הוא יאבן את הפוליטיקה כי, בצירוף עם החוקים הקיימים כיום, הוא יקשה עוד יותר את כניסתם של רעיונות חדשים לתוכה. כל רעיון חדש ייתקל בתככים הפוליטיים התוך מפלגתיים של מפלגה גדולה כלשהי וימות בשיבה רעה לפני שיזכה להכרה בציבור.

הוא לא יפתור את הבעיה שלשם פתרונה הוצע כי המפלגות הסחטניות היחידות הן המפלגות בעלות האג'נדה החד ממדית כמו המפלגות החרדיות שאין להן שום אג'נדה מלבד השגת מימון וחקיקה להמשך הטפילות של החברה החרדית ואלו תעבורנה בקלות כל אחוז חסימה שיוצע.

הקשר בין סחטנות לבין אג'נדה חד ממדית הוא ברור כיוון שבהיעדר אג'נדה רב ממדית יכולה המפלגה להעלות את מחירה על ידי "מכרז" שהיא מקיימת בין הגושים בעלי האג'נדות השונות שאין לה כל בעיה לחבור למי מהם.

למעשה - האג'נדה החד ממדית היא המאפיין היחיד של מפלגות סחטניות והסחטנות דווקא עולה עם הגודל.

האם זה אומר שיש לאסור מפלגות בעלות אג'נדה חד ממדית?

לדעתי זה לא ישים (גם כי הגדרת החד ממדיות מעורפלת וגם כי אפשר לעקוף כל בדיקה על ידי זיוף אג'נדה שאחר כך לא דבקים בה) וזה גם טיפול בסימפטום במקום בבעיה - נראה לי שהבעיה שמאפשרת את הסחטנות נמצאת בכלל במקום אחר שהוא הפרדה לקויה של הרשויות אבל על כך אצטרך לכתוב בהזדמנות אחרת.

בינתיים מומלץ בהקשר זה לקרוא בויקיפדיה על הפרדת רשויות ועל שינוי שיטת הממשל.

במאמר מוסגר אומר שעצם קיומן של המפלגות החרדיות הוא הפרה של החוק, כפי שניתן לראות כאן.

אגב - הרעיון שהסחטנות גוברת עם ריבויין של מפלגות קטנות - רעיון שאנשים מעלים לא אחת ואף הופיע בתעמולת הבחירות של הליכוד הוא חסר כל היגיון בפני עצמו: קל לסחוט אם אתה מיוחד - הרבה יותר קשה לעשות זאת אם יש רבים כמוך שיכולים להחליף אותך בכל עת.

צריך גם לזכור שדמוקרטיה ייצוגית יוצרת מעצם הגדרתה אחוז חסימה שהוא האחוז מהקולות הנדרשים לבחירת חבר כנסת אחד. במצב הנוכחי, למשל, כאשר נחוצים יותר משני מנדטים כדי לעבור את אחוז החסימה, אין, לכן, כל הצדקה ליותר מ 60 חברי כנסת. אם יועלה אחוז החסימה עוד יותר, יידרשו אף פחות.

לאחרונה התברר לי שיש לפחות עוד אחד שחושב כמוני בנושא זה: http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1924811

ההצעה:

בניגוד להצעה להעלות את אחוז החסימה ולירות ברגלה של הדמוקרטיה על ידי שיתוקה, לדעתי יש להגדיל את גמישותה על ידי מתן אפשרות לשימוש בעודפים של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה.

החוק הקיים גורם, למעשה, לזריקתם של מאות אלפי קולות לפח, כעונש על כך שבעליהם העזו לחשוב מחוץ לקופסה.

כשחושבים על זה, קשה בעצם למצוא הצדקה כלשהי לחוק זה, מלבד רצונם של מחוקקיו לשריין את מקומם בכנסת - בניגוד לרעיון הדמוקרטי.

הרי יותר קל לא להתייחס בכלל לאחוז החסימה מאשר להוסיף לחוק את הסייג הנדון ולכן אני מתקשה לחשוב על מניע שאינו זדוני.

כאחד ממייסדי מפלגת "אור" קל לי להתייחס אליה כאל דוגמה.

רבים ממצביעיה הפוטנציאלים נמנעו מהצבעה עבורה למרות שהעדיפו את מצעה על כל מצע מפלגתי אחר.

הם נמנעו מכך כיוון שחששו שקולם יתבזבז בגלל אותה חקיקה דרקונית.

עכשיו - תארו לכם מצב בו אין כל הגבלה על שימוש בקולות של מפלגה שלא עברה את אחוז החסימה.

תארו לעצמכם עוד - שמפלגת אור מצהירה שהיא תוריש את כל הקולות של מצביעיה שאינם מסתכמים למנדט שלם למפלגת "יש עתיד" (אין צורך בהסכם וכפי שתראו בהמשך הדברים - ייתכן אפילו שחתימה על הסכם היא בניגוד לאינטרסים של יש עתיד).

לדעתי, במצב זה, יש סיכוי לא מבוטל שחלק גדול ממצביעי יש עתיד (אלה מביניהם ששמעו על "אור", אבל אי הצדק התקשורתי הוא נושא למאמר בפני עצמו) יבחרו להצביע עבור אור.

זו גם הסיבה לכך שלא יהיה ל"יש עתיד" כדאי לחתום עם אור על הסכם עודפים.

מה יכולה "יש עתיד" לעשות כדי למנוע את עריקת מצביעיה?

למעשה - רק דברים טובים! היא יכולה, למשל, לאמץ לתוך מצעה רעיונות מתוך מצע אור.

התוצאה של מצב כזה היא לכן עדיפה כיוון שכך או אחרת (כך = במסגרת מפלגה חדשה. אחרת = במסגרת מפלגה ישנה) -  רעיונות חדשים המוצאים חן בעיני הציבור ימצאו את דרכם לכנסת.

מיכאל רוטשילד