רבנים דוגמת רבנו סעדיה גאון ורבי משה בן מימון, ידעו בוודאות שהם הבעלים הבלעדיים של האמת האחת, היחידה והמוחלטת וכדי להוכיח זאת הם תמיד דאגו לפאר את דעותיהם ולגמד את הדעות של כל מי שהחליט לא לסור למרותם.
הרמב"ם, במאה השתים-עשר לספירת העמים כבר ידע שהארץ ניצבת במרכז היקום, עטופה בתשעה כדורי בדולח שקופים שנושאים עימם את כל גרמי השמיים. למעשה הוא היה כה בטוח בתמונת עולם גיאוצנטרית זאת עד שהוא קבע שקיימת חובה לזהות את האל כמי שמסובב את כדורי הבדולח וגורם לשמש, לירח ולכוכבים להלך בשמיים. את חובת זיהוי האל כמסובב כדורי הבדולח הרמב"ם הגדיר כמצוות עשה, כלומר מטלה שחובה לעשותה. אי לכך, כל מי שאינו מבין שהאל מסובב את כדורי הבדולח בהתמדה ובאופן נצחי עובר על אחת ממצוות התורה ואולי אפילו על החשובה שבהן[1].
יתר על כן, ממשיך וטוען הרמב"ם, האדם יאהב את האל ויחשוש ממנו רק לאחר שיבין את פלאי בריאתו ויסיק בעצמו שחכמתו של הבורא חייבת להיות אינסופית ובלתי מוגבלת[2]. בכדי להקל על הקוראים הרמב"ם מחליט לפקוח את עיניהם ולהסביר להם כיצד באמת נראה העולם ומהי החוקיות שפועלת בו. בעזרתו אנו מגלים שהעצמים נוצרים על ידי הטבעת צורות בחומר קדום וחסר תכונות ושלצד העצמים שמשנים את צורתם קיימים גם עצמים נצחיים, דוגמת הכוכבים וכדורי הבדולח, שחכמי ימי-הביניים בחרו לכנות בשם 'גלגלים'. כל הגלגלים הללו הם עגולים ככדור, לכולם מרכז משותף והארץ תלויה באמצעיתם[3].