"זה ייקח לך רק דקה," מבטיח לי הבחור המזוקן עם רצועות העור.
"מה ייקח לי רק דקה?" אני מתעניין.
"להניח תפילין," הוא מסביר לי, "זאת מצווה גדולה מהתורה".
"ואם זאת מצווה, אז מה?" אני מבקש לדעת.
"כשאתה עושה מצווה," הוא פותח בהסבר, "אתה עושה את רצונו של הקדוש ברוך הוא. ביום הדין השם יתברך יתחשב במצוות שעשית ויגזור את דינך לקולא."
"מניין אתה יודע כל זאת?" אני ממשיך בהתעניינות גוברת.
"מניין לי?" הוא מגחך, "תלמד את דברי רבותינו הקדושים ותבין בעצמך שהאל פוקח עיניו על הבריות ושופט את כל מעשיהם. הצדיקים יזכו בחיי עולם והרשעים יירשו את ייסורי הגיהינום."
"רבותינו הקדושים, מניין הם שאבו את כל הידע הזה?" אני ממשיך להתעקש.
"אתה רוצה לדעת מהיכן שאבו ענקי הרוח של העם היהודי את ההבנה העצומה והעמוקה שלהם? לך לישיבה, למד את דברי חז"ל ותראה בעצמך שבני תמותה רגילים לעולם לא יוכלו לרדת לעומק דעתם להתעלות לפסגות הבנתם. דבריהם כדברי אלוהים חיים ואם הם קבעו שהקדוש ברוך הוא שופט את הבריות אז דע לך שבעולם הזה יש שכר ועונש וכל מי שמתעלם ממצוות התורה ומדברי החכמים ייענש לאחר מותו בייסורי נצח."
"בסדר, אבל עדיין לא הסברת לי איפה החכמים למדו על העולם הבא. בתנ"ך, אם אני זוכר נכון, אין לכך שום זכר."
"שמע, אתה באמת צריך ללכת לישיבה באופן דחוף. אתה אפילו לא יודע שחכמינו זיכרונם לברכה קיבלו לידם גם את התורה שבעל פה ובעזרתה הם מסוגלים לחשוף את רצונותיו של השם יתברך. אפילו לך צריך להיות ברור שהעולם לא נוצר מאליו ולכן חייב להיות לו בורא. בורא זה מצפה מאתנו לשמוע בקולו ולמלא את מצוותיו ולכן הוא קרא אליו את משה רבנו ומסר לו תורה כתובה ותורה בלתי כתובה. משה ירד מההר ומסר את כל מה ששמע מפי הגבורה ליהושע ולזקנים. אלה לימדו את בניהם ואלה את בניהם וכך הלאה, בשרשרת מתמשכת ובלתי פוסקת של מוסרים אמינים, עד עצם היום הזה."
"נניח, אבל מניין לנו שמשה לא המציא את כל הסיפור, אף אחד, למיטב ידיעתי, לא ראה אותו מדבר עם האלוהים".
"הבורות שלך מדהימה אותי, זה מה שקורה כשלומדים שטויות במקום לשנן את האמת הקדושה. כל בני ישראל שמעו במו אזניהם את עשרת הדברות וראו במו עיניהם את משה עולה להר ונבלע בענן האלוהים וכולם תיארו את האירוע לבניהם. הבנים מסרו לבניהם ואלה לבניהם וכך הלאה, מדור אחר לדור שאחריו. עדות זאת הגיעה לבסוף לידינו ולכן אנו יודעים בוודאות גמורה ששתי התורות, זו שבכתב וזו שבעל פה, ניתנו למשה מפי הגבורה ושתיהן מבטאות את רצונותיו של השם יתברך. גם התורה שבכתב וגם התורה שבעל פה מלמדות שיש בעולם שכר ועונש ולכן אם הקדוש ברוך הוא מצווה עלינו להניח תפילין עלינו למלא אחר מצוותיו בלי הרהור ובלי ערעור. למה שלא תכנס לישיבה ותלמד את המסורות של אביך ושל סבך? תוך כמה ימים תבין לבד שהתורה היא תורת אמת ודבריה דברי אמת ואז תפסיק לשאול כל כך הרבה שאלות."
"האם באמת שמעת על מעמד הר סיני מאביך ששמע מאביו ששמע מאביו וכך הלאה עד לימיו של משה רבנו? אולי אביך וסבך וסבי סביך רק קראו על מעמד סיני בספר התורה והניחו שכל הסיפורים על מסורת שעברה מדור לדור חייבים להיות נכונים? אולי מישהו המציא את כל המסורות הללו בשלב הרבה יותר מאוחר? גם לשיטתכם התורה שבעל פה עברה במשך מאות בשנים רק דרך יחידי סגולה – ממשה ליהושע ולזקנים, מהם לעלי הכהן, ממנו לשמואל, ואז לדוד, אחיה השילוני, אליהו, אלישע, יהוידע הכהן, הושע, זכריה, עמוס, ישעיה, מיכה, יואל, עזרא וכך הלאה.[1] מניין לך שבכל התקופה הזאת היא נשמרה במתכונתה המקורית? אולי אחד משומרי הגחלת החליט מטעם זה או אחר לעדכן את התורה שבידו ולהוסיף לה הוראות חדשות? אולי הוא המציא סיפורים ומסורות שהתאימו לצרכי השעה? מי היה מסוגל לסתור את דבריו? מי בדיוק ידע מה יהוידע הכהן מסר להושע, מה הושע מסר לזכריה, מה זכריה מסר לעמוס וכדומה? אולי זכריה המציא את התורה שבעל פה ועמוס אימץ את המסורת בלי לשאול הרבה שאלות ומאז כולנו מאמינים בתורת זכריה במקום בתורת משה?
"אולי, אולי, אולי, לך לישיבה והם כבר ילמדו אותך לא לשאול כל כך הרבה שאלות. ההתגלות על ההר, המסירה מדור לדור ומקורה האלוהי של התורה שבעל פה הם עיקרי האמונה שלנו ובאמונה אי אפשר להטיל ספקות. או שאתה מאמין או שאינך מאמין. אם בחרת להאמין אסור לך להקשות על האמונה ועליך לקבל את כל דברי מוריך כפשטם וכלשונם. האמונות שלנו לא מוצאות חן בעיניך? גם האמונות שלך לא כל כך מוצאות חן בעינינו. אתה חושב שהדעות שלך מודרניות יותר ומתקדמות יותר מהדעות שלנו אבל גם אתה מתבסס בסופו של דבר רק על אמונות, בדיוק כמונו. ההבדל בינינו הוא שאתה חושב שאין מציאות מעבר לעולם הטבע ואנחנו חושבים שקיימת מציאות על-טבעית ששולטת בעולם המוחשי. נסה להפריך את האמונה שלנו. אתה מסוגל לחשוב על ניסוי מדעי שמוכיח שאין אלוהים ושרק חוקי הטבע מסבירים את כל המציאות בעולם? אלוהים אמנם נותן לחוקי הטבע לפעול את פעולתם אבל איך תוכיח שזה נכון תמיד ובכל תנאי? מה אתה חושב, שאלוהים אינו יכול להתערב בטבע בזמן ובמקום שמתאימים לו? הוא זה שיצר את חוקי הטבע והוא יכול גם להשעותם ואפילו להחליפם. אתה והמדע שלך מסוגלים לבדוק את הקיים אבל אין לכם שום דרך להוכיח אי-קיום ולכן לעולם לא תצליחו להוכיח שהשם יתברך אינו קיים ואינו עושה ניסים בעולם הטבעי. אתה רוצה להאמין במדע, שיבושם לך, תאמין במה שאתה רוצה אבל באותה מידה אפשר גם לי להאמין במה שאני רוצה. אני לא אשכנע אותך ואתה לא תשכנע אותי, נתחלק בתקציבים ונלך איש לדרכו."
למען האמת, יש הרבה צדק בדבריו של הבחור. אנחנו, שהושפענו על ידי עידן הנאורות והמהפכות המדעיות, אימצנו לעצמנו מספר אקסיומות והתחלנו להתייחס אליהן כאל אמיתות מוחלטות ולא כאל אמונות בלתי ניתנות להוכחה. אנו מניחים שלא קיימת מציאות על-טבעית מעבר למציאות הניתנת למדידה, שאפשר לפרק את המציאות ההוליסטית לגורמים בדידים, שהטבע נשלט על ידי חוקיות, שחוקי הטבע מסבירים את כל המציאות, שניתן לבטא את חוקי הטבע בכלים מתמטיים, שתוצאות החישובים המתמטיים מנבאים את המציאות העתידית ושחוקי הטבע תקפים באותה מידה בכל נקודת זמן ובכל מקום ברחבי היקום. אלה הן הנחות חזקות מאד אבל אין לנו שום דרך להוכיחן כשם שאין לנו שום דרך להוכיח טענות פשוטות יותר, למשל, ששני קווים מקבילים במישור לעולם לא יצטלבו. עד עתה אמנם לא הצלחנו למצוא שני קווים מקבילים שהצטלבו במישור אבל איך נוכיח שבכל המישור האינסופי לא קיים ולו זוג אחד שחורג מהנורמה? הדרך היחידה להוכיח את הכלל בצורה וודאית ומוחלטת היא לבדוק את כל הקווים המקבילים האפשריים ועד שתימצא הדרך לעשות זאת לעולם נהיה חייבים לחיות עם האפשרות התיאורטית שבאיזה שהוא מישור אכן קיימים שני קווים מקבילים שמצליחים לגעת זה בזה. באותו אופן אין לנו שום דרך להוכיח או להפריך את שאר הנחות היסוד שלנו. עד היום המדענים הצליחו לנסח די הרבה חוקי טבע ולאמת אותם במספר רב של ניסיונות אבל אין להם שום אפשרות לבדוק את החוקיות בכל מקום ובכל זמן ולכן אנו חייבים להיוותר לנצח עם ההכרה שבידנו יש רק חוקים סבירים, וכנראה אפילו סבירים ביותר, אבל בשום פנים לא חוקים ודאיים ונכונים מעל לכל ספק.
מסתבר, אם כן, שגם שומרי האמונים וגם המדענים מסתמכים בסופו של דבר על לא יותר מאשר אמונות וכיוון שאין דרך לקבוע איזו אמונה נכונה יותר אולי באמת כדאי להפנות לעולם התורני נתח גדול יותר מהתקציב הלאומי? המתמטיקאי הצרפתי בלייז פסקל קבע שאפילו בהיעדר כל הוכחה מסייעת כדאי תמיד להמר על קיומו של האלוהים שהרי אם נפסיד לא נידרש לשלם שום מחיר אבל אם ננצח נרוויח עולם ומלואו. מדוע שגם אנו לא נהמר שהאלוהים אמנם קיים, נשקיע בהפצת תורתו ונדאג לרווחתם של נאמניו?
אבל למה לעצור כאן? האם מותר לשלול את האמונה בשטן, בשדים ורוחות, במכשפות, אנשי זאב ומפלצות מלוך נס? אף אחד לא ראה לאחרונה את היצורים הללו אבל האם אנו מסוגלים להוכיח את אי-קיומם? אם אנו מקבלים את הלגיטימיות של תורות שמתבססות על אקסיומות בלתי מוכחות מדוע שלא נשתף בתקציבים גם את חברי כת השטן, את הקוראות בקפה ואת המעלים באוב? למעשה, אם אנחנו מקבלים את הלגיטימיות של הדת אין לנו שום דרך למנוע לגיטימיות מאף אמונה אחרת כל עוד היא מתמקדת בישויות על-טבעיות, בתופעות נדירות ובהתרחשויות נעלמות מעיין.
"יש בכל זאת הבדל," אני חוזר לצוק האמונה הצעיר, "המדע ניגש למלאכתו בגישה ספקנית ודי לו בסתירה אחת בכדי למוטט תורה שלמה. ברגע שניסוי יניב תוצאות בלתי צפויות התיאוריה כולה תאבד את אמינותה והמדענים ינסו לפתח תיאוריות חדשות שמסבירות טוב יותר את הממצאים החדשים. לעיתים תידרש רק הרחבה של התיאוריה הקיימת אבל לא מעטים המקרים בהם לא תימצא דרך לעדכן את הנוסחאות הקיימות ותידרש מהפיכה מדעית של ממש, כזאת שתביא עימה תיאוריה מדעית חדשה שתסביר טוב יותר את כל הממצאים, ישנים וחדשים כאחד."
"זה רק מוכיח את טענתי! אתם מחליפים תיאוריות כמו גרביים כי אין בסיס אמיתי לאמונותיכם. פעם אתם חושבים כך ופעם אחרת. אנחנו מאמינים שכל מה שכתוב בתנ"ך הוא נצחי ומוחלט ולכן אין לנו שום צורך להמציא תיאוריות חדשות כל פעם שהרוח משנה כיוון."
"מה בכל זאת קורה כשהמציאות טופחת על פניכם?"
"מתי בדיוק קרה שהמציאות טפחה על פנינו."
"נו באמת, המדענים חישבו ומצאו שאורות עזבו כוכבים רחוקים לפני מיליארדי שנה, בעלי חיים קדמוניים התאבנו בסלעים לפני מאות מיליוני שנים וזרמי המים חרטו מכתשים לפני עשרות מיליוני שנים. איך, לאור כל הממצאים הללו, אתם יכולים לטעון שהעולם נברא לפני פחות מששת אלפים שנה?"
"אתה שוב מקשה מהמדע על הדת? כבר אמרתי לך, אין שום דרך לדעת אם הנוסחאות שבאמצעותם הגעתם לממצאים הללו הן בכלל נכונות. המדענים חישבו את גיל המאובנים על ידי בדיקת קצב ההתפרקות של אחד האיזוטופים של הפחמן אבל הם אינם יכולים להוכיח שקצב זה היה אחיד לאורך כל ההיסטוריה. אולי לפני ששת אלפים שנה האיזוטופים התפרקו הרבה יותר מהר והמאובן החל להראות עתיק כבר לאחר כמה חודשים? חוץ מזה, האם היית נוכח בעת הבריאה? אולי האל ברא את עולמו כשהמאובנים כבר משוקעים בסלעים, האור כבר נמצא באמצע מעופו והמכתשים כבר משקפים מיליוני שנות זרימת מים. האל אינו מחויב למגבלות המדעיות ומי יכול למנוע ממנו לברוא עולם חדש שרק נראה עתיק?
"האמת היא שאתה צודק – איש אינו יכול למנוע מהאל לעשות כל שעולה על דעתו אבל למה להעניק לבריות הבנה מדעית ומתמטית כשברור לך שבסופו של דבר הם יפיקו ממנה רק טעויות ומסקנות שגויות?"
"איש אינו יכול לרדת למחשבות הבורא. בבא היום הוא יגלה לנו טפח מדעתו ואז נתחיל להבין את מקצת נפלאותיו. כשתבוא אלינו לישיבה תגלה שכל תגליות המדע הן לא יותר מאשר הבל חולף ואת האמת הנצחית ניתן למצא רק בספרים הקדושים."
"הבט, האמונות שלי פשוטות בתכלית: אני מקבל את האקסיומות המדעיות, את התיאוריות שנבנות על האקסיומות הללו ובהכרח גם את כל מה שנגזר מהאקסיומות והתיאוריות. כשאני מוצא סתירה בין החישובים המתמטיים לממצאים שנצפו בפועל אני פוסל את התיאוריה ומחפש הסברים חדשים. בשום מקרה איני מנסה לשמור על הקיים ואיני מנסה לתרץ את הסתירות. אתה, לעומת זאת, חייב לספק יותר ויותר תירוצים בכדי לגשר על הפער ההולך וגדל בין ממצאי המדע, ניסיון החיים ותכתיבי ההיגיון לבין האמור בכתבי הקודש ועל ידי כך אתה מותח עוד ועוד את שמיכת האמונה."
"מדוע אתה חושב כך? אני נשאר נאמן לאמונותיי הבסיסיות: האל הוא כל-יכול, כל-יודע, כל-רואה, טוב, רחמן ורב-חסד. הוא בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הקדושה בה טמונה כל האמת הנצחית והבלתי משתנה."
"כן, אבל אתה גם מאמין שהאל ברא לפני ששת אלפים שנה עולם שנראה כבן שלוש עשרה וחצי מיליארד שנה ושהוא נתן לבריות הבנה מדעית ומתמטית שמאפשרת להם לחשוף רק שקרים ודברי הבל. אם אני אבוא ללמוד בישיבה גם אני אצטרך להאמין באל הזה?'
"אתה נתפס לדברים שטחיים ושוליים. דברי האל, מעצם הגדרתם, תמיד משקפים אך ורק את האמת המוחלטת והנצחית. האל הוא הוא האמת הצרופה, לנו אסור להטיל בו כל ספק ואנו חייבים לאמץ את דבריו במלואם, בין אם הם תואמים את ציפיות השכל הישר ובין אם לאו. כתוצאה מכך, עלינו להבין שאין סתירות בדברי האל וחובתנו למצא הסבר שיפרש את אי-ההבנות ויחזיר את דברי האל למעמדם הבלתי-מעורער. בא אלינו ותלמד איך להבין דברים לעומקם ואז תפסיק להטריד את עצמך בשאלות מיותרות."
"אפשר לשאול אותך עוד שאלה?"
"בבקשה, אשמח לענות אם רק אוכל."
"בספר במדבר כתוב 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ'[א], נכון?"
"כמובן."
"אז איך זה שכעבור כמה פרקים אנו מוצאים פסוק שאומר 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'[ב]?אם האדמה פצתה את פיה ובלעה את כל האדם אשר לקורח כיצד זה שבני קורח לא מתו? האם מישהו יכול לשרוד נפילה חופשית למעמקי השאול? אתה בטוח ששני הפסוקים באמת נכתבו על ידי מי שמעצם הגדרתו אינו יכול לסתור את עצמו. אולי אחד הפסוקים הללו שורבב לתורה בטעות, או בידי גורם זר? אולי קיימים פסוקים נוספים שלא נכתבו על ידי אלוהים? אולי האל לא היה מעורב כלל בכתיבת התורה? אולי ..."
"עצור, עצור. זה מה שמטריד את מנוחתך? רבי יוסף בכור שור כבר הסביר לנו שבני קורח לא הסכימו עם אביהם, לא הצטרפו אליו במחלוקת ולא מתו ולכן הביטוי 'כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח' מתייחס רק לעבדיו ושפחותיו של האיש ולא לבניו ובנותיו.[2] אתה רואה כמה קל ליישב את כל הקשיים כשלומדים את התורה כמו שצריך. בוא אלינו לישיבה ונלמד גם אותך להתעלם מסתירות שווא ולדבוק באמת האחת והיחידה."
"אם כך, עכשיו אני גם צריך להאמין שהאל נוהג להשתמש בניסוחים מעורפלים ומבלבלים כשלרשותו עומדים ניסוחים הרבה יותר חדים וברורים. מחבר מיומן היה מתרחק מהביטוי המבלבל 'כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח' וכותב משהו בנוסח 'וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֵת כָּל עבדיו ושפחותיו של קֹרַח וְאֵת כָּל הָרְכוּשׁ'. מדוע דווקא האל נמנע מניסוחים בהירים ופשוטים וגורם לנו לחשוב שגם בני קורח נבלעו בבטן האדמה. האם הוא לא מסוגל להתנסח בצורה קצת יותר ברורה וחד-משמעית?"
"אין כאן כל מקום לבלבול. מי שלומד ומתעמק מבין מיד את הכוונה האמיתית."
"רש"י למד והעמיק והוא דווקא הסיק מהפסוק שלבני קורח התבצר עמוד גבוה בשאול והם נפלו על העמוד הזה ונותרו בחיים.[3] למעשה יש אפילו קטע תלמודי שמספר:
|
נאמר 'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'.[ג] שנה חכם את דברי רבי יהודה הקדוש שאמר: אומרים שמקום מסוים נתחזק ונבדל לבני קורח בגיהינום וישבו עליו בני קורח ואמרו שירה.
אמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת הלכתי בדרך ואמר הערבי שהוביל אותי: בוא ואראה לך את בלועי קורח.
הלכתי עם הערבי וראינו שני בקיעים שיצא מהם עשן. לקח הערבי גיזת צמר, הרטיבה במים, שם אותה בקצה הרומח שלו והעביר אותה מעל הבקיעים עד שהגיזה נחרכה.
אמר לי הערבי: הקשב, מה אתה שומע?
הקשבתי ומתוך הבקיעים שמעתי קולות אומרים: משה ותורתו אמת ואנו בדאים.
אמר לי הערבי: כל שלושים יום הגיהינום מחזירה אותם חזרה למקום זה, כבשר שמתבשל בתוך קלחת, והבלועים אומרים: משה ותורתו אמת ואנו עצמנו בדאים.[4]
|
"לי נראה שהניסוח האלוהי הצליח בכל זאת לבלבל את רבי יהודה הנשיא, רש"י, וסדרה של פרשנים דוגמת רבנו בחיי, הרא"ש, רבי עובדיה מברטנורה והמהר"ל מפראג.[5] כל הגדולים הללו חשבו שבני קורח אכן נבלעו בבטן האדמה ולמרות זאת הם נותרו חיים בשאול לפחות עד לימיו של רבה בר בר חנה שחי, כך נדמה לי, כאלף וחמש מאות שנים לאחר ימיהם של משה וקורח.
"תשמע, מותר שתהיה ביהדות יותר מדעה אחת. התורה צופנת הרבה רבדים של משמעות וכל חכם מגיע לאמת הנצחית בדרכו שלו. בכל פרשנות ניתן למצא פן אחר של המשמעות העמוקה ולכן כל הפרשנויות נכונות ועלינו לאמץ את כולן. התלמוד אומר 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן'[6] ולכן עלינו להבין שהאמת מתגלית בעומק הדברים ולא על פני השטח. מבין?"
"לא כל כך. על השאלה 'האם בני קורח נבלעו בבטן האדמה?' ניתן להשיב רק באחד משני אופנים: 'כן' או 'לא'. רבי יהודה הנשיא חשב שבני קורח באמת נפלו לשאול ורבי יוסף בכור שור חשב שהם נשארו על פני האדמה. אי אפשר גם ליפול וגם להישאר ולכן דעה אחת חייבת להיות שגויה. מכאן שהאל ניסח את דבריו בצורה מעורפלת ומטעה והצליח לבלבל לפחות את אחד מגדולי ישראל."
"תראה. אני לא מספיק בקי בכדי לענות לך אבל אני בטוח שאחד הפרשנים הגדולים כבר התייחס לקושיות שלך והסביר אותן. תהיה סמוך ובטוח שתלמיד חכם גדול ממני, ראש הישיבה למשל, יוכל להניח את דעתך. היית רוצה לשוחח עימו?"
"נחזור רגע לרבי יהודה הנשיא. הוא נקט בגישה שבני קורח כן נבלעו בבטן האדמה אבל אם בני קורח ירדו לשאול כיצד ניתן להסביר מהיכן באו משפחות הקרחי המוזכרות בפסוק 'וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי'[ד], מי כתב את כל המזמורים שספר תהילים מייחס לבני קורח[ה] ומיהם אבותיו של שמואל המתוארים בקטע הבא:
|
בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנו. אֶלְקָנָה בְנוֹ וְאֶבְיָסָף בְּנוֹ וְאַסִּיר בְּנוֹ.
תַּחַת בְּנוֹ אוּרִיאֵל בְּנוֹ עֻזִּיָּה בְנוֹ וְשָׁאוּל בְּנוֹ.
וּבְנֵי אֶלְקָנָה עֲמָשַׂי וַאֲחִימוֹת.
אֶלְקָנָה בְּנֵו אֶלְקָנָה צוֹפַי בְּנוֹ וְנַחַת בְּנוֹ.
אֱלִיאָב בְּנוֹ יְרֹחָם בְּנוֹ אֶלְקָנָה בְנוֹ.
וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר וַשְׁנִי וַאֲבִיָּה. [ו]
|
הרי לאנשים שנבלעים בבטן האדמה לרוב לא נולדים ילדים."
"רגע, נזכרתי, בעיה זו כבר נפתרה על ידי המזרחי שהסביר 'שבני קרח עלו מיד על פני הארץ'.[7] כעת גם לך הכל צריך להיות ברור: האדמה פצתה את פיה, בני קורח נפלו לתהום אבל התבצר להם עמוד בשאול שבלם את נפילתם והותיר אותם בחיים. מאוחר יותר האל ברחמיו התיר להם לשוב לאדמה ולהוליד ילדים. אתה רואה שיש הסבר לכל דבר."
"בסדר אבל אם בני קורח שבו לחיות על פני האדמה כיצד שמע רבה בר בר חנה את קינתם בוקעת מהמעמקים אלף וחמש מאות שנים מאוחר יותר?"
"כאן בטח אין שום קושי. יש להניח שבני קורח עלו לפני האדמה, ילדו ילדים וחזרו לעמוד שנתבצר עבורם בשאול. אתה רואה כמה קל לפתור את כל הסתירות אם רק לומדים את האמת? אז נראה אותך בשבת אצלנו בישיבה? "
"אני לא בטוח, אני צריך לחשוב על זה. נראה לי שאם אצטרף אליכם אצטרך להאמין ביותר ממה שאני מסוגל לעכל."
"תצטרך להאמין באלוהים, אבל מה קשה בזה? הבט סביבך וחשוב על מי שברא את כל מה שאתה רואה."
"כן, אבל אתם מצפים ממני להאמין שאלוהים ברא סלעים כשהמאובנים כבר שתולים בתוכם ואור חדש שרק נראה ישן ושהוא חיזק לבני קורח עמוד בשאול, העלה אותם חזרה על פני האדמה כדי שיוכלו ללדת ילדים והוריד אותם שוב לבטן האדמה כדי שיוכלו לקונן באזניו של רבה בר בר חנה. זה קצת בעייתי עבורי."
"למה בעייתי? ישתבח שמו הרי כתב את תורת האמת וכל מה שאמרת נגזר ישירות מהכתוב בתורה. לאדם מאמין אין שום בעיה לקבל את כל מה שמתחייב מהכתוב, אפילו אם במבט ראשון הדברים נראים חסרי כל פשר והגיון. דברי האל עדיפים על ההיגיון האנושי ועלינו להישמע רק להם."
"כן, אני יודע. זה מה שמטריד אותי."
שומרי אמונים שמסוגלים להבין ולהתעמת עם הטיעונים שהעלתי אינם מסתובבים ברחובות עם רצועות עור בידיהם ולכן אין סיכוי שהשיחה הדמיונית שקיימתי עם צייד המצוות אמנם תתקיים אי פעם בפועל. קשה להאמין ששיחה שכזאת יכולה להתקיים גם עם רבנים יותר בקיאים ומנוסים והניסיון מלמד שהם ימהרו לנתק מגע ברגע שיבינו מה קטן הסיכוי להחזירני בתשובה. העולם התורני אוהב לדוש בבעיות שנקרות על דרכו אבל זאת רק בתנאי שהדיון אינו גולש לעומקים בלתי רצויים ולכן קשה לראות את שומרי האמונים מבזבזים את זמנם על בני שיח שאינם מוכנים להסתפק בתירוצים הסטנדרטיים.
הבעיה היא שכל אחד מתירוציהם מכסה טפח וחושף טפחיים, מסביר קושי אחד ומשחרר לחלל העולם שני קשיים חדשים בהם איש כבר אינו שש לגעת. מגני האמונה ישמחו לספק תשובה תקנית לכל קושי מוכר אבל כאשר ההסבר המקובל מעלה קושיות חדשות הם ממהרים לשנות את נושא, להיזכר בהתחייבויות קודמות או להמליץ על התעמקות נוספת, עדיף בין כתלי הישיבה.
כל מי שעדיין לא נשבה בקסמה של התורה יהיה חייב להודות שעל פניו התנ"ך הוא מצבור בלתי נדלה של מבוכות: הקוסמולוגיה שלו מיושנת וחסרת כל שחר, האל המתואר בו נוהג להתנהג כבן אנוש, להפגין תכונות אנושיות ולהתמכר לפרצי זעם אנושיים, סיפוריו חוזרים על עצמם, לעיתים קרובות בשינוי שמות הגיבורים והמקומות, ניסוחיו מרושלים וקשים להבנה והסתירות משתוללות בו לאין מפריע. הקשיים הללו אולי יציקו לשבויים בדפוסי חשיבה הגיוניים אבל אף קושי, אף בלבול ואף סתירה לא תטריד את שלוות נפשו של מי שכבר התחזק באמונתו וגילה שדברי האל אינם חייבים לסור למרות ההיגיון ושלכל סתירה חייב להיות תירוץ, לכל בלבול הסבר ולכל קושי פתרון.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'הפניות' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
במדבר טז:לב
במדבר כו:יא
במדבר כו:יא
שמות ו:כד
תהילים מב:א, מד:א, מה:א, מו:א, מז:א, מח:א, מט:א, פד:א, פה:א, פז:א, פח:א
דברי הימים א' ו:ז-יג. 'בְּנֵו' - קרי: בְּנֵי, 'וּבְנֵי שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר' – נראה שנשמטה המילה אלקנה וצריך להיות 'וּבְנֵי אלקנה שְׁמוּאֵל הַבְּכֹר'.
רמב"ם, יד החזקה, הקדמה לספר יד החזקה
רבי יוסף בכור שור על במדבר כו:יא
'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ' - הם היו בעצה תחלה. ובשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם.
(רש"י על במדבר כו:יא)
'וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ'. תנא משום רבינו: אמרו: מקום נתבצר להם בגיהנום וישבו עליו ואמרו שירה. אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה קאזלינא באורחא אמר לי ההוא טייעא: תא ואחוי לך בלועי דקרח. אזיל חזא תרי בזעי דהוה קא נפק קיטרא מנייהו. שקל גבבא דעמרא אמשייה מיא ואותביה בריש רומחיה ואחלפיה התם – איחרך. אמר לי: אצית מה שמעת? ושמעית דהוו קאמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאים. אמר ליה: כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנום כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי: משה ותורתו אמת והן בדאים.
(סנהדרין קי:א)
כולם בפירושיהם לבמדבר כו:יא
ערובין יג:ב, גיטין ו:ב, ירושלמי ברכות ט:א
מזרחי על במדבר כו:יא
התגובות האחרונות