Skip to content

1VSDAT

שני, 02 אוגוסט 2010 17:41

שמו של יהושע

הפרשנים לא היססו להעלות תירוצים מבדחים שמסבירים מדוע שמו של הושע בן נון הוחלף ליהושע בן נון אבל איש מהם לא טרח להסביר מדוע משה החליט להסב את השם שנה אחרי שהאל עצמו כבר קרא לנערו של משה בשמו החדש.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:40

משה וארץ ישראל

מדוע נאסר על משה להכנס לארץ ישראל: בשל החטא שחטא בהכותו את הסלע במי המריבה שבמדבר צין או בשל העונש הקולקטיבי שהאל גזר על כל קטני האמונה שסרבו להכנס לארץ המובטחת? לפרשנים היה ברור שמשה לא נענש פעמיים ועונשו נגזר עליו רק משום שהכה את הסלע במי המריבה. כיוון שכך, משה לא יכול היה להענש בשנית יחד עם כל אלו שפחדו להכנס לארץ ישראל ובפסוק 'גַּם בִּי הִתְאַנַּף יְהֹוָה בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם' הוא רק הזכיר לבני ישראל את הגזירה הקודמת שנגזרה עליו. כאן מתעוררת בעיה חדשה שהרי לעם לא היה שום חלק בהחלטה של משה להכות את הסלע ואין שום סיבה לטפול עליו את העונש שהושת על משה. לפרשנים לא קשה להדחיק גם את הבעיה הזאת ולנו לא קשה להיווכח במבוכתם ההולכת וגדלה.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:35

מקום מתן התורה

התורה, כך ניתן להסיק ניתנה גם בחורב וגם על הר סיני. יותר נכון: ספר דברים אוהב לכנות את מקום מתן תורה בשם 'חֹרֵב' בעוד שכל שאר הספרים נוהגים לכנותו בשם 'הַר סִינַי'. חכמינו, שהבינו מייד שהתורה יכלה להינתן רק במקום אחד, היו חייבים לזהות את חורב עם סיני אף שעל ידי כך הם כפו על למעלה משני מליון גברים, נשים וטף לפרק את אוהליהם ולנטעם בשנית במרחק קטן מאד מהמחנה שהם זנחו כמה שעות מוקדם יותר.
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:34

מקום מותו של אהרון

האם אחיו של משה רבנו מת בהור ההר או במוסרה? השאלה אתגרה את הרבנים והם רקחו לפחות ששה הסברים שונים – וסותרים. ריבוי הפרשנויות מלמד אותנו ששום מסורת קדומה לא עמדה מול עיניהם של הפרשנים וכל אחד מהם טווה את הסיפור שנראה לו כהגיוני ביותר. עתה, כשמסתבר שהדלת יכולה להיפתח גם בפני ההגיון, האם נוכל להמשיך ולהסתמך רק על הפנטזיות של רבנים אינטרסנטים שמעולם לא חששו לדלג בקלילות אל מעבר לרף האבסורדיות? האם לא הגיע הזמן שניקח את העניינים לידיים ונתחיל ליישם את החשיבה הלוגית גם בעת שאנו באים לקרוא את ארון הספרים היהודי?
 
 
שני, 02 אוגוסט 2010 17:33

מקום לידתו של בנימין

אין שום כלל שכופה על הרבניים להיעצר בגבולות הסביר ולא אחת הם נאלצים להגן על כבודה של התורה על חשבון כל זיקה אפשרית למציאות המוכרת לנו. בדוגמה שלפנינו פסוק אחד טוען שבנימין נולד בדרך לאפרת ופסוק אחר מתעקש שהוא נולד דווקא בפדן ארם. האם ניתן לפשר בין השניים? כמובן שכן. כשלא בוחלים באבסורד הכל הוא בעצם אפשרי לחלוטין.
שני, 02 אוגוסט 2010 13:25

חותנו של משה

המבוכות שהפסוקים הסותרים הצליחו לטעת בקרב הפרשנים אילצו אותם לפתח תירוצים שהיו מביישים גם ילדים שנתפסו כשידם בתוך צנצנת העוגיות. לשם דוגמה, את הבלבול שזרעו הפסוקים שמתייחסים לחותנו של משה הפרשנים לא היו מצליחים להחליק אם לא היה עולה בדעתם 'שהתינוקות קוראים לאבי אביהם בשם אבא' ולכן אך טבעי הוא שגם האל יעשה כך כל אימת שעולה בפניו הצורך.
 
 
פורסם ב שמות מתחלפים
ראשון, 01 אוגוסט 2010 19:01

קולו של האל

רש"י, בעקבות המכילתא, גורס שכל עשרת הדברות נאמרו בתחילה בבת אחת ורק אחר כך הקדוש ברוך הוא חזר והקריאן דיבור אחר דיבור בעוד שהרמב"ן קובע שמסורת האבות שבידיו מלמדת שבני ישראל שמעו והבינו את שתי הדברות הראשונות אבל מהדיבור השלישי והילך הם רק שמעו קולות שאת משמעותם הם לא הצליחו לפענח, תופעה שאילצה את משה לעמוד בתווך ולחזור על דברי האל בקול אנושי חד וברור. איך זה שקיימת מחלוקת לגבי העובדות המרכזיות בסיפור המכונן של הדת היהודית וכיצד הצליחה שרשרת המסירה האמינה עליה מסתמכת כל התורה שבעל פה להניב שתי מסורות מנוגדות וסותרות?
 
 
ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:43

מעשה העגל

סיפור חטא העגל היה אמור להצטרף למקבץ 'הסיפורים המחנכים' שהומצאו במטרה להמחיש לעם ישראל את הסכנות הטמונות בסטיה מדרך הישר של הכוהנים. ספציפית, הסיפור מדגים את העונשים שיפלו על כל אלה שבוחרים לסגוד לאל באופן עצמאי ובמרומז הוא מכוון את המאמינים לציות מוחלט למצוותיהם של הכוהנים המוסמכים, המיוצגים כאן על ידי משה רבנו. עם זאת, שלא בכוונה ומבלי משים, הכתוב גם חושף את אופיו הדיקטטורי של משה, ובהשאלה של כל המשטר שהכוהנים, באמצעות סיפורים מעין אלה, רצו להמיט על עם ישראל.
 
 
ראשון, 01 אוגוסט 2010 18:38

מעמד מתן תורה

גם סיפור מעמד הר סיני, האירוע המכונן של הדת היהודית, אינו חף מסתירות ובלבולים. אם נשלב את התיאור בספר שמות עם זה של ספר דברים נגלה שללא עזרת הפרשנים יקשה עלינו מאד להבין מה בעצם התרחש למרגלות ההר ועל פסגתו. למזלנו, הפרשנים הקנו לעצמם את הזכות לנייד פסוקים ממקום למקום, לארגן אותם מחדש, לפצל פסוקים סוררים שמשום מה אוחדו יחדיו ואף, כאשר עולה הצורך, להתעלם כליל מניסוחים תמוהים ובלתי הגיוניים. הרמב"ן, כפרשן מייצג, מוכיח לנו שאין תסבוכת שמסוגלת לעמוד בפני התרצנים אך תוך כדי כך הוא גורם לנו להרהר בשאלה מדוע האל לא טרח להעסיק איזה רב מייעץ שהיה מגיהָ את הכתוב ומונע מראש את כל המבוכות שעתידות לייסר את כל מי שבאמת שם לב לניסוחים המקראיים.
 
 
עמוד 2 מתוך 2

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים