Print this page
שלישי, 02 דצמבר 2014 16:59

שבעים השנים שימחקו את החיוך מפניהם של המחזירים בתשובה

דרג מאמר זה
(6 מדרגים)
מגיב באתר ניסה לאתגר אותי באמצעות סרטון נוסף מבית היוצר של הרב זמיר כהן וארגון הידברות. בסרטון זה, הארכיאולוג אדם זרטל דן במזבח ישראלי עתיק שהוא חשף על הר עיבל, אותו הוא מייחס למזבח שנבנה על ידי יהושע בן נון עם הכניסה לארץ ישראל. הממצא הזה מתאים לרב כהן ככפפה ליד לכן הוא מיהר להסכים עם פרופסור זרטל שהממצא הארכיאולוגי מאשר את נכונות התנ"ך. עם זאת, בדיקה קצת יותר מעמיקה גילתה שתגליתו של פרופסור זרטל תאשש את דברי התנ"ך רק אם יהושע בן נון נכנס לארץ ישראל שבעים שנה אחרי התאריך שנהוג לייחס לאירוע במקורות התורניים. משתמע מכך שקיים הבדל מהותי בין התארוך התורני לתארוך המחקרי והממצא של פרופסור זרטל אינו מאשש את נכונות התנ"ך אלא רק חושף סתירה נוספת בראיית העולם של הרבנים.
 
תגובה שעלתה לאתר בתאריך 26.11.14
 
עדי - מסכים או לא?
 
 
 
 
(השאלה היא רטורית. אל תרגיש מחוייב להגיב. אמנם לדעתי האישית, הדיון בסרטון מרתק עד מאוד, אך לא "אעלב" אם לא תהיה לך סבלנות לצפות בכל 44 הדקות...

כלומר, מטרתי העיקרית היא להביא את הסרטון לתשומת ליבך ו"לאתגרך" במעט, גם אם לא תמצא לנכון להגיב.

עם זאת, מסקרן אותי מאוד לקרוא את תגובותיך, באם תמצא לנכון לחלוק אותן איתנו).
 
תשובתי מתאריך 29.11.14
 
פרופסור אדם זרטל והרב זמיר כהן
 
פרופסור אדם זרטל הוא חוקר מהמעלה הראשונה ויש לקבל כמובן מאליו שהוא ארכיאולוג אמין לחלוטין שאמון על הסטנדרטים המחקרים הגבוהים ביותר. לפרסומו זכה פרופסור זרטל בעקבות חפירת האתר בהר עיבל, במהלכן הוא חשף מזבח אותו הוא זיהה עם המזבח שיהושע בנה עבור טכס הברית[א]. מסקנה את אינה מתחייבת בהכרח מהממצאים הארכיאולוגים ורוב המומחים שעוסקים במחקר ארכיאולוגי בארץ ובעולם שוללים אותה לחלוטין.

הרב זמיר כהן, לעומת זאת, מתפרנס מעיסקי ההחזרה בתשובה והוא פועל בעיקר באמצעות ארגון הידברות, אותו הוא הקים ובראשו הוא עומד. מטרתו המוצהרת של הארגון היא 'לקרב בין יהודים חילוניים ודתיים באמצעות הידברות והסברה, בדרכי נועם ומתוך גישה של פתיחות, ידידות וקרבה, באמצעות הרצאות, סרטים, תוכניות, מאמרים ועוד', או במילים אחרות, לקרב את החילונים לדת היהודית בכל האמצעים שעומדים לרשות המחזירים בתשובה וללא כל תלות בנכונותם ומהימנותם של טענותיהם. כחלק ממאמצי ה'קירוב' לדת, הרב כהן נוהג לעיתים לעוות את המדע, את הדת היהודית או את שניהם, וזאת, כנראה, בהנחה שהמטרה תמיד מקדשת את האמצעים. על נטייתו לאחז עיניים דנתי באריכות במאמר 'עולמו הכדורי של זמיר כהן' בו הצבעתי על הסילוף המגמתי שהרב כהן העניק לקטע בספר הזוהר שלדעתו תומך בטיעון שהיהודים הכירו את צורתו הכדורית של העולם הרבה לפני כל מלומדי אומות העולם. אחיזת עיניים נוספת ניתן למצוא גם הסרטון ה'מאתגר' עליו נסוב המאמר הזה.   
 
ההשערה של פרופסור זרטל
 
פרופסור זרטל מזהה את גל האבנים שנחשף על הר עיבל עם המזבח שמוזכר בספר יהושע משום שהמזבח, לדעתו, נבנה בהתחשב בכל הציוויים והאיסורים המפורטים בתורה. המזבח, אם אכן מדובר במזבח[ב], נבנה מאבנים לא מסותתות והוא מתאים לתיאורי המזבחות בתנ"ך ובספרות הרבנית. צורתו מרובעת ולא עגולה, כנהוג במזבחות הכנעניים, עולים אליו בכבש ולא במדרגות וסביבו מוצבת סוללה שבהתאם במפרט התנכי מאפשרת מעבר מסביב למזבח. אם נוסיף לכך את העובדה שבאתר נמצאו שתי חותמות מצריות מתקופתו של המלך רעמסס השני, שאמור להיות הפרעה של יציאת מצריים, וכמות גדולה של עצמות, רובן ככולן של בהמות כשרות, ובמקביל לא נמצא באתר אף שריד לחיות שאינן כשרות, נוכל בקלות רבה לקפוץ למסקנה שמדובר במזבח שיהושע עצמו בנה על הר עיבל, כמתואר בפסוקים:
 
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד יְהוָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת משֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַיהוָה וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת משֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה עֶבֶד יְהוָה לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה. וְאַחֲרֵי כֵן קָרָא אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. לֹא הָיָה דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה אֲשֶׁר לֹא קָרָא יְהוֹשֻׁעַ נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם.[ג]
 
עד כאן התמונה האידיאית אבל מי שמקפיד להקשיב לדברי הרב והחוקר יגלה ששניהם מסתפקים בהכללות ואיש מהם אינו יורד לפרטים שמוכיחים בעליל שאין כל קשר בין גל האבנים שפרופסור זרטל גילה על הר עיבל לבין המזבח שהמצביא האגדי, יהושע בן נון, אמור היה להקים עם כניסתו לארץ ישראל. הארכיאולוגיה, כך מסתבר, אינה מאששת את נכונות התנ"ך אלא להיפך, היא מוכיחה שלסיפוריו אין כל קשר לאירועים שהתרחשו בפועל ולכל היותר הם נשענים על זכרונות עמומים שנופחו וקושטו במהלך מאות שנים עד שהם הגיעו לידיהם של האנשים האינטרסנטיים שכתבו לעצמם היסטוריה שמגבה את כל טענותיהם ודרישותיהם.
 
בעיית התארוך
 
לא ברור אם פרופסור זרטל מכיר את התארוך התורני אבל נראה שהתארוך הזה לא ממש מעניין אותו ולכן הוא בדק את ממצאיו בכלים מדעיים, דוגמת תארוך רדיולוגי באמצעות פחמן 14, והגיע למסקנה שהמזבח נבנה סביב שנת 1,200 לפנה"ס (כיוון שכל התאריכים בפרק זה דנים בתקופה שלפני ספירת העמים אחסוך מעצמי להבא את הקיצור 'לפנה"ס'). גם החרפושיות המצריות שתוארכו לרבע האחרון של המאה השלוש עשרה אוששו את השערתו שהמזבח נבנה לכל היותר עשרים או שלושים שנה לפני תחילת המאה השתים עשרה. הרב כהן, לעומת זאת, אינו יכול לקבל את השערה הזאת כיוון שדעת התורה, אותה הוא חייב לאמץ, קובעת שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל לכל המאוחר בשנת 1272, לפחות חמישים, אם לא שבעים, שנה לפני בניית מזבחו של פרופסור זרטל.
 
בין כל הפסוקים הסותרים והמבלבלים שמציפים את מקורותינו נוכל למצוא גם את הפסוק הבא:
 
וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה עַל יִשְׂרָאֵל וַיִּבֶן הַבַּיִת לַיהֹוָה.[ד]
 
פסוק זה קובע במפורש שבני ישראל יצאו ממצריים סביב שנת 1,430 ונכנסו לארץ ישראל בשנת 1390 לערך[ה] - כמעט מאתים שנה לפני התאריך שנקבע על סמך הממצאים הארכיאולוגיים של פרופסור זרטל.

כיוון שבאתר נמצאו שתיים מחותמותיו של פרעה רעמסס השני, שעלה לכס השלטון רק בשנת 1279, אין כל דרך לקשור את המזבח על הר עיבל עם יציאת מצרים שהתרחשה בתחילת המאה הארבע עשרה ועלינו להתעלם מפסוק המביך בספר מלכים
[ו] ולמצוא דרך אחרת לתארך את הכניסה לארץ ישראל. למזלנו, אם נסכם את הגילים בהם כל אבותיו של אברהם ילדו את הבאים בשרשרת נמצא שברית בין הבתרים התרחשה בשנת 2,018 לבריאת העולם ואם נוסיף למנין את 430 השנים המתוארות בפסוק 'וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה'[ז] נגיע למסקנה שבני ישראל יצאו ממצריים בשנת 2,448 לבריאה[ח] ונכנסו לארץ ישראל בשנת 2,488 לבריאה, כלומר בשנת 1,272 לפנה"ס[ט], כחמישים שנה לפני הרבע האחרון של המאה השלוש עשרה. זהו התאריך המאוחר ביותר שיכול להיות מקובל על המאמינים והרב זמיר כהן אינו יכול להרשות לעצמו לטעון שהכניסה לארץ ישראל התרחשה לאחר שנה זאת.

לפרופסור זרטל, לעומת זאת, היו סיבות טובות לאחר את כניסת בני ישראל לארץ ישראל עד לשנת 1,200 לערך משום שרק בתחילת המאה השתים עשרה הצליחו הפלישות של גויי הים להחליש את המצרים ולכפות עליהם להשיג את כוחותיהם מארץ ישראל. לפני לעם שאמור היה למנות לפחות שני מיליון נפשות לא הייתה כל אפשרות לכבוש שטחים בכנען, שנשלטה על ידי המצרים ונהנתה מהגנת חילות המצב שהפרעונים הציבו בה. למעשה, בשנת 1,274 לפנה"ס, רק שנתיים לפני שיהושע אמור היה לצלוח את הירדן, ארבעה גייסות מצריים, שמנו יחד כ-20,000 חיילים וכ-2,000 מרכבות, חצו את ארץ ישראל מדרומה לצפונה בדרכם ל
קרב קדש וכמה חודשים מאוחר יותר הם שבו וחצו את הארץ בכיוון הנגדי. בשנת 1,271, חודשים ספורים אחרי שבני ישראל כבר היו אמורים להיות בתוך הארץ, המלך המצרי רעמסס השני דיכא סדרת מרידות שפרצו בכנען והציב חילות משמר במספר ערים אסטרטגיות, ובכללן יריחו אותה יהושע כביכול החריב עד היסוד זמן קצר קודם לכן. הריבונות המצרית על כנען וצפון סוריה הוכרה בחוזה שרעמסס חתם עם החיתים בשנת 1,258 וקשה להניח שהחיתים היו חותמים על הסכם עם המצרים ומתעלמים מ-600,000 אנשי המלחמה החמושים (פי שלושים יותר חיילים מאלו שרעמסס השני שלח להילחם מולם בקרב קדש) שהסתובבו בתוך הפרובינציה המצרית.
 
גם בנו של רעמסס השני, פרעה מרנפתח, ערך מסע כיבושים בכנען בשנים 1,209-1,208 והותיר אחריו מצבה בה הוא מתפאר בהשמדת 'ישראל', מבלי להתייחס לאפשרות שמדובר בעם שלפי התנ"ך היה מסוגל להציב מולו מאות אלפי לוחמים חמושים. המסע הזה גם לא השאיר שום רושם על כותבי המקראות והוא אינו מוזכר כלל בספר שופטים שאמור היו לתעד את מאורעות אותן השנים. בנוסף, מצבת מרנפתח מתארת את נצחונו של המלך על פני הממלכות הקיקיוניות של ארץ כנען, אותן, אם כיבוש הארץ אכן החל 64 שנים קודם לכן, כבר לא היינו אמורים לפגוש. אחרי מותו של פרעה מרנפתח בשנת 1,203 המצב אכן החל להתדרדר ולאחר 20 שנים של מלחמות ירושה גויי הים הצליחו לכבוש את כל החוף הכנעני ולהחליש את האחיזה המצרית בכנען במידה שהייתה מאפשרת לבני ישראל לחצות את הירדן, אם שבטים ישראלים כלשהם אכן חצו אי פעם את הנהר הזה.

