מגילת העצמאות ובעקבותיה חוקי המדינה, מגדירים את מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית".
צירוף מילים זה אמור לייצג נאמנה את שאיפת מייסדי המדינה ואת שאיפות אזרחיה כיום.
עם זאת, צירוף מילים זה הוא הבסיס לרבות מצרותינו – הן מבית והן מחוץ.
בפסקאות שלהלן אנסה להאיר מעט את הבעיות הנוצרות בשל הגדרה זו של המדינה ולהציע דרך לפתרונן.
ההצעה להקים את מדינת ישראל אושרה באומות המאוחדות זמן קצר אחרי מלחמת העולם השנייה.
השואה המחישה לאומות העולם עד כמה מוצדקת הייתה טענתו של הרצל שכדי להציל את היהודים מרדיפת האנטישמים נחוצה מדינה שבה רדיפה מסוג זה לא תתאפשר ושבה תוכל שארית הפלטה להתקבץ ולחיות בשלווה. גם חלק גדול מן היהודים שעלו למדינת ישראל לא היו נוטשים את כל רכושם ועולים ארצה אלמלא התרחשה השואה.
עובדות אלו נראות אולי כעובדות היסטוריות בלבד אבל אל לנו לשכוח שההיגיון העומד מאחרי ההחלטות שהביאו להקמת המדינה תקף גם בימינו והרעיון שנחוצה ליהודים מדינה שתהווה עבורם מקלט מפני רדיפות האנטישמיות מקובל על רוב אומות העולם גם כיום.
עם הקמת המדינה נוסחה מגילת העצמאות ומדינת ישראל הוגדרה בה כמדינה יהודית ודמוקרטית.
הגדרה זו נועדה לבטא הן את תפקידה של המדינה כמקלט לעם היהודי והן את המגבלות שהיא לוקחת על עצמה כדי להתאים לרוח הזמן.
עם זאת – נראה שיש סתירה מובנית בביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית".
אם המדינה היא יהודית, נראה שיהדותה צריכה להתבטא באיזה שהוא אופן ואופן זה – כמעט מעצם הגדרתו – ייצור קיפוח של אזרחים שאינם יהודים.
הדרישות של זרמים דתיים מסוימים ל"צביון יהודי" של המדינה (ובמסגרתו לכפייה דתית) נשענות על הביטוי "מדינה יהודית" המופיע במגילת העצמאות וחותרות תחת הגדרתה של המדינה כמדינה דמוקרטית שבה החוקים נקבעים בכנסת ואינם נשאבים מספרים עתיקי יומין. דרישות אלו מקפחות, מן הסתם, לא רק אזרחים שאינם יהודים אלא גם אזרחים יהודים חילוניים ואזרחים יהודים מזרמים בלתי אורתודוקסים.
הסתירה הזאת בין "מדינה יהודית" לבין מדינה שבה כל האזרחים שווים בפני החוק עמדה לאחרונה גם בבסיס התנגדותו של מובארק לדרישה שהופיעה בעניין זה בנאומו של נתניהו.
הבנה לקויה של התכלית שלשמה הוקמה המדינה (ולכן של תפקידה בימינו) עומדת בבסיסן של רבות מצרותינו – הן מבית והן מחוץ.
מבית, מאפשרת הבנה לקויה זו את חטיפת המדינה בידי גורמים אנטי דמוקרטים.
מחוץ, מאפשרת אותה אי הבנה לגורמים אנטישמיים להגדיר את הציונות כגזענות.
הגיע הזמן, לכן, להתמודד באומץ עם הסתירה הזאת ולראות אם יש לה פתרון.
כדי לפתור את הבעיה יש לחזור להגדרת תפקידה של המדינה כמקלט לעם היהודי (לא לדת היהודית, לא לתרבות היהודית, אלא לעם היהודי! הגדרה זו -רק זו - היא הסיבה שבגינה תמכו האומות המאוחדות בהקמת המדינה) ולגזור מהגדרה זו את האופן שבו אמורה "יהדותה" להתבטא מבלי לפגוע בדמוקרטיה.
בדמוקרטיה, כידוע, אמורים כל האזרחים להיות שווים בפני החוק.
פירוש הדבר הוא שאסור שחוק כלשהו במדינה יפלה בין אזרחים יהודיים לאזרחים שאינם יהודיים.
המעניין הוא שדרישה זו ממערכת החוקים של מדינה דמוקרטית, אינה מגבילה את חוקי ההגירה שכן חוקים אלה חלים על מי שאינם אזרחים ולכן אינם יכולים להפלות בין אזרח יהודי לאזרח שאינו יהודי אלא רק בין סוגים שונים של אנשים שאינם אזרחים.
עובדת היותה של המדינה מקלט לעם היהודי צריכה, לכן, לבוא לידי ביטוי בחוקי ההגירה ולא בשום חוק אחר.
נראה שזו הייתה גם כוונתם של מייסדי המדינה כאשר ניסחו את חוק השבות – פחות או יותר – כתמונת ראי של חוקי נירנברג.
התנאים של חוק השבות זהים לתנאי חוקי נירנברג אבל הפעולה הננקטת כאשר התנאים מתקיימים היא הפוכה: בשעה שחוקי נירנברג התירו להשמיד מצווה חוק השבות להציל.
יכולתה של המדינה להמשיך להוות מקלט לעם היהודי ועם זאת – להישאר דמוקרטית צריכה להיתמך על ידי חוקה שתעגן גם את חוק השבות וגם את האיסור המוחלט של אפליית אזרחים על רקע דתי.
נראה לי שאם נגדיר את יהדותה של המדינה באופן זה תיפתרנה רבות מבעיותינו.
בפרט יבוטל המצב האבסורדי שבמסגרתו יש אנשים שהנאצים היו רוצחים בשל יהדותם אבל מדינת ישראל אינה נותנת להם אזרחות בגלל שאינם מספיק יהודים בשביל הכת החרדית השלטת.
אמנם עדיין ימצא מי שיטען שציונות היא גזענות אבל אז ניתן יהיה לענות לו מבלי להשפיל מבט שזו אמנם גזענות, אבל גזענות מתקנת (על משקל אפליה מתקנת) – כזו שהאומות המאוחדות החליטו לנקוט בה כמענה לאנטישמיות.
מצד שני – לא יצטרך איש לחשוש לגורל ערביי ישראל והזרמים השונים של היהודים ישוחררו מן הכפייה הדתית.
מיכאל רוטשילד
התגובות האחרונות