אין סתירה שקל לפרשנים להסביר יותר מזו הנובעת משמות שמתחלפים מסיפור אחד למשנהו. לשם דוגמה, הראה לפרשן ימי ביניימי את שני הקטעים הסותרים הבאים:
|
וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל ... וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי.[א]
|
בְּנֵי קְהָת עַמִּינָדָב בְּנוֹ קֹרַח בְּנוֹ אַסִּיר בְּנו.[ב]
|
ושאל אותו כיצד ייתכן שבמקום אחד קורח יצא מחלציו של יצהר ובמקום אחר אביו מולידו הוא דווקא עמינדב ומייד תזכה לחיוך סלחני והסבר קצר שיגרמו לך להבין שחובתם של הרבנים לענות על כל שאלה, אוילית ככל שתהא:
|
עמינדב זהו יצהר ושני שמות היו לו, בספר שמות הזכירו יצהר ובספר דברי הימים הזכירו עמינדב.[1]
|
במילים אחרות, לאביו של קורח היו שני שמות נרדפים, יצהר ועמינדב, והכתוב שומר לעצמו את הזכות להשתמש פעם בשם האחד ופעם בשם השני ללא כל קשר לציפיותינו ולבלבול שעלול להתעורר במחשבותינו.
עמינדב זהו יצהר ושני שמות היו לו, ולמעלה הזכירו יצהר וכאן הזכירו עמינדב.
(רד"ק על דברי הימים א' ו:ז, ובניסוח אחר גם פירושי המצודת ציון והמלב"ים לפסוק זה)