ברור, אם כן, שהרב אינו יכול לאחר את הכניסה לארץ ישראל אחרי 1,272 והחוקר אינו יכול להקדימה לפני 1,203 לערך ולכן אין כל אפשרות שטכס הברית המוזכר בספר יהושע נערך סביב מזבח שהוקם 70 שנה מאוחר יותר. הארכיאולוגיה, כך מסתבר, לא רק שאינה מאששת את התיאור התנכי אלא שהיא אפילו שוללת את נכונותו באמצעות ממצאים חומריים שמוכיחים כמעט בוודאות שאף עם לא מסוגל היה לפלוש בשליש הראשון של המאה השלוש עשרה לתחומי הפרובינציה המצרית של כנען.
 
אני מניח שבעיית התארוך הייתה צפה ועולה אם לצד החרדי לא היה עניין להדחיקה. אם הסוגיה הייתה מתלבנת פרופסור זרטל היה חייב לדחות את התארוך התורני, שאינו לוקח בחשבון את המצב הגאופוליטי בארץ כנען, והרב כהן היה נאלץ, בהכרח, להגן על התאריכים שחושבו על סמך פסוקיה של התורה הקדושה. מחלוקת זאת הייתה שומטת את השטיח מתחת לטענה שהארכיאולוגיה מאששת את התנ"ך והמפיקים החרדים היו נאלצים לגנוז את הסרטון המיותר. לרב כהן נותרה רק ברירה אחת – לנסות להקדים רפואה למכה ולרמוז שבמקרה הצורך לבטח יימצא איזה שהוא תיקון שיאפשר ל'הזיז את הסרגל' ולהתאים את התארוך השגוי של המדע לתאריכים הוודאיים של המקרא וכך להוכיח בשנית שקיים תיאום מושלם בין הממצאים הארכיאולוגים לבין האמיתות התורניות.         
 
נסיונות הטשטוש
 
אף שהרב כהן לא ציין זאת מול פני החוקר, הוא לבטח משוכנע ששיטת התארוך על סמך פחמן 14 אינה יכולה לדייק, במיוחד לאור העובדה שה'טבעים' נוהגים להשתנות, ומה שנכון היום לא בהכרח היה נכון גם לפני 3,200 שנה. זאת אינה הגישה המדעית ואף חוקר רציני לעולם לא יאמץ אותה ולכן, למרות אוירת האחווה ששררה בסרטון, סביר להניח שפרופסור זרטל היה נעצר להעמיד את הרב על טעותו ולהסביר לו שלאחר כיולה, השיטה מניבה תוצאות מדוייקות למדי עם טעות אפשרית של עשרים-שלושים שנה לכל היותר, הרבה פחות משבעים השנים שמפרידים בין התארוך המחקרי לתארוך התורני. גם תאריך יצירתן של החותמות, שמן הסתם נקבע בהשוואה לחותמות דומות שנמצאו במקומות אחרים, מלמד שהמזבח נבנה בשליש האחרון, ולא הראשון, של המאה השלוש עשרה.

אף שהוא התעלם באלגנטיות מהבעיות שהחרדים אוהבים להעמיס על תארוכים באמצעות פחמן 14, הרב כהן לא יכול היה להתעלם כליל משאלת התארוך ולכן הוא הפריח את מסך העשן הבא: 
 
'יש עוד בעיה גדולה במערכת הארכיאולוגית, בכרונולוגיה המצרית למשל, שגרמה לבלבול גדול בעוד שפרופסור ווליקובסקי טוען שברגע שנזיז את הסרגל נגלה לפתע שפפירוס איפוור שייך לתקופת יציאת מצרים, דיווח על עשרת המכות – נתונים שבעבר לא הסתדרו בגלל התארוך. ברגע שאתה משנה את התארוך הכל מסתדר.' (החל מדקה 27:35 בסרטון)
 
איזה צופה שמעולם לא שמע על פרופסור ווליקובסקי או על פפירוס איפוור יכול שלא להשתכנע מדבריו השקולים והסמכותיים של הרב כהן, מיוחד כשלצידו יושב ארכיאולוג מכובד שנמנע מלהתפרץ לדבריו ואיזה מתחזק יכול שלא להבין שהארכיאולוגיה מאששת בוודאות את הסיפור התנכי, במיוחד כשמסתבר לו שכל אי-ההתאמות הקטנות שעלולות להתגלות בין הכרונולוגיה המצרית לאמת התורנית תעלמנה כבמטה קסם ברגע ש'נזיז את הסרגל' ונתאם את התארוך המצרי לתארוך הנכון שנשמר בתורה הקדושה? מצד שני, איזה אדם שמכיר את התיאוריות של ווליקובסקי יכול שלא להתייחס בביטול לטיעונים השקריים, המגוחכים והלא רלוונטיים באמצעותם המחזירים בתשובה מנסים לערפל את התמונה לטאטא את הבעיות אל מתחת לשטיח ואיזה אדם שלמד קצת היסטוריה עתיקה יהיה מוכן להמשיך לדבוק במיתוסים נושנים שסותרים את כל שידוע לנו על המצב הגיאופוליטי במזרח התיכון ועל השלטון המצרי בארץ כנען.
 
פרופסור ווליקובסקי, שאת דבריו אף מדען רציני מעולם לא אימץ, טען שההיסטוריונים היווניים שגו בהבנת הכרונולוגיה המצרית והכניסו לתוכה מאות שנים מיותרות כך שאת תיאורי המאורעות המוכרים לנו מהתנ"ך אין לחפש במאות המקבילות בכרונולוגיה המצרית אלא חמש או שש מאות שנים קודם לכן. בשיטה זאת ניתן ל'הזיז את הסרגל' ולקדם את פפירוס איפוור מאמצע המאה התשע עשרה לפני הספירה לסוף המאה השלוש עשרה ולגלות בסיפוק שהאסונות שמתוארים בו יכולים בהחלט לשקף את עשרת המכות שהאל היהודי המיט על המצרים וכך לאמת את הסיפור המקראי באמצעות עדות חיצונית. אותו אופן, נוכל להזיז את מסעה של הפרעונית חתשפסות לארץ פונט מסוף המאה השש עשרה לאמצע המאה העשירית ולקבוע שמדובר בביקורה של מלכת שבא בחצרו של המלך שלמה.
 
זה נשמע נפלא וברור מדוע המחזירים בתשובה עטים על התיאוריה של ווליקובסקי כמוצאים שלל רב, הבעייה היחידה היא שלתיאוריה הזאת אין כל בסיס לא הזוי. הכרונולוגיה המצרית נבנתה לאורך שנות מחקר רבות על ידי הצלבה של מספר רב של ממצאים דוגמת תארוכי פחמן 14, תעודות, אנדרטאות וציורי קיר שמתעדים אירועים שמוזכרים גם במקורות לא מצריים, התייחסויות לתופעות אסטרונומיות, איזכורים למצרים בתעודות שנשתמרו בארכיונים של עמי האיזור, רשימות של פרעונים, כלים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות (חלקם מיובאים מתרבויות אחרות כך שניתן להתאים את סדר הזמנים המצרי לתאריכים ידועים בתרבויות מסופוטמיה והים האגאי) וכדומה.[י] הכרונולוגיה המצרית נמצאת היום בקונצנזוס המחקרי וקשה להניח שהיא יכולה להשתנות מבלי לגרום לזעזועים קשים בכל הדיסציפלינות שעוסקות בחקר העולם העתיק. חוקרים מסויימים יכולים אולי לדייק בעשרות שנים בודדות לכאן או לשם אבל אף חוקר כבר לא יקדים את הרבע האחרון של מלכות רעמסס השני, התקופה אליה מיוחסים החותמות שנמצאו באתר, בחמישים, שישיםאו שבעים השנים הדרושות להתאמת הממצאים הארכיאולוגים עם המוסכמות התורניות.

