Print this page
שלישי, 17 אוגוסט 2010 17:14

מלחמת המאסף של הרבי מליובאוויטש

דרג מאמר זה
(4 מדרגים)
הפרשנות האריסטוטלית של התנ"ך הסתירה מהתודעה היהודית את היקום התלת-שכבתי וכל מי שקורא את התנ"ך דרך משקפיהם של פרשני ימי הביניים כבר לא יראה את הארץ השטוחה שנחה על עמודים בין התהומות לרקיעים. עם זאת, במאה השש-עשרה גם התורה האריסטוטלית איבדה את חינה ואת מקומה תפסה ראית עולם חדשה, תורתו ההליוצנטרית של קופרניקוס שהרחיקה את הארץ ממרכז היקום והציבה במקומה את השמש. במהלך זה המדע המודרני החליט לא רק להתעלם מהקוסמולוגיה התנ"כית אלא גם להתנער לחלוטין מהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של אריסטו ותלמי, וממילא גם של הרמב"ם.
 
מה יעשה עתה היהודי המאמין? האם עליו לפסול את דברי הרמב"ם ולאמץ את תכתיבי המדע המודרני? כמובן שלא! אם הרמב"ם שגה כאן מי כף לידנו יתקע שהוא צדק במקרים אחרים? אם כך, אולי כדאי לפסול את דברי המדע ולדבוק בעיניים עצומות בפרשנות הרמב"מית? גם פתרון זה נושא עימו קשיים רבים, במיוחד אם אינך רוצה לאבד את התקווה להחזיר בתשובה גם את אלה שעיניהם עדיין לא סומאו לחלוטין מהאמונה הרבנית. נותרה רק אפשרות אחת - להוכיח ששתי הגישות, הגיאוצנטרית וההליוצנטרית, שקולות לחלוטין וההבדל ביניהן מצטמצם רק להצגה המתמטית ולנוחות החישובים. פתרון זה מאפשר לרבנים לטעון שמבחינה אונטולוגית, כלומר במציאות הריאלית, השמש באמת סובבת סביב הארץ, אבל בכדי לפשט את החישובים המתמטיים ניתן להשתמש גם במודל ההליוצנטרי שמציב את השמש במרכז ומתאר את הארץ כסובבת סביבה.
 
האדמו"ר מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסאהן, מהנדס בהכשרתו, החליט לתרום את כישוריו הניכרים להוכחת נכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית וגישתו הנועזת מצדיקה את הצגתה המפורטת:
 
 
במשך שנים רבות התקבלה כאמת שיטת תלמי הגורסת שהשמש סובבת סביב כדור הארץ. לאחר מכן פיתח קופרניקוס את התיאוריה המעמידה את השמש במרכז העולם וכיום התיאוריה הקופרניקאית מוצגת בכל ספרי הלימוד כעובדה שאין עליה עוררין. אך מה הן העובדות? ראשית, התיאוריה הקופרניקאית אינה אלא תיאוריה וגם כנגדה ניתן להעלות הסתייגויות שונות. יתר על כן, שיטת קופרניקוס מעולם לא התיימרה ליישב את כל השאלות שעולות מהתצפיות האסטרונומיות ותרומתה מצטמצמת למתן תשובות רבות יותר ופשוטות יותר מכפי שעושה שיטתו של תלמי.
 
נוסף על כל זאת, תורת היחסות הכללית, שהתקבלה ללא עוררין כיסוד לכל המדעים המדויקים, הביאה את המדע המודרני לכמה מסקנות מהפכניות וכיום המדענים משוכנעים שכאשר שתי מערכות נמצאות בתנועה יחסית זו כלפי זו אין כל אפשרות לקבוע מי מהן נמצאת בתנועה ומי במנוחה וייתכן אף ששתיהן נמצאות בתנועה. ברור, אם כן, שעל פי אינשטין אין המדע יכול לקבוע באופן חד-ערכי אם השמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב אותה או שמא הארץ היא זאת שעומדת במקומה והשמש היא זאת שחגה סביבה. העדפת הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס נובעת מכך שהחישובים המתמטיים הופכים לפשוטים יותר כשמניחים שהשמש עומדת במקומה וכדור הארץ סובב סביבה. חישובים מקבילים שמניחים שהארץ היא מרכז העולם יהיו אמנם מסובכים יותר אך בסופו של דבר הם יניבו תוצאות זהות.
 
קופרניקוס, בסופו של יום, לא הצליח להוכיח שהארץ סובבת סביב השמש ותרומתו הצטמצמה להמצאת שיטה שמצליחה לפשט את החישובים האסטרונומיים. למעשה, אין ניסוי שיכול להוכיח איזו משתי האפשרויות עדיפה שהרי אחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית של אלברט איינשטיין היא שאין ניסוי פיזיקלי שיכול לקבוע אם עצם מסוים מתנועע ופועלים עליו כוחות אינרציה או שהוא נייח ופועלים עליו כוחות המשיכה של עצמים אחרים. היעדר היכולת לקבוע מי נע ומי נייח אינה נובעת מחסרון בידע אלא מתכונותיו הבסיסיות ביותר של הטבע, כלומר, למדע אין כל עמדה בשאלת מרכזיות הארץ או השמש והוא אפילו שולל את האפשרות שאי פעם תינתן קביעה פסקנית בנושא זה. הבריות אמנם מתקשות להעלות על דעתן את העובדה שהמדע כיום מסוגל לראות בכדור הארץ את המרכז הנייח של מערכת הכוכבים שלנו אבל אם התנ"ך, התלמוד וה'משנה תורה' לרמב"ם מתארים את הארץ כקבועה במרכז היקום ואת השמש כחגה סביבה עלינו לקבל את דבריהם כפשוטם.
 
אם נשאל מדוע תיאור הבריאה הניתן בתורה בכל זאת אינו מתקבל על דעתם של רוב המדענים אזי נגלה שמדובר פה באמביציה אנושית-טבעית הדוחקת את המדענים לנסות ולהיות מקוריים. קבלת דברי התורה כפשוטם תשלול מהם את ההזדמנות להוכיח ברבים את חריפותם האנליטית והאינדוקטיבית ותאלץ אותם להכיר בעליונותה של התורה האלוהית.[1]
 
הצגה זאת מטשטשת את ההבדל בין המושג 'יחסות' למושג 'יחסיות' ומעוררת את האפשרות שהכל יחסי בעולמנו. הדבר אינו כך: בטכס כלולותיו הרבי כיכר סביב כלתו ולא להיפך, בשמחת תורה הרבי הקיף את ספרי התורה והללו לא פצחו בריקודים סביבו וניתן גם לקבוע בודאות גמורה שהיה זה הרבי שהניף את תרנגול הכפרות סביב לראשו והתרנגול בשום פנים ואופן לא סובב סביבו את הרבי ואת היקום המחובר לרגליו.
 
די בניסוי פשוט בכדי לשכנענו שלא הכל יחסי בעולמנו: ניטול זקן נשוא פנים ונושיבו במרכזה של ככר גדולה וכיאות למעמדו נבקש ממנו לשחק את תפקיד השמש. במקביל נבחר בחור צעיר כשיר במיוחד ונבקש ממנו להקיף את הככר תוך כדי התחזות לכדור הארץ. עתה נחל בניסוי וננסה לקבוע מי מהשנים יושב בניחותא במרכז הכיכר ומי נמצא בתנועה סביבו. המכובד, אם יקפיד על הערנות הדרושה, יראה בודאי את הבחור מגיח משמאלו, מתקדם מול עיניו, פונה לעבר צידו הימני ונעלם מאחורי ראשו. מספר דקות מאוחר יותר הבחור ישוב ויגיח מצידו השמאלי, יתקדם אל מול עיניו, יעבור לצידו הימני וכך הלאה, חוזר חלילה עד שהצעיר יתעייף או יקבל סחרחורת. הבחור, לעומת זאת, אפילו ייסוב סביב הככר עד קץ כל הדורות, לעולם יראה את המבוגר אך ורק מימינו.
 
האם לא ברור שאין כל סימטריה בין היושב במרכז לחג סביבו? בעוד המרכז רואה את לווינו עובר מצד לצד הרי שהלוויין תמיד רואה את המרכז מצד אחד בלבד. אפילו תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא תשנה את העובדה שהצעיר הוא זה שסובב סביב המבוגר בעוד שזקן, הן מפאת כבודו והן מפאת חוקי הפיזיקה והגיאומטריה, תמיד ישב על מקומו ולעולם לא ימצא את עצמו סובב סביב הבחור.
 
נוכל כמובן לבקש מהבחור להסתובב, תוך כדי הליכה, סביב ציר דמיוני העובר דרך מרכזו. במקרה זה הוא אכן יראה את הזקן זורח במזרח ושוקע במערב וייתכן שהוא אף ישווה בנפשו שמורו ורבו עזב את מקומו והחל לסוב סביבו. במקרים קיצוניים הוא עלול אפילו לחשוב שהוא מרכז העולם, נזר הבריאה ותכלית היצירה ועל המארגנים תהיה מוטלת החובה להזכיר לו שמבחינה אובייקטיבית שום דבר לא השתנה. המכובד עדיין יושב על מקומו והבחור, לאחר שילגום מעט מים, ימשיך לחוג מסביבו. תנועת היושב אינה אלא אשליה ותעתוע אופטי ואין בה כל ממש, בדיוק כשם שאין כל ממש באמונה בתנועת השמש סביב כדור הארץ.
 
שני חסידים מושבעים של הרבי מליובאוויטש, הרב יוסף גינזבורג והפרופסור ירמיה ברנובר, משלימים בספרם 'מה טובו מעשיך יה'' את אחיזת העיניים כשהם מצטטים מספרו של הפרופסור האנס רייכנבך, 'The Philosophy of Space & Time'. פרופסור רייכנבך, תלמידו ומפרשו של איינשטיין, היה ללא ספק אחד המדענים המהימנים ביותר שפעלו במחצית הראשונה של המאה העשרים והקטע שצוטט מספרו, על אף היותו טבול במושגים דוגמת מערכת אינרציאלית, שדה גרביטציוני טנסורי, אקוויוולנטיות דינמית של מערכות קואורדינטות מסתובבות, מערכות קינימטיות וכדומה אכן חושף בפני הקורא את עיקריה של התורה האיינשטיינית. הכותבים מניחים שכל חסידי הרבי עיכלו את החומר התיאורטי וקופצים מייד למסקנה:
 
לפני כמעט שבעים שנה הראה הנס רייכנבך, תלמידו של איינשטיין, בספרו 'הפילוסופיה של המרחב והזמן' שכל התפיסות דלהלן נראות אפשריות בהחלט מנקודת ראות מדעית, כל עוד תורת היחסות הכללית של איינשטיין לא הופרכה: 1) כדור הארץ עומד במקומו והשמש נעה סביבו, 2) השמש עומדת במקומה, וכדור הארץ נע סביבה, 3) שניהם נעים סביב נקודה מסוימת. אין שום דרך להוכיח, איזו מהאפשרויות הללו נכונה או עדיפה, משום שאחת מנקודות המוצא של תיאורית היחסות הכללית היא שאין ניסוי פיזיקלי שיוכל להכריע בין האפשרות שעצם מסוים הוא נייד, ופועלים עליו כוחות אינרציה, לבין האפשרות שהעצם הוא נייח, ופועלים עליו כוחות משיכה של עצמים אחרים.[2]
 
מסקנות אלו, ביחוד כאשר הן מגובות בספרו המדעי של מלומד בעל שם, אינן יכולות שלא להלך אימים על קוראים שעדיין לא התפנו לצלול לעומקה של תורת המערכות הקינימטיות ואכן, רבים מאברכי המיסיון החב"די ימהרו להפנות את השואל לדבריו של הפרופסור רייכנבך המספקים, להערכתם, הוכחה ניצחת לנכונותה של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית. למרבה הצער, יותר משהתרגיל מספק חיזוק לאמיתות תורתם של חכמי התלמוד ורבני ימי הביניים הוא חושף בפנינו את המאמצים שהרבנים נדרשים להשקיע בנסיון לתרץ את האמיתות הללו.
 
פרופסור רייכנבך מיהר לסייג את דבריו ולהסביר:
 
את מערכת הקואורדינטות המחוברת לכדור הארץ ניתן להרחיב ללא הגבלה, אבל מחוץ למעגל r=c/w לא ניתן להגשים את הצירים באופן חומרי. מחוץ למעגל זה לא תהיינה נקודות חומרית הנמצאות במנוחה ביחס למערכת הקואורדינטות. במקרה זה מערכת הקואורדינטות איננה מערכת ממשית. ... לא כל המערכות הקינימטיות האפשריות ניתנות להגשמה על ידי מבנים חומריים הנמצאים במנוחה ביחס אליהן. לכן עלינו להבחין בין מערכות ממשיות ולא ממשיות ...[3]
 
כלומר, אכן ניתן לספק הצגה מתמטית גם לעולם הגיאוצנטרי אבל בהצגה זאת כל הנקודות שתיפולנה מחוץ למעגל מסוים תהיינה נקודות לא ממשיות, או במינוח המתמטי, נקודות דמיוניות.
 
עלינו לקבל, גם מבלי לגלוש להסברים מתמטיים מרוכבים, שמחוץ לעיגול נתון כל גרמי השמיים שירצו להקיף את כדור הארץ בלא יותר מאשר עשרים וארבע שעות יהיו חייבים לשייט במהירויות גבוהות ממהירות האור. כיוון שאין כל אפשרות לגוף חומרי לנוע במהירות העולה על מהירות האור הרי שכל הצגה מתמטית של התופעה חייבת להסתמך על מספרים הנקראים 'מספרים דמיוניים', היינו, מספרים שנבנים מהשורש הריבועי של המספר 'מינוס 1'. את שורשיהם של המספרים החיוביים ניתן למקם, ללא כל קושי, על כל מודל ריאלי ובכלל זה על מודלים המציגים את מיקומם ותנועתם של גרמי השמיים. כמוהם, גם המספרים הדמיוניים יכולים למצא את מקומם במודלים מתמטיים אלא שמודלים אלא אף פעם לא ישתקפו בעולם הריאלי ולנצח הם ישמשו רק בנוסחאות תיאורטיות שלעולם לא תתורגמנה לתופעות שמתממשות במציאות הפיזיקלית המוכרת לנו.
 
במילים אחרות, ניתן למקם את ראשית הצירים בכל נקודה שרירותית ולתאר את כל היקום יחסית לנקודה זו ומבחינה גיאומטרית גרידא שתי ההצגות, זו המציבה את השמש במרכז וזו המציבה את הארץ במרכז הן זהות לחלוטין. עם זאת, כל גוף שנמצא במרחק העולה על 3.8 שעות אור מנקודת ראשית הצירים אינו יכול לנוע סביבה בפחות מ-24 שעות שאם לא כן הוא יאלץ לשייט בחלל במהירות שעולה על מהירות האור. למודל ההליוצנטרי אין שום בעיה בהקשר זה משום שרק כוכבי הלכת הפנימיים שנמצאים במרחק של כמה דקות אור מהשמש צריכים להקיף את ראשית הצירים ב-24 שעות או פחות. במודל הגיאוצנטרי של אריסטו, תלמאי והרבי, לעומת זאת, כל גרמי השמיים, ללא יוצא מהכלל, חייבים להשלים הקפה סביב כדור הארץ תוך יממה אחת וברור מאליו שתופעה מעין זאת אינה יכולה להתרחש בעולם שמרבית כוכביו נמצאים במרחק של מאות, אלפי, מיליוני ואף מיליארדי שנות אור מאיתנו.
 
אם נתעלם מהצורך להשלים את כל ההקפות ב-24 שעות או פחות אכן נוכל לספק שתי הצגות מתמטיות נכונות לחלוטין: אחת שמציבה את הארץ במרכז והשניה את השמש. אדרבה, אם בכל היקום היו רק שני גופים, השמש והארץ, ניסוחיהם של הרבי מליובאוויטש וחסידיו אכן היו מדויקים ונקיים מכל דופי אבל, כידוע כבר לכולם, יש ביקום הרבה מאד גופים רחוקים ואף רחוקים מאד והמודל הגיאוצנטרי  מחייב גם אותם להשלים הקפה מלאה ביממה אחת בדיוק. כוכבים אלו מאלצים אותנו לחזור להסברו של פרופסור רייכנבך ולהסיק שמדובר במערכת קואורדינטות שאינה ניתנת להגשמה וכנגזרת בלתי נמנעת מכך עלינו לזנוח את התורה התלמאית ולאמץ את התורה המודרנית והמקובלת של ניוטון ואיינשטיין, אפילו אם לשם כך נימצא מערערים על שיטתם ואולי אף על סמכותם של הרמב"ם והרבי מליובאוויטש.
 
 


[1]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 369-370, 396-397
[2]       
מה רבו מעשיך ה', עמודים 396-397
[3]       
נספח 2, מה רבו מעשיך ה', עמודים 434-435
נקרא 7860 פעמים

פריטים קשורים לפי תג

12 תגובות