Skip to content

1VSDAT

שני, 19 אוקטובר 2015 14:39

יידישקייט, משיחיות ועסקים בחסידות חב"ד

דרג מאמר זה
(3 מדרגים)
 
עד לימיו של הרבי מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון, חב"ד נוהלה ככת חסידית טיפוסית בה האדמו"ר מתעשר על חשבונם של חסידיו. הרבי מליובאוויטש זיהה את הנוסטלגיה שהתפתחה בקרב יהדות הפרוורים העשירה שרצתה להיזכר במסורות, ריחות וטעמים של מזרח אירופה ועבורם הוא פיתח מוצר בשם 'יידישקייט'. את המוצר הזה הוא וממשיכי דרכו שיווקו ומכרו באמצעות 'שליחים' שנשלחו להביא את היידישקייט ליהודים שזיקתם לדת אבותיהם הלכה ודעכה. השליחים הללו למדו כיצד ניתן לעורר רגשות נוסטלגיים בקרב הדור השני והשלישי של יהודי אירופה וכיצד ניתן לנצל את הגעגועים למסורת לגיוס תרומות שמשמשות לרכישת נכסי דלא ניידי. השליחים הצעירים מסכימים לוותר על השכלה וקריירה, להתרחק ממשפחותיהם ולהקדיש את חייהם למכירת נוסטלגיה מזוייפת בעקבות שטיפת מוח שמשכנעת אותם שפעילותם מקרבת את בואו של המשיח ואת גאולתו של עם ישראל. בינתיים עברו עשרים ואחת שנה ממותו של הרבי והמנגנון המשומן של חב"ד מתחיל לחרוק. האם זאת תחילת קריסתה של האשליה והתרמית? האם עסקי חב"ד עומדים בפני סגירה?
 
המשיחיות בתקופת האדמו"ר החמישי והאדמו"ר השישי[א]
 
במשיחיות של האדמו"ר הרש"ב, החמישי בשרשרת אדמו"רי חב"ד, אין כל חידוש וגם הוא, בדומה לשאר המנהיגים החרדיים של תקופתו, גייס את המשיחיות המסורתית למלחמה בציונות שדגלה בהקמת בית לאומי בארץ ישראל, בו אמורה הייתה להתפתח חברה הומניסטית-ליברלית שאינה מחוייבת להלכה היהודית וממילא גם לא למנהיגים הדתיים ששואבים ממנה את סמכותם וכוחם. החרדים פסלו מכל וכל את החזון הציוני בתואנה ששלוש השבועות שהאגדה הרבנית כפתה על עם ישראל אוסרות לדחוק את הקץ ולעלות ארצה בטרם עת וזאת מחשש שלבאים בעליית בוסר לא תהייה יכולת מעשית לבנות את הארץ ולעמוד נגד אומות העולם ולכן העפלתם תביא רק חורבן ומשבר ולא את התחלת הגאולה. מתוך האיסור הזה נגזר הצורך להמתין בסבלנות לבואו של המשיח האמיתי ולהתנגד ל'עליה בחומה' ולהקמתה של מדינה יהודית (שבסופו של דבר קלטה אליה, לצד הרמוסים והמעוכים של כל הגלויות, גם את האודים העשנים שנותרו מהקהילות החרדיות במזרח אירופה.)

אם האדמו"ר הרש"ב השתמש במשיחיות המסורתית כאיל ניגוח נגד החזון הציוני הרי שהמשיחיות של בנו,
רבי יוסף יצחק שניאורסון, האדמו"ר הריי"צ, כבר הייתה בעלת אופי שונה לחלוטין. האדמו"ר הריי"צ הוברח מאירופה הכבושה בסוף 1939 בהותירו בתופת הנאצית אלפי חסידים עליהם הוא אסר לעזוב את אירופה ולהגר לאמריקה. לאחר המלחמה, כשנחשפו מימדי השואה, היה עליו להסביר כיצד אל שאמור לפרוש את השגחתו על בניו ובנותיו האהובים החליט במקום זאת להתעלם מהתפילות שהתנגנו על לשונותיהם ולאפשר לחיות אדם לדחסם לקרונות בקר ולשלחם לתאי הגזים.
 
אל שבוגד במאמיניו בצורה כה אכזרית ושפלה אינו יכול לדרוש את נאמנותם והריי"צ נאלץ לספק הסבר תיאולוגי לסתירה התהומית בין ההבטחות האלוהיות שמשמשות בסיס לתיאולוגיה היהודית בכלל, והחסידית בפרט, לבין המציאות שהביאה עימה רק חורבן, הרג, הרס וסבל כמעט אינסופי. זאת הוא עשה באמצעות תפיסה תיאולוגית חדשנית ונועזת שחבה לאמונות האפוקליפטיות של הנצרות יותר משהיא חבה לאמונות המסורתיות של היהדות.

המסורת היהודית יודעת אמנם לספר על
מלחמת גוג ומגוג שתתרחש באחרית הימים אבל במלחמה הזאת אמורה לקום קואליציה גדולה של אומות עויינות, וגוג מלך מגוג בראשה, שתילחם בעם ישראל במטרה להשמידו. בסופו של דבר האל יתערב לטובת עמו הנבחר, יעזור לו להדביר את הזדים, יביא את המשיח וישכין בעולמו עידן של שלום ואמונת אמת בו כל באי העולם יכירו בעליונותו של עם ישראל ויאמצו את אמונותיו, מנהגיו והנהגתו. למרבה הצער אין כל דרך להתאים תרחיש אפוקליפטי זה לאירועים שהתרחשו במהלך מלחמת העולם השנייה, ממנה העם היהודי יצא מובס ושבור ואלוהיו מבוייש ומושפל, ולבטח לא לתולדות השנים שלאחר המלחמה בהן אף משיח לא התגלה ואף אומה לא טרחה להכיר בעליונותם של צלי האדם ששרדו את הנוראה שבשואות. הריי"צ, בלית ברירה, נאלץ להתעלם מהנבואות והאשליות שתמיד הזינו את היהודים ולפנות, בין אם במודע ובין אם לאו, לאסכטולוגיה הפרוטסטנטית שבעזרתה ניתן להסביר בצורה הרבה יותר טובה ומהימנה את קורותיו של עם ישראל בשואה ולאחריה.
 
