השיטה הרבנית נבנתה על חורבותיה של השיטה הכוהנית ששלטה בכיפה במהלך כל ימי הבית השני. לאחר קריסתה של המערכת הכוהנית, הרבנים האיצו את תהליך הבידול מדת האם ועיצבו לעצמם דת חדשה ומשופרת שעונה על כל צרכיהם. הם הגדירו מחדש את האל, כתבו לעצמם כתבי קודש חדשים, אימצו נרטיב האומר שמזוועות הגיהינום יכולים להימלט רק אלה שהולכים ב'דרך הישר' הרבנית והתאימו את ההיסטוריה לתבניות דמיוניות שנועדו לחזק את כל טענותיהם. את 'דרך הישר' שלהם הרבנים ביססו על ארבעה עקרונות מרכזיים: הקפדה על המצוות הרבניות, לימוד אובססיבי של התורה הרבנית, שינון אינסופי של נוסחאות התפילה הרבניות ומתן צדקה וגמילות חסדים לנזקקים שמשתייכים לקהילות של הרבנים. כל העקרונות הללו מחזקים את מעמדם של הרבנים, מעצימים את סמכויותיהם ותורמים לרווחתם הכלכלית. עם זאת, נראה שהשיטה הרבנית מתחילה להגיע לסוף דרכה וזאת משום שהיא נשענת על אוכלוסיות חלשות וחסרות השכלה, סחטנות פוליטיות, התרחקות הולכת וגוברת מהזרמים המרכזיים בחברה ואידיאולוגיה קיצונית שמתבטאת בפסילתם של כל ערכי העולם המודרני. סחטנות, התבדלות ובריחה מהמודרנה אינם יכולים להוות פתרון לטווח ארוך ולכן ניתן להניח שהפריחה הנוכחית של היהדות הרבנית היא גם שירת הברבור שלה.
|
|
|
מקור החסידות בתנועת מחאה נגד ההתנשאות הרבנית. אחריתה באוסף של כתות פולחן אישיות שעושקות את התמימים ומעשירות את האדמו"רים ומקורביהם. אם ברצוננו להבין את החסידויות של ימינו עלינו להתעלם מכל האספקטים התיאולוגיים ולבדוק כיצד האדמו"רים מנצלים טקטיקות של כתות לביצור מעמדם, להאדרת כבודם, להרחבת סמכותם ולהגדלת עושרם.
|
לחרדים אין 'היסטוריה'. להם יש רק אפולוגטיקה. חוקרים מנסים לתאר את העבר באופן שישקף בצורה המהימנה ביותר את האירועים שהתרחשו בפועל. הרבנים מתארים את העבר בצורה שתבצר את אמונתם ותגבה את טענותיהם. ההיסטוריונים מחפשים את האמת. הרבנים מכירים אותה מלכתחילה. ההיסטוריונים מתחשבים בכל המקורות והממצאים. הרבנים בוחרים רק את העדויות שמתאימות לפרשנותם. לחוקרים אין 'פרות קדושות' ובעקבות עדויות חדשות הם עשויים לעדכן ניתוחים ותיאוריות. החרדים ורבניהם לעולם לא יזנחו אף מיתוס מיושן לטובת תובנות עדכניות. ההיסטוריונים שוקדים על הרחבת הידע האנושי. הרבנים, על חסימת המודרנה, שימור המיתוסים והרחבת ביצת הבורות שרק בה הם מסוגלים לשגשג. |
הרבנים אינם רוצים ששפוטיהם יחשפו לתרבות העולמית כי הם יודעים שכל מי שיתמכר לאמת וליופי שהאל העניק לאנושות לעולם לא יסכים לחזור למשטר העקר והמדכא של הרבנים. אני מציב אתגר לכל תלמידי הישיבה: ראו קטע אחד מהאופרה נבוקו של ורדי והחליטו בעצמכם באיזה עולם אתם רוצים לחיות.
|
העולם החרדי התרחב בעשרות השנים האחרונות בקצב מעורר אימה והיום כבר למעלה מעשרה אחוזים מתושבי מדינת ישראל משתייכים לציבור עני, ברובו אנטי-ציוני, שאינו לומד לימודים בעלי ערך ואינו תורם את חלקו לביטחון, לחברה ולכלכלה. התחזיות לעתיד מפחידות אף יותר ורבים כבר מבינים שקצב הילודה הגבוה של המגזר, ומפעלי החזרה בתשובה שהוא הקים בכספנו, מאיימים להציף אותנו בעתיד הלא רחוק בחרדים מרובי דרישות ומעוטי יכולות שישליטו את הבורות, ידלדלו את הקופה הציבורית ויבריחו מכאן את בעלי היכולות והאמצעים. למרבה המזל, קיים חוק-על נצחי שגובר על כל התנפחות זמנית, וחוק זה כופה על כל התלהבות להתקרר ועל כל בועה להצטמק לחזור לגודלה הטבעי. להערכתי, הריאקציה להתפשטות החרדית כבר החלה והיא עתידה לגרום לקריסתה של הבועה החרדית, הצטמקותו של עולם הישיבות, זניחתה של הקיצוניות והחייאתה של האורתודוקסיה המודרנית שתעודד את צעיריה לשרת בצבא, לרכוש השכלה גבוהה, לפרנס את משפחותיהם בכוחות עצמם ולהפוך לנכס במקום לנטל.
|
הרבנים מאמינים שכל האמיתות האלוהיות כבר הוצפנו בתורה ונחשפו על ידי חכמי התלמוד. הם טועים. מסתבר שהאל 'הצפין' בתורתו רק אמיתות מדעיות חסרות כל שחר והרבנים לא הצליחו לדלות מהמקראות דבר זולת הבלים תקופתיים, ידע מיושן ואמונות טפלות. במאמר זה אני מראה כיצד שני גדולי ישראל, רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה, פיצחו את הרמזים שהאל שתל בתורתו וחשפו לא יותר מאשר דעות שעלולות לגרום לכל ילד בכיתה ה' להתפתל מאי נוחות. רבנים שנכשלו בהבנת הנקרא אינם יכולים לצפות שנקבל את שאר דבריהם כאמת מקודשת ובמאמר זה אני שואל אם הטעויות העובדתיות של חכמי התלמוד אינן כורתות את הענף עליו יושבים כל רבני ימינו ואם הסתירות שהמציאות מטיחה בעולם הרבני אינן שוללות את תקפה של הדת היהודית כולה. |
מדוע המאמר הזה מצא את מקומו בפרק 'שיטות דתיות'? כי מתוך דפי טיוטת דו"ח הביקורת על רשת מעיין החינוך התורני מתחוורת השיטה באמצעותה המדינה מזרימה כספים למערכת מסואבת ומושחתת שדואגת לכיסם של ראשיה ופעיליה יותר משהיא דואגת להשכלתם של תלמידיה.
|
התגובות האחרונות