לאחרונה, במסגרת וויכוח על הנושא במהלך מפגש של משפחתי, הוזכר אירוע שחוותה אחת מבנות המשפחה, שלדעתה ממחיש את הנזק שב"הפיכת בית הספר לבית חרושת לציונים".
אותה בת משפחה צפתה בתלמידים יושבים משועממים מול המורה וכל אחד עוסק בענייניו מבלי להקשיב לדברי המורה עד שזו אמרה "החומר שאלמד עכשיו הוא לבגרות".
ברגע שאמרה זאת, כמו עבר בכיתה מעין זרם חשמלי וכולם הזדקפו, הקשיבו ברוב קשב ורשמו לעצמם סיכומים ושאלות.
"אתה רואה עד כמה הפך בית הספר לבית חרושת לציונים?" שאלה אותי אותה בת משפחה.
אם יש ערך שעליו לדעתי אין עוררין, הרי זה ערך ההיגיון.
אחד הסימנים לכך שערך זה הונחל לאדם הוא הימנעותו מהבאת דוגמאות שסותרות את טענתו כהוכחה לטענתו.
הרי אם דוגמה זו מהווה אישוש לטענה כלשהי, זו דווקא הטענה שכל מה שינסה בית הספר להנחיל מבלי להגדירו כ"חומר לבגרות", יזכה להתעלמות מצד התלמידים ולכן דווקא חייבים ליעד כל חומר שרוצים שהתלמיד יתייחס אליו ברצינות – לבגרות.
זה, כמובן, רק אישוש לטענה. זו אינה הוכחה שלה. ייתכן שמורה מספיק כריזמאטי יצליח לסחוף את התלמידים להשקעת מאמץ בחומר שאינו מיועד לבגרות אבל כריזמה של המורה אינה יכולה (לפחות בימים אלה) להיות חלק מה"שיטה" כיוון שרק מורים בודדים ניחנו בה.
מלבד זאת, כשהתלמיד עוזב את בית הספר, ירצו האנשים והגופים שיפגוש בהמשך דרכו לדעת אם אכן הפנים את הערכים שהונחלו לו ואין למורה שום דרך לדווח על כך מבלי לתת ציון.
לכן, לדעתי, ציונים הם מרכיב הכרחי במערכת החינוך – עד כדי כך הכרחי שכל דבר שרוצים להנחיל לתלמיד ולהיות מסוגלים לדווח (לתלמיד עצמו, למערכת החינוך או לגופים נוספים) על מידת ההצלחה בהנחלתו צריך להשפיע על ציוניו.
אז מה עם הערכים?
כדי לענות על שאלה זו עלינו לשאול את עצמנו קודם כל מהם אותם ערכים שאנחנו רוצים להנחיל לתלמיד, ומי מוסמך לקבוע אותם.
כשאני רואה מה גדעון סער, בנט או לימור לבנת מכנים "ערכים" אני חש צורך עז להגן על התלמידים מפני "ערכים" אלה שנתפסים בעיני כערכים שליליים.
באותה מידה ניתן לשער שמה שאני רואה כערכים חיוביים ייתפס על ידי הנ"ל כדבר שדווקא מפניו יש להגן על התלמידים.
אז אלה ערכים יילמדו?
האם הם ילמדו שהיהודים הם עם סגולה וגזע עליון שנבחר על ידי אלוהים לרשת את הארץ או שמא עדיף שילמדו שהיהודים הם עם שנבחן, כמו כל העמים, במעשיו בפועל ושאין שום חבר דמיוני שנתן לו זכויות יתר על פני אחרים?
האם יילמדו שכל בני האדם שווי זכויות וחובות או שמא עדיף שילמדו שאישה פסולה לעדות ושמי שממית עצמו באוהלה של תורה פטור מסכנת המוות בשדה הקרב?
האם יילמדו שמבין כל הדרכים המוכרות לנו הדרך היחידה להבין את המציאות היא דרך החקירה המדעית או שמא עדיף שילמדו שכשיש סתירה בין ממצאי המדע לבין כתבי הקודש – כתבי הקודש גוברים?
כפי ששאלות אלו ממחישות, הרבה מהנושאים שאנשים מכנים בשם "ערכים" נוגעים בשאלות עליהן ניטש וויכוח מר בין חלקים שונים בחברה ואין לצפות ממערכת החינוך להכריע בוויכוח זה.
לדעתי, מערכת החינוך לא יכולה להנחיל "ערכים" וכל מה שהיא יכולה לעשות זה לצייד את התלמידים בידע ובכלים מחשבתיים שיסייעו להם לגבש בעצמם את הערכים שאליהם הם שואפים.
התלמידים ייחשפו כמובן, במהלך לימודיהם, כמו במהלך חייהם מחוץ לבית הספר, לאנשים בעלי סולמות ערכים שונים ומגוונים ואין לצפות ממורה שיסתיר מן התלמידים את סולם הערכים שלו. להיפך – הגיוני שידבר על ערכיו, יציג אותם, ייתן דוגמה אישית ואפילו ינסה לשכנע בצדקת דרכו, אבל זה רק בגלל שאין לחסום שור בדישו ולא בגלל שמערכת החינוך מצפה ממנו לעשות זאת.
כל זה צריך להיעשות במידה גדולה של ריסון ומבלי שסמכותו של המורה תהיה מרכיב בשכנוע.
על מידת שליטתם בידע ובכלים המחשבתיים שבית הספר ניסה להנחיל להם חייבים התלמידים לקבל ציון.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות