנתקל בו או במשהו שמזכיר אותו? האם יש מי שחושב שבאמת עד כדי כך אפשר לעשות צחוק מפסוקי התנ"ך ולייחס להם אליהם גשמיים בעל קצוות משונים כל כך?
אמשיך הלאה? הרי אפשר להביא אין מספר. בכל זאת, אביא רק פרק אחד בתהלים, מלא אמונה בעצמה אדירה, באלוקים הממלא את כל העולמות בכנפי שחר ובאחרית ים, כמו בשמים ובשאול, אתה והנך:
(א) לַמְנַצֵּחַ לְדָוִד מִזְמוֹר ה' חֲקַרְתַּנִי וַתֵּדָע:
(ב) אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק:
(ג) אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ וְכָל דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה:
(ד) כִּי אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי הֵן ה' יָדַעְתָּ כֻלָּהּ:
(ה) אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה:
(ו) פלאיה פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי נִשְׂגְּבָה לֹא אוּכַל לָהּ:
(ז) אָנָה אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ וְאָנָה מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח:
(ח) אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ:
(ט) אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם:
(י) גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ:
(יא) וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי:
(יב) גַּם חֹשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה:
(יג) כִּי אַתָּה קָנִיתָ כִלְיֹתָי תְּסֻכֵּנִי בְּבֶטֶן אִמִּי:
(יד) אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד:
(טו) לֹא נִכְחַד עָצְמִי מִמֶּךָּ אֲשֶׁר עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר רֻקַּמְתִּי בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ:
(טז) גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ ולא וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם:
(יז) וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם:
(יח) אֶסְפְּרֵם מֵחוֹל יִרְבּוּן הֱקִיצֹתִי וְעוֹדִי עִמָּךְ:
(יט) אִם תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע וְאַנְשֵׁי דָמִים סוּרוּ מֶנִּי:
(כ) אֲשֶׁר יֹאמְרֻךָ לִמְזִמָּה נָשֻׂא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ:
(כא) הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט:
(כב) תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי:
(כג) חָקְרֵנִי אֵל וְדַע לְבָבִי בְּחָנֵנִי וְדַע שַׂרְעַפָּי:
(כד) וּרְאֵה אִם דֶּרֶךְ עֹצֶב בִּי וּנְחֵנִי בְּדֶרֶךְ עוֹלָם:
התרגומים מלאים בהרחקת גשמיות הא-ל, כאשר במקומות רבים ביחס לפסוקים המדברים על התגלות האלוקים בויראציות שונות, התרגום מדבר על "יקרא דה'" או "מימרא דה'" וכיוצא בזה, או "ואתגלי" במקום "וירד", וזאת בכדי להרחיק מגשמיות הא-ל, כמו שכבר הרחיב בכך הרמב"ם במורה, וכפי שגם נוקט בפשטות רבינו בחיי (בראשית מו ד).
יתירה על כך, אין בכל התנ"ך, בכל התרגומים, בכל המדרשים, בכל המשניות, בכל הברייתות, בכל התלמודים, ולו פעם אחת, ניסיון קלוש לתאר איזה דמות מסויימת וספציפית לא-ל עצמו, ואדרבה היא מרחיקה בכל דרך את האפשרות לנסות לדמיין ולהכיר משהו דומה לו, ולנסות להשוות לו איזה דמיון או הכרה. יש בחז"ל, בכמה גמרות, אריכויות רבות, של ויכוחי החכמים עם המינים, על הרחקת האפשרות להשיג משהו בדמיון האלוקים ובמציאותו. ואין צורך להאריך בהם.
חז"ל במסכת חגיגה (טו.) כשהם מבארים מה הביא את התנא אלישע בן אבויה לכפור בעיקר, מתארים את הקושיות שלו בנושאים אלו, כאשר הם מתארים את אמונתו וקבלתו מחכמי ישראל, כי "מקובלים אנו כי למעלה אין לא עמידה ולא ישיבה לא תחרות ולא קנאה" [רש"י בגירסתו שם מוחק את המילים "לא עמידה", המפרשים מבארים את טעמו לכך, כיון שביחס אל המלאכים המצויים אף הם למעלה, אכן מצאנו עמידה, ולדבריו הגמרא מתייחסת אף למלאכים. אך בכל הנוגע לאלוקים עצמו, ודאי וברור שאין שייך בזה תיאור כלשהו, לא של עמידה ולא של ישיבה]. זה בדיוק הרחקת גשמיות האלוקים.
נכון, אני יודע, תוכל להביא לי את הפסוק ביחזקאל פרק א', המנסה לתאר את מראה הכסא והדמות אשר עליו כמראה אדם. אך זאת בטוח אני, כי אך עיוור ומתעקש ופתי, יחשוב שהנביא בא לתאר את מחזות הנבואה כציור שכך נראה הדבר באמת, ומראה האלוקים הוא כשל אדם היושב על כסא, במיוחד כשהוא מדגיש לאחר מכן שזה "מראה דמות כבוד ה'", לא מראה האלוקים עצמו. הבא לומר שהמראה הזה בחלום מייחס מציאות ממשית משהו לאלוקים, דומה ומשול למי שמחפש מימצאים ארכיאולוגים לסולם אותו ראה יעקב בחלום שעליו עולים ויורדים מלאכי האלוקים...
וחז"ל אמרו על פסוק זה בנביא יחזקאל, שהנביאים מדמים צורה ליוצרה. כלומר, הנביא לא בא לתאר דמות כלשהי ליוצר, אלא ממשיל את היוצר לצורה שהוא יצר. מה בער לומר כך לחז"ל, לו סברו הם שהפסוק בא לתאר דמות גשמית כלשהי לאלוקים?
עוד אמרו על כך חז"ל (ראה מדרש אגדה שמות כב סי' כד), כי מראה האדם שראה יחזקאל הנביא, הוא צורת אדם החקוקה תחת כסא הכבוד, יחד עם מראה שור, ארי, נשר ["אותו האיש שמתגבר יצרו הטוב על הרע יקרא אדם, והוא עלוי למעלה, וזהו שנאמר ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה (יחזקאל א' כ"ו). מאי מלמעלה, משור וארי ונשאר העליונה היא צורת האדם החצובה מתחת כסא הכבוד"]. כלל לא מדובר על מראה האלוקים עצמו, אלא על מראה אדם השלם שהגביר את יצרו הטוב על יצרו הרע, שדמותו המושלמת חקוקה תחת כסא הכבוד, למעלה מכל הדמויות האחרות]. מה זה אם לא הרחקת גשמיות האלוקים?
אפשר היה להרחיב בזה כהנה וכנה, כמו דוגמת דברי הרמב"ם המכריח בספר המדע (יסודי התורה א, ט), כי הדמויות המיחסות להתגלות הבורא, מדברות על כה הרבה וריאציות, המוכיחות באופן חד משמעי, שאין מדובר על ניסיון להשוות לו איזו דוגמא של דמות אבסולוטית: "ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא לבושיה כתלג חיור, ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה, משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה, ובסיני כשליח צבור עטוף, לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה, ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו, וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא".
ומכאן אגיע לנקודה השניה אותה הצבת באריכות דבריך בנקודות הבאות, כשפירטת את התפתחויות הפילוסופיה השונות, שלטענתך שינו את בסיס האמונה היהודית.
בעיניי, אין ספק בכך, שהתפתחות הפילוסופיה אכן שינתה רבות את השיח היהודי. אבל לא בגלל ששינתה בגרם כלשהו את תפיסת האמונה הבסיסית ביחס לתיאולוגיה של האלוקים, אלא מסיבה שהיא פשוט התמודדה עם מינוחים חדשים שונים מבעבר.
בעוד בדורות הראשונים, עיקר העיסוק היה אל מול עובדי אלילים, שיחסו כוחות שונים ומשונים לגרמי הטבע השונים [בדומה לעובדי אליל האבולוציה, שחרף כל הקושיות העצומות המתגלות בתיאוריה זו, דבקים בה עד הסוף בעליונות כוחות הטבע, באמונה עיוורת וסוגדת!!!], ומשום כך העיסוק של הנביאים וחכמי ישראל הראשונים היה בשלילת כל כוח לאלים ולצורותיהם, הרי שלאחר מכן משהתפתחה הפילוסופיה היוונית, והתפשטה הדת הנוצרית, שעסקו כל אחד מזוית מבטו הוא, בתיאולוגיה של האלוקים עצמו, ושינו את השיח האמוני, עברו חכמי ישראל לעסוק באמונה היהודית אל מול כל הפילוסופיות והתיאולוגיות השונות, וביססו את האמונה היהודית המרחיקה כל ייחוס גשמי וצורה כלשהי לאלוקים, ולהסביר כי האלוקים הוא דבר בלתי נתפס ובלתי נחקר במושגים טבעיים כלשהם. כל דברי הרמב"ם, נועדו לסתור ולנפץ לחלוטין את הנחלותיו של אריסטו בעולם המדע, שהשתלט בזמנו על כל השיח של הפילוסופיות השונות. באותם דורות, אכן הוצרכו הרס"ג, והרמב"ם בעקבותיו, בתקיפות רבה, בחיבורים מיוחדים, לנפץ ולהרחיק בכל דרך שהיא, תפיסה משונה שהחלה להתאזרח בציבור, כביכול יש מקום לייחס לאלוקים עצמו איזה תפיסה גשמית כלשהי. בעוד בעבר זה כלל לא היה קיים בשיח, וכמעט שלא היה נצרך לשלול דבר כזה, שלא עלה על דעת אף אחד.
בנוגע לדבריך בגבולות השפעת התיאולוגיה הזו ולייחסם למדינות ספרד ודרומה, כמה מעניין להיווכח שכל דבריך הינם טעות מוחלטת, כי בעוד שהרמב"ם החדיר זאת בעוצמה רבה ממקום מושבותיו האיסלמיים, באותו זמן עצמו החדירו זאת בדבריהם הלוהטים במדינות גרמניה וצרפת, גדולי הראשונים שבאותו דור.
סבורני שטוב יותר אעשה, אם אעתיק מדברי אגרת הרמב"ן שכתב באריכות על נושא זה בנוגע לאלו בזמנו שחלקו בתקיפות על ספר מורה נבוכים וספר המדע של הרמב"ם. [ויסלח לי הקורא, אם השפה לא תהיה בדיוק השפה העברית הצחה המדוברת בזמננו, כי חוששני לגעת בדבריו הכתובים במליצה יפהפיה ונעימה]:
"ואחרים שמעתי אומרים, שאתם תופסים על ספר המדע, באמרו שאין למעלה צורה ותבנית. ולמה רבותינו תפסתם עליו בדבר הזה? שהרי כל הגאונים בחבוריהם, וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד, הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ומפורש בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים, ולא ישיגוהו גבולות, ואיזה גבול ומקום יתארוהו, והנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו. ואמנם כי קצת הגדות הטהורות יבקעו יאורים בצורות, ולהם סנסנים ופארות, עושים פירות ופירי פירות, וסודם כאשר יבחן, ינעם ליודעי חן, סוף דבר הכל נשמע, כי על זאת האמונה, אומתינו אומנה.
גם לחכמי צרפת אשר אמרתם צרופה, דעתם יפה, מצאנו שכתבו כן בחבוריהם, וכן ראיתי בחבור הרב החסיד ר' אלעזר בן ר' יהודה מגרמיז"א ז"ל [=בעל הרוקח] בספר הגדול שחיבר והגיע ממנו לידי שער יסוד היחוד והאמונה, וכתוב בו בלשון הזה:
"ומה ה' אחד, אחד כל אשר בו, אין קצה לקצתו, אין חקר לתבונתו, וליכלתו אין קצה, וליסודו אין לו התחלה וסוף, יוצר הכל ויודע הכל אמת אין לו פנים ואחור וגובה, כי אין קץ ותכלית לכל אשר יש בו, ואין לו גבול ולא אברים לבורא העולמים, ומה שכתוב בקרא עניינים גשמיים, לא נכתבו כי אם להבין לבני אדם, וכבר הזהרנו בתורתו שלא נחשוב עליו דמות וצורה, דכתיב ונשמרתם מאוד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה, ומה שכתוב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, לא שיש לבורא דמות וצלם בריותיו, אלא בצלמנו שאנו מכינים להתראות לנביאים פרצוף החומר, הוא פני אדם דמיון הנבואה לנו מכבוד ויקר, כמכובד בעינו בצלם שמלאכי השרת נראין בו בדמותנו, על דרך היקר והכבוד שחפץ באדם... ועוד אמרו רבותינו ז"ל באמת ובשבועה שאין ליוצר הכל ית"ש לא דמות ולא צורה, וזה היו אבותינו הקדושים מאמינים, וכל מה שכתוב בשיר השירים ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים אינו אלא משל תראה במדרש חזות וכו', וכל הרבנים, ורבינו חננאל, ורבינו נסים, ורבי נתן, ידעו וכתבו שאין דמות וגשם לבורא, יקללו המאמין בזו. ואברהם אבינו ע"ה הבין וידע זה.
"על כן אני אומר באמת, שהאמין באלהותו יבין כי כמו שאין אברים לנשמה שיצאה מכסא קדשו, כך אין לבורא גוף ודמות וצורה כלל, המאמין אשריו, ומי שלא יאמין ידון באש לא נופח...
"וכשהנביא יידע שרואה בכבוד כפי רצון הבורא באור האור, יאמר "ואראה את ה', כי את המלך ה' צבאות ראו עיני", לפי שידע חפץ הבורא במראה הנבואות, וזהו וביד הנביאים אדמה, כפי שכלו המועט ומדעו מלמד לבני אדם דעת, לא יהיה כוונתם בדבר הנראה לעין מלאכים, או לעין נביאים, לקרותו אל כי אם ביוצר הכל אשר אין לו דמות ואין לו קץ הוא בהויתו וביחודו בתוך העולם וחוץ לעולם..."
נלאיתי להאריך בציטוטים הרבים, ומן הסתם אלו גם בלתי רלוונטיים בעיניך. לא הבאתי את כל זה, אלא כדי להוכיח את טעותך בייחוס אמונות אלו דווקא להשפעה האיסלאמית, בעוד חכמי אשכנז היו רחוקים לחלוטין מהשפעה זו, ורחוקים לגמרי מההשפעות של הפילוסופיים שבאותה עת.
מה גם שנאמנה עלי לחלוטין, עדותם הברורה של גדולי חכמינו הקדמונים, שיודעים לחזור ולהדגיש, כי אמונה זו היא בסיס האמונה היהודית מדורי דורות, ועליה הוזהרנו בתורה ובנביאים ובכתובים ובדברי חז"ל, כשכל הדברים האחרים העלולים להטעות בניסוחי התורה ואגדות חז"ל בנושאים אלו, אינם באים לתאר תיאור גשמי כלשהו חלילה.
חושבני שהארכתי די, בשביל להפריך לחלוטין את כל הנחותיך, הבנויות די כרגיל, על הנחות והשערות גרידא, בלא שום בסיס עובדתי.
היה שלום, יחד עם התקווה לשלום והשלווה המיוחלים לכל עם ישראל.
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 22 ביולי 2014 שעה 14:49
|
|
יהודי שיודע
ברשותך אשיב באחת לשני מכתביך הקודמים ותוך כדי כך ארצה להוריד מסדר היום מספר טעויות עובדתית שהשתרבבו לדבריך:
|
|
1.
|
אתה טוען שבמקורות הקדומים אין התייחסות למבנה היקום ולא כך הוא. גם התנ"ך, גם התושב"ע וגם המדרשים, ובמיוחד מדרש בראשית רבה, מרבים להתייחס למבנה היקום ולהסתמך על תיאורים קוסמולוגיים לצרכי פרשנות, להוכחת טיעוניהם ולהפקת מוסרי השכל[ה]. דוגמאות לדיונים קוסמולוגיים כבר עלו בהתכתבות בינינו ואם הללו אינם מספקים אותך הרשה לי להפנותך לפרק 'אין דורשין' במסכת חגיגה, אליו אתה עצמך התייחסת באחת מתגובותיך.
המקרא והתנאים המוקדמים תיארו עולם תלת-שכבתי (תהומות, ארץ, רקיע) בעוד שהחכמים המאוחרים יותר החלו כבר לתאר את העולם במונחים גיאוצנטריים. עד לנקודה מסויימת כל חכמי ישראל דרשו מהפסוקים המקראיים את העולם המסורתי בו השמש מטיילת ברקיע השמים ממזרח למערב וחוזרת למקומה במזרח מעל לכיפת הרקיע או מצידה. בעולם הגיאוצנטרי, גלגל השמש הוא זה שסובב את הארץ בנשאו עימו את השמש ששובצה בו. תנועה זאת גורמת לשמש להקיף את הארץ ולכן היא חוזרת למזרח מתחת לארץ ולא כמתבקש מהגישה מסורתית. את הגישה המסורתית חכמי ישראל דרשו מפסוקי המקרא ואת הגישה הגיאוצנטרית ... מאותם הפסוקים עצמם.
העובדה שהרבנים לא הבינו דבר במבנה היקום ברורה ומובנת. כשבסביבתם האמינו שלעולם יש רק שלוש שכבות גם הם דגלו באותה האמונה וכששכניהם זנחו את ראיית העולם המסורתית והחלו לאמץ את ראיית העולם הגיאוצנטרית גם הם מיהרו לעשות כמוהם. זה בסדר גמור. העולם מתקדם וחייבים להתקדם עימו. הבעייה היא שהעולם בניגוד לרבנים, המשיך להתקדם גם אחרי ימי הביניים והיום איש כבר אינו מתייחס ברצינות לקוסמולוגיות הנושנות, המסורתית והגיאוצנטרית כאחת, אבל זה אינו מפריע לחרדים להזעיק לעזרתם פרשנויות שנשענות אך ורק על התורה הגיאוצנטרית, כפי שאתה עצמך עשית יותר מפעם אחת. עתה שאל את עצמך את השאלות הבאות:
|
|
|
א.
|
האם תסכים איתי שהרבנים שדרשו מפסוקי המקרא את תמונת העולם המסורתית טעו?
|
|
|
ב.
|
האם תסכים איתי שהרבנים שדרשו מאותם הפסוקים את תמונת העולם הגיאוצנטרית טעו?
|
|
|
ג.
|
האם גם אתה מסיק מחוסר ההבנה הקוסמולוגית של הרבנים ששיטות הדרש שלהם לא באמת חשפו בפניהם את ה'אמיתות' שהאל כביכול הצפין בתורתו והם למעשה העניקו כסות מדרשית לתובנות של תקופתם במטרה להציגן כ'אמיתות' שתמיד היו חבויות ב'עומק' התורה האלוהית?
|
|
|
ד.
|
מה ניתן להסיק מהדברים הללו על הדרש הרבני כולו? האם האמונות וההוראות הרבניות נגזרות מהדרש או שהדרש רק מספק לגיטימציה לאמונות שהרבנים שאלו מאחרים ולהוראות שהרבנים החליטו, מסיבותיהם הם, להמיט על צאן מרעיתם.
|
|
|
ה.
|
אני חושב שהמהפך בראייה הקוסמולוגית של הרבנים חושף את קלונו של הדרש הרבני ומפקיע מהרבנים את הזכות לדרוש הוראות מהטקסט המקראי. מה אתה חושב?
|
|
2.
|
אתה טוען 'המינוח שבעה רקיעים קיים בחז"ל הרבה לפני השפעת החכמה היוונית, ובכלל אין שום קשר בין המינוח שבעה רקיעים לבין הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, המינוח שבעה רקיעים מתייחס למשהו רוחני שאין לו שום קשר לחכמה היוונית.' אבל דבריך לא באמת עומדים בבדיקה קצת יותר מדוקדקת:
|
|
|
א
|
אתה טענת שרב יוחנן בן נורי, בן דורו של רבי עקיבא, כבר הזכיר את שבעת הרקיעים והדבר אינו כך. הקטע הרלוונטי אומר:
|
|
|
|
תא שמע, דתניא: אין פוחתין מעשרה מלכיות מעשרה זכרונות מעשרה שופרות ואם אמר שבע מכולן יצא כנגד שבעה רקיעים. רבי יוחנן בן נורי אמר הפוחת לא יפחות משבע ואם אמר שלש מכולן יצא כנגד תורה נביאים וכתובים ...'[9]
|
|
|
|
בקטע זה המונח שבעה רקיעים מיוחס לברייתא, שיכולה להיות מאוחרת, ולא לרבי יוחנן בן נורי ותמהני מדוע בחרת להטעות אותי ולייחס לרבי יוחנן בן נור דברים שמעולם לא יצאו מפיו.
|
|
|
ב.
|
איזכור נוסף לשבעה רקיעים יתן למצוא בקטע הבא:
|
|
|
|
תניא, רבי אומר: כדי שיכרוך וישנה וישלש תאנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה. הפוחת לא יפחות משבע כנגד שבעה רקיעים והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה כנגד שבעה רקיעין וששה אוירין שביניהם.[10]
|
|
|
|
גם כאן בהחלט יש איזכור מפורש לשבעה רקיעים אבל איזכור זה מיוחס לרבי יהודה הנשיא, עליו אני מצביע כאחראי הראשי לחדירת הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית ליהדות הרבנית הקדומה.
|
|
|
אם אתה יכול הביא לי התייחסות ל'שבעה רקיעים' שמיוחסת במפורש לחכם שפעל לפני ימיו של רבי יהודה הנשיא אשמח לבדקה. עד אז תסלח לי אם לא אעניק משקל רב מידי לטענתך 'המינוח שבעה רקיעים קיים בחז"ל הרבה לפני השפעת החכמה היוונית'.
|
|
3.
|
גם לטיעון:
'ובכלל אין שום קשר בין המינוח שבעה רקיעים לבין הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, המינוח שבעה רקיעים מתייחס למשהו רוחני שאין לו שום קשר לחכמה היוונית'
אין על מה להסתמך. הנטיה לדחוק כל התבטאות מביכה לתחומי ה'רוחניות' מוכרת לכולנו אבל 'רוחניות' הזאת אינה יכולה לשמש כשמיכה לכל הדעות הפשטניות וחסרות השחר של הרבנים. בא נבדוק בצורה קצת יותר מדוקדקת את דבריו של ריש לקיש בחגיגה יב:ב, להם אתה מייחס תכנים 'רוחניים' שאמורים להרחיק את רקיעיו מרחק רב מהגלגלים הגיאוצנטריים. מה ניתן למצוא ברקיעים של ריש לקיש?
ב'שחקים' אמורים להיות רחיים שעומדות וטוחנות מן לצדיקים,
ב'זבול' אמורים לעמוד ירושלים ובית המקדש של מעלה ומזבח עליו מיכאל השר הגדול מקריב קורבנות,
ב'מכון' אמורים להיות מאופסנים אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית אגלים וחדרה של סופה ומערה של קיטור ודלתותיהן אש,
ב'ערבות' אמורים למצוא צדק, משפט וצדקה, גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים.
מה, חוץ מהמונחים המופשטים צדק, משפט וצדקה גורם לך לחשוב שמדוב בתיאור 'רוחני'? רחיים? ירושלים של מעלה? בית המקדש והמזבח שבמרומים? שלג? ברד? טללים? נשמות ורוחות למיניהן? האם יש בליבך ספק בכך שריש לקיש דרש מהפסוקים רקיעים של ממש בהם ניתן למצוא תופעות של ממש? האם אתה חושב שריש לקיש לא האמין שבמרומים אכן נמצאים כל הנפלאות הללו? האם שמעת על איזה שהוא חכם שפסל את האפשרות שבשמים יש היכלות, אוצרות שלג, ברד, נשמות של צדיקים, טל שעתיד להחיות מתים וכו'? אלו הן אמונות בסיסיות של היהדות ורבים מאמינים בהם גם בימינו ולכן כל נסיון לדחקם לתחומי ה'רוחניות' וה'סודות' הם חסרי כל שחר. ריש לקיש פשוט ניסה להתמודד עם העובדה שהמודרנה כבר דרשה שמספר הרקיעים יעמוד על שבעה או שמונה ולא על שנים בלבד וכתמיד הפסוקים התייצבו לשירותו ואפשרו לו לטעון שהיהדות הכירה בשבעה רקיעים עוד בטרם היות אריסטו קריצה בעין אביו. |
|
4.
|
אתה אמנם מודה ש'ברמב"ם ניכרת היטב השפעת הקוסמולוגיה היוונית, והוא אכן הולך לחלוטין על פיה'. אבל אינך מבין מה הרבותא ומדוע זה צריך להטריד אותנו. אני, לעומתך, חושב שהחדירה של הקוסמולוגיה היוונית ליהדות (בין אם היא החלה בימיו של רבי יהודה הנשיא ובין אם רק בימיו של הרמב"ם) חושפת לא מעט אמיתות מכאיבות לגבי הדת היהודית:
|
|
|
א.
|
כל מי שמסתמך על הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית למעשה קובע שפשטו של תיאור הבריאה המקראי הוא שגוי מיסודו או, לכל הפחות, שהאל לא הצליח לנסח את פסוקי המקרא בצורה שתאפשר להדיוטות להבין את כוונתו ולחכמים לדרוש את תמונת העולם ה'אמיתית', כלומר, את התורה הגיאוצנטרית.
|
|
|
ב.
|
העובדה שחכמים רבים דרשו מפסוקי המקרא את קוסמולוגיית שלושת הקומות המסורתית, אותה הרמב"ם למעשה מבטל ומאיין, מוכיחה שוב שהדרש הרבני הוא כחומר ביד היוצר וכל אחד יכול לנצלו כדי להוכיח את האמירות החביבות עליו, ללא כל תלות בנכונותם.
|
|
|
ג.
|
בין קוסמולוגיית שלושת הקומות המסורתית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית אין שום דמיון ולכן נדרשה כמות גדולה של פרשנות מחליקה ומתרצת כדי להעלים את תמונת העולם הישנה ולהבליט את תמונת העולם החדשה. בדיעבד הסתבר שהפרשנים הצליחו במלאכתם ורוב החרדים אינם מודעים לקיומה של הקוסמולוגיה המסורתית ולהבדלים בין היקום התלת-שכבתי ליקום שמורכב משמונה כדורי בדולח קונצנטריים שמקיפים ארץ מרכזית. בהצלחה דומה אדון בהמשך כשאתייחס לשאלת גשמיותו של האל. הבעייה היא שההצלחות הללו מסוגלות להסתיר, אך לא להעלים, את העובדה שה'אמת' האלוהית, שאמורה להיות וודאית, מושלמת, נצחית ובלתי משתנה, למעשה מתעדכנת חדשות לבקרים בהתאם לדעות שהרבנים שואבים מהמודרנה שמסביבם
|
|
5.
|
אתה קובע:
'ברור לנו שהבורא הסתיר את עצמו, ולא התכונן ליידע אותנו איך נוצר הכל, איך זה יתגלגל, ואיך זה ייראה בהמשך. קצת רמזים הוא הסתיר בתורה, ואת זה אכן חכמי ישראל מנסים לפענח. כל חכמי הטבע, שגילו את תיאוריית האבולוציה ואף איששו אותה לטענתם, לא יכולים עדיין להסביר גרם אחד של חוקיות המקריות שיצרה את הגלגל המופלא של האויר והכדורים והגלגלים (שבעה או תשעה, לא משנה) והכוכבים והגלקסיות האדירות, והרגשות והרצונות והתשוקות של בני האדם. ועדיין לא הצליחה להנפיק שום הסבר מסודר, איך כל זה התחיל? מי יצר את הנקודה הראשונית שממנה התחיל הכל להתפתח? ולמה?'
אני מניח שאתה באמת לא מסוגל להסביר את כל הפלאות הללו אבל אני פוסל מכל וכל את הקביעה שהדבר נבצר גם מחכמי הטבע, היינו המדענים. הם אמנם אינם מסוגלים להסביר ולו 'גרם אחד של חוקיות המקריות שיצרה את הגלגל המופלא של האויר והכדורים והגלגלים (שבעה או תשעה, לא משנה)' אבל זאת משום שכדורים וגלגלים קיימים רק בקוסמולוגיה הנושנה של אריסטו והרמב"ם ולא בעולם הריאלי. את חוקיות בעולם הריאלי שמסבירה את היווצרות הכוכבים והגלקסיות, המדענים דווקא יודעים להסביר לפרטי פרטים וגם לאמת חלק מההשערות שלהם בניסויים אמפיריים. החרדים אוהבים לגמד את המדע, ולרומם את הדת, בכך שהמדע אין כלים להבין את שורשם ומקורם של הדברים, ובמיוחד כשדובר בתופעות 'רוחניות' דוגמת רגשות אבל לטיעונים הללו אין שום בסיס לא להגי. הכלים המדעיים מאפשרים לנו להעריך אפילו מה קדם למפץ הגדול ותיאוריות דוגמת תיאוריית ריבוי היקומים ותורת המיתרים אכן עוסקות בכך. בכל מקרה, ממצאי המדע מבטלים לחלוטין את כל התובנות הדתיות וכל נסיון לטעון שה'אמיתות' של הדת עדיפות על פני התובנות של המדע הוא לא רק שגוי אלא גם מגוחך. אני גם לא הייתי ממהר לנכס לדת הבנה בלעדית ברגשות, רצונות ותשוקות של בני האנוש. המדעים הללו דיין נמצאים בחיתוליהם אבל כבר עתה לא נטעה הרבה אם נניח שאת כל התופעות שאתה מגדיר כ'רוחניות' ניתן להסביר על ידי תהליכים אלקטרוכימיים שמתרחשים אך ורק בתוך מוחו של האדם. אני מניח שבעשורים הקרובים המדענים יצליחו למפות את האיזורים במוח בהם מתפתחות כל הרגשות הללו ואולי אפילו ימצאו דרך לגרותן באופן רצוני. העובדה שכבר היום תרופות פסיכוטיות מסוגלות לשנות את התנהגותו של האדם מלמדת שגם מה שלך נראה 'רוחני' בעצם נובע מתהליכים טבעיים שמתרחשים אך ורק בתוך המוח האנושי.
|
|
6.
|
אני אכן קבעתי שבכל התנ"ך, התרגומים, התלמודים, התוספתות, המסכתות הקטנות והמדרשים שנכתבו לפני המאה השביעית לספירתם לא ניתן למצוא ולו הצהרה מפורשת אחת לכך שלאל אין גוף וצורה. למעשה, כל המקורות הללו מתארים אל גשמי, מוחשי ובעל רגשות אנושיים. אתה, כדי לסתור את טענתי מביא לי תירוצים של פרשנים מאוחרים שפיתחו מספר טכניקות להוצאת דברים מהקשרם ולהפיכת דברי האלוהים החיים למשלים, אלגורית, מליצות שיר, חלומות, חזיונות נבואה ומה לא. אין ספק שיש לך תשובות על הכל אבל אני לא טענתי שבמהלך אלף וחמש מאות השנים האחרונות היהודים לא הצליחו לאלתר אינספור תירוצים מתירוצים שונים. אני רק קבעתי שבכל הספרות הקדומה אין ולו הצהרה מפורשת אחת לגבי אי-גשמיותו של האל והעובדה הזאת לא השתנתה גם לאחר הדברים שכתבת.
כדי להבין את עומק הבעייה נראה תחילה דוגמית קטנה של פסוקים שמצהירים בעליל על מוחשיותו של האל: |
|
|
*
|
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ. וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם.
|
|
|
*
|
זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ.
|
|
|
*
|
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
|
|
|
*
|
אֵל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי.
|
|
|
*
|
וַיַּעַן משֶׁה וַיֹּאמֶר וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ יְהֹוָה.
|
|
|
*
|
וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ יְהֹוָה וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי.
|
|
|
*
|
וַיִּתֵּן אֶל משֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים.
|
|
|
*
|
וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר. וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ.
|
|
|
*
|
יֹּאמֶר יְהֹוָה הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר. וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ עַד עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ.
|
|
|
*
|
לֹא כֵן עַבְדִּי משֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא. פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת וּתְמֻנַת יְהֹוָה יַבִּיט וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמשֶׁה. וַיִּחַר אַף יְהֹוָה בָּם וַיֵּלַךְ.
|
|
|
*
|
וַיִּפֶן אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִכַּף מִדְיָן הֲלֹא שְׁלַחְתִּיךָ.
|
|
|
הפסוקים הללו, ורבים שכמותם, מתייחסים בצורה המפורשת ביותר לאל גשמי ומוחשי, ואם תשאל אותי, גם קצת מפחיד. לעומתם, אין אף פסוק שפשוטו מלמד שלאל היהודי אין לא גוף ולא צורה. אתה עצמך הצלחת להביא רק חופן של פסוקים שכביכול שוללים את ההגשמה האלוהית וכשנבדוק אותם אחד לאחד נגלה שאף אחד מהם אינו אומר את אתה רוצה שהוא יגיד:
|
|
|
*
|
וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
|
|
|
|
מהניסוח ברור שמאחורי האש היה אל גשמי שאת תמונתו בני ישראל לא ראו. לא כך מתנסחים אם רוצים לטעת את הרושם שהאל שדיבר מתוך האש אינו גשמי ומוחשי.
|
|
|
*
|
וְאֶל מִי תְּדַמְּיוּן אֵל וּמַה דְּמוּת תַּעַרְכוּ לוֹ.
...
הַיֹּשֵׁב עַל חוּג הָאָרֶץ וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת.
...
אַף בַּל נִטָּעוּ אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ גִּזְעָם וְגַם נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.
|
|
|
|
מכאן אתה לומד שלאל אין דמות וצורה? לא נראה לך שמי שמסוגל לשבת, לטעת, למתוח ולנשוף חייב להיות בעל ישבן, ידיים ופה? הנביא בהחלט קובע שהאל שלנו אינו דומה לאף אל אחר וזה בהחלט מתקבל על הדעת אבל אם הוא ניסה לרמוז שלאל אין גוף וצורה הוא כנראה כשל בגדול.
|
|
|
*
|
וְאֶל מִי תְדַמְּיוּנִי וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר קָדוֹשׁ.
|
|
|
|
באמת, את מי אפשר להשוות לאל? אני רק מניח שאם 'הקדוש' שואל את השאלה הרטורית הזאת התשובה היא שכנראה שאף אחד אינו דומה לו באותו אופן שאף אחד גם אינו דומה לוישנו, שיווה, גנש, ברהמה ושאר האלים ההודיים. אז מה?
|
|
|
*
|
כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי.
|
|
|
|
האל הוא באמת גדול ורק השמיים יכולים לשאת ישבנו והארץ את רגליו. איפה בדיוק מסתתרת כאן ההכרזה שלאל אין גוף וצורה?
|
|
|
*
|
מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
|
|
|
|
ה'כבוד' הוא הזוהר שבוקע מהאל החי, הקיים והגשמי. אין כל פלא בכך שהכבוד ממלא את כל הארץ ואין בכך כל הוכחה לאי-גשמיותו של האל.
|
|
|
*
|
אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם ה' הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'.
|
|
|
|
אם האל רואה כל איש במסתרים חייבות להיות לא עיניים. לא? אני מודע לכך שמדובר פה במליצת שיר יפה אבל מי שמתיימר להיות חסר כל מוחשיות חייב לבחור את ניסוחיו ביתר הקפדה.
|
|
|
*
|
אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ.
אֶשָּׂא כַנְפֵי שָׁחַר אֶשְׁכְּנָה בְּאַחֲרִית יָם.
גַּם שָׁם יָדְךָ תַנְחֵנִי וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ.
|
|
|
|
איני מבין למה אתה שב ומעלה ניסוחים רשלניים שגורמים לך יותר נזק מאשר תועלת. אל עליו ניתן לומר 'שָׁם אָתָּה' חייב להיות דמות מוגדרת, במיוחד אם הוא נהנה מיד ימין שמסוגלת להנחות ולאחוז.
|
|
|
בקיצור, גם לאחר שגרדת את תחתית החבית והענקת את הפירושים המקלים ביותר לפסוקים שנוסחו ברשלנות, עדיין לא הצלחת להציג אף ניסוח חד-משמעי שקובע שלאל אין גוף וצורה. להערכתי גם לא תמצא ניסוח כזה.
|
|
7.
|
'לסיכום, רבנו סעדיה גאון והרמב"ם, כרבים אחריהם, ניסו לטעון שהרחקת ההגשמה מתרגומיו של אונקלוס, תלמידם של רבי יהושע ורבי אליעזר, מוכיחה שדעתם של גדולי ישראל כוונה מאז ומתמיד לאלוהות נטולת הגוף והצורה ואת ניסוחיהם המאנישים יש להבין רק כאלגוריות, משלים ומליצות שיר. עיון מדוקדק יותר מלמדנו שהרס"ג הסתפק בסקירה שטחית ביותר של התרגום בעוד שהרמב"ם הסתבך בבנית תיאוריות מפותלות ומסובכות כשניסה להתעמת עם הביטויים המאנישים הרבים שאונקלוס הצליח בכל זאת לשתול בתרגומיו. התסבוכת נפתרה על ידי חוקרים מודרניים שלאחר בירור מקיף קבעו שלא הרחקת הגשמיות האלוהית עמדה אל מול עיניו של אונקלוס אלא הרצון להשגיב את האל הגשמי ולהרחיקו מההמוני והיום-יומי. כתוצאה מכך לא נותר לנו אלא לייחס את מעקפיו התרגומיים לאחד או יותר משלושה הסברים חילופיים: או שאונקלוס התכוון ולגונן על האל מפני ביטויים העלולים להתפרש כפגיעה בכבודו, או שמעתיקים מאוחרים יותר החליטו ל'שפר' את תרגומו של אונקלוס ולהמיר את ביטויי ההאנשה המיושנים בניסוחים יותר 'מודרניים,' או שאונקלוס הטמיע בתרגומו את תובנותיה של הפילוסופיה היוונית מבלי שהצליח במקביל להחדיר לחשיבה היהודית גם את האמונה באלוהות הטרנסנדנטלית.'
|
|
8.
|
גם הדברים הבאים אינם חפים מאי-הבנות:
'חז"ל במסכת חגיגה (טו.) כשהם מבארים מה הביא את התנא אלישע בן אבויה לכפור בעיקר, מתארים את הקושיות שלו בנושאים אלו, כאשר הם מתארים את אמונתו וקבלתו מחכמי ישראל, כי "מקובלים אנו כי למעלה אין לא עמידה ולא ישיבה לא תחרות ולא קנאה" [רש"י בגירסתו שם מוחק את המילים "לא עמידה", המפרשים מבארים את טעמו לכך, כיון שביחס אל המלאכים המצויים אף הם למעלה, אכן מצאנו עמידה, ולדבריו הגמרא מתייחסת אף למלאכים. אך בכל הנוגע לאלוקים עצמו, ודאי וברור שאין שייך בזה תיאור כלשהו, לא של עמידה ולא של ישיבה]. זה בדיוק הרחקת גשמיות האלוקים.' הניסוח התלמודי הוא 'דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ולא עיפוי' והוא מתייחס רק למלאכים ולא לאל שדווקא כן נוהג לשבת על כסאות כבוד רמים ונישאים. המלאכים באמת אינם מסוגלים לשבת ואנו יודעים זאת מדברי הנביא שקבע 'וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל וְנֹצְצִים כְּעֵין נְחשֶׁת קָלָל' וגם אתה תהייה חייב להסכים איתי שבעלי רגל ישרה אכן אינם מסוגלים לשבת. למען האמת, דרי המרומים היחידים שהיו מסוגלים לשבת היו האל וחנוך בן ירד שנלקח אל האלוהים והפך למטטרון. כיוון שבמקור חנוך/מטטרון היה בן אנוש רגלו לא הייתה מקובעת והוא היה מסוגל לשבת, בדיוק כמו האל עצמו. לרוע מזלו הוא באמת ישב בשעה שאלישע בן אבויה ביקר במרומים וישיבתו גרמה לתנא המבולבל לחשוב שיש שתי רשויות בשמים, דבר שגרם להענשתו של מטטרון בשישים פולסי דנורא.
בכל מקרה, הסיפור מדגיש את העובדה שאלישע בן אבויה האמין שהאל נוהג לשבת על כיסאות בניגוד למלאכים שרגלם הישרה מחייבת אותם לעמוד באופן תמידי והוא לבטח אינו מוכיח שהאל אינו גשמי ומוחשי. |
|
9.
|
לא אלאה אותך בכל האגדות הרבניות שמתייחסות לאל במונחים הגשמיים ביותר והעדות הטובה ביותר לכך היא ההסתמכות שלך על הדוגמאות הקלושות ביותר. אני משוכנע שאם היו בידך דוגמאות טובות יותר לא היית נדבק לסיפורים שוליים ומסולפים. נסה לגייס לעצמך את הכנות הדרושה להודאה בעובדה שבכל הספרות הרבנית הקדומה אין אף אמירה שמצהירה באופן מפורש שלאל אין גוף וצורה. אין בכך כל פלא. מקור האמונה הזאת בפילוסופיה היוונית והיא חדרה לעולם הנוצרי רק בימיו של אוריגנוס, בתחילת המאה השלישית לספרתם, ולעולם הרבני כמה מאות שנים מאוחר יותר. הרעיון אמנם היה מוכר לפילון האלכסנדרוני אבל רבני ארץ ישראל פסלו את כל דעותיו של פילון ועימם גם את הרעיון החדשני שהאל אינו גשמי, מוחשי ודמוי אנוש.
|
|
10.
|
לסיכום הפרק הזה הרשה לי להזכיר לך שטענתי הייתה שאין במקורות המוקדמים שום הצהרה לאי-גשמיותו של האל ועד עתה לא הבאת שום פסוק, שום קטע תלמודי ושום מדרש אגדה שסותרים את דבריי. לפרשנות המתרצת של הרמב"ם, בן המאה השנים עשר לספירתם, אין שום משמעות בדיון זה.
|
|
11.
|
גם אני נלאיתי מהציטוטים הרבניים באמצעותם אתה אוהב להרחיק את עצמך מדיון רציני ולכן לא אתייחס לשטף התעמולה הרבני שאף מחקר רציני לעולם לא יצליח לגבות. הרשה לי רק להאיר עבורך כמה עובדות שכנראה חמקו ממך: התיאולוגיה של הרמב"ם אכן הגיעה גם למערב אירופה אבל כאן היא נתקלה בהתנגדות חריפה שנמשכה כמאה שנה והגיעה לשיאה בשריפת ספרי הרמב"ם בשנת 1233, דבר שהאינקויזיציה שמחה לעשות בעקבות בקשתם המפורשת של הרב שלמה ממונפלייה, רבי יונה גירונדי ורבי דוד בן שאול, שלושת הרבנים שגם עמדו מאחורי חרם שהוטל על כתבי הרמב"ם. ההתנגדות לשיטתו של הרמב"ם עומדת גם ברקעו של הספר 'כתב תמים' בו הרב משה תקו, שפעל בתחילת המאה השלוש עשרה, טען שהאל לעיתים 'מצמצם' את עצמו ולובש צורה גשמית.
בקיצור, עם כל הכבוד לרמב"ן, שפעל עשרות שנים לאחר שריפת ספרי הרמב"ם וכתיבת ספרו של הרב משה תקו, יהודי אשכנז סרבו לאמץ את הרעיונות הפילוסופיים של הרמב"ם וחלקם אף המשיכו להחזיק בדעה שהאל אכן נוהג ללבוש לעיתים דמות גשמית ומוחשית. למיטב זכרוני, אפילו הרמב"ן עצמו דגל בדעה האומרת שהאל הבלתי נראה מתגלה לבריות בתוך 'לבוש' שמשווה לו דמות אנושית. העובדות הללו מוכיחות שאם רבותיך הקדומים טענו 'כשכל הדברים האחרים העלולים להטעות בניסוחי התורה ואגדות חז"ל בנושאים אלו, אינם באים לתאר תיאור גשמי כלשהו חלילה' אז הם פשוט טעו.
|
|
עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 23 ביולי 2014 שעה 17:17
|
|
ושוב אפתח בתגובה לדבריך, מהסיפא לרישא.
בסעיף 11 מדבריך, כתבת שאתה נלאה מהציטוטים הרבניים, וקבעת שבאמצעותם אוהב אני להרחיק את עצמי מדיון רציני. משום כך החלטת, שלא תתייחס לשטף תעמולה רבני, וקבעת שאף מחקר רציני לא יוכל לגבות אותו. בהמשך נסית להאיר את עיני בכמה עובדות שחשבת שכנראה חמקו ממני.
ובכן, העובדות לא חמקו ממני כלל, ידעתי גם ידעתי את כל מה שאתה כותב [אגב, במקורותינו נקרא רבי שלמה ממונפולייה, רבי שלמה מן ההר. יש ויכוח גדול אם אכן הוא זה שביקש לשרוף את ספרי המדע של הרמב"ם. אין ספק כי הוא יחד עם רבינו יונה, התנגדו להם בתקיפות רבה, אך נימוקיהם לא הגיעו לידינו מלבד אי אלו שרידים, ובכל מקרה מכתביהם מתגלית הערצה והערכה גדולה לרמב"ם כאחד מגדולי פוסקי ההלכה ומאיר עיני ישראל]. אך צר לי לקבוע, שבאריכות דבריך, כלל לא דקדקת בדבריי, ונתפסת למשהו מאוד מאוד חיצוני, בלא לקרוא כלל.
ובכן, אני לא ציטטתי סתם איזה ציטוט מהרמב"ן המאשש את דברי הרמב"ם. אני יודע היטב שהרמב"ן לא היה בדורו של הרמב"ם, והוא גם לא היה מאשכנז ומצרפת.
אני ציטטתי מתוך דברי הרמב"ן, 2 דברים. בהתחלה העתקתי מדבריו איך שהוא כותב בצורה נחרצת וחד משמעית, שכל הגאונים וכל חכמי ספרד הקדמונים, שללו בצורה מוחלטת כל ניסיון לגשמיות האל. ומדגיש שהדבר כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ומפורש במדרשים ובהגדות חז"ל. אחזור ואצטט שוב את משפטו זה:
"כל הגאונים בחבוריהם[ו], וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד, הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ומפורש בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים"
אוקיי. אז אתה חולק על הרמב"ן. אתה חושב שזה לא כתוב בתורה ולא שנוי בנביאים ולא משולש בכתובים. וגם לא כל הגאונים, רק הרס"ג המציא זאת. אבל ברור לי, שכל אדם רציני, שיודע על רוחב ידיעותיו של הרמב"ן, בתורה ובכל תחום אחר, לא יוכל להשוות את ברי הפלוגתא הללו, עם כל הכבוד.
בהמשך ציטטתי מדברי הרמב"ן, את מה שהוא מצטט מתוך דברי מחבר ספר הרוקח, שחי כמעט בתקופתו של הרמב"ם במדינת אשכנז [גרמניה] בעיר וורמייזא, כשהוא קובע בנחרצות, בצורה מוחלטת, בלא שום פילוסופיה והסתמכות על תיאוריה פילוסופית ומדעית, כי המייחס צורה וקצה גשמי כלשהו לא'ל, הרי הוא כופר מוחלט, ומייחס דעה זו לכל הגאונים, כולל אלו שהיו לפני דורו של רבינו סעדיה גאון.
אגב, אם הזכרתי את רבינו אלעזר בעל הרוקח, חושבני שיש בנותן ענין לצטט כאן מדבריו בתחילת חיבורו בפירושו ורמזיו על סדר התפילה המיוסדים על סודות הקבלה. וכך הוא כותב: "כי סוד התפילות קיבלנו רב מרב עד נביאים וזקנים וחסידים ואנשי כנסת הגדולה שתקנוה". כך שיש לנו כאן עדות מוסמכת של שלשלת קבלה ומסורת בדברים הנוגעים לעניינים אלו, ואין מדובר על המצאה ופרשנות עצמאית.
מדברי הרוקח, רבותיו וחבריו, נמצאנו גם למידים על פירושם של דברי ספר היכלות ודומיהם, כי כולם אין הם מתייחסים לאל' עצמו, שאין לו דמות וצורה כלל ועיקר, וכל התיאורים בספר היכלות אינם אלא ביחס לנבראים שהאל' האציל את דמותו עליהם בהתגלותו לבני האדם בצורה זו, בדומה לדברי הרס"ג. ראה ספר מרכבה שלמה עמוד ל'. אציין לדוגמא לדברי רבי אלעזר הרוקח בפירוש "קולנו תשמע ותחון": כל הדברים דרך משל, וחס ושלום שיש לו אברים, אך מראה לנביא כדמות האדם כעין לבו שלא יבהל... בתוך המראה מראה לחוזה מה שעתיד לעשות ונברא קול זה מלפניו.
אם כבר ראיתי בדבריך שיודע הנך על ספרו של רבינו משה ב"ר חסדאי תקו שחי במאה הראשונה של האלף השישי, הרי ודאי שלא נעלם מעיניך גם כל ויכוחיו על ספרו של רבינו יהודה החסיד המכנה אותו בשם "ספר הכבוד", השולל גם הוא בכל תוקף כל תיאור של גשמיות ביחס להתגלות האלוקים, ומגיע לאותם מסקנות של הרמב"ם ביחס לתיאורים הגשמיים המצויים בתנ"ך ובהגדות חז"ל. וכל זה לא מונע ממך לייחס את הרחקת הגשמיות, כאילו שהיא באה רק מהשפעת החכמה היוונית והאמונה האיסלאמית שהוחדרו לתוך האמונה היהודית. לדעתי, זה ממש לא רציני.
וכאן רצוני להוסיף דבר אחד. לדעתי, כמעט בוודאות, שהפילוסופיה היוונית, בהיותה מחוככת כה רבות עם חכמי ישראל, וניהלו עמהם דיאלוגים רבים, עד כדי תרגום התורה ליוונית וכו', הושפעה רבות מהאמונה היהודית בהרחקת גשמיות הבורא, והם נתנו לזה את הפרשנות הפילוסופית [עד שלבסוף זה השפיע גם לצד השני, בדורו של הרמב"ם]. אני לא אומר דברים אלו בחלל ריק, אצטט מספר "קדמות היהודים" של יוסיפוס (מאמר שני אות טז) שחי כ800 שנה לפני הרס"ג, והפונה ליוונים:
"על האל'הים הזה אמר [משה], כי הוא אחד ולא נברא ולא ישתנה עד סוף כל דורות עולם, והוא נעלה ביפיו על כל דמות בת חילוף, ורק בכח מפעליו הוא ניכר לנו, אף כי לא נודע לנו עצם היותו[ז]. והנה אני רוצה לספר הפעם, כי גדולי חכמי היונים למדו לחשב על האל'הים מחשבות האלה, רק אחרי אשר החל הוא [משה] בדבר, אך הן כולם נותנים עדיהם קול גדול, כי אלה הם דברים יפים ונאים לעצם אל'הים ולגדולתו. הן גלוי הדבר, כי פותגורס ואנכסגורס ופלטון ואחריו חכמי הסטיו, כמעט כולם חשבו כזאת על עצם אל'הים[ח], אולם הם גילו את חכמתם רק לאנשים מתי מספר, ולא ערבו את לבם לבשר את דברי האמת להמון השוגה בדעותיו הישנות. אולם מחוקקנו סמך את המעשה למדרש, ולא את לב בני דורו בלבד הטה לקבל את דבריו, כי אף בלב הבנים אשר יקומו אחריהם בכל דור ודור נטע אמונה באל'הים שלא תמוט.
אם שום מחקר לא יכול לגבות מאמרים אלו שנכתבו לפני אלף שנה ע"י כל גדולי חכמינו, אין לנו להסיק מכך אלא על מוגבלותו של המחקר, ולא על שום דבר אחר.
ברצוני לעבור לסיפא של סעיף זה בדבריך, ובו אתה קובע קביעה חסרת כל בסיס. אצטט:
בקיצור, עם כל הכבוד לרמב"ן, שפעל עשרות שנים לאחר שריפת ספרי הרמב"ם וכתיבת ספרו של הרב משה תקו[ט], יהודי אשכנז סרבו לאמץ את הרעיונות הפילוסופיים של הרמב"ם וחלקם אף המשיכו להחזיק בדעה שהאל אכן נוהג ללבוש לעיתים דמות גשמית ומוחשית. למיטב זכרוני, אפילו הרמב"ן עצמו דגל בדעה האומרת שהאל הבלתי נראה מתגלה לבריות בתוך 'לבוש' שמשווה לו דמות אנושית. העובדות הללו מוכיחות שאם רבותיך הקדומים טענו 'כשכל הדברים האחרים העלולים להטעות בניסוחי התורה ואגדות חז"ל בנושאים אלו, אינם באים לתאר תיאור גשמי כלשהו חלילה' אז הם פשוט טעו.
איני מבין מילה אחת מדבריך אלו, ואני סבור בכנות שכנראה גם אתה לא מבין לוגית את דבריך, וכתבת אותם רק כדי להרשים את עצמך בקביעותיך הנחרצות.
אכן, חכמי אשכנז יצאו חוצץ נגד העיסוק הפילוסופי בתיאולוגיה של האלוקים, ודעתם העקרונית בהרחקת הפילוסופיה, גם התקבלה ברוב שדרות עם ישראל ההולך לאור חכמי התורה. רוב רובם של חכמי ישראל מאז תקופתו של הרמב"ם, שללו לחלוטין הן את העיסוק בפילוסופיה זו, והן את דבריו הנחרצים של הרמב"ם בחלק מדבריו. היה גם ויכוח כיצד להתייחס למשמעות של חלק מהפסוקים המתארים התגלויות שונות של האלוקים, האם הם משל וציור בלבד [גישתו של הרמב"ם בעיקר], או שיש בהם משמעות קבלית לתיאור גילוי האלוקים עצמו בעולם, בדברים הקרויים בשפתם "צמצום", שבה יכול האל' עצמו להתגלות בעולם בצורות גשמיות שונות [גישה בה אכן החזיק הרמב"ן בדבריו הסתומים בכמה מקומות, וזוהי גם גישתו של רבינו משה בן חסדאי כפי שמתמצה ומתגלה במה ששרד לנו מחיבורו "כתב תמים"].
בעוד הנך מנסה לייחס לחלק מחכמי אשכנז תיאור גשמי לתיאולוגיה האל'והית, הרי שההיפך הגמור הוא הנכון. חכמי אשכנז, היו הרבה יותר תקיפים בהרחקת כל תיאור גשמי כלשהו לא'לוקים, עד כדי הטענה בדבריהם, שהביטוי כאילו הא'לוקים הוא איזה הויה רוחנית בלתי גשמית המצויה בכל מקום ומקום, שגשמיות הארץ אף אינה מגבילה אותו [מה שנכון לדעת הגאונים, כפי העולה משיר היחוד המיוחס לאביו של רבי יהודה החסיד שהלכו בשיטת הגאונים], ביטוי זה גם הוא מינות וכפירה לדבריהם, כיון שגם תפיסה זו משל יש איזה אויר שהוא האל', גם זה הוא חלק מנסיון של תפיסת מהותו, בעוד שאין לנו שום תפיסה במהותו בכלל. דבר זה, הינו הרחקת תפיסה כלשהי ביחס לבורא, הרבה יותר מהרחקת הגשמיות עליה מדבר הרמב"ם[י].
הוויכוח ביניהם מתמקד ביחס הניתן לפרשנות פסוקים והגדות חז"ל, וביחס לפרשנות על התגלות האלוקים בעולמו, [בעוד שלרס"ג ולהולכים בעקבותיו, האור הנבואי הינו תיאור של משהו כעין מלאך שיצר הבורא, החולקים עליו (ומעטים המה) שללו לחלוטין גישה זו, וטענו כי האור הנבואי הינו התגלות של האלוקים עצמו שהתגלה בצורה זו, וכן שיש מקום עליון ששם מתגלה כבודו בצורה ממשית]. כיצד אפשר להגיע מכך למסקנה, ש"קביעתם הברורה של כל רבותינו שהתיאורים המאנישים בתנ"ך ובהגדות חז"ל ביחס לבורא, אינם באים לתאר תיאור גשמי לאלוקים עצמו", "אז הם פשוט טעו"??? גם אם נקבל את השיטה הסוברת שאין הדברים משלים, אלא מציאותיים, אף אחד מהם הרי לא בא לומר שהאל' יש לו איזה צורה שמישהו ראה אותו אי פעם, אלא האל' התגלה לנביא בצורה וזו, והנביא ראה מחזות ושמע קולות ולא היה זה משלים, אלא חזיון התגלותי. אבל היכן כאן "באים לתאר תיאור גשמי לאלוקים עצמו"???
אני מוכרח לומר שוב על מסקנותיך: ממש לא רציני, גיבוב דברים מקרי, על סמך הבנות ופרשנות מוטות לב.
אעבור לסעיף 8 בדבריך. אתה מעתיק ניסוח תלמודי לאחר מחיקתו של רש"י, והדבר תוקן בנוסח התלמוד הנדפס לפנינו לאור דברי רש"י. הדגשתי בדבריי, שאכן רש"י מפרש את דברי הגמרא בנוגע למה שאין למעלה, ביחס אל המלאכים. אך בניסוח התלמודי שקיים בנוסחאות אחרות [בין היתר ב"עין יעקב" שהנוסח בו ברבים מן המקרים תואם יותר למקור לפני שינויי הנוסח שהטמיעו רש"י ופרשנים אחרים], קיים הניסוח "דלמעלה לא הוי לא עמידה ולא ישיבה". ברור שניסוח זה אינו יכול לסבול כלל את פרשנותך [וכמובן לא את לעגיך הסמויים והגלויים]. הוא כן מתפרש באופן ברור, שאין שום תיאור גשמי ביחס אל הבורא, וכל תיאורי המקראות וההגדות על "ישיבה" או "עמידה" כביכול, אינם מתארים מציאות ממשית כלשהי. בהידבקות שלך בפרשנות שלך לדברים, למרות דבריי הברורים שציטטתי את דבריי מניסוח תלמודי שונה למה שאתה דבק בו, אני רואה רק דבר אחד, שאתה מנסה לעגל את הריבוע ולטווח בו את הטווח לאחר יריית הכדור, בניסיון להציג מצג שווא של קליעה למטרה.
אחרי הקדמה זו, אני חושב שאני יכול לפנות בחזרה אל עיקר דבריך בכל מה שכתבת. כל הנקודות בדבריך סובבות סביב דבר אחד, הנחות, השערות. לא שום דבר מבוסס.
לא הבנתי בכלל, מדוע טרחת להעתיק אי אלו פסוקים המדברים על התגלות האלוקים לעבדיו הנביאים. הרי זה בסיסו של כל התנ"ך! מה בדיוק רצית בהעתקת כל המקראות הללו?
מה ענית על טענתי על האזהרה התקיפה בתורה שלא ליחס לאל'וקים כל דמות ותמונה שהיא. שאלתי שאלה פשוטה, מדוע כל כך חמור לייחס איזו תמונה "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"??? ענית על כך? כלום.
אמשיך עוד, התורה הרי מדברת על כך ש"אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו", הראית. התורה מדברת על דבר שכל עם ישראל "ראו ושמעו". אז מה? פתאום התורה מזהירה אותם ואומרת להם שהם לא ראו בעצם כלום??? כבר כתבתי לך בעבר, ואכתוב שוב, הבעיה המרכזית בכל טענותיך, שהינך מתייחס לחיבור התנ"ך כאל ספר "מסע בין החלומות" ספר ילדים חביב הקורץ גם למבוגרים, שאף אחד לא ממש מתכוון ברצינות למה שכתוב בו, ולכן אתה מתחיל עם כל טיעוניך המעלים גיחוך רב בעיניי. זה פשוט לגמרי בלתי רציני. אני חוזר שוב, התורה מזהירה מפני ניסיון להאניש או להנפיק דמות כלשהו לאל', ואתה אומר לי שזה רק הבטחה שהם לא הצליחו לראות אותו, בעוד במקומות אחרים באותו פרק מדובר על כך שהם ראו את הכל. תגובה "מרשימה" בהחלט, ללא ספק...
יתירה על כך. אולי תביא לי גם את הפסוק "וכל העם רואים את הקולות" כדי להוכיח לי שהתנ"ך אף מגשים את הקולות, ונותן להם תיאור אנושי חי שאפשר לראות אותו? כן, אני יודע כבר את כל מדרשי החז"ל שתביא לי על כך. אבל אני שואל אותך, לשיטתך, אתה המדבר על תנ"ך שמנסה לתאר מראות והתגלויות בצורה הכי פשוטה של המילה, האם גם ביחס אל הקולות הוא התכוון לתאר תיאור חי של ראיית קולות.
אוסיף עוד. חכמינו במסכת ברכות (י.) מקבילה בחמשה דברים בין הנשמה לקב"ה, לפחות על 3 מהם אפשר להסיק שהקב"ה אינו דמות גשמית בעלת קצוות ומוגבלת במיקום. לא הבאתי זאת במכתבי הקודם, כי ממש לא חסר דוגמאות למכביר בכל התלמוד, שבהם הדברים מפורשים, אלא שכמובן מי שמאוד רוצה להטעות ולטעות, תמיד יוכל להסב את הדברים כפי רצונו, כי הרי ניתנה הרשות למינים לטעות ולהטעות.
ביחס ליתר דבריך. כבר הבהרתי באריכות, שהטרמינולוגיה הקדומה עסקה יותר באופן הופעת האלים בעולם, ובכך עסקה היהדות אל מול כל עובדי האלילים שהגשימו את האל בצורה הפשוטה ביותר של המילה, כדוגמת האלים ההודיים שהזכרת. הנה לך דוגמה, האלים ההודים שבדת ההינדואיזם, מדברים על ריבוי אלים [כמדומני שלאמונתם, אחד נוצר מהשני], שכל אחד מהם אחראי על חלק אחר מקיום העולם או הריסתו ושאר הבליהם [תסלח לי, אתה לא חייב להתמקד בניסוח הזה, אני כותב כך רק בשל תוקף אמונתי המחייב אותי להזכיר את כל עבודות האלילים כאל הבל ורעות רוח. מבחינתך, אתה יכול להתייחס באותה מידה גם אל מה שאני מאמין בו, זה לא מטריד אותי]. אל מול סוג אמונות אלו, התמקדה האמונה היהודית, באל אחד ויחיד, בורא העולם ומקיימו, שבכוחו אף לשדד מערכות הטבע אם רק יחפוץ בכך [כמו שעשה במבול וביציאת מצרים], אך לא התעסקה כלל במראהו ובתבניתו או יותר נכון בשלילת מראהו ותבניתו, זה כלל לא היה רלוונטי, הרלוונטי היה שלא להאמין באלילים אחרים, כמו האמונות שרווחו אז בעולם.
בהמשך, משפחתה עבודת האלילים, החלה התיאולוגיה בדמותו של האל' עצמו, ואז עמדו חכמי ישראל והבהירו את האמונה היהודית המקורית, המשתקפת בתנ"ך בעצמה רבה, על אי אפשרות הגשמת האל' ויצירת הגבולות בו.
כל הנסיונות שלך ללעוג לפסוקים ולניסוחם, אינם נוגעים כלל לסוגיה עליה ייחדנו את דיבורנו. אין ללומד את התנ"ך שום אפשרות לנסות לשוות לאל' איזו דמות שהיא, כאשר גם התיאורים המופיעים בו לעיתים במראות הנבואה, כל פעם מדברים על דמות מסוג אחר. וזה מביא למסקנה חד משמעית, שאכן אין לאל' דמות, ולא נערוך אליו דמיון דמות גשמית כלשהי.
אם ישנם פסוקים המתארים את התגלות ה' אל משה רבינו בכל מיני צורות וויראציות, כמו הגילוי של הסנה, והגילוי של ה' בדרכו למצרים כשלא מל את בנו, ואח"כ מבקש משה רבינו את ה' "הראיני נא את כבודך", וה' עונה לו "כי לא יראני האדם וחי", אות הוא כי עד עתה משה רבינו לא ראה גם לא את כבוד ה'. אין אפשרות לחמוק מזה, אלא רק ללעוג או לפרשן פרשנויות של ספרי ילדים תתי רמה. ועל זה כבר אמרו, שניתנה הרשות למינים לטעות ולהטעות[יא].
כמה גדולה השנאה הדרושה כדי להכניס כוונות זדוניות בפסוקים טהורים בספר תהלים. מצאת מילה "שם אתה", נו, באמת. הרי כל יום כל אחד מהיהודים המאמינים בני מאמינים באי גשמיות האל', אומרים לפחות מאה פעם "ברוך אתה ה'", וכל התפילה פונים אנו אל "אתה הוא אלוקינו" וכיוצא בזה. אז מה? זה מראה משהו של הגשמה? איך יש כאן אפשרות של הגשמה כשהפסוק אומר "שמים שם אתה, שאול הנך"? על זה לא ענית. במקום זה בחרת להסיח את הדעת שוב לאיזה סוג של אמירות שהחלטת בצורה "די שרירותית" שמשמעותם הגשמה...
המאמר על התרגום, והסיכום שבו, מצליח רק להראות שיש מחלוקת וכמה גישות ביחס אל ביטויים שונים של התרגום. בכוונה ציינתי בדבריי דווקא לדברי רבינו בחיי הכותב כדברי הרמב"ם בצורה מוחלטת על כך שהתרגום מרחיק את ההגשמה בכל ביטוייו, ועם זאת בהסבר מדוע במקומות אחדים התרגום כן נוקט בלשון שיכולה להתפרש כהגשמה, הוא צועד בדרכו של הרמב"ן. ללמדך, שהחילוק בהסברים על המקומות בהם התרגום כן נוקט לשונות שאינם צועדים בקנה אחד עם דרכו העקבית, נוגעת רק לאותם מקומות. אין חולק על כך, שהתרגום אכן בורח מכל ציור של הגשמה, מפני שאין כזה דבר הגשמה, והגשמה הינה סותרת לאמונה היהודית הבסיסית.
לגבי הגדות חז"ל, ציינת לדוגמא את פרק "אין דורשין". ומנקודה זו אני רוצה להגיע לחלקו הראשון של מכתבך.
ישנה גמרא באותו פרק (יב:) המתארת את העמודים עליהם עומד העולם. אלו הם הדברים:
"תניא, רבי יוסי אומר, אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות, הארץ על מה עומדת? על העמודים, שנאמר 'המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון', עמודים על המים, שנאמר 'לרקע הארץ על המים', מים על ההרים, שנאמר 'על הרים יעמדו מים', הרים ברוח, שנאמר 'כי הנה יוצר הרים וברא רוח', רוח בסערה, שנאמר 'רוח סערה עשה דברו', סערה תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר 'ומתחת זרעת עולם', וחכמים אומרים על שנים עשר עמודים עומדת, שנאמר 'יצב גבלת עמים למספר בני ישראל', ויש אומרים שבעה עמודים, שנאמר 'חצבה עמודיה שבעה', רבי אלעזר בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו שנאמר 'וצדיק יסוד עולם'".
אתה ודאי היית שש להצביע על גמרא זו, כמקור לתפיסה קוסמולוגית כלשהי שתתאים לתיאור הארץ שעומדת על עמודים הנשענים על מים וכו'. אך מה תסביר בסופו של דבר, שדוקא הסערה היא זו שמחזיקה את העולם, ומי מחזיק את הסערה? זרועו של הקב"ה. האם מישהו בר דעת יוכל לומר שזה מתאים לאיזה תפיסה קוסמולוגית? האם מישהו שלא עוצם את עיניו בכוח, יוכל לטעון שהגמרא הזו מנסה לצייר כיצד נראה היקום שעומד על עמודים הנשענים על מים העומדים על הרים העומדים ברוח שהסערה מחזיקה אותם ואת הסערה נושא האל'???
נמשיך, הגמרא בסוף מגיעה למסקנה, בשמו של רבי אלעזר בן שמוע, שהעולם בכלל עומד על עמוד אחד בלבד. ומה זה העמוד הזה? צדיק. ועכשיו אנחנו יודעים איך נראה מבנה הקוסמוס, הארץ מתוחה מעל עמוד אחד ויחיד הקרוי צדיק, או שאיזה צדיק עומד שם ומחזיק את כל העולם בכוחו וגבורתו. נכון? ממש ככה נראית התפיסה הקוסמולוגית המסורתית העתיקה?
אין לנו ברירה. אנחנו מוכרחים לגשת לגמרות הללו, ברמה קצת יותר מכובדת ורצינית. מישהו נדרש גם להסביר את תחילת דברי רבי יוסי בברייתא "אוי להם לבריות שעומדות ואינם יודעות על מה". למה אוי? ואחרי שכבר יודעים, משהו השתנה? לא אכנס כאן לפרשנות של חכמינו כיצד הם מפרשים את דברי הגמרא, כיון שבין כך אינך אוחז שם, ולא זה מה שמעניין אותך. אבל לי אין ספק, שכל אדם עם מעט מוח בקדקדו, נאלץ יהיה להגיע למסקנה מכך, שכל תיאורי הקוסמולוגיה בחז"ל ובמדרשים הנשענים על פסוקים, אינם קשורים כלל לשום קוסמולוגיה שהיא, והם מדברים על דברים אחרים לחלוטין!
אינני מבין שוב מה רצית מכל דברי ריש לקיש ושבעת הרקיעים. הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית מדברת על כדורי בדולח המקיפים את היקום, מה שקרוי כוכבי לכת. איך כל זה קשור משהו לדברי ריש לקיש, שמדבר על שבעת רקיעים שונים לחלוטין. רקיעים שבהם יש נשמות, שבהם מכינים מן לצדיקים [בטח, מטבחים של ממש יש ברקיעים של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית, שבהם מבשלים ומכינים מן, מעניין למה לא קוגעל ירושלמי או מוקפץ סיני...], או בונים בית מקדש שלישי ומקריבים שם קרבנות על המזבח. סבורני שיש גבול כמה לעג יכול אדם לעשות מעצמו בחזרו על טיעונים שלא ממין הענין.
בנוגע לדברי ר' יוחנן בן נורי, בדקתי שוב בדבריי, ולא ראיתי שם רמיזה קלה שנסיתי לטעון שר' יוחנן בן נורי הוא זה שאמר שיש שבעה רקיעים. הבאתי רק ברייתא זו, המביאה שתי דעות בנוגע למנין הפסוקים, כשהתנא החולק על ר' יוחנן בן נורי מסביר בדבריו גם למה שבע דווקא. זה באמת ראיה קצת כפולה. ראשית, המנין שבע שננקט בדברי התנא הראשון, אכן חוזר גם בדברי רבי יוחנן בן נורי וביתר שאת ועוז, ומסתבר איפוא שהטעם של התנא הראשון הוא גם טעמו של רבי יוחנן בן נורי. אבל בלא זה, עצם העובדה שהתנא החולק על רבי יוחנן בן נורי, שבדרך הרגילה הינו אחד מבני דורו [או תנאים רבים בבני דורו], נוקט את מנין שבעת הרקיעים. הרי שבדורו של ר' יוחנן בן נורי כבר דיברו על שבעת רקיעים. [טוב, בטוח שזה לא ראיה, למי שיבוא עכשיו ויטען שתחביר הברייתא נכתב בכלל אחרי דורו של ר' יוחנן בן נורי, ומחבר הברייתא השחיל מספר מילים לתנאים מהדורות שקדמו לו, לפי תפיסת עולמו. זיהיתי טוב מה שתטען?].
האיזכור של שבעה רקיעים מופיע בכל סוגי המדרשים הקדמונים ביותר, בדרך כלל בלי שום איזכור לשם אומרם, דבר המוכיח שהיה זה מוסכמה עתיקת יומין על שבעת רקיעים. המינוח המפורש של שבעת רקיעים מופיע גם בברייתא מדרש אותיות דרבי עקיבא [3 דורות לפני ר"י הנשיא], בזוהר מובא כן בשם רבי שמעון [תתחיל, אני יודע], בספר ליקוטי פרדס של רש"י מביא ברייתא בשם רבי ישמעאל המדבר בשם "ססניא'ל שר הפנים" שמזכיר את שבעת הרקיעים. בקיצור, אין מספר מקורות המדברים על שבעת רקיעים, כולל קדומים בהרבה לר"י הנשיא. אף לא אחד מהם, מתייחס לתפיסה הקוסמולוגית הגיאוצנטרית. מוזכרים גם שבעה ארצות למשל.
אסיים את מכתבי זה שהתארך יתר על המידה [ולא נגע בכל הנקודות שהזכרת במכתבך], בעוד התייחסות אחת למשפט אחד שכתבת:
אני גם לא הייתי ממהר לנכס לדת הבנה בלעדית ברגשות, רצונות ותשוקות של בני האנוש. המדעים הללו דיין נמצאים בחיתוליהם אבל כבר עתה לא נטעה הרבה אם נניח שאת כל התופעות שאתה מגדיר כ'רוחניות' ניתן להסביר על ידי תהליכים אלקטרוכימיים שמתרחשים אך ורק בתוך מוחו של האדם. אני מניח שבעשורים הקרובים המדענים יצליחו למפות את האיזורים במוח בהם מתפתחות כל הרגשות הללו ואולי אפילו ימצאו דרך לגרותן באופן רצוני. העובדה שכבר היום תרופות פסיכוטיות מסוגלות לשנות את התנהגותו של האדם מלמדת שגם מה שלך נראה 'רוחני' בעצם נובע מתהליכים טבעיים שמתרחשים אך ורק בתוך המוח האנושי.
איני יודע היכן כתבתי שלדת יש הבנה בלעדית ברגשות, רצונות ותשוקות של בני האנוש. טענתי דבר אחד, שאת כוחות הנפש של האדם הרוצה ומתרגש ומשתוקק ושונא ואוהב ושמח ועצוב וכו' וכו' וכו', אין יכולת להסביר אותם בהליכים אבולוציוניים. אם המדע יתפתח ויוכל גם להסביר את זה, אוקיי נדבר אז. אני נוטה להניח שהתפיסה ההגיונית יותר היא מה שרוב האנושות בעולם סבורה בצורה פשטנית, כי הרצונות והתשוקות וכל התחושות האחרות, אינן נובעות מגירוי אלקטרודים במוח שהתפתחו בצורה טבעית כזו או אחרת.
מגוחכת בעיניי התפיסה שרואה גיחוך במי שסבור שהעולם נברא ע"י בורא כל יכול, ולא מוכן להשתכנע מתיאוריות על תיאוריות שונות ומשונות שאחרי הכל לא יצליחו להסביר לעולם, איך במקום שבו לא היה אמור להיות כלום, כלום כלום, נוצר פתאום בתהליך של מפצים ויקומים ומיתרים, עולם של גלקסיות ומחזוריות של שמש ואור ואויר ומים וחיים וצמיחה והולדה וכו' וכו'.
בהצלחה
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 28 ביולי 2014 שעה 10:56
|
|
התכתבנו רבות ובאריכות, בנושא שלילת גשמיות האל' ומקורותיו בתנ"ך ובתלמוד. מן הסתם עדיין תרצה לענות לי ביתר פירוט.
אבל יש דבר שמציק לי מאתמול, כי לא ראיתי כל התייחסות בתוך דבריך עד עכשיו לפסוקים הללו.
כוונתי לפסוקים המדברים על כך שהאל' ממלא את השמים ואת הארץ, כמו "את השמים ואת הארץ אני מלא", "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך". פסוקים אלו המורים על אי אפשרות הגבלת האל' במיקום מוגדר ומותחם.
לדעתי דבר זה מחייב ומכריח את שלילת הגשמיות.
אודה לך, אם תוכל לכתוב לי במילה אחת, פרשנות שלך למשפטים אלו. [אני מבהיר, לא שאני אקבל את הדברים, וגם איני צריך עכשיו אריכות והוכחות לפרשנות שלך. אני רק רוצה במשפט אחד שנים, פרשנות שלך למשפטים תנכיי"ם אלו].
|
|
תגובתו של עדי אביר מתאריך 29 ביולי 2014 שעה 17:15
|
|
ידידי היודע,
לצערי, מצאתי את עצמי מקדיש זמן רב מידי לדיונים חסרי כל תוחלת ולכן בדעתי לקחת חופש מההתכתבות הזאת. בתגובה אחרונה זאת אנסה לענות לך כמיטב יכולתי ואחריה אפרסם גם את תגובתך האחרונה. אני מציע שבהמשך נשוב להתכתב רק כשיעלה נושא חדש עליו לא נוכל להחיל את הדברים שכבר כתבנו בסבב מכתבים זה. תגובה ארוכה לדבריך תחייב אותי להתיש כל מי שינסה לקראה ולכן אסתפק במספר נקודות עקרוניות ו/או משעשעים שבכל זאת דורשים תשובה:
|
|
1.
|
אתה כותב:
'לדעתי, כמעט בוודאות, שהפילוסופיה היוונית, בהיותה מחוככת כה רבות עם חכמי ישראל, וניהלו עמהם דיאלוגים רבים, עד כדי תרגום התורה ליוונית וכו', הושפעה רבות מהאמונה היהודית בהרחקת גשמיות הבורא, והם נתנו לזה את הפרשנות הפילוסופית [עד שלבסוף זה השפיע גם לצד השני, בדורו של הרמב"ם].'
וזה כמוהן הבל מוחלט שגם אתה, וגם יוסיפוס אותו אתה מצטט, הייתם מזהים בנקל אם הייתם נזכרים בעובדה שהאמונה באי-גשמיותו של האל מצאה ביטוי בכתביהם של אפלטון ואריסטו, שפעלו במאה הרביעית לפני ספירת העמים, הרבה לפני שהרעיון שלאל אין גוף וצורה התחיל להצחיק את ראשוני הרבנים. יתר על כן, אתה מצטט את יוסיפוס שאמר:
"על האל'הים הזה אמר [משה], כי הוא אחד ולא נברא ולא ישתנה עד סוף כל דורות עולם, והוא נעלה ביפיו על כל דמות בת חילוף, ורק בכח מפעליו הוא ניכר לנו, אף כי לא נודע לנו עצם היותו.'
ואינך שואלך את עצמך כיצד מי שהוא חסר צורה יכול להיות 'נעלה ביפיו על כל דמות בת חילוף'. האם לא נראה לך שיופי שניתן להשוותו עם יופייה של 'דמות בת חלוף' מחייב את נושאו להיות בעל גוף וצורה, כפי שיוסיפוס לבטח האמין בכל נפשו ומאודו?
רק לשם הבידור, הרשה לי להעלות גם את מאמר האגדה הבא:
|
|
|
הכל בפני שרה כקוף בפני אדם.
שרה בפני חוה כקוף בפני אדם.
חוה בפני אדם כקוף בפני אדם.
אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם.[11]
|
|
|
תחשוב על זה קצת ותגלה שיופיה השכינה גדולה בארבעה סדרי גודל מיופיו של קוף. האם לשיטתך לקדושה באמת יש יופי שנמצא על אותו סרגל עם יופיים של בני אדם וקופים?
|
|
2.
|
למרות שאני מעריך את התמדתך עדיין לא הצלחת להביא לי ולו פסוק אחד, או קטע רבני אחד, שמצהיר במפורש על חוסר גשמיותו של האל וכל שיש בידך הם חלקי פסוקים מהם אולי ניתן לסחוט תמיכת מה בעמדותיך. למשל, הפסוק 'וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי לֹא רְאִיתֶם כָּל תְּמוּנָה בְּיוֹם דִּבֶּר יְהֹוָה אֲלֵיכֶם בְּחֹרֵב מִתּוֹךְ הָאֵשׁ' מציין שבאותו היום האל הגשמי והמוחשי התחבא מאחורי האש ולא ניתן היה לראותו. למחרת, לעומת זאת, משה, אהרון, נדב, אביהוא ושבעים מזקני ישראל דווקא כן ראו את 'אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר.'
ספר דברים אכן נוקט בגישה יותר אנאיקונית (פסילת פסלים ומסכות) מאשר ספר שמות אבל מהעובדה שאסור לעשות פסלים של האל לא ניתן ללמוד שלאל אין צורה אותה, אם רק רוצים, בהחלט ניתן לגלף בעץ ואבן.
תוך כדי כך, יש לגנות את הנטייה התורנית להיתלות בביטויים דוגמת 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא' ו'הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ' תוך התעלמת מוחלטת מהקשרם של הפסוקים. לשם משל:
ספר מלכים אומר:
|
|
|
וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא דְּבָרְיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי.
כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.
וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהֹוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם.
לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.
|
|
|
מדוע מקטע מלא בביטויי האנשה בחרת רק את הביטוי 'הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ'? האם לא ברור לך שהביטוי משקף את העובדה שהאל, כמו כל בן אנוש, דורש כלכלה? האם אינך חושב שהתעלמותך מהביטוי 'וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם' אינה מצביעה על מידה גדושה מידי של יושר אינטלקטואלי?
באותו אופן,
אתה בחרת להביא את הביטוי 'הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא' אבל הנביא ירמיהו בעצם אמר:
|
|
|
הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב אָנִי נְאֻם יְהֹוָה וְלֹא אֱלֹהֵי מֵרָחֹק.
אִם יִסָּתֵר אִישׁ בַּמִּסְתָּרִים וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ נְאֻם יְהֹוָה הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם יְהֹוָה.
|
|
|
הנביא מדבר על יכולתו של האל לראות את המסתתרים ואין לכך כל קשר לגשמיותו, כפי שמסביר המלבי"ם, אחד הפרשנים החביבים עליך:
'שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי. ואין נעלם ונסתר ממני'.
האל הוא נשגב ורב-יכולות ולכן הוא רואה הכל ואין מקום ריק מכבודו והשגחתו. אין בדברים הללו שום הודאה באי-גשמיותו של האל ומי שמתעקש עלול אפילו לפרש את הביטוי 'וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶנּוּ' כהודאה בגשמיותו של האל שלא בחר בביטוי דוגמת 'ואני לא אדע', 'ואני לא אשיג' וכדומה.
האם הפסוקים הללו מבטאים את מיטב מאמציך? האם אינך מסוגל לאתר ולו פסוק חד-משמעי אחד? האם האל ונביאיו אינם מסוגלים לבטא את עצמם בדרך שתמנע מהדיוטות כמוני לאמץ דעות מינות? |
|
3.
|
למאמרו של רבי יוסי המתחיל במילים 'אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות' הקדשתי פרק שלם בו בדקתי, בין השאר, את הרקע לדבריו ואת השפעתם על רבנים מאוחרים יותר. מסקנתי הייתה שאין בזעקתו של רבי יוסי ולו שמץ של אלגוריה או מטאפורה והתנא הקשיש התכוון בצורה מילולית ופשטנית, וברצינות הגמורה ביותר, לכל מילה שיצאה מפיו. מאמרו מציג בצורה ברורה מדוייקת את ההבנה הקוסמולוגית של ימיו ולמיטב ידיעתי איש לא ניסה להוציאו מהקשרו עד לתחילתה של העת החדשה. בהמשך אשלח לך את המאמרים הרלוונטיים ואשמח לשמוע את דעתך עליהם.
|
|
4.
|
לסיכום, הרשה לי לברך אותך על שהצלחת להדגים את ההבדל המהותי בין שתי השקפות העולם במשפט אחד בלבד:
'אז אתה חולק על הרמב"ן. אתה חושב שזה לא כתוב בתורה ולא שנוי בנביאים ולא משולש בכתובים. וגם לא כל הגאונים, רק הרס"ג המציא זאת. אבל ברור לי, שכל אדם רציני, שיודע על רוחב ידיעותיו של הרמב"ן, בתורה ובכל תחום אחר, לא יוכל להשוות את ברי הפלוגתא הללו, עם כל הכבוד.'
כלומר, לראיות, בדומה להיגיון, למחקר ההיסטורי ולשכל הישר, אין שום משקל ויש לאמץ אך ורק, וללא כל ערעור או הרהור, את דבריהם של סמכויות גדולות דוגמת הרמב"ן, יהיו דבריהם מופרכים ככל שיהיו. חכמתו של הרמב"ן יכולה להיות שנייה רק לזאת של אלוהיו, ידיעותיו יכולות להיות אינסופיות והבנתו חובקת-כל ועדיין לדבריו אין שום משמעות אם הוא אינו מסתייע בראיות ואינו מתיישר עם ממצאי המחקר המודרני שלוקח בחשבון גם את העובדות מהן הרמב"ן בחר להתעלם. לשאלה אם ניתן להשוות ביני לבין הרמב"ן הגדול אין שום שייכות לנושא. גדולתו התורנית והאישית אינה תורמת דבר להוכחת טיעוניו. אם הוא רוצה שאתייחס ברצינות לטיעון "כל הגאונים בחבוריהם, וכל חכמינו הקדמונים בפיוטיהם בספרד, הכל יחשבו הנוטה מזה כהולך אחרי ההבל, ודבר זה כתוב בתורה, ושנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ומפורש בהגדות ובמדרשים הנעימים והנאהבים" עליך לוודא שלא אמצא עשרות ראיות סותרות, דוגמת אלו שאני מרבה להעלות במאמריי ובמכתבים שאני ממען אליך.
|
|
עדי אביר
|
|
תגובתו של יהודי שיודע מתאריך 30 ביולי 2014 שעה 01:11
|
|
שלום לך עדי.
הרשה לי להגיב בקצרה ממש לנקודות שהעלית בדברך.
|
|
א.
|
ספר יוסיפוס שברשותנו [לפחות מה שעמד לנגד עיני] מתורגם מיוונית עתיקה. אין לי את האפשרות לבאר מה כוונת יוסף בן מתתיהו בדבריו על "יפיו" של האל', אבל ברור שהוא לא מדבר על יופי חיצוני, שהרי הכל מודים שהאל' היהודי מעולם לא התגלה לאף אחד מברואיו, וכנאמר "כי לא יראני האדם וחי". לבטח יוסיפוס האמין בכל מה שהאמינו חכמי היהודים בכל הדורות על מהותו של האל' שאינו ניתן להשגת משיגי הגוף. בכל מקרה יוסיפוס היה קרוב הרבה יותר לחכמי היוונים, ובודאי שאני סומך על דבריו הרבה יותר מאשר על תיאוריותיך.
|
|
ב.
|
הבאתי פסוקים רבים המורים על כך שהאל' אין לו תיאור ומגבלה גשמית כלשהי. כן, הסכמתי שבמאמצים ודמיונות רבים אפשר גם להטותם לכל אשר הלב יחפוץ, וניתנה הרשות למינים להטעות ולטעות. הזכרתי גם מספר מאמרים תלמודיים המורים על כך. אני מתפלא שעל אחד מהם לא הגבת כלל, על דמיונו של האל' הממלא את חלל העולם כמו נשמה הממלאת את כל הגוף. זה ודאי שולל כל תיאור גשמי ומגבלה שכזו.
|
|
ג.
|
לגבי מאמרו של רבי יוסי, שאלתי על הביטוי "אוי להם לבריות" שעדיין לא קיבלתי על כך כל מענה. גם איני מסוגל להבין איך אפשר לפרש כפשוטו מים העומדים על רוח, הראית פעם חוק פיזי שמעמיד מים על רוח? וכן, מהו הסערה המעמידה את הרוח? וכמובן מי הוא זה הצדיק שמחזיק את העולם? ההתייחסות הלעגנית משהו לדמותו של רבי יוסי ולדבריו, לא תשנה את העובדות הזועקות מעצמם.
|
|
ד.
|
לגבי דברי הרמב"ן, אין לי מה להוסיף! כל הקושיות וההוכחות שאתה מרבה להביא, כולם כבר נידונו רבות בכל ספרי חכמי הדורות, ואינך מחדש בהם דבר.
|
|
חושבני שאכן מיצינו את הנושא עד תומו.
אסכם זאת רק מנקודת מבטי בלבד בכמה מילים:
התורה והנביאים מרחיקים כל תיאור גשמי קיים ומגביל לאלוקים, דבר המכריח אותנו להבין שהתורה מלמדת אותנו שאכן אין שום תפיסה גשמית לאלוקים. דבר זה הינו בסיסה של האמונה היהודית, ודבר זה היה פשוט לכל חכמי התורה בכל הדורות. התורה שוללת באופן חריף ביותר כל עבודה לצורה גשמית כלשהי, ומחייבת לעבוד אל' נסתר ונורא השליט על כל העולמות כולם.
כל הנסיונות לשוות תיאור מגלומני לאל', מקורן בנסיונות לשוות לתורה אופי אנושי וקטנוני, דבר שרחוק מכל דעת של אדם מבין המכיר ולו במשהו את ההיסטוריה של חכמי ישראל והשתלשלות הדורות הן בהלכה והן במחשבת ישראל.
תיאור הקוסמולוגיה של הבריאה, היה בעבר הרחוק יותר, סתום מכל הבריות. חכמי ישראל פירשו את מראה הקוסמולוגיה לפי המתבאר מהפסוקים ולפי המסורת שבידם, אך לא באו לתת לכך ביאור ותיאור פיזי וגשמי. בכל מקרה, כל התיאורים הקוסמולוגיים על הבריאה, בין אם בטעות גמורה יסודם, ובין אם הם בנויים על כנפי הדמיון, ובין אם כוונתם לאנלוגיה קבלית, אינם קשורים כלל ועיקר לעיקרי הדת. בין אם כדור הארץ סובב על צירו, או שהגלגלים והכוכבים מקיפים אותו, או שיש רקיע אחד או שהוא לא קיים בכלל, או שהעולם מרובע או ישר או עגול או כיפה או שכבות, כל אלה לא קשורים כלל לציוויו של בורא העולם לבני ישראל לקיים את כל מצוותיו, כפי שילמדונו חכמי התורה על פי המסורה שבידם.
הרשה לי להוסיף רק מילה אחת שאינה קשורה במישרין לכל הדיונים שבינינו.
משום מה, גאוני הטבע בזמננו, לאחר הנסיונות שהעלו רדי (1626–1697), ספלנצני (1729-1799) ופסטר (1822-1895), מלאים לעג וקלס על כל מי שינסה לטעון שישנם תולעים שמתהווים מעצמם מחומר דומם, כמו מעיפושי פירות וכיו"ב. לטענתם, אין מציאות של הויית חיים בתוך גוף בעולמנו, בלא רבייה בין שני מינים הטלת ביצים והתפתחותם וכו'.
עד כמה מגוחכת העובדה, שדווקא כל אותם גאוני הטבע, אינם בושים לתאר את התפתחות היקום כולו, חיים צומחים ומדברים, גופים אטמוספירה וכוח כבידה וכו' וכו', כדבר שהתווה מעצמו במפץ גדול וכליאת אורות וכו' וכו', אפשרות מופרכת לחלוטין לכל בר דעת שמוח לו בקדקדו, פי כמה וכמה וכמה, מתיאור של התהוותם של תולעים מתוך ריקבון פירות.
כל טוב, והצלחה.
|
|
תגובתו של 'יהודי שיודע' מסיימת, בהסכמה הדדית, את ההתכתבות הזאת. המבקרים מוזמנים להמשיך להגיב על המאמר.
|
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
שמואל א' ז:טז-יז
דברים י:יד
קהלת א:ו
בראשית א:יז
ראה למשל מאמרו של רבי יוסי המתחיל במילים 'אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות'.
בהמשך הדברים אצטט באריכות מתוך דברי הגאונים בתשובותיהם על דברים אלו. אציין כאן גם לתשובתו של רב שרירא גאון (מובאת ב3 מקומות: תשובות הגאונים מוסאפיה ליק, סימן כט; תשובות הגאונים החדשות עמנואל אופק, סימן קנד; תשובות הגאונים שערי תשובה, סימן קכב), ביחס למובאות בספרי ההיכלות, בחריפות רבה. וכן לתשובת בנו רב האי גאון, (מובא בתשובות הגאונים ליק סימן צח) "דבין משיקול הדעת ובין מדברי חכמים, אין ספק שהקב"ה אין למדותו לשום בריה... וכשדבר זה מבורר, נודע שכל דבר שאמרו חכמים בדומה לכך, לא כפי הפשטות אמרוהו, אלא בתורת משל ודימוי לדברים שמודעים בינותינו למראית עין", ראה שם עוד. אמנם גם רב שרירא, וכמובן גם רב האי, היו מעט אחרי הרס"ג, אבל בכל זאת קשה להניח שהם הושפעו כה רבות מדברי הרס"ג, כאשר הם חיו ופעלו בשני מקומות שונים, במיוחד שבנושא זה עצמו עליו הם דנים (ספר שיעור קומה של רבי ישמעאל), אין חפיפה והתאמה מוחלטת בין דברי הרס"ג לדברי רב שרירא גאון, ושניהם שוים רק ביסוד הבסיסי, שהגשמיות מושללת לחלוטין, ושדבר זה הינו מיסודי הדת שהמגשים את האל' בגבולות כלשהם, כופר בעיקר.
הנך רואה, מחד "נעלה ביפיו על כל דמות", מאידך "לא נודע לנו עצם הויתו". פירושים מיותרים.
הערת שוליים במקור: יוסיפוס רומז כאן, כי היונים קיבלו את הפילוסופיה על דבר האל'הים מן היהודים, והסופר נומינוס (במאה השניה) הרחיב את הדיבור על זה ואמר כי פלטון לא היה אלא משה המדבר בלשון אתיקי.
הערה: טעות בידך. הרמב"ן חי ופעל בחייו של רבינו משה ב"ר חסדאי תקו. ראה בפירושו לגיטין ז. המביא שמועה תלמודית ממנו, וכותב עליו בברכת החיים "שיחיה ויאריך ימים".
מי שעבר על דברי רמב"ח במקורם, אינו יכול שלא להכריח את הדברים, שהוא מרחיק את הגשמיות של האל' הרבה יותר מאשר הרס"ג, ושולל כל אפשרות לדון במהותו. אך כדי להוסיף תוקף לדברי אלו, אצטט קטע מתוך דברי הרב מנחם מנדל כשר במסתו המקיפה על נושא זה אותה הדפיס בסוף אחד מכרכי יצירתו המונומנטלית "תורה שלמה" כרך טז, מילואים סימן לב פרק ה', במילות סיכום למחלוקת רמב"ח עם הרס"ג והרמב"ם [איני אומר שאני מקבל כל מילה מדברי הרב כשר כתורה מסיני, אך הדברים מסודרים בסדר נאה, ומסוכמים היטב]: "יסוד הדברים שבהם חולק ר"מ בן חסדאי על רס"ג והרמב"ם הוא: ר"מ בן חסדאי סובר ממש כמו רס"ג שהבורא אין לו גוף ואין לו שום תמונה כפשטות כל הכתובים שהובאו לעיל. אמנם מחולקים הם בתוצאות והמסקנות מהנחה יסודית זו. הרס"ג והרמב"ם באו לידי מסקנה שאם אינו גשם מוכרחים אנו להאמין שאין לו ניעה ועמידה וכעס ורצון ומחילה וכו' וכו', ומי שמאמין שיש לו ניעה כעס ורצון כו', שוב מאמין שהוא גשם. בזה חולק רמב"ח והוא כותב 'גוזרים על הבורא כך יש לו להיות, כמה משפילים ומבזים את עצמם'... ולפי שיטתו נמצא הדבר להיפך ממש, שאם אנו מחליטים חוקים קבועים כלפי הבורא ואומרים שאי אפשר שיהי' להבורא תנועה, אנחנו נותנים לו כמין דמות וגדר משלנו. הבורא הוא לגמרי למעלה מהשגתנו, ורק מה שנצטווינו בתורה שהוא אחד ושבעצם אין לו דמות וכו', אנו מבינים ומאמינים". אמנם צריך להדגיש כאן, הרמב"ח תקו, שולל כל אפשרות של דיון על מהותו של האל', ויוצא מנקודת הנחה שהאל' יכול אף להתגלות לאדם בצורה בה הוא בוחר להתגלות אליו, ושבשמים למעלה יש מקומות בהם ניכרת מציאותו, ואין זה סותר כלל את עובדת היותו נעלה ומרומם מכל צורה שהיא. זה עצמו חלק מעובדת היותו כל יכול, שבאותו זמן שאין לו שום גשמיות ונבדלות, הוא מופיע ומתגלה בצורה ובמקום, משל היה כאחד הגופים שברא בעולמו. אני מוכרח להוסיף עוד, שאיני מבין אף לא מילה אחת מהאמונה של הרמב"ח, ולדעתו אכן אין צורך להבין, חייבים להאמין במציאות של בורא שיכול להצטמצם ולהתגלות לבני אדם בצורות שונות, ובכל זאת עליו נאמר "כי לא יראני האדם וחי". כמדומני שאפשר לומר בוודאות, שהאמונה המוחלטת אצל רוב חכמי התורה בנושא זה מאז דורם של הרמב"ן ואילך, היא קרובה יותר לזו של הרמב"ם והרס"ג, בהבדלים דקים.
כדי לחדד את הדברים, אצטט כאן מתוך תשובות הגאונים (מוסאפיה ליק, סימן קטו) המתייחס במישרין לכל הדברים הנ"ל, ובכדי לא להלאות, אני מוריד דבר זה להערה:
"ואמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' (ברכות ו.), פירוש, כמו שהקב"ה מראה כבודו לנביא ולחסידיו בהבנת הלב בדמות אדם יושב, דכתיב ראיתי את ה' יושב על כסאו, וכתיב ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא, וכמי שיש לו רגלים, דכתיב ותחת רגליו כמעשה וגו', וכיון שנודע לנו כי מתראה לנביאיו בענין הזה, נתברר כי זו הראיה האמורה לא בראית העין היא אלא בראית הלב. כי לא יתכן להאמר בראית העין שנראית דמות להקב"ה, שנאמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, אלא ראיה בלב היא. וכך יתכן לומר שאפשר לאדם לראות בראית הלב דמות כבוד בראש ועליו תפילין, והאמור ראיתי ראית הלב, שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת, וכך כונתו ולא ראית העין ממש. כי בפירוש אמר הכתוב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה, מלמד שמראה לכל נביא דמיון שיכול לראותו, אבל ראיה ממש ח"ו שיש מי שיעלה על דעתו, וכי ר' יצחק חולק על התורה? הלא נאמר כי לא יראני האדם וחי. ובא ר' יצחק ואמר, כי נראה הקדוש ברוך הוא למשה. ועוד כתיב ויראו את אלקי ישראל וגו'. והנה מראה הכתוב שראו. ומקרא אחר כתוב, ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו', קשים הפסוקים זה על זה, ותירצנו שאין זה קשה, פסוק זה שנאמר, ויראו את אלקי ישראל, בראית הלב, וזה שנאמר, כי לא ראיתם, בראית העין. ומצאנו לשון הקדש שקורא כעין זה ראיה, וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ויעקב לא היה במצרים כי אם בארץ כנען, אלא שראה בלבו. וכהנה רבות. ולמביני מדע ויראי שמים בפחות מכן די להם להבין ולידע, שאין בכל התלמוד דברים מודיעים שיש בישראל נותן דמות לבוראנו ישתבח שמו ויתעלה זכרו. אמנם חלוקי לב רשעי ארץ המינים מחפאים דברים אשר לא כן, כדי לגנות את עצמן, מי שפרע מדור המבול הוא יפרע מהם. וכו'. ואלו הדברים וכל הענין קבלה למשה מסיני היה בידם. ובקבלה פירשום שאי אפשר לדברים הללו להתפרש מן הדעת כלל". וראה עוד שם סימן קטז.
סנהדרין כג:ב
ראה למשל סנהדרין נא:ב
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
(חגיגה יב:ב)
רבי אליעזר אומר: עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת וכיון שהגיעה חמה אצל קרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע. ורבי יהושע אומר: עולם לקובה הוא דומה ורוח צפונית מסובבת וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית מקפת וחוזרת אחורי כיפה שנאמר 'הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן'. 'הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם' – ביום, 'וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן' – בלילה, 'סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ' - אלו פני מזרח ופני מערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן.
(בבא בתרא כה:א והילך)
'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'. כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע? רבי יהודה בר אלעאי ורבנן. רבנן אמרין: מאחורי הכיפה ולמטה ורבי יהודה בר אלעאי אמר: מאחורי הכיפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן: נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה: בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.
(בראשית רבה ו:ח)
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
(פסחים צד:ב)
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא.
(פסחים צד:ב)
אמר לי: תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי. שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא. אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה. אמינא ליה: איכא גנבי הכא. אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.
(בבא בתרא עד:א)
ראש השנה לב:א
מנחות לט:א
בבא בתרא נח:א
התגובות האחרונות