המפתח להסבר כוחה (ההרסני) של הדת נמצא בשני מוקדים. הראשון הוא מושג ה"מֶמים", שאותו טבע דוקינס והשני הוא נטייתם של ילדים להאמין לדברי המבוגרים.
נתחיל במושג ה"ממים":
בניגוד לבעלי החיים (הנשלטים בעיקר על ידי הצו הגנטי שלהם), האדם מזדהה עם מחשבותיו יותר מאשר עם גופו ולכן גם אחרי תאונה קשה, גם אם חלק גדול מגופו הפסיק לתפקד וחלק הפסיק אפילו להתקיים – כל עוד לא נפגע מוחו – הוא ימשיך לתפוס את עצמו כאותו אדם.
למחשבות ולרעיונות ה"משחקים" במוחו של אדם גם ניתן שם – "מֶמים" על משקל "גנים".
הממים האלה מועתקים מאדם לאדם ועוברים מוטציות בדרך באופן דומה לגנים (רק עם פחות דיוק וגם מבלי להיות כפופים לתהליכי לידה של הגוף, כיוון שהם יכולים לעבור מאדם למשנהו גם במשך החיים).
זה מה שעומד מאחרי העובדה שבמקביל לכך שהאדם ממלא אחר הצו הגנטי שלו ומעמיד צאצאים, הוא גם ממלא אחר צו מחשבותיו ומשתדל להעמיד תלמידים.
ניתן לראות בממים כעין ישות "פרזיטית" על מוח האדם. המילה "פרזיטית" במירכאות, מכיוון שהצגה זו של הדברים מתעלמת מן העובדה שהאדם בעצם מגדיר את עצמו בעיקר על ידי אוסף הממים המרכיבים את מחשבותיו; מכל מקום, נכון לומר שהממים יכולים להתקיים רק בזכות המוחות המאכסנים אותם.
הדת, כל דת, היא בעיני אוסף מֶמים. דת ששורדת היא אוסף ממים המשמר את עצמו. ברצוני להדגיש – הוא משמר את עצמו ולא בהכרח את האדם הנושא אותו במוחו. הוא עושה זאת, למשל על ידי ממים של "מוות על קידוש השם", על ידי ממים של רצח על קידוש השם, או על ידי כל מיני שקרים על אמיתות מדעיות החבויות בתורה.
מדוע אני טוען שהוא אוסף המשמר את עצמו ולא את המאכסן?
הרי מוות על קידוש השם אינו משמר את המאכסן. אבל אלמלא נטבע מם זה היו כולם ממירים את דתם כאשר הדבר היה נוח ואז – אף על פי שהאנשים היו נשארים כולם בחיים – הדת הייתה אובדת.
לכן עדיף לדת להקריב לפעמים כמה אנשים (שמבחינתה הם רק פלטפורמה) כדי לשרוד בעצמה.
זה הרי בדיוק מה שקרה לאורך כל ההיסטוריה היהודית ולכן אני טוען שהדת היהודית שרדה על חשבון בנֶיה.
הדת הופכת מסוכנת במיוחד בגלל תכונה מסוימת של בני אדם המתוארת היטב
בספרו של ארתור קסטלר The Ghost in the Machine .
בספר זה מקונן המחבר על הנטייה שיש לנו כבני אדם לבצע כחלק מעדר פעולות כה מזוויעות שבחיים לא היינו מעזים לבצעם כפרטים.
כאן מתחברים הדברים לטענה המוצגת פעמים רבות כאילו רוב הפשעים נגד האנושות בוצעו בידי כוחות "חילוניים" כמו הנאציזם והמרקסיזם.
בניגוד להצגתן כתופעות "חילוניות", המרקסיזם והנאציזם הם למעשה דווקא דוגמאות של דתות, במובן זה שהן מייצגות אוסף ממים המתקבל ללא ביקורת ומשמר את עצמו ללא פשרות. הקומוניזם והנאציזם הם דתות לכל דבר ועניין, גם אם אינן מתבססות על אלוהים כיוון שיש בהן אקסיומות (שגויות) אותן מקבלים ללא כל ביקורת ושמהן נובעת התנהגות מטורפת. באותה מידה, פנאטיות לאומנית היא דת.
בין אם תסכימו לכך שנכון לקרוא לתופעות אלו "דתות" ובין אם לאו, מה שחשוב להבחין בו זה שכל הרע שבתופעות אלו נובע מאותם מקורות מהם נובע הרע שבדתות: אוסף ממים, חלקם שגויים, המשמר את עצמו על חשבון בני האדם.
יש, בחלק מן הדתות, ממים או מצוות התורמים להתרבות בני האדם המחזיקים בהן, אבל גם כאן מדובר באותו הדבר בדיוק – השימוש באדם ככלי להישרדותם.
מתאים לקרוא לכזה אוסף של ממים בשם וירוס מחשבתי, משום שבדיוק כמו וירוס רגיל' הוא יכול לגרום למגפה ואף להשתלט על בני האדם כולם. האם זה אומר שהוא מועיל? כמובן שלא. הוא מזיק ביותר, הוא ממית בני אדם רבים, וגם אם יצליח בסופו של דבר להשתלט על מוחות כל בני האדם שלא המית, יחדלו אלה מלהיות בני אדם במובן האמיתי של המילה.
נמשיך בנטייתם של ילדים להאמין לדברי המבוגרים: למעשה קיימת נטייה זו בקרב כל בעלי החיים המסוגלים ללמוד והיא מהווה בסיס חיוני ליכולתם של הצעירים ללמוד במהירות את שיודעים הבוגרים מבלי להיחשף לסכנות הכרוכות בגילוי עצמי של הידע.
קוף צעיר לומד מן הקופים הבוגרים שעליו לפחוד מנחשים וזה חוסך ממנו את הסכנה שבלימוד נזקם של הנחשים על בשרו. המצב בו יודעים הבוגרים על העולם הרבה יותר משיודעים עליו אלה שאך זה נולדו הוא מצב טבעי. במצב זה יש יתרון אבולוציוני בכך שאלה שאך זה נולדו יקבלו את הידע של הוריהם (בין אם הוא מועבר באמצעות דוגמה אישית ובין אם הוא מועבר במילים) כלשונו, מבלי לנסות לבקר אותו יותר מדי. צעירים הנוהגים כך מגבירים את סיכויי הישרדותם על ידי יישום אינטואיטיבי של הפתגם "איזה הוא חכם? – הלומד מניסיונם של אחרים!"
לכן לא מפליאה העובדה שרובם המכריע של בני האדם מחזיקים באותה דת שבה מחזיקים הוריהם.
בשלב מסוים מגיע הידע שיכולים הוריו להנחיל לו לידי מיצוי ואת מקום האמונה צריכה לתפוס המחשבה הביקורתית. גם למחשבה הביקורתית המתחילה בגיל מסוים יש יתרון אבולוציוני ואני די משוכנע שתופעת "מרד הנעורים" היא תופעה טבעית ש"נועדה" להתניע סוג זה של התנהגות. הבעיה היא שבדרך כלל מופעלת הביקורתיות רק כלפי ידע חדש שנבחן ולא לגבי אמונות שנלמדו בתקופת הילדות המוקדמת.
לכן יש גם מבוגרים דתיים.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות