באמונות מסויימות למושג 'ריבונו של עולם' יש משמעות לא טריוויאלית. ביהדות – לא.
גויים רבים חושבים שהאל שולט בעולמו שלטון מוחלט וחסר מיצרים. היהודים – לא.
ישנם אנשי דת שמשקשקים ממוראו של אל שאת מחשבותיו ומעשיו הם לעולם לא יצליחו להבין. הרבנים – לא.
להיפך, הרבנים מאמינים שדרכי האל נהירים להם כשבילי נהרדעא וברור להם שהסמכויות הריבוניות דווקא הופקדו בידם והאל נמצא כאן רק כדי לשרתם ולקדם את יעדיהם.
|
התורה שבעל פה, שלימים מצאה את דרכה לתלמודים ולספרי המדרשים, מוצפת בפנינים קטנות שמשמרות לדורות את סיפורי המפגשים בין גדולי לישראל לשוכני המרומים. הסיפורים הללו לא רק רוממו את קרנם של הרבנים ואפשרו להם להתעלות מעל להדיוטות ששיתפו איתם את הביצה הקטנה בה כולם נאלצו לבלות את כל חייהם, אלא שהם גם מוכיחים שהיהודים באמת המציאו חלק מהתופעות שרבים אינם ממהרים לייחס להם, למשל, הסינדרום האירי אותו יזהה כל תייר שמבקר באי האזמרגד. לכן, הבנה טובה של הסינדרום האירי תאפשר לנו להבין טוב יותר את סיפורי חז"ל התמוהים, בהם רבנים מאוחרים יותר תמיד הצליחו למצוא עומקים וסודות שמעולם לא היו עולים על דעתם של מספרי הבדותות שבסך הכל רצו לעשות רושם על שומעיהם ולהתנשא במקצת מעל לשאר דירי הביצה.
|
הפרסומאים הרבניים אהבו ללהק בתשדירי התעמולה שלהם דמויות מייצגות שהדגימו ההתנהגויות רצויות או פסולות והמחישו את השכר או העונש שההתנהגויות הללו מביאות עימן. כאמת מידה מופתית לצדיקות מוחלטת, הקופירייטרים בחרו ברבי חנינא בן דוסא שבידיהם המיומנות הפך לגדול החסידים והצדיקים ולחביבו של האל שתמיד השגיח עליו ומיהר למלא את כל בקשותיו. בדרך זו הרבנים לא רק השרישו את האמונה בשופט השמימי שמתגמל את ההולכים ב'דרך הישר' הרבנית אלא שהם גם העניקו לתמימים את התקווה שהמאמץ להתעלות לרמתו של רבי חנינא יביא עימו השגחה אלוהית צמודה, ומי יודע, אולי אפילו ניסים ונפלאות.
|
|
|
|
|
|
|
|
התגובות האחרונות