Skip to content

1VSDAT

שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:19

חרטת המנצחים

רבן גמליאל, בכוח שררתו, כפה על הרבנים שסרו למרותו לרמוס ולנדות את הסמכות התורנית הגדולה בדורה. עם זאת, נצחונו לא שרד את מותו ולאחר פטירתו הרבנים מיהרו לבטל את פסיקותיו ולהביע בכל דרך אפשרית את הערצתם לרב הקשיש שלא הסכים לכוף את גבו בפני העריצות השלטונית של הנשיא.   
 
 
הכניעה לרוב הדורסני אינה הכרח המציאות ובמהלך השנים הגילדה פיתחה הרבה מעקפים שמנעו מהרוב המספרי להשליט את דעתו על מיעוט שאחז בקבלת אבותיו ועל בודדים שנחשבו כגדולים בתורה. רבי אליעזר, לו רק היה ניתן לו פתחון פה, היה לבטח מביא ראיות רבות שסותרות את סירוסו של שבריר הפסוק 'אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת', עליו רבי יהושע ביסס את כל טיעוניו.
 
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:17

הניצול הציני של הדרש הרבני

לאחר שהחכמים ביטלו את זכות קיומם של הנביאים והשתיקו את בת הקול הם יכלו ליטול לעצמם את הזכות לדרוש את התורה בכל דרך שתתאים לצרכיהם ולסחוט מפסוקיה את הנרטיב הרבני הגדול שמציב אותם בפסגת הפירמידה ומחייב את נאמניהם להישמע לכל מצוותיהם ולצעוד בדרך הישר שרק הם רשאים להתוות.  
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:16

תפקידה של בת הקול

אל שתמיד עומד הכן לשרת את רבניו צריך מעת לעת לבטא את דעתו על העניינים שעומדים על הפרק ובת הקול שימשה בעידן התלמוד כאמצעי היעיל ביותר להבעת התמיכה האלוהית בעמדה זו או אחרת. אין כל פלא, אם כן, שהרבנים הרבו לשמוע בנות קול כל אימת שהם נזקקו לגיבוי אלוהי ביומרותיהם וגחמותיהם. הבעיה היא שבת הקול האלוהית לא תמיד הקפידה לשמור על קו עקבי ולעיתים קרובות היא הצליחה לסתור את דבריה הקודמים וכך לגמד עוד יותר את מי שאמור היה לשלוח אותה.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:15

המאבק חסר הפשרות

לפני חתימת המשנה, ולבטח בתקופת יבנה, כמאה ועשרים שנה מוקדם יותר, ההלכה היהודית עדיין לא קובעה במסמרות ורבנים מקומיים פסקו הלכות על סמך המסורות שבידם, חלקם אף בניגוד להלכות הנהוגות היום. מכאן נוכל להסיק שבמוקד המחלוקת לא עמדה הסוגיה ההלכתית אלא שאלה חשובה הרבה יותר: שאלת סמכויותיו של הנשיא וזכותו להשליט את מרותו על חברי גילדה שעד אז נהנו מאוטונומיה שיפוטית רחבה למדי.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:13

רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הורקנוס היה החכמים הבודדים לבית שמאי שהצליחו לשרוד את המרד הגדול ולהשתלב במערכת החדשה שקמה סביב הנשיאים לבית הלל. עם זאת, הקשיש הקפדן לא הצליח להשתחרר מהמסורות שלמד בצעירותו והוא המשיך לדגול במסורת הקדומות גם לאחר שרבני בית הלל התחילו להגמיש את ההלכה ולהתאימה לצרכי השליטים ועושי דברם.
 
 
שלישי, 19 אוקטובר 2010 11:12

הסיפור ורקעו

השיטה הרבנית מאופיינת על ידי ניכוסה המונופוליסטי של ה'אמת' והפקעתה מכל שאר האנושות, השתלטות על האל והפיכתו למכשיר להשגת יעדי הגילדה, הסתרת הזלזול באל מאחורי מסך של תשבחות נבובות, הצרת חופש פעולתו של האל, הכפפתו למועצת מנהלים סמכותית והפיכתו למודל חיקוי נשלט וממושמע. במקביל הרבנים עשו שימוש ציני בפסוקים תמימים שמלכתחילה יועדו לצרכי התעמולה הכוהנית ולא לצרכי שטיפת המח הרבנית וניצלו פסוקים אלה לביסוס עליונותם החברתית ורווחתם הכלכלית. המאפיינים הללו נחשפים באמצעות מספר רב של מדרשים וסיפורים שמדגימים וממחישים פן זה או אחר של מסע הפרסום ויחסי הציבור של הרבנים ואולם, לצד כל אלה קיים סיפור אחד שמצליח לשלב את כל המאפיינים השונים לתמונה אחת, שלמה, מלאה ומספקת. סיפור זה ממחיש לא רק את היוהרה הרבנית, את זלזולם בבורא העולם ואת תחושת העליונות שליוותה אותם לכל אשר יפנו אלא גם את יכולתם הוירטואוזית לעוות כל פסוק שוחר טוב ולהתלות בכל עדות מפוקפקת בחתירתם המתמדת לשלטון ושררה - זהו הסיפור על המחלוקת שהתעוררה ביבנה בנוגע לתנורו של עכנאי.

שישי, 20 אוגוסט 2010 10:17

מותו של משה

את התיאור הבא ראוי להביא במלואו על אף אורכו הרב שכן אין שני לו בהמחשת קסמו המיוחד של הסיפור הדרשני. למקרא הסיפור יקשה לנו להבין מהיכן שאב הרמב"ם את אמונתו בהבנתם הנשגבת של הדורות הראשונים שהרי רק מעטים יוכלו להעלות בדמיונם תיאורים יותר מאנישים מאלה המתוארים כאן: האל קופץ, נשבע, מכריז, קורא בבהלה, מתווכח, מטפל בקבורה, יורד משמי שמיים עליונים, מנשק, נוטל נשמה בנשיקת פה ולבסוף אפילו בוכה:
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:23

ההתגלות על הר סיני

כותבי התנ"ך מעולם לא העלו על דעתם שיהוה אינו גוף ואין לו דמות גוף ולטעמם גם האל שלהם, בדומה לשאר אלי קדם, נהג לכבד את הבריות בנוכחותו האימננטית ולזרוק את מלא כובד משקלו מאחורי מדיניות המיסוי של כוהניו. גם חכמי התלמוד לא היו מוכנים לוותר על האל המוחשי והגשמי שאוהב לשתף עימם פעולה ולתרום את עצמו להצדקת צוויהם ולהמחשת גדולתם. לשוא נחפש במקורותינו את האל חסר הגוף והצורה שמסתפק בחשיבה על עצמו. האל הרבני תמיד ינסה להדמות לחברי הגילדה ותמיד ישתדל לחקות את הלכותיהם ומנהגיהם.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
שני, 16 אוגוסט 2010 18:22

איספקלריות מאירות

סברה אחת אומרת שכל הנביאים ראו את האל רק במטושטש דרך מראות או חלונות עכורים ורק משה ראה אותו דרך אספקלריה צלולה. אחרים גרסו שכל הנביאים דיברו עם האל מבעד וילון ורק משה דיבר עימו פנים אל פנים ויש אפילו מי שהסיק שהעוברים על גדות ים סוף ראו את בורא העולם דרך חלונות שנפערו בכרסי אמהותיהם. כך או כך, ברי המזל זכו לראות בבירור את האל הגשמי והממשי בעוד שהאחרים נאלצו להסתפק בבואתו בלבד.
 
 
פורסם ב האל המתגלה
עמוד 5 מתוך 7

התגובות האחרונות

המאמרים האחרונים