בכל מקרה, לתורתו של ווליקובסקי, ששמו נזרק לדיון למטרות הסחה בלבד, אין כל קשר לדיוננו שכן התיקון של ווליקובסקי 'מזיז את הסרגל' בחמש או שש מאות שנה ואם נאמץ אותו נאלץ לקדם את רעמסס השני למאה השמינית או השביעית, כלומר, פחות או יותר לאמצע ימי מלכי יהודה. קשה גם להניח שאי פעם ניתן יהיה ל'הזיז את הסרגל' אחורה בשבעים השנים הדרושות להתאמת הממצאים הארכיאולוגיים עם האמיתות התורניות כיוון שהסטה כזאת הייתה מאחרת את פלישת
פרעה שישק (945-924) לארץ ישראל מתקופתו של רחבעם בן שלמה לימיו של דוד המלך.[יא] נראה שהתגליות להן מייחל הרב כהן תתעכבנה עוד זמן רב, אם לא לנצח, ובעתיד הנראה לעיין איש כנראה לא יצליח לתאם את זמנם של הממצאים שפרופסור זרטל מצא על הר עיבל עם המועד בו כביכול התקיים הטקס שיהושע אמור היה לערוך באותו המקום. הארכיאולוגיה, כך מסתבר, אינה מאששת את הסיפורים התנכיים אלא עוזרת לשלול את נכונותם ולהבליט את אופיים המיתולוגי. 
 
מה למזבח ישראלי קדום ולהר עיבל?
 
כיצד, אם כן, ניתן להסביר את קיומו של מזבח על הר עיבל, אם אכן מדובר במזבח, כשבעים שנה לאחר שיהושע בן נון אמור היה להקים מזבח באותו המקום, במיוחד לאור העובדה שככל הנראה על המזבח הזה התנהל פולחן הקורבנות במתכונת שמתוארת בתנ"ך והוא נבנה על פי סכמות שמפורטות בספר יחזקאל (שנכתב לפחות שש מאות שנה לאחר כניסת בני ישראל לארצם) ובמקורות יהודיים מאוחרים יותר? תשובה אפשרית תספק לנו התיאוריה שמאחרת את כתיבתו של ספר יהושע לסוף ימי הבית הראשון, כשהתיאורים המקראיים כבר נשענו על לא יותר מאשר זכרונות עמומים וסיפורי עם שנופחו וקושטו במהלך מאות שנים של מסירה מפה לאוזן. ניתן להניח ששש מאות אלף אנשי מלחמה, על נשותיהם, תפם וזקניהם, לא יצאו ממצריים בימיו של המלך הלוחם סתי הראשון ולא נכנסו לארץ ישראל בימיו של בנו הגדול רעמסס השני ולכן סביר יותר לאמץ את התיאוריות של חוקרים עכשוויים דוגמת פרופסור ישראל פינקלשטיין, פרופסור ויליאם דיוור ואחרים ולהניח שהספֶק מזבח על הר עיבל שרת את האוכלוסייה הפרוטו-ישראלית שלימים ירדה מההרים והתגבשה לאומה נפרדת המוכרת היום כ'עם ישראל'. סביר להניח שהפרוטו-ישראלים הללו פיתחו לעצמם פולחנים ומנהגים שהבדילו אותם מהאוכלוסייה הכנענית ממנה הם פרשו וייתכן מאד שהמנהגים הללו כללו גם את כללי הכשרות שצאצאיהם הנהיגו בבית המקדש ותיעדו בכתב בספר התורה ובספרי ההיסטוריה שהם כתבו לקראת סוף המאה השביעית לפני ספירת העמים. אם כך הם פני הדברים הרי שהמזבח על הר עיבל יוחס רטרואקטיבית ליהושע בן נון ולמעשה אין לו כל קשר למצביא שכביכול פלש לארץ ישראל שבעים שנה קודם להקמתו.

לסיכום ניתן לומר שגם אם פרופסור זרטל גילה מזבח קדום הרי שזה מזבח שהוקם עוד לפני גיבושו של מיתוס כיבוש הארץ וממילא אין להסתמך עליו כהוכחה לנכונותו של התנ"ך. אדרבה, אם התנ"ך אכן נכתב מפיו ובהשראתו של אל שמכיר במדוייק את קורות כל העמים אזי יש להניח שתיאוריו היו דומים יותר להיסטוריה המחקרית שלוקחת בחשבון את הממצאים הארכיאולוגים ואת המצב הגיאופוליטי של האיזור מאשר לסיפורים מיתולוגיים ואינטרסנטים אותם המחקר, למרות מאמציו של הרב כהן, פשוט מסרב לאשש.
 
 
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות'.
 
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו.
 


[א]             
יהושע ח:ל-לה
[ב]             
ארכאולוגים אחרים, דוגמת אהרן קמפינסקי וישראל פינקלשטיין, ניתחו את אותם הממצאים והגיעו למסקנה שמדובר במגדל שמירה קדום.
[ג]              
יהושע ח:ל-לה
[ד]              
מלכים א' ו:א
[ה]             
אם שלמה בנה את 'הַבַּיִת לַיהֹוָה' בשנת 950 לערך הרי שיציאת מצריים, 480 שנה קודם לכן, הייתה חייבת להתרחש סביב שנת 1430 והכניסה לארץ ישראל 40 שנה מאוחר.
הנושא הוא קצת רגיש כיוון שהמלבי"ם מסביר:
 
'ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים - הנה מן בנין המשכן בימי משה עד בנין המקדש היה ת"פ שנה, וכן מן בנין המקדש בימי שלמה עד שנבנה שנית בימי עזרא היה גם כן ת"פ שנה, וכתב מהרי"א שהיה הזמן מכוון מה', שכן היה ראוי שיתעלה הבית מזמן לזמן' (מלבים, חלק באור הענין, על מלכים א' ו:א)

כלומר, משך הזמן שעובר בין בניין משכן/מקדש אחד לשני נקבע על ידי האל והוא מבטא את הרצון האלוהי כך שאין באמת אפשרות להימנע מהקביעה שיציאת מצרים התרחשה בשנת 1430 לפנה"ס, פחות או יותר.   
[ז]              
שמות יב:מ. התיאורים המבולבלים והסותרים של התנ"ך חייבו אקרובטיקה פרשנית מרחיקת לכת שבסופו של דבר הגיעה למסקנה שאת 430 שנות השהייה במצריים יש לספור מברית בין הבתרים ולא ממועד ירידתם של יעקב בניו לארץ מצריים. ראה המאמר 'פרשנות מקראית בשיטת עשה זאת בעצמך'.
[ח]             
תאריך זה, 1312 לפנה"ס, אינו סביר בעליל כיוון שבניית העיר רעמסס, בה כביכול הועסקו העבדים העבריים, החלה רק לאחר עלייתו של רעמסס לשלטון בשנת 1,303 לפנה"ס. 
[ט]             
המאמר הנוכחי נכתב 5,774 שנים לאחר בריאת העולם. יציאת מצריים התרחשה בשנת 2,448 לבריאה וההפרש בין שני התאריכים הוא 3,326 שנה. אם נפחית 3,326 שנים מהשנה הנוכחית, 2,014, נגלה שיציאת מצרים התרחשה בשנת 1,312 לפנה"ס והכניסה לארץ בשנת 1,272 לפנה"ס.
[י]              
ארכיאולוג מפורסם בשם פרופסור אדם זרטל תיאר בקצרה את השיטות שמשמשות לקביעת הכרונולוגיה המצרית במאמר בשם 'מבוא לארכיאולוגיה'.
[יא]            
הקונצנזוס המחקרי אינו מונע מהחוקרים להמשיך ולהעלות שיטות תארוך חדשות אבל הללו אינן תורמות דבר לאישוש סיפורי התנ"ך אלא להיפך, הן מתעללות במוסכמות התורניות אף יותר מהמקובל. ראה למשל הערך 'New Chronology (Rohl)' בויקיפדיה באנגלית.  
נקרא 5388 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

13 תגובות