Print this page
ראשון, 13 אוקטובר 2013 15:20

חוק אביר הרביעי

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
 
 חוק אביר הרביעי
 
 
 
           בתנ"ך ובספרות הרבנית הקדומה ניתן למצוא משלים אך לא אלגוריות.
 
 
 
הגדרות
 
ספרות רבנית קדומה:
 
כל יצירה שנכתבה על ידי חכמים/רבנים לפני חתימת התלמוד הבבלי.
 
 
משל:
סיפור פרטני ומוחשי בעל מוסר השכל כוללני ומופשט. מוסר ההשכל נקרא 'נמשל'.
 
אלגוריה:
סיפור בעל רובד גלוי ורובד סמוי. הרובד הגלוי הוא ברור וחד-משמעי בעוד שלרובד הנסתר יש משמעות רחבה מזו של הרובד הגלוי והוא נושא עימו מוסרי השכל. באלגוריה, בניגוד למשל, אין הקבלה חד-ערכית בין הרובד הגלוי לרובד הסמוי.
 
דוגמאות
 
דברי הנביא ישעיהו:
 
אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן.
וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ וַיְקַו לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.
וְעַתָּה יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם וְאִישׁ יְהוּדָה שִׁפְטוּ נָא בֵּינִי וּבֵין כַּרְמִי.
מַה לַּעֲשׂוֹת עוֹד לְכַרְמִי וְלֹא עָשִׂיתִי בּוֹ מַדּוּעַ קִוֵּיתִי לַעֲשׂוֹת עֲנָבִים וַיַּעַשׂ בְּאֻשִׁים.[א]
 
כולל משל אותו ניתן להבין על ידי הקבלה ישירה בין הכרם לבין עם ישראל ובין ה'ידיד' לבין האל, כפי שממהר להסביר הנביא עצמו:
 
כִּי כֶרֶם יְהֹוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו וַיְקַו לְמִשְׁפָּט וְהִנֵּה מִשְׂפָּח לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה.
הוֹי מַגִּיעֵי בַיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְשָׂדֶה יַקְרִיבוּ עַד אֶפֶס מָקוֹם וְהוּשַׁבְתֶּם לְבַדְּכֶם בְּקֶרֶב הָאָרֶץ.
בְּאָזְנָי יְהֹוָה צְבָאוֹת אִם לֹא בָּתִּים רַבִּים לְשַׁמָּה יִהְיוּ גְּדֹלִים וְטוֹבִים מֵאֵין יוֹשֵׁב. ...[ב]
 
שיר השירים אינו יכול להחשב כמשל בשום פנים ואופן אבל הוא הוכתר בתואר 'אלגוריה' ואנו מתבקשים למצוא בו לא רק שירת אהבה גשמית אלא גם את סיפור אהבתם של האל וכנסת ישראל. הפיכת ספר 'שיר השירים' לאלגוריה היא דוגמה מצויינת למתן כסות אלגורית רטרואקטיבית לספר שהיה אמור להיכתב כאלף שנה קודם לכן, ואין פלא שהפרשנות האלגורית לא התקבלה על דעתם של כל רבני התקופה.[1]

אלגוריזציה רטרואקטיבית שבאה לכסות על מבוכותיהם של דורות מאוחרים יותר הוענקו גם למספר רב של קטעים תלמודיים, דוגמת
[ג]:
 
אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת בקודש הקודשים וראיתי את אכתריאל יה יהוה צבאות יושב על כסא רם ונישא.
 
אמר לי אכתריאל יה: 'ישמעאל בני ברכני.'
 
ברכתי אותו: 'יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס בהם לפנים משורת הדין' ואכתריאל יה נענע לי בראשו.
 
השמיע לנו בכך רבי ישמעאל חידוש: שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.[2]
 
הקטע הזה הוא למעשה משל וכמו בשאר המשלים הרובד הסמוי נמצא ישר מתחת לפני השטח וקיימת הקבלה מיידית בין הסיפור הגלוי למוסר ההשכל הסמוי, אותה הכתוב לרוב אף ממהר להסביר. במקרה זה 'אכתריאל יה' מסמל את הרב ורבי ישמעאל את ההדיוט והמשל מלמדנו שכשם שהאל קיבל את ברכתו של 'אכתריאל יה' כל על הרב לקבל את ברכתו של ההדיוט. רבנים מאוחרים יותר שהובכו מהגשמת האל של המשל הפשטני ניסוי להעניק לו משמעויות אלגוריות עמוקות אבל חוק אביר הרביעי קובע שישמעאל בן אלישע העניק לנו רק משל פשטני, ולא אלגוריה עמוקה, וכל מי שחושב אחרת מתבקש להוכיח את טענתו.
 
אמירה רבנית נוספת שזכתה לפרשנות אלגורית רטרואקטיבית, אף שאין כל ספק שהמשמעויות האלגוריות מעולם לא עלו במחשבותיו של בעל האמירה, היא זעקתו של רבי יוסי:
 
רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואינן יודעות על מה הן עומדות.
 
הארץ על מה היא עומדת? על העמודים, שנאמר 'הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן'[ד].
העמודים עומדים על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ'[ה].
המים עומדים על ההרים שנאמר 'תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם'[ו].
ההרים נישאים ברוח שנאמר 'כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ'[ז].
הרוח נסחפת בסערה שנאמר 'רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ'[ח].
הסערה תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'[ט].[3]
 
אמירה זאת זכתה למספר פרושים אלגוריים אבל בכולן ההקבלות הן מאד מאולצות והן לבטח לא עלו על דעתו של רבי יוסי הפשטן שתמיד התבטא במונחים המוחשיים. בפרקון בשם 'זעקתו של רבי יוסי' ניתחתי לעומק את האלגוריות שניסוי להדביק לזעקה הפשטנית והגעתי למסקנה שרבי יוסי העניק לדבריו את המשמעות הפשוטה ביותר ובעיני רוחו הוא אכן ראה ארץ שעומדת על עמודים שעומדים על מים וכו'. כיוון שכך עלינו לפסול את הפרשנויות האלגוריות ולאמץ פרשנות פשוטה שאומרת שכל העולם, כפי שרבי יוסי הבין אותו, אכן קשור בידו של הקדוש ברוך הוא ותלוי בחסדיו.
 
רקע
 
כותבי התנ"ך והרבנים שעדיין לא אימצו את המחשבה הפילוסופית של היוונים תיארו את המציאות בצורה שלימים הביכה את רבני ימי הביניים והעת החדשה והללו מיהרו לעטוף את ההתבטאויות חסרות השחר של קודמיהם בגלימה של 'אלגוריה', 'משל עמוק', 'מליצת שיר', 'פליאה חמודה' וכדומה. טענתי היא שאין לחפש בהתבטאויות המביכות הללו עומקים שמעולם לא הוטבעו בהן ויש לפרשן אך ורק על פי פשטן.
 
חוק אביר הרביעי קובע שחזקה על כל אמירה תנכית ורבנית קדומה שהיא מבטאת את האמת הפשטנית שהייתה מוכרת לבעל המאמר שמעולם לא ניסה להסתיר את דעותיו מאחורי איזה שהוא מסך של אלגוריה. בעלי המקראות והרבנים הקדומים שילבו בדבריהם הרבה משלים פשטניים, אותם הם מיהרו להסביר, אבל כל הפרשנויות האלגוריות שמענגות את רבני ימי הביניים והעת החדשה הם פיתוחים של פרשנים נבוכים שניסו לטשטש את דבריהם הפשוטים והפשטניים של קודמיהם.
 
כללי המשחק
 
1.
אמונה אינה הופכת אמירה מביכה לאלגוריה עמוקה.
 
2.
העובדה שמאחורי נסיון הטשטוש עומדת סמכות רבנית, מפוארת ככל שתהיה, אינה הופכת את האמירה לאלגוריה, מטאפורה, משל וכדומה.
 
3.
את חוק אביר הרביעי ניתן לסתור רק באמצעות הוכחה שאמירה תנכית או רבנית קדומה היא אכן אלגוריה. הפרכת הסתירה תעשה על ידי השוואת האמירה לאמירות אחרות של בעל האמירה ולאלו של דמויות תורניות אחרות שחיו בתקופתו.
 
4.
אין לסתור את חוק אביר הרביעי באמצעות חלקי אמירות תורניות אלא באמצעות האמירה המלאה.
 
5.
אין לסתור את חוק אביר הרביעי על סמך עקרונות כלליים אלא רק באמצעות דוגמאות ספציפיות.
 
 
 
מאמר זה הינו חלק מפרק בשם חוקי אביר בו אני מציע מספר חוקים כלליים שמכניסים סדר בבליל ההכרזות, ההלכות, הסיפורים, התורות, השמועות וההזיות אותם אנו מכנים בשם 'הדת היהודית'.

אנו מניח שרוב הקוראים רואים את היהדות אחרת ממני ולכן אשמח לקרוא את תגובותיהם של כל המבקרים שחושבים שהם מסוגלים להפריך את החוקים הללו באמצעות ציטוטים שנלקחו מאחד או יותר מהטקסטים שמרכיבים את ארון הספרים היהודי. אודה למגיבים אם הם יציינו את הספר, הפרק והעמוד ממנו נלקח כל ציטוט.
 
 


[א]             
ישעיה ה:א-ד
[ב]             
ישעיה ה:ז-ל
[ג]              
ראה המאמר 'רבי ישמעאל ואכתריאל יה'
[ד]              
איוב ט:ו
[ה]             
תהילים קלו:ו
[ו]              
תהילים קד:ו
[ז]              
עמוס ד:יג
[ח]             
תהילים קמח:ח
[ט]             
דברים לג:כז


[1]          
רבי מאיר אומר: קהלת אינו מטמא את הידים ומחלוקת בשיר השירים. רבי יוסי אומר: שיר השירים מטמא את הידים ומחלוקת בקהלת. רבי שמעון אומר: קהלת מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל אבל רות ושיר השירים ואסתר מטמאין את הידים.
(מגילה ז:א)
[2]      
אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים וראיתי אכתריאל יה יהוה צבאות שהוא יושב על כסא רם ונישא. ואמר לי: ישמעאל בני ברכני. אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין. ונענע לי בראשו. וקא משמע לן: שלא תהא ברכת הדיוט קלה בעיניך.
(ברכות ז:א)
[3]        
רבי יוסי אומר: אוי להם לבריות שרואות ואינן יודעות מה רואות, עומדות ואין יודעות על מה הן עומדות. ארץ על מה עומדת? - על העמודים, שנאמר 'הַמַּרְגִּיז אֶרֶץ מִמְּקוֹמָהּ וְעַמּוּדֶיהָ יִתְפַלָּצוּן'. עמודים? - על המים שנאמר 'לְרֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִםֹ'. מים? - על ההרים שנאמר 'תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם'. הרים? - ברוח שנאמר 'כִּי הִנֵּה יוֹצֵר הָרִים וּבֹרֵא רוּחַ'. רוח? - בסערה שנאמר 'רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ'. סערה תלויה בזרועו של הקדוש ברוך הוא שנאמר 'מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם'.
(חגיגה יב:ב)
נקרא 3901 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

1 תגובה