מאות שנים לאחר ימיו של אברהם, משה ובני ישראל פצחו בשירת הלל וקראו בקול גדול:
|
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא.[א]
|
השאלה 'מִי כָמֹכָה?' היא כמובן רטורית, וברור מאליו שאין אף אל אחר המסוגל להתקרב לגדולתו של יהוה וכל שאר האלים גם יחד אינם ראויים אפילו להחזיק בשולי גלימתו. המפרשים הבחינו מייד בקושי החבוי בשאלה התמימה ורובם מיהרו להסביר מהי קבוצת האלים שבקרבה אין עוד אל שדומה ליהוה. רש"י, כדרכו, מסביר שהביטוי אלים משמעותו 'חזקים' בדומה למובן המילה בפסוק 'ְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח'[ב] או בפסוק 'אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה'[ג].[1] האבן עזרא, לעומתו, גורס שאותם אלים הם 'מלאכי מעלה קדושים'[2] . הרמב"ן מסכים עימו ומוכיח שהמלאכים נקראים אלים בעוד שיהוה נקרא 'אל עליון' שכן הוא זה ששולט על כולם.[3] החזקוני, בעקבות התנא מבית מדרשו של רבי ישמעאל[4], מסיק מהעובדה שהמילה 'אֵלִם' נכתבה בכתיב חסר שמקרא מנסה ללמדנו שאין כמו אלוהינו בין האילמים והשתקנים ואין שתקן כמו יהוה - שמכעיסים אותו והוא שותק.[5] פירוש ספורנו מסכים עם רש"י שמדובר פה בחזקים ותרומתו היא בתזכורת שהאל מתבלט על פני כולם כיוון שרק הוא מסוגל לשנות את טבעם של 'הנמצאים הבלתי נפסדים מטבעם'[6]. המקורי מכולם הוא פירוש העמק דבר שכבר למד במקום אחר שהמילה אל מובנה רחמים, היינו כוח להטיב, ואין ספק שכוחו של יהוה להטיב גדול מכל שאר הכוחות.[7]
אף שהסתערות המתרצים מצביעה על אי נוחות מהשוואת בורא העולם לשאר האלים עדיין נהיה חייבים להסיר את כובענו לנוכח המקוריות הפרשנית שמצליחה, כאילו יש מאין, למצוא תירוצים והסברים אפילו להתבטאויות המביכות ביותר. עם זאת, בכל ההברקות אין די בכדי למרק את הכתם שדבק באל שכן הכללתו בקבוצה אחת עם חזקים, מלאכים, שתקנים או רחמניים מפחיתה מאחדותו ומייחודו. למען האמת, שערם של חכמי ימי הביניים היה צריך לסמור מעצם ההשוואה. הטוען כי האל גדול מבריותיו מניח שלאל יש גודל ושניתן להשוות את גדלו עם גודלם של אחרים. באותו אופן, אם אין בחזקים אחד הדומה לאל הרי שהאל הוא בעל תכונה הנקראת 'חוזק', וממילא ניתן להשוותו עם יצורים אחרים שהם בעלי תכונה דומה - זאת בניגוד להנחה שהאל הוא אחיד כך שלא ניתן להבדיל בו תכונות נפרדות, ובמיוחד לא תכונות אנושיות, ויחיד באופן שאין עוד יצור הדומה לו בתכונותיו. אדרבה, השאלה 'מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא' מניחה שיש גם אחרים שהם נאדרי קודש, נוראי תהילות ועושי פלא אף שנאדרותם בקודש, נוראותם בתהילות וכשרם לעשות פלאים אינם מתקרבים לקצות קצותיהן של יכולותיו המקבילות של האל.
השוואת האל למקבליו אינה מנוסחת תמיד בצורה מפורשת ואולם במקרים רבים ניתן להסיק מדברי הכתוב על קיומן של אותן ישויות אלוהיות זרות שלעולם לא תשתווינה לאל שלנו. בפסוק הבא קיומם של האלים הזרים אמנם אינו מובן מאליו:
|
רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל.[ד]
|
אך עלינו להניח שאם אין אלוהים עימדו הרי שיש אלוהים שאינם נמצאים עימדו. באותו אופן, הביטוי:
|
כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם.[ה]
|
מלמד שבאמת אין כל דמיון בין שני הצורים וצור ישועתם הוא ללא ספק נחות לאין ערוך מצור ישועתנו. גם הפסוק:
|
יְהֹוָה בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר.[ו]
|
מצביע על ההנחיה הבלעדית שיהוה מספק לעמו תוך שהוא רומז למעשה על הנחיות מקבילות שהאלים האחרים מספקים לעמיהם.
נצחונו הגדול של יהוה על המצרים המוזכר בקטע:
אולי לא היה נראה כה גדול אם למצרים לא היו אלוהים בהם ניתן היה לעשות שפטים והפסוק:
|
אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ.[ח]
|
מחייב את קיומם של אלים בשמים ובארץ שאף לא אחד מהם מסוגל לעשות כמעשיו וכגבורותיו. אפילו הקריאה הנצחית:
|
שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ יְהֹוָה אֶחָד.[ט]
|
אין בה כדי להוכיח את יחודו של האל. אדרבה, מהפסוק משתמע שיהוה הוא אלוהיו האחד של ישראל בדיוק באותו אופן בו כמוש הוא אלוהיו האחד של מואב ודגון הוא אלוהיהם האחד של הפלשתים.
למעלה מאלף ושמונה מאות שנה לאחר שמשה קרא את קריאת השמע הראשונה, קם בן-מדבר נבער והצהיר בצורה שאינה משאירה כל פתח לטעות או לבלבול: 'אין אלוה מבלעדי אללה ומוחמד שליח אללה'. עלינו להניח שמשה והאל, בתבונתם המשותפת, היו מצליחים, לו רק רצו, לנסח את עקרונותיהם התיאולוגיים באותם דפוסי לשון חד-משמעיים - משהו כמו 'אין אלוה מבלעדי יהוה ומשה הוא שליח יהוה'. העובדה ששניהם נמנעו מלעשות כן אינה יכולה אלא להצביע על הכרתם בעובדה שכשם שיש שליחים גם מלבד משה כך יש אלים גם בלעדי יהוה.
על דרכיה המפותלות של הפרשנות היהודית ניתן ללמוד גם מוידויו של יתרו חותן משה:
|
עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם.[י]
|
יתרו, כידוע, היה עובד עבודה זרה כשר למהדרין והפרשנים לא נדרשו להוציא את דבריו מהקשרם ולטעון שהאלוהים עליהם הוא מדבר הם החזקים, המלאכים, השתקנים וכו'. כשיתרו הוא הדובר ניתן להסביר את הביטוי 'מִכָּל הָאֱלֹהִים' כפשוטו בהסתמך על דברי המכילתא: 'שלא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם שלא עבר עליה ולא עבדה'[8]. האלוהים האחרים, בהקשר זה, הם אמנם אלוהיהם של עמי נכר והכתוב אמנם כורכם יחדיו בקבוצה אחת עם אלוהי ישראל אך כיוון שהסטייה התיאולוגית מיוחסת לעובד אלילים מוכר אין בה כדי להצביע על פגם כלשהו באמונתם הטהורה של משה ובני ישראל וממילא אין כל צורך להסבירה או לתרצה.
התמונה, למרבה הצער, משתנה לחלוטין כשמשה עצמו מתבטא בלשון דומה וקובע:
|
כִּי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד.[יא]
|
ובעלי המזמורים החרו, החזיקו אחריו:
|
*
|
כִּי אֲנִי יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וַאֲדֹנֵינוּ מִכָּל אֱלֹהִים.[יב]
|
|
*
|
כִּי גָדוֹל יְהֹוָה וּמְהֻלָּל מְאֹד נוֹרָא הוּא עַל כָּל אֱלֹהִים. כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַיהֹוָה שָׁמַיִם עָשָׂה.[יג]
|
|
*
|
יֵבֹשׁוּ כָּל עֹבְדֵי פֶסֶל הַמִּתְהַלְלִים בָּאֱלִילִים הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ כָּל אֱלֹהִים.[יד]
|
|
*
|
כִּי אַתָּה יְהֹוָה עֶלְיוֹן עַל כָּל הָאָרֶץ מְאֹד נַעֲלֵיתָ עַל כָּל אֱלֹהִים.[טו]
|
כאן כבר לא ניתן להתייחס בשוויון נפש לפשוטו של מקרא ועדת הפרשנים נאלצה להתנער מרבצה ולהחיות מחדש פירושים ישנים, חלקם מסורתיים ומוכרים וחלקם חדשניים ומפתיעים. לשם דוגמה, האלוהים שיהוה הוא אלוהיהם, אליבא דרבי בחיי, הם אמנם המלאכים הידועים והמוכרים אך האדונים שאדוני הוא אדונם הם אותם גלגלים שמימיים שחדרו ליהדות בחסותו של הרמב"ם.[9] הספורנו ממשיך בקו מחשבה זה ומסביר שהמושג 'אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים' מציין את אדנותו של האל על גרמי השמים:
|
גרמי השמיים שמכילים רק אתר שאינו מתכלה ואינו משתנה נבדלים מהחומר המצוי מתחת לגלגל הירח ונצחיותם נגזרת מנצחיותו שכן האל ברא את כל החומר וכשם שהאל נצחי כך גם החומר השמימי הינו נצחי.[10]
|
בעוד שאדוני האדונים מלמדנו שהוא 'מנהיג המנהיגים והם הגלגלים ומניעיהם שהנהגת כולם מכוונת להשיג תכלית כוונתו'.[11]
אנו רואים שחכמינו לא מנעו מעצמם את הזכות והעונג להתעלם מהצורך בעקביות פרשנית ובחדווה רבה הם התאימו את הסבריהם לצרכי השעה. לרשותם עמד מאגר גדול של פירושים למילה 'אלוהים' - מלאכים, צבא השמיים, חזקים, שרים ושופטים, קדושים אשר בארץ, בניו המשכילים של שת, מאריכי ימים בני אלף שנה, שתקנים, גלגלים, כוחות הרחמים, ובמקרים מסוימים, גם סתם אלוהים – וממאגר זה הם בררו ובחרו את הפירושים המתאימים להשקפה התיאולוגית והפילוסופיות ששלטה באותו הרגע. למען האמת, את 312 המופעים של המילה 'אלוהים' בחמשת חומשי התורה ניתן לפרש במגוון רחב של פירושים מלהיבים ועלינו מוטלת החובה להקפיד ולוודא שאכן היה זה באמת יהוה שברא את השמיים ואת הארץ, הטביע את דור המבול, הציל את נח, כרת ברית עם אברהם, יצחק ויעקב, הוציא את עמו ישראל ממצריים, נתן להם את תורתו, העלה אותם לארץ הבחירה וציוום להכות את כל יושביה לפי חרב ולהשמידם עד בלתי השאר להם כל שריד.
|
אם אתם חושבים שטעיתי, עיוותי, השמטתי, סילפתי, שכחתי, הולכתי שולל, לא הבנתי או לא הצגתי תמונה מלאה תוכלו לנצל את מנגנון התגובות בכדי להעיר על המאמר, להפנות את תשומת לב הקוראים לטעויותיי ולהוסיף כל מידע שנראה לכם חשוב או רלוונטי. אינכם צריכים להירשם מראש ואינכם צריכים אפילו להזדהות בשמכם האמיתי. עם זאת, אודה לכם אם את ההשמצות האישיות תפנו לדף הנקרא 'תגובות כלליות', אליו תוכלו להגיע באמצעות המשבצת הירוקה הנקראת 'תגובות והבעת דעה' שנמצאת בשמאלו של דף הבית.
דעותיכם חשובות לי אז אנא הגיבו למאמר ודרגו אותו. בנוסף, אשמח אם תצביעו בסקר שבדף הבית. אני חושב שצריך להפיץ ברבים את בשורת הספקנות ולכן אם המאמר מצא חן בעיניכם אנא שתפו אותו עם חבריכם ברשת החברתית אליה אתם משתייכים. לנוחיותכם, תמצאו בסוף המאמר כפתורי שיתוף שיקשרו אתכם באופן אוטומטי לכל רשת חברתית שרק תרצו.
|
שמות טו:יא
יחזקאל יז:יג
תהילים כב:כ
דברים לב:לט
דברים לב:לא
דברים לב:יב
במדבר לג:ד
דברים ג:כד
דברים ו:ד
שמות יח:יא
דברים י:יז
תהילים קלה:ה
תהילים צו:ד-ה
תהילים צז:ז
תהילים צז:ט
רש"י על שמות טו:יא
אבן עזרא על שמות טו:יא
רמב"ן על שמות טו:יא
גיטין נו:ב
חזקוני על שמות טו:יא
ספורנו על שמות טו:יא. המילה 'הנמצאים' מובנה 'גופים'. גופים 'בלתי נפסדים', בלשון הפילוסופיה של ימי הביניים, הם אותם גרמי השמיים נצחיים שמקומם מעבר לגלגל הירח באיזור בו אין כל השתנות, היינו, אזור בו החומר אינו מתכלה ואינו משנה את צורתו.
העמק דבר על שמות טו:יא
מכילתא, פרשת יתרו פרשה א
רבינו בחיי על דברים י:יז
ספורנו על דברים י:יז
התגובות האחרונות