|
מבוא
|
|
לכולנו הסבירו שהיהודים תמיד היו הראשונים, אם לא היחידים, שהכירו את האמת הבלעדית והמושלמת של האל: אברהם אבינו היה האדם הראשון שהבין שיש רק אל אחד; בני דור המדבר היו הראשונים שחזו בהתגלות האלוהית, והיחידים שקיבלו על עצמם את המצוות של האל האמיתי; אבותינו, לפני כל האחרים, הבינו שלאלוהיהם אין גוף וצורה והמסורת היהודית לבדה הצליחה לשמר את הוראותיה של התורה שבעל פה ושחזר את סודותיה העמוקים של תורת הקבלה שלימים הנביטה את התנועה המפוארת שאנו מכנים בשם 'תנועת החסידות'.
אלה הם סיפורים יפים שאנחנו אוהבים לספר לעצמנו ומגרעתם היחידה היא שהם אינם בהכרח נכונים. אם ניפתח לאמת נגלה שאת רוב האמיתות של הדת היהודית ליקטנו מתוך האמונות עימן באנו במגע ישיר או עקיף, דוגמת אלו של הכנענים, הבבלים, ההינדים, הבודהיסטים, הזורואסטרים, המניכאיים, ההלניסטים, המוסלמים, הגנוסטיים והנוצרים למיניהם. למען האמת, היהודים תמיד התמחו בגיור של אמונות זרות ובהפיכתן לנכס צאן ברזל של היהדות האוטנטית וקשה לחשוב על אמונה יהודית ששורשיה אינם נעוצים עמוק בתוך מערכת אמונות זרה זו או אחרת. לשם דוגמה, הפילוסופיה היהודית של ימי הביניים נבנתה כולה על יסודות החשיבה הפילוסופית של ההוגים היוונים הגדולים אפלטון ואריסטו[א] והקבלה, במידה רבה, על הרעיונות הנאופלאטונים[ב], מנכאים[ג] וגנוסטיים[ד] שהפעימו את המינות הקתרית[ה] שבעבעה בקרבתם של הקבליסטים הראשונים. השאלת הדעות והאמונות לא פסקה בעת החדשה ואם נלמד את הסוגיה על בוריה נגלה ששורשיה של תנועת החסידות נעוצים עמוק בתוך הפיאטיזם הלותרני, תנועת רפורמה פרוטסטנטית שבארה"ב הפכה בהדרגה לזרם האוונגליסטי. בקיצור, לא כל מי שמגדל זקן ועוטה עליו מדים שחורים יכול להתגאות בטוהר אמונתו ורבים מבעלי הבשורות פשוט מוכרים לנו אמונות זרות במארזים שתואמים את הטעם היהודי.
|
|
התנועה הפייטיסטית
|
|
המהפכה הפרוטסטנטית הביאה עימה שורה של מלחמות דת שהטביעו את אירופה בנהרות של דם ודמעות. כריאקציה לעימותים הבין-דתיים הללו התפתחו שני זרמים שניסו להקהות את ההבדלים התיאולוגיים בין הפלגים היריבים ולגשר על התהום שנפערה ביניהם: מחד, חסידי הנאורות וההשכלה שהאמינו שרק ההיגיון והמדע מסוגלים לפחת את מעמדה של התיאולוגיה ולטשטש את ההבדלים הדוגמטיים בין הקתולים לפרוטסטנטים ומאידך, מאמינים האדוקים, שכונו בשם פייטיסטים[ו], ששאפו להבליט את המשותף לכל הפלגים הדתיים ולמעט את חשיבותן של הדוקטרינות שמייחדות אותם ומבדלות ביניהם.
הפייטיסטים ייחסו את הקרע הפנים-נוצרי לדבקות הנוקשה בדוקטרינות המתחרות והאמינו שההתמקדות בעקרונות המופשטים של הדת גורמת לדעיכה מקבילה ברמת הדתיות של המאמינים. בעקבות כך, הפייטיסטים המעיטו בערכן של התורות הדתיות ובדומה לרומנטיקנים הדגישו את חשיבותם של התהליכים הפנימיים והמיסטיים שמתרחשים בתודעתו של המאמין ושל החוויות, האישיות והספונטניות, שמתפשטות בתוככי ליבו. בעוד שהוגי ההשכלה ניסו להראות כיצד הדת וההיגיון האנושי יכולים לדור בכפיפה אחת, הפייטיסטים התעסקו בחוויות הדתיות שמסוגלות לקרב את גאולת הנפש: חזרה בתשובה, אדיקות, ניהול אורח חיים נוצרי, הקפדה על טוהר מידות, מתן צדקה ועזרה לזולת - וזאת ללא קשר לאמונות של הכנסייה שלתוכה האדם נולד או שאליה הוא בחר להשתייך. בכך רצו הפייטיסטים להרחיק את המאמינים מהמריבות האמוניות ולהחזירם לחוויות הדתיות שאפיינו את תקופתם של ישו והשליחים, כשרבבות זכו לתחייה רוחנית ולאמונה כנה גם ללא ממסד כנסייתי שיורה להם את העקרונות הנכונים של הדת.
התנועה נוסדה על ידי פיליפ יעקב שפנר (Philipp Jakob Spener) שהחל ללמד את העקרונות הפייטיסטים לאחר שהתמנה בשנת 1666 למורה הרוחני (פסטור) בקהילה הלותרנית בפרנקפורט. ספנסר האמין שהחוויות הדתיות הוקרבו על מזבח האורתודוקסיה הלותרנית ולכן הוא הציע שישה צעדים להחייאת הדינאמיות של הכנסייה:
|
|
1.
|
לימוד כתבי הקודש בקבוצות פרטיות של מאמינים, ללא מעורבות של כוהני הדת.
|
|
2.
|
שילוב ההדיוטות בהנהגה הרוחנית של הכנסייה.
|
|
3.
|
הקפדה על אורח חיים נוצרי.
|
|
4.
|
גישה לא ביקורתית כלפי מינים, חסרי אמונה ואלו שמאמינים בזרמים אחרים של הנצרות.
|
|
5.
|
ארגון מחדש של ההכשרה התיאולוגית באוניברסיטאות ובסמינרים במטרה להחדיר בסטודנטים את הרצון לחיות חיים יותר דתיים.
|
|
6.
|
השמעת דרשת והטפות שיגרמו לשומעים לעבור חוויה רוחנית ומיסטית ולמהפך שיביא אותם ל'לידה מחדש' אל תוך האמונה הכנה בישו.
|
|
הצעדים הללו העבירו את הדת הלותרנית[ז] מתחומו של האינטלקט לתחומה של החוויה הדתית שהאדם חש בתוככי ליבו, הגדילו את משקלם של ההדיוטות על חשבון משקלם של כוהני הדת, עודדו את לימוד התורה והגבירו את המעורבות הרגשית בהתנסות הדתית. תלמידיו של ספנסר הקימו ב-1695 את אוניברסיטת האל (Halle), שם הוכשרו מטיפים וכוהני דת שהחלו להפיץ ברבים את הגישה הפייטיסטית ולדרוש משומעיהם 'לחזור בתשובה', לשנות את ליבם ולחיות חיים של קדושה ואמונה.
מהאל, שהפכה עד מהירה למרכזם העולמי של הפייטיסטים, הבשורה החלה להתפשט ברחבי העולם הפרוטסטנטי. התכתבות בין פראנק (Francke), תלמידו הבכיר של שפנר, למטיף האמריקאי הנודע קוטון מת'ר (Cotton Mather)[ח] הביאה להקמת קהילות בעלות נטייה פייטיסטית באזור בוסטון והספרות הפייטיסטית השפיעה ישירות על ההתעוררות הגדולה הראשונה[ט] שבשנות השלושים והארבעים של המאה השמונה עשרה החדירה את העקרונות הפייטיסטים לכנסיות קלוויניסטיות ובפטיסטיות שכבר פעלו במושבות הצפוניות, ובעיקר במסצ'וסטס.
בגרמניה הרעיונות הפייטיסטים סחפו בשנת 1727 את שרידי כנסיית 'האחים המורבים'[י] הוותיקה שהקצינה את הדרישה לחזרה מושלמת בתשובה, ללידה מחודשת לתוך האמונה בישו ולפרישות מהעולם. רדיפות דתיות הרחיקו את האחים המורבים לאנגליה ולאמריקה ואלו הביאו עימם למולדתם החדשה את מכלול האמונות הפייטיסטיות. באנגליה, הרעיונות הפייטיסטים השפיעו על ג'ון ווסלי שאימץ את רוב עקרונותיו של שפנר בעת שהוא הקים בשנת 1729 קבוצה קטנה שניסתה לעורר יתר אדיקות ודבקות בישו. הקבוצה התמקדה בלימוד התנ"ך והברית החדשה וחבריה נטו לצום לעיתים קרובות ולהחליף את השעשועים והנאות החיים בביקור עניים, חולים ואסירים. מתנגדיהם כינו את אנשי הקבוצה בשם מתודיסטים[יא] וניסו להצר את צעדיהם. כתוצאה מכך, ווסלי ותומכיו החלו לשאת דרשות במקומות ציבוריים, תחת כיפת השמיים, בהן הם הטיפו ל'לידה מחדש' שתבוא בעקבות פתיחת הלב לרוח הקודש. המצטרפים החדשים, שנהרו למתודיסטים בזרם הולך וגובר, חולקו לקבוצות תמיכה קטנות שלמדו ביחד את כתבי הקודש, התפללו בצוותא, דאגו במשותף לעניים, אסירים, יתומים ואלמנות ואימצו עמדות שנחשבו בשעתו לרדיקליות, דוגמת ביטול העבדות, שיפור רמת החינוך הציבורי, רפורמה במערכת בתי הכלא וכדומה.
התנועה הפייטיסטית משכה אליה גם גרמנים רבים שאמונתם בשובו המיידי של ישו התגלתה ככוזבת. הללו פרשו מכנסיות האם שלהם והקימו בשנת 1708, תחת הנהגתו של אלכסנדר מק (Alexander Mack), את 'האחים הבפטיסטים הגרמנים'. האחים הבפטיסטים הדגישו את 'ההתגלות הפנימית הישירה' ואת עקרונות הנצרות הקדומה שלדעתם נזנחו על ידי כל הזרמים הממוסדים. רדיפות דתיות הרחיקו את האחים להולנד ובשנת 1719 פטר בקר (Peter Becker) הביא את הקבוצה הראשונה לפנסילבניה בארה"ב. גלי הגירה נוספים הפכו את ארצות הברית למרכז העולמי של האחים הבפטיסטים הגרמניים.
מטיפים מתודיסטים מאנגליה הגיעו לאמריקה במהלך המאה השמונה עשרה והחלו להדביק את המושבות בלהט דתי מחודש. ב-1784 הכנסייה המתודיסטית התפצלה סופית מהכנסייה האנגליקנית והחלה להסמיך כמרים משל עצמה ובעקבות כך קמה הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית באמריקה. כנסייה זאת הקימה מספר מוסדות אקדמיים, שהבולט שבהם הוא אוניברסיטת בוסטון, בהם היא הכשירה אנשי דת שהפיצו את העקרונות המתודיסטיים, וממילא גם את העקרונות הפייטיסטים, ברחבי המדינה. המתודיסטים היו שותפים בכירים גם בהתעוררות הגדולה השנייה[יב] שבמחצית הראשונה של המאה התשע עשרה סחפה מיליונים אל תוך הכנסייה המתודיסטית בפרט ואל הגישה הפייטיסטית בכלל. בעקבות ההתעוררות הגדולה השנייה, וגלי ההגירה שהביאו לחופי אמריקה פייטיסטים מאנגליה, גרמניה ושבדיה, קהילות פרוטסטנטיות רבות אימצו במידה זו או אחרת את העקרונות הפייטיסטים וארה"ב כולה הפכה לפחות דוקטרנילית, יותר אדוקה ובעלת גישה יותר רוחנית ומיסטית.
הדינאמיות האמריקאית מצאה את ביטוייה גם במישור הדתי ובמהלך השנים הזרמים הפרוטסטנטיים השונים התפצלו, התמזגו, גוועו והולידו זרמים חדשים. התהליך לא פסח גם על הכנסיות הפייטיסטיות כך שהיום ניתן למנות בזרם הפייטיסטי עשרות ארגונים שונים אליהם יש להוסיף גם את הפלגים של 'תנועת הקדושה'[יג] שצמחה מתוך ההתלהבות הפייטיסטית, את הקהילות הפנטקוסטיות[יד] ואת הזרמים שיישרו קו עם הפייטיסטים והצטרפו לתנועה הגדולה אותה אנו נוהגים לכנות בשם 'אוונגליסטים'.[טו]
|
|
האוונגליסטים
|
|
הבלטת האמונה הפנימית ופיחות מעמדה של הדוקטרינה הדתית הקלו על מלך פרוסיה, פרדריך ויליאם השלישי, לכפות ב-1817 את המיזוג בין הכנסיות הלותרניות והקלוויניסטיות ברחבי ממלכתו[טז]. תהליך דומה התרחש בהמשך גם במחוזות אחרים של גרמניה. הקהילות המאוחדות החלו לכנות את עצמן בשם 'אוונגליות' והן הורישו את השם לקהילות קשורות בארה"ב, שהתאחדו תחת השם 'הסינוד האוונגליסטי של צפון אמריקה' (Evangelical Synod of North America), ובהמשך גם לכל התנועה שקמה בעקבות ההשפעה הפייטיסטית.
האוונגליסטים האמריקאים, בדומה לקודמיהם בזרם הפייטיסטי, מדגישים את החוויות הפנימיות של הפרט על פני האמיתות האמוניות של הדת. כיום, ניתן לאפיינם באמצעות ארבעת הנקודות הבאות:
|
|
1.
|
|
2.
|
העדפת הפרשנות המילולית של כתבי הקודש על פני הפרשנויות שהוענקו להם על ידי אבות הכנסייה והמנהיגים הדתיים שקמו ועלו במהלך השנים.
|
|
3.
|
התמקדות בדוקטרינות שמלמדות על המוות המכפר והתחייה מחדש של בן האלוהים תוך התעלמות די מכוונת מרוב הדוקטרינות האחרות.
|
|
4.
|
הפצת הבשורה הנוצרית ברבים, ובכלל זה באמצעות פעילות מיסיונרית.
|
|
מסורתית האוונגליסטים לא היו כולם ממקשה אחת וניתן היה למצוא בקרבם קבוצות שאחזו בגישות שונות, החל מהגישה השמרנית ביותר ועד לגישות ליברליות ומתקדמות. התמונה הפלורליסטית הזאת החלה להשתנות במחצית השנייה של המאה התשע עשרה בעקבות מתקפות משלושה כיוונים שונים: אסכולת ביקורת המקרא[יח] שהלכה וכרסמה באושיות האמונה הנוצרית, תורת האבולוציה הדרוויניסטית[יט] שהפקיעה חלקים הולכים וגדלים של המציאות מתחומו של האל והעבירה אותם לתחומו של המדע והתיאולוגיה הליברלית[כ] שהבליטה את הצדק החברתי וקרבה את העקרונות הנוצריים לעקרונות של השמאל הפוליטי. מתקפות אלו דחפו את האוונגליסטים לכיוון הפונדמנטליסטי[כא], ואילצו אותם לצאת להגנתה של האמונה 'המקורית'. בשנים האחרונות, ובמיוחד לאחר שבשנת 1977 ארצות הברית בחרה כנשיאה השלושים ותשע את האוונגליסט ג'ימי קרטר ולאחר שארבע שנים מאוחר יותר היא בחרה לנשיאה הארבעים את השמרן רונלד רייגן, התנועה האוונגליסטית/פונדמנטליסטית החלה להתעצם ולהשתלט על צידה הימני של המפה הפוליטית ובעטיה ארצות הברית היא כיום יותר דתית ויותר שמרנית מרוב מדינות המערב.
שני זרמים אוונגליסטים, הבפסטיסטים והמתודיסטיים, הם הזרמים הפרוטסטנטים הגדולים ביותר בארה"ב אבל כל האוונגליסטים גם יחד מהווים את התנועה הדתית הגדולה ביותר במדינה זאת, כ-28% מהאוכלוסייה לעומת כ-25% שמשתייכים לכנסייה הקתולית וכ-14% שנמנים על הזרמים הפרוטסטנטיים האחרים. כיום, שיעורם באוכלוסייה של האוונגליסטים, המורמונים ומוסלמים גדל בהתמדה על חשבונם של הקתולים והפרוטסטנטים הלא-אוונגליסטים ובהחלט ניתן לקבוע שהזרמים שיודעים לטפח את החוויה הדתית גדלים על חשבונם של הזרמים שמדגישים את לימוד יסודות הדת, עיקרי האמונה וההיבטים הדוגמטיים שלה.[כב]
|
|
החסידות
|
|
האם יש עדיין מישהו שאינו מזהה את העקרונות החסידיים[כג] שעולים ובוקעים מבעד לסיפורם של הפייטיסטים והאוונגליסטים? תנועת החסידות אמנם עיצבה את עצמה סביב העקרונות המיסטיים של תורת הקבלה והוסיפה למרקחת גם את ה'צדיק'[כד], דמות גנוסטית[כה] למחצה שמתווכת בין החסיד לבין אלוהיו ומאפשרת גם להדיוטות חסרי השכלה דתית להתעלות לרמות רוחניות נשגבות יותר, אבל בבסיסה החסידות היא תנועה פייטיסטית שמפחיתה בחשיבותה של ההשכלה ההלכתית ומבליטה את החוויות הרוחניות של האדם ואת התהליכים שמתחוללים בתוככי נפשו. החסידות מעמידה את הרגש מעל לאינטלקט, מדגישה את הנוכחות האימננטית של האל ודורשת לעבוד את האל מתוך דבקות, אהבה, שמחה והתעלות הרוח, תוך כדי התנתקות מהתודעה וההכרה שכובלים אותנו לעולם הגשמי. בנוסף, החסידות אימצה עקרונות פיאטיסטיים ברורים דוגמת העיקרון שכל המאמינים שווים בעיניו של האל, העיקרון שהתפילה שיוצאת מהלב עדיפה על לימוד התורה הרבנית והעיקרון שניתן ליצור, אף אם באמצעות הצדיק, קשר ישיר ומיידי עם בורא העולם וכך לחוות את משמעותן הפנימית של התורה והמצוות ואת נוכחותו התמידית של האל גם בקרבו של המצוי וההמוני. בעקרונות אלה החסידים, בדומה לפייאטיסטים, ניסו לגשר על התהום, או בעגה החסידית, 'הפירוד', שנפער בין האליטה היהודית, שבניה הוכשרו בישיבות היוקרתיות, לבין המוני העם שמעולם לא הצליחו לרדת לעומקו של הפלפול התלמודי או לשמור על קור רוח מול הגאווה הלמדנית של תלמידי החכמים. כשם שהפיאטיזם הלותרני שימש כתיקון לאורתודוקסיה הלותרנית הקרה והפורמאלית כך החסידות תיקנה את החברה הלמדנית והמנוכרת שעד אז הכתיבה את אופייה של יהדות מזרח אירופה.
יהודים רבים ירצו אולי להשתעשע בתקווה שהפייטיסטים למדו את תורתם מאיתנו ושאת אמונותיהם הם עיצבו סביב רעיונות שהתגלגלו בעם היהודי עוד מימי ההתגלות על ההר, דוגמת אלו שלאורם הילכו החסידים המוזכרים בתלמוד או חסידי אשכנז[כו]. לימוד לא ארוך ישכנענו שכל דמיון בין החסידות הקדומה וחסידות אשכנז לתנועה הפייטיסטית הוא לכל היותר מקרי בלבד. הפייטיזם נבט מתוך העולם הלותרני כתגובה למצוקות הדתיות והפוליטיות של מלחמת שלושים השנה ואין בינו לבין היהדות דבר וחצי דבר. אדרבה, שפנר החל להפיץ את תורתו כשלושים שנה לפני לידתו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב[כז], ואין ספק שרעיונותיו של הבעל שם טוב עוצבו על בסיס הדעות הפייטיסטיות שרחשו סביבו ולא להיפך. נתפתל ככל שנרצה ועדיין לא נוכל להפריך את העובדה שהחסידות של המאה השמונה עשרה היא הענף היהודי של התנועה הפייטיסטית ובשל כך החסידות המודרנית, על נטיותיה הפונדמנטליסטיות, היא מקבילתה של התנועה שהתפתחה מתוך התנועה הפייטיסטית, היינו, האוונגליזם הפונדמנטלי שהשתלט על המפה הדתית של ארצות הברית.
למרות כל זאת יש לתנועת החסידות פיתוח ייחודי שלא הועתק מהאידיאולוגיה של הפייטיסטים התמימים וישרי הדרך. הפייטיסטים יצאו מתוך החברה הלותרנית שהכפיפה את הדת למדינה וכפתה על אנשי הדת להסתפק אך ורק במשכורות ממשלתיות. החסידים, לעומתם, צמחו מתוך החברה הרבנית שתמיד אפשרה להנהגות הדתיות לעשוק את צאן מרעיתם ולהתעשר על חשבון הפתאים שסרו למרותם. כיוון שכך, מנהיגי תנועת החסידות, שלא יכלו להתפרנס כעמיתיהם הרבניים ממתן שירותי הוראה, פסיקה, דיינות וכדומה נאלצו לפתח לעצמם מקורות פרנסה אלטרנטיביים ולשם כך הם המציאו תפקיד חדש לו הם העניקו את השם המטעה 'צדיק'[כח]. סביב ה'צדיק', ראשי החסידויות טוו מיתולוגיה חדשה שמסבירה את חיוניותו, את הצורך להישמע לכל הוראותיו ואת החובה לדאוג לכל צרכיו. את יעילותה של השיטה ניתן לאמוד מהעובדה שכל מנהיג שנהנה מקצת כריזמה מיהר להקים לעצמו חסידות פרטית משלו, ובהמשך להוריש את הג'וב הרווחי לאחד מיוצאי חלציו. מי שדורש הוכחה נוספת יוכל למצאה בתצהירים שמוגשים לבתי המשפט כל אימת שבניו של 'צדיק' זה או אחר מחליטים לפתוח במלחמה על ירושת המיליונים שהוא הותיר אחריו. אכן, לא נטעה אם נקבע שמקצוע הצדיק הוא אחד המפתים ביותר והרווחים ביותר שהאל, בטובו, העמיד לרשות בניו האהובים[כט] ושרק אווילים מושלמים יסרבו לעטות את המדים ולשחק את התפקיד כאשר הגורל מזמן לידם את ההזדמנות להפוך לצדיקים.
|
|
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
|
 |
ראה הערך 'Prussian Union of churches' בויקיפדיה באנגלית
הפונדמנטליסטים האוונגליסטים שואפים לשמר ולהפיץ את מה שהם רואים כאורתודוקסיה פרוטסטנטית שנשענת בעיקר על כתבי הקודש. ראה הערך 'פונדמנטליזם' בויקיפדיה
בליל האמונות הגנוסטיות מכיר בשליחים אלוהיים, דוגמת ישו, שירדו לעולם הגשמי בכדי להזכיר לבריות את שורשיהם בעולמות הרוחניים וללמדם כיצד הם יכולים לחזור למקורם. בדומה, גם הצדיק החסידי מכיר את עולמו הנשגב של האל וגם הוא מנסה לקרב את נשמות חסידיו לאביהם שבשמיים. ראה הערך גנוסיס בויקיפדיה.
'צדיק' הינו שם נרדף ל'אדמו"ר' ושניהם מתייחסים למנהיג של חסידות זו או אחרת. ראה הערך 'צדיק' בויקיפדיה (בסעיף שדן בחסידות)
ראה ההגיג 'מדוע לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם' באתר. לרשימת שלוש עשרה הרבנים העשירים בישראל הצליחו אמנם להשתרבב רק שני אדמו"רים אך חזקה על כל השאר שהם תופסים מקום של כבוד בעשיריות השנייה והשלישית. כך הדבר גם לגבי חסידויות דוגמת בובוב, סאטמר, ליובאוויטש ועוד כשני חופנים של חסידויות קטנות יותר שגם ראשיהם לבטח היו מככבים ברשימה אם הם היו בוחרים להתגורר בארץ הקודש במקום באמריקה.
התגובות האחרונות