האם הרבי עומד בדרישות שהרמב"ם מציב לנביא?

אנו נוכל לקבוע אם הרבי עומד בתנאים שהרמב"ם הציב לנביא אמת אם נבדוק אחת לאחת את כל הסעיפים בספר משנה תורה בהם הרמב"ם מגדיר את התנאים הללו: 

הלכות יסודי תורה ז:א

מִיסוֹדֵי הַדָּת לֵידַע שֶׁהָאֵל מְנַבֵּא אֶת בְּנֵי הָאָדָם. וְאֵין הַנְּבוּאָה חָלָה אֶלָּא עַל חָכָם גָּדוֹל בַּחָכְמָה, גִּבּוֹר בְּמִדּוֹתָיו, וְלֹא יְהֵא יִצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּדָבָר בָּעוֹלָם אֶלָּא הוּא מִתְגַּבֵּר בְּדַעְתּוֹ עַל יִצְרוֹ תָּמִיד. וְהוּא בַּעַל דֵּעָה רְחָבָה נְכוֹנָה עַד מְאֹד. אָדָם שֶׁהוּא מְמֻלָּא בְּכָל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ שָׁלֵם בְּגוּפוֹ, כְּשֶׁיִּכָּנֵס לַפַּרְדֵּס וְיִמָּשֵׁךְ בְּאוֹתָן הָעִנְיָנִים הַגְּדוֹלִים הָרְחוֹקִים, וְתִהְיֶה לוֹ דֵּעָה נְכוֹנָה לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג וְהוּא מִתְקַדֵּשׁ וְהוֹלֵךְ וּפוֹרֵשׁ מִדַּרְכֵי כְּלַל הָעָם הַהוֹלְכִים בְּמַחֲשַׁכֵּי הַזְּמַן, וְהוֹלֵךְ וּמְזָרֵז עַצְמוֹ וּמְלַמֵּד נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו, אֶלָּא דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה תָּמִיד לְמַעְלָה קְשׁוּרָה תַּחַת הַכִּסֵּא לְהָבִין בְּאוֹתָן הַצּוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הַטְּהוֹרוֹת, וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ, מִיָּד רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו. וּבְעֵת שֶׁתָּנוּחַ עָלָיו הָרוּחַ תִּתְעָרֵב נַפְשׁוֹ בְּמַעֲלַת הַמַּלְאָכִים הַנִּקְרָאִים אִישִׁים וְיֵהָפֵךְ לְאִישׁ אַחֵר וְיָבִין בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹת שֶׁהָיָה אֶלָּא שֶׁנִּתְעַלָּה עַל מַעֲלַת שְׁאָר בְּנֵי אָדָם הַחֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּשָׁאוּל 'וְהִתְנַבִּיתָ עִמָּם וְנֶהְפַּכְתָּ לְאִישׁ אַחֵר'[א].

ניסוחיו של הרמב"ם מעלים סדרה של בעיות:

1.

הקטע קובע שהנבואה נמסרת לנביא אך ורק על ידי האל ולדברים שהרבי אמר אינם יכולים להחשב כנבואות אם הם לא ניתנו לו ברוח הנבואה. הרבי מעולם לא טען שהמסרים שהיום נחשבים כנבואות ניתנו לו על ידי הגבורה ולכן חובת ההוכחה למקורן האלוהי של הנבואות הללו חלה על החסידים שמאמינים שהרבי ביטא את דבר האלוהים ולא את הרהורי ליבו בלבד. למיטב ידיעתי, החסידים מסיקים שהרבי לבטח זכה ברוח הנבואה אך איש מהם אינו מסוגל להוכיח זאת באופן ישיר.

2.

הרמב"ם דורש 'שֶׁלֹּא תִּהְיֶה לוֹ מַחֲשָׁבָה כְּלָל בְּאֶחָד מִדְּבָרִים בְּטֵלִים וְלֹא מֵהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו' אך הרבי, כאילו לחבל בכוונה תחילה בנסיונות להפכו למשיח, לא חדל מלעסוק בֵּהַבְלֵי הַזְּמַן וְתַחְבּוּלוֹתָיו ולבחוש בפוליטיקה הפנימית של מדינת ישראל, שם הוא הפך לסמן הימני ששלל בהתמדה כל החזרה של שטחים וחיבל בעקביות בכל ניסיון להתקדם לעבר השלום (וזאת אף שהוא מעולם לא טרח לבקר בארץ שעל אדמתה הקדושה רק מעטים מחסידיו זכו להגן בגופם). הקורא את אגרותיו יגלה שהוא הרבה לדון בהערכות המפלגות החרדיות לקראת בחירות אלו או אחרות, להתעסק במינויים למשרות בעמותות של חב"ד ובמשרות אחרות בעולם הרבני, במציאת אבנים טובות ומרגליות (ראה במשך) ושאר הדברים הבטלים שנגזרים מהבלי הזמן ותחבולותיו.   

3.

במספר מילים שנראות כמעט שוליות, 'וּמִסְתַּכֵּל בְּחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלָּהּ מִצּוּרָה רִאשׁוֹנָה עַד טַבּוּר הָאָרֶץ וְיוֹדֵעַ מֵהֶן גָּדְלוֹ', הרמב"ם השחיל פנימה את האמונה הפילוסופית באידיאות שמציפות את מחשבותיו של האל, שאת כולן, ובעיקר את האידיאות המדעיות, דוגמת אלו שמתארות את טבור הארץ ואת גודלו, הנביא אמור להבין כתנאי מוקדם לירידתה של רוח הקודש. הרבי מליובאוויטש אכן התיימר להבין במדע אבל את התעמקותו הוא הגביל למדע האריסטוטלי שאומץ על ידי רוב משכילי אירופה, ובכללם הרמב"ם, במאות השנים עשרה עד השש עשרה ונדחה על ידי כל משכילי העולם מהמאה השבע עשרה והילך. בשום מקום הרבי לא הוכיח את הבנתו בעקרונות המדע המודרני, ובייחוד בכל הנוגע ליצירה ספונטנית של כינים מהרפש ולתורת היחסות של איינשטיין[ב] ולשיטתו המאוד מפורטת השמש עדיין חגה סביב הארץ[ג] וכינים, ואולי אפילו עכברים, עדיין נוהגים להתהוות ללא על צורך ברביה מינית[ד]. האמונות הללו כבר הוכחו כחסרות כל תוקף מדעי ולכן ניתן לומר בודאות גמורה שהרבי לא באמת נחשף ל'חָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ' וכיוון שהוא כשל כבר בתנאי המקדים אין ספק שהוא גם לא זכה שרוח הנבואה תשרה עליו.

ייתכן מאד שלבד משלושת הפגמים הקטנים הללו הרבי עמד בכל שאר הדרישות שהרמב"ם הציב בסעיף זה אבל יש לשער שבמהלך ההיסטוריה היהודית היו גם לא מעט צדיקים אחרים שעמדו בכבוד בדרישות הללו. למעשה, הקביעה שרק הרבי מליובאוויטש, בניגוד לרבנים חשובים אחרים, היה נביא אמת אינה יכולה שלא לגמד את שאר הגדולים בחכמה, בעלי דעה רחבה נכונה עד מאד שתמיד הקפידו להתגבר על יצרם, להתקדש ולפרוש מדרכי כלל העם ההולכים במחשכי הזמן. אם הרבי הוא בחזקת נביא עלינו לרומם לאותה מעלה גם עשרות צדיקים אחרים, אפילו אם חסידיהם לא הפעילו את אותה מערכת שיווק ויחסי ציבור משומנת שסייעה לחסידי חב"ד להקפיץ את הרב שלהם לפסגות השלמות האנושית. 

הלכות יסודי התורה ז:ב

הַנְּבִיאִים מַעֲלוֹת מַעֲלוֹת הֵן. כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בַּחָכְמָה חָכָם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ כָּךְ בַּנְּבוּאָה נָבִיא גָּדוֹל מִנָּבִיא. וְכֻלָּן אֵין רוֹאִין מַרְאֵה הַנְּבוּאָה אֶלָּא בַּחֲלוֹם בְּחֶזְיוֹן לַיְלָה. אוֹ בַּיּוֹם אַחַר שֶׁתִּפּל עֲלֵיהֶן תַּרְדֵּמָה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ'[ה]. וְכֻלָּן כְּשֶׁמִּתְנַבְּאִים אֵיבְרֵיהֶן מִזְדַּעְזְעִין וְכֹחַ הַגּוּף כָּשֵׁל וְעֶשְׁתּוֹנוֹתֵיהֶם מִתְטָרְפוֹת וְתִשָּׁאֵר הַדַּעַת פְּנוּיָה לְהָבִין מַה שֶּׁתִּרְאֶה. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם 'וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדלָה נֹפֶלֶת עָלָיו'[ו]. וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּדָנִיֵּאל 'וְהוֹדִי נֶהְפַּךְ עָלַי לְמַשְׁחִית וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ'[ז].

כח גופו של הרבי אולי כשל ואבריו אולי הזדעזעו אבל נראה שאת התופעות הללו יש לייחס לגילו המתקדם ולאירוע המוחי שעבר עליו ואין להם כל קשר לניסוחים העמומים אותם חסידיו פרשו לימים כנבואות לעתיד. אין בהתנהגותו הפומבית של הרבי שום סממן שמרמז על היותו נביא אמת והוא מעולם לא סיפר על חזיונות לילה או על חלומות בהקיץ כך שגם בתנאי הזה של הרמב"ם הוא כנראה כשל לחלוטין.

הלכות יסודי תורה ז:ג

הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִים לַנָּבִיא בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה דֶּרֶךְ מָשָׁל מוֹדִיעִין לוֹ וּמִיָּד יֵחָקֵק בְּלִבּוֹ פִּתְרוֹן הַמָּשָׁל בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה וְיֵדַע מָה הוּא. כְּמוֹ הַסֻּלָּם שֶׁרָאָה יַעֲקֹב אָבִינוּ וּמַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים בּוֹ וְהוּא הָיָה מָשָׁל לְמַלְכֻיּוֹת וְשִׁעְבּוּדָן. וּכְמוֹ הַחַיּוֹת שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל וְהַסִּיר נָפוּחַ וּמַקֵּל שָׁקֵד שֶׁרָאָה יִרְמְיָה וְהַמְּגִלָּה שֶׁרָאָה יְחֶזְקֵאל וְהָאֵיפָה שֶׁרָאָה זְכַרְיָה. וְכֵן שְׁאָר הַנְּבִיאִים. מֵהֶם אוֹמְרִים הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ כְּמוֹ אֵלּוּ. וְיֵשׁ שֶׁהֵן אוֹמְרִים הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד. וּפְעָמִים אוֹמְרִים הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן כְּמִקְצָת דִּבְרֵי יְחֶזְקֵאל וּזְכַרְיָה וְכֻלָּן בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה הֵם מִתְנַבְּאִים.

אנו מצפים מהנביאים שיראו במראות הנבואה חזיונות על דרך המשל ויחשפו בליבם את פתרונו של המשל. ככל הידוע, הרבי מעולם לא טען שהוא ראה חזיון נבואי כלשהו והוא גם מעולם לא תיאר חזיון כזה ברבים. אדרבה, קשה אפילו למצוא בכתביו ולו נבואה אחת שנוסחה במונחים ברורים והחלטיים מהם נוכל להסיק שהרבי העביר פתרון של משל שנראה לו בחזיונו. למעשה, גם המחפש המתמיד שיקדיש את חייו לסריקת אגרותיו הענייניות והיבשות של הרבי יתקשה למצוא בהם ולו משל אחד ראוי לשמו ולכן ברור שהרבי לא אמר 'הַמָּשָׁל וּפִתְרוֹנוֹ', לא את 'הַמָּשָׁל בִּלְבַד בְּלֹא פִּתְרוֹן' וכנראה גם לא את 'הַפִּתְרוֹן בִּלְבַד'. אם הדרישה מהנביאים היא להתנבא 'בְּמָשָׁל וְדֶרֶךְ חִידָה' אזי הרבי מין הסתם כשל בעוד משוכה שהרמב"ם הציב על דרכו.

הלכות יסודי התורה ז:ו

כָּל הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְנוּ הֵם דֶּרֶךְ נְבוּאָה לְכָל הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וְהָאַחֲרוֹנִים חוּץ מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ רַבָּן שֶׁל כָּל הַנְּבִיאִים. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין נְבוּאַת משֶׁה לִשְׁאָר כָּל הַנְּבִיאִים? שֶׁכָּל הַנְּבִיאִים בַּחֲלוֹם אוֹ בְּמַרְאֶה וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִתְנַבֵּא וְהוּא עֵר וְעוֹמֵד שֶׁנֶּאֱמַר 'וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו'[ח]. כָּל הַנְּבִיאִים עַל יְדֵי מַלְאָךְ. לְפִיכָךְ רוֹאִים מַה שֶּׁהֵם רוֹאִים בְּמָשָׁל וְחִידָה. משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ שֶׁנֶּאֱמַר 'פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ'[ט]. וְנֶאֱמַר 'וּדְבַר יהֹוָה אֶל משֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים'[י]. וְנֶאֱמַר 'וּתְמֻנַת יהֹוָה יַבִּיט'[יא] כְּלוֹמַר שֶׁאֵין שָׁם מָשָׁל אֶלָּא רוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ בְּלֹא חִידָה וּבְלֹא מָשָׁל. הוּא שֶׁהַתּוֹרָה מְעִידָה עָלָיו 'בְּמַרְאֶה וְלֹא בְּחִידוֹת'[יב] שֶׁאֵינוֹ מִתְנַבֵּא בְּחִידָה אֶלָּא בְּמַרְאֶה שֶׁרוֹאֶה הַדָּבָר עַל בֻּרְיוֹ. כָּל הַנְּבִיאִים יְרֵאִים וְנִבְהָלִים וּמִתְמוֹגְגִין וּמשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינוֹ כֵן הוּא, שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר 'כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ'[יג], כְּלוֹמַר כְּמוֹ שֶׁאֵין אָדָם נִבְהָל לִשְׁמֹעַ דִּבְרֵי חֲבֵרוֹ כָּךְ הָיָה כֹּחַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ לְהָבִין דִּבְרֵי הַנְּבוּאָה וְהוּא עוֹמֵד עַל עָמְדוֹ שָׁלֵם. ...

כשרוח הנבואה יורדת על נביאים הם אמורים להפגין יראה, בהלה והתמוגגות. ככל הידוע, הרבי מעולם לא הפגין את ההתנהגויות הסטנדרטיות אותן אנו מצפים לראות אצל כל נביא אמת ונראה שגם את הדרישה הזאת הוא לא הצליח למלא בהצלחה. 

הלכות יסודי התורה ז:ז

הַנָּבִיא אֶפְשָׁר שֶׁתִּהְיֶה נְבוּאָתוֹ לְעַצְמוֹ בִּלְבַד לְהַרְחִיב לִבּוֹ וּלְהוֹסִיף דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיֵּדַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵאוֹתָן הַדְּבָרִים הַגְּדוֹלִים. וְאֶפְשָׁר שֶׁיְּשֻׁלַּח לְעַם מֵעַמֵּי הָאָרֶץ אוֹ לְאַנְשֵׁי עִיר אוֹ מַמְלָכָה לְכוֹנֵן אוֹתָם וּלְהוֹדִיעָם מַה יַּעֲשׂוּ אוֹ לְמָנְעָם מִמַּעֲשִׂים הָרָעִים שֶׁבִּידֵיהֶם. וּכְשֶׁמְּשַׁלְּחִים אוֹתוֹ נוֹתְנִין לוֹ אוֹת וּמוֹפֵת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת. וְלֹא כָּל הָעוֹשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת מַאֲמִינִים לוֹ שֶׁהוּא נָבִיא. אֶלָּא אָדָם שֶׁהָיִינוּ יוֹדְעִים בּוֹ מִתְּחִלָּתוֹ שֶׁהוּא רָאוּי לִנְבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁתָהּ וּבִפְרִישׁוּתָהּ וְאַחַר כָּךְ בָּא וְעָשָׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאָמַר שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן'[יד]. וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְאֵינוֹ נָבִיא. וְזֶה הָאוֹת יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן מִצְוָה לִשְׁמוֹעַ לוֹ הוֹאִיל וְאָדָם גָּדוֹל וְחָכָם וְרָאוּי לִנְבוּאָה (הוּא) מַעֲמִידִים אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ. שֶׁבְּכָךְ נִצְטַוֵּינוּ כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לַחְתֹּךְ אֶת הַדִּין עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים כְּשֵׁרִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁהֵעִידוּ בְּשֶׁקֶר הוֹאִיל וּכְשֵׁרִים הֵם אֶצְלֵנוּ מַעֲמִידִין אוֹתָן עַל כַּשְׁרוּתָן. וּבַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן נֶאֱמַר  'הַנִּסְתָּרֹת לַיהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ'[טו]. וְנֶאֱמַר 'כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהֹוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב'[טז].

מסתבר שכדי שאדם יוכר כנביא אמת עליו לעמוד בשלושה תנאים:

1.

עלינו לדעת מלכתחילה 'שֶׁהוּא רָאוּי לִנְבוּאָה בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁנִּתְעַלָּה בָּהֶן עַל כָּל בְּנֵי גִּילוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה בִּקְדֻשָּׁתָהּ וּבִפְרִישׁוּתָהּ'.

2.

ניתן לו 'אוֹת וּמוֹפֵת כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ הָעָם שֶׁהָאֵל שְׁלָחוֹ בֶּאֱמֶת'.

3.

עליו לומר שהאל שלחו.

ככל הידוע הרבי מעולם לא עשה נס גלוי שראוי להחשב כ'אות ומופת' ואף שהמחפש יוכל למצוא בדבריו רמזים רבים אותם ניתן לפרש בדיעבד כמעין נבואות איש מעולם לא שמע אותו מצהיר בבירור 'האל שלח אותי', 'האל מינה אותי לנביא', 'אני נביא', 'נשלחתי מהמרומים' וכדומה. כיוון שרבי אינו עומד בשלושת התנאים הללו הוא בשום פנים ואופן אינו ראוי להחשב כנביא.

הלכות יסודי התורה ח:א

משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף. אֶלָּא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָם. לֹא לְהָבִיא רְאָיָה עַל הַנְּבוּאָה. הָיָה צָרִיךְ לְהַשְׁקִיעַ אֶת הַמִּצְרִיִּים קָרַע אֶת הַיָּם וְהִצְלִילָן בְּתוֹכוֹ. צָרַכְנוּ לְמָזוֹן הוֹרִיד לָנוּ אֶת הַמָּן. צָמְאוּ בָּקַע לָהֶן אֶת הָאֶבֶן. כָּפְרוּ בּוֹ עֲדַת קֹרַח בָּלְעָה אוֹתָן הָאָרֶץ. וְכֵן שְׁאָר כָּל הָאוֹתוֹת. וּבַמֶּה הֶאֱמִינוּ בּוֹ. בְּמַעֲמַד הַר סִינַי שֶׁעֵינֵינוּ רָאוּ וְלֹא זָר וְאָזְנֵינוּ שָׁמְעוּ וְלֹא אַחֵר הָאֵשׁ וְהַקּוֹלוֹת וְהַלַּפִּידִים וְהוּא נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל וְהַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו וְאָנוּ שׁוֹמְעִים משֶׁה משֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶן כָּךְ וְכָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'פָּנִים בְּפָנִים דִּבֶּר יהֹוָה עִמָּכֶם'[יז]. וְנֶאֱמַר 'לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת יהֹוָה אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת'[יח]. וּמִנַּיִן שֶׁמַּעֲמַד הַר סִינַי לְבַדּוֹ הִיא הָרְאָיָה לִנְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת שֶׁאֵין בּוֹ דֹּפִי שֶׁנֶּאֱמַר 'הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם'[יט]. מִכְלַל שֶׁקֹּדֶם דָּבָר זֶה לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ נֶאֱמָנוּת שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם אֶלָּא נֶאֱמָנוּת שֶׁיֵּשׁ אַחֲרֶיהָ הִרְהוּר וּמַחֲשָׁבָה.

קודם למעמד הר סיני בני ישראל לא האמינו בעיניים עצומות בסגולותיו הנבואיות של משה והם העבירו את האותות שעשה מול עיניהם דרך מסננת הגיונם, וזאת אף שמדובר בנפלאות גדולות ונצורות דוגמת קריעת ים סוף, הטבעת צבא פרעה, הורדת המן, הוצאת מים מסלע וכדומה. את נסיו של מלכם ומשיחם, לעומת זאת, החסידים מדגימים רק באמצעות משפטים סתומים שהם מצליחים להדביק לאירועים שהיו מתרחשים גם ללא מעורבותו של הרבי וקל וחומר שעלינו לחשוד בכל הניסים הללו ולהמתין עד שניתקל בנס גלוי וברור שיוכיח אחת ולתמיד שהרבי אכן היה נביא. נס כזה יתרחש כשהרבי יתגלה ברבים וכולם יבינו שהוא עדיין לא מת או כשהוא יקום לתחייה ויחזור אלינו כמלך וכמשיח. כשנראה את האותות הללו נאלץ להניח שהרבי היה נביא אמת ושעל כולנו לאמץ את דבריו ללא כל ערעור או הרהור. עד אז על כל אחד ואחד מאיתנו להעדיף את קול הגיונו על פני עיוורון אמונתו.

הלכות יסודי התורה ח:ב

נִמְצְאוּ אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹלֵחַ לָהֶן הֵם הָעֵדִים עַל נְבוּאָתוֹ שֶׁהִיא אֱמֶת וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶן אוֹת אַחֵר. שֶׁהֵם וְהוּא עֵדִים בַּדָּבָר כִּשְׁנֵי עֵדִים שֶׁרָאוּ דָּבָר אֶחָד בְּיַחַד שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶן עֵד לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר אֱמֶת וְאֵין אֶחָד מֵהֶן צָרִיךְ לְהָבִיא רְאָיָה לַחֲבֵרוֹ. כָּךְ משֶׁה רַבֵּנוּ כָּל יִשְׂרָאֵל עֵדִים לוֹ אַחַר מַעֲמַד הַר סִינַי וְאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת לָהֶם אוֹת. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּתְחִלַּת נְבוּאָתוֹ בְּעֵת שֶׁנָּתַן לוֹ הָאוֹתוֹת לַעֲשׂוֹתָן בְּמִצְרַיִם וְאָמַר לוֹ 'וְשָׁמְעוּ לְקלֶךָ'[כ]. יָדַע משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בִּלְבָבוֹ דֹּפִי וּמְהַרְהֵר וּמְחַשֵּׁב וְהָיָה נִשְׁמָט מִלֵּילֵךְ וְאָמַר 'וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי'[כא]. עַד שֶׁהוֹדִיעוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֵלּוּ הָאוֹתוֹת אֵינָן אֶלָּא עַד שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וְאַחַר שֶׁיֵּצְאוּ וְיַעַמְדוּ עַל הָהָר הַזֶּה יִסְתַּלֵּק הִרְהוּר שֶׁמְּהַרְהֲרִין אַחֲרֶיךָ שֶׁאֲנִי נוֹתֵן לְךָ כָּאן אוֹת שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁאֲנִי שְׁלַחְתִּיךָ בֶּאֱמֶת מִתְּחִלָּה וְלֹא יִשָּׁאֵר בְּלִבָּם הִרְהוּר. וְהוּא שֶׁהַכָּתוּב אוֹמֵר 'וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה'[כב]. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר משֶׁה רַבֵּנוּ אֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בּוֹ מִפְּנֵי הָאוֹת לְבַדּוֹ כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר אִם יַעֲשֶׂה אוֹת נִשְׁמַע לוֹ לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר. אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּה משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָמַר אִם נָתַן אוֹת 'אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן'[כג]. כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ לַחְתֹּךְ הַדָּבָר עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הֵעִידוּ אֱמֶת אִם שֶׁקֶר. כָּךְ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִזֶּה הַנָּבִיא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אִם הָאוֹת אֱמֶת אוֹ בְּכִשּׁוּף וְלָט.

שומעי הנבואה יכולים להעיד שנבואותיו של הנביא התגשמו אבל עדותם תהיה קבילה רק אם גם הנביא מעיד שמדובר בנבואות ולא באמירות סתמיות שבמקרה קלעו למטרה. יתר על כן, הכוונה היא להגיע למצב שאין בקרבם של השומעים שום הרהור או ערעור על נכונות של הנבואה וכולם השתכנעו מהאותות והכירו בנביא כנביא אמת. הרבי מעולם לא טען שדבריו הם נבואות וסיפורי החסידים אינם מוכיחים שמדובר בנבואות מכוונות ולכן לא ניתן לטעון שהרבי היה נביא. גם בדרישה להכרה אוניברסלית הרבי לא מצליח לעמוד ורבים עדיין מפקפקים בנכונות נבואותיו. 

הלכות יסודי התורה ח:ג

לְפִיכָךְ אִם עָמַד הַנָּבִיא וְעָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים וּבִקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה רַבֵּנוּ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּבֵאוּר שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף הֵן. לְפִי שֶׁנְּבוּאַת משֶׁה רַבֵּנוּ אֵינָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ אוֹתוֹת זֶה לְאוֹתוֹת זֶה. אֶלָּא בְּעֵינֵינוּ רְאִינוּהָ וּבְאָזְנֵינוּ שְׁמַעֲנוּהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא. הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ לָאָדָם עַל דָּבָר שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָהֶן אֶלָּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר. לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה שֶׁאִם בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת 'לֹא תִּשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא'[כד]. שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא אֵלֶיךָ בְּאוֹת וּמוֹפֵת לְהַכְחִישׁ מַה שֶּׁרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ וְהוֹאִיל וְאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּמוֹפֵת אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוֹת שֶׁצִּוָּנוּ משֶׁה הֵיאַךְ נְקַבֵּל מֵאוֹת זֶה שֶׁבָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה שֶׁרָאִינוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ.

אין ספק שהרבי מעולם לא ניסה להכחיש את נבואתו של משה רבנו אבל כפי שנראה בהמשך, גם הוא, כמו כל שאר היהודים הרבניים, בחר מתוך 'נבואת משה', היינו התורה הכוהנית, רק את הציוויים שהתאימו לצרכיו. מצוות קצת יותר בעייתיות זכו להידחק אל מתחת לשטיח, להיות מוחלפים בציוויים יותר אקטואליים או לקבל פרשנויות אלגוריות.

לשם משל, תורת משה קובעת:

וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל. כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה.[כה]

אבל היהדות הרבנית, ובכללה גם היהדות של הרבי מליובאוויטש, מיהרה להבין שהכתוב אינו מדבר על נפשות, עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, כוויות, פצעים וחבורות של ממש ואת העונשים המפורטים בתורת משה יש להמיר לעונשים קצת יותר סבירים וקצת פחות ברבריים. את ההכחשה הזאת לתורת משה הרבנים מתרצים באמצעות התורה שבעל פה שכביכול העבירה מדור לדור פרשנות סמויה עליה חייבים להסתמך גם במקרה שהיא סותרת את הציוויים הברורים והמפורשים שיצאו מפיו של משה. הבעייה היא שהתורה שבעל פה התפתחה ללא כל בקרה או משמעת ואיש אינו יכול לערוב לנו שהמצוות הנהוגות היום אכן נבטו מבית מדרשו של משה רבנו או שהם הומצאו על ידי רבנים מאוחרים יותר, כפי שמטיב להדגים סיפור האגדה הבא:

אמר רב יהודה בשמו של רב: בשעה שעלה משה למרום הוא מצא את הקדוש ברוך הוא יושב וקושר כתרים לאותיות.

שאל משה: ריבונו של עולם, מי מעכב בעדך מלמסור את התורה בלי תגים?

ענה לו האל: מקץ כמה דורות יקום אדם אחד בשם עקיבא בן יוסף והוא עתיד לדרוש מכל תג ותג תילי תילים של הלכות. 

ביקש משה: ריבונו של עולם, הראה לי את אותו אדם.

אמר לו האל: חזור לאחור.

הלך משה וישב בשורה האחרונה של התלמידים שהסתופפו לפני רבי עקיבא. הוא שמע את תלמודם אך לא הצליח להבין את דבריהם ולכן תש כוחו.

בעודם דנים באחת הסוגיות שאלו תלמידיו של רבי עקיבא את מורם: רבי מנין לך?

ענה להם רבי עקיבא: הלכה היא למשה מסיני.

נתיישבה דעתו של משה.[1]

משה אינו מזהה את ההלכות שרבי עקיבא הצליח, בקסמיו, לסחוט מתורתו שלו עצמו והוא נרגע רק לאחר שמסבירים לו את אשר הוא היה אמור להבין בכוחות עצמו. עתה שאלו את עצמכם – האם דברי התורה שבעל פה מכחישים את 'תורת משה' או לא? אם משה לא זיהה את הקשר בין תורתו של רבי עקיבא לתורתו שלו כיצד אנו יכולים להיות בטוחים שקשר כזה אכן קיים? 

פיתוחיו של רבי עקיבא הם רק חולייה בשרשרת ארוכה של שינויים שתורת משה נאלצה לעבור מימי הנדודים במדבר ועד לימיו של הרבי מליובאוויטש ואף שהוא אינו האחראי הישיר לעיוותה של תורת פולחני הדם הוא בהחלט אימץ את כל השיכלולים, השיפוצים והשיפורים שהוכנסו בה וממילא הוא נמצא 'מכחיש' את תורת משה המקורית ודבק בתורה חדשה שפותחה על ידי רבנים שחיו בתקופה בה תורת משה כבר לא הייתה רלוונטית.

הלכות יסודי התורה ט:א

דָּבָר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהִיא מִצְוָה עוֹמֶדֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים אֵין לָהּ לֹא שִׁנּוּי וְלֹא גֵּרָעוֹן וְלֹא תּוֹסֶפֶת שֶׁנֶּאֱמַר 'אֵת כָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם אֹתוֹ תִשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לֹא תֹסֵף עָלָיו וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנּוּ'[כו]. וְנֶאֱמַר 'וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת'[כז]. הָא לָמַדְתָּ שֶׁכָּל דִּבְרֵי תּוֹרָה מְצֻוִּין אָנוּ לַעֲשׂוֹתָן עַד עוֹלָם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וְנֶאֱמַר 'לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא'[כח]. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין נָבִיא רַשַּׁאי לְחַדֵּשׁ דָּבָר מֵעַתָּה. לְפִיכָךְ אִם יַעֲמֹד אִישׁ בֵּין מִן הָאֻמּוֹת בֵּין מִיִּשְׂרָאֵל וְיַעֲשֶׂה אוֹת וּמוֹפֵת וְיֹאמַר שֶׁיהֹוָה שְׁלָחוֹ לְהוֹסִיף מִצְוָה אוֹ לִגְרֹעַ מִצְוָה אוֹ לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמּשֶׁה. אוֹ שֶׁאָמַר שֶׁאוֹתָן הַמִּצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶן יִשְׂרָאֵל אֵינָן לְעוֹלָם וּלְדוֹרֵי דּוֹרוֹת אֶלָּא מִצְוֹת לְפִי זְמַן הָיוּ. הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה. וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק עַל שֶׁהֵזִיד לְדַבֵּר בְּשֵׁם ה' אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ. שֶׁהוּא בָּרוּךְ שְׁמוֹ צִוָּה לְמשֶׁה שֶׁהַמִּצְוָה הַזֹּאת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם וְ'לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב'[כט]:

ניסוח זה של הרמב"ם הוא בעייתי במיוחד כיוון שמתפרש ממנו שיש להמית במיתת חנק כל נביא שמפרש את המצוות אחרת מכפי שפרשן משה רבנו. היהדות כולה בנויה על פירושים,  פירושי-פירושים ופירושי-פירושי פירושים. אפילו כסות התורה שבעל פה, שכביכול שימרה את הפירושים שמשה מסר ליהושע ולזקנים, אינה יכולה להסתיר את העובדה שביהדות של הרבי ניתן למצוא מספר רב של תוספות, שיפורים, השמטות ועיוותים שלא היו מוכרים למשה וממילא לא היו יכולים לצאת מפיו בעת שהוא העביר את תורתו לממשיכי דרכו. לשם משל, רוב התורות הקבליות שלאורן התפתחה תורת החסידות, פותחו רק בימי הביניים והן לא היו מוכרות לתנאים, לאמוראים, לסבוראים, לרש"י או לרמב"ם. הציבור הקבלי אמנם אימץ לעצמו את המיתוס שמייחס את ספר הזוהר לרבי שמעון בר יוחאי, שחי ופעל כאלף וארבע מאות שנים לאחר ימיו של משה, אבל רק חסרי הידע וההבנה מסוגלים להאמין שבן המאה השנייה לספירת העמים, שחי בפרובינציה נידחת של האימפריה הרומית, שמע אי פעם  על עשר הספירות, גלגול נשמות, האצלת עולמות, שבירת כלים, איסוף ניצוצות, צדיקים שמתווכים בין העליונים לתחתונים, קליפות, סטרא אחרא אונטולוגי, הברכה 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה' וכדומה. האמונות הללו הוטמעו ביהדות לכל המוקדם במאה השלוש עשרה ואין לנו שום עדות שקושרת אותם לתורות שמשה רבנו כביכול העניק לבני ישראל.

כל אימת שהרבי בירך 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה'[ל] הוא ייחל למעין זיווג/ייחוד בעליונים בין ספירת התפארת ששקולה ל'קדוש ברוך הוא' לבין ספירת המלכות ששקולה ל'שכינה', וזאת בתקווה שהייחוד השמימי יגרום לשפע לזרום מהעולמות של מעלה לעולמם של הבריות. אין לי שום השגה על כוונותיו הטהורות של הרבי אבל זאת בודאות אינה היהדות של משה רבנו. משה רבנו מעולם לא העלה על דעתו שקיום המצוות יביא לזיווג המבורך ולו רק משום שמשה רבינו מעולם לא שמע על הספירות ועל השכינה ואת מי שלימים כונה בשם 'הקדוש ברוך הוא' הוא הכיר כאל בשם 'יהוה' שנהג לעיתים די נדירות להראות לו את אחוריו[לא].

המצוות שהרבי קיים אמנם דמו מבחינה חיצונית למצוות שהוגדרו על ידי רבני התלמוד אבל הן זכו בהצדקה תיאולוגית שאין בינה לבין האמונות הטרום-קבליות ולא כלום. הרבי אולי ביצע את הטכסים המסורתיים ומילמל את הנוסחאות המסורתיות אבל במעשיו ובנוסחאות תפילתו הוא נהג 'לְפָרֵשׁ בְּמִצְוָה מִן הַמִּצְוֹת פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמּשֶׁה' ולכן הוא 'נְבִיא שֶׁקֶר שֶׁהֲרֵי בָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁל משֶׁה. וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק עַל שֶׁהֵזִיד לְדַבֵּר בְּשֵׁם ה' אֲשֶׁר לֹא צִוָּהוּ.'

עם כל הכבוד לאמונות החסידיות, אי אפשר לאמץ את התיאולוגי הקבלית, השונה מאד מהתיאולוגיה הכוהנית ואפילו מהתיאולוגיה הרבנית, ועדין לטעון שאתה מפרש את המצוות באותו האופן שבו פרשן משה. בדבריו, הרמב"ם מחייב לדבוק בפרשנות המסורתית של המצוות ואוסר על החדרת פרשנויות חדשות שמעניקות למצוות המעשיות כסות תיאולוגית אחרת ולכן אין ספק שאם הוא היה מכיר את תורת הקבלה הוא היה דוחה אותה על הסף, שולל את יומרותיהם של החסידים ופוסל לחלוטין את מועמדותו של הרבי מליובאוויטש לתפקיד המשיח.

העובדה שה'פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא שָׁמַעְנוּ מִמּשֶׁה' הוטמע ביהדות שנים רבות לפני ימיו של הרבי מליובאוויטש אינה יכולה להכשיר את הפרשנות החדשה ואם המתיימר להיות נביא חוזר עליה במפורש הרי שעל פי הגדרתו של הרמב"ם הוא נחשב לנביא שקר וחובה להמיתו. משתמע מכך שאם הרבי לא היה נביא אזי מותר היה לו לאמץ, ללא כל חשש, פרשנויות חדשות דוגמת האריסטוטליות-היהודית, הקבלה והחסידות אבל אם הוא אכן היה נביא והוא בחר לאמץ פרשנויות שבהכרח לא יצאו מפיו של משה, הרי שחלה עלינו, אם הוא עדיין חי, החובה להגדירו כנביא שקר, להביאו בפני בית דין ולדרוש את המתתו המיידית בחנק. 

הלכות יסודי תורה ט:ב

אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה 'נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ'[לב]? לֹא לַעֲשׂוֹת דָּת הוּא בָּא אֶלָּא לְצַוּוֹת עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וּלְהַזְהִיר הָעָם שֶׁלֹּא יַעַבְרוּ עָלֶיהָ. כְּמוֹ שֶׁאָמַר הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן 'זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי'[לג]. וְכֵן אִם צִוָּנוּ בְּדִבְרֵי הָרְשׁוּת כְּגוֹן לְכוּ לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אוֹ אַל תֵּלְכוּ. עֲשׂוּ מִלְחָמָה הַיּוֹם אוֹ אַל תַּעֲשׂוּ. בְּנוּ חוֹמָה זוֹ אוֹ אַל תִּבְנוּהָ. מִצְוָה לִשְׁמֹעַ לוֹ. וְהָעוֹבֵר עַל דְּבָרָיו חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶל דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ'[לד].

כאן אנו שבים ונתקלים באחד הפרדוקסים הגדולים שחבויים במיתוס שחסידי חב"ד מנסים למכור לציבור הרחב: הרבי פיזר הוראות על ימין ועל שמאל וציווה על הציבור הרחב לחזור בתשובה, לקבוע מזוזות, להניח תפילין, לאכול רק בשר כשר, להצביע למפלגות חרדיות  וכדומה. אם הוא היה נביא אמת הרי שכל מי שעבר על דבריו ולא מילא בדקדקנות אחר הוראותיו התחייב בו ברגע במיתה בידי שמים ויוצא שהרבי הזיק להרבה יותר נשמות מאשר הוא הציל. למעשה, יש לברר אם שתיקתו המוחלטת של הרבי לא הייתה מועילה לעם ישראל הרבה יותר מאשר תוכחותיו שהרי על דבריו של רבי שותק לא ניתן לעבור וממילא הציבור לא היה מסתכן בחיוב המוני של מוות בידי שמיים.

הלכות יסודי התורה י:א

כָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד לָנוּ וְיֹאמַר שֶׁה' שְׁלָחוֹ אֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹת כְּאֶחָד מֵאוֹתוֹת משֶׁה רַבֵּנוּ אוֹ כְּאוֹתוֹת אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם שִׁנּוּי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. אֶלָּא הָאוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁיֹּאמַר דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת בָּעוֹלָם וְיֵאָמְנוּ דְּבָרָיו שֶׁנֶּאֱמַר 'וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר'[לה] וְגוֹ'. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיָּבוֹא אָדָם הָרָאוּי לִנְבוּאָה בְּמַלְאֲכוֹת הַשֵּׁם וְלֹא יָבוֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ אֶלָּא לַעֲבֹד אֶת ה' בְּמִצְוֹת הַתּוֹרָה אֵין אוֹמְרִין לוֹ קְרַע לָנוּ הַיָּם אוֹ הַחֲיֵה מֵת וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ וְאַחַר כָּךְ נַאֲמִין בְּךָ. אֶלָּא אוֹמְרִים לוֹ: אִם נָבִיא אַתָּה אֱמֹר דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת וְהוּא אוֹמֵר וְאָנוּ מְחַכִּים לִרְאוֹת הֲיָבוֹאוּ דְּבָרָיו אִם לֹא יָבוֹאוּ. וַאֲפִלּוּ נָפַל דָּבָר קָטָן בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר. וְאִם בָּאוּ דְּבָרָיו כֻּלָּן יִהְיֶה בְּעֵינֵינוּ נֶאֱמָן.

מסתבר שלא ניתן לטעון בדיעבד שאדם זה או אחר היה 'נביא' וכל מי שרוצה לזכות בתואר חייב לעמוד במבחן ולנבא למפרע את העתיד לקרות. אם כל נבואותיו מתגשמות הוא ייחשב לנביא אמת אבל אם הוא כושל אפילו בנבואה אחת הוא ייחשב כנביא שקר. כיוון שהרבי לרוב העדיף רמזים על פני דברים ברורים, ישירים ומפורשים, אין כל דרך לאמת את 'נבואותיו' וכיוון שכך הוא אינו עומד בקריטריון של הרמב"ם ואין כל אפשרות לקבוע אם הוא היה נביא אמת אם לאו.

במספר מקרים נוכל להסיק כמעט בוודאות שהרבי לא דייק בתחזיותיו. למשל, הרבי הרבה לתבל את דבריו בביטויים דוגמת 'ויבוא מלכא משיחא בקרוב ממש', 'להתכונן לקבל את משיח צדקנו בקרוב ממש', 'בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו יבוא ויגאלנו קוממיות לארצנו', 'נזכה בקרוב ממש ונראה בגאולתינו האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו', 'בגאולה האמיתית והשלימה ע״י מלך המשיח בקרוב ממש', 'ותכף ומיד ממש הנה זה משיח בא', 'הנה זה (המלך המשיח) בא ותיכף – וכבר בא – בפועל ממש'. מסתבר ש'תכף ומיד' כבר חלף וגם 'בקרוב ממש' כבר עבר לו ופעמי המשיח עדין אינם מהדהדים מעבר לאופק. הרבי, שנפטר ב-1994, הבטיח משיח כאן ועכשיו אך המשיח עודנו רחוק כתמיד. באיזה שהוא שלב גם אחרון המאמינים יהיה חייב להסיק שמשיח לא הופיע 'בקרוב ממש' ו'תכף ומיד' וכל מי שניבא את בואו הקרוב פשוט טעה ואין בשום אופן להגדירו כנביא.

הלכות יסודי התורה פרק י:ב

וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה. אִם נִמְצְאוּ דְּבָרָיו נֶאֱמָנִים כֻּלָּן הֲרֵי זֶה נְבִיא אֱמֶת. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל 'וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהֹוָה'[לו].

הרוצה להחשב כנביא אמת חייב להעמיד את עצמו לבחינה מספר רב של פעמים ולהוכיח שהוא קולע במטרה פעם אחר פעם. די בטעות אחת כדי לפסול  טענותיו ולהוכיח שהוא נביא שקר. הרבי מעולם לא ניסח את 'נבואותיו' בצורה ברורה וחד-משמעית ומעולם לא העמיד את עצמו לבדיקה מקפת וממצה. בין ה'נבואות' שהחסידים מייחסים לו ניתן למצוא לא מעט 'נבואות' שבדיעבד התבררו כשגויות ולכן גם על פי סעיף זה הרבי אינו יכול בשום פנים ואופן להחשב כנביא אמת.

הלכות יסודי התורה י:ג

וַהֲלֹא הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים אוֹמְרִים מַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת. וּמַה הֶפְרֵשׁ יֵשׁ בֵּין הַנָּבִיא וּבֵינָם. אֶלָּא שֶׁהַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִקְצָת דִּבְרֵיהֶם מִתְקַיְּמִין וּמִקְצָתָן אֵין מִתְקַיְּמִין. כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר 'יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִעִים לֶחֳדָשִׁים מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ עָלָיִךְ'[לז]. 'מֵאֲשֶׁר' וְלֹא 'כָּל אֲשֶׁר'. וְאֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם מִדִּבְרֵיהֶם כְּלוּם אֶלָּא יִטְעוּ בַּכּל כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר 'מֵפֵר אֹתוֹת בַּדִּים וְקֹסְמִים יְהוֹלֵל'[לח]. אֲבָל הַנָּבִיא כָּל דְּבָרָיו קַיָּמִין שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי לֹא יִפּל מִדְּבַר יהֹוָה אַרְצָה'[לט]. וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'הַנָּבִיא אֲשֶׁר אִתּוֹ חֲלוֹם יְסַפֵּר חֲלוֹם וַאֲשֶׁר דְּבָרִי אִתּוֹ יְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת מַה לַּתֶּבֶן אֶת הַבָּר נְאֻם יהֹוָה'[מ]. כְּלוֹמַר שֶׁדִּבְרֵי הַקּוֹסְמִים וְהַחֲלוֹמוֹת כְּתֶבֶן שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ מְעַט בַּר וּדְבַר ה' כְּבַר שֶׁאֵין בּוֹ תֶּבֶן כְּלָל. וּבַדָּבָר הַזֶּה הַכָּתוּב הִבְטִיחַ וְאָמַר שֶׁאוֹתָן הַדְּבָרִים שֶׁמּוֹדִיעִין הַמְעוֹנְנִים וְהַקּוֹסְמִים לָאֻמּוֹת וּמְכַזְּבִין הַנָּבִיא יוֹדִיעַ לָכֶם דִּבְרֵי אֱמֶת וְאֵין אַתֶּם צְרִיכִין לִמְעוֹנֵן וְקוֹסֵם וְכַיּוֹצֵא בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ'[מא] וְגוֹ' 'כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה'[מב] וְגוֹ'. וְאָמַר 'נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ'[מג] וְגוֹ'. הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַנָּבִיא עוֹמֵד לָנוּ אֶלָּא לְהוֹדִיעֵנוּ דְּבָרִים הָעֲתִידִים לִהְיוֹת בָּעוֹלָם מִשֹּׂבַע וְרָעָב מִלְחָמָה וְשָׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וַאֲפִלּוּ צָרְכֵי יָחִיד מוֹדִיעַ לוֹ. כְּשָׁאוּל שֶׁאָבְדָה לוֹ אֲבֵדָה וְהָלַךְ לַנָּבִיא לְהוֹדִיעוֹ מְקוֹמָהּ. וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ הַדְּבָרִים הוּא שֶׁיֹּאמַר הַנָּבִיא לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה דָּת אַחֶרֶת אוֹ יוֹסִיף מִצְוָה אוֹ יִגְרַע.

גם כאן הרמב"ם מעלה את הדרישה לשלמות הנבואה, היינו, שכל הנבואות של הנביא מתגשמות במלואן. אם הרבי היה מפרסם ברבים, ולמפרע, את כל 'נבואותיו' ניתן היה לבדוק אם כולן אכן התגשמו אבל כיוון שהוא בחר לא לעשות כן אין שום בסיס להנחה שהוא היה נביא אמת. יתר על כן, בידי החסידות סרטי ווידיאו שמתעדים את ההתוודעויות הפומביות והפרטיות של הרב ואם ממשיכי דרכו היו באמת רוצים לבסס את אמיתות 'נבואותיו' הם היו יכולים להעמיד את הסרטים הללו לרשות חוקרים אובייקטיביים ולבקש מהם לבדוק אם כל ה'נבואות' אכן התגשמו. כשלא עשו זאת אין להם להלין אם רוב הציבור אינו מוכן להאמין שהמרומים הפקידו בידי הרבי את גאולתו של עם ישראל.

הלכות יסודי התורה י:ד

דִּבְרֵי הַפֻּרְעָנוּת שֶׁהַנָּבִיא אוֹמֵר כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר פְּלוֹנִי יָמוּת אוֹ שָׁנָה פְּלוֹנִית רָעָב אוֹ מִלְחָמָה וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ אִם לֹא עָמְדוּ דְּבָרָיו אֵין בָּזֶה הַכְחָשָׁה לִנְבוּאָתוֹ. וְאֵין אוֹמְרִים הִנֵּה דִּבֵּר וְלֹא בָּא. שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה וְאֶפְשָׁר שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה וְנִסְלַח לָהֶם כְּאַנְשֵׁי נִינְוֵה. אוֹ שֶׁתָּלָה לָהֶם כְּחִזְקִיָּה. אֲבָל אִם הִבְטִיחַ עַל טוֹבָה וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה כָּךְ וְכָךְ וְלֹא בָּאָה הַטּוֹבָה שֶׁאָמַר בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא נְבִיא שֶׁקֶר. שֶׁכָּל דְּבַר טוֹבָה שֶׁיִּגְזֹר הָאֵל אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי אֵינוֹ חוֹזֵר. וְלֹא מָצִינוּ שֶׁחָזַר בִּדְבַר טוֹבָה אֶלָּא בְּחֻרְבָּן רִאשׁוֹן כְּשֶׁהִבְטִיחַ לַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא יָמוּתוּ עִם הָרְשָׁעִים וְחָזַר בִּדְבָרָיו. וְזֶה מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת. הָא לָמַדְתָּ שֶׁבְּדִבְרֵי הַטּוֹבָה בִּלְבַד יִבָּחֵן הַנָּבִיא. הוּא שֶׁיִּרְמְיָהוּ אָמַר בִּתְשׁוּבָתוֹ לַחֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר כְּשֶׁהָיָה יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא לְרָעָה וַחֲנַנְיָה לְטוֹבָה. אָמַר לוֹ לַחֲנַנְיָה אִם לֹא יַעַמְדוּ דְּבָרַי אֵין בָּזֶה רְאָיָה שֶׁאֲנִי נְבִיא שֶׁקֶר אֲבָל אִם לֹא יַעַמְדוּ דְּבָרֶיךָ יִוָּדַע שֶׁאַתָּה נְבִיא שֶׁקֶר. שֶׁנֶּאֱמַר 'אַךְ שְׁמַע נָא אֶת הַדָּבָר הַזֶּה'[מד] וְגוֹ' הַנָּבִיא אֲשֶׁר יְדַבֵּר שָׁלוֹם בְּבֹא דְּבַר הַנָּבִיא יִוָּדַע הַנָּבִיא אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ה' בֶּאֱמֶת.

על פי דברי הרמב"ם די בהבטחה טובה אחת שלא התגשמה כדי להוכיח שהרבי היה נביא שקר. מבין כל נבואות הסרק של הרבי, אחת נחרתה עמוק בזכרון. בשנת 1988 הרבי, בשיחה עם אריה גוראל, ראש עיריית חיפה דאז, אמר בעברית המשובשת שלו:

בחיפה יש ים ואין להתרשם מדבר שהוא עמוק. זה מהעניינים של חיפה שיש לו ים ושם יש עמק ובעמק נמצאים אבנים טובות ומרגליות והקדוש ברוך הוא עשה דבר פלא, הוא הטמין אותם בעומק הארץ ועל כל פנים בעומק המענה.[מה]

כשרב מרדכי אשכנזי, הרב הראשי של כפר חב"ד וחבר בית הדין הרבני של חב"ד, נשאל 'האם לחפש אבנים טובות ויהלומים על בסיס נבואת הרבי מליובאוויטש שנאמרה לראש עירית חיפה, מר אריה גוראל?' הוא לא היסס לקבוע:  

... לפעמים הרבי נותן ברכה ליהודי שתלך ותצליח ותמצא אבנים טובות ומרגליות, שהשם יעזור לך תהיה עשיר גדול, תתן צדקה. גם זה דבר גדול. ... אבל פה יש הרבה יותר מברכה. פה יש אבנים טובות. יש שמה אבנים טובות ומרגליות ולך ותוציא אותן. אני רואה אותן וגם אתה מסוגל לראות אותן ולך ותוציא אותן! את מה שהקדוש ברוך הוא הטמין אתה יכול ללכת ולהוציא. אני חושב שמימי הבעל שם טוב, במשך ארבעים שנים של שנות שירת הרבי, לא ראינו התבטאות כל כך חריפה וכל כך ברורה. ... זה דברים שהם ברורים ואפשר לבנות על זה מגדל גבוה, גבוה עם יסודות חזקים.[מו]

חסידי חב"ד קיבלו את התייחסותו של הרבי לאבנים טובות ברצינות ואחד מהם, חסיד בשם יצחק טאוב, החל בחיפוש האוצר האבוד באמצעות חברה בשם 'שפע ימים' שמוזגה לתוך שלד בורסאי והחלה להסחר בבורסה. בתחילה מנית החברה אמנם זינקה ונגעה בשער 2,000 אבל מאז היא מתדרדרת בעקביות ובעת כתיבת המאמר ושערה נע בסביבות 38, כלומר צניחת ערך של למעלה מ-98% מהשיא. להתדרדרות המניה סיבות טובות ביותר: בחמשת השנים האחרונות היא לא זכתה לראות שום רווח תפעולי וההפסד התפעולי המצטבר שלה עומד על 36 מלין שקל לערך. במילים אחרות, כל מי שבנה על נבואותיו של הרבי הפסיד כמעט את כל השקעתו.  

הלכות עבודת כוכבים ה:ח

אֶחָד הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע בְּמַרְאֵה הַנְּבוּאָה אוֹ מִי שֶׁשָּׁמַע דִּבְרֵי נָבִיא חֲבֵרוֹ וְאָמַר שֶׁדָּבָר זֶה לוֹ נֶאֱמַר וְהוּא נִתְנַבֵּא בּוֹ הֲרֵי זֶה נְבִיא שֶׁקֶר וּמִיתָתוֹ בְּחֶנֶק.

נבואת אמת מחייבת את הנביא לקבל את נבואתו במראה הנבואה. אם הדברים לא נמסרו לו בחזון נבואי הנביא הוא בהכרח נביא שקר. הרבי מעולם לא טען שהוא היה עד למראות נבואיים ולכן הוא אינו יכול להיות נביא אמת.

הלכות עבודת כוכבים ה:ט

כָּל הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מֵהֲרִיגַת נְבִיא הַשֶּׁקֶר מִפְּנֵי מַעֲלָתוֹ שֶׁהֲרֵי הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי הַנְּבוּאָה הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר 'לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ'[מז]. וְכֵן הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה אוֹ הַפּוֹחֵד וְיָרֵא מִדְּבָרָיו הֲרֵי הוּא בִּכְלַל 'לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ'. וְאֵין דָּנִין נְבִיא הַשֶּׁקֶר אֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד.

אותי אף אחד לא יאשים שעברתי על מצוות 'לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ'. האם גם החבדניקים שלעולם אינם מלמדים חובה על מי שלדעתם היה נביא אמת, והתגלה כנביא שקר, יכולים לישון בשקט בידיעה שהם אולי דווקא כן עוברים על צו מדאורייתא?

האם יש סיכוי שרבי הוא המשיח?

כשם שהרמב"ם שולל לחלוטין את האפשרות שהרבי היה נביא אמת הוא גם פוסל על הסף את היומרה הרבי היה משיח: 

הלכות תשובה ט:ב

וּמִפְּנֵי זֶה נִתְאַוּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל נְבִיאֵיהֶם וְחַכְמֵיהֶם לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּדֵי שֶׁיָּנוּחוּ מִמַּלְכֻיּוֹת שֶׁאֵינָן מְנִיחוֹת לָהֶן לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת כַּהֹגֶן. וְיִמְצְאוּ לָהֶם מַרְגּוֹעַ וְיִרְבּוּ בְּחָכְמָה כְּדֵי שֶׁיִּזְכּוּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. לְפִי שֶׁבְּאוֹתָן הַיָּמִים תִּרְבֶּה הַדֵּעָה וְהַחָכְמָה וְהָאֱמֶת שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת יהֹוָה'[מח]. וְנֶאֱמַר 'וְלֹא יְלַמְּדוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ'[מט]. וְנֶאֱמַר 'וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם'[נ]. מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁיַּעֲמֹד מִזֶּרַע דָּוִד בַּעַל חָכְמָה יִהְיֶה יֶתֶר מִשְּׁלֹמֹה. וְנָבִיא גָּדוֹל הוּא קָרוֹב לְמשֶׁה רַבֵּנוּ. וּלְפִיכָךְ יְלַמֵּד כָּל הָעָם וְיוֹרֶה אוֹתָם דֶּרֶךְ ה'. וְיָבוֹאוּ כָּל הַגּוֹיִם לְשָׁמְעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים'[נא]. וְסוֹף כָּל הַשָּׂכָר כֻּלּוֹ וְהַטּוֹבָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאֵין לָהּ הֶפְסֵק וְגֵרָעוֹן הוּא חַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הוּא הָעוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ הוֹלֵךְ אֶלָּא שֶׁהַמַּלְכוּת תַּחֲזֹר לְיִשְׂרָאֵל. וּכְבָר אָמְרוּ חֲכָמִים הָרִאשׁוֹנִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד.

הרבי, ככל הידוע, וככל שבכלל ניתן לדעת לאחר ששושלת בית דוד נעלמה מהרדאר עוד בתקופה הפרסית, לא השתייך לבית דוד וכל מי שטוען אחרת חייב להוכיח את דבריו בצורה שתשביע גם את רצונם של אלו שאינם מעצבים את השקפת עולמם רק על פי האגדות.[נב]

להערכתי אין כל דרך להוכיח את השתייכותו של הרבי לבית דוד אבל בהחלט ניתן להוכיח שהוא לא לימד את כל העם, לא הורה להם את דרך האל ולא השמיע את דבריו לכל הגויים. אחדים למדו את תורתו, אחדים שבו בעטיו לצור מחצבתם ומי יודע, אולי גם כמה גויים באו לשמעו אבל אפילו הדמיון הפורה ביותר לא יצליח להשוות את השגיו למתבקש מהפסוק 'וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יהֹוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים'. הרבי חלף עבר לו ועל 'הַר בֵּית יהֹוָה' עדיין מתנוססים שני המסגדים. הרבי לא הביא לשום שינוי דרמתי, לא כונן שום 'בֵּית יהֹוָה', לא השפיע באופן מהותי על כל עם ישראל, לא החדיר בעם את דֶּרֶךְ ה' (למעשה, מאז שהחל בשליחותו ההתבוללות של יהודי ארה"ב רק גברה) ולא גרם לאף גוי להתייחס ליומרותיו ברצינות.[נג]

הלכות מלכים יא:א

הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ עָתִיד לַעֲמֹד וּלְהַחְזִיר מַלכוּת דָּוִד לְיָשְׁנָהּ לַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשׁוֹנָה. וּבוֹנֶה הַמִּקְדָּשׁ וּמְקַבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל. וְחוֹזְרִין כָּל הַמִּשְׁפָּטִים בְּיָמָיו כְּשֶׁהָיוּ מִקֹּדֶם. מַקְרִיבִין קָרְבָּנוֹת. וְעוֹשִׂין שְׁמִטִּין וְיוֹבְלוֹת כְּכָל מִצְוָתָן הָאֲמוּרָה בַּתּוֹרָה. וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בּוֹ. אוֹ מִי שֶׁאֵינוֹ מְחַכֶּה לְבִיאָתוֹ. לֹא בִּשְׁאָר נְבִיאִים בִּלְבַד הוּא כּוֹפֵר. אֶלָּא בַּתּוֹרָה וּבְמשֶׁה רַבֵּנוּ. שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הֵעִידָה עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר 'וְשָׁב יהֹוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ'[נד] וְגוֹ' 'אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם'[נה] וְגוֹ' 'וֶהֱבִיאֲךָ יהֹוָה'[נו]. וְאֵלּוּ הַדְּבָרִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה הֵם כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים שֶׁנֶּאֶמְרוּ עַל יְדֵי כָּל הַנְּבִיאִים. אַף בְּפָרָשַׁת בִּלְעָם נֶאֱמַר וְשָׁם נִבֵּא בִּשְׁנֵי הַמְּשִׁיחִים. בַּמָּשִׁיחַ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא דָּוִד שֶׁהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד צָרֵיהֶם. וּבַמָּשִׁיחַ הָאַחֲרוֹן שֶׁעוֹמֵד מִבָּנָיו שֶׁמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר 'אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה'[נז] זֶה דָּוִד. 'אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב'[נח] זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב'[נט] זֶה דָּוִד. 'וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל'[ס] זֶה מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. 'וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב'[סא] זֶה דָּוִד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר 'וַיַּךְ אֶת מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל'[סב] 'וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת'[סג] זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ 'וּמָשְׁלוֹ מִיָּם עַד יָם'[סד]. 'וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה'[סה] זֶה דָּוִד. שֶׁנֶּאֱמַר 'וַתְּהִי אֱדוֹם לְדָוִד לַעֲבָדִים'[סו] וְגוֹ'. 'וְהָיָה יְרֵשָׁה'[סז] וְגוֹ' זֶה הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ שֶׁנֶּאֱמַר 'וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן'[סח] וְגוֹ'.

למותר לציין שהרבי לא החזיר את מלכות בית דוד לישנה, לא בנה שום מקדש, לא קיבץ אף נידח[סט], לא החזיר את כל המשפטים כשהיו מקודם, ובימיו, למרבה המזל והשמחה, לא הקריבו אף קורבן, ולא הגזימו בשמיטות ויובלות ככל מצוותן האמורה בתורה.

ניתן, אם כן, לקבוע בבירור שעד עתה הרבי לא הפגין שום סממן של מלכות ומשיחות ואם לא היה נפטר ב-1992 הוא היה יכול לכל היותר להחשב כמלך ומשיח בפוטנציה, אך לא בפועל. האם ייתכן שהוא עוד ימלא את כל המטלות החשובות הללו בזמן עתיד כלשהו ויוכיח קבל עם ועולם שהוא דווקא כן מלך ומשיח? תיאורטית אין שום חוק שאוסר על גריאטרי בן 112 לצאת מקברו או ממחבואו, לבנות את בית המקדש ולחדש את פולחני הקרבת הקורבנות ולכן עלינו להמתין בסבלנות להחזרת העטרה ליושנה ולהכין את עצמנו לרגע בו הרבי יצליח להוכיח לנו שהוא הוא המלך והמשיח. כשזה יקרה אני מבטיח להפסיק לבוא בטענות לאלו שמציקים לי בבקשות להניח תפילין באמצע הרחוב.

הלכות מלכים יא:ג

וְאַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֵין הַדָּבָר כָּךְ. שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָא חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה. וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁל בֶּן כּוֹזִיבָא הַמֶּלֶךְ. וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. עַד שֶׁנֶּהֱרַג בַּעֲוֹנוֹת. כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג נוֹדַע לָהֶם שֶׁאֵינוֹ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת. וְעִקַּר הַדְּבָרִים כָּכָה הֵן. שֶׁהַתּוֹרָה הַזֹּאת חֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים. וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן וְלֹא גּוֹרְעִין מֵהֶן.

כשבר כוכבא מת כולם הבינו שהוא היה משיח שקר. בשלב מסויים גם חסידי חב"ד יגלו שרבי מת אינו יכול להיות משיח אמת. זה לוקח להם קצת זמן אבל אפילו הם אינם יכולים להתענג על אשליות לנצח.

הלכות מלכים יא:ד

וְאִם יַעֲמֹד מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד הוֹגֶה בַּתּוֹרָה וְעוֹסֵק בְּמִצְוֹת כְּדָוִד אָבִיו. כְּפִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְשֶׁבְּעַל פֶּה. וְיָכֹף כָּל יִשְׂרָאֵל לֵילֵךְ בָּהּ וּלְחַזֵּק בִּדְקָהּ. וְיִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'. הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא מָשִׁיחַ. אִם עָשָׂה וְהִצְלִיחַ וּבָנָה מִקְדָּשׁ בִּמְקוֹמוֹ וְקִבֵּץ נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה מָשִׁיחַ בְּוַדַּאי. וִיתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד שֶׁנֶּאֱמַר 'כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם ה' וּלְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד'[ע].

כאמור, אין כל דרך להוכיח שאדם זה או אחר, ועל אחד כמה וכמה יהודי אשכנזי מאוקראינה, משתייך למשפחתו של דוד המלך, שכזכור, ירדה מבימת ההיסטוריה בתחילת ימי הבית השני ולכן הטענה שהרבי הוא נצר לבית דוד היא לכל היותר בדיחה פנימית של משפחת שניאורסון. יתר על כן, הכתוב דורש במפורש שהמשיח יהיה 'מֶלֶךְ מִבֵּית דָּוִד' מה שהופך את היומרות המשיחיות שחסידי חב"ד הדביקו לרבי מהזויות לאבסורדיות ולו רק משום שאותו הרמב"ם שכביכול הכתיר את הרבי לנביא גם קבע:

אֵין מַעֲמִידִין מֶלֶךְ בַּתְּחִלָּה אֶלָּא עַל פִּי בֵּית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים זְקֵנִים וְעַל פִּי נָבִיא, כִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁמִּנָּהוּ משֶׁה רַבֵּנוּ וּבֵית דִּינוֹ. וּכְשָׁאוּל וְדָוִד שֶׁמִּנָּם שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי וּבֵית דִּינוֹ.[עא]

אף בית דין של שבעים ואחד זקנים לא הכתיר את הרבי מליובאוויטש ויש להניח שכל בית דין נורמטיבי היה אפילו נאלץ לדון אותו באשמות שפורטו בסעיפים הקודמים. לא רק שהרבי מעולם לא הוכתר על ידי הסנהדרין שאיש לא טרח לכנס באלפיים השנים האחרונות אלא שרוב רובם של הרבנים הלא-חבדיים פוסל את יומרותיו וחושב שראוי שהמשיח יהיה בחיים, ולא, כמו במקרה של הרבי, רק בר מינן שקבור אי שם בקווינס.

ניסוחו הלא זהיר של הרמב"ם גם קובע שעל המלך המשיח לכפות על כל ישראל ללכת בדרכי התורה ולחזק את בדקה. גם מהדרישה הזאת הרבי, ברוב תבונתו, בחר להתעלם ואני יכול להעיד בוודאות שמורה שהוא מעולם לא ניסה לכפות עלי ללכת בדרכי התורה או לחזק דבר כלשהו שקשור בה. המשיחיסטים אמנם מפרשים את ההוראה הזאת כדרישה לפרסם את התורה בעולם כדי שעם ישראל יקבל אותה בדרכי נועם. אבל לדרכי הנועם יש במקרה זה אותה השפעה כמו לכפיה הדתית ורוב עם ישראל, ובראשו הקבוצה ההולכת וגדלה של חילונים ואתיאיסטים, דחו מכל וכל לא רק את התורה ומצוותיה אלא גם את כל המיסיונרים והמחזירים בתשובה שמנסים להמיט עליהם את האמונות התפלות וההזיות שמאז ומעולם שימשו להפרדת המאמין מכספו.

את המסמר האחרון בארון הקבורה של המשיחיות החבדית תוקעת הדרישה שהמשיח 'יתַקֵּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לַעֲבֹד אֶת ה' בְּיַחַד'. הרבי לא תיקן את העולם ולהערכתי העולם הוא זה שבסופו של דבר תיקן את הרבי. העולם, גם לאחר הסתלקותו של הרבי, נותר מפולג לאלפי דתות וזרמים רק ההזויים ביותר מסוגלים להאמין שהפונדמנטליסטים המוסלמים והאונגליסטים הנוצרים ישלבו ידיים ו'יעשו שבת' באחת הישיבות לחוזרים בתשובה של תנועת חב"ד.

הלכות מלכים יב:ב

אָמְרוּ חֲכָמִים אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכֻיּוֹת בִּלְבַד. יֵרָאֶה מִפְּשׁוּטָן שֶׁל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים. שֶׁבִּתְחִלַּת יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ תִּהְיֶה מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג. וְשֶׁקֹּדֶם מִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג יַעֲמֹד נָבִיא לְיַשֵּׁר יִשְׂרָאֵל וּלְהָכִין לִבָּם. שֶׁנֶּאֱמַר 'הִנֵּה אָנֹכִי שׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה'[עב] וְגוֹ'. וְאֵינוֹ בָּא לֹא לְטַמֵּא הַטָּהוֹר. וְלֹא לְטַהֵר הַטָּמֵא. וְלֹא לִפְסל אֲנָשִׁים שֶׁהֵם בְּחֶזְקַת כַּשְׁרוּת. וְלֹא לְהַכְשִׁיר מִי שֶׁהֻחְזְקוּ פְּסוּלִין. אֶלָּא לָשׂוּם שָׁלוֹם בָּעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים'[עג]. וְיֵשׁ מִן הַחֲכָמִים שֶׁאוֹמְרִים שֶׁקֹּדֶם בִּיאַת הַמָּשִׁיחַ יָבוֹא אֵלִיָּהוּ. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ. שֶׁדְּבָרִים סְתוּמִין הֵן אֵצֶל הַנְּבִיאִים. גַּם הַחֲכָמִים אֵין לָהֶם קַבָּלָה בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֶלָּא לְפִי הֶכְרֵעַ הַפְּסוּקִים. וּלְפִיכָךְ יֵשׁ לָהֶם מַחְלֹקֶת בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעַל כָּל פָּנִים אֵין סִדּוּר הֲוָיַת דְּבָרִים אֵלּוּ וְלֹא דִּקְדּוּקֵיהֶן עִקָּר בַּדָּת. וּלְעוֹלָם לֹא יִתְעַסֵּק אָדָם בְּדִבְרֵי הַהַגָּדוֹת. וְלֹא יַאֲרִיךְ בַּמִּדְרָשׁוֹת הָאֲמוּרִים בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְלֹא יְשִׂימֵם עִקָּר. שֶׁאֵין מְבִיאִין לֹא לִידֵי יִרְאָה וְלֹא לִידֵי אַהֲבָה. וְכֵן לֹא יְחַשֵּׁב הַקִּצִּין. אָמְרוּ חֲכָמִים תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּים. אֶלָּא יְחַכֶּה וְיַאֲמִין בִּכְלַל הַדָּבָר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.

בשלב זה אחרים כבר יכולים לעשות את מלאכתו של הצדיק ולפרט לבד את כל הדרישות שלא מולאו אפילו בחלקן הקטן. לי נותר רק להצביע על העובדה שהרבי הרבה להבטיח שהגאולה קרובה והיא תגיע 'תיכף ומיד בפועל ממש'. זהו חישוב קיצין קלסי עליו כבר אמרו החכמים 'תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מְחַשְּׁבֵי הַקִּצִּים' וזה, בדיוק, מה שלבסוף קרה.

סיכום

הרבי, כמו מנהיגי כתות אחרים והמטיפים האוונגליסטים, הבין שהציבור הרחב אינו מעוניין בתיאולוגיה מעמיקה והוא מסוגל לקלוט רק סיסמאות קצרות, ברורות ומבטיחות. רון הבארד, גאון שיווקי אחר שייסד ופיתח את כת הסינטולוגיה בדיוק באותה התקופה בה הרבי הפך את חסידות חב"ד המנומנמת לכת פעילה ותוססת, מכר לתמימים את המוצרים 'בריאות נפשית באמצעות הסינטולוגיה' ו'שיפור העולם באמצעות הסינטולוגיה' שהפכו אותו למולטי-מיליונר ולדמות נערצת בעיניהם של עשרות אלפי חסידיו. האוונגליסטים הפרוטסטנטים, ובמיוחד אלו שהבינו את היתרונות השיווקיים שגלומים במדיה הטלוויזיונית, וויתרו על כל הדקויות התיאולוגיות שפעם הסעירו את העולם הנוצרי והחלו למכור להמונים את המוצר 'גאולה על ידי לידה מחדש בישו' ובעזרת הסיסמה הדלוחה הזאת הם הצליחו להקים קהילות ענק ולגרוף לכיסם סכומים עליהם אף יזם דתי לא פינטז קודם לכן. כמוהם, גם הרבי מליובאוויטש הבין שהעתיד אינו טמון בתרי"ג מצוות ואינספור פרשנויות ודי במסר קצר וקולע דוגמת 'גאולה עכשיו' כדי להציף את רגשותיהם של יהודים טובים ולגרום להם להוציא את ארנקם ולתרום דמי השקטת-מצפון לכת שכיום כבר שולטת ברכוש שערכו נאמד בהרבה מאד מאות מיליונים של דולרים.

מותו של הרבי לא ממש הועיל לעסקים ולכן העסקונה שהשתלטה על העמותות של חב"ד המציאה מסר קצר וקליט חדש, 'הרבי הוא המשיח'[עד], ובאמצעותו היא ממשיכה למכור את מוצר ה'גאולה עכשיו'. כדי להצדיק את הטיעון היומרני שהאדמו"ר האוקראיני הוא משיח צדקנו, הנהגת חב"ד החלה להפיץ כמויות אדירות של מיס-אינפורמציה שהוכיחה למשוכנעים שהרבי שלהם הוא אכן המשיח, וזאת בהנחה שסגידתם המסורתית לאדמו"ר המנוח, והעיוורון שהחינוך החבדי המיט עליהם, יאפשרו להם לבלוע ולעכל כל דבר הבל, הזוי וחסר בסיס ככל שיהא. את המסונוורים, ובמיוחד את החוזרים בתשובה שהכת הצליחה להפיל ברשתה, ההנהגה שילחה לצוד קורבנות חדשים שבבא היום עוד יעשירו את מאגר התורמים. את המיסיונרים הללו ההנהגה הצינית של הכת ציידה ב'הוכחות' ניצחות שאמורות לשכנע כל מי שאינו מוכן לחשוב בכוחות עצמו: פסק הלכה שקובע שהרבי הוא המשיח[עה], אוסף מתעדכן של סיפורי נפלאות שמציגים את הרבי כדמות על-אנושית שאין ראוי ממנה להיות המלך המשיח, כמויות אדירות של צילומים שמראים את הרבי במחיצת גדולי העם והעולם וכמובן, סילוף חסר שחר של דברי הרמב"ם שאיש זולת המיסיונרים, והתמימים שמפילים את עצמם במלכודותיהם, אינו מסוגל לקבל ברצינות.     

טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמתי אבל עליכם לספק כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.