פרשנים פרוטסטנטיים הבינו מהרמזים החבויים בספר דניאל ובספרי הברית החדשה, דוגמת ספר חזון יוחנן שחותם את הקנון הנוצרי, שלפני הגאולה תפקוד את העולם תקופה קצרה של זעזועים (Tribulations) במהלכה יאבדו 75% מכל החיים עלי אדמות והאנושות תסבול מאסונות, מלחמות, רעב, יסורים ומכאובים. לפני, במהלך או אחרי תקופה זאת, ישו ישוב להציל את הנוצרים האמתיים, למלוך על כל הארץ ולכונן אלף שנות שלטון במהלכן האנושות תהנה משלום ושגשוג. השואה מתלבשת על הסצנריו הזה כעל כפפה ליד שהרי תוך תקופת קצרה של זעזועים וסבל בל יתואר נכחדו רוב יהודי אירופה ובכך הבשילו כל התנאים לבואו של המשיח שאמור לגאול את עם ישראל ולכונן את העידן בו היהודים ישגשגו וישלטו על כל שאר באי העולם.
 
מגובה בתשתית אמונית נוצרית שהזכירה במעומעם את הציפיות האסכטולוגיות של היהודים, הריי"צ פיתח תפיסה אפוקליפטית חדשה שמייחסת לאל תכנית-על בקנה מידה היסטורי בה השואה היא שלב הכרחי ובלתי נמנע בדרך אל הגאולה הסופית. המוות השרירותי, האכזריות הבלתי נתפסת והעתיד חסר התקווה הפכו ל'חבלי המשיח' חזויים מראש שבישרו לידה רוחנית מחודשת, משיח ממשמש ובא, התגשמותה של הגאולה המובטחת ותקומתו המחודשת של עם ישראל בארצו המובטחת.
 
זאת, כנראה, הייתה הדרך היחידה שאפשרה לרבי יוסף יצחק שניאורסון להשקיט את מצפונו ויש להניח שהוא האמין בכל ליבו בראייה הקוסמית היסטורית שגימדה את משמעות השואה ואת התפקיד שהוא עצמו שיחק בה. כשהאסון הגדול ביותר שפקד את העם היהודי הופך לשלב חיוני בדרך לגאולה, למעין מקפצה של המשיח, ניתן להתעלם מהחורבן, ההרג והסבל ולהניח שהשלב הבא, שיביא עימו את המשיח והגאולה, יכפר על ייסורי השלב הנוכחי ויצדיק את האל בפני אלו שהיו עלולים להסיק שהם תולים את יהבם בהבטחות שוא. התורה האפוקליפטית-משיחית של הריי"צ פותחה כנסיון אפולוגטי להצדיק את הגדול במחדליו של האל אבל עד מהרה היא הפכה לקורת התמך המרכזית שאפשרה לחסידות לשרוד את ההפרכות שההיסטוריה הטילה באמונותיה ושימשה בסיס איתן לתורה המשיחית החדשה שיורשו של רבי יוסף יצחק פיתח לאחר שהסתבר לו שהגאולה אינה רק כמיהה בת אלפיים אלא גם מוצר פופולרי שמסוגל לקדם פעילות עיסקית ענפה ורווחית.       
 
אמריקה בתקופתו של האדמו"ר השביעי, הרבי מליובאוויטש
 
יש להניח שעם עלייתו לכס האדמו"ר, הרב מנחם מנדל שניאורסון, המכונה גם 'הרבי מליובאוויטש' או בפשטות 'הרבי', אימץ הן את תמונת עולמו של חותנו המנוח והן את ההשקפה המשיחית שעמדה ברקעה. בחלוף הזמן, עם זאת, החל להסתבר ש'פעמי המשיח' לא הביאו עימם שום גואל של ממש ואף משיח לא בא להעניק משמעות למותם הסתמי של ששה מיליון יהודים חפים מפשע. המשיחיות של הריי"צ אולי מנעה את משבר האמונה שהשואה הייתה אמורה להביא עימה וחב"ד אמנם השתקמה והתחזקה אבל בסופו של דבר האדמו"ר השביעי מצא את עצמו בתחילת שנות החמישים של המאה העשרים בראש חסידות לא גדולה שהניבה זרם תרומות צנוע למדי שהתגמד והחוויר לעומת הכנסות העתק של המטיפים הפרוטסטנטים שמשכו רבבות לכנסיות ענק והלהיבו מיליוני צופי טלויזיה. מטיפים פופולריים דוגמת רקס המברד, שמופעיו הטלויזיוניים שודרו ב-695 תחנות טלויזיה ברחבי העולם, אורל רוברטס שתכניתו שודרה ב-135 תחנות טלויזיה בארה"ב לבדה, בילי גרהאם, ג'ימי סוואגרט, ג'ים ותמי ביקר, ג'רי פאלוול, פט רובינסון ודומיהם הפכו את הדת למוצר צריכה מבוקש שהזרים לכיסיהם את מיליוני הדולרים שאפשרו להם לגור בהיכלות פאר, לטוס במטוסים פרטיים ולצחוק כל הדרך אל הבנק.

אמריקה בימי הרבי מליובאוויטש כבר התרחקה כברת דרך הגונה משורשיה האירופאים. הנצרות האירופאית נשענה על תשתיות תיאולוגיות שהתפתחו במשך למעלה מאלף ושמונה מאות שנה ואין ת
ֵמַה שאפילו המדריך המתומצת ביותר לתיאולוגיה הנוצרית אינו יכול להסתפק בפחות מכמה מאות עמודים. את עיקרי הפרוטסטנטיות האמריקאית, לעומת זאת, ניתן לתמצת בשלושה עמודים מודפסים ברווח כפול. האמריקאי הממוצע חדל להתעניין בדקויות התיאולוגיות שפעם הוציאו רבבות מאמינים אל שדות הקרב והוא העדיף את הדת השטחית וחסרת הסיבוכים של המטיפים האוונגליסטים[ב]. אמריקה ממילא למדה לאהוב את התמצות והשטחיות ורוב האמריקאים העדיפו חוברות קומיקס על פני ספרים, כותרות בנות פחות משמונה מילים על פני כתבות ומאמרים, תשדירי פרסומת קצרצרים על פני ברושורות מפורטות ושלטי חוצות עמוסי גרפיקה ודלי מלל על פני תיאורים מלאים ומהימנים[ג]. אמריקה למדה שאין טעם להכביר מילים כשניתן להעביר את אותם המסרים בצורה הרבה יותר קלה, קלילה וקליטה וכתוצאה מכך עומקי הדת פינו את מקומם לסיסמאות קצרות וחסרות תוכן שסיפקו את השורות התחתונות מבלי להתעכב על מקורן ועל הבסיס עליו הן נשענות.
 
אמריקה היא אמנם המדינה הדתית ביותר בעולם המערבי אבל שאל אמריקאי מקרי מהם עיקרי האמונה של הזרם אליו הוא משתייך ורוב הסיכויים שתיענה בחיוך מנומס ומבט מרוכז שימחיש את המאמץ הנואש לשחזר את המעט שהוא למד בילדותו. הפרוטסטנטים באמריקה יודעים שהם נוצרים, שישו נצלב כדי להציל את נשמותיהם, שבחג המולד צריך להציב עץ אשוח בסלון ושאי שם בעתיד ישו ישוב ויגאל את נשמותיהם. כל מה שמעבר לכך לא ממש מעניין אותם. הם רוצים דת פשוטה ומזוקקת שניתן להזריק ישירות לוריד ורק מעטים מהם יטרחו לשאול שאלות או יעלו על דעתם שלמטיף המלוקק שעל הבמה אין כל מושג על מה הוא מדבר.

הדרישה לדת שמספקת פתרונות פשוטים העניקה משקל יתר לרעיונות אפוקליפטיים ומשיחיים ולכן ככל שמספרם של אלו שמסוגלים לנהל דיון אינטליגנטי על הגותם התיאולוגית של פאולוס, אוגוסטינוס, לותר וקלווין הלך ופחת כך עלה מספרם של אלו שיכולים להפגין בקיאות מרשימה בתקופת אחרית הימים וב
קרב האיתנים שעתיד להתחולל בארמגדון בין כוחות השטן לצבאם של האל ומאמיניו. האמריקאים אולי לא כל כך מכירים את התשתיות התיאולוגיות של האמונות האפוקליפטיות אבל רובם יודעים שאת הזעזועים והמלחמות יצליחו לשרוד רק הצדיקים הקדושים, יש האומרים שמספרם הוא רק 144,000, שישאבו למרומים ויחזרו לעולם הארצי רק אחרי שישו יקים את מלכות השמים עלי אדמות ויכונן עידן של שלום, צדק ואחווה שיימשך בדיוק אלף שנה. התרחיש האפוקליפטי הזה אינו תופס נפח גדול במערכת השעות של הסמינרים התיאולוגיים אבל הוא מוכר היטב לכל מי שנשבה בקסמי הפרשנות הפרימילאניאלית (Premillennial), במיוחד אם הוא קרא את הספרים הפופולריים מסדרת 'נותרו מאחור' (Left Behind) של תים להיי (Tim LaHaye) וג'ארי ג'נקין (Jerry B. Jenkin) או ראה את הסרטים שמתבססים על הספרים הללו. עקב דרישת ההמונים גם המטיפים האוונגליסטים החלו להקדיש נתח גדל והולך מדרשותיהם למשיחיות האפוקליפטית של הפרימילאנילים וכך הפרשנות הזאת כבשה את ליבותיהם של רוב הפרוטסטנטיים ובעקבותיהם, גם של מספר לא מבוטל מבין המאמינים הקתולים.
 
זעזועים ומלחמות לפני תחילת עידן מלכות האלוהים שיפתח עם שובו של ישו? האם זה לא מזכיר לנו משהו? אם נחליף את המילה 'ישו' במילה 'משיח' האם לא נקבל את התורה המשיחית של הריי"צ? מה, אם כן, ההבדל הגדול בין האמונות המשיחיות שהעשירו את המטיפים האוונגליסטים לבין האמונות המשיחיות שחב"ד אימצה בתקופת מלחמת העולם השנייה ואחריה? אם הציבור האמריקאי רוצה דת מזוקקת, קלה להבנה, לא מכבידה ודלת מחויבויות אזי אין סיבה להניח שדווקא יהודי ארצות הברית הם אלו שיסכימו להמשיך ולדבוק בדת מעיקה שדורשת מהמאמין לקיים תרי"ג מצוות ואינספור הלכות. הזרם הרפורמי הבין שהיהודים מאד ישמחו לגלות שגם האל שלהם מוכן להסתפק בלא יותר מאשר כמה טקסים סמליים ובתרומות כספיות ומדוע שחב"ד תדיר את עצמה משדות הצייד ותוותר על זרם המזומנים שיהודים טובים לבטח ירצו לתרום לה?
 
היהדות האורתודוקסית מטילה על האדם חובות וחומרות שמבריחות ממנה את כל מי שמצליח להשתחרר מלפיתת הרבנים ולכן אין פלא שהיהודים המבוססים שעזבו את מרכזי הערים הצפופים ועברו להתגורר בפרוורים לא הביאו עימם את הרבנים האורתודוקסים ולא המשיכו להקפיד על המצוות שחיי השפע בארה"ב הפכו לכמעט חסרות כל משמעות. במקום זאת הם אימצו לעצמם יהדות הרבה יותר קלילה וידידותית למשתמש ותוך כדי כך הם העלימו את כל האיסורים והסממנים שתמיד בידלו אותם משכניהם הפרוטסטנטים.

האמריקניזיה של היהדות אמנם ניקתה את הדת ממאפייניה הפחות אסטטיים אבל היא גם הותירה בליבותיהם של יהודי הפרוורים געגועים נוסטלגיים לבתי הכנסת הומי האדם, למתפללים חובשי תפילין ועטויי טלית, לקולו של שליח הציבור שמתרומם מעל למילמולים החרישיים, לקניידלך של פסח, לארוחות הצפופות בסוכה ובעיקר, לזקנו הארוך של הסבא שנהג להעניק להם את דמי החנוכה ולסינר של סבתא שתמיד הקפידה לדחוף לידיהם עוד כמה קיכלאך. הנהגת חב"ד הבינה שלצד המסרים הרדודים והטקסים הלא מכבידים, יהודי ארה"ב רוצים גם להתחבר ליהדות של אבות אבותיהם, היהדות בה הם גאים למרות שאת מצוותיה אין להם שום כוונה לקיים. את הנוסטלגיה הזאת החסידים הממולחים שעמדו בראש חב"ד הפכו למוצר פופולרי בשם 'יידישקייט' אותו החסידות החלה, במצוות הרבי, לשווק לציבור היהודי ברחבי אמריקה, אירופה, ישראל, ובמידה פחותה יותר, העולם כולו.
 
מוצר ה'יידישקייט' של חב"ד
 
לא לקח לחב"ד הרבה זמן כדי להבין שהיהדות המסורתית דומה במידה רבה לכפרים אינדיאנים שהפכו לאתרי משיכה לתיירים. התיירים אוהבים לבקר בהם ולהרגיש שהם משתתפים במסורות של המערב הפרוע אבל אחד מהם לא יעלה על דעתו להיפרד מהציוויליזציה ולעבור לחיות בתנאים מהם האינדיאניים עצמם שמחו לברוח. בדומה לתיירים הללו, גם יהודי הפרוורים אוהבים ללכת 'בלי' ולהרגיש 'עם'. הם מתעלמים מהמצוות המטרידות וההלכות חסרות השחר ולמרות זאת הם שואפים להתחבר למסורת העתיקה של אבותיהם. הם אוהבים את ההווה האמריקאי אך בה בעת הם רוצים להזכר בחוויות הילדות ובסיפורים שהם שמעו מסבותיהם. היידישקייט החבדית פותחה עבורם והותאמה בדיוק לצרכיהם.

חב"ד הביאה ליהדות החופשית של אמריקה שליחים שנראו כמו שיהודים אוטנטיים צריכים להיראות, הוציאו את הקולות שיהודים אוטנטיים צריכים להוציא וערכו את הטקסים שיהודים אוטנטיים אמורים לבצע. יתרה מכך, השליחים הללו הביאו עימם יהדות-לייט שאינה מציבה תנאי סף קשוחים דוגמת חזרה בתשובה, קיום מצוות ושינוי אורחות חיים. החסידות הסתפקה בהתקרבות, אהדה ואם אפשר גם תמיכה כספית סבירה ותמורת אלו היא שמחה להעניק ליהודים את תחושת היידישקייט ואת רגש השייכות לחיי הרוח של עם ישראל. העיסקה קסמה לשני הצדדים: החבדניקים אפשרו ליהודי הפרוורים לשמר את המסורת היהודית ולהתחכך עם יידישקייט אמיתי והתורמים האמידים אפשרו לחב"ד ולצבור נכסי דלא ניידי בהקפים מרשימים ולהפוך לאחד הגופים העשירים ביותר בעולם היהודי.

ההצלחות ראשוניות עזרו לגבש את התוכנית העיסקית של החסידות:
 
1.
חבדניק צעיר נשלח לאיזור שמאכלס מספר נאה של יהודים אמידים ומספר זעום של מוסדות מתחרים.      
 
2.
השליח מתלבש ומתנהג כמו יהודי אוטנטי ומרבה לשבץ בשיחותיו את המונח 'סבא רבא'. בכל דבריו ומעשיו הוא משתדל להעלות ניחוחות של מסורת נושנה.
 
3.
השליח לוקח משכנתא ורוכש נכס או שניים שישמשו למגורי משפחתו, כ'בית חב"ד' ובמקרים מסויימים גם כבית ספר, אולם אירועים, חנות לממכר ספרים ומוצרי יודאיקה וכדומה.  
 
4.
השליח מתחיל לערוך מבצעים דוגמת 'מבצע תפילין', 'מבצע בדיקת מזוזות', 'מבצע תקיעת שופר', 'מבצע הנפת ארבעת המינים', 'מבצע משלוח מנות', 'מבצע מצות לפסח' או כל מבצע אחר שעולה על דעתו. המבצעים הללו מספקים לו עילה להתקרב ליהודים אמידים, להציג בפניהם את מרכולתו ולהפוך עבורם לכתובת הראשית לענייני יידישקייט.
 
5.
לאחר שנוצרו מספיק קשרים עם יהודים אמידים, השליח פונה אליהם בבקשה לתרום למען מעוז היהדות האוטנטית שקם באיזורם. היהודים האמידים, מוצפים בנוסטלגיה ומודעים לפטור ממס שתרומתם תעניק להם, ממהרים לשלוף את פנקס ההמחאות. שמות התורמים וגודל תרומותיהם מתפרסמים ברבים והפרסום יוצר לחץ על אלו שמעתה כבר לא יוכלו להרשות לעצמם לתרום פחות מאשר מכריהם ושכניהם.[ד]   
 
6.
כספי התרומות משמשים לתשלום המשכנתא על הנכסים, לתחזוקה שוטפת, לדמי מחייתם של השליח ובני ביתו ולמימון העזרים הדרושים למבצעים ופעילויות, אותם השליחים יתבקשו לרכוש מהאגודות המרכזיות של החסידות.
 
7.
השליח הופך לגורם מרכזי בחברה היהודית, ממלא פונקציות דתיות שונות, פותח כיתות ללימוד עברית ומעט יהדות, משכיר את אולם האירועים, מוכר מוצרי יודאיקה וכדומה. בשלב זה או אחר הוא מצליח להכניס בעצמו את הכסף הדרוש למחייתו.
 
8.
הנכסים נרשמים על שם אחת העמותות שנשלטות על ידי קבוצת ההנהגה של חב"ד – קרינסקי, שם טוב ומקורביהם בארה"ב וארגון צעירי אגודת חב"ד בארץ ישראל.[ה]
 
במהלך הזמן נפתחים עוד ועוד בתי חב"ד, נרכשים יותר ויותר נכסים והעסקים הולכים ומתפתחים. השליחים, בסופו של דבר, מפעילים את התוכנית העסקית בכוחות עצמם, אבל הם תמיד יכולים לסמוך על הגב החזק של החסידות שתמהר להעמיד לרשותם את כוחה, השפעתה ונסיונה ולהעניק להם את כל הסיוע המשפטי לו הם יזדקקו במאבקיהם הבלתי נמנעים עם הרשויות, האוכלוסייה הלא יהודית והזרמים היהודים המתחרים. לאחר שיתבססו ויתארגנו, השליחים יוכלו להתרחב לתחומים נוספים: השתלטות על בתי כנסת דלי מבקרים, גיוס תרומות עבור בתי חב"ד אחרים[ו], שכנוע יהודים קשישים להוריש חלק מעזבונם לתנועה ששומרת על גחלת היהדות וכדומה[ז].

בתי חב"ד בישראל, באסיה ובדרום אמריקה אמנם מתבססים על מודל עסקי קצת אחר אבל מעבר למטרותיהם המוצהרות – קירוב יהודים לדתם, זיכוי במצוות, עזרה לזולת, החשת פעמי המשיח וכדומה – כולם פועלים להגדלת עושרה, כוחה והשפעתה של חסידות שהפכה את ה'יידישקייט' לקרדום לחפור בו ואת השנור למקצוע מועדף ואולי אף לסוג חדש של אומנות.      
 
מוצר ה'משיח כאן ועכשיו'
 
חב"ד היא כנראה אלופת העולם בשיווק ומכירת 'יידישקייט' אבל הפעילות הזאת, בניגוד לפעילותם העיסקית של המטיפים האוונגליסטים, היא עתירת עבודה (Labor Intensive) ובניגוד לפעילות המיסיונרית של המורמונים היא דורשת מחוייבות לזמן ארוך של שלוחים צעירים שנאלצים לעזוב את משפחותים וחבריהם ולעקור לסביבה זרה בה הם יתבקשו לא רק להקים סטארט-אפ אלא גם להסתפק במועט עד שהעסק יתבסס ויתחיל להניב רווחים.[ח] כיצד משכנעים זוג צעיר עם ילדים קטנים לעקור מביתם, לעזוב את משפחתם וחבריהם ולקחת על עצמם ג'וב לא מתגמל במקום זר ולא מוכר בו הם עתידים להיתקל רק בקשיים ובעיות? גוף מהוגן לעולם לא יצליח לנסח את מודעת הדרושים שתאפשר לו לגייס כח אדם זול שיקריב את עתידו לטובת מטרותיהם ותכניתם העסקית של אנשים אחרים אבל חב"ד אינה גוף מהוגן. חב"ד היא כת שכמו כל הכתות מצליחה לשטוף מוחות בלתי מעוצבים ולשכנע את התמימים להקריב את משאביהם, זמנם ועתידם עבור הסיסמאות שמסתירות את מטרותיהם האמיתיות של ראשי הכת.
 
כתות שוטפות את מוחות השפוטים ומטמיעות בהם סדרי עדיפויות משובשים שגורמים להם להעדיף את טובת הקבוצה והמנהיג על פני טובתם האישית. בסיסמאותיהם כל הכתות הדתיות מבטיחות שפעילותם של השפוטים תגרום להגברת המודעות ו/או הטוהר ו/או האמונה ו/או האמת ותזרז את בוא הגאולה ו/או מלכות השמיים ו/או עולם טוב יותר וצודק יותר וכדומה. חב"ד אינה שונה. היא רק עושה זאת טוב מהאחרים. שפוטי חב"ד לומדים ששליחותם מקרבת יהודים למורשתם ובעקבות הם יחזרו בתשובה ויקרבו את ימות המשיח. לא בעתיד הרחוק. לא שנים מעתה אלא ממש עכשיו - היום או מחר. הרי המשיח כבר חי בקרבנו ודורנו הוא האחרון לגלות והראשון לגאולה. התגלותו תלויה עתה בכל אחד ואחד מאיתנו ולכן כולנו צריכים להתגייס למטרה ולוודא את קיומם של התנאים שיחישו את בוא המשיח: חזרה בתשובה, קיום מצוות והכנת הלבבות לאמונה שלמה בגאולה הקרובה. לאף שליח אין אמנם שום סיכוי לעמוד במשימה זאת אבל זאת אינה מכשלה. השליחים אינם מונחי מטרה אלא מונחי תהליך וכל עוד נדמה להם שהם מקדמים, ולו במקצת, את בוא הגואל הם מרגישים שהם ממלאים את חובתם כלפי המלך המשיח שציווה עליהם להפיץ את המעיינות ול'קרב' את היהודים למורשתם.

שפוטי מרכז הקבלה נשלחו בעבר למכור מדלת לדלת ספרי זוהר עמוסי אנרגיה ואת התמורה הם העבירו לראש הכת. השפוטים הסינטולוגים רוכשים מהנהגת הכת קורסים וטיפולים עבורם רק הם רשאים לשלם סכומים מופרזים וחסרי כל שחר וכך הלאה לגבי כל הכתות. בחב"ד, מצויידים במשיחיות ההזויה ששוטפי המוחות של הכת הטמיעו בתודעתם, חסידים צעירים יוצאים למלא אחר מצוות הרבי המשיח שהורה להם להקים האחזויות בפרוורים האמידים, לאסוף תרומות, לצבור רכוש ולרשמו על שם עמותות שנשלטות על ידי מנהיגי הכת. מוצר ה'משיח כאן ועכשיו' לא נועד להפצה המונית. הוא נועד בראש וראשונה לתצרוכת פנימית ובאמצעותו ראשי חב"ד מצליחים לגייס כח אדם איכותי, בעל מוטיבציה גבוהה ונאמנות אדירה שמוכן להסתפק במועט ולקבל שכר די מינימלי עבור עבודתו. אין פלא שחב"ד הצליחה לצבור נכסי עתק. מגיע לה.                  
 
המלחמה על הירושה
 
לאחר הסתלקותו של הרבי מליובאוויטש, קרינסקי ושם טוב מיהרו להשתלט על העמותות המיותמות והפכו למנהיגים בפועל של החסידות ולמנהלים הראשיים של רכוש ששוויו מאות מיליוני דולרים, בין אם הוא רשום על שם עמותות בשליטתם ובין אם הוא רשום על שם עמותות אחרות שהתחייבו לקבל את מרותו של ארגון חב"ד הבינלאומי, לאמץ את הנחיותיו ולנהוג בהתאם למדיניותו.

בעוד קרינסקי ושם טוב משתלטים על מוסדות החסידות, חסידים רבים החלו לטעון שהרבי שאמור היה להיות מלך ומשיח מת רק למראית עיין
[ט] ובעתיד הקרוב ביותר הוא ישוב, יתגלה ויביא את הגאולה.[י] הטיעון הזה ניזון משלושה מעיינות:
 
1.
אמונה כנה במשיחיותו שלך הרבי, סרוב לקבל את עובדת מותו והנחה שהסתירה האמונית תיפתר כשיסתבר שהרבי לא באמת מת והוא עתיד לשוב בעתיד הקרוב ביותר. שנים של עיסוק במשיחיות אימננטית, ניסוחיו העמומים של הרבי ונסיונות חוזרים ונשנים להכריז על משיחיותו עוררו שכנוע פנימי עמוק בקרב חסידים רבים שכתמיד לא השקיעו בנושא ולו קורטוב של חשיבה הגיונית. 
 
2.
נסיון לבלום את ההשתלטות של קרינסקי ושם טוב על נחלתו של הרבי. השניים יכולים אולי לנכס לעצמם את העמותות העשירות של האדמו"ר המת אבל אף אחד אינו רשאי לעשות כבתוך שלו בנכסים של משיח חי ולכן הפלג שהאמין בהמשך חייו של הרבי החל לשמש מוקד לאופוזיציה האנטי ממסדית. כתגובה קרינסקי ושם טוב אימצו אידאולוגיה אנטי-משיחיסטים וריכזו סביבם את הקרובים לצלחת – בני משפחותיהם, השלוחים הוותיקים ואלו שהתפרנסו מהעמותות שבראשן הם עמדו.
 
3.
נסיונות אופורטוניסטים להדיח את ההנהגה הוותיקה ולהשתלט על מוסדות חב"ד. חסידים מתוחכמים יותר הבינו שניתן לנתב את הלהט המשיחיסטי לכיוונים קצת יותר רווחיים - הדחת קרינסקי ושם טוב, השתלטות על העמותות שבראשן הם עומדים ושליטה בנכסים האדירים שנצברו בעמותות הללו.
 
תוך זמן לא רב החסידות התפלגה לשני מחנות יריבים: קואליציה לא מאורגנת של משיחיסטים מחד וקבוצה מאורגנת של אנטי-משיחיסטים בראשות קרינסקי ושם טוב מאידך. בין שתי הקבוצות התפתחו עימותים, חלקם אלימים[יא], לגבי הבעלות על בית הכנסת ברחוב 770 איסטרן פארקויי. הסכסוך הגיע לבסוף גם לבתי המשפט[יב] שפסק לטובת אגודת חסידי חב"ד והמרכז לענייני חינוך – שתי העמותות שנשלטות על ידי קרינסקי ושם טוב. המלחמה בין שני הפלגים לא הצטמצמה לשאלת השליטה בבית הכנסת המרכזי של החסידות ואת הדיה ניתן למצוא גם בתביעות משפטיות אחרות שגופים חבדיים הגישו נגד קרינסקי ו/או שם טוב ועמותותיהם[יג] ובמאבקים על מינוי שלוחים לאיזורים נחשקים.

גם בארץ התנהלו מאבקים משפטיים בין הקליקה האנטי-משיחיסטית שבראשה עמד יוסף יצחק אהרונוב, ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וראש צעירי אגודת חב"ד שמפעילה את בתי חב"ד ברחבי המדינה, לבין קבוצה של 'תורכים', צעירים יותר וצעירים פחות, שניסתה להשתלט על מוסדות החסידות בארץ. המאבק הגיע לשיאו, ולסיומו, בינואר 2012 כשבית המשפט העליון דחה את עתירתם של שני משיחיסטים, יוסף יצחק וילשאנסקי ושלמה רסקין, שרצו להשיג באמצעים משפטיים חלק מהעוגה שאהרונוב ניסה לשמור לעצמו ולמקורביו.
[יד]
 
סיכום
 
חב"ד היא כת וכמו כל שאר הכתות גם היא מעשירה את הנהגתה על חשבון זמנם, אשליותיהם ועתידם של השפוטים שמאמינים בסיסמאות הנבובות של הנהגתה הציניים. ראשי חב"ד הצליחו להפוך את הכמיהה לגאולה למוצר אותו הם משווקים בתוך החסידות במטרה לגייס כח האדם זול, אמין ומסור שמאפשר להם לשווק ולמכור את המוצר הרווחי ביותר שעומד לרשותם – מוצר ה'יידישקייט'. עם זאת, קשה להאמין שניתן לרמות את כל החסידים התמימים כל הזמן וסביר להניח ששליחים רבים מגלים בשלב זה או אחר שמנהיגי החסידות רק מנצלים אותם ושעבודתם אינה מקרבת את בוא המשיח ולו בשנייה אחת ואינה בולמת אפילו לרגע את תהליך ההתבוללות שפוקד את יהודי ארצות הברית. התפכחות זאת, אני מניח, מנמיכה את רמת המוטיבציה של השליחים ומעלה את הדרישה לפיצוי כספי הולם יותר. רבים, מן הסתם, מגדילים את הכנסותיהם באמצעות תעסוקות צדדיות שהם מוצאים לעצמם, אחרים מצליחים לכפות על ההנהגה לשתף אותם במקצת הרווחים והנכסים ומספר לא מבוטל פשוט נוטש את השליחות לטובת החיים האמתיים, לימודים והזדמנויות עסקיות אחרות שנקרות על דרכם.

הזמן לא רק מדכא מוטיבציות אלא גם חושף תרמיות. את התקווה לשובו המהיר של הרבי ז"ל/שליט"א ניתן היה לנצל בשנים הראשונות לאחר הסתלקותו אבל עשרים ואחת שנים מאוחר יותר, במהלכן לא נראה קצה זקנו של משיח כלשהו, התקווה לשובו המיידי של הגואל מחב"ד הופכת ליותר ויותר הזויה
[טו] והאשליות שהמריצו את כח העבודה הזול הולכות ומתפוגגות. זאת רק שאלה של זמן עד שעסקי חב"ד יתחילו להיקלע לקשיים כשיותר ויותר שליחים ידרשו תוספות שכר והשתתפות ברווחים ויותר ויותר יהודים יבלעו בחברה האמריקאית, יזהו את אופייה של הכת או סתם ימאסו ביידישקייט המזוייף עליו בנוייה כל התכנית העסקית של האנשים שהפכו את האמונה למנוף עסקי.
 
 
טעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה? במנגנון התגובות שבהמשך תוכלו להעיר על המאמר, לחשוף את טעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם חייבים להזדהות בשמכם האמיתי אבל אודה לכם אם תספקו כתובת מייל תקינה. את ההשמצות אבקש לשלוח לדף התגובות הכלליות. דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר, דרגו אותו ועשו לייק לדף האתר בפייסבוק.
 


[א]             
במאמר חשוב שהתפרסם באנגלית בשנת 1996, פרופסור רחל אליאור תיארה את התפתחות האידיאולוגיה המשיחית של חסידות חב"ד מאז תחילת מלחמת העולם השנייה ועד למועד כתיבת המאמר. פרופסור אליאור היא אחת מחוקרות היהדות החשובות של זמננו ומאמרה מציג את המשיחיות החבדית מנקודת מבט מחקרית עימה אין לי לא את הרצון ולא את היכולת להתעמת. עם זאת, פרופסור אליאור מתמקדת במישור הרעיוני והאידאולוגי והיא אינה יורדת לשיקולים שגרמו להנהגת חב"ד לאמץ אמונות הזויות שהיו אמורות להבריח כל אדם שפוי. אני, לעומת זאת, לא מחוייב להגינות המחקרית ולכן אני מרשה לעצמי לזהות קשר ישיר בין המשיחיות המוקצנת של החסידות לבין גודלה, עושרה והקף נכסיה.
 
הקישו כאן לקריאת המאמר 'הרקע ההיסטורי לתחיית המשיחיות בחסידות חב"ד', בו תמצתי את מאמרה של פרופסור אליאור.
[ב]             
ראה המאמר 'אוונגליסטים וחסידים שתי תנועות אחיות'
[ג]              
התופעה החמירה בצורה רצינית בשנים האחרונות כשכולנו למדנו לזנוח את אומנות כתיבת המכתבים ולהתמסר למסרונים מתומצתים בהם קיצורים קונבנציונליים מחליפים ביטויים שלמים.
[ד]              
זכור לי שבצעירותי הגבאים האורתודוקסים בניו-יורק רצו להתרים את המתפללים דווקא בימים הנוראים, בהם תפוסת בתי הכנסת הייתה בשיאה. כדי לא לאפשר לאיש לחמוק הם הכינו כרטיסים עליהם הודפס מבעוד יום שמו של חבר הקהילה וכחמשה או ששה סכומים אלטרנטיביים. ההלכה אמנם אוסרת על התורם להקיף בעיגול את הסכום שברצונו לתרום אבל אף פוסק לא קבע שאסור להצביע על הסכום המבוקש באמצעות מהדק נייר. המתפללים, בין אם בחדווה ובין אם לאו, הצביעו על גובה התרומה שברצונם לתת ומסרו את הכרטיסים לגבאי שהקפיד לא לפסוח על איש. כשכל הכרטיסים נאספו, הגבאי נעמד על הבמה והחל לקרוא את שם התורם ואת גובה תרומתו. כיוון שלא ראוי לדון בעניינים כספיים בימי החג הוא השמיט את המילה 'דולר' והסתפק במספר בלבד, למשל 'פייגה ומוטל בירנבאום תרמו חמישים', 'בלה ויוסל שמקלר תרמו שמונים' וכדומה. כיוון שפייגה ומוטל אינם רוצים להצטייר כפחות אמידים מהשמקלרים, שלמרבה הבושה גם נוסעים במכונית יותר חדשה, הם כבר ידאגו להגדיל את תרומתם בחג הבא והשמקלרים, שיצפו מראש את המהלך הנבזה, יקדימו תרופה למכה ויצביעו עם המהדק על המספר 100 וכך הלאה וכך הלאה. הכרזה פומבית על תרומות היא האמצעי הבדוק ביותר להגדלתם ההדרגתית. 
[ה]             
אין בידי עובדות מוצקות שיוכיחו את ההשערה שבתי חב"ד בארץ ישראל נרשמים על שם עמותות שנשלטות על ידי הרב יצחק יוסף אהרונוב ומקורביו. בארה"ב, לעומת זאת, שתי מחלוקות שמצאו את דרכן לפתחו של בית המשפט חשפו את המבנה ההירארכי של החסידות ואת השליטה של קרינסקי, שם טוב ומקורביהם בנכסי הנדל"ן שלה.

ראה המאמר 'למי שייך הרכוש של חב"ד'
[ו]              
תרומות למוסדות דתיים מזכים את התורמים בהטבות מס. מהתרומות אפשר, אם רוצים, לנכות את העמלה המקובלת ואת היתרה להעביר לבית חב"ד שפועל במדינה שאינה מקפידה על רישומים מדקדקים. בית חב"ד זה ישאיר בידיו עמלה נוספת ואת היתרה הוא ידאג להחזיר לתורם המקורי, בין אם במזומן ובין אם באמצעות חשבון לא מדווח במדינה שלישית.
[ז]              
לעיתים די נדירות אנו גם שומעים על פרשיות בהן שליחי חב"ד הואשמו בהלבנת הון, העלמת מס, העברת כספי סמים לקולומביה וכדומה.
[ח]             
גם המורמונים, למשל, מנהלים פעילות מיסיונרית חובקת עולם אבל השלוחים שלהם מגיעים לבתי מיסיון קיימים, נהנים מתמיכה כספית של הכנסייה ופועלים בשטח לתקופות קצובות של שנתיים. החבדניקים, בניגוד להם, זוכים במעט מאד תמיכה ועליהם להקים ולתפעל את העסק בכוחות עצמם ולהתחייב לו למשך תקופה ארוכה.
[ט]             
תופעה זהה לחלוטין התפתחה בנצרות הקדומה כשמאמינים רבים החלו לטעון שישו לא באמת היה אדם בשר ודם אלא שהוא רק נראה כאדם ולכן הוא גם לא מת על הצלב ואלו שצפו במותו ראו רק חזיון. האמונה הזאת הוגדרה כמינות בועידת ניקיאה בשנת 325. ראו הערך 'Docetism' בויקיפדיה האנגלית.
[י]              
באתר Chabad Mafia ניתן לקרוא מאמר מאלף על התפתחות התופעה המשיחיסטית בחב"ד. האתר מתעד את עוולות ופשעי חסידות חב"ד ולכן הוא בהחלט אינו מקור אובייקטיבי אבל התיאור חושף פרטים מפורטים וראוי לקוראו. מאמר נוסף שמסביר היטב את התפתחות הזרם המשיחיסטי התפרסם בפרויקט הפרסום העצמי של גוטנברג ללא שם מחבר. גם מאמר בעברית של תומר פרסיקו, שהתפרסם באתר תכלת ברשת, מסביר היטב את התופעה.
[יא]            
ראו כתבת בלוג 'Chabad: Jew vs. Jew'
[יב]            
ראו, למשל, הכתבה 'Chabad Struggle over Rebbe’s Shul Finds Its Way to New York’s High Court' שהתפרסם ב-Jewish Telegraphic Agency בתאריך 8.6.2005, הכתבה ''N.Y. Court to Rule on Dispute Between Warring Chabad Wings שהתפרסם במהדורה האנגלית של עיתון הארץ ב-18.1.2008 והכתבה 'Rabbi Yehuda Krinsky Try To Evacuate 770 Lubavitch Congregation' באתר T.O.T.
[יג]             
למשל, תביעת המרכז להפצת שיחותיו של הרבי נגד קרינסקי.
[יד]             
ראה המאמר 'פסק דין חושף את האמת על המאבק הפנימי בחב"ד'
[טו]            
ראה הסרטון 'החיים בסרט'
נקרא 1792 פעמים

השאר תגובה

אנא ודא שהינך מקליד השדות המסומנים ב-*

2 תגובות

  • קישור לתגובה רביעי, 21 אוקטובר 2015 19:24 הוסף ע״י עדי אביר

    מתבוננת,

    גם אותי זה מרגיז. אני מקווה שאם הפרקליטות תחליט בסופו של דבר להגיש כתב אישום נגד יצחק יוסף אהרונוב, ראש אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש וראש צעירי אגודת חב"ד (הארגון שמפעיל את בתיי חב"ד במדינת ישראל) המוגלה תישפך לעיני כל ואנשים יתחילו להבין שמדובר בכת צינית שמשעבדת את עתידם של שפוטיה למען עושרם של מנהיגיה.

    אהרונוב נחשד בשעתו בהעלמות מס, הלבנות הון, גניבה מתאגיד, עבודה בשחור וכדומה אבל הוא בן ברית וותיק של נתניהו, לו הוא עזר מאד במערכת הבחירות של 1996, ונראה שהלחצים הפוליטיים מעכבים את הגשת כתב האישום.

    בסופו של דבר המסיכה תיקרע מעל פרצופה המחייך של החסידות הזאת. צריך רק להמתין בסבלנות ולהמשיך לחשוף את עוולותיה.

    עדי אביר

  • קישור לתגובה רביעי, 21 אוקטובר 2015 14:56 הוסף ע״י מתבוננת על עוולות ולא יודעת מה לעשות

    כ"כ מעצבן אותי שאנשים מאמינים שלחב"ד יש כוונות טובות ותמימות.

    אפילו אנשים משכילים וחילונים.

    זה מספק אצלם איזה צורך, בעיקר עבור הרדודים ביותר שכל היום רודפים אחרי הכלום.

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים