תחילתו של האירוע במיסיונר שכונתי מוכר וידוע[א] שעקף את המאבטחים בכניסה לקניון רמת אביב והתחמק פנימה דרך דלת צדדית שעובד באחת החנויות פתח עבורו. כשראיתי את החב"דניק חולף על פני מיהרתי להיכנס לקניון (דרך הכניסה הראשית כמובן) והצלחתי לצלם את המסע ההפגנתי שהוא ערך לאורך הקניון ואת כניסתו למטבח של קפה איינשטיין, שם הוא החל לקרב את עובדי המטבח והמלצרים לאבינו שבשמיים בכלל ולכת המשיחית אליה הוא משתייך בפרט.
כיוון שהמשכתי לצלם את החב"דניק, עוררתי לפעולה את בעלי קפה איינשטיין שניסו לדחוק אותי, בדיבורים, קללות ומעט לחץ פיזי מתון, אל מחוץ לתחומי בית הקפה. בינתיים הגיעו למקום אנשי הביטחון של הקניון והם כבר עמדו לפתור את הבעיה כשמאבטח מהיחידה לאבטחת אישים החליט לתפוס פיקוד ולבקש ממני לצאת מבית הקפה, תחילה באמצעות חוות דעת משפטית שאומרת שהשטח שייך לבעלי בית הקפה ובהמשך בתואנה שבבית הקפה יושבת אישיות מאובטחת והוא מבקש שאני לא אצלם אותו. כיבדתי את בקשתו אך בעת שהתרחקתי מהמקום ראיתי את המיסיונר החב"די מסתובב בין השולחנות ופונה לאורחים בבקשה שיניחו תפילין. עקפתי את המסעדה והתחלתי לצלם מרחוק את הפעילות שהתרחשה בה, ובמיוחד את המיסיונר שנעצר ליד השולחן שבראשו ישב אדם אותו זיהיתי כאחד המפכ"לים לשעבר של משטרת ישראל. אף שעתה עמדתי בשטח ציבורי ואת היושבים צילמתי דרך המחיצה השקופה שתוחמת את העסק, בעל בית הקפה ניגש אלי ואיים עלי שאם אמשיך לצלם הוא ישבור לי את המצלמה והמאבטח תרם את חלקו וביקש ממני להפסיק לצלם ולהציג לו תעודת זהות.
כיוון שלעניות דעתי אני חייב להציג תעודת זהות רק לשוטר, וגם זאת רק במקרה שקיים חשד סביר שפעלתי בניגוד לחוק, סירבתי לדרישתו של המאבטח וביקשתי שיזמין שוטר לבדיקת תעודת הזהות שלי. המאבטח שש למלא את בקשתי והודיע לי שעד לבואם של השוטרים אני מעוכב ואסור לי לעזוב את המקום. בעת ההמתנה התעניינתי בזהות האישיות המאובטחת אבל המאבטח סרב לענות לשאלותיי. בסופו של דבר הגיעו למקום שתי ניידות ושוטר אחד הציץ בתעודת הזהות שלי, רשם את מספרה על דף בפנקסו והעביר את הדף למאבטח. בעת שנפרדנו בלחיצת ידיים יצא מהקניון השר לביטחון פנים, מוקף בפמליה קטנה, אליה הצטרף עד מהרה גם המאבטח שטיפל בי.
את חלקו של האירוע הצלחתי לצלם ומה שצילמתי ניתן לראות בסרטון הבא:
אירוע זה אינו נמנה על הפרשיות הגדולות שראוי להסעיר בגינן מדינה שלמה אבל לפני שאתן לו להישכח בחביונות העבר האפל ארצה להפיק ממנו את מעט התובנות שהוא מסוגל לספק לנו ולכן ברצוני לפרט בפסקאות הבאות את המסקנות שאני לוקח עימי, בתקווה שהמסקנות הללו ישפכו מעט אור גם על תופעות נרחבות יותר בחברה הישראלית ויצביעו, ולו ברמז, על המשבר אליו היא מתקרבת.
לנפשו של המיסיונר אני דווקא מבין. המסכן, בעקבות שנים של שטיפת מח, השתכנע שעליו להפיץ את הבשורה החב"דית ברחבי רמת אביב ולכן הוא פוקד את כל המקומות הציבוריים בשכונה ומבקש מהנוכחים, תמיד עם חיוך על השפתיים, להניח את זוג התפילין שהוא מושיט להם. הנענים לו זוכים לעבור טכס קצר, בן עשרים שניות לערך, במסגרתו המיסיונר שם על ראשם כיפה עליה כתוב 'יחי אדוננו, מורנו ורבנו המלך המשיח לעולם ועד', מניח עליהם תפילין של יד וראש, ממלמל ברכה קצרה וממהר להסיר את הרצועות ולהתפנות לקורבן הבא. מבחינה הלכתית לטכס אין כמובן שום ערך אבל בחשיבותו ההפגנתית קשה להפריז. בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו, מניח התפילין מפגין בפומבי את הזדהותו עם כת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ומעניק לגיטימיות לקבוצה מיסיונרית ששמה לה למטרה לשנות את צביונה של שכונת רמת אביב ובעקבותיה, של המדינה כולה.
המיסיונרים הנחושים הצליחו במהלך השנים ללכד סביבם סייענים רבים. הללו אינם מזהים את מטרותיה האמיתיות של כת פולחן האישיות ולכן הם מאמינים לסיפור שמשמש כסות לפעילות המיסיונרית, היינו, שתנועת חב"ד רק רוצה לזכות יהודים במצוות ולקרב אותם למורשת אבותיהם. הסייענים הללו עוזרים למיסיונר הנחוש ולחבריו לחמוק לתוך מתחמים, דוגמת הקניון, שאוסרים פעילות מיסיונרית בתחומם, מנפפים לו בעת שהוא מפגין את הנוכחות החב"דית ומגנים עליו מפני העוכרים שמנסים לצלמו. בחסות הסייענים, רובם ככולם מחללי שבת ואוכלי שרימפס שמעולם לא יכבידו על עצמם בעול תורה ומצוות, כת פולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש מצליחה לשוות לעצמה תדמית מהוגנת ולמצב את עצמה כאלטרנטיבה לגיטימית שמציעה חיים רוחניים לבני נוער שנכוו מהמתירניות והחומריות של החברה הישראלית. חלק מבני הנוער שהסתנוורו מרוחניות המזויפת של חסידי הכת מוצאים את דרכם לישיבות שתנועת חב"ד מציבה בדרכם, ובראש וראשונה לישיבת החוזרים בתשובה בשכונת רמת אביב, ושם הם כבר יזכו לשטיפת המוח שתהפוך אותם למריונטות ממושמעות שנשלחות לצוד בני נוער נוספים ולומדות לדבר בסיסמאות, לייחל להתגלותו הקרובה של הרבי המשיח ולשנוא את כל מה שקדוש לציבור הלא-חרדי.
הנהלת קניון רמת אביב מבינה שמדיניות מתירנית תביא עימה עשרות תימהונים שבדומה למיסיונר החב"די ירצו אף הם לשווק את מרכולתם האידיאולוגית. אני, למשל, ארצה להתהלך בין הקונים ולבקש מהם לנופף בדגל ישראל ולקרוא מספר פסוקים ממגילת העצמאות[ב]. אחרים יציעו לעוברים ושבים לקרוע ולדרוך על דגל ישראל, לחתום על עצומות בעד או נגד דבר זה או אחר, להצטרף לשירה בציבור, להשתטח בתפילה לאללה, לשרוף חזיות, להשתתף בטקסי פולסא דנורא ולהפגין את התנגדותם או תמיכתם באחת מאלפי העמדות שמפלגות את הציבור הישראלי. הקניון אינו רוצה להפוך לזירת התגוששות ולכן הוא אוסר כל פעילות של גורמים בלתי מורשים, ובכללם גם את ההפגנות של המיסיונרים החב"דיים, ומאבטחי הקניון קיבלו הוראות למנוע את כניסתם של המיסיונרים וללוות אותם החוצה כל אימת שהם נצפים מסתובבים בקניון עם זוג תפילין ביד[ג].
זאת בהחלט מדיניות מכובדת וראויה. הבעיה היא שלמרות כל מאמצי המאבטחים, המיסיונרים החב"דיים תמיד מצליחים למצוא את דרכם אל תוך הקניון ולעיתים קרובות אני הוא זה שמבחין בהם, מצלם אותם וקורא לאנשי הביטחון. כיוון שאני משוכנע שאין כאן עצימת עיניים מכוונת אני מוצא לנכון להזהיר את הציבור מפני מחדל בטחוני שעלול לסכן אותם ואת ילדיהם: אם מיסיונר מנוע כניסה מצליח, פעם אחר פעם, להסתנן לקניון ולהסתובב בחופשיות בין מאות המבקרים כיצד נוכל להיות בטוחים שסייען זה או אחר לא יפתח דלת צדדית כלשהי בפני מחבל בעל כוונות זדון ויאפשר לו להיכנס לקניון ולשווק שם, הפעם בעזרת חגורת נפץ, גם את האידיאולוגיה שלו?
איני מכיר את בעלי קפה איינשטיין ואין לי מושג על הרקע שלהם אבל נראה לי שהתנהגותם האלימה, אופן דיבורם וביטויים דוגמת 'אם אתה לא יכול לראות דתי אז אתה זבל' או 'אני אקח לך את המצלמה ואשבור לך' עוזרים לי לנחש. לי אישית אין כמובן שום כוונה להתארח אי פעם בבית קפה שמגונן באיומים וניבולי פה על המיסיונרים החב"דניקים. אני משאיר לשאר תושבי רמת אביב להחליט בעצמם אם זה המקום בו הם ירגישו הכי נוח.
אני לא עורך דין ולכן אני לא מסוגל לקבוע אם המאבטח של השר לביטחון פנים התנהל לפי כל הכללים והתקנות. הוא אמנם הזדהה, הציג לי תעודות ודיבר איתי בנימוס ובכבוד אבל אני לא לגמרי בטוח שמסגרת תפקידו כופה עליו להתערב בויכוח ביני לבין בעל המסעדה ולחוות את דעתו בשאלה אם מותר לי לעמוד היכן שאני עומד או שעלי לפסוע מספר צעדים לאחור. יתר על כן, אני גם לא יודע אם מותר לו לבקש ממני להפסיק לצלם ולמיטב ידיעתי אין איסור לצלם שרים, אפילו אם הם יושבים בבית קפה בקרבה מסוכנת לחב"דניק. על אחת כמה וכמה איני יודע אם בנסיבות אלו מותר לו לדרוש ממני להציג תעודת זהות ובהמשך אף לעכב אותי למשך 20 דקות לערך.
כאמור, הבחור התנהג בנימוס ובכבוד ואין לי שום דבר אישי נגדו אבל אני מצפה ממפקדיו לבדוק אם לא הייתה כאן שום חריגה מסמכות ואם התנהגותו של המאבטח אכן עמדה בסטנדרטים הגבוהים שהאגף לאבטחת אישים לבטח כופה על עובדיו. אף שאשלח הפניה למאמר זה לראש האגף לאבטחת אישים איני מצפה לקבל ממנו תגובה כלשהי, ולבטח גם לא התנצלות, אבל נראה לי שעל האגף לשאול את עצמו כיצד זה שבשעה שהמאבטח התעסק בהרחקתי איש לא טרח לטפל במיסיונר מנוע-כניסה שעקף את הבדיקות הביטחוניות בכניסה. הסברו של המאבטח לשאלה נראה לי עצוב ומעורר מחשבה: 'אותו אני מכיר אותך לא'.
על אף שיוכו המפלגתי, השר אהרונוביץ תמיד נחשב בעיני לאדם ישר והגון ואני בטוח שאם הוא היה מודע למצב הוא לעולם לא היה מסכים לגרש מעליו משלם מיסים ששרת שבע שנים כקצין בסדיר ועשרים וחמש שנים במילואים ובה בעת להביע תמיכה במיסיונר מנוע-כניסה ולהעניק הכרה לכת המשיחיסטית שמייחלת לכיליונה של הישות הציונית בה הוא מכהן כשר. השר אהרונוביץ לעולם לא היה מסכים לנהל שיחת חולין בבית קפה עם גלוח ראש בעל אידיאולוגית אנטי-משהו או עם שמאלני ממושקף שדורש להחזיר את כל השטחים הכבושים אבל שום דבר אינו מונע ממנו מלהתייחס בידידות למיסיונר החב"די שאף, עד כמה שיכולתי לראות, הצליח להניח תפילין על אחד מהיושבים סביב שולחנו. יחסו הסלחני של השר לחב"ד, אני בטוח, אינו נובע מאהדה יתרה לחרדים אלא מחוסר מודעות. השר, כמו רבים וטובים אחרים, כנראה מאמין שהחב"דניק הגיע למחיצתו בכוונה לזכותו במצווה ולקרבו לאביו שבשמיים וגם הוא כנראה אינו מכיר את הכת ההרסנית ששלחה את המיסיונר הזה ואת האידיאולוגיה האנטי-ציונית, אנטי-דמוקרטית, אנטי-מודרנית ואנטי-השכלתית שמניעה אותה.
מחשש שהשר ימעד פעם נוספת החלטתי לצרף בהמשך את תיאורה של כת פולחן האישיות שמתפתחת בחב"ד ואת הסכנה שהיא מהווה לחברה הפלורליסטית והדמוקרטית שבממשלתה מכהן השר אהרונוביץ. אני מאחל לשר שימשיך לבלות עם ידידיו בכל מקום שימצא חן בעיניו ואני רק מקווה שבעתיד הוא ימנע מהפגנות תמיכה ציבוריות שעוזרות להעניק לכת המסוכנת שפועלת ברמת אביב את ההכרה והלגיטימיות להן היא כה זקוקה.
|
כת פולחן האישיות שמתפתחת בחב"ד
|
בחסידות חב"ד הותיקה מתפתחת בשנים האחרונות כת פולחן אישיות שמפעילה טכניקות מיסיונריות במטרה להרחיב את שורותיה ולהפוך לכוח שיוכל להשתלט על הנהגת החסידות ועל מוסדותיה. המגויסים החדשים לומדים להעריץ את הרבי מליובאוויטש, להישמע בעיניים עצומות להוראות רבניהם ולשנוא את המדינה, הדמוקרטיה, שלטון החוק, המדע, ההשכלה, החילוניים, השמאלנים והערבים.
אנשי כת פולחן האישיות מאמינים שהרבי מליובאוויטש, שנפטר ונקבר בשנת 1994, עדיין נמצא בין החיים והוא ישוב אלינו בעתיד הקרוב כמשיח ומלך. לפי אמונתם הרבי הוא נביא אמת שהכריז על בואו הקרוב של המשיח, שבמקרה יהיה לא אחר מאשר הוא עצמו. חסידי הכת הסיקו שהרבי הוא נביא אמת ומשיח מתוך כתבי הרמב"ם ולכן הם מקדשים לא רק את כתביהם של הרבי מליובאוויטש ושאר אדמו"רי חב"ד אלא גם את כל תורתו של הרמב"ם, ובכללה גם את המדע והפילוסופיה האריסטוטליים שהרמב"ם הטמיע בתוך היהדות.
הכת מנסה לבנות לעצמה תדמית של קבוצה אוהבת ותומכת שרק מנסה לעזור ליהודים ולתרום להם באמצעים חומריים ורוחניים אבל מטרתם הסמויה היא להעניק לגיטימציה לפולחן האישיות של הרבי מליובאוויטש ולגייס לשורותיה מצטרפים חדשים. זאת היא עושה על ידי כריכת פולחן האישיות של הרבי יחד עם מנהגים יהודיים מוכרים ומקובלים, למשל, בקשה מגברים מזדמנים להניח תפילין במחיצתו של חסיד שעל כיפתו מודפסת ברכה שמהללת את הרבי ולקרוא קריאת שמע מדף בו מופיעה גם הברכה 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד'. בנוסף, חסידי הכת נוהגים לחלק לנשים נרות שבת בחפיסות שנושאות את תמונתו של הרבי. כחלק מהפצת פולחן האישיות, הם מרבים להעלות את זכרו של האדמו"ר הנערץ, לברך אותו, לספר על נבואותיו, לצטט מכתביו ולתאר אותו כנשיא הדור, כגדול הדור, כמשה בדורו וכדומה. הם גם תולים שלטים וכרזות שמהללים את הרבי ומקשטים את מכוניותיהם בתמונותיו ובסיסמאותיו.
שפוטי הכת מתייחסים לרבי מליובאוויטש כאילו הוא עדיין נמצא בין החיים, למשל, באמצעות התואר שליט"א (שיחיה לימים טובים וארוכים). הם מזכירים את הרבי בכל הזדמנות, לעיתים בתוספת תוארי כבוד דוגמת 'עצמות אינסוף', 'עצמות ומהות' וכדומה. הם מרבים לצטט את דבריו ואת דבריהם של שאר אדמו"רי חב"ד. על הכיפות שלהם כתוב 'יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד' ועל דש בגדם או כובעם הם עונדים סיכות צהובות בהן מוטבעת המילה 'משיח'. הידע שלהם בגמרא הוא מאד שטחי בעוד שהידע שלהם בכתבי הכת, בעיקר ב'תניא', הוא עמוק ורחב ולעיתים קרובות הם אף נושאים בידם את הספרים הללו. חברי הכת נוהגים לפנות לאנשים זרים בתואר 'יהודי', לרוב במשפטים דוגמת 'יהודי, תפילין כבר הנחת?' או 'יהודי, רוצה להניח תפילין?'
במהלך מבצעי הנחת התפילין ובשאר מגעיהם עם האוכלוסייה הכללית, חברי הכת מזהים את חלשי האופי ואת אלו שעוברים משבר בחייהם והללו מוזמנים להתקרב לקבוצה, לרוב באמצעות 'עשית שבת' באחת מקהילות הכת. צעירים שמתפתים יוקפו מייד בחברים חדשים שיעניקו להם מנות גדושות של חום ואהבה. תחושת החשיבות החדשה תשכנע את הצעירים שכאן מקומם והם יצטרפו לחבורה ויתחילו ללבוש את מדיה ולדקלם את סיסמאותיה. בהמשך הם יישלחו לתקופת הכשרה ואינדוקטרינציה באחד ממוסדות הכת שם הם ילמדו מעט יהדות והרבה חב"דיות. בתום הכשרתם, הנערים יהפכו למעריצים נלהבים של הרבי מליובאוויטש, חסידים ממושמעים שמקפידים למלא את מצוות רבניהם ושונאים מושבעים של הקדמה וכל מה שכרוך בה: המדע, ההשכלה הלא-תורנית, הציונות, החילוניות, הדמוקרטיה, שלטון החוק וכדומה.
ראשי הכת, במטרה לרכוש את הכוח שיאפשר להם להשתלט על מוסדות החסידות, בידלו את עצמם משאר חסידי חב"ד בשני מישורים: הם החלו לטעון שהרבי מליובאוויטש מעולם לא מת והם הקצינו את התייחסותם למודרנה ולמדינת ישראל. כתוצאה מכך כת פולחן האישיות מפיצה ארס ושנאה שפוגעים ביסודותיה של החברה הישראלית: היא שוללת את הציונות החילונית ובהכרח גם את המדינה שהציונים הקימו ואת הדמוקרטיה שהם הנהיגו. מנהיגיה מאמינים שרק לתורה, בפרשנותה החב"דית, יש סמכות מחייבת ולכן לחוק האזרחי אין שום תוקף וכפייתו נחשבת בעיניהם כעריצות שלטונית נגדה יש להיאבק בכל דרך אפשרית. הכת פוסלת גם את הקדמה והמדע, שכמובן סותרים את דברי התורה בכלל ואת דברי הרמב"ם בפרט, וחסידיה לומדים להתרחק לא רק מההשכלה החילונית אלא גם מכל אמצעי התקשורת הלא-תורניים שעלולים לחשוף אותם לדעות והלכי החשיבה של העולם המודרני. מצד שני הכת עוסקת בגיוס אגרסיבי של חסידים חדשים, אותם היא מוציאה ממעגל הלימודים, העבודה והשירות הצבאי והופכת לשונאי המדינה והקדמה. בכך היא מחלישה את המדינה, מגבירה את הקיטוב בעם ומושכת בני נוער לעבר הבערות והנחשלות. כל מי שמשתף עימה פעולה עוזר לה לערער את יסודותיה של מדינת ישראל ואולי אף לזרז את חורבנה.
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
ראה למשל הסרטון 'מצווה או הפגנה, מה המיסיונרים מנסים להשיג', הסרטון 'מיסיונר מפגין צדיקות בכניסה לאוניברסיטת תל-אביב, הסרטון 'עוד פטרול מיסיונרי בסניף של רשת שופרסל' והסרטון 'מיסיונרים פושטים ברמת אביב'.
ראה המאמר 'מבצע נופף בדגל להשבת האחדות לעם ישראל'
ראו את הסוף הטוב בסרטון 'מיסיונרים בקניון רמת אביב, סרטון מדכא עם סוף טוב'
התגובות האחרונות