Skip to content

1VSDAT

חמישי, 05 ינואר 2012 16:46

תגובות שצונזרו באתרים חרדיים

דרג מאמר זה
(2 מדרגים)
האתרים החרדיים, כידוע, אינם מפרסמים את כל תגובות המבקרים והם פוסלים או מצנזרים כל תגובה שאינה עולה בקנה אחד עם דעתם ועם המסרים שהם רוצים להעביר. את התגובות שנפסלו או צונזרו על ידי האתרים החרדיים ניתן להוסיף לדף זה וכאן הן יצגו במלואן כסדין אדום בפני כל אלו שמפחדים לתת לאמת להבקיע את חומות האמונה.
 
 
 

 

נקרא 6529 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

6 תגובות

  • קישור לתגובה חמישי, 18 יולי 2019 13:23 הוסף ע״י ספר The Book Bar Kamtza. 2007

    שוב, כמו בכל השנים הקודמות, גם ביום ט' באב 2019 אנו נעשה הכל - אבל הכל!!! - בשביל למנוע כל חיכוך ואפילו מגע רגעי של אומה שלנו עם המסר של החכמים שניסו למנוע הישנויות של חורבנות ושואות שמתוארות בסיפור על קמצא ובר קמצא, המזוהה עם יום ט' באב.

    ישיבות יתרוקנו מתלמידים שיושלחו לביתם לפני מועד, ובכל מקומות שמאין ברירה יצטרכו להתייחס לתאריך 9 באב יעסקו את האנשים לא בלהכיר ב- ולא בלהתייחס ל- מסר של חכמים שכתבו משל על סיבות של החורבן והשואה, אלא יסיחו דעתם של אנשים מהמסר של חכמינו בעזרת קריאת דברים שממש לא קשורים לניסיון של החכמים למנוע את ההישנויות של חורבנות ושואות - שוב יפרידו בין האומה לבין הסיפור על הסיבות של החורבן המתמשך של העולם: הסיפור על קמצא ובר קמצא שוב לא יוצג לאומה גם (אפילו!) ביום 9 באב!

    אין זה פלא שההתנהגות הלא הגיונית הזאת חוזרת לעצמה שנה אחר שנה בהתמדה ובקנאות מופלאים: אנחנו לא רוצים להכיר את התלמוד המקורי ועושים הכל בשביל להמשיך להסתיר אותו מהאומה: לא רק מהמגזר שלנו אלא מהאומה כולה, כולל החילוניים.

    אין שום הסבר הגיוני להתנהגות המוזרה הזאת: לא להתייחס לטקסט המקור היחיד שעליו מבוססת כל החוויה של יום 9 באב! אבל אם לוקחים לחשבון את הדברים שעליהם אסור לדבר, אז הסיבות של התופעה הלא הגיונית הזאת מיד נעשות ברורות ומובנות: אנו מחד לא מבינים את הסיפור על קמצא ובר קמצא כי הוא נהפך לבלתי מובן בגלל הפרשנות שלו, ומאידך אנו רוצים להסתיר מהאומה שלנו את הסיפור הזה והמסרים שחכמינו מסרו לנו דרך הסיפור על קמצא ובר קמצא - במקרה הנדיר ביותר שיחידים מאתנו מרשים לעצמם להבין את הסיפור כהוויתו.

    התלמוד הוא ספר ביקורת וניסיון למנוע הישנויות של שואות וחורבנות נוספות - והוא לא נכתב בשביל להיות תבנית להלכות אלא ממש להפך! אבל גם האגו והגאווה שלנו, וגם הפרשנות שעיוותה את הטקסט הברור של התלמוד - הכל מונעה מאותנו להסכים לקרוא את הטקסט הפשוט, הברור, המאיר וההומאני של התלמוד.

    אנחנו מסתפקים בדעה של רש"י על המשמעות של המושג "קמצא" ושל המושג "בר קמצא" ובגלל זה אנו לא מסוגלים להבין את הסיפור שהוא מאוד פשוט וברור. אנחנו אפילו לא שואלים את עצמנו לגבי המשמעות של עוד מושג שהומצא לצורך חיבור הסיפור על קמצא ובר קמצא - לא מנסים להבין מה היא המשמעות המקורית של ההמצאה נוספת של חכמינו - מילה "בריון". אך מה שהרבה יותר גרוע ומה שהורה אסון לאומה כולה במשך מאות שנים זה שוויתרנו על קריאה עצמאית בטקסט של האגדה על קמצא ובר קמצא למרות שמובן לכל שאין דבר יותר חשוב מההסבר של סיבות הכישלון להקים את "הבית השלישי" שזה שם-קוד לעולם שיהיה פחות מעיק ואכזרי.

    התלמוד כולו - ולא רק הסיפור על קמצא ובר קמצא - התלמוד הוא ספר של ביקורת כלפי העם הישראלי דאז ואין זה מפתיאה שהקטע החשוב והמרכזי הזה של התלמוד - ההסבר של הסיבה של החורבן של המוסר והחורבן החומרי שבא כתוצאה - אין זה פלא שאנו מסתירים גם מעצמנו וגם מתלמידים שלנו את הסיפור הזה: מסתירים אותו גם מתחת לשכבה עבה מאוד של עיוותים שעשתה הפרשנות לטקסט הברור של התלמוד בכלל ושל האגדה החשובה הזאת בפרט ובמיוחד, ומסתירים אותו גם בעזרת הרחקתו של הסיפור הזה מעיני האומה אפילו ביום שהוא מטבעו מיועד לעיון יותר מעמיק מאשר בשאר הימים במסרים שבסיפור על קמצא ובר קמצא.

    קשה לנו מאוד להתחיל לקרוא את הסיפור על קמצא ובר קמצא ללא הפרעות מצידה של הפרשנות: אני עם חלב אימי ינקתי "שקמצא ובר קמצא זה שמות של שני יהודים" ושמילה "בריון" היא סתם "אנשים ממהרים לפתוח במלחמה". אין לנו שום דרך להתחיל לנקות את הראש מעיוותים האלה שנעשו למסרים פשוטים וברורים של התלמוד, נעשו גם למסרים של הקטע החשוב והמרכזי של התלמוד כולו!

    אבל למרות הקושי שלנו אין זה אחראי מצדנו לצפות שהחילוניים יקחו על עצמם את העבודה הרוחנית הזאת: לנקות את השכל של האומה כולה מהטקסט שפרשנות מציעה לנו מגיל הרך בִמְקום התלמוד המקורי עצמו! ואם העתיד של העם היהודי חשוב לנו אזי אנו חייבים לעשות מאמץ רוחני ולנער מעצמנו את הכיסוי שבמשך מאות שנים אחרי רש"י מסתיר מהאומה שלנו את הטקסט הפשוט והברור של ביקורת ושל העצות, שנקרא התלמוד הבבלי.

    אבל אם לא אנחנו נעשה את הניקיון הזה ואם האומה הזאת חפצת חיים אזי החילוניים יצטרכו להתחיל לקרוא את התלמוד האמיתי ולהפיצו כי להם לנקות את הראש יהיה הרבה יותר קל מאשר לנו - אבל השכר של הצלת עם ישראל יהיה של החילוניים!


    "קמצא ובר קמצא - מי הם באמת??!" -- https://barkamtza2007.blogspot.com/ncr

    "חמישה קטעים על המילה בריון" -- באתר http://goo.gl/2SxSUy (או באתר http://goo.gl/9nZsXy )

    "המושג "שנאת חינם" ושלוש שורות על מעשה בריונים" -- https://www.reddit.com/r/Judaism_of_TALMUD/

  • קישור לתגובה שני, 29 אוקטובר 2012 04:25 הוסף ע״י עלמה

    הבהרה להודעה האחרונה שרשמתי . תגובותי באתרים שהוזכרו לא נערכו אלא לגמרי נפסלו ולא פורסמו כלל .

  • קישור לתגובה שני, 29 אוקטובר 2012 04:21 הוסף ע״י עלמה

    בנושא צנזורה של תגובות באתרי אינטרנט .
    מתוך ניסיוני האישי , אתרי אינטרנט חרדיים צינזרו לא מעט תגובות רציניות ומנוסחות היטב שכתבתי, בנושאים שונים, עד שחדלתי לטרוח שם. באופן דומה, אני חייבת לציין שגם בכמה אתרים שאינם דתיים, במיוחד באתר walla, שוקדים לא פעם על צנזור תגובותי בנושאי חברה, נשים ופוליטיקה . אציין ואומר שבאופן עקרוני, תגובותי באתר walla מנומקות, מבוססות וללא ניסוחים בוטים. מעניין שדווקא את המגיבים הבוטים שכל בר דעת יבחין בנקל שתגובתם חושפת ידע דל/בורות בנושא נתון, הם נוהגים לפרסם באופן עיקבי. כנראה שיש אתרים שבהם לא פשוט לכתוב ולקרוא את האמת , כי האמת מתנגשת עם האינטרסים שלהם .

  • קישור לתגובה חמישי, 19 ינואר 2012 13:29 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    עדכון: מתברר שזו היתה תקלה בלבד. הדוס החזיר את ההודעות

  • קישור לתגובה רביעי, 18 ינואר 2012 12:46 הוסף ע״י א. מינצקובסקי

    באתר של הדוס קרה דבר מאוד מעניין. הוא פרסם את הפוסט "תגובה לעדי אביר", והתחלתי להתכתב שם איתו, ועם מגיב נוסף בשם רוני שתמך בעמדותיו. התפתח דיון מעניין, ודווקא מנומס מאוד שהלך והתמקד בשאלה על מה אנחנו, חילונים מכאן ודתיים מכאן, מבססים את אמונתנו ואת השכנוע הפנימי בכך שאנחנו צודקים והשני טועה.

    אלא שלפני כמה ימים הדוס עצר את ההתכתבות, ומחק מרשימת התגובות את שתי ההודעות האחרונות שלו ושל רוני, ואת שתי ההודעות האחרונות שלי. כרגע הדיון מסתיים באיזה משל חוכמה של רוני. שאלות ההמשך שהצגתי למשל והתשובות של הדוס ורוני לשאלות נמחקו ואינן. אני מודה שאני קצת מצטער על זה כי זו היתה שיחה מעניינת.

    במקרה שמורה אצלי טיוטה של ההודעה האחרונה ששלחתי והתפרסמה באתר (ומאז נמחקה):

    ===
    אני רוצה להיות בטוח במה הסכמנו בסעיף הזה. האם אתה מסכים שכל אחד יכול לטעות לפעמים? שכל אדם עשוי למסור שגיאה, ביודעין או שלא ביודעין?
    ג. מה כוונתך ב"משמעויות לעולם החומרי" ו"פרוע לגמרי"? אני באמת לא בטוח למה כוונתך (אני מתאר לעצמי שזה מסתיים בביקורת המקרא, אבל לא מבין את ביקורתך שלך).
    וכעת משהו שנוגע לסיפא שלך, וגם מתחבר לסעיף ד':
    אתה מדבר על "הוכחות שכליות פשוטות מאוד" שהביאו אותך להבין את האמת המוחלטת. אני לא בא לתקוף אותך, אבל שנינו יודעים שאתה משתמש בביטוי "הוכחות שכליות" כי אין בידיך - אין בנמצא בכלל - הוכחות שאינן "שכליות". אין בנמצא הוכחות גשמיות. אם היו, המדע היה מכיר מיד במתן תורה בסיני.
    יש דברים אחרים. ישנו המשל עם השעון על חוף הים, יש דיונים בהסתברות של היווצרות החיים, ואיך מטיפה סרוחה יכולים לצאת אדם, ועוד. למעשה, אפשר להחליף את המילים "הוכחות שכליות" במילים "מסקנות הגיוניות", וזו לא תהיה השמצה או פחיתות כבוד.
    אני לא מבקש להתמודד עם המסקנות (קל לי יותר לקרוא להן כך, כי במדע משתמשים במונח "הוכחה" באופן אחר לגמרי), ולא מבקש לבחון אותן. העניין הוא שמסקנותיך-הוכחותיך הביאו אותך להכיר, כפי שאני מבין, בארבע עובדות: (1) יש בורא תבוני (2) יש תכלית לבריאה (3) הבורא נתן תורה (4) התורה שבידינו, גם הכתובה וגם שבעל פה, היא דברי אלוהים חיים. (מקווה שאני מייצג זאת נכון)
    כעת שאלה: האם אתה יכול להעלות על דעתך שלאדם אחר יהיו הוכחות שכליות (או מסקנות הגיוניות) שהן פשוטות, ברורות ורציונליות כשלך, ושמהן עולה שיש מקום לפקפק בלפחות אחת מארבע העובדות שאתה אוחז בהן?
    ושים לב מה אני מבקש ממך לדמיין: אדם שאינו טיפש, אינו משוגע, אינו רשע, אינו תמים, אינו חדור תאוות נקם, ואפילו בעל נשמה יהודית. אדם חושב וחופשי בדיוק כמוך, חריף שכל בדיוק כמוך, בעל יושר אינטלקטואלי בדיוק כמוך - והאדם הגיע למסקנה יציבה כשלך, אבל אחרת. האם דבר כזה, כפי שתיארתי, ייתכן במציאות?

    ===

    לשאלה הזו הדוס השיב (פחות או יותר, ממה שאני זוכר) שזה אולי ייתכן, אבל למסקנה אמיתית אפשר להגיע רק אחרי שחוקרים עניין לעומקו מכל הכיוונים, וכתב שהוא למד לעומק מדע ופילוסופיה ולמד לעומק יהדות ורק אז גיבש את אמונתו. ולאחר מכן הזמין אותי לבקר בישיבה. תכתובת זאת, וכאמור הודעה שקדמה לה ולא נשמרה אצלי, נמחקו מאתרו.

    זה הלינק לדיון:
    http://www.thedos.co.il/Article.aspx?Article=469

  • קישור לתגובה חמישי, 12 ינואר 2012 03:35 הוסף ע״י שי נגר

    טוב, למקרה שהוא יצנזר - העליתי את התגובה כאן:

    http://thedos.co.il/Article.aspx?Article=462

    לידידי הרה"ג מישהו
    מתוך כל מה שכתבת, רובו פשוט בכלל לא עונה לשאלות (למשל אני שואל למה כתוב 'וכי יבוא הלוי' ואתה אומר לי שחז"ל אמרו שזה דווקא כהן אהרוני. תודה רבה!), הדבר היחיד שדורש יחס זו האפולוגטיקה של רד"צ הופמן, אותה (עיקרון החסד אומר לי לייחס חוסר יושר אינטלקטואלי כזה אליך ולא לרד"צ הופמן. אבל אני חושד שאני משתמש בו יותר מדי) ניסית לתמוך, ואני מצטט:
    "אכן לא מצינו את הביטוי הזה אלא בספר דברים ולא בשאר חומשי התורה אשר בהם נקראו "בני אהרן" או "הכהנים" בלי תואר נוסף אבל יש טעם לדבר בשאר חומשי התורה המדובר על פי רוב באהרן ובניו ממש, באותן פרשיות המדברות על מצוות הנוהגות לאחר כניסתן של ישראל לארץ כתוב "הכהנים" בלי ההוספה "בני אהרן" ***(למשל ויקרא ב יד והלאה , יד לג והלאה , כג ט והלאה)***"
    יעני, אתה אומר שאין הבדל בין הספרים - אלא שספרי מה שמכונה המקור הכהני דהיינו שמות ויקרא ובמדבר נאמרו במבדר כשהיו מעט כהנים והם היו בעיקר אהרן ובניו ממש, בעוד שספר דברים מדבר על הכניסה לארץ, ולכן הוא קורא להם לוויים כי הם יהיו קבוצה גדולה וכבר לא יהיו בני אהרן (למרות שניתן לומר מזרע אהרן כמו ויקרא כא כב כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-בּוֹ מוּם, מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן--לֹא יִגַּשׁ, לְהַקְרִיב אֶת-אִשֵּׁי יְ-הוָה: מוּם בּוֹ--אֵת לֶחֶם אֱ-לֹהָיו, לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב. כב ד: אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן, וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב--בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל, עַד אֲשֶׁר יִטְהָר; וְהַנֹּגֵעַ, בְּכָל-טְמֵא-נֶפֶשׁ, אוֹ אִישׁ, אֲשֶׁר-תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע. במדבר יז ה: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי יְ-הוָה; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְ-הוָה בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ. ).
    עד כאן אפולוגטיקה מקובלת, אם כי אינני מסכים איתה. הראיות נגד קשות מדי.
    אבל במשפט "באותן פרשיות המדברות על מצוות הנוהגות לאחר כניסתן של ישראל לארץ כתוב "הכהנים" בלי ההוספה "בני אהרן" (למשל ויקרא ב יד והלאה , יד לג והלאה , כג ט והלאה)" בו ניסית לתמוך בטענת הופמן בטיעון שגם במקור הכהני מוותרים על השימוש ב'בני אהרן' לגבי מה שמכוון לכשיבואו אל הארץ, הוא פשוט הטעיה.

    קודם כל, עובדה שמעולם לא קראו להם לוויים.

    שנית אתה, או הופמן, אשכרה בוחן עובדות באופן סלקטיבי.

    ויקרא ב יד
    פרק ב הוא קטע על כהנים שמקריבים מנחות. בתחילתו נאמר א וְנֶפֶשׁ, כִּי-תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַי-הוָה--סֹלֶת, יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ; וְיָצַק עָלֶיהָ שֶׁמֶן, וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה. ב וֶהֱבִיאָהּ, אֶל-*בְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים*, ובהמשך משתמשים ב'כהן' - ברור כי הכהן הוא זה שמדובר עליו למעלה. בא אתה, או הופמן, ואומר: בסוף הפרשה מדובר על מנחת ביכורים, שהיא רק כשיגיעו לארץ, ושם כתוב רק 'כהן'. הנה ראיה שגם במקור הכהני לא מדגישים תמיד שהכהן הוא בן אהרן. אבל באותו פרק עצמו, כמה פסוקים לעיל, נאמר 'כהן' סתם על מנחת מרחשת. סו וואט? ומיד אחר כך 'לאהרן ולבניו'. אז מה? גם שם זה בגלל שזה רלוונטי רק לארץ?

    אותו דבר הפסוק הבא שהוא מסתמך עליו.
    יד לג והלאה ,
    שם מדובר על צרעת בתים, שנוהגת מטבע הדברים רק כשיבואו לארץ. וכתוב 'כהן' סתם (ואפילו לא 'מזרע אהרן').
    אבל...
    גם על צרעת הגוף והבגד, שנהגו במדבר ("וישב מחוץ למחנה") כמה פסוקים קודם לכן ובפרק הקודם, כתוב 'כהן' סתם. סו וואט?

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים