כבר במשנה אנו מוצאים הכרת מה באופיו הכדורי של היקום:
|
ככל הצלמים אסורים מפני שעובדים אותם לפחות פעם אחת בשנה – דברי רבי מאיר. החכמים אומרים: הצלם אסור רק כשיש בידו מקל או ציפור או כדור. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אסורים כל הצלמים שמחזיקים דבר כלשהו בידם.[1]
|
והתלמוד הירושלמי מבהיר מדוע חל איסור על צלמים שמחזיקים בידם כדור:
|
חכמים אומרים: צלמים אינם אסורים להוציא צלם שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... צלם שבידו כדור אסור משום שהוא מרמז שהעולם עשוי ככדור והאלוהות המחזיקה את העולם בידה.[2]
|
דיון זה מלמד שהעולם הכדורי לא היה זר לחכמינו ושהקוסמולוגיה הגיאוצנטרית החלה להסתנן אט אט גם למבצריה של הקוסמולוגיה התנ"כית. עם זאת, המעבר לראית העולם הגיאוצנטרית לא היה מיידי וחכמי ישראל המשיכו להתחבט בבעיה עוד שנים רבות וארוכות.
בראיה שטחית קיים דמיון מסוים בין קוסמולוגית שלושת הקומות המיתולוגית לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית של הפילוסופים היווניים. התנ"ך מתייחס בבירור לרקיע קשיח הנקרא 'שָּׁמָיִם'[א] ומרמז על רקיע נוסף הנקרא 'שְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'[ב] והקוסמולוגיה האריסטוטלית מתבססת על תשעה כדורי בדולח קשיחים שמקיפים את הארץ המרכזית. קשיחותם של הרקיעים וכדורי הבדולח הקלה על מלאכתם של אלו שרצו לקרב בין שתי ראיות העולם ורבים מהם הגיעו למסקנה שמעבר לשני הרקיעים המוכרים חייבים להמצא במקרא רמזים לקיומם של רקיעים נוספים שיקרבו את היהודים לדרישות האריסטוטליות. מאלה בלט לטובה ריש לקיש שהצליח לסחוט מהפסוקים עוד חמישה או ששה רקיעים חדשים:
רבי יהודה, מורו השמרן של רבי יהודה הנשיא, מסתפק בשני הרקיעים המסורתיים בעוד שריש לקיש, תלמיד תלמידו של רבי יהודה הנשיא, מאלץ את הפסוקים להניב עוד רקיעים קשיחים ועל ידי כך להתקרב למספר כדורי הבדולח של הפילוסופים. כך, בעזרת להטטנות פרשנית, הרקיעים נמצאו שקולים לכדורים והיהדות השלימה מהלך נוסף לעבר המודרנה האריסטוטלית. עתה גם התחוור לעיני כל שתורתנו הקדושה תמיד קיפלה בחובה את כל הידע המדעי המהימן ביותר והמודרני ביותר ושרבותינו, בזכות תורתם, הגיעו בדיוק לאותן האמיתות המוחלטות שחכמי האומות הסיקו בעזרת הגיונם.
כפי שראינו, התנאים הקדומים רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניה נחלקו אם העולם השטוח נראה כמו פרוזדור או כמו אוהל אבל שניהם כאחד הסכימו שהשמש נכנסת אל מתחת לכיפת הרקיע במזרח, מטיילת בצידו הפנימי של הרקיע במהלך היום, יוצאת אל מחוץ לרקיע לעת ערב ועוקפת את כיפת הרקיע, מעליה או מצידה, במהלך הלילה.
גישה זאת נוגדת לחלוטין את הראיה האריסטוטלית שמחייבת את השמש המשובצת בכדור הבדולח הרביעי להקיף את הארץ הכדורית ולבלות את שעות החשיכה מצידו האחר של כדור הארץ. הבדלי הגישות כפו על תלמידי תלמידיהם של רבי יהושע ורבי אליעזר דיון מחודש בסוגיה אך כיאה לתקופה, תוך התחשבות בתיאוריות המדעיות שכבר ריחפו בחללה של ארץ ישראל:
|
נאמר 'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ'[ד] ונשאלת השאלה: כיצד גלגל חמה ולבנה חוזרים מצד מערב לצד מזרח לאחר שהם נעלמים מן העין? נחלקו בדבר רבי יהודה בר אלעאי והחכמים. החכמים אמרו: השמש והירח מהלכים מתחת לארץ עד שהם שבים למזרח. רבי יהודה בר אלעאי אמר: השמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח עד שהם שבים למזרח. אמר רבי יוחנן: נראה לי שנכונים דבריו של רבי יהודה בר אלעאי שאמר שהשמש והירח מהלכים מעל לכיפת הרקיע הקשיח שכן בימות החמה אנו מוצאים שכל העולם כולו רותח והמעיינות צוננים, דבר שלא היה אפשרי אם השמש היתה מהלכת מתחת לארץ ומחממת את המעיינות. מאידך, דבריהם של רבנן שאמרו שהשמש והירח מהלכים מתחת לארץ גם הם נראים לי נכונים שכן אנו מוצאים בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן והמעיינות פושרים. אמר רבי שמעון בן יוחאי: אל לנו לומר מדעתנו היכן השמש והירח מהלכים שהרי אין אנו יודעים אם הם פורחים באויר שמתחת לרקיע או שהם משפשפים ונוגעים ברקיע או שהם מהלכים בתוך גלגל מיוחד. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות להבינו.[4]
|
רבי יהודה בר עילאי, התנא השמרן שלחם את מלחמתם של שני הרקיעים כנגד המודרניסט ריש לקיש שוב אינו מסכים לותר על העמדות המסורתיות ולגבי דידו בכדי להגיע חזרה למקומה שבמזרח השמש חייבת להלך במהלך הלילה מעל לרקיע הקשיח.
לרבנים, לעומתו, אין עכבות דומות והם ששים לאמץ את שיטתם של חכמי אומות העולם האריסטוטליים שראו בעיני רוחם את השמש והירח מנצלים את שעות הלילה להקפת הארץ. רבי יוחנן המבולבל אינו מסוגל לפסוק לטובת עמדה זו או אחרת שכן לשתי הגישות חיזוקים אמפיריים משכנעים ונראה שלא נותר לו אלא לאמץ את גישתו של רבי שמעון בר יוחאי ששלל מראש את יכולתם של הבריות לרדת לסוף דעתו של הבורא, שהרי אנו, החגבים, לעולם לא נוכל לדעת אם השמש מהלכת באויר החופשי שמתחת לכיפת הרקיע, אם היא נעה במסילות מיוחדות שנחרצו עבורה בתוך הרקיע או שמא, כדעת חכמי האומות, היא משובצת באופן קבוע בגלגל ענק שנושא אותה עימו בעת שהוא סובב סביב הארץ.
הנושא שב ועלה בדיון תלמודי נוסף אלא שבשלב זה הוא כבר נטש את האסמכתאות המקראיות ולבש צביון של מחלוקת בין שתי גישות שונות – גישתם המסורתית של חכמי ישראל וגישתם הגיאוצנטרית של חכמי אומות העולם. באופן לא ממש מפתיע, רבי יהודה הנשיא, אבי הפתיחות לרעיונות ההלניסטיים, פוסק לטובת הצד שהביא את החיזוקים המדעיים המשכנעים ביותר, היינו לצידם של הדוגלים בקוסמולוגיה הגיאוצנטרית:
|
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת מתחת לרקיע ובלילה מעל הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת מתחת הרקיע ובלילה מתחת לקרקע. אמר רבי יהודה הנשיא: נראים לי דבריהם יותר מדברינו שכן ביום מעינות צוננים ובלילה רותחים.[5]
|
הניסוח הרבני של עמדת חכמי אומות העולם, הדוגלים בגישה הגיאוצנטרית, אינו מקפיד על הפרטים הפחות מהותיים ונראה שהתלמוד העדיף שלא להזכיר את העובדה שחכמי אומות העולם האמינו בשמש שנוטה להקיף ארץ כדורית במסלולים מעגליים ולא במסלולים המפותלים המתבקשים מהאמונה בארץ שטוחה. עם זאת, קשה שלא להעריך את רבי יהודה הנשיא שבחר להתעלם ממדרשים שהסתמכו על פסוקים המפורשים ולהעדיף את קול ההגיון, אפילו כשקול זה בקע מגרונם של חכמי יוון שעד אותה עת היוו מטרה נוחה לחיציהם השנונים של מוריו וחבריו.
המאבק בין קוסמולוגית שלושת הקומות לקוסמולוגיה הגיאוצנטרית שב ועולה במלא עוזו גם בדיון בו רבי יהודה הנשיא מחליט לתמוך בגישה המסורתית בעוד רב אחא בר יעקב, שחי ופעל כשלושה דורות אחריו, תורם את משקלו דווקא לטובת הגישה ההגיונית:
|
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים הרקיע קבוע במקומו והכוכבים מהלכים על פניו וחכמי אומות העולם אומרים הכוכבים משובצים בכדורים ואלה מסתובבים ונושאים עימם את הכוכבים. אמר רבי יהודה הנשיא: יש סתירה לדבריהם של חכמי האומות בכך שמעולם לא מצאנו את מזל עגלה בדרום ואת מזל עקרב בצפון, כפי שהיינו מצפים למצא אם הכדור כולו היה מסתובב סביב הארץ בצורה אחידה וסימטרית. השיב לו רב אחא בר יעקב: אולי, הכוכבים בגלגל קבועים בתבנית של המוט המרכזי ברחיים או ציר דלת, ששניהם נעים מעט בשעה שהרחיים והדלת נעים בקשת רחבה.[6]
|
ניתן להניח שחכמי ישראל הסיקו מפסוקים דוגמת 'עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתו'[ה]ֹ ו-'מִן שָׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם נִלְחֲמוּ עִם סִיסְרָא'[ו] שהרקיע ניצב איתן על עמודי השמיים והכוכבים הם שנעים במסילות שעל פניו ואולם רב אחא בר יעקב, בן הדור השלישי לאמוראי בבל, מחליט שלא להסתייע באסמכתאות המקראיות ועל כן הוא תוקף את ממצאיו של רבי יהודה הנשיא רק בעזרת אנלוגיות לוגיות. התפרצות נדירה זו של חשיבה מדעית חושפת בפנינו לא רק את השפעותיה של התורה הגיאוצנטרית אלא את טביעת רגלה של הפילוסופיה היוונית כולה ובדיעבד נוכל לברך על התעשתותם המהירה של רבני ישראל שסרבו להעביר את הודאויות התורניות במסננת הלוגיקה ונצמדו לתורתו של בורא העולם שכאמור מקפלת בחובה את כל האמיתות הנסתרות מעיין והרחוקות מהשגת השכל.
פלישה נוספת של הקוסמולוגיה הגיאוצנטרית ניתן למצא גם בסיפורו של רבה בר בר חנה:
|
אמר לי הערבי שהוביל אותי במדבר: בוא ואראה לך היכן נושקים הארץ והרקיע זה בזה. כשהגיעו למקום רצה רבה בר בר חנה להתפלל ולכן הוא הניח את הסל שלו באחד החלונות שברקיע. כשגמר להתפלל הוא חיפש את הסל אך לא מצא אותו. אמר רבה לערבי: יש כאן גנבים. אמר לו הערבי: הסל נעלם כי שמת אותו באחד החלונות שבגלגל הרקיע והגלגל הזה מסתובב. המתן עד למחר וכשגלגל הרקיע ישלים את סיבובו תוכל לשוב ולמצא את סלך.[7]
|
סיפור זה ממחיש היטב את הבלבול שאחז בחכמי ישראל שכן לצידן של הרקיע הקשיח וחלונותיו, תבניות רבניות במיטב המסורת של מחשבת ישראל, אנו מוצאים גם את הדיה של חכמת יוון שכן הרקיע של רבה בר בר חנה אינו מקפיד להשאר במקומו ובהתאמה מלאה לדרישות הפילוסופים הוא בוחר לנוע סביב הארץ ולהשלים את סיבובו במחזור של עשרים וארבע שעות.
[א] בראשית א:ו-ח
[ב] דברים י:יד, מלכים א ח:כז, תהילים קמח:ד, נחמיה ט:ו, דברי הימים ב' ב:ה, ו:יח
[ג] דברים י:יד
[ד] בראשית א:יז
[ה] איוב כו:יא
[ו] שופטים ה:כ
כָּל הַצְּלָמִים אֲסוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נֶעֱבָדִין פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה - דִבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. חֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא כָל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ מַקֵּל אוֹ צִפּוֹר כַדּוּר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כָּל שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ כָּל דָּבָר.
(משנה, עבודה זרה ג:א)
וחכמים אומרים: אינו אסור, אלא כל שיש בידו מקל או ציפור או כדור. ... כדור –שהעולם עשוי ככדור.
(ירושלמי עבודה זרה יח:ב)
אמר רבי יהודה: שני רקיעים הן שנאמר 'הֵן לַיהֹוָה אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם'. ריש לקיש אמר: שבעה ואלו הן – וילון, רקיע, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות.
(חגיגה יב:ב)
'וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם'. כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע? רבי יהודה בר אלעאי ורבנן. רבנן אמרין: מאחורי הכיפה ולמטה ורבי יהודה בר אלעאי אמר: מאחורי הכיפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן: נראין דברי רבי יהודה בר אלעאי דהוא אמר מאחורי הכיפה ולמעלה: בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין ומלהון דרבנן דאמרינן מאחורי הכיפה ולמטה בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין.
אמר רבי שמעון בן יוחאי: אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן. הדבר קשה מאד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו.
(בראשית רבה ו:ח)
חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות העולם אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע. אמר רבי: ונראין דבריהן מדברינו שביום מעינות צוננין ובלילה רותחין.
(פסחים צד:ב)
תנו רבנן: חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרין וחכמי אומות העולם אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועין. אמר רבי תשובה לדבריהם: מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כבוצינא דריחיא אי נמי כצינורא דדשא.
(פסחים צד:ב)
אמר לי: תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי. שקלתא לסילתאי אתנחתא בכוותא דרקיעא. אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה. אמינא ליה: איכא גנבי הכא. אמר לי: האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר. נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.
(בבא בתרא עד:א)
התגובות האחרונות