כבר במשנה אנו מוצאים הכרת מה באופיו הכדורי של היקום:
|
ככל הצלמים אסורים מפני שעובדים אותם לפחות פעם אחת בשנה – דברי רבי מאיר. החכמים אומרים: הצלם אסור רק כשיש בידו מקל או ציפור או כדור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אסורים כל הצלמים שמחזיקים דבר כלשהו בידם.[1]
|
והתלמוד הירושלמי מבהיר מדוע חל איסור על צלמים שמחזיקים בידם כדור:
|
חכמים אומרים: צלמים אינם אסורים להוציא צלם שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... צלם שבידו כדור אסור משום שהוא מרמז שהעולם עשוי ככדור והאלוהות המחזיקה את העולם בידה.[2]
|
דיון זה מלמד שהעולם הכדורי לא היה זר לחכמינו ושהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית החלה להסתנן אט אט גם למבצריה של הקוסמולוגיה התנ"כית. עם זאת, המעבר לראית העולם הגיאוצנטרית לא היה מיידי וחכמי ישראל המשיכו להתחבט בבעיה עוד שנים רבות וארוכות.
בראיה שטחית קיים דמיון מסוים בין קוסמולוגית שלושת הקומות המיתולוגית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הפילוסופים היווניים. התנ"ך מתייחס בבירור לרקיע קשיח הנקרא 'שָּׁמָיִם'[א] ומרמז על רקיע נוסף הנקרא 'שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ב] והקוסמולוגיה האריסטוטלית מתבססת על תשעה כדורי בדולח קשיחים שמקיפים את הארץ המרכזית. קשיחותם של הרקיעים וכדורי הבדולח הקלה על מלאכתם של אלו שרצו לקרב בין שתי ראיות העולם ורבים מהם הגיעו למסקנה שמעבר לשני הרקיעים המוכרים חייבים להמצא במקרא רמזים לקיומם של רקיעים נוספים שיקרבו את היהודים לדרישות האריסטוטליות. מאלה בלט לטובה ריש לקיש שהצליח לסחוט מהפסוקים עוד חמישה או ששה רקיעים חדשים:
רבי יהודה, מורו השמרן של רבי יהודה הנשיא, מסתפק בשני הרקיעים המסורתיים בעוד שריש לקיש, תלמיד תלמידו של רבי יהודה הנשיא, מאלץ את הפסוקים להניב עוד רקיעים קשיחים ועל ידי כך להתקרב למספר כדורי הבדולח של הפילוסופים. כך, בעזרת להטטנות פרשנית, הרקיעים נמצאו שקולים לכדורים והיהדות השלימה מהלך נוסף לעבר המודרנה האריסטוטלית. עתה גם התחוור לעיני כל שתורתנו הקדושה תמיד קיפלה בחובה את כל הידע המדעי המהימן ביותר והמודרני ביותר ושרבותינו, בזכות תורתם, הגיעו בדיוק לאותן האמיתות המוחלטות שחכמי האומות הסיקו בעזרת הגיונם.
כפי שראינו, התנאים הקדומים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה נחלקו אם העולם השטוח נראה כמו פרוזדור או כמו אוהל אבל שניהם כאחד הסכימו שהשמש נכנסת אל מתחת לכיפת הרקיע במזרח, מטיילת בצידו הפנימי של הרקיע במהלך היום, יוצאת אל מחוץ לרקיע לעת ערב ועוקפת את כיפת הרקיע, מעליה או מצידה, במהלך הלילה.
גישה זאת נוגדת לחלוטין את הראיה האריסטוטלית שמחייבת את השמש המשובצת בכדור הבדולח הרביעי להקיף את הארץ הכדורית ולבלות את שעות החשיכה מצידו האחר של כדור הארץ. הבדלי הגישות כפו על תלמידי תלמידיהם של רבי יהושע ורבי אליעזר דיון מחודש בסוגיה אך כיאה לתקופה, תוך התחשבות בתיאוריות המדעיות שכבר ריחפו בחללה של ארץ ישראל:
|
נאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[ד] ונשאלת השאלה: כיצד גלגל חמה ולבנה חוזרים מצד מערב לצד מזרח לאחר שהם נעלמים מן העין? נחלקו בדבר רבי יהודה בר אלעאי והחכמים. החכמים אמרו: השמש והירח מהלכים מתחת לארץ עד שהם שבים למזרח. רבי יהודה בר אלעאי אמר: השמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח עד שהם שבים למזרח. אמר רבי יוחנן: נראה לי שנכונים דבריו של רבי יהודה בר אלעאי שאמר שהשמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח שכן בימות החמה אנו מוצאים שכל העולם כולו רותח והמעיינות צוננים, דבר שלא היה אפשרי אם השמש היתה מהלכת מתחת לארץ ומחממת את המעיינות. מאידך, דבריהם של רבנן שאמרו שהשמש והירח מהלכים מתחת לארץ גם הם נראים לי נכונים שכן אנו מוצאים בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן והמעיינות פושרים. אמר רבי שמעון בן יוחאי: אל לנו לומר מדעתנו היכן השמש והירח מהלכים שהרי אין אנו יודעים אם הם פורחים באויר שמתחת לרקיע או שהם משפשפים ונוגעים ברקיע או שהם מהלכים בתוך גלגל מיוחד. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות להבינו.[4]
|
רבי יהודה בר עילאי, התנא השמרן שלחם את מלחמתם של שני הרקיעים כנגד המודרניסט ריש לקיש שוב אינו מסכים לותר על העמדות המסורתיות ולגבי דידו בכדי להגיע חזרה למקומה שבמזרח השמש חייבת להלך במהלך הלילה מעל לרקיע הקשיח.
לרבנים, לעומתו, אין עכבות דומות והם ששים לאמץ את שיטתם של חכמי אומות העולם האריסטוטליים שראו בעיני רוחם את השמש והירח מנצלים את שעות הלילה להקפת הארץ. רבי יוחנן המבולבל אינו מסוגל לפסוק לטובת עמדה זו או אחרת שכן לשתי הגישות חיזוקים אמפיריים משכנעים ונראה שלא נותר לו אלא לאמץ את גישתו של רבי שמעון בר יוחאי ששלל מראש את יכולתם של הבריות לרדת לסוף דעתו של הבורא, שהרי אנו, החגבים, לעולם לא נוכל לדעת אם השמש מהלכת באויר החופשי שמתחת לכיפת הרקיע, אם היא נעה במסילות מיוחדות שנחרצו עבורה בתוך הרקיע או שמא, כדעת חכמי האומות, היא משובצת באופן קבוע בגלגל ענק שנושא אותה עימו בעת שהוא סובב סביב הארץ.
הנושא שב ועלה בדיון תלמודי נוסף אלא שבשלב זה הוא כבר נטש את האסמכתאות המקראיות ולבש צביון של מחלוקת בין שתי גישות שונות – גישתם המסורתית של חכמי ישראל וגישתם הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. באופן לא ממש מפתיע, רבי יהודה הנשיא, אבי הפתיחות לרעיונות ההלניסטיים, פוסק לטובת הצד שהביא את החיזוקים המדעיים המשכנעים ביותר, היינו לצידם של הדוגלים בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית:
|
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת מתחת לרקיע ובלילה מעל הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת מתחת הרקיע ובלילה מתחת לקרקע. אמר רבי יהודה הנשיא: נראים לי דבריהם יותר מדברינו שכן ביום מעינות צוננים ובלילה רותחים.[5]
|
הניסוח הרבני של עמדת חכמי אומות העולם, הדוגלים בגישה הגיאוצנטרית, אינו מקפיד על הפרטים הפחות מהותיים ונראה שהתלמוד העדיף שלא להזכיר את העובדה שחכמי אומות העולם האמינו בשמש שנוטה להקיף ארץ כדורית במסלולים מעגליים ולא במסלולים המפותלים המתבקשים מהאמונה בארץ שטוחה. עם זאת, קשה שלא להעריך את רבי יהודה הנשיא שבחר להתעלם ממדרשים שהסתמכו על פסוקים המפורשים ולהעדיף את קול ההגיון, אפילו כשקול זה בקע מגרונם של חכמי יוון שעד אותה עת היוו מטרה נוחה לחיציהם השנונים של מוריו וחבריו.
המאבק בין קוסמולוגית שלושת הקומות לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שב ועולה במלא עוזו גם בדיון בו רבי יהודה הנשיא מחליט לתמוך בגישה המסורתית בעוד רב אחא בר יעקב, שחי ופעל כשלושה דורות אחריו, תורם את משקלו דווקא לטובת הגישה ההגיונית:
|
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים הרקיע קבוע במקומו והכוכבים מהלכים על פניו וחכמי אומות העולם אומרים הכוכבים משובצים בכדורים ואלה מסתובבים ונושאים עימם את הכוכבים. אמר רבי יהודה הנשיא: יש סתירה לדבריהם של חכמי האומות בכך שמעולם לא מצאנו את מזל עגלה בדרום ואת מזל עקרב בצפון, כפי שהיינו מצפים למצא אם הכדור כולו היה מסתובב סביב הארץ בצורה אחידה וסימטרית. השיב לו רב אחא בר יעקב: אולי, הכוכבים בגלגל קבועים בתבנית של המוט המרכזי ברחיים או ציר דלת, ששניהם נעים מעט בשעה שהרחיים והדלת נעים בקשת רחבה.[6]
|
ניתן להניח שחכמי ישראל הסיקו מפסוקים דוגמת 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתו'[ה]ֹ ו-'מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא'[ו] שהרקיע ניצב איתן על עמודי השמיים והכוכבים הם שנעים במסילות שעל פניו ואולם רב אחא בר יעקב, בן הדור השלישי לאמוראי בבל, מחליט שלא להסתייע באסמכתאות המקראיות ועל כן הוא תוקף את ממצאיו של רבי יהודה הנשיא רק בעזרת אנלוגיות לוגיות. התפרצות נדירה זו של חשיבה מדעית חושפת בפנינו לא רק את השפעותיה של התורה הגיאוצנטרית אלא את טביעת רגלה של הפילוסופיה היוונית כולה ובדיעבד נוכל לברך על התעשתותם המהירה של רבני ישראל שסרבו להעביר את הודאויות התורניות במסננת הלוגיקה ונצמדו לתורתו של בורא העולם שכאמור מקפלת בחובה את כל האמיתות הנסתרות מעיין והרחוקות מהשגת השכל.
פלישה נוספת של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית ניתן למצא גם בסיפורו של רבה בר בר חנה:
|
אמר לי הערבי שהוביל אותי במדבר: בוא ואראה לך היכן נושקים הארץ והרקיע זה בזה. כשהגיעו למקום רצה רבה בר בר חנה להתפלל ולכן הוא הניח את הסל שלו באחד החלונות שברקיע. כשגמר להתפלל הוא חיפש את הסל אך לא מצא אותו. אמר רבה לערבי: יש כאן גנבים. אמר לו הערבי: הסל נעלם כי שמת אותו באחד החלונות שבגלגל הרקיע והגלגל הזה מסתובב. המתן עד למחר וכשגלגל הרקיע ישלים את סיבובו תוכל לשוב ולמצא את סלך.[7]
|
סיפור זה ממחיש היטב את הבלבול שאחז בחכמי ישראל שכן לצידן של הרקיע הקשיח וחלונותיו, תבניות רבניות במיטב המסורת של מחשבת ישראל, אנו מוצאים גם את הדיה של חכמת יוון שכן הרקיע של רבה בר בר חנה אינו מקפיד להשאר במקומו ובהתאמה מלאה לדרישות הפילוסופים הוא בוחר לנוע סביב הארץ ולהשלים את סיבובו במחזור של עשרים וארבע שעות.
חדשת ששאפה להגדיל את מספר הרקיעים עד למכסת שבעת או שמונת הכדורים שהיתה מקובלת על חכמי העמים. כך אנו מוצאים את רבי יהודה מסתפק בשני הרקיעים המסורתיים ואת ריש לקיש, שכנראה כבר שמע על ריבוי הכדורים האריסטוטליים, מנסה לסחוט מהפסוקים עוד אי אילו רקיעים חדשים:
|
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ז]. ריש לקיש אמר: מספר הרקיעים הוא שבעה: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון וערבות. וילון - אינו משמש לשום תועלת אלא שהוא נכנס בשחרית ויוצא בערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר 'הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'[ח]. רקיע - הוא זה שבו קבועים החמה והלבנה, הכוכבים והמזלות שנאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'[ט]. שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר 'וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ'[י]. זבול - שבו מצויים ירושלים ובית המקדש של מעלה ומזבח בנוי והמלאך מיכאל, השר הגדול, עומד ומקריב עליו קרבן ... שואלים: מניין שקוראים ל'זבול' בשם 'שמים')? משיבים: שנאמר 'הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ'[יא]. מעון - שבו כיתות של מלאכי השרת שאומרות שירה בלילה ושותקות ביום, פני כבודם של ישראל שלא יסתכנו בתחרות עימם. ... שואלים: ומניין שקוראים ל'מעון' בשם 'שמים'? משיבים: שנאמר הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם'[יב]. מכון - שבו אוצרות שלג ואוצרות ברד ועליית טללים רעים ועליית טיפות וחדרה של סופה וסערה ומערה של קיטור ודלתותיהם אש שנאמר 'יִפְתַּח יְהֹוָה לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב'[יג]. שואלים: אותם הדברים שמנינו מצויים בשמיים? הלא נאמר 'הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת. אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ'[יד] וחייבים ללמוד שהאוצרות הללו נמצאים בארץ ולא ברקיע. ... שואלים: ומניין שקוראים ל'מכון' בשם 'שמים'? משיבים: שנאמר 'וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ'[טו]. ערבות - שבו צדק משפט וצדקה גנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה ונשמתן של צדיקים ורוחות ונשמות שעתיד להיבראות וטל שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיות בו מתים. ... שם אופנים ושרפים וחיות הקדש ומלאכי השרת וכסא הכבוד מלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ... שואלים: ומניין שקוראים ל'ערבות' בשם 'שמיים'? משיבים: זאת לומדים מגזירה שווה בין המילים 'רכיבה' ו-'רכיבה'. נאמר כאן: 'סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת'[טז] ונאמר במקום אחר: 'רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ'[יז] ומכאן הראיה שהערבות גם הם שמיים. ... וחשך וענן וערפל מקיפים אותו שנאמר 'וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים'[יח].[8]
|
בקטע זה, דרך אגב, אנו מוצאים שתי דוגמאות מצוינות ליכולותיהם הוירטואוזיות של אותם רבנים שמעולם לא הניחו לאף מכשול הגיוני להתייצב בפני להגם.
את הדוגמה הראשונה נמצא בדיון על הרקיע הנקרא 'מכון'. לריש לקיש היה חשוב להגדיל את מספר הרקיעים ועל כן הוא החיה, יש מאין, רקיע נוסף בו אמורים היו להימצא אוצרות השלג והברד, עליית הטללים הרעים, עליית האגלים, חדרם של הסופה והסערה, מערתו של הקיטור ודלתות האש. כרועץ לשיטתו באו הפסוקים 'הַלְלוּ אֶת יְהֹוָה מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת. אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עֹשָׂה דְבָרוֹ'[יט] שמיקמו את השלג, הברד, הקיטור, האש ורוחות הסערה אי שם עלי האדמות. כיצד, לנוכח סתירה זאת, ניתן לפשר בין הרצוי למצוי, בין הצרכים הרבניים לבין פסוקים מפורשים שמורים על ההפך הגמור? פשוט מאד – על ידי הפיכת האל לתמהוני חסר ישע שנזקק לעצתו של דוד המלך על מנת להעמיד את העולם על תיקונו:
|
אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש רחמים על השלג, הברד, הקיטור ורוח הסערה, שהיו עד אותה עת ברקיע השישי, והתחנן שהאל יוריד אותם מהשמים לארץ. הוא הרי אמר לאל: רבונו של עולם 'כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה לֹא יְגֻרְךָ רָע'[9] וכוונתו היתה: צדיק אתה ה', לא יגור במגורך, היינו בסמוך אליך, דבר יש בו רע כמו שלג, ברד, טללים רעים וכדומה.[10]
|
טיעוניו של דוד הם בהחלט הגיוניים ולא לגמרי ברור מדוע האל לא הגיע בעצמו למסקנות דומות באלפיים ושבע מאות השנים שחלפו מאז ימי בראשית ועד לבואו של אותו מלך צדיק ופוקח עיניים. לנו נותר רק להסיק שכבודו של האל לא ממש עמד ברום מחשבתם של הרבנים ונראה שחשוב היה להם יותר להוכיח למלעיזים שתורת ישראל אינה מפגרת אחרי חכמת הגויים ושגם בספרינו הנצחיים חבויים היו מאז ומתמיד רמזים ברורים לקיומם של אותם רקיעים שמקיפים את הארץ המרכזית.
את הדוגמה השניה ללהטוטנות פרשנית שתולדתה בסתירות מטרידות אנו מוצאים בדיון על הרקיע הנקרא 'ערבות'. כאן קובעים חכמינו שבעת שהאל נמצא ברקיע זה הוא מוקף בחושך, ענן וערפל, כפי שניתן ללמוד בנקל מהפסוק 'וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבֹתָיו סֻכּוֹת חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים'[כ]. קביעה זאת מייד מעלה את השאלה הבלתי נמנעת: האם יש חושך לפני האל?, שהרי כתוב במפורש 'הוּא גָּלֵא עַמִּיקָתָא וּמְסַתְּרָתָא יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא וּנְהֹירָא (וּנְהוֹרָא) עִמֵּהּ שְׁרֵא'[כא]. שני הפסוקים אינם יכולים לדור בכפיפה אחת שהרי האחד מלמד שהאל שרוי בחושך והשני שהאל מצוי באור. למרות זאת, נראה שגם סתירה זו אינה בעיתית במיוחד שכן מהר מאד מסתבר שספר דניאל מדבר על 'בתי גואי' שהם בתים פנימיים בהם יש רק אור בעוד שספר שמואל ב' מדבר על 'בתי בראי', בתים חיצוניים המוקפים בחושך.
העובדה שגם בעל ספר שמואל וגם הנביא המזויף דניאל[11] לא טרחו להבדיל בין הבתים הפנימיים, יהיו אלא אשר יהיו, ובין הבתים החיצוניים אינה מעלה ואינה מורידה ואין ללמוד ממנה דבר – בעלי המקראות רשאים להגיד כל העולה על דעתם והרבנים רשאים ליישב את הסתירות בכל אמצעי סביר, אפילו אם לשם כך הם צריכים לנייד את האל ולהזיזו, בהתאם לצורך, פעם לבתים חיצוניים ופעם לבתים פנימיים.[12]
שבעת הרקיעים תאמו את מוסכמות המדע המודרני טוב יותר מאשר שני הרקיעים התנ"כיים אך עדיין חסר היה לפחות רקיע אחד על מנת להגיע למכסה שהיתה מקובלת על משכילי התקופה. רב אחא בר יעקב מיהר לספק את הרקיע הנוסף תוך שהוא משאיר פתח לאפשרות שבמקרה הצורך גם מעל לרקיע זה עלולים להימצא עוד אי אילו רקיעים נסתרים:
במחלוקת על מידת שיתופה של רוח הקודש בכתיבת הספרים החיצוניים, עימם נמנה גם ספר בן סירא, אנו מוצאים את רב יוסף מצהיר במפורש 'בספר בן סירא גם כן אסור לקרא'[15]. כמוהו, גם הרמב"ם טרח להיות מאד חד-משמעי בבואו לדון בספר בן סירא ובמחברו:
עם זאת, ניתן לציין בגאוה שלא רב אחא הוא האיש שירשה לאיסורים הללו להסיטו ממטרתו והצורך לרמוז על קיומם של רקיעים נוספים הצדיק בעיניו את ההסתמכות על דבריו של בן סירא, במיוחד לאחר שהסתבר שאף סירוס של פסוק תנ"כי אינו מוכן לעמוד בפרץ.
כך קיבלנו גם אנו מספר רקיעים נסתרים ומופלאים שאין לנו רשות לדרוש בהם ולחקור את טיבם ושמספרם לבטח ישלים כל מכסה שחכמי יוון יחליטו להטיל עלינו. אם די לפילוסופים בשמונה רקיעים אזי בא הרקיע שעל ראשי החיות ומשלים את המניין. מאידך, אם בתשעה רקיעים יחפצו הפילוסופים אזי נוכל לחייך חיוך מסתורי ולהבטיח שגם במקורותינו חבויים רמזים לרקיעים נוספים ורק האיסור לדרוש בנסתרות מונע מאיתנו לחשפם לעין כל.
חבל רק שרב אחא לא לקח לליבו את הפסוק העוקב בשירתו של בן סירא, פסוק האומר 'כי רבים עשתוני בני אדם ודמיונות רעות מטעות' כי אז הוא לבטח היה אוסר במקצת את דמיונותיו ומעכב בעדם מלהטעות את הבריות.
האם רבותינו באמת ניסו להגדיל את מספר הרקיעים על מנת לעמוד בתקן שהציבו הפילוסופים היווניים? האם תורת משה והנביאים שופרה על מנת שתתאים למוסכמות המדעיות של התקופה? הרמב"ם אינו מנסה להסתיר את התשובה הברורה מאליה והוא מסביר: 'הגלגלים הם הנקראים שמים ורקיע וזבול וערבות והם תשעה גלגלים'[18].
גם רבינו בחיי קושר בין הרקיעים לגלגלים בלשון ברורה וחד-משמעית:
|
אמר יהודה שני רקיעים הם שנאמר ..., ריש לקיש אמר מספר הרקיעים הוא שבע ואלו הם: וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. לדעת חכמי המחקר, כלומר הפילוסופים, מספר הרקיעים הוא תשע ואלו הם: הגלגל החוזר, שני לו גלגל המזלות בו משובצים כל כוכבי השבת, ואחריו שבעה גלגלים של שבעת כוכבי הלכת שהם שצ"ם חנכ"ל, היינו, שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה.[19]
|
שם, בספרד של המאות השנים עשרה והשלוש עשרה, יצא לבסוף המרצע מן השק. הרקיעים נמצאו שקולים לגלגלים ואם נתחשב גם ברקיע שמעל ראשי החיה וברקיע המופלא מאיתנו הרי שגם בתורתנו ניתן למצא, הפלא ופלא, בדיוק תשעה רקיעים!
היהדות השלימה את מסעה הגדול ועתה התחוור לעיני כל שתורתנו הקדושה תמיד קיפלה בחובה את כל הידע המדעי המהימן ביותר והמודרני ביותר ושרבותינו, בזכות תורתם, הגיעו בדיוק לאותן האמיתות המוחלטות שחכמי האומות הסיקו בעזרת הגיונם.
[א] בראשית א:ו-ח
[ב] דברים י:יד, מלכים א ח:כז, תהילים קמח:ד, נחמיה ט:ו, דברי הימים ב' ב:ה, ו:יח
[ג] דברים י:יד
[ד] בראשית א:יז
[ה] איוב כו:יא
[ו] שופטים ה:כ
[ז] דברים י:יד
[ח] ישעיה מ:כב
[ט] בראשית א:יז
[י] תהילים עח:כג-כד
[יא] ישעיה סג:טו
[יב] דברים כו:טו
[יג] דברים כח:יב
[יד] תהילים קמח:ז-ח
[טו] מלכים א' ח:לט
[טז] תהילים סח:ה
[יז] דברים לג:כו
[יח] שמואל ב' כב:יב
[יט] תהילים קמח:ז-ח
[כ] שמואל ב' כב:יב
[כא] דניאל ב:כב 'וּנְהֹירָא' קרי: וּנְהוֹרָא - הוא מגלה עמוקות ונסתרות יודע מה בחושך, והאור עימו מצוי
[כב] יחזקאל א:כב
כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה - דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר.
(משנה, עבודה זרה ג:א)
וחכמים אומרים: אינו אסור, אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... כדור –שהעולם עשוי ככדור.
(ירושלמי עבודה זרה יח:ב)
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
(חגיגה יב:ב)
'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'. כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע? רבי יהודה בר אלעאי ורבנן. רבנן אמרין: מאחורי הכיפה ולמטה ורבי יהודה בר אלעאי אמר: מאחורי הכיפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן: נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה: בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.
(בראשית רבה ו:ח)
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
(פסחים צד:ב)
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא.
(פסחים צד:ב)
אמר לי: תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי. שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא. אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה. אמינא ליה: איכא גנבי הכא. אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.
(בבא בתרא עד:א)
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות. וילון - אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית ומחדש בכל יום מעשה בראשית שנאמר 'הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת'. רקיע - שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות קבועין שנאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'. שחקים - שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים שנאמר 'וַיְצַו שְׁחָקִים מִמָּעַל וְדַלְתֵי שָׁמַיִם פָּתָח. וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹלֹ'. זבול - שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן ... ומנלן דאיקרי 'שמים'? דכתיב 'הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ'.