Skip to content

1VSDAT

שישי, 20 אוגוסט 2010 13:17

מותו של משה

דרג מאמר זה
(8 מדרגים)
את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
אמר רבי יוחנן: עשר פעמים מוזכר המוות בהקשרו של משה רבנו: 'הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת'[א], 'וּמֻת בָּהָר'[ב], 'כִּי אָנֹכִי מֵת'[ג], 'כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי'[ד], 'וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי'[ה], 'לִפְנֵי מוֹתוֹ'[ו], 'בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ'[ז], 'וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה'[ח], 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה'[ט], 'משֶׁה עַבְדִּי מֵת'[י] ואנו לומדים מכך שעשר פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל ועדיין לא נחתם גזר הדין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול של מעלה.
 
אמר לו האל: גזירה היא מלפני שלא תעבור שנאמר 'כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן'[יא] אך ודבר זה היה קל בעיניו של משה שאמר: ישראל חטאו חטאים גדולים מספר פעמים אבל כל פעם שביקשתי עליהם רחמים האל מיד קיבל את תחינתי וסלח להם, שנאמר בתחילה 'הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם'[יב] ואחר תחינתי נאמר 'וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה'[יג] וכן נאמר בתחילה 'אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ'[יד] ולאחר תחינתי נאמר 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ'[טו]. לכן, אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי האל לבטח יקבל את תחינתי ולא ימיתני.
 
כיון שראה הקדוש ברוך הוא שקל הדבר בעיני משה והוא אינו עומד בתפילה מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל שנאמר 'לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם'[טז] וכידוע, המילה 'לָכֵן' משמשת רק בלשון של שבועה שנאמר 'וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי'[יז]. כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין הוא גזר על עצמו תענית וחג מעגל קטן ועמד בתוכו ואמר: איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה? לבש שק, התעטף בשק, התפלש באפר ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא עד שנזדעזעו שמים וארץ וכל סדרי בראשית ואמרו כולם: אולי רוצה הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו? יצאה בת קול ואמרה: עדיין לא עלה רצון בפני הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו אלא 'אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ'[יח] והמקרא אינו משתמש במילה 'איש' אלא רק בכדי להצביע על משה שנאמר 'וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'[יט].
מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע ובכל בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שכבר נחתם עליו גזר דין. אותו מלאך שממונה על הכרזה, אכזריאל שמו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא בבהלה ואמר למלאכי השרת: רדו בבהלה ונעלו את שערי כל הרקיעים שגבר קול התפילה והוא עולה כלפי מעלה. מלאכי השרת בקשו לעלות את תפילתו של משה לרקיע העליון כיוון שזו דמתה לחרב קורעת וחותכת שלא ניתן לעצרה וזאת משום שמשה השתמש בתפילתו בשם המפורש שהוא למד מזגזגאל, רב וסופר של בני מרום.
 
על אותה שעה הוא אומר 'וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ'[כ] והמקרא משתמש במילה 'רַעַשׁ' רק במשמעות של זיע ובמילה 'גָּדוֹל' רק בכדי להצביע על משה, שנאמר 'גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם'[כא]. שואלים: מהו 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ'? משיבים: בשעה שראו גלגלי המרכבה ושרפי הלהבה שהקדוש ברוך הוא אסר לקבל את תפלתו של משה והבינו שהוא אינו נושא לו פנים ולא נותן לו חיים ולא מכניס אותו לארץ ישראל הם אמרו 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ'[כב] על שהוא אינו נושא פניו לקטן ואף לא לגדול. שואלים: מנין שהתפלל משה באותו הזמן חמש מאות וחמשה עשר פעמים? משיבים: שנאמר 'וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר'[כג] והמילה 'ואתחנן' שווה בגימטריא לחמש מאות וחמישה עשר.
באותה שעה אמר משה לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שהצטערתי על בני ישראל שאינם מאמינים בך. כמה צער הצטערתי עליהם שקבעתי להם תורה ומצות. אמרתי לעצמי: כששם שראיתי בצרתם כך אראה בטובתם אבל עכשיו, כשהגיע טובתם של ישראל, אתה אומר לי 'לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה'[כד]? הרי אתה עושה את תורתך פלסתר שכן נאמר 'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא'[כה]. האם כך אתה משלם לי על ארבעים שנות עבודה בהם עמלתי עד שבני ישראל יהפכו לעם קדוש ונאמן שנאמר 'וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן'[כו]?
המלאך סמאל הרשע היה ראש כל השטנים והוא היה ממתין כל הזמן למיתתו של משה ושואל: מתי יגיע הרגע שבו ימות משה ואוכל לרדת וליטול את נשמתו? עליו אמר דוד: 'צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ'[כז] שהרי אין בכל השטנים רשע כסמאל ואין בכל הנביאים צדיק כמשה שנאמר 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים'[כח]. משל למה הדבר דומה: לאדם שמזדמן לסעודת חתן וכלה ומצפה שיאמרו לו מתי זמן שמחתם כך שיוכל לשמוח יחד איתם. כך היה גם סמאל הרשע מצפה לנשמתו של משה ושואל: מתי מיכאל יבכה ואני אמלא פי שחוק. לבסוף אמר לו מיכאל: מה רשע, אני בוכה ואתה משחק? יודעים זאת מכך שנאמר 'אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי'[כט]. מפרשים את הפסוק בדרך הבאה: 'כִּי נָפַלְתִּי' - מפטירתו של משה, 'קָמְתִּי' - מפרנסתו של יהושע בעת שהפיל שלושים ואחד מלכים, 'כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ' - בחורבן בית ראשון ואחרון, 'יְהֹוָה אוֹר לִי' - לימות המשיח.
 
בינתיים עברה שעה אחת. באותה שעה בקש משה מהקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אם אתה לא מכניס אותי לארץ ישראל לפחות השאר אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות. ענה לו הקדוש ברוך הוא: אם לא אמיתך בעולם הזה כיצד אוכל להחיות אותך בעולם הבא? ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'[ל]. ביקש משה בשנית: ריבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הרשה לי לחיות כחיות השדה שאוכלות עשבים ושותות מים ועדיין הן יכולות לראות את העולם ותהא נפשי כאחת מהן. השיב לו האל: 'רַב לָךְ'[לא]. חזר משה ובקש: ריבונו של עולם, אם לא, השאר אותי בין החיים שאהיה כמו העופות הללו שפורחים לכל ארבעת רוחות השמים ומלקטים  את מזונם כל היום ולעת ערב הם חוזרים  לקנם, תהא נפשי כאחת מהם. השיב לו האל: 'רַב לָךְ'. שואלים: מה משמעות הביטוי 'רַב לָךְ'? משיבים: רב לך אשר דברת.
 
כיון שראה משה שאין אף בריה שיכולה להצילו ממות הוא אמר 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא'[לב] ואז הוא נטל מגילה וכתב עליה את השם המפורש אך הספר עדיין לא הושלם כשהגיע רגע מותו של משה. באותה שעה ציווה הקדוש ברוך הוא על המלאך גבריאל להביא את נשמתו של משה. אמר לו גבריאל: ריבונו של עולם, כיצד אוכל לראות במותו ששל אדם ששקול לששים רבוא ואיך אני יכול לקצוף על אדם שיש לו את התכונות שיש במשה? אבל האל אמר לו: צא והבא נשמתו של משה. מיכאל ניסה שוב ואמר:ריבונו של עולם, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד ואיני יכול לראות במותו. האל החליט להטיל את המשימה על סמאל הרשע ואמר לו: צא והבא נשמה של משה. מיד לבש סמאל כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראת משה. כיון שראה אותו יושב וכותב את השם המפורש וזוהר מראהו כמראה השמש והוא דומה למלאך יהוה צבאות הוא ירא ממשה ואמר: ודאי שאין המלאכים יכולים ליטול נשמתו של משה.
 
משה ידע שסמאל עתיד לבא אליו עוד לפני שראה את סמאל. כשסמאל ראה את משה אחזו בו רעדה וחיל כיולדת והוא לא מצא פתחון פה לדבר עם משה עד שמשה אמר לו 'אין שלום אמר יהוה לרשעים'[לג] מה מעשך כאן? ענה לו סמאל: באתי ליטול את נשמתך. שאל משה: מי שלח אותך?  ענה לו סמאל: מי שברא את כל הבריות. אמר לו משה: אין אתה נוטל נשמתי. ענה לו סמאל: נשמתם של כל באי העולם מסורה לידי. אמר לו משה: יש לי יותר כח מכל שאר באי העולם. שאל אותו סמאל: מה כחך? ענה לו משה: אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול ולא היה צורך למהול אותי וביום שנולדתי כבר ידעתי לדבר וללכת על רגלי ודברתי עם אבי ואמי ואפילו לא הייתי צריך לינוק חלב. כשהייתי בן שלשה חדשים התנבאתי ואמרתי שאני עתיד לקבל תורה מתוך להבי אש. פעם נכנסתי לארמון של מלך ונטלתי את הכתר מעל ראשו. כשהייתי בן שמונים עשיתי אותות ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא מבני ישראל לנגד עיני כל המצרים וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים והפכתי מי מרה למים מתוקים ועליתי ודרכתי על דרך בשמים והייתי מסוגל לחזות במלחמתם של המלאכים וקבלתי תורה של אש ודרתי תחת כסא של אש ונטיתי סוכתי תחת עמוד של אש ודברתי עם האל פנים בפנים ונצחתי בפמליא של מעלה וגליתי רזיהם של יושבי המרומים לבני אדם וקבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא ולימדתי אותה לישראל ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג, שני עובדי כוכבים ענקיים שבשעת המבול המים לא הגיעו אפילו עד קרסוליהם ואני העמדתי את החמה והלבנה ברום העולם והכיתי את שני הגיבורים הללו במטה שבידי והרגתי אותם. האם יש עוד מישהו בבאי העולם שמסוגל לעשות כן? לך מכאן רשע שכמותך, אין לך רשות לומר מה שאמרת, לך ברח ממני. איני נותן לך את נשמתי.
מיד חזר סמאל וסיפר לגבורה את דברי משה. אמר הקדוש ברוך הוא לסמאל: בא והבא נשמתו של משה. מיד שלף סמאל את חרבו ועמד מעל משה. מיד קצף עליו משה ונטל בידו את המטה שחקוק עליו השם המפורש ופגע בסמאל בכל כוחו עד שנס מלפניו. ומשה רץ אחרי סמאל וגבר עליו בעזרת השם המפורש ואז הוא נטל את קרן ההוד שבין עיניו ועיור בעזרתה את עיניו של סמאל. בשעה זאת יצאה בת קול ואמרה למשה: הגיע זמן מיתתך. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי 'לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם'[לד], זכור עמידתי לפניך על הר סיני במשך ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות. יצאה בת קול ואמרה לו: אל תפחד, אני עצמי אטפל בך ובקבורתך.
 
באותה שעה משה קידש את עצמו כמו שהשרפים עושים ואז ירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים לקחת את נשמתו של משה ועימו שלושה מלאכי שרת: מיכאל, וגבריאל וזגזגאל. מיכאל הציע את מיטתו של משה, גבריאל פרס בגד של בוץ למראשותיו וזגזגאל למרגלותיו. מיכאל עמד מצד אחד וגבריאל מהצד השני. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה השקיף עיניך זה על גב זה והשקיף משה את עיניו זה על גבי זה. אמר האל למשה: הנח את ידך על החזה והניח משה את ידו על החזה. אמר האל למשה: הקף רגליך זו על גבי זו ומשה הקיף רגליו זו על גב זו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה לצאת מתוך גופו ואמר לה: בתי, מאה ועשרים שנה קצבתי לך להיות בגופו של משה עכשיו הגיע זמנך לצאת. צאי, אל תאחרי. אמרה לו הנשמה: רבונו של עולם, יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורים בידך. אתה בראת אותי ואתה יצרת אותי ואתה נתת אותי בגופו של משה מאה ועשרים שנה, אך האם יש בעולם גוף טהור יותר מגופו של משה שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא רימה ותולעה? לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. אמר לה הקדוש ברוך הוא: נשמה, צאי אל תאחרי ואני אעלה אותך לשמי השמים העליונים ואושיב אותך תחת כסא כבודי ליד כרובים ושרפים וגדודים. ענתה הנשמה לאל: ריבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם, מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר 'וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח'[לה], בבקשה ממך השאר אותי בגופו של משה.
 
באותה שעה נשק הקדוש ברוך את משה ונטל את נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה 'מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן'[לו] ורוח הקודש אמרה: 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה'[לז], השמים בכו ואמרו 'אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ'[לח], הארץ בכתה ואמרה: 'וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן'[לט], יהושע, כשלא מצא את רבו בכה ואמר: 'הוֹשִׁיעָה יְהֹוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם'[מ], מלאכי השרת אמרו 'צִדְקַת יְהֹוָה עָשָׂה'[מא], בני ישראל אמרו 'וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל'[מב] אלו ואלו היו אומרים 'יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם'[מג] 'הולך נכוחו זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה'[מד] ונשמתו לחיי עולם הבא.[1]
 
למען האמת, ראוי שנדבן כלשהו יכריז על פרס כספי גבוה שיינתן לכל מי שיצליח לחלץ ולו אלגוריה לא-טריויאלית אחת מתוך בליל ההבלים שזה עתה קראנו. אדרבה, כאתגר אינטלקטואלי, ינסו הקוראים והקוראות למצוא אמתלא כלשהי שתצדיק את צירופו של מדרש זה לארון הספרים היהודי. האם גם בו חבויות אותן חמודות נפלאות ופליאות עמוקות שמטיבי ההבנה מצליחים למצוא בכל להג רבני? האם גדולתו האינסופית כמעט של משה אינה מסוגלת לבא לידי ביטוי גם ללא המיתולוגיה השמימית וההאנשות המוגזמות? האם זאת סטירה חריפה שהשתרבבה בטעות למדרש דברים רבה? האם סיפור מותו של משה נובע ממקורות עממיים ואין לו כל שייכות לאמונתם של החכמים? נתחבט בשאלות ככל שנרצה ועדיין לא נוכל להתעלם מהעובדה שעורך קדמון כלשהו בחר לכלול את הסיפור המוזר, בתוספת כל האסמכתאות המקראיות, באחד מאותם הספרים שלאורו התחנכו דורות רבים של מאמינים יראי שמיים.
 
 
טעיתי? עיוותי? השמטתי? סילפתי? שכחתי? הולכתי שולל? לא הבנתי? לא הצגתי תמונה מלאה? בתחתית הדף תוכלו להעיר על המאמר ולכתוב כל העולה על רוחכם. אינכם צריכים להרשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם תפנו את ההשמצות והתשבחות למדורים המתאימים בפורומים.
 
 
 


[א]             
דברים לא:יד
[ב]             
דברים לב:נ
[ג]              
דברים ד:כב
[ד]              
דברים לא:כט
[ה]             
דברים לא:כז
[ו]              
דברים לג:א
[ז]              
דברים לד:ז
[ח]             
דברים לד:ה
[ט]             
יהושע א:א
[י]              
יהושע א:ב
[יא]            
דברים ג:כז
[יב]            
דברים ט:יד
[יג]             
שמות לב:יד
[יד]             
במדבר יד:יב
[טו]            
במדבר יד:כ
[טז]            
במדבר כ:יב
[יז]             
שמואל א' ג:יד
[יח]            
איוב יב:י
[יט]            
במדבר יב:ג
[כ]              
יחזקאל ג:יב
[כא]            
שמות יא:ג
[כב]            
יחזקאל ג:יב
[כג]             
דברים ג:כג
[כד]            
דברים ג:כז
[כה]            
דברים כד:טו
[כו]             
הושע יב:א
[כז]             
תהילים לז:לב
[כח]            
דברים לד:י
[כט]            
מיכה ז:ח
[ל]              
דברים לב:לט
[לא]            
דברים ג:כו
[לב]            
דברים לב:ד
[לג]             
ישעיה מח:כב
[לד]            
שמות ג:י
[לה]            
במדבר יב:א
[לו]             
תהילים צד:טז
[לז]             
דברים לד:י
[לח]            
מיכה ז:ב
[לט]            
מיכה ז:ב
[מ]             
תהילים יב:ב
[מא]            
דברים לג:כא
[מב]            
דברים לג:כא
[מג]            
ישעיה נז:ב
[מד]            
משלי י:ז


[1]          
אמר רבי יוחנן: עשר מיתות כתובות על משה ואלו הן: 'הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת', 'וּמֻת בָּהָר', 'כִּי אָנֹכִי מֵת', 'כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי', 'וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי', 'לִפְנֵי מוֹתוֹ', 'בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ', 'וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה', 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה', 'משֶׁה עַבְדִּי מֵת'. מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול.
 
אמר לו: גזירה היא מלפני שלא תעבור שנאמר 'כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן'. ודבר זה היה קל בעיניו של משה שאמר: ישראל חטאו חטאות גדולות כמה פעמים וכיון שבקשתי עליהם רחמים מיד קבל ממני - שנאמר 'הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם' מה כתיב תמן 'וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה עַל הָרָעָה', 'אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ' מה כתיב תמן 'וַיֹּאמֶר יְהֹוָה סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ'. אני שלא חטאתי מנעורי לא כל שכן כשאתפלל על עצמי הרי שיקבל ממני.
 
וכיון שראה הקדוש ברוך הוא שקל הדבר בעיניו של משה ואינו עומד בתפילה מיד קפץ עליו ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ ישראל שנאמר 'לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם', אין 'לָכֵן' אלא שבועה שנאמר 'וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי'. כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה. באותה שעה מה עשה משה: לבש שק ונתעטף שק ונתפלש באפר ועמד בתפילה ובתחנונים לפני הקדוש ברוך הוא עד שנזדעזעו שמים וארץ וסדרי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו? יצתה בת קול ואמרה: עדיין לא הגיע צביונו של הקדוש ברוך הוא לחדש את עולמו אלא 'אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נֶפֶשׁ כָּל חָי וְרוּחַ כָּל בְּשַׂר אִישׁ' ואין 'איש' אלא משה שנאמר 'וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'.
 
מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה? הכריז בכל שער ושער של רקיע ורקיע, בכל בית דין ובית דין שלא יקבלו תפלתו של משה ולא יעלו אותה לפניו מפני שנחתם עליו גזר דין. אותו מלאך שממונה על הכרזה, אכזריאל שמו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא בבהלה ואמר להם למלאכי השרת: רדו בבהלה ונעלו כל שערי רקיע ורקיע שגבר קול התפילה כלפי מעלה. ובקשו לעלות הרקיע מפני קול תפילתו של משה שהיתה תפילתו דומה לחרב שהוא קורע וחותך ואינו מעכב שהיתה תפלתו מעין שם המפורש שלמד מן זגזגאל רב וסופר של בני מרום. על אותה שעה הוא אומר 'וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ' ואין 'רַעַשׁ' אלא זיע ואין 'גָּדוֹל' אלא משה שנאמר 'גם גַּם הָאִישׁ משֶׁה גָּדוֹל מְאֹד בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּעֵינֵי עַבְדֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי הָעָם'. מהו 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ'? בשעה שראו גלגלי מרכבה ושרפי להבה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תקבלו תפלתו של משה ולא נשא לו פנים ולא נתן לו חיים ולא הכניסו לארץ ישראל. אמרו 'בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהוָה מִמְּקוֹמוֹ' שאין לפניו משוא פנים לא לקטן ולא לגדול. מנין שהתפלל משה באותו הפרק חמש מאות וחמשה עשר פעמים שנאמר 'וָאֶתְחַנַּן אֶל יְהֹוָה בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר'. 'ואתחנן' – בגימטריא הכי הוי.
 
באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך יגיעי וצערי שנצטערתי על ישראל עד שיהיו מאמינים לשמך. כמה צער נצטערתי עליהם במצות עד שקבעתי להן תורה ומצות. אמרתי כשראיתי בצרתם כך אראה בטובתם ועכשיו שהגיע טובתם של ישראל אתה אומר לי – 'לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה'? הרי אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר 'בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל יְהֹוָה וְהָיָה בְךָ חֵטְא'. זו היא שילום עבודה של ארבעים שנה שעמלתי עד שיהיו עם קדוש ונאמן שנאמר 'וִיהוּדָה עֹד רָד עִם אֵל וְעִם קְדוֹשִׁים נֶאֱמָן'?
 
מלאך סמאל הרשע, ראש כל השטנים הוא, בכל שעה היה מספר מיתתו של משה ואומר מתי יגיע הקץ או הרגע שבו ימות משה שארד ואטול נשמתו הימנו? ועליו אמר דוד: 'צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ'. אין לך רשע בכל השטנים כולם כסמאל ואין לך צדיק בכל הנביאים כמשה שנאמר 'וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה אֲשֶׁר יְדָעוֹ יְהֹוָה פָּנִים אֶל פָּנִים'. משל למה הדבר דומה: לאדם שנזדמן לסעודת חתן וכלה והיה אותו האיש מצפה ואומר מתי יגיע שמחתם ואשמחה בה כך היה סמאל הרשע מצפה נשמתו של משה ואומר מתי יהיה מיכאל בוכה ואני ממלא פי שחוק עד שאמר לו מיכאל: מה רשע, אני בוכה ואתה משחק? 'אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ יְהֹוָה אוֹר לִי'. 'כִּי נָפַלְתִּי' - מפטירתו של משה, 'קָמְתִּי' - מפרנסתו של יהושע בשעה שהפיל שלושים ואחד מלכים, 'כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ' - בחורבן בית ראשון ואחרון, 'יְהֹוָה אוֹר לִי' - לימות המשיח.
 
עד כאן עלתה למשה שעה אחת. באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות. אמר לו הקדוש ברוך הוא: אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא? ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך 'וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל'. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם אם אין אתה מכניס אותי לארץ ישראל הניח אותי כחיות השדה שהן אוכלות עשבים ושותות מים וחיות ורואות את העולם כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו: 'רַב לָךְ'. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אם לאו, הניח אותי בעולם הזה כעוף זה שהוא פורח בכל ארבע רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקנו כך תהא נפשי כאחת מהן. אמר לו: 'רַב לָךְ'. מהו 'רַב לָךְ'? אמר לו: רב לך אשר דברת.
 
כיון שראה משה שאין בריה יכולה להצילו מדרך המות באותה שעה אמר 'הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא'. מה עשה משה? נטל את המגילה וכתב עליה שם המפורש וספר השיר עדיין לא מלא לכתוב עד שהגיע הרגע שבו ימות משה. באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל: גבריאל צא והבא נשמתו של משה! אמר לפניו: ריבונו של עולם מי שהוא שקול כנגד ששים רבוא איך אני יכול לראות במותו ומי שיש בו דברים אלו איך אני יכול לעשות לו קצף? ואחר כך אמר לו למיכאל: צא והבא נשמתו של משה. אמר לפניו: ריבונו של עולם, אני הייתי לו רב והוא היה לי לתלמיד ולא יכול אני לראות במותו. אחר כך אמר לסמאל הרשע: צא והבא נשמה של משה! מיד לבש כעס וחגר חרבו ונתעטף אכזריות והלך לקראתו של משה. כיון שראה אותו שהוא יושב וכותב שם המפורש וזוהר מראהו דומה לשמש והוא דומה למלאך יהוה צבאות היה מתיירא סמאל מן משה אמר: ודאי שאין המלאכים יכולים ליטול נשמתו של משה.
 
וטרם שהראה סמאל את עצמו למשה היה משה יודע שבא סמאל וכיון שראה סמאל את משה אחזתו רעדה וחיל כיולדה ולא מצא פתחון פה לדבר עם משה עד שאמר משה לסמאל 'אין שלום אמר יהוה לרשעים' מה תעשה בכאן? אמר לו: ליטול נשמתך באתי. אמר לו: מי שיגרך?
אמר לו: מי שברא את כל הבריות. אמר לו: אין אתה נוטל נשמתי. אמר לו: כל באי העולם נשמתם מסורה לידי. אמר לו: יש בי כח מכל באי העולם. אמר לו: מה כחך? אמר לו: אני בן עמרם שיצאתי ממעי אמי מהול ולא נצרכתי למוהלני ובו ביום שנולדתי מצאתי פתחון פה והלכתי ברגלי ודברתי עם אבי ואמי ואפילו חלב לא ינקתי וכשהייתי בן שלשה חדשים התנבאתי ואמרתי שעתיד אני לקבל תורה מתוך להבי אש וכשהייתי מהלך בחוץ נכנסתי לפלטרין של מלך ונטלתי כתר מעל ראשו וכשהייתי בן שמונים שנה עשיתי אותות ומופתים במצרים והוצאתי ששים רבוא לעיני כל מצרים וקרעתי את הים לשנים עשר קרעים והפכתי מי מרה למתוק ועליתי ודרכתי דרך בשמים והייתי תופס במלחמתן של מלאכים וקבלתי תורה של אש ודרתי תחת כסא אש וסוכתי תחת עמוד אש ודברתי עמו פנים בפנים ונצחתי בפמליא של מעלה וגליתי רזיהם לבני אדם וקבלתי תורה מימינו של הקדוש ברוך הוא ולמדתי אותה לישראל ועשיתי מלחמה עם סיחון ועם עוג שני גבורי עובדי כוכבים שבשעת המבול לא הגיעו מים לקרסוליהן מפני גובהן והעמדתי חמה ולבנה ברום עולם והכיתים במטה שבידי והרגתים. מי יש בבאי עולם שיכול לעשות כן? לך רשע מכאן אין לך לומר כן לך ברח מלפני איני נותן נשמתי לך.
 
מיד חזר סמאל והשיב דבר לפני הגבורה. אמר לו הקדוש ברוך הוא לסמאל: בא והבא נשמתו של משה. מיד שלף חרבו מתערו ועמד על משה. מיד קצף עליו משה ונטל את המטה בידו שחקוק בו שם המפורש ופגע בו בסמאל בכל כחו עד שנס מלפניו ורץ אחריו בשם המפורש ונטל קרן הודו מבין עיניו ועיור את עיניו. עד כאן עלתה למשה סוף רגע יצאה בת קול ואמרה: הגיע סוף מיתתך. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זכור אותו היום שנגלית עלי בסנה ואמרת לי 'לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם', זכור אותו היום שהייתי עומד על הר סיני ארבעים יום וארבעים לילה, בבקשה ממך אל תמסרני ביד מלאך המות. יצתה בת קול ואמרה לו: אל תתיירא, אני בעצמי מטפל בך ובקבורתך.
 
באותה שעה עמד משה וקידש עצמו כשרפים וירד הקדוש ברוך הוא משמי שמים העליונים ליטול נשמתו של משה ושלשה מלאכי השרת עמו מיכאל וגבריאל וזגזגאל. מיכאל הציע מטתו של משה, גבריאל פרס בגד של בוץ למראשותיו וזגזגאל למרגלותיו. מיכאל מצד אחד וגבריאל מצד אחד. אמר הקדוש ברוך הוא למשה: משה השקיף עיניך זה על גב זה - השקיף עיניו זה על גבי זה. אמר לו: הנח ידך על החזה - הניח ידו על החזה. אמר לו: הקף רגליך זו על גבי זו - הקיף רגליו זו על גב זו. באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה מתוך גופו. אמר לה: בתי מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת. צאי, אל תאחרי. אמרה לפניו: רבונו של עולם יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורים בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא רימה ותולעה? לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. אמר לה הקדוש ברוך הוא: נשמה, צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים. אמרה לפניו: ריבונו של עולם, מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר 'וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח' בבקשה ממך תניחני בגופו של משה.
 
באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה 'מִי יָקוּם לִי עִם מְרֵעִים מִי יִתְיַצֵּב לִי עִם פֹּעֲלֵי אָוֶן', רוח הקודש אומר: וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה, שמים בוכים ואומרים: אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ, ארץ בוכה ואומרת: וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן, כשבקש יהושע רבו ולא מצאו היה בוכה ואומר: 'הוֹשִׁיעָה יְהֹוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם', מלאכי השרת אומרים 'צִדְקַת יְהֹוָה עָשָׂה', ישראל היו אומרים 'וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל' אלו ואלו היו אומרים 'יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם', 'זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה' ונשמתו לחיי עולם הבא.
 
(דברים רבה יא:י)
 
 
 
נקרא 11016 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

6 תגובות

  • קישור לתגובה ראשון, 01 נובמבר 2020 16:11 הוסף ע״י עדי אביר

    Shy,


    מי שעבר אינדוקטרינציה רבנית למד לקבל את התירוצים שלהם מבלי לבדוק את נכונותם ולכן הוא מוצא את עצמו מאמץ טענות רבניות כאילו הן מובנות מאליהן ומחויבות המציאות אף שיש דרכים אחרות להסביר את המדרשים והאגדות של הרבנים:

    1. אני מסכים איתך שדברים רבה הוא מדרש מאוחר שנכתב עמוק בתוך התקופה הערבית אבל, אם כך, מדוע הוא נכתב בעברית, שפה שבאותה העת הייתה אולי מוכרת למלומדים אבל לא לאותם נרדפים ומדוכאים להם היה מגיע לקרוא 'סיפורים יהודיים שיציתו להם את הדמיון וישרישו בהם תקווה וגאווה'? במאה התשיעית העברית הייתה שפה זרה לרוב יהודי בבל ולכן מי שכתב ספר בשפה זאת לא באמת התכוון לרומם את רוחם של המוני העם. נראה שהייתה לו כוונה לגמרי אחרת.

    גורמים אינטרסנטיים כותבים ספרים בשפות שנזנחו מאות שנים קודם כדי להטעות את הקוראים ולגרום להם שבידם ספר שנכתב על ידי ברי סמכא ולא רק ספר מבדר שנכתב בג'אנר ספרותי ורומנטי. כך נהג בזמנו כל מי שרצה להעניק לספרו נופך סמכותי והדוגמאות הבולטות לכך הם ספר דניאל שנכתב במאה השנייה לפני הספירה ומתיימר להיות פרי עטו של יהודי שגלה מיהודה ארבע מאות שנה קודם לכן, ספר קהלת שנכתב בג'אנר החוכמה של סוף התקופה הפרסית והתקופה ההלניסטית אך מייחס את עצמו לשלמה המלך וספר הזוהר שנוסח בארמית משובשת כדי שהקוראים יחשבו שהוא נכתב בארץ ישראל, במאה השנייה, ולא בספרד של המאה השלוש עשרה. קשה היום לקבוע מה היו מניעיו של בעל המדרש: הוא אולי רצה לשווק לציבור עוד מדרש עתיק כביכול או שהוא שאף לבסס את מעמדו התורני אבל ברור שלא מדובר ביצירה ספרותית שנכתבה לתצרוכת המונית וחבל שהרבנים ממשיכים בניסיונותיהם לייפות את התמונה ולטשטש את הפשטנות והיעדר ההבנה שמתגלמים בסיפורים הללו.

    2. הרבנים חושבים שהמדרש מפליג 'לעולמות מטאפוריים ספרותיים ורומנטיים'. ברור שהם יחשבו כך שאם לא כן יסתבר שהוא מפליג לעולמות של הבלים, אמונות טפלות וסיפורי ילדים. השאלה היא כיצד ניתן להוכיח שהמדרשים וסיפורי האגדה הם אלגוריות, מטפורות, מליצות וסיפורים רומנטיים ולא תשדירי תעמולה של זקנים שהאמינו שהם הצליחו לפצח את מקורותיהם ולחלץ מהם אירועים שהתרחשו בפועל? למעשה, הסיפור מתחיל בקטע הבא:

    אמר רבי יוחנן: עשר מיתות כתובות על משה ואלו הן: 'הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת', 'וּמֻת בָּהָר', 'כִּי אָנֹכִי מֵת', 'כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי', 'וְאַף כִּי אַחֲרֵי מוֹתִי', 'לִפְנֵי מוֹתוֹ', 'בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ', 'וַיָּמָת שָׁם משֶׁה עֶבֶד יְהֹוָה', 'וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת משֶׁה', 'משֶׁה עַבְדִּי מֵת'. מלמד שעד עשרה פעמים נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל ועדיין לא נתחתם גזר דין הקשה עד שנגלה עליו בית דין הגדול.'

    ואין סיבה שהקורא התמים לא יסיק שהמשכו מתאר את השתלשלות הדברים החבויה בפסוקים ומצדיקה את הקביעה שגזר דינו של משה נחתם רק לאחר שנגלה עליו בית דין הגדול שבמרומים (האל, מלאכיו, רוח הקודש וכדומה). מי שקושר את הסיפור המופרך הזה לרבי יוחנן ולפסוקים מקראיים אינו יכול לטעון שמדובר רק בסיפורת גרידא שאינה קשורה כלל למציאות.

    3. כאמור, המושג 'אגדה' אינו זהה למושג 'סיפורת בדיונית' ורק בתקופת הגאונים התחילו להבין שלא כל מדרשי האגדה הם תורה מסיני. למען האמת, בקרב החרדים ניתן עדיין למצוא כאלו שאינם מוכנים להיפרד מאמירתו של ריש לקיש: 'מאי דכתיב זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו דור דור וחכמיו' (סנהדרין לח:ב) והם ממשיכים לטעון שהגבורה לימדה את משה את כל המדרשים שעתידים להידרש עד קץ כל הדורות ולכן כולם חייבים להיות נכונים כלשונם. למאמינים קצת יותר נאורים ברור שהדברים המתוארים בסיפור האגדה לא התרחשו בפועל ולכן נראה להם שהסיפורים הללו הם בהכרח מטאפורות, אלגוריות וספרות בדיונית אבל אין להם שום דרך להוכיח שגם חז"ל, ואפילו בני המאה התשיעית, חשבו כמוהם ולא כמו החרדים של ימינו.

    4. מאמר הזה התפרסם בפרק שניסה להוכיח שעד למאה העשירית היהודים האמינו רק באל גשמי ומוחשי שנראה והתנהג כמו בן אדם וחש תחושות אנושיות לחלוטין. העובדה שהיהודים המשיכו להשתמש בשפה מגשימה ומאנישה גם במאה התשיעית מחזקת את הטענה שהם למדו על הטרנסצנדנטיות, האינסופיות והרוחניות של האל רק בימיו של רבנו סעדיה גאון, הראשון שקבע בצורה ברורה ונחרצת שלאל אין גוף או צורה והפך, כמעט במחי יד, את כל סיפורי המקרא ואגדות חז"ל למשלים עמוקים ואלגוריות נפלאות. אני מאמין שרבנו סעדיה למד משכניו הערבים, שלמדו מהכתבים היווניים שנפלו לידם, שהאל הוא רוח חסרת גשם אבל מי כף לידינו יתקע שגם בעלי המקראות והרבנים שקדמו לו חשבו כמוהו? אף אחד לא יעלה על דעתו לכתוב סיפור כזה בימינו ולמיטב ידיעתי לא תמצא הרבה סיפורים דומים שנכתבו לאחר המהפכה האימונית של רבנו סעדיה. האם תוכל אתה להצביע על פסוק מקראי אחד, או אמירה רבנית אחת מלפני המאה העשירית, שמלמדים במפורש שהאל אינו גשמי ומוחשי כפי שהוא מתואר בתנ"ך, בתלמוד ובמדרשים. אני לא מצאתי עדות כזאת ולכן אני נוטה לקבל כפשטם את כל אגדות חז"ל ולהניח שבמאה התשיעית הרבנים לא הוציאו מכלל הסביר את האפשרות שהאל נכח פיזית בעת פטירתו של משה ונטל ממנו את נשמתו בנשיקה.

    5. האגדות הרבניות בהחלט יכולות לבדר את בני המאה העשרים ואחת אבל לא נראה לי שזה היה יעודן המקורי. להערכתי, ברוב רובן של האגדות הרבניות שולבו, בין בגלוי ובין בצורה קצת יותר סמויה, מוסרי השכל שנועדו לקדם את האג'נדה הרבנית ולהבטיח את סמכותם, כבודם ופרנסתם של חברי הגילדה. סיפור אגדה זה מדבר על משה רבנו, הצדיק האולטימטיבי שתמיד עושה את רצון האל והולך אך ורק בדרך הישר שלימים תוגדר על ידי הרבנים. הצדיק הזה זכה לחיות 120 שנה ואף אחד, זולת האל עצמו, לא הצליח לקחת ממנו את נשמתו. הקורא אינו יכול שלא להסיק שהצדיקות מבטיחה חיים ארוכים והשגחה אלוהית ואם הוא רוצה לזכות בדברים הללו עליו להכפיף את עצמו למרות הרבנית ולנהוג על פי הלכותיהם.

    6. הטיעון 'זה טקסט פיוטי ומרגש בצורה בלתי רגילה, זו השלמה עם גורל בתקופה בה נוצרים ומוסלמים קבעו ליהודים את גורלם' הוא ניסיון בדיעבד לתרץ ולהעניק מעט משמעות וכבוד לקטע שהיום כבר נחשב לדי פשטני, ילדותי ופרימיטיבי. למרות ההגבלות על היהודים בחליפות האבסידית, מצבם במאה התשיעית לא היה עד כדי כך גרוע ורבים מהם השתתפו בחיי הרוח והחברה של תור הזהב הערבי. המוסלמים אמנם קבעו ליהודים את גורלם אבל זה לא היה חדש. לפניהם גם הסאסנים, הרומים, הסלואקים, התלמאים, הפרסים והבבלים, האשורים והמצרים שלטו על עם ישראל ולעיתים קרובות גם דיכאו אותו בצורה הרבה יותר אכזרית. למעשה, חוץ מאשר בתקופה קצרה אחרי המרד החשמונאי, עם ישראל מעולם היה סוברני ושליט על גורלו והוא תמיד חי במצוקה כזאת או אחרת. קשה מאד לתלות יצירות רבניות במצוקות היסטוריות, במיוחד לא כשמדובר בתקופה רגועה יחסית כמו המאה התשיעית.

    7. בכל מקרה, אנחנו לא התקדמנו מהאגדות הילדותיות של הרבנים ל'פילוסופים הפלצניים מבית האח הגדול'. כך מתבטא רק מי שמנסה להעלים את ההישגים של הפילוסופים, המדענים, החוקרים ואנשי הרוח שעיצבו את העולם הנפלא בו אנו חיים, עולם שאת רוב ערכיו גם אתה אימצת, ולטשטש את העובדה שהדת היהודית עדיין לא קשורה בטבורה לעולם שהאמין באל גשמי ומוחשי שבחר את עם ישראל מכל העמים; בבריאה שהתרחשה לפני פחות מששת אלפים שנה; ברקיע קשיח שנמתח מעל לארץ שנמצאת במרכז היקום כדי להפריד בין המים העליונים למים התחתונים; בתיבה קטנה שהצילה מהמבול את כל מיני החיים השונים ובכל שאר הסיפורים המיתולוגיים וההשערות הפשטניות שנראו לאבותינו הבורים כדברי אלוהים חיים.

    -----------

    על הגשמת האל בתנ"ך ובספרות חז"ל ועל המהפכה הפילוסופית של הרס"ג ורבני ימי הביניים כתבי בפרק בשם 'האל ודמותו':

    https://www.1vsdat.org/index.php/2010-07-21-07-44-28

    את השימוש שהרבנים עשו באגדה בעת שרצו לשטוף מוחות במסרים סמויים יותר וסמויים פחות תיארתי בפרק 'האגדה – תשדירי הפרסומת של הרבנים'.

    https://www.1vsdat.org/index.php/2010-08-24-09-51-15/2011-12-04-10-35-54



    עדי אביר

  • קישור לתגובה ראשון, 01 נובמבר 2020 10:01 הוסף ע״י shy

    דברים רבא זה מדרש אגדה מתוך תלמוד בבלי. אני חושב שההגדרה "אגדה" די מסבירה למה יכלו להפליג לעולמות מטאפוריים ספרותיים ורומנטיים. האגדה הייתה דרך לתת ערך מוסף לללימודי הפרשות השבועיות הנלמדות כהלכתן. בעיקר כשמדובר בבחורים צעירים שרוצים בידור ועניין של מעבר לחובות. בתקופה ההיא הדת הייתה כל עולמם בתוך קהילתם/גטו הקטנים.
    אתה לא טורח להצהיר בפני הקוראים שלך שמדובר באגדה, שהיא חלק מהג'אנר הספרותי היהודי וחבל כי אתה לא כנה עם הקוראים שלך. אתה גם מתעלם מהקונטקסט ההיסטורי בה האגדה נכתבה. 900 לספירה. אם אתה קורא את זה כישראלי שחי במאה ה-21, בעולם בו היהודים פורחים בהכל ומובילים בהכל, אז כן, הטקסט הזה יכול להשמע לך (לא לי) כמו "בליל ההבלים". אבל מדובר בתקופה בה היהודים טולטלו בין אמפריות אסלאמיות ונוצריות עצומות בגודלן, עם ענן הרדיפה מעליהם שעומד להשבר עליהם כל רגע, מפורדים בקהילות קטנות וגטאות, מקבלים חדשות של פורגרומים וגירושים של אחיהם בקהילות אחרות, נרדפים, נקראים לכנסיה, נקראים למסגד לפעמים בפיתוי ולפעמים בחרב, מתוייגים כרוצחי האלוהים ורוצחי הנביאים. אז תגיד לי אתה? לא מגיע להם רומנטיזציה של מורשתם ותרבותם ועמם הנרדפים והמבוזים? לא מגיע להם סיפורים יהודיים שיציתו להם את הדמיון וישרישו בהם תקווה וגאווה?

    איך אתה יכול להיות כזה ציני, "הבל הבלים"? תאר לך לשמוע פסקה כזו בגטו או במחנות הריכוז: "באותה שעה קרא הקדוש ברוך הוא לנשמה מתוך גופו. אמר לה: בתי מאה ועשרים שנה קצבתיך היותך בגופו של משה עכשיו הגיע קצך לצאת. צאי, אל תאחרי. אמרה לפניו: רבונו של עולם יודעת אני שאתה אלוה כל הרוחות וכל הנפשות, נפש החיים והמתים מסורים בידך ואתה בראתני ואתה יצרתני ואתה נתתני בגופו של משה מאה ועשרים שנה ועכשיו יש גוף טהור בעולם יותר מגופו של משה שלא נראה בו רוח סרוחה מעולם ולא רימה ותולעה? לכן אני אוהבת אותו ואיני רוצה לצאת ממנו. אמר לה הקדוש ברוך הוא: נשמה, צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים"
    זה טקסט פיוטי ומרגש בצורה בלתי רגילה, זו השלמה עם גורל בתקופה בה נוצרים ומוסלמים קבעו ליהודים את גורלם. מה עדיף? להקשיב לפילסופים הפלצניים מבית האח הגדול? לזה התקדמנו? תתקדם להנאתך אם זה מה שעושה לך את זה.

  • קישור לתגובה רביעי, 21 פברואר 2018 11:52 הוסף ע״י עדי אביר

    משה,

    1. אני לא חושב שהקמתי את האתר הזה כדי לקבל ממך הוראות.

    2. אתה חושב שהאתר טמא. אני חושב שהוא יכול להציל תמימים כמוך.

    3. אתה תקרא ליהוה איך שאתה רוצה. אני קורא לו יהוה כי זה שמו.

    4. משלי הוא חלק מספרות החכמה עליה נאמר במסכת בבא בתרא (דף טו:א): 'חזקיה וסיעתו כתבו ישעיה, משלי, שיר השירים וקהלת'. הייחוס של משלי לשלמה המלך הוא רק עוד דוגמה לנטייה הרבנית להדביק שמות מוכרים לספרים שמחברם לא היה מוכר להם.

    5. כשהעץ יהייה שלך אמהר לרדת ממנו. עד אז אמשיך לשבת בדיוק היכן שאני רוצה.

    6. אני כופר בשקר ומפרסם רק דברי אמת שלדעתי נתמכים על ידי ההיגיון, השכל הישר והמחקר המודרני. כשתוכיח לי שאתה מחזיק באמת האחת, היחידה, המושלמת והנצחית, והינך בעל הסמכות להגדיר מי כופר ומי לא, אזי אמהר לאמץ את אמונותיך ודעותיך. עד אז הרשה לי לדבוק באמיתות שלי ולפסול את האמונות שנראות לי שגויות ואינטרסנטיות.

    7. האתר שלי פועל כבר שבע וחצי שנים למרות כל ההילולות ופולחני המתים האחרים שלכם.

    8. אני אכן לא רואה את משה כרבי. למעשה, אני חושב שהוא רק דמות ספרותית באמצעותה הכוהנים המיטו עלינו את הציוויים האינטרסהטים שלהם.


    עדי אביר

  • קישור לתגובה שלישי, 20 פברואר 2018 18:42 הוסף ע״י חרב משה

    ראשית אל תערבב באתר הטמא שלך את שם ה' המפורש
    שנית תודה לאל ששלמה המלך הכתיר את ספרו בשם משלי כדי שגם אנשים מטומטמים יבינו שחלק כתוב בלשון משל. אז תעשה טובה ותרד מהעץ (ואני לא בהכרח חושב שאתה ממש על עץ גשמי ברגע זה)
    שלש חזור בך מיד מכל פרסום הכפירות באתר הזה ולא אני מאחל שאתרך יפול כמה שיותר מהר בזכות יום ההילולה של משה רבנו עליו השלום שלא נראה כרגע שהוא גם רבך בעיניך

  • קישור לתגובה שני, 23 ינואר 2012 13:53 הוסף ע״י עדי אביר

    יואל,

    אין ספק שבכל סיפור או תיאור ניתן למצוא מימד אליגורי. אדרבה, הבא לי כל קטע שתרצה ואמצא לך בו את האלגוריה היפה והמשל המעמיק. השאלה היא כיצד ניתן לקבוע מתי קטע מסויים נכתב מלכתחילה כאלגוריה ומתי לא. לשם משל, בפרק שנקרא 'זעקתו של רבי יוסי' (http://www.1vsdat.org/index.php?option=com_k2&view=itemlist&layout=category&task=category&id=40&Itemid=90) אני מנתח לעומק מאמר מפורסם של רבי יוסי, אותו כל הפרשנים מיהרו לדחוק לתחום האלגוריה, ומראה כיצד כל נסיונות האלגוריזציה כשלו לחלוטין. מסתבר שלא כל מאמר מביך יכול להפוך כבמטה קסם לאלגוריה גדולה, פשוטה ונאה.

    אני אשמח מאד אם תנתח את המאמר ברוח אלגורית ואני מתחייב לפרסם את כל מה שתכתוב. זכור עם זאת שאם לדעתך מדובר פה על משל או אלגוריה שמבטאת את 'המלחמה בין רוח האדם ובין המוות והחידלון' עליך להסביר את כל דברי המאמר ולא רק את אלה שמתאימים לשיטתך.

    בכל מקרה, אני שמח שאתה מעלה את הנושא לדיון וארצה מאד לראות את הניתוח שלך.

    בברכה,

    עדי אביר

  • קישור לתגובה שני, 23 ינואר 2012 12:30 הוסף ע״י יואל בן-גד

    שלום,
    אני פעם ראשונה באתר הזה.
    אני אדם די משכיל ובעל תואר ראשון במדעים.
    לטעמי המאמר החזל"י הזה יפה מאד ומבטא את המלחמה בין רוח האדם ובין המוות והחידלון.
    נהניתי מאד ואני סבור שביכולתי לכתוב מאמר ארוך המנתח את הסיפור הזה.
    לא חייבים לתת אליגוריה לכל קטע וקטע, רוח הדברים מדברת יפה מאד, ואני אף מחזיק טובה לבעל האתר שבזכותו הגעתי למאמר זה - ובכנות.
    אני חושב שתקיפת מאמר זה בחריפות כזו ובשם הפילוסופיה היהודית של הרמב"ם היא מוטעית לגמרי. לרמב"ם לא היתה כל בעיה עם המאמר הזה לו היה קורא אותו. כל כולו אליגוריה אחת גדולה ופשוטה ונאה עד מאד.

    אילו היה לי זמן כעת הייתי מאריך אבל יש צורך בעבודה של ממש בכדי לנתח את המאמר הזה ובכל זאת מצאתי לנכון להציג צד אחר.

    בברכה
    יואל בן-גד (גאדישווילי)
    חדרה

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים