אין להערצה העצמית של הרבנים ביטוי חריף יותר מהאמונה בכוחם של לומדי התורה לדלות מבינות לרזי הכתוב את כל מכמני הידע שבורא העולם אמור היה לשקע בתורתו הנצחית. 'הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ'[א] הורה בן בג בג הזקן ודורות רבים של תלמידי חכמים נענו לאתגר וגילו בכתבי הקודש חיזוקים ואסמכתאות לכל תיאוריה אופנתית שבאותו רגע שבתה את דמיונם. מיתוס המדע המשוקע בתורה קיבל חיזוק נוסף מהפילוסופיה האפלטונית שהניחה את קיומו של אל נחות, המכונה בשם דמיאורגוס (demiurge), שעיצב את עולם החומר בהתאם לאידיאות הנצחיות שאכלסו את מחשבתו של האל העליון. בעקבות ההוגים היווניים גם המדרש היהודי החל להציג את התורה כמעין מצבור של מחשבות אלוהיות שיצאו מהכוח אל הפועל בעת שהאל ברא את עולמו הגשמי:

התורה אומרת:

אני הייתי כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא.

בנוהג שבעולם - מלך בשר ודם בונה פלטין (ארמון), אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות (גליונות שרטוט) ופינקסאות (דפי עבודה) יש לו לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין (מעברים צרים).

כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם.[ב]

למרבה הצער, האילוצים המונותיאיסטים אינם יכולים שלא לפגום בחדות הדימוי שהרי לא דין דמיאורגוס שמוציא לפועל את מחשבותיו של הנשגב ממנו כדין בורא עולם שמוציא לפועל את המחשבות שלו עצמו. במקרה הראשון האידיאות האלוהיות הן כורח המציאות – שאם לא כן היה מסתבר שעולמנו עוצב על פי מחשבותיו של בעל מלאכה נחות – ואילו במקרה השני התורה היא למעשה לגמרי מיותרת וחסרת משמעות שכן חזקה על אל כל-יכול שכוחו יעמוד לו להוציא לפועל את מחשבותיו גם בלי להיעזר בגיליונות שרטוט ודפי עבודה.

אנו נעקוף את הקושי הזה וננסה לברר מה מרחף בראשם של כל אלה שהשתכנעו שהתורה, בהיותה המודל לבריאת העולם, אמורה לכלול בחובה את כל הידע המדעי הידוע והעתיד להיגלות. אם, כמותם, נאמץ את ההנחה שדי להתעמק בתורה בכדי לגלות ולחשוף את כל סתריו ורזיו של העולם אזי יהיה עלינו לדגול גם במסקנה הבלתי נמנעת, היינו, שרק אווילים יהינו לבזבז זמן מיותר על מחקר מדעי של ממש, שבמקרה הטוב רק יאשש את האמיתות שמאז ומעולם עמדו לרשותם של הרבנים.

מסביר זאת היטב רבי מנחם מנדל שניאורסון ז"ל/שליט"א[ג] מליובאוויטש, רבי מנחם מנדל שניאורסון[ד]:

המידע על הטבע שנמצא בתורה הוא חלק בלתי נפרד מהתורה עצמה שניתנה מפי הגבורה. אי לכך, לא ייתכן להניח שדיעה זו או אחרת בתורה ששיכת לעניני טבע, נגזרה מהחושים ומהשכל האנושיים שעליהם מבוססים מדעי הטבע. מאידך, לא ייתכן גם שתהיה סתירה כלשהי בין מה שנגזר מהטבע על ידי המדענים לבין הדיעה התורתית.[ה]

התורה, אם כן, הינה המקור המהימן ביותר לכל האמיתות המדעיות וכשהרבנים מפענחים את הרמזים החבויים בדברי האל הם למעשה מעניקים שירות חשוב לאנושות בכלל ולקהילה המדעית בפרט, שכן:

קיימת ודאות מוחלטת שאילו היו חיי האדם ארוכים במידה מספקת, והיה ניחן בכשרונות הנחוצים לבצע את כל המחקרים ללא הפרעה, ללא הסחת דעת וללא משגים, אין ספק כי היה מגיע לאותן המסקנות אשר אנו מוצאים בתורה שניתנה לנו על ידי ה', כגון, הצורך בשמירת שבת, כשרות וכו' וכו'. אולם, כפי שצויין כבר, ה', בטובו הגדול – וטבע הטוב להטיב – רצה לחסוך מאיתנו את כל הטירחה ואת סכנת המשגים האפשריים, הכרוכות במחקר האנושי, וסיפק לנו את התוצאות מראש, לטובתם של כל בני האנוש, בין אלו שיש להם נטיות וכישורים למחקר עצמי ובין לאלה החסרים נטיה מעין זו.[ו]     

ההצבעה על התורה כמקור לכל הידע האנושי משרתת היטב את צרכיהם של הרבנים בשלושה כיוונים חשובים: ראשית, אמונה זאת מעמידה את הרבנים, אפוטרופסיה של האמת האלוהית היחידה, השלמה והנצחית בדרגה אחת מעל כל הפרופסורים, המדענים ושאר האוטו-דידקטיים שאינם יכולים להתיימר לבעלות על יותר מאשר תיאוריות ארעיות אלו או אחרות. שנית, במציאת פסוקים תנכיים שמרמזים כביכול על עובדות מדעיות מוכרות, הרבנים העניקו לגיטימציה לשיטות הדרש שהם אימצו לעצמם ויצרו עוגן ריאלי לאינספור ההלכות שנדרשו באותן השיטות מאותם הפסוקים. לבסוף, בהרחבת תחומה של התורה למישורים פרקטיים (דוגמת המדע והכישוף), הרבנים חיזקו את יוקרתה של התורה והעניקו תמריץ נוסף ללימודה ולהתעמקות ברזיה.

לאיש לא הפריעה העובדה שחכמי התלמוד מעולם לא הצליחו לדרוש מהפסוקים תיאוריות ששרדו את תלאות הזמן או תורות מדעיות שמסוגלות להתיישב עם דעתם של משכילים בני תקופתנו שאינם חשים שהם משחיתים את זמנם בלימודי מתמטיקה, ביולוגיה, כימיה ופיזיקה. אדרבה, המתעמק בדברי רבנינו הקדומים יגלה שכל האמיתות שנלמדו מפסוקי התורה תמיד חיזקו רק את אותן תובנות מדעיות שזכו להתחבב על המוני בית ישראל בעידנים הטרום-פילוסופיים והטרום-מדעיים ואחריהם איש כבר לא הרהיב עוז לסתור את דבריהם המקודשים.  

בעת החדשה אמנם קמו מדענים שהצליחו לעקוף את המדרשים הרבניים ולהצעיד את המדע לפסגות חדשות ולהישגים חסרי תקדים ואולם חכמינו מעולם לא נתנו למהפכות המדעיות לפגום בחדוות עליונותם. עיניהם מעולם לא מצמצו לנוכח הפער שהלך ונפער בין דעותיהם המקודשות לבין ממצאי המדע המתחדש ואמונתם מעולם לא הוכהתה על ידי עמי הארצות שראו בדבריהם לא יותר מאשר להג חסר כל שחר. מחוזקים באמונתם, רבותינו גרסו שאם ההדיוטות היו רק נותנים לרוחם להתעלות ולדעתם להעמיק הם היו מגלים שמעיני הרבנים מעולם לא הופנו לעובדות חסרות חשיבות וכל דבריהם אינם אלא משלים עמוקים ואלגוריות נפלאות שנועדו לחשוף בפני הנבערים אמיתות שהוחבאו מתחת לפני השטח ומוסרי ההשכל שאיש אינו אמור להבין כפשטם.

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.