רוב בני האדם חושבים שרק הם מכירים את האמת האחת, היחידה, השלמה, הבלעדית והמוחלטת וכל מי שאינו חושב כמוהם בהכרח מחזיק בטעויות, שקרים והבלים. נאמני הדת חושבים שבעל כל האמיתות הפקיד את האמת האבסולוטית רק בידיהם בעוד שחסידי המדע יודעים בוודאות שרק ממצאים אמפיריים שנלקחו מהטבע עצמו יכולים לספק לנו אמיתות מוחלטות, אובייקטיביות ולא אינטרסנטיות. אלו גם אלו טועים. אמיתות אבסולוטיות ניתן לאמת רק באמצעות אמות מידה אבסולוטיות אבל אין בעולם שום קנה מידה אבסולוטי שאינו תלוי במוסכמות או תחושות סובייקטיביות. את האמירות שלנו, אם כך, אנחנו חייבים לסמוך רק על הנחות יסוד, גלויות או סמויות, אותן לעולם לא נצליח להוכיח. הדת והמדע נשענים על הנחות יסוד שונות ולכן לא ניתן לקבוע אילו אמירות הן יותר 'נכונות' או 'אמיתיות'. עם זאת, כשאנו בוחנים את הנחות היסוד הללו אנו רואים שקיימים הבדלים מהותיים בין הנחות היסוד של המדע לאלו של הדת וההבדלים הללו מאפשרים לנו לקבוע שהמדע נשען על בסיס הרבה יותר סביר ויציב מאשר הדת וממילא אמירותיו הן הרבה יותר אמינות מהאמירות של אנשי הדת.
|
|
במאמר על פרדוקסים של התייחסות עצמית הזכרתי את פרדוקס בוחן הפתע כאחת הדוגמאות המורכבות שראויות למאמר נפרד.
הנה המאמר הנפרד.
'כל הזכויות במאמרים שמורות לעדי אביר'
© 2005 - 2023 1VSDAT.