אריסו של רב הונא[א] גנב ממנו חלק מיבולו ובתגובה רב הונא לא נתן לו את חלקו בזמורות הגפן. לנו זה נראה נכון והוגן אבל האל שצופה בכל מעשינו, ובמיוחד במעשיהם של ענקיים ברמתו של רב הונא, נחרד מהעבירה הזניחה וגרם ליינו של רב הונא להחמיץ. רב הונא הכיר בטעותו והבטיח לחזור בו מדרכיו הנלוזות והאל התרצה וסידר את הדברים כך שלרב הצדיק לא יגרם בסופו של דבר שום:
|
לרב הונא החמיצו ארבע מאות חביות יין. נכנסו אליו רב יהודה אחיו של רב סלא החסיד וחכמים, ויש אומרים שהיו אלה רב אדא בר אהבה וחכמים, ואמרו לו: יבדוק אדוני במעשיו.
אמר להם: האם חשוד אני בעיניכם?
אמר להם: אם מישהו שמע עלי דבר שעשיתי שלא כדין, שיאמר.
אמר להם: האם משאיר הוא לי משהו מהיבול? הלא גונב הוא לי את הכל.
אמר להם: מקבל אני עלי שאתן לו זמורות.
יש אומרים: חזר החומץ והפך להיות יין ויש אומרים: התייקר החומץ ונמכר בדמי יין.[1]
|
את חטאו של רב הונא צריך היה לחפש בזכוכית מגדלת ולכן נהיה חייבים להסיק שמדובר פה בצדיק כמעט מושלם שבסך הכל גלש לעבירה טכנית שולית. עתה נוכל להבין את מוסרי ההשכל שהוטמנו עמוק בתוך סיפור האגדה היפה הזה:
|
1.
|
עיניו של האל פקוחות תמיד והוא מתגמל או מעניש אותנו בהתאם למעשינו, אפילו אם לנו נדמה שאנחנו פועלים כשורה.
|
|
2.
|
אם האל מעניש צדיקים גדולים על חטאים מזעריים האם לא הגיוני להניח שהוא ימיט על חוטאים שכמותנו מכות הרבה יותר קשות וכואבות?
|
|
3.
|
העונש האלוהי ניחת עלינו בדרכים סמויות ועקיפות ומה שנראה לנו כאירוע טבעי לחלוטין למעשה מסתיר מאחוריו את ידו הארוכה והקשה של האל. מכאן נהיה חייבים לגזור שהאל אחראי לכל מה שקורה לנו, לטוב ולרע, ועל כולנו, אם איננו רוצים לפגוש בדרכנו צרות שונות ומשונות, ללכת בדרכיו ולהישמע להנחיות רבניו.
|
|
4.
|
לאדם עצמו קשה לזהות את חטאיו ולכן הוא צריך להיוועץ בחכמים ולנהוג על פי עצתם.
|
|
5.
|
האל הוא חנון ורחום ולאחר שנחזור בתשובה שלמה הוא יסלח לנו ויפצה אותנו על סבלותינו, אם לא בעולם הזה אז לבטח בעולם הבא.
|
עתה נותרנו רק עם בעיה אחת קטנה שתתחוור היטב למקרא הסיפור הבא:
|
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו.
אמר להם רבי אליעזר: רואה אני שהאל כועס על העולם ומשום כך אני סובל ייסורים.
התחילו החכמים לבכות ורבי עקיבא לצחוק.
שאלו אותו החכמים: מדוע אתה צוחק?
השיב להם רבי עקיבא: מדוע אתם בוכים?
ענו לו החכמים: האם אפשר שלא לבכות כשספר תורה שרוי בצער?
אמר להם רבי עקיבא: בדיוק מהטעם הזה אני צוחק. כל עוד ראיתי שהיין של רבי אליעזר אינו מחמיץ והפשתן שלו אינו לוקה והשמן שלו אינו מבאיש והדבש שלו אינו מתקלקל אמרתי לעצמי שרבי אליעזר חס ושלום קיבל בעולם הזה את השכר שמגיע לו לקבל בעולם הבא. עכשיו שאני רואה את רבי אליעזר שרוי בצער אני שמח שודאי מובטח לו שיקבל את שכרו בעולם הבא.[2]
|
אם בדיעבד הסתבר שיינו של רב הונא לא באמת החמיץ הרי שלא נוכל להתחמק מהעובדה שהרב הצדיק, חס ושלום, כבר קיבל בעולם הזה את השכר שמגיע לו בעולם הבא ובגלל כמה זמורות שהוא נתן לבסוף לאריסו הוא נאלץ לבלות את שארית הנצח בלי כל טובות ההנאה שיוחדו עבור אלו שסבלו ייסורים עלי אדמות. חבל. כבר התחלנו לחבב את הצדיק הזקן שכל חטאו הסתכם בשלילת מספר זמורות מהאריס שגנב חלק גדול מיבול כרמו. טוב היו עושים רב יהודה אחיו של רב סלא החסיד והחכמים, או יש אומרים רב אדא בר אהבה והחכמים, אם היו נמנעים מלדחוף את אפם לעניינים שאינם נוגעים להם ומשאירים את רב הונא עם היין שהחמיץ מחד ועם כל הנאות העולם הבא מאידך.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הכחולה הנקראת 'מדורים קבועים' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
שהוא מעניש אותך על לא עוול בכפך?
בבבא מציעא קג:א למדנו שאריס שמעבד שדה של בעל הבית זכאי להתחלק עימו ביבול ובכלל זה בזמורות שנגזמות מהגפנים.
אף שאתה פטור בת שאתה גונב מגנב, את טעם הגניבה אתה עדיין טועם וייתכן שתתרגל לכך או שתיענש על כך.
רב הונא תקיפו ליה ארבע מאה דני דחמרא. על לגביה רב יהודה אחוה דרב סלא חסידא ורבנן, ואמרי לה רב אדא בר אהבה ורבנן, ואמרו ליה: לעיין מר במיליה. אמר להו: ומי חשידנא בעינייכו? אמרו ליה: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא: אמר להו: אי איכא מאן דשמיע עלי מלתא לימא. אמרו ליה: הכי שמיע לן דלא יהיב מר שבישא לאריסיה. אמר להו: מי קא שביק לי מידי מיניה הא קא גניב ליה כוליה? אמרו ליה: היינו דאמרי אינשי בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. אמר להו: קבילנא עלי דיהיבנא ליה. איכא דאמרי הדר חלא והוה חמרא ואיכא דאמרי אייקר חלא ואיזדבן בדמי דחמרא.
(ברכות ה:ב)
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמר להן: חמה עזה יש בעולם. התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק. אמרו לו: למה אתה משחק? אמר להן: וכי מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה? אמר להן: לכך אני משחק. כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח.
(סנהדרין קא:א)
התגובות האחרונות