Skip to content

1VSDAT

תנך
שלישי, 03 אוגוסט 2010 18:00

האל וקרבנות אדם

בציווי האלוהי 'וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ' ניתן לשים את הדגש על המילה 'וּמִזַּרְעֲךָ' ולפרש את הדברים כאיסור על הקרבת קורבנות אנושיים אבל בדיקה קצת יותר יסודית תשכנענו שאת הדגש יש לשים על המילה 'לַמֹּלֶךְ' וכוונת המחוקק היתה להרחיק את הקורבנות, התרומות, המעשרים ומתנות הכהונה מכוהניהם של האלים המתחרים ולכוונם ליעד נכון יותר - כוהניו של האל היהודי.
 
 
שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:37

שלמה האהוב

קשה להבין את הנפש האלוהית גם כשמגיעים למלך שלמה שכן המלך האהוב לא בחל בפשעים שונים ומגוונים דוגמת מסירת שטחים מארץ ישראל לידי נוכרים, רציחות פוליטיות, דיכוי עם יהוה בשוטים ובניית במות לשיקוצי הגויים. הדעת גם נותנת שאלמלא תושייתה של אחת הנשים הוא היה עוד ממשיך וגוזר תינוק חי לשניים. כמו אביו, גם שלמה היה חתרן לא קטן ובעזרת אימו, הממסד הדתי ושכירי החרב הזרים הוא הצליח לגזול את המלוכה מאחיו הבכור ולהפוך למלך מיתולוגי, בעל חכמה כמעט אינסופית שבנה לעצמו היכל ענק ולאלוהיו מקדש מעט יותר צנוע שבלט בין כל הבמות שנשותיו הקימו לאלוהיהן. למרות שהמקרא מתאר את חטאיו בצורה ברורה וחד-משמעית, הרבנים סרבו לקבל את האפשרות ששלמה לא היה צדיק גמור ולכן גם במקרה שלו הם הניחו שהציבור לא יזהה את התרמית ויאמין ש'שלמה המלך לא חטא'.

שלישי, 03 אוגוסט 2010 11:12

דוד הנערץ

התנ"ך רומם את דוד המלך והפך את הבריון האלים וחסר המעצורים למודל של אמונה ודבקות באל. קשה להבין מדוע בורא העולם הנצחי בחר לדבוק דווקא בפושע מלחמה, רוצח, סחטן, נואף, מורד במלכות ועובד עבודה זרה אבל כנראה שלא הייתה לו ברירה. החצרנים והכוהנים היו תלויים בחסדיהם של מלכי יהודה והללו ציפו שמייסד השושלת יוצג בכתביהם לא רק כמנהיג אידיאלי אלא גם כמלך צדיק שנהנה מתמיכתו וחסדיו של האל. בעלי המקראות לא יכלו, כנראה, להתעלם מסיפורי עם מוכרים שהציגו את המלך באור פחות חיובי אבל הם שיפרו את האגדות הנושנות על ידי הוספת נופך אמוני שהפך את המלך לבן בריתו הקרוב ביותר והאהוב ביותר של האל. מאוחר יותר הרבנים השלימו את המלאכה, ניקו את הכתמים שהמקרא הדביק לדוד והכשירו את המלך לשמש כאחת הדמויות המופתיות ביותר והנערצות על כל עם ישראל.
שלישי, 03 אוגוסט 2010 10:51

משה עבד האמת

 

משה היה האדם היחיד שזכה לדבר עם אלוהים 'פָּנִים אֶל פָּנִים כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ' אבל מסתבר שלמרות יחסיו הקרובים עם האל הוא עדיין נאלץ לשקר, להונות ולדכא בכוח את העם עליו הוא השתרר. המקרא מנסה לתאר את משה כצדיק שנשלח להציל את בני ישראל מבית עבדים, לתת להם תורה ולהוביל אותם לארץ המובטחת אבל באותה המידה נוכל לראות בו מנהיג ציני שהמיט עלינו תיאוקרטיה רודנית והשתמש במיליציה פרטית כדי לכפות את על עם ישראל את מרותו ואת שררת בני משפחתו. האם משה ניצל את סמכותו הרוחנית כדי לקדם את האינטרסים של בני משפחתו או שמא לא היו הדברים מעולם וכל הסיפור הומצא מאות שנים מאוחר יותר על ידי כוהן אלמוני שרצה לעגן את היומרות של כוהני המקדש הירושלמי בציוויים אלוהיים ובתקדימים היסטוריים?

שני, 02 אוגוסט 2010 17:58

פדיון הבכורות

מי אוכל את בשר הבכורות, הכוהנים או הבעלים? המקרא אמנם תומך בשתי האפשרויות אבל אם לא על חכמי ישראל על מי נוכל לסמוך שיעדיף את טובת הכוהנים על פני טובת הנישומים, במיוחד לאור העובדה שמתנות הכהונה למיניהן משמשות כתקדים לכל טובות ההנאה שהרבנים היו רוצים לקבל? העדפת הפסוק שמחייב לתת את בשר הקורבנות לכוהנים אילצה את הפרשנים להוציא מהקשרו את הפסוק הסותר אבל, כפי שראינו כבר מספר רב של פעמים, את זה הם היו יכולים לעשות גם עם שתי ידים קשורות מאחורי הגב.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:58

תחילת שרות הלויים

אין דבר יותר מוחלט מהציווי האלוהי, זאת אומרת, כל עוד צרכי השעה אינם כופים על גורמים בוגרים ואחראיים לעדכן את מצוותיו של האל ולהתאימם למציאות המשתנה.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:57

אוכלי המעשרות

התורה אינה מצליחה להגדיר במדויק מי זכאי לאכול את המעשרות והיכן בדיוק עליו לאוכלם. הרבנים, במקום להניח שקיימת סתירה בין ציוויים שונים שנכתבו בתקופות שונות, החליטו לצרף את כל הציוויים יחד ועל ידי כך להכפיל ולעיתים אף לשלש את שיעור המס שהוטל על הנישומים שנדרשו לממן את המערכת הלא יצרנית שהתעלקה עליו.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:55

גיל יהויכין במולכו

תירוץ ותיק ובדוק מבהיר מדוע ספר מלכים קובע שיהויכין הומלך בגיל שמונה עשרה בה בשעה שספר דברי הימים מוכן להודות שהוא היה בן שמונה בלבד.
 
 
פורסם ב בעיות גיל
שני, 02 אוגוסט 2010 17:54

גיל אחזיהו במולכו

רק עשרים שנה מפרידות בין גיל המלכתו של אחזיהו בספר מלכים לגיל המלכתו בספר דברי הימים. עשרים השנים הללו הצליחו לכפות על חכמינו לא מעט התפתלויות ולגרום להם להאחז בלא מעט תירוצים חסרי שחר ובכללם אף לא אחד שנמנע מפגיעה אנושה בשכל הישר.
 
 
פורסם ב בעיות גיל
שני, 02 אוגוסט 2010 17:54

גיל שאול במולכו

את הפסוק 'בֶּן שָׁנָה שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ וּשְׁתֵּי שָׁנִים מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל' אסור לייחס למעתיק עייף שהשמיט מילה באחת האשמורות המאוחרות של הליל ולכן לבטח חייב להיות איזה שהוא תירוץ אבסורדי שיסביר את הניסוח התמוה.
 
 
פורסם ב בעיות גיל
עמוד 6 מתוך 10